פסקי דין על מהאדי בן מוחמד ותד | פסקי דין על עבדאללה בן נזאר גרה | פסקי דין על עקל בן אחמד ותד ואח' |

9572-01/15 פ     03/06/2015




פ 9572-01/15 מדינת ישראל נ' מהאדי בן מוחמד ותד, עבדאללה בן נזאר גרה, עקל בן אחמד ותד ואח'








st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 9572-01-15 מדינת ישראל
נ' ותד(עציר) ואח'

ת"פ 9647-01-15 מדינת ישראל
נ' ותד(עציר)

ת"פ 9595-01-15 מדינת ישראל
נ' בן זוהר(עציר)





בפני

כב' השופט
יחיאל ליפשיץ

המאשימה
מדינת ישראל
פרקליטות מחוז חיפה פלילי


נגד

הנאשמים
1. מהאדי בן מוחמד ותד
ת.ז. 204139216

על ידי בא כוחו עו"ד מנשה סלטון
(בדיון היום על ידי


עו"ד צפריר יגור
)
.

2. עבדאללה בן נזאר גרה
ת.ז. 201245503

ע"י ב"כ עו"ד מנשה סלטון

(בדיון היום על ידי


עו"ד צפריר יגור
)
.


3. עקל בן אחמד ותד, ת.ז. 205955925

על ידי באו כוחו עו"ד אחמד יונס
(בדיון היום על ידי


עו"ד צפריר יגור
)
.


4. ניב בן זוהר, ת.ז. 061228953

על ידי בא כוחו עו"ד צפריר יגור
.




גזר דין


כללי
1.
הנאשמים הורשעו, עפ"י הודייתם, בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שנושאו עבירות סמים ממשפחת הקנבינואידים סינטטיים, המכונים "סמי פיצוציות".

4 הנאשמים הועמדו לדין בשלושה הליכים שונים שאוחדו בפני
י במסגרת הסדר הטיעון שכלל את תיקון כתב האישום, אך לא כלל הסכמות לעניין העונש.

2.
אביא להלן את עיקר עובדות כתבי האישום המתוקנים.

בתאריך 17.12.14 וכן בימים הסמוכים לפני כן, סיכמו הנאשמים 3 ו 4 עם אדם נוסף (להלן: האחר), כי הנאשם 4 יתווך בין האחר לנאשם 3, באופן שהאחר יספק למשיב 3 סם מסוכן מסוג
amb
-
f
5 (להלן: הסם) במשקל 15 ק"ג לערך בשווי של אלפי שקלים, בצורתו הצמחית, ביחס משוער של 20 גרם חומר פעיל לכל ק"ג של החומר הצמחי, ובסך הכל כ 300 גרם לערך של החומר הפעיל של הסם (להלן: העסקה).

לשם ביצוע העסקה, קשר המשיב 3 קשר עם שאר הנאשמים ועם האחר, לפיו ייסעו הנאשמים 1 ו 2 למקום מפגש, שם יקבלו לידיהם את הסם המסוכן מידי האחר.

בהמשך לאמור לעיל, יצאו מבקא אל גרביה הנאשמים 1 ו 2 בשעות הצהריים ברכב בו נהג הנאשם 1 כשהנאשם 2 לצידו. במהלך אותה נסיעה, במיקום מדויק שאינו ידוע למאשימה, פגשו הנאשמים 1 ו 2 את האחר וביצעו את העסקה באופן שקיבלו מהאחר את הסם במשקל נטו של 14.96 ק"ג. לאחר מכן המשיכו הנאשמים 1 ו 2
בנסיעה צפונה בכביש 6 ונעצרו על ידי בלשי ימ"ר חוף בין מחלף חורשים למחלף ניצני עוז כשהסם ברשותם.

על יסוד העובדות לעיל, הורשעו הנאשמים בעבירות הבאות:

הנאשמים 1 ו 2
הורשעו בעבירות של קשירת קשר לפשע, לפי ס' 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין); וכן החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי ס' 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים) וכן ס' 29 לחוק העונשין.

הנאשם 3
הורשע בעבירות של קשירת קשר לפשע, לפי ס' 499(א)(1) לחוק; וכן עסקה בסמים, לפי ס' 13 + 19א' לפקודת הסמים המסוכנים + ס' 29 לחוק העונשין.

הנאשם 4
הורשע בעבירה של קשירת קשר לפשע, לפי ס' 499(א)(1) לחוק; וכן בעבירת תיווך בסם מסוכן, לפי ס' 14+ 19א' לפקודת הסמים המסוכנים.

3.
במסגרת טיעוני המאשימה לעונש, העידה הגברת אלינה פופרנו, שהינה, בין היתר, בעלת תארים בפרמקולוגיה ורוקחות ועובדת באגף לאכיפה ופיקוח של משרד הבריאות, במחלקה למאבק בפשיעה פרמצבטית.

גב' פופרנו הגישה חוות דעת מומחה (ת/7) ונחקרה עליה על ידי באי כח הנאשמים.

המומחית תיארה בחוות דעתה את הסם המסוכן שבענייננו (
amb
-
5f
) שהינו נגזרת מבנית של אינדזול קרבוקסאמיד ושנכלל בפקודת הסמים המסוכנים בסעיף 13 ט'(לה') חלק א' סימן ב' ("אינדזול קרבוקסאמיד

וכן נגזרות מבניות של חומרים אלה
"), החל מתאריך 7.8.14.

המומחית ציינה, כי סם זה הינו קנבינואידי סינטטי ותכשירים המכילים קנבינואידים סינטטיים ידועים בארץ בשמות מסחריים שונים כגון: "מבסוטון", "נייס גיא", "מסטולון", "ספייס" ועוד.

חומרים אלה נצרכים בדרך כלל בדרך של עישון תערובת המורכבת מנשא צמחי שמעורבב בחומר הפעיל (בענייננו,
amb
-
5f
) שהומס או הורחף באמצעות ממס ולאחר מכן הותז על גבי הצמח. על פי רוב, ריסוס הנשא בחומר הפעיל נעשה בתנאים פיראטיים ולא נאותים. לכן, המוצר הסופי שמתקבל (מעבר למסוכנות הטבועה בו מלכתחילה) הינו בעל שונות רבה בין מנה למנה – דבר המגביר את מסוכנותו. הקנבינואידים הסינטטיים הינם חומרים פסיכו-אקטיביים בעלי השפעות התמכרותיות משנות תודעה, מצב רוח, ערות, התנהגות ותפיסה, בדומה לאלו המתקבלים לחומר הפעיל בסם המריחואנה והחשיש (
thc
). יחד עם זאת וחרף קיומם של מנגנוני פעולה דומים בין החומר הפעיל שבקנביס (
thc
) לבין הקנבינואידים הסינטטיים, קיים הבדל מרכזי ביניהם והוא כי הקנבינואידים הסינטטיים הינם אגוניסטים מלאים, בעוד ה
thc
הוא אגוניסטי חלקי. משמעות הדבר היא, שהעלאת כמות ה
thc
בגוף האדם תפסיק בשלב כלשהו להשפיע על האדם הצורך אותו. מבחינת גרף ההשפעה – זה יהפוך לשטוח או כמעט לשטוח (ציר ה
x

מבטא את כמות החומר וציר ה
y
מבטא את רמת ההשפעה בגוף) וזאת משום שהשפעת החומר על הרצפטורים הרלוונטיים בגוף מפסיקה להשפיע מעבר לרמה מסוימת (אגוניסט חלקי). מנגד, הקנבינואידים הסינטטיים הינם אגוניסטים מלאים, היינו - הם נקשרים לאתרי המטרה שלהם בגוף ביעילות גבוהה יותר ולכן ההשפעה, בהתאם, הינה רבה יותר. במילים אחרות, גרף ההשפעה הינו תלול יותר ואינו "מתיישר" (ור' בנדון הגרף ת/7א' ששורטט על ידי המומחית). משמע, ההשפעה של הקנבינואידים הסינטטיים היא עוצמתית יותר על גוף האדם.

גב' פופרנו הבהירה, כי התופעות המדווחות מצריכת הקנבינואידים הסינטטיים הינן חוסר שקט, שינוי תודעתי, הזיות, סחרחורות, התקפי חרדה, תופעות גופניות פיזיות שונות ועד איבוד יכולת התנועה והתקפים פסיכוטיים.

בנוסף, הפנתה המומחית למקרי מוות שונים מרחבי העולם שנקשרו בצורה זו או אחרת לשימוש בקנבינואידים הסינטטיים באופן כללי, או לסם שבענייננו (מקרה אחד). ואולם, בהקשר זה (בניגוד לחלקים האחרים שבחוות הדעת אותם סקרתי לעיל), לא הצליחה המומחית לבסס את טענתה כי הקנבינואידים הסינטטיים הביאו ליותר מקרי מוות מאלה שנגרמים מסוגי סמים או חומרים אחרים (הגם שמדובר בנחמה פורטא). אוסיף, כי ב"כ הנאשמים טענו, ובצדק בהקשר קונקרטי זה, כי המאמרים והפרסומים המדעיים עליהם ביססה המומחית את טענותיה, לא נמסרו להם מבעוד מועד ולכן לא התאפשר להם לחקור בנדון את המומחית באופן אפקטיבי ולעמתה עם ממצאים מתוך אותם פרסומים, ובכלל. עוד נטען, וגם בטענה זו היה ממש, כי הקנבינואידים הסינטטיים נצרכים לצערנו על ידי מיליוני משתמשים ברחבי העולם והמספר המצומצם יחסית של מקרי המוות אליהם הפנתה המומחית (שגם לגביהם לא היה ברור באם היו גורמי מוות נוספים ברקע), אינם יכולים להוליך למסקנה חד משמעית כי סוג סם זה גורם למקרי מוות בשכיחות העולה על סוגי סם אחרים.

שני הצדדים השקיעו זמן רב יחסית להוכחת או הפרכת הטענה לעיל, בדבר הקשר (או אי הקשר) בין הקנבינואידים הסינטטיים למקרי מוות, והדבר הסיט את הדיון מהדבר החשוב, והוא העובדה כי הקנבינואידים הסינטטיים מהווים סם מסוכן – לא רק משום הכללתם בפקודת הסמים המסוכנים (והדבר ברור מאליו), אלא משום תכונותיהם הרעות שתוארו לעיל. בנוגע לסוגיה זו, תרמה המומחית מידיעותיה. מדובר בסוגיה הנמצאת בלב עיסוקה המקצועי. לכן, חרף העובדה שחלק מהפרסומים אליהם הפנתה בחוות הדעת לא הועברו מבעוד מועד להגנה, איני סבור שהיעדרם פגע בליבת חוות הדעת. ב"כ הצדדים הטיחו האשמות זה כלפי זה מי "אשם" באי העברת / קבלת המאמרים, אולם, כאמור לעיל, הדבר אינו מעלה ואינו מוריד לגוף העניין.

זאת ועוד, וזה הדבר החשוב לענייננו – ב"כ הנאשמים טענו כי הקנבינואידים הסינטטיים, מהווים, לכל היותר, מעין "מריחואנה סינטטית" שגם אם היא מהווה (ועל כך כמובן שלא היה חולק) סם מסוכן, אין מקום להחמיר עם העבריינים העוסקים בסם זה מעבר לרמת הענישה הנוהגת לעניין סם הקנביס לסוגיו.

לא ניתן לקבל עמדה זו ואני דוחה אותה מכל וכל.

השפעת הקנבינואידים הסינטטיים הינה קשה וחמורה מזו של צמח הקנביס. הפניתי לעיל להסברה המדעי של המומחית, אך הדברים ידועים היטב לכל העוסקים בתחום הפלילי. את השפעותיהם הקשות של הקנבינואידים הסינטטיים ניתן למצוא במקרים רבים המובאים לפתחו של בית המשפט – לא רק בהקשר הישיר של מי שמואשמים בעבירות סמים דווקא, אלא, ואולי בעיקר, בהקשר למקרים אחרים, כגון נאשמים שסוגיית התמכרותם ל"סמי פיצוציות" קשור, במישרין ובעקיפין לביצוע העבירות. סמים אלה מוזכרים תדירות בתסקירי שירות המבחן וכן בחוות דעת פסיכיאטריות.

לכן, לא מצאתי להתייחס לפסיקה שהגישו באי כוח הצדדים בהקשר לקנביס על צורותיו השונות. איני סבור כי רמת הענישה בנוגע לסמי הקנביס מתאימה והולמת את העבירות הנוגעות לקנבינואידים הסינטטיים.

סוגיה אחרת היא האם ניתן להשוות את הקנבינואידים הסינטטיים, ולו מבחינת רמת הענישה, לסמים אחרים המכונים "סמים קשים". חלק ניכר מהקנבינואידים הסינטטיים הוגדרו כסמים מסוכנים לפני פחות משנה. לפני כן הם הוגדרו "רק" כחומרים מסכנים לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, תשע"ג – 2013. לכן, טרם התגבשה מדיניות ענישה אחידה בנדון. עמדתי היא, כי אין להקל עם מי שמבצע עבירות ביחס לאותם "סמי פיצוציות", בהשוואה לסמים המכונים "סמים קשים". פגיעתם של האחרונים קשה וגם פגיעתם של סמי הפיצוציות קשה. זו רעה וזו גם כן. הפניתי לעיל לתכונותיהם הכימיות-ביולוגיות של הקנבינואידים הסינטטיים. זאת ועוד, מחירם הזול יחסית של סמי הפיצוציות, קלות ייצורם, וה"תדמית" שדבקה בהם (כמו גם שמותיהם ה"קליטים" כגון "מבסוטון" וכו'), הביאו לנפיצות סוג סם זה בשכבות אוכלוסיה רבות על מכלול צרותיו ובעיותיו.

יחד עם זאת, ההחמרה במדיניות הענישה בהקשר לקנבינואידים הסינטטיים, שהוכרזו כסמים קשים לפני תקופה לא ארוכה באופן יחסי, אינה יכולה להיעשות באבחה אחת. עוד יש ליתן את הדעת כי ניתן "לייצר" כמות גדולה יחסית של המוצר הסופי (נשא צמחי עליו רוססה כמות קטנה יחסית של חומר פעיל) לאחר שהעבריין מחזיק ברשותו כמות קטנה יחסית של חומר פעיל. לכן, ההשוואה של "סמי הפיצוציות" אל ה"סמים הקשים" אינה יכולה להיעשות באופן פשטני ו"טכני". לכן, יש בסיס לטענות ב"כ הנאשמים שהפנו לא רק לפסיקה בתיקים הנוגעים לסם הקנביס (השוואה אותה, כאמור לעיל, איני מקבל) אלא גם למקרים אחרים בהם נגזר דינם של נאשמים שהורשעו בעבירות שנגעו לקנבינואידים סינטטיים. מדובר בהשוואה שיש לה רלוונטיות, אף כי יש ליתן את הדעת כי חלק מגזרי הדין ניתנו בהקשר לאותם סמים בטרם ההכרזה, ולכן משקלם מוגבל למדי.

תסקירי שירות המבחן וכן הרשעות קודמות
4.
בעניינו של הנאשם 1 עולה כי מדובר בבחור צעיר, בן 22 שנים, נעדר עבר פלילי, רווק ותושב היישוב ג'ת. הנאשם סיים 12 שנות לימוד במגמה ביולוגית-כימית, זכאי לטענתו לתעודת בגרות (לא הוצגו מסמכים) ואף שיחק כדורסל בצורה מסודרת. לאחר סיום לימודיו עבד במקומות שונים וכן למד במכללת ויצ"ו מנהל עסקים. הוריו עבדו כמורים אולם בשנת 2010 אביו נרצח, ככל הנראה בשוגג, ביריות. צוין, כי ברקע קיים סכסוך בין משפחתו המורחבת של הנאשם 1 לבין משפחה אחרת שהתגוררה בעבר בג'ת. אירוע זה השפיע לרעה על בני משפחתו וגם על הנאשם עצמו. הנאשם מסר, כי הוא רואה עצמו כאדם נורמטיבי וכי מעוניין להשתלב בחברה נורמטיבית. לדבריו, הסתבכותו בתיק זה היתה משום שנענה בחיוב לבקשתו של הנאשם 3,
אשר גם אביו נרצח זמן קצר יחסית טרם המעצר ולאור ניסיונותיו של הנאשם 3 להתמודד בצורה זו (צריכת סמים) עם הקשיים. הנאשם קיבל אחריות על מעשיו ומסר כי הוא מודע להשלכות ההליך הפלילי על המשך חייו ועל עתידו. שירות המבחן התרשם מהנאשם כבעל יכולות וורבליות וקוגנטיביות גבוהות. כמו כן צוין, כי לאור מיעוט הפרטים שמסר אודות קשריו החברתיים, רב הנסתר על הגלוי והגם שהנאשם גדל במשפחה נורמטיבית הוא טרם גיבש זהות אישית ברורה, דבר שבא לידי ביטוי בין היתר במחויבות היתר כלפי בני משפחתו המורחבת. שירות המבחן לא התרשם כי הנאשם בשל לטיפול בשינוי דפוסי התנהגותו וכן צוין, כי הנאשם זקוק למסר ברור בכדי לחדד עבורו את הגבולות בין המותר לאסור. לכן, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית.

5.
בעניינו של הנאשם 2 לא התבקש תסקיר לעניין העונש.

מדובר ביליד 1989, בן 26 שנים, שלחובתו עבר פלילי מכביד באופן יחסי:

בשנת 2008 הורשע בעבירות של תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, נהיגה בזמן פסילה, סיוע לאחר מעשה, הצתה, חבלה בכוונה מחמירה וכן עבירות נשק, ונדון למאסר בפועל לתקופה של 40 חודשים.


בחודש 4/15 הורשע הנאשם בעבירה של סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות וכן בעבירות נשק ונדון ל 21 חודשי מאסר (אותם הוא מרצה כיום) והכל במסגרת הסדר טיעון שכלל אף הסכמה לעניין העונש. מדובר בהרשעה שהתייחסה לאירוע משנת 2011, אז הגיע הנאשם יחד עם שותף נוסף וירו לעבר מי שנבחר לראש מועצת ג'ת סמוך לאחר בחירתו של האחרון. הירי בוצע בפועל על ידי השותף, בעוד הנאשם נותר ברכב כדי להקל ולאבטח את הירי. כתוצאה מהירי נפגעו ראש המועצה ואחיו.


6.
בעניינו של הנאשם 3, צוין כי מדובר ברווק בן 19, תושב ג'ת, נעדר עבר פלילי, סיים 10 שנות לימוד ולא עבד בצורה מסודרת עובר למעצרו. אביו נרצח בחודש 8/2014. צוין, כי האב היה מעורב בפלילים וריצה מספר תקופות מאסר. הנאשם גדל בסביבה בעייתית ומורכבת, הן משום הסתבכויותיו של האב בפלילים והן משום סכסוך דמים בין משפחתו למשפחה אחרת (אשר אף הוביל לרצח שניים מבני דודיו לאחר מעצרו של הנאשם). הנאשם לקח אחריות חלקית על מעשיו וטען כי לא היה מודע לכך כי מדובר בסם מסוכן. הנאשם הביע חרטה על מעשיו ועל כך כי מעשיו סיבכו את שותפיו ואת בני משפחתו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתאפיין ביכולת הסתגלות ויציבות נמוכה למסגרות נורמטיביות, הוא נגרר אחר דמויות שליליות ואינו ער לצורך לערוך שינוי בהתנהלותו. הנאשם לא הביע נזקקות טיפולית והוא מונע מתוך הצורך להשתייכות חברתית. לכן, העריך שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות עבריינית בעתיד ועל אף גילו הצעיר, הסיכוי לשיקום בשלב זה של חייו הינו נמוך. ההמלצה בעניינו היתה למאסר בפועל.

7.
בעניינו של הנאשם 4, מסר שירות המבחן כי מדובר בנאשם בן 33 נשוי ואב ל 2. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ושירת שירות חלקי בצבא. לאחר שירותו הצבאי עבד במספר עבודות. בשנת 2007 הורשע בעבירות אלימות ובשנת 2008 ריצה שנת מאסר בשל עבירת אלימות. עובר למעצרו הוא עבד באופן סדיר. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הינו בעל יכולות וכישורים גבוהים, אך הוא מתקשה בוויסות דחפים והסתגלות למסגרות מחייבות. מדובר במי שמתקשה לדחות סיפוקים וכן מגלה קושי בשליטה עצמית במצבים הדורשים הפעלת שיקול דעת. הנאשם לקח אחריות על מעשיו ומסר כי קשריו בעבר אפשרו לו "לקשר" מעורבים שונים בפרשה זו ובכך התמצה חלקו. שירות המבחן ציין את הפער בין האופן החיובי בו הציג את עצמו לבין תפקודו הבעייתי לאורך השנים, ובכלל זאת צריכת סמים "קלים". עוד צוין, כי התנהלותו של הנאשם מאופיינת בחיפוש אחר רווחים קלים וניהול קשרים שוליים. נטייה זו אמנם פחתה עם השנים, אך הנאשם לא השכיל לנתק עצמו מקשרים אלה. מדובר בנאשם שגלום בו עדיין פוטנציאל להסתבכות עם החוק ולהישנות התנהגויות בעייתיות. הנאשם הביע נכונות להליך טיפולי אך שלל סיוע שאינו אמבולטורי. שירות המבחן התקשה להעריך את מידת יכולתו להשתלב בטיפול שכזה. רמת הסיכון שהוערכה לגביו היתה בינונית. בסיכומו של דבר, המליץ שירות המבחן, לאחר התלבטות, על הטלת מבחן לתקופה של 24 חודשים במהלכם ישולב הנאשם בקבוצה טיפולית וכן להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות.

לעניין עברו הפלילי של הנאשם 4, עיקרו הובא לעיל ונסקור אותו להלן:

בשנת 2003 הורשע בעבירות של תקיפת עובד ציבור, איומים ותקיפה סתם ונדון למאסר של חודשיים שרוצו בעבודות שירות.


בשנת 2004 הורשע בעבירת סמים לצריכה עצמית ונדון למאסר על תנאי.

בשנת 2008 הורשע בעבירות של קשירת קשר, הדחה, הטרדת עד, איומים ונדון ל 12 חודשי מאסר. עוד בשנת 2008 הורשע, פעמיים, בעבירה של הגרלות והימורים (אירועים מ2006 ו 2007) ונדון, בכל אחת מאותן פעמים למאסר על תנאי.

בשנת 2009 הורשע בעבירה של החזקת סכין ונדון לחודשיים מאסר שרוצו בעבודות שירות. עוד בשנת 2009 הורשע, פעמיים, בעבירת הימורים ונדון למאסר על תנאי.


טיעוני המאשימה לעונש
8.
המאשימה עמדה על חומרת עבירות הסמים באופן כללי ולנזק הכבד שעבירות אלה מביאות על צרכני הסמים, על משפחותיהם ועל החברה בכללותה. בהקשר לענייננו, עמדה המאשימה על חומרת פגיעתו של הסם

amb
-
f
5 ועל כך כי סם זה הוכלל בפקודת הסמים המסוכנים בתאריך 7.8.2014, היינו כ 4 חודשים בטרם בוצעו העבירות. עוד טרם הכללתו בפקודת הסמים המסוכנים נחשב אותו סם כחומר מסכן לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים. המאשימה עמדה על נפיצותו של הסם, על השפעותיו ההרסניות ועל התופעות הרפואיות והחברתיות הקשות שהוא מביא עמו.

בהקשר למעשי הנאשמים, עמדה המאשימה כי אלה לוו בתכנון מוקדם – מדובר בעסקה שאורגנה על ידי הנאשם 3, הנאשם 4 תיווך וקישר לאותו אחר, והיא יצאה לפועל (גם) בשל מעשיהם של הנאשמים 1 ו 2. עוד הפנתה המאשימה לכמות הגדולה של החומר – מדובר בכ 15 ק"ג, מתוכם 300 גרם חומר פעיל.

המאשימה הפנתה לפסיקה מגוונת לגבי סוגי סם שונים:

בע"פ 810/11 שודגוקר נ' מ"י, 30.5.11, אושר עונש של 36 חודשי מאסר על מי שהורשע בהחזקת 59 גרם הירואין (צעיר, עברו אינו מכביד, הודה, תסקיר חיובי);

ברע"פ 9274/09 בליווייס נ' מ"י, 24.11.2009 אושר עונש של 3 שנות מאסר (עבר פלילי מכביד, המלצת שירות מבחן לגמילה);

בע"פ 461/92 שקלאר ואח'
נ' מ"י, 18.5.1993. באותו מקרה דובר על ייבוא של 230 גרם קוקאין ונגזרו על הנאשמים 4.5 שנות מאסר, 3 שנות מאסר, ו 21 חודשי מאסר. לכולם היה עבר פלילי מכביד;

ת.פ. (מחוזי חיפה) 46018-03-14 מ"י נ' טרסוב, 24.2.15 שם נגזרו 36 חודשי מאסר על נאשם שהורשע בשני אישומים: הראשון, ייבוא של 100 גרם סם מסוכן והוא קנבינואיד סינטטי מסוג 210-
jwh
; והשני, החזקת 6 גרם חומר מסכן, לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים. באותו מקרה המאשימה עתרה
למתחם כולל של בין 3 ל 6 שנות מאסר, ובית המשפט קבע מתחם של בין 18 ל 56 חודשי מאסר לגבי האישום הראשון; ומתחם של בין 12 ל 48 חודשי מאסר בגין האישום השני. לנאשם באותו מקרה היה עבר פלילי (בין היתר בתחום הסמים הרכוש והמין). התסקיר היה חיובי בעיקרו והמליץ על אפיק טיפולי. ערעור על חומרת העונש טרם נדון.


על רקע כלל האמור לעיל, עתרה המאשימה למתחם ענישה שבין 7 ל 10 שנות מאסר וכן לרכיבי ענישה נוספים.

בהקשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה הפנתה המאשימה לגבי כל נאשם ונאשם לנסיבות הנוגעות אליו –

בהקשר לנאשם 1, הפנתה המאשימה לכך כי לשיטתה מדובר בתסקיר "די שלילי", המלמד על היעדר נזקקות טיפולית;

באשר לנאשם 2, הפנתה המאשימה לעברו המכביד שכולל הרשעות בעבירות אלימות קשות. מדובר במי שריצה מאסר בעבר וכן מרצה מאסר בימים אלה.

הנאשם 3 הינו אמנם אדם צעיר יחסית, בן 19 ונעדר עבר פלילי, אולם שירות המבחן העריך כי נשקף ממנו סיכון גבוה להישנות עבירות והמליץ על עונש מאסר;

ובעניינו של הנאשם 4 הפנתה המאשימה לעברו הפלילי, לכך כי נטל באופן חלקי אחריות למעשיו וכן לקשיים עליהם עמד שירות המבחן.

המאשימה לא התעלמה מכך כי הנאשמים 1 ו 2 הינם אנשים בתחילת דרכם, אולם הפנתה לכך כי גילם אינו יכול להוות חסינות מפני השתת עונש שיהלום את חומרת מעשיהם.

לכן, עתרה המאשימה להשית על כלל הנאשמים עונשים במתחם שהוצג לעיל. המאשימה לא ציינה על מי לשיטתה יש להשית עונש כבד מהאחר ומדוע. בנוסף, עתרה המאשימה לרכיבי ענישה נוספים ובכללם קנס ושלילת רישיון נהיגה. עוד עתרה המאשימה לכך שהעונש שיושת על הנאשם 2 יהיה במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה כיום.

טיעוני בא כוח הנאשמים לעונש
9.
בטיעוני ב"כ הנאשמים 1 ו 2 לעונש, הופנה בית המשפט לכך כי המעשים שיוחסו לנאשמים, חרף חומרתם היחסית, לא אופיינו בתחכום או בנסיבות מיוחדות המקנות להם חומרה של ממש. אין מדובר בחומר שהיה מחולק למנות ואין כל אינדיקציה כי הנאשמים עשו דבר כדי להסוות את מעשיהם. הנאשמים 1 ו 2 התבקשו, בסופו של דבר, כך נטען, לנסוע ברכב, לפגוש את האחר ולהביא ממנו את הסם והכל לבקשת הנאשם 3.

ב"כ הנאשמים 1 ו 2 הפנה לכך כי הנאשם 3 הינו בן דוד של הנאשם 1 ולכן היה קשה לאחרון לסרב לבקשה.

עוד נטען, כי למעשה, חלקו של הנאשם 2 התמצה בנסיעה פאסיבית ברכב בו נהג הנאשם 1, הא ותו לא.

ב"כ הנאשמים 1 ו 2 הפנה לכך כי בעובדות כתב האישום המתוקן לא נטען כי השניים היו אמורים לקבל דבר מה תמורת מעשיהם וכן לא נטען כי הם התכוונו לסחור בו.

בנוסף, נטען כי יש להיצמד לעובדות כתב האישום המתוקן לפיהן משקל החומר הפעיל הינו 300 גרם. יתר החומר שנתפס הינו חומר נשא צמחי במשקל של כ 15 ק"ג. זאת ועוד, שוויו של החומר הינו אלפי שקלים בלבד.

ב"כ הנאשמים 1 ו 2 טען כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן צריך להיות זהה או דומה לזה הנוהג במקרים בהם הסם המסוכן הוא מסוג קנביס לסוגיו, וזה, לשיטתו, נע בין 6 ל 18 חודשי מאסר.

ב"כ הנאשמים הפנה לפסיקה מגוונת הנוגעת, בין היתר, לקנבינואידים סינטטיים כאשר
הוגדרו "רק" כחומרים מסכנים. כך, הוצג ת.פ. (שלום אילת) 20967-02-14 מ"י נ' שרמה, 18.2.15 שם גזר בית המשפט 16 חודשי מאסר על מי שהורשע בעבירה לפי חוק המאבק בתופעת חומרים מסכנים בהחזקת 6.1 ק"ג חומר מסכן מסוג
pb-22
(שכיום הינו סם מסוכן).

בנוסף, הפנה ב"כ הנאשמים 1 ו 2 לפסיקה מגוונת לעניין קנביס. כפי שהובהר לעיל, זו אינה רלוונטית לענייננו.

בהקשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם 1 שאינן נוגעות לביצוע העבירה, הפנה בא כוחו לנתונים העולים מתסקיר שירות המבחן. מדובר באדם צעיר, בן 22, נעדר עבר פלילי שסיים בהצלחה את לימודיו בתיכון במגמה ביולוגית – כימית ולמד בשנים האחרונות מנהל עסקים במכללת ויצו. בנדון הוגשו מסמכים המעידים על לימודיו (סיים שנה ב' במכללת ויצו) ועל כך כי הוא קיבל תעודת מדריך ספורט ותעודת מדריך בתנועה וצליל לגיל הרך ממכללת אוהלו. עוד הוצג מכתב הערכה מהעמותה למען הקשיש בג'ת, ממנו עולה כי הנאשם 1 עבד והתנדב במרכז לקשיש כמדריך ספורט ואירובי.

נטען, כי משפחתו של הנאשם 1, כאמור בתסקיר שירות המבחן, הינה משפחה נורמטיבית לחלוטין שעברה טלטלה בעקבות מותו הטראגי של אב המשפחה. הנאשם 1 קיבל אחריות על ביצוע מעשיו והודה במיוחס לו בראשית משפטו.

בהקשר לנסיבותיו של הנאשם 2, הפנה בא כוחו לכך כי חרף עברו הפלילי אין מדובר בעבר בעבירות סמים. גם נאשם זה לקח אחריות על מעשיו ויש לזקוף זאת לזכותו.

10.
בטיעוני בא כוח הנאשם 3 הופנה בית המשפט, לעניין נסיבות ביצוע העבירה, לכך כי אין מדובר כלל וכלל בעבירות שבוצעו בתחכום. אין מדובר בייבוא או בסם שחולק לחבילות משנה. עוד נטען, שלא בכדי הנאשם הורשע בעבירה של "עסקה אחרת" ולא בעבירת סחר לדוגמה (הגם שמדובר באותו סעיף עבירה).

עוד נטען, כי מדובר בעבירות שבוצעו, בעיקרו של דבר, על רקע תקופת האבל בה שהה הנאשם 3 בעקבות רצח אביו.

לכן, המתחם בעניינו של הנאשם צריך להיות בין 6 ל 18 חודשי מאסר.

לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם 3, הופנה בית המשפט לגילו הצעיר של הנאשם, לכך כי אביו, כאמור לעיל, נרצח זמן קצר לפני ביצוע העבירות, לרקע הקשה בו גדל ולכך כי חרף נסיבות קשות אלה מדובר בהרשעתו הראשונה של הנאשם.

הנאשם לקח אחריות על מעשיו והודה במיוחס לו בטרם נשמעו ראיות ובאופן שחסך מזמנם של מספר מותבים (שכן הודיית כלל הנאשמים היתה במסגרת אחת).

בנוסף, הפנה ב"כ הנאשם לתסקיר שירות המבחן שעל אף שורתו התחתונה, חשף בפני
בית המשפט את הרקע הלא פשוט, לשון המעטה, בו גדל הנאשם, את לקיחת האחריות מצדו ואת העובדה כי גם אם לקיחת האחריות היתה חלקית, הרי ששירות המבחן נתן הסבר לכך (אי ידיעתו כי החומר הפך לסם מסוכן). נטען בהקשר האחרון כי מדובר בחומר ש"הפך" מחומר מסכן לסם מסוכן רק כ 4 חודשים בטרם בוצעו העבירות. גם לכך צריך להיות משקל לעניין העונש, הגם שאינו פוטר את הנאשם מאחריות פלילית.

על רקע כלל האמור לעיל, נטען כי העונש שיש להשית על הנאשם צריך להיות צופה פני עתיד בלבד.

11.
ב"כ הנאשם 4 הצטרף לכלל טיעוני ב"כ הנאשמים 1-3 לעניין נסיבות ביצוע העבירה.

חלקים נרחבים מטיעוני ב"כ הנאשם 4 התמקדו בטענה כי אין להחמיר לגבי עבירות הנוגעות לקנבינואידים הסינטטיים בהשוואה לעבירות הנוגעות לסמי צמח הקנביס. זאת ועוד, נטען כי חלק מהעבירות הנוגעות לצמח הקנביס (לדוגמה - גידולים "מסחריים" בחממות או מקומות ייעודיים) מלווה על פי רוב בתחכום הגדול פי כמה מהמקרה שבענייננו. חרף זאת, רמת הענישה באותם מקרים הינה מתונה יחסית וודאי אינה מגעת למתחם שהוצע על ידי המאשימה.

זאת ועוד, גם אם תאמר שיש לגזור את דינם של הנאשמים על פי הפסיקה הנהוגה לעניין הקנבינואידים הסינטטיים, אזי רמת הפסיקה הנוהגת בהקשר זה (הן כאשר אלה הוגדרו כחומרים מסכנים והן כיום) נמוכה במידה משמעותית מזו לה טענה המאשימה.

בהקשר זה הפנה ב"כ הנאשם לגזרי הדין הבאים:

·
ת.פ. (שלום טבריה) 27720-12-14 מ"י נ' דנינו, 14.4.15. באותו מקרה שכר הנאשם דירה לצורך ייצור והפצת "סמי פיצוציות". בדירה נתפסו כמויות גדולות של סמים שכאלה (למעלה מ 6 ק"ג) וכן אלפי שקיות ריקות ומדבקות (עליהם כיתובים שונים לצורך "שיווק" הסם). בית המשפט כיבד הסדר טיעון שהושג בין הצדדים לפיו ייגזרו על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל. מדובר בהרשעה לפי פקודת הסמים המסוכנים.

·
ת.פ. (מחוזי חיפה) 23142-09-14 מ"י נ' קגרמניין, 20.4.15. באותו מקרה הורשע הנאשם ב 11 אישומים של ייבוא חומרים אסורים בהפצה וכן סמים מסוכנים:

9 אישומים נגעו לקנבינואידים הסינטטיים במשקל כולל של כ 20 ק"ג

–
וזאת הן בנוגע לתקופה שטרם הוכרזו כסמים והיו "רק" חומרים מסכנים והן בנוגע לתקופה שסמוך לאחר הכרזתם כסם;

וכן 2 אישומים נגעו לסם מסוג
mdma
.

בית המשפט הפנה לחומרת העבירות, מחד, אך גם הפנה לכך כי העבירות בוצעו ב"קו התפר" שבין חומר מסכן לסם מסוכן. עולה כי הדבר הביא להקלה מסוימת בעונש. נקבע מתחם אחד כולל של בין 3 ל 6 שנות מאסר. בסופו של יום, גזר בית המשפט על הנאשם (הודה במיוחס לו, עבר פלילי שאינו מכביד) 48 חודשי מאסר וכן רכיבי ענישה נוספים.

·
ת.פ. (מחוזי נצרת) 30639-09-12 מ"י נ' שי יהודה, 26.2.14. באותו מקרה ייבאו הנאשמים "סם פיצוציות" מסוג מתיל-קאתינון. מדובר היה בשתי חבילות במשקל כולל של כ 8 ק"ג. הצדדים הגיעו להסכמה חלקית לעניין העונש לפיו המאשימה תטען לרף מקסימלי של 30 ו 42 חודשי מאסר על הנאשמים 1 ו 2 (בהתאמה) והנאשמים יוכלו לטעון באופן חופשי.

בית המשפט קבע מתחם של בין 40 חודשי מאסר ל 6 שנות מאסר בעניין הנאשם 1; ומתחם של בין 4 ל 7 שנות מאסר לגבי הנאשם 2.

בעניינו של הנאשם 1 סטה בית המשפט לקולא מהמתחם לעיל, משום נסיבותיו האישיות והמלצות שירות המבחן.

לכן, נגזרו על הנאשם 1 - 30 חודשי מאסר ועל
הנאשם 2 נגזרו 42 חודשי מאסר.

הנאשם 1 הגיש ערעור על חומרת העונש (ע"פ 1635/14 יהודה נ' מ"י, 21.8.14), אולם הערעור נדחה.

·
עוד הפנה ב"כ הנאשם 4 לגזרי דין שונים בהקשר לגידול והפצת צמח הקנביס בהיקפים גדולים. כאמור לעיל, איני סבור שגזרי דין אלה רלוונטיים לענייננו.

כלל הנתונים לעיל הוליכו את ב"כ הנאשם 4 לתמוך בעמדת שאר באי כוח הנאשמים כי מתחם הענישה בענייננו נע בין 6 ל 18 חודשים.

בהקשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הפנה ב"כ הנאשם 4 לנתונים שעלו מתסקיר שירות המבחן. מדובר באדם צעיר יחסית, בעל משפחה, שלקח אחריות על מעשיו, היכה על חטא וחסך זמן שיפוטי ניכר. נתונים אלה, בהצטרף להמלצת שירות המבחן, צריכים להביא, כך נטען, לענישה מדודה ומידתית.

12.
בדבריהם בטרם גזר הדין מסרו הנאשמים כי הם מצטערים וכן ביקשו סליחה על מעשיהם. הנאשם 4 הוסיף ומסר כי הוא מבקש הזדמנות להראות שמקרה שכזה לא יישנה.

דיון ומסקנות
13.
כקבוע בחוק העונשין (תיקון 113), העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו; ובקצרה, העונש הראוי לעבריין ייגזר ממידת אשמו ומחומרת מעשיו.

תיקון 113 הגדיר את ההיררכיה בין שיקולי הענישה, וזאת לפי הסדר הבא: הלימה, שיקום, הגנה על שלום הציבור, הרתעה אישית והרתעת הרבים. בעוד שיקול ההלימה הוא שיקול גמולי; יתר השיקולים הינם שיקולים תועלתניים (ולהרחבה בהקשר זה ר' את מאמרו של כב' השופט עמי קובו, "מבחן הולם למערכת המשפט", ירחון עורך הדין, ינואר 2014 עמ' 76).

14.

השלב הראשון בקביעת העונש (כאשר מדובר באירוע אחד, כבענייננו) הוא קביעת מתחם העונש ההולם. מדובר במתחם נורמטיבי אובייקטיבי, כאשר לשם כך נלקחים במסגרת השיקולים:

(1)
הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בערך זה;
(2)
מדיניות הענישה הנהוגה;
(3)
נסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

המתחם מתייחס למקרה קונקרטי ולא ניתן לקבוע מראש מתחם על פי העבירה בלבד (ור' בנדון, לדוגמה, האמור ברע"פ 4088/13 אחמד הדרי נ' מ"י, 11.6.13; ע"פ 1323/13 חסן ואח'
נ' מ"י, 5.6.13).

15.
הערך המרכזי המוגן בענייננו הינו הגנה על שלום הציבור מפני פגיעתם הקשה של סמים. פגיעתם של הסמים הינה רחבת היקף. מדובר בפגיעה ישירה ועקיפה - הן בפרט והן במעגלים רחבים יותר – המשפחתי והכללי, הבריאותי, החברתי והכלכלי.

בע"פ 1635/14 יהודה נ' מ"י, 21.8.14 נאמר בהקשר זה כי:

"כידוע, השימוש בסם מסוכן אינו פוגע במשתמש לבדו, כי אם בבני משפחתו ובזרים לו, בסביבתו הקרובה והרחוקה, וסופה של השפעתו המחריבה להתפרס על פני החברה בכללותה. הנה כי כן, מעגלי ההרס הקשורים בשימוש בסמים מסוכנים ובייבואם מתרחבים והולכים, כמעגליה של אבן הפוגעת במים מורעלים"
.

מידת הפגיעה בענייננו הינה ברמה בינונית.

16.
לעניין מדיניות הענישה הנהוגה, הרחבתי בנדון בפרק הכללי, וציינתי כי מחד אין מקום להשוואה עם גזרי דין שניתנו בהקשר לסם הקנביס; אך מנגד, יש להיזהר בהשוואת "סמי הפיצוציות" לסמים המכונים "סמים קשים" (הגם שפגיעתם של אלה גם אלה הינה קשה). עוד ציינתי, כי מגמת הענישה בהקשר ל"סמי פיצוציות" צריכה להיות מחמירה אולם ההחמרה צריכה להיות מדורגת ומידתית, ולו משום שעד לפני זמן לא רב באופן יחסי חלק מסמים אלה לא נכללו בפקודת הסמים והוגדרו "רק" כחומרים מסכנים.

משכך, ניתן בהחלט ללמוד מגזרי הדין שניתנו במקרים דומים בהם הורשעו נאשמים בעבירות הנוגעות לסמים ממשפחת הקנבינואידים הסינטטיים, בכפוף להערותיי לעיל כי מגמת הענישה בהקשר לסוג סם זה הינה במגמת החמרה.

בנוסף, אזכיר את המדיניות הכללית של בית המשפט בהקשר לעבירות סמים.

אפנה בהקשר זה לאמור בע"פ 972/11 מ"י נ' יונה, 4.7.12 שם הובאו הדברים הבאים:

"את נגע הסמים יש לעקור מן השורש. ייצור, הפצה, סחר וכמובן גם שימוש בסמים – כל אלו מסבים נזק עצום. הנזק נגרם לא רק למעגל הסגור של המעורבים הישירים בביצוע העבירות, אלא גם לחברה בכללותה".

ובע"פ 211/09 אזולאי נגד מ"י, 22.6.10, צוין כי:

"על חומרתה המופלגת של עבירת החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית אין צורך להכביר מילים, ולא כל שכן כך הוא כאשר מדובר בכמות כה גדולה של סמים מסוג זה. הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו; שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים, תהא אשר תהא הפונקציה אותה הוא ממלא בשרשרת זו של העברת הסם מיד ליד. מזה זמן רב, מדגישים בתי המשפט בפסיקתם את חשיבות הערך הענישתי בעבירות סמים כאחד הכלים החשובים בפעילות לביעורו של נגע הסמים. ההחמרה בענישה בגין עבירות סמים משרתת את מטרות הגמול וההרתעה, שהן היעדים העיקריים של הענישה בתחום הסמים".

17.
בהקשר לנסיבות הנוגעות לביצוע העבירה, אין בפני
נו אלא את שתואר בכתב האישום המתוקן. משכך, אין מקום להתייחס לטענות שהועלו על ידי הנאשמים בפני
שירות המבחן, או לטיעוני ב"כ הצדדים שחרגו מעובדותיו של כתב האישום המתוקן. הדבר הובהר אף בעת ישיבת הטיעונים לעונש. אפנה בנדון לס' 40 י'(ד) לחוק העונשין הקובע כי:". . הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, בין לאחר שמיעת ראיות ובין לפני כן, יכלול כתב האישום שבו הודה את על העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה". הצדדים יכולים – בהתקיים תנאים מסוימים -
להביא ראיות (שאינן סותרות את עובדות כתב האישום) לגבי נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אך במקרה דנן דבר זה לא נעשה (ור' בנדון האמור בע"פ 5316/13 מסאלחה נגד מ"י, 9.12.13; ע"פ 4289/14 חנונה וברבי נ' מ"י, 21.1.15; ע"פ 3667/13 חטיב נ' מ"י, 14.10.14).

בענייננו, עולה מעובדות כתב האישום המתוקן כי הציר המרכזי בפרשה היה הנאשם 3. הוא זה שהיה אמור לקבל לידיו את הסם, וזאת לאחר שנעזר בנאשם 4 לצורך יצירת קשר עם האחר שסיפק בפועל את הסם.

עוד עולה, כי חלקם של הנאשמים 1 ו 2 היה, בעיקרו, הובלת הסם מהאחר כדי למסור אותו לנאשם 3.

חלקם השונה של הנאשמים הוביל להרשעתם בעבירות שונות (מעבר לקשירת הקשר – עבירה שכל הנאשמים הורשעו בה):

הנאשמים 1 ו 2 הורשעו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית;
הנאשם 3 הורשע בעבירה של עסקה בסמים;
והנאשם 4 הורשע בעבירת תיווך בסם מסוכן.

יובהר, כי העונש המרבי שנקבע על ידי המחוקק לכל אחת מהעבירות לעיל הינו זהה - 20 שנות מאסר.

יחד עם זאת, סבורני כי מבחינת חומרת המעשה, ולעניין העונש, חלקו של הנאשם 3 צריך להיות חמור מזה של שאר הנאשמים. שני במדרג החומרה הינו הנאשם 4, אשר עשה שימוש לרעה בידע ובקשריו מתוך ידיעה כי הדבר יוביל לעסקת סם ולמעורבותו בעסקה זו; והשלישיים במדרג הינם הנאשמים 1 ו 2 אשר הובילו את הסם. המדרגה עליה עומדים הנאשמים 1 ו 2 נמוכה אך במקצת מהשתיים האחרות וגם הם זכו במקום לא מכובד ב"גמר" הלא מחמיא, בזכות מעשיהם הפליליים. כל אחד מהנאשמים היה חוליה הכרחית בשרשרת הפצת הסם.

אציין, כי מבחינה עיונית ייתכן והיה מקום לקבוע 3 מתחמי ענישה שכן חומרת העבירה ואשמו של כל נאשם הינם שונים במקצת. אפנה בנדון לאמור בע"פ 6053/13 פאיז נ' מ"י, 10.4.14 שם צוין כי:". . .ההלימה שדורש החוק היא בין חומרת העבירה ואשמו של נאשם לבין סוג ומידת העונש. מידת אשמו של נאשם על-פי-רוב אינה זהה בין צדדים שונים לעבירה – מבצע עיקרי, משדל או מסייע. היא גם אינה בהכרח זהה בין מבצעים בצוותא כאשר חלקי הביצוע שונים. . . .". ואולם, סבורני כי בקביעת 3 מתחמים שונים יהיה מן המלאכותיות והסרבול, מה גם שכפי שציינתי לעיל כל שעומד לפנינו הוא עובדותיו של כתב האישום המתוקן ולכן בסיס הנתונים הינו דל באופן יחסי ביחס לכל נאשם ונאשם. לכן, אקבע מתחם אחד לגבי כלל הנאשמים.

לעניין טיבו של הסם בו עסקינן הרחבתי בנדון בפרק המבוא. מדובר בסם ממשפחת הקנבינואידים סינטטיים המכונים "סמי פיצוציות". פגיעתו של סם זה הינה קשה.

הכמות שנתפסה הינה גדולה. יחד עם זאת, הכמות של ה 15 ק"ג עשויה להטעות במקצת, שכן מרבית המשקל שייך לנשא הצמחי (הגם שבסופו של דבר הסם במשקלו זה הוא זה שמגיע לשוק הצרכנים).

ב"כ הנאשמים טענו, וטענותיהם אכן רלוונטיות לעניין העונש, כי לא היה במעשי הנאשמים תחכום מיוחד. ואכן, בניגוד לדוגמה לעניין שנדון בעניין טרסוב שנדון לעיל (ת.פ. (מחוזי חיפה) 46018-03-14), שם ייבא הנאשם מסין חומר פעיל במשקל של כ 100 גרם בתוך פסלון של סנטה קלאוס והמעורבים העיקריים אף עשו שימוש בנאשם שעמד ב"קדמת הבמה", הרי שבמקרה דנן לא ניתן לאתר מידת תחכום שכזו והסם אף לא חולק למנות משנה.

18.
לאור כלל האמור לעיל, אני קובע את מתחם העונש ההולם בין שנתיים ל 5 שנות מאסר.

19.
לא מצאתי כי יש מקום לסטות ממתחם העונש הראוי – אם לקולא משום שיקולי שיקום; ואם לחומרה משום שיקולי הגנה על הציבור, ביחס למי מהנאשמים.

20.
לעניין העונש שיש להשית בתוך המתחם – בהקשר זה יש להתייחס לנסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם, לקולא ולחומרה, וכן לנתונים ונסיבות אחרות המנויות ברובן בס' 40 יא' לחוק.

כלל הנאשמים הודו במיוחס להם וחסכו מזמנו של בית המשפט (במקרה דנן מזמנם של 3 שופטים שונים).

לעניין הנאשם 1 ו 3, יש להתחשב בגילם הצעיר (והדברים נכונים במיוחד לנאשם 3 שהינו בן 19) ולכך כי הם נעדרי עבר פלילי.

בהקשר לנאשם 1, יש להצטער במיוחד על הסתבכותו בעסקת סמים זו וזאת לאור הרקע הנורמטיבי ממנו הוא מגיע, כפי שמשתקף לא רק מכך כי הוא נעדר עבר פלילי אלא בעיקר מהישגיו הבלתי מבוטלים. מדובר במי שסיים בהצלחה 12 שנות לימוד וניהל אורח חיים נורמטיבי שכלל עבודה ולימודים.

הן לגבי הנאשם 1 והן לגבי הנאשם 3 זקפתי לזכותם את גילם הצעיר ולכך שניתן לייחס את מעשיהם לגילם הצעיר, שייתכן והביא אותם להפעיל באופן שגוי (ופלילי) את שיקול דעתם.

עוד התחשבתי באובדן של כל אחד מהם, וזאת בהקשר לרצח אביו של הנאשם 1 וכן רצח אביו של הנאשם 3.

יש לקוות כי הסתבכותם הנוכחית הינה הראשונה והאחרונה. סיכוייו של הנאשם 1 בהקשר זה הינם טובים יותר, אך יש לקוות כי גם הנאשם 3 ילמד את הלקח הנדרש. לכאורה, היה מקום להקל קמעה בעונש של הנאשם 1 ביחס לנאשם 3, לאור חלקו היחסי. ואולם, גילו הצעיר של הנאשם 3 (חרף הסקפטיות העולה מהתסקיר בענייננו) הביאו אותי להציב את העונש של כל אחד מהם על הרף הנמוך של המתחם.

באשר לנאשם 2 – לצערי, הדברים שנאמרו לעיל בהקשר לנאשמים 1 ו 3 אינם יכולים להיאמר בעניינו. מדובר בנאשם בן 26, שחרף גילו הלא מבוגר צבר לחובתו עבר פלילי מכביד למדי ובימים אלה הוא מרצה את מאסרו השני. לכן, מידת ההקלה לה יזכו הנאשמים 1 ו 3 לא תהיה מנת חלקו של נאשם זה. עוד אציין, כי הנני תמים דעים עם טיעונה של המאשימה שאין לחפוף את תקופת המאסר שהושתה על הנאשם בתיק אותו הוא מרצה כיום, עם התיק שבפני
נו. מדובר בשני הליכים שנושאם שונה לחלוטין ושבוצעו בשתי תקופות זמן נפרדות. לכן, הנאשם 2 אינו זכאי להקלה או לחפיפה כלשהי, והוא צריך ליתן את הדין באופן מלא בגין כל אחת מהרשעותיו.

בעניינו של הנאשם 4, גם נאשם זה הינו אדם בוגר שחרף הסתבכויותיו בעבר, במגוון עבירות, ביצע פעם נוספת עבירה וזאת בכך שתיווך בין גורמים שונים, מתוך ידיעה כי עקב מעשיו "תבשיל" עסקת סמים. העובדה כי חלקו התמצה במעשה נקודתי אינה יכולה לסייע לו. ב"כ הנאשם 4 הפנה לכך כי מדובר בבעל משפחה שמוכן לעבור הליך טיפולי. ואולם, דווקא נתוניו האישיים והעובדה שעל פני הדברים הוא בא מרקע נורמטיבי ותומך, היו אמורים להבהיר לו כי מעשיו יעמידו אותו בסיכון של מאסר נוסף, על כל הכרוך בכך. משום חומרת מעשיו איני יכול לקבל את המלצת שירות המבחן בדבר הסתפקות במבחן ומאסר שירוצה בעבודות שירות. אפנה בנדון לאמור ברע"פ 1787/15 עמר נ' מ"י, 24.3.2015:" . .נאמר לא אחת, כי האינטרס הנוגע לשיקומו של הנאשם איננו אינטרס שלו בלבד, אלא שהדבר משרת את החברה בכללותה. יחד עם זאת, אינטרס זה מהווה שיקול אחד מבין מכלול של שיקולים העומדים בפני
בית המשפט, בבואו לגזור את עונשו של הנאשם . . ".

21.

לפני סיום אזכיר, כי גם כיום – לאחר תיקון 113 -

הענישה אינה תוצאה של פעולות "חישוב", אלא פועל יוצא של משתנים וערכים רבים, מתנגשים ונוגדים לא פעם. עוד טרם חיקוק תיקון 113 נאמר כי: "ענישה לעולם אינה נוסחה מתמטית, והיא צריכה להיות תמהיל של כל השיקולים הרלוונטיים" (ע"פ 3077/11 דדוש נ' מ"י, 28.3.12); והדברים נכונים ותקפים גם כיום. כך, במסגרת ע"פ 3317/13 אל אעסם נ' מ"י, 18.7.13 צוין כי: "ואמנם, חלק ניכר ממהותו של תיקון 113 לחוק העונשין,

שפתח מסלול ענישתי חדש במידה רבה, הוא חיפוש דרך להאחדה בגזירת הדין שיש בה צדק כלפי כולי עלמא. אך אל נכחד, כי אין עסקינן במתמטיקה ובפעולת מחשב, וכפי שציין השופט הנדל בעניין קריניאן הנזכר, אין הענישה כוללת "סרגל מכני" שממנו אין לסטות, אלא יש צורך 'לשקול היטב את הנסיבות המיוחדות של כל נאשם ונאשם' ".


22.

סוף דבר, אני משית על הנאשמים את העונשים הבאים:

על הנאשם 1
·
24 חודשי מאסר, בניכוי תקופת מעצרו: החל מתאריך 17.12.14 ועד היום.
·
הנני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 10 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה מפקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע.
·
קנס בסכום של 5,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד לתאריך 1.1.16.

על הנאשם 2
·
28 חודשי מאסר, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה: מתאריך 17.12.14 ועד לתאריך 13.4.15.
·
הנאשם ישא את המאסר במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה כיום

.
·
הנני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 10 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה מפקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע.
·
קנס בסכום של 5,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד לתאריך 1.1.16.

על הנאשם 3
·
24 חודשי מאסר, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה: מתאריך 24.12.14 ועד היום.
·
הנני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 10 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה מפקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע.
·
קנס בסכום של 5,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד לתאריך 1.1.16.

על הנאשם 4
·
28 חודשי מאסר, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה: מתאריך 24.12.14 ועד היום.
·
הנני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 10 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה מפקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע.

·

קנס בסכום של 5,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד לתאריך 1.1.16.


זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.


ניתן היום,
ט"ז סיוון תשע"ה, 03 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
















פ בית משפט מחוזי 9572-01/15 מדינת ישראל נ' מהאדי בן מוחמד ותד, עבדאללה בן נזאר גרה, עקל בן אחמד ותד ואח' (פורסם ב-ֽ 03/06/2015)