פסקי דין על מוחמד כנעאן | פסקי דין על מועצה מקומית עראבה

33801-10/10 א     22/06/2015




א 33801-10/10 מוחמד כנעאן נ' מועצה מקומית עראבה








בית משפט השלום בעכו



ת"א 33801-10-10 כנעאן נ' מועצה מקומית עראבה


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
ג'מיל נאסר



תובע

מוחמד כנעאן



נגד


נתבעת
מועצה מקומית עראבה



פסק - דין


1.
בפני
תביעה כספית בעילה חוזית על סך 80,369 ₪ במסגרתה עותר התובע לחייב את מועצה מקומית עראבה
(להלן

-"המועצה"), בגין הפרת הסכם, במסגרתו התחייבה המועצה לפצותו בגין כל מ"ר קרקע שתנגוס מחלקה 4 גוש 19356, בחלק ממגרשו הצמוד לכביש 8 המשמש כדרך כניסה צפון מזרחי לכפר עראבה, במסגרת עבודות שביצעה המועצה להרחבתו.

2.
עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 23.10.97, נחתם הסכם בין התובע לבין המועצה, לפיו תרכוש המועצה חלק ממגרשו של התובע (מגרש 4/1 עפ"י תשריט חלוקה שהעתק ממנו לא צורף לכתב התביעה, המהווה חלק מחלקה 4 בגוש 19356, שהינה בגודל 35.669 דונם), הנמצא בבעלותו ו/או בהחזקתו של התובע, וזאת במסגרת עבודות שיבוצעו ע"י המועצה להרחבת כביש מס' 8 המשמש ככניסה לכפר עראבה מכיוון צפון מזרח. העתק מההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "ההסכם"); בנוסף לזכויותיו הרשומות של התובע על חלקה 4 בלשכת רישום המקרקעין, התובע הינו הבעלים והמחזיק בזכויות בחלקה 4 הרשומות על שם אחותו פאטמה תאופיק צאלח אחמד, אשר הועברו אליו במתנה, עסקה שדווחה לרשויות המס, אך טרם נרשמה בלשכת רישום המקרקעין; עפ"י ההסכם הועמד מחיר כל מ"ר מהשטח שיועבר למועצה ע"ס 50 דולר (ארה"ב); ההסכם נערך בין המועצה לתובע ושני אחיו כאשר אחיו הגיעו להסדר עם המועצה לגבי חלקיהם; בסעיף 8 להסכם נקבע כי עם השלמת עבודות הרחבת הכביש תיערך מדידה ובה ייקבע שטח ההרחבה מתוך החלקה, וכמות השטח המועברת עפ"י ההסכם; עבודות סלילת כביש 8 (אלחל'ה) התחילו בשנת 2007 והסתיימו בחודש מרץ 2009; מאז סיום עבודות הרחבת הכביש, פנה התובע מס' רב של פעמים, בע"פ ובכתב, למועצה, על מנת לערוך חישוב לגבי שטח הקרקע שנגרע ממגרש התובע לטובת הרחבת הכביש ולתשלום המחיר בגינו, אך הוא נדחה בטענות שונות; לאור זאת ערך התובע באמצעות מודד מוסמך מטעמו מפת מדידה וממנה עולה כי השטח שהופרש לכביש ממגרשו של התובע בחלקה 4 (מגרש 4/1 שהינו בגודל 2 דונם פוצל לשני תתי מגרשים 4/1/1 (0.704 דונם) ו- 4/1/2 (1.296 דונם), הינו 403 מ"ר (החלק המסומן באות "

b
" במפה המצבית של המודד המוסמך בדארנה מוניב מיום 1.12.06, שצורפה כנספח ג' לכתב התביעה, להלן: "המפה המצבית").

3.
לאור זאת טען התובע כי הוא זכאי לקבלת פיצוי מהמועצה כדלקמן:
403 מ"ר כפול 50$ לכל מ"ר =
20,150 $, השווה בשקלים 74,555 ₪ (לפי שער חליפין של 3.70 ₪). שווי הסכום ליום התביעה 80,369 ₪.

4.
המועצה דוחה את כל טענות התובע. המועצה העלתה שתי טענות מקדמיות לפיהן יש לדחות את התביעה על הסף: האחת, טענת התיישנות; השנייה, טענת
הסדר נושים שאושר ע"י ביהמ"ש בשנת 2006 בנוגע למועצה.

ביחס לטענת ההתיישנות נטען כי עילת התביעה מבוססת על הסכם שנחתם לפני יותר מ- 13 שנים בין המועצה לבין התובע ושני אחיו, הנכללים בין יתר השותפים בחלקה 4. במסגרת ההסכם התחייבה המועצה לרכוש מהתובע ואחיו את כל השטח ממגרשיהם אותו תנצל לצורך הרחבת הכביש הקיים תמורת 50 $ לכל מ"ר. במבוא להסכם צוין כי המועצה החלה לבצע את הרחבת הכביש וכי במסגרת פעולות ההרחבה גלשה (בלשון עבר) לקטע בחלקה 4 המיועד לכביש. באשר לתמורה צוין בהסכם כי הסכום ישולם בתשלומים בהתאם לשיקול דעתה של המועצה ובתנאי שלא יאוחר מסוף שנת 1998. לאור האמור, המשמעות הברורה לאמור בהסכם היא כי סוף שנת 1998 מהווה מועד סופי לתשלום כל תמורת ההסכם לרבות ביצוע העבודות, כך שכל עילת תביעה שקמה עפ"י ההסכם נולדה לכל המאוחר בסוף שנת 1998, והתיישנה לכל המאוחר שבע שנים לאחר מועד זה, ומכאן תביעת התובע התיישנה.

ביחס לטענת הסדר הנושים נטען כי לאור מצבה הכלכלי הקשה אליו נקלעה המועצה הוגשה על ידה בקשה להקפאת הליכים והסדר נושים באמצעות משרד הפנים (תיק פש"ר 758/06 שהתנהל בבית משפט המחוזי בחיפה בפני
כב' הנשיאה גילאור). ביום 15.10.06 ניתן צו להקפאת הליכים נגד המועצה, לפיו הוקפאו ההליכים מכל סוג שהוא נגד המועצה ולא ניתן לפתוח בהליכים חדשים ו/או להמשיך בהליכים קיימים נגד המועצה אלא ברשות ביהמ"ש. צו הקפאת ההליכים הוארך ע"י ביהמ"ש המחוזי עד ליום 27.11.07, עת ניתנה פסיקתא המאשרת את הסדר הנושים. במסגרת צו הקפאת ההליכים מונו שני נאמנים ע"י ביהמ"ש, וכל נושי המועצה נתבקשו להגיש תביעת חוב לנאמנים בגין כל טענה ו/או דרישה ו/או חוב מכל מקור שהוא כנגד המועצה, דבר אשר פורסם בעיתונות עפ"י הנחיית ביהמ"ש. במסגרת הסדר הנושים, הוגשו מאות תביעות לנאמנים. התביעות נדונו ע"י הנאמנים אשר גיבשו הסדר נושים, אשר אושר ביום 27.11.07 ע"י ביהמ"ש, אשר נתן פסיקתא המאשרת את ההסדר.

לאור האמור, נטען כי מאחר ועילת התביעה דנן נולדה לפני מועד מתן צו הקפאת ההליכים נגד המועצה (15.10.0.6), הרי שהמקום הנכון הראוי להידון בה היה בדרך של הגשת תביעת חוב בהליך לאישור הסדר הנושים. מכאן, שדין התביעה דנן להידחות על הסף, בהתאם לפסיקתא מיום 27.11.07, המהווה מעשה בית דין. ההסכם שצורף לתביעה הינו התחייבות המועצה מלפני 15.1.0.06 ולפיכך ההסכם הינו בטל ומבוטל בהתאם לפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי כאמור.

5.
המועצה מוסיפה וטוענת לגופו של עניין, ובכפוף להכרעה בטענות המקדמיות דלעיל, כי החלק מחלקה 4 נשוא התביעה הינו חלק המיועד לכביש בהתאם לתכנית מאושרת לפני שנת 1997. באותה שנה החלה המועצה בפרויקט שנועד לסלילת הכביש ובניית גדר בגבולותיו, ואכן פרויקט זה בוצע בשנת 1997, במסגרתו סללה המועצה את הכביש, הרחיבה אותו, בנתה דירות בגבולותיו לרבות בסמוך לחלקת התובע, בנתה מדרכות ופרסה מצעים לאורך הכביש ולרוחבו. הכביש נפתח לתנועה, והרחבתו הסתיימה כבר בשנת 1997; גבולות הכביש היו ברורים בתכנית הכביש המאושרת, וגבולות הסלילה הוגדרו על הקרקע כבר בשנת 1997; התובע ציין בכתב תביעתו כי המועצה הגיעה להסדר עם שני אחיו, אך בחר (ולא במקרה) שלא לציין את תאריך ההסדר שהושג עם שני אחיו, שוודאי נערך לפני 15.10.06. ההגעה להסדר עם שני אחי התובע מעידה על כך שהרחבת הכביש הסתיימה עוד בשנות ה-90, והסדר זה כלל כנראה את התובע יחד עם אחיו; התובע מנסה לטעון בכל דרך כי עבודות הסלילה וההרחבה של הכביש התבצעו 10 שנים מאוחר יותר, טענה הסותרת את האמור במבוא להסכם שנחתם לפיו המועצה החלה לבצע את ההרחבה כבר במועד החתימה על ההסכם עת גלשה לקטע בחלקה המיועד לכביש, כך שברור שעבודות ההרחבה החלו והסתיימו בשנת 1997, וכי שטח החלקה המיועד לתוואי הכביש כבר הוגדרו אז, מה גם והם היו מוגדרים באופן ברור בהתאם לתכנית המאושרת של הכביש.

6.
בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום.

מטעם התביעה העידו ארבעה עדים: התובע בעצמו, מר חוסאם נגאר, אשר עבד כשכיר אצל הקבלן סאבר שבעיטה עימו התקשרה המועצה בהסכם בנוגע לביצוע עבודות בכביש 8 (להלן:"חוסאם"), מר האני מוסטפא, בן דוד התובע, ובעל זכויות בחלקה 5 הסמוכה למגרש 4/1 מדרום (להלן: "האני").
מטעם המועצה, העיד עד יחיד, מר סעיד נסאר, מנהל מחלקת הנדסה במועצה משנת 1988 (להלן: "מהנדס המועצה").
הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפני
לצורך הכרעה.


7.
אעיר כאן כי בנוגע לטענות המקדמיות (התיישנות והסדר נושים) ניתנה החלטה על ידי ביום 18.6.12, לפיה ההכרעה בטענות אלה תידחה בשל הצורך בשמיעת ראיות וקביעת התשתית העובדתית הנדרשת להכרעה בטענות אלה.

8.
הסוגיות הטעונות הכרעה

:

א.
האם תביעת התובע התיישנה ו/או האם מנוע התובע מהגשת התביעה דנן נגד המועצה לאור צו הקפאת ההליכים מיום 15.10.0.6 והסדר הנושים שאושר ב

פסק דין
ע"י בית המשפט המחוזי חיפה במסגרת תיק פש"ר 758/06?

ב.
היה והתשובה לשאלה א' לעיל, על שני רכיביה, שלילית - האם הוכח ע"י התובע כי המועצה הפרה את ההסכם בכך שנגסה מחלקו בחלקה 4 ללא פיצוי (מגרש 4/1 עפ"י החלוקה המוסכמת הנטענת או מגרשים 4/1/1 ו- 4/1/2 עפ"י המפה המצבית), שטח בגודל 403 מ"ר (או חלק ממנו), לטובת הרחבת כביש 8 בכפר עראבה?


ג.
אם התשובה לשאלה ב' חיובית, מה גובה הפיצוי לו זכאי התובע?

נדון בסוגיות הנ"ל כסדרן.
התיישנות התביעה ו/או מניעות מלהגישה מכוח מעשה בית דין

9.
סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת התיישנות של תובענה אזרחית שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין הינה שבע שנים. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.

10.
התובע מבסס את תביעתו על הסכם שנחתם בינו (ושני אחיו) לבין המועצה ביום 23.10.97 במסגרתו התחייבה המועצה לשלם לו (ולשני אחיו) 50$ לכל מ"ר קרקע שתיגרע ממגרשיהם בחלק הצמוד לכביש 8 הקיים, במסגרת עבודות שתבצע המועצה להרחבתו. התובע טוען כי עפ"י סע' 8 להסכם נקבע כי עם השלמת עבודות הרחבת הכביש תיערך מדידה אשר תיקבע את שטח ההרחבה של הכביש ואת גודל השטח שנגרע ממגרש התובע ואז תיערך התחשבנות סופית בין הצדדים, אלא שבפועל עבודות הסלילה והרחבת הכביש לא הסתיימו בשנים 1997-1998 כמצופה אלא החלו רק בשנת 2007 והסתיימו בחודש מרץ 2009, ומאחר והתביעה הוגשה ביום 18.10.10, הרי שהתביעה לא התיישנה.

11.
מנגד טוענת המועצה כי עבודות הסלילה והרחבת כביש מס' 8 החלו בשנת 1997 והסתיימו לכל המאוחר בשנת 1998, הרי שבהתאם לסעיף 19 להסכם, הוסכם על הצדדים כי הסכום שישולם לתובע (ולשני אחיו), ישולם בתשלומים לפי שיקול דעת המועצה, ובתנאי שלא יאוחר מסוף שנת 1998, ומכאן שהחל ממועד זה קמה לתובע עילת תביעה נגד המועצה אשר התיישנה 7 שנים מאוחר יותר (סוף שנת 2005), ומכאן שהתביעה התיישנה זה מכבר, ודינה להידחות.

12.
כעולה מתצהיר עדות ראשית התובע (סע' 9), המועצה החלה לבצע את הפרויקט

בשנת 2007

, באמצעות חב' סאבר שבעיטה בע"מ מכפר עילבון. עדות זו סותרת את המצוין במפורש בהסכם עליו מבסס התובע את תביעתו נגד המועצה. כעולה מהמבוא להסכם עובר למועד החתימה על ההסכם (23.10.97) כבר החלו עבודות הרחבת כביש 8
ובמסגרת פעולות ההרחבה גלשה המועצה לקטע בחלקה המיועד לכביש ("והואיל" הרביעי והחמישי):

"והואיל - וצד א' החל לבצע את הרחבה של הכביש.
והואיל – ובמסגרת פעולות ההרחבה גלשה צד א' לקטע בחלקה המיועד לכביש
"

כעולה מסע' 9 -11 לתצהיר עדות ראשית מהנדס המועצה, המועצה סללה ופתחה, את כביש 8, נשוא תביעה זו, המהווה המשך לכביש 3, עוד בשנת 1996-1997, הכולל את החלקה של התובע, כאשר עבודות ההרחבה, במקטע הצמוד למגרש התובע בוצעו ע"י חברה צמח בע"מ שפעלה מטעם משרד התחבורה. לאחר מכן הורחב הכביש מספר פעמים לנוכח התנגדויות שהגישו השכנים הסמוכים לכביש, ובכל פעם הופסקה העבודה עד שהגיעה המועצה להסדר עם השכן המתנגד להסדר. בשנת 2001, בוצעה הרחבה נוספת לכביש 3 ולכביש 8, מעבר להרחבה שהושלמה עוד בשנים 1997-1998 בסמוך למגרש התובע, עבודות ההרחבה בוצעו ע"י חברת סאבר שבעיטה בע"מ, והן נעצרו לאור התנגדות של שכן אחר איתו הגיעה המועצה להסדר בשנת 2007, ואז המשיכה את ההרחבה של קטע כביש 8 שהושלם בשנת 2007.

עיון בנספח ב' לתצהיר עדות ראשית מהנדס המועצה (חוזה מס' 3/2001 שהעתק ממנו הוגש באופן חלקי ע"י המועצה) מעלה כי המועצה פרסמה בשנת 2001 מכרז לביצוע עבודות קבלניות שבמסגרתו זכתה חברת סאבר שבעיטה בע"מ. עפ"י סע' 6 א' לחוזה התחייב הקבלן להתחיל לבצע את העבודות תוך 15 יום ממועד קבלת צו להתחלת העבודות, לבצע אותן באופן שוטף ולהשלימן תוך 6 חודשים. אומנם השנה המודפסת על החוזה היא שנת 2001, אולם מופיע תיקון בכתב יד לשנת 2004, כאשר צוין על החוזה כי נחתם ביום 16.10.2004, דבר שאינו מתיישב עם גרסת מהנדס המועצה בתצהיר עדותו הראשית כאמור לפיה ההתקשרות עם חברת סאבר שבעיטה בע"מ החלה בשנת 2001, אם כי, על פניו, אין בכך חשיבות רבה מאחר וגרסת המועצה כאמור הינה כי עבודות הרחבת הכביש בחלק הצמוד למגרש התובע החלו בשנת 1997 ע"י חברת צמח בע"מ והסתיימו לכל המאוחר בשנת 1998. יש לציין כי המועצה לא טרחה לזמן נציג מטעם חברת צמח בע"מ לעדות בביהמ"ש ואף לא טענה שנעשה מצידה ניסיון שכזה, למרות חשיבות ורלבנטיות עדות זו לסוגיות שבמחלוקת שבין הצדדים.

בנוסף אציין, ביחס להעדת נציג מטעם חברת סאבר שבעיטה בע"מ, כי העד ג'אבר שבעיטה זומן כעד תביעה לדיון הוכחות שהתקיים ביום 30.4.13, אך הוא לא התייצב (קיימת מחלוקת בנוגע לסיבת אי התייצבותו לאותו דיון). בהמשך, הוא זומן לדיון הוכחות נוסף שהתקיים ביום 1.10.14 אך גם אליו לא התייצב, וזאת לאור השתתפותו בדיון בת"א, עפ"י הודעה שנמסרה לב"כ התובע יום לפני דיון ההוכחות שנקבע. לאור זאת, ניתן צו הבאה נגדו לדיון הוכחות שנקבע ליום 9.2.15, אשר בוטל לאור אי התייצבותו של העד ג'אבר ולאור הסכמת הצדדים לוותר על העדתו של ג'אבר שנותר עד תביעה אחרון שנותר לשמיעה בתיק.

אוסיף ואציין כי במהלך עדותו של העד חוסאם, ניסה ב"כ התובע להגיש תמונות שלא גולו במסגרת ההליכים המקדמיים, אך בקשתו נדחתה. יחד עם זאת, בדיון שהתקיים בפני
י ביום 9.2.15 הסכימו הצדדים כי התמונות יוגשו כמוצגי תביעה, תוך שמירת זכות המועצה להעלות טענות נגד משקלן הראייתי והרלבנטיות שלהן לתביעה דנן. במסגרת סיכומי התובע צירף התובע את התמונות המתוארכות לשנים 2005-2007, אשר עפ"י הנטען, הועברו אליו ע"י חברת סאבר שבעיטה בע"מ. איני סבור כי יש לייחס לתמונות אלו משקל ראייתי משמעותי הן מאחר ולא ברור מהתמונות, באיזה מקטע מהכביש העבודות מתייחסות, והן מאחר והצדדים ויתרו על העדת ג'אבר שבעיטה, לגבי מיהות העבודות שבוצעו על ידו, במועדים הרלבנטיים לתביעה, ובעיקר מועד תחילתן ומועד השלמתן בזיקה למקטע הצמוד למגרש התובע.

13.
במהלך חקירתו הנגדית אישר התובע כי בעת חתימת ההסכם, בוצעו עבודות בתחילת הכביש ללא שפירט במקביל לאיזה מגרש החלו עבודות הרחבת הכביש והמרחק בין מיקום תחילת עבודות ההרחבה לבין מגרשו (פ' עמ' 6 ש' 8-9):

"לשאלתך אם נכון שבעת שחתמתי על ההסכם, הקבלן היה עובד בשטח, אני עונה שהיו עובדים בתחילת הכביש, עבדו בשני חלקים, זה כביש ארוך. הם עבדו בכביש, בהתחלתו".

וכשנשאל התובע מדוע לא קיבל את הכסף המגיע לו מהמועצה, בהתחשב בסע' 19 להסכם לפיו התשלום יבוצע ע"י המועצה עד לא יאוחר מסוף שנת 1998 השיב (פ' עמ' 6 ש' 12-15):

"אתה מראה לי בסעיף 19 להסכם ששם כתוב שעד סוף 98 אני חייב לקבל את הכסף ושואל מדוע לא קיבלתי את הכסף ואני עונה שעו"ד ניהאד הלך למועצה ואמר לי שעל החלקה שלי לא הגיע הכביש ושיעשו את הכביש ויגמרו אותו אני אקבל את הכסף שלי ושהם לא משלמים לפני העבודה. הוא שלח להם מכתבים. המכתבים אצלו או במועצה".

יצוין כי התובע נמנע מלזמן עדות את עו"ד ניהאד, אשר עפ"י הנטען ייצג אותו בהסכם מול המועצה, ומדובר במחדל שיש לזקוף לחובתו. מובן כי עדות התובע לגבי נימוקי סירוב המועצה לבצע את התשלום עפ"י ההסכם, הינם בבחינת עדות שמועה, מאחר וכל שהתובע יכול להעיד הוא אך שהדברים נאמרו לו מפי עו"ד ניהאד, אך לא כראיה לאמיתות תוכנם. מכל מקום, לא הוגשו ע"י התובע העתק מהמכתבים אשר עפ"י הנטען נשלחו ע"י ניהאד למועצה, אך על פניו, העובדה כי עו"ד ניהאד ניגש פיזית למשרדי המועצה ואף שלח מכתבים בעניין הדרישה לביצוע התשלום לתובע עפ"י ההסכם תומכת במידה מסוימת בגרסת המועצה כי קמה עילת תביעה עפ"י ההסכם לתובע נגד המועצה, מס' שנים טרם הגשת התביעה, וללא קשר למועד השלמת העבודות הנטען.

עוד העיד התובע בחקירתו הנגדית כי אחד מאחיו החתומים על ההסכם נשוא התביעה קיבל כסף מהמועצה (אחמד) ואילו אחיו השני (עבד אל רעוף) לא קיבל כסף מאחר וחלקתו בצד השני (פ' עמ' 6 ש' 16-17). וכשעומת עם הטענה שעפ"י ההסכם, נקבע מועד חלוקת כספים משותף לו ולשני אחיו, השיב כי כשהגיעו עבודות ההרחבה לחלקת אחיו אחמד הוא קיבל כסף מהמועצה ללא שפירט מה הם המגרשים שיועדו לשני אחיו לפי תשריט החלוקה, ומיקומם ביחס לתוואי העבודות בכביש (פ' עמ' 6 ש' 18-22).

בהמשך חקירתו הנגדית אישר התובע שהכביש נפתח בשנת 1997, והעבודות נעצרו כל פעם שמישהו מהשכנים התנגד, עד שנת 2003-2004, בתקופת כהונתו של עלי עאסלה כראש המועצה, אשר היה מעונין להמשיך את הכביש, אך אחיינו האני (כפי הנראה מדובר בבן דודו), שחלקתו ממוקמת בסוף הכביש, הגיש התנגדות והעבודות נעצרו שוב (פ' עמ' 6 ש' 27-30), ואולם בחקירתו החוזרת, חזר בו מעדותו וטען כי האני בן דודו עצר את העבודות בכביש בערך בשנת 2007 ולא במהלך השנים 2003-2004 (פ' עמ' 8 ש' 3-4). כן העיד במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש, בניגוד לגרסתו בכתבי טענותיו, כי העבודות להרחבת הכביש, במקטע הצמוד לחלקתו החלו בשנת 2005 (פ' עמ' 6 ש' 31).

14.
התובע העיד את חוסאם כעד תביעה מטעמו. עולה מחקירתו הראשית של חוסאם כי עבד כשכיר בחברת סאבר שבעיטה בעבודות הקמת קירות אבן בכביש נשוא התביעה שהתחילו בשנת 2004 (עדות המחזקת את האמור לעיל ביחס לתיקון שבוצע במועד חתימת החוזה שבין מעסיקתו לבין המועצה, פ' עמ' 8 ש' 25-27). בהמשך חקירתו הראשית העיד כי עבד במקטע בכביש הקרוב לביתו (ללא שפורט היחס בין מיקום ביתו למגרש התובע) אך לאחר חודשיים העבודה הופסקה בשל בעיות תקציב והוא כבר לא חזר לעבוד שם (פ' עמ' 9 ש' 24-25). במהלך חקירתו הנגדית העיד חוסאם כי הוא ומשפחתו רכשו מהתובע קרקע בגודל 2 דונם בשנת 1991 וכי היה סכסוך ביניהם בנוגע לשטח שנרכש האם הוא כולל את הכביש או לא ולאחרונה הגיעו עם התובע להסדר והוסיפו ושילמו לו תשלום נוסף (פ' עמ' 10 ש' 5-9). עוד דחה את הטענה כי חב' צמח התחילה לעבוד בכביש בשנת 1997, אך אישר כי בשנת 1997, בתקופת כהונתו של ראש המועצה הקודם, פאדל נעאמנה, התחילו לעבוד בכביש ועשו ניקיון אך העבודה נעצרה, והכביש נפתח לתנועה בלי אספלט ובלי כורכר (פ' עמ' 10 ש' 10-15). חשוב לעניינו, עדותו של חוסאם כי החלקה של האני ממוקמת בסוף הכביש ואילו בית משפחתו בתחילתו, וכי העבודות בכביש הסתיימו בתקופת ראש המועצה עלי בשנת 2004, ורק הקטע מול החלקה של האני נעצרה בגלל התנגדותו, והושלמה ע"י הקבלן שבעיטה בשנת 2009 (פ' עמ' 10 ש' 18-23).

15.
עד נוסף מטעם התביעה הינו האני, בן משפחתו של התובע, שהינו בעל זכויות בחלקה 5 הסמוכה למגרשו של התובע וממוקמת דרומית לו. במהלך חקירתו הנגדית אישר האני כי חלק מהכביש נשוא התביעה (החלק העליון) נפתח בשנת 1997 ואילו החלק התחתון המהווה "יותר מחצי הכביש נשאר עד 2007" (פ' עמ' 16 ש' 13-18). וכשעומת עם המצוין בהסכם לפיו בשנת 1997 כבר החלה המועצה לבצע עבודות של הרחבת הכביש השיב: "אם מדובר בצד צפון, קרוב לחלקה של אל חאג' אחמד, אז זה נכון" (פ' עמ' 16 ש' 26-28). בהמשך חקירתו הנגדית הופנה האני לאמור בתביעתו משנת 2007, ונשאל האם כאשר התנגד לביצוע עבודות הרחבת הכביש סמוך לחלקתו בשנת 2005, כבר היה החלק ממגרש התובע הצמוד לכביש סלול, והשיב (פ' עמ' 17 ש' 1-3):

"ת. הכביש נסלל ביחד בצמוד לחלקה של בן דוד שלי ושלי.
ש. נכון שהחלקה שלך שמספרה 5 וחלקת התובע כאן מספרה 4?

ת. כן.
ש. אתה הקצה הדרומי ונכון שחלקה 4 בקצה הצפוני?
ת. נכון".

16.
ההגנה העידה את מהנדס המועצה כעד יחיד מטעמה. במהלך חקירתו הנגדית העיד מהנדס העירייה כי הכביש נשוא התביעה מכונה "אל חוסון" אשר בחלקו התחתון ממוספר "3" ואילו בחלקו העליון "8" (פ' עמ' 19 ש' 8-9). מהנדס המועצה ביקש להבהיר לאיזה כביש הוא מתכוון בסע' 8 לתצהיר עדותו הראשית והשיב (פ' עמ' 19 ש' 12-15):

"ת. לעבודות הרחבה ברח' אל חאלה. זה כביש 3 ו-8. בכביש הזה התחלנו בשנת 97 פתיחה וסיימנו את הכביש הזה לאחרונה, לאחר פתרון הבעיה עם האדון האני בקטע שיורד למטה מהכביש".
ש. הקטע מס' 3 חוסון הסתיימו העבודות בו אחרי פתרון הבעיה עם האני?
ת. כן".

בהמשך חקירתו הוצגה בפני
מהנדס המועצה תמונה אליה התבקש להתייחס (פ' עמ' 20 ש' 7-11):

"ש. אני מראה לך תמונה לגבי תחילת העבודות בקטע אל חוסון וזה למעשה הקמת הקירות. אתה יכול לאשר שאלו העבודות אשר בוצעו ב- 15/12/05?
ת. זה התחלת בניית קיר וזה קטע מכביש ששנים עבדו עליו וזה הקיר בקטע העליון מול חלקה 5.
ש. אני מראה לך תמונה. זה מול החלק של האני?

ת. לא רואים אותו בתמונה. הוא למעלה יותר
".

עוד בהמשך חקירתו הנגדית נשאל מהנדס העירייה האם קיים תיק של המועצה לגבי הפרויקט נשוא התביעה ותשובתו הינה כי לאור הסכסוכים עם השכנים הצמודים לפרויקט הוא נלקח לטיפול אצל עורכי דין, לפני כ- 15 שנים (פ' עמ' 20 ש' 13-15).

17.
שקלול כל הנתונים שהוצגו לעיל, ביחס לקביעת מועד תחילת ביצוע עבודות הרחבת הכביש ומועד סיומן, במקטע הכביש הצמוד למגרש התובע, מעלה כי במועד חתימת ההסכם, העומד בבסיס התביעה, כבר החלו עבודות הרחבת הכביש והגלישה למגרש התובע (ו/או מגרש אחיו אחמד הסמוך לו). התובע טען בתביעתו כי עבודות הרחבת הכביש בסמוך למגרשו החלו רק בשנת 2007, אולם בעדותו בביהמ"ש העיד כי החלו בשנת 2005. לפי עדות חוסאם, אחד מעדי התביעה, עבודות הרחבת הכביש, בין היתר, במקטע הצמוד למגרש התובע הסתיימו בשנת 2004, ואילו המקטע הדרומי יותר של הכביש, הצמוד לחלקת האני (חלקה 5), הושלם רק בשנת 2009 לאור התנגדותו של האני לביצוע העבודות וההליך שנקט נגד המועצה. אין חולק כי במהלך השנים, נעצרו עבודות הרחבת הכביש בשל התנגדות השכנים הצמודים לתוואי הכביש, וכפי הנראה, לאור התדרדרות שחלה במצבה הכלכלי של המועצה. המועצה טוענת כי בוצעו שני הליכי הפקעה של שטחים פרטיים הסמוכים לתוואי הכביש בשנת 2001 ובשנת 2008, דבר הנתמך בנסח הרישום של חלקה 4 שצורף על ידה, אולם לא הוצגו ראיות מספיקות מצידה לגבי השטח שהופקע ממגרש התובע ושני אחיו (או מי מהם) במסגרת כל אחת מההפקעות.

מכל מקום, לאחר ששקלתי בדבר, ועיינתי בהסכם נשוא התביעה, נראה לי כי לצורך חישוב תקופת ההתיישנות, אין להתבסס על האמור בסעיף 8 להסכם לפיו עם השלמת עבודות הרחבת הכביש תיערך מדידה אשר תקבע את כמות השטח המועבר למועצה עפ"י ההסכם אלא על סע' 19 להסכם עליו אתייחס בהמשך. סע' 8 מדבר לטעמי, על מנגנון חוזי מוסכם לביצוע התחשבנות סופית בין הצדדים להסכם. לצורך קביעת המועד שבו נולדה לראשונה עילת התביעה, יש לברר מהו המועד שבו נתגבשו לראשונה העובדות שהקימו לתובע עילת תביעה נגד המועצה בנוגע לגריעת שטח ממגרשו לצורך הרחבת הכביש הקיים שבסמוך לו.

עיון בהסכם מעלה כי התובע לא צירף העתק מהתוכנית שצורפה להסכם ולא העתק מהחלטת המועצה המאשרת את רכישת השטח שיועבר במסגרת ההסכם מהתובע ואחיו למועצה. כעולה מסע' 15 להסכם החזקה והשימוש בממכר (שהוגדר במבוא להסכם "..כל קטע מהחלקה אשר ייפול במסגרת הרחבת הכביש כפי שהוא במצב הקיים ככל שיגלוש לחלקו של צד ב' בחלקה"), ימסרו מיד למועצה. המשמעות הינה כי כבר במועד חתימת ההסכם (23.10.97), העבירו התובע ושני אחיו באופן מיידי למועצה את החזקה והשימוש בשטחים ממגרשיהם, הגובלים בתוואי הכביש המיועדים לסלילה והרחבת הכביש הקיים, עפ"י תכניות הביצוע שהיו קיימות בידי המועצה באותה עת (שהרי במועד חתימת ההסכם כבר החלו העבודות). לכאורה כבר במועד זה קמה להם הזכות לקבלת התשלום בגין אותם שטחים, שהלכה למעשה נגרעו ממגרשיהם ואינם עוד בחזקתם כבר במועד חתימת ההסכם, אלא שעפ"י סע' 19 להסכם, הסכום שיגיע לתובע ואחיו עפ"י ההסכם בגין השטח המועבר ישולם להם ע"י המועצה לפי שיקול דעתה, ובתנאי שיבוצע לא יאוחר מסוף שנת 1998. ומכאן, שבסוף שנת 1998, וככל שהמועצה לא עמדה בהתחייבותה עפ"י ההסכם להשלים את עבודות הרחבת הכביש, במקטע, הצמוד למגרשי התובע ואחיו, ולבצע איתם התחשבנות סופית, על בסיס מדידה מוסכמת, קמה לתובע ואחיו עילת תביעה נגד המועצה, ללא קשר עם העבודות באותו מקטע בכביש הושלמו או לא. אומנם לא מן הנמנע שבמסגרת מדידה סופית שהייתה מתבצעת בסיום העבודות היה מתברר כי המועצה חרגה אף מעבר לתוכניות הביצוע כפי שהיו קיימות במועד חתימת ההסכם, ונגסה שטחים נוספים ממגרשי התובע ו/או מי מאחיו, אולם אין בכך, כדי למנוע מהתובע ו/או אחיו להגיש תביעה בגין השטחים שנגרעו ממגרשיהם לצורך הרחבת הכביש שבסמוך להם, כבר בסוף שנת 1998, ולגבי השטח שנגרע בחריגה מההסכם, בשלב מאוחר יותר.

סיכומו של דבר, נחה דעתי כי במועד הגשת התביעה דנן כבר התיישנה התביעה נגד המועצה. אולם, אוסיף ואציין, כי אף אם התביעה לא התיישנה, הרי דינה להידחות גם לאור פסק הדין שניתן בעניינה של המועצה במסגרת הליכי פש"ר אליהם נקלעה (תיק פש"ר 758/06). להלן נימוקי מסקנתי זו.

18.
כעולה מהחומר שצורף לבקשת המועצה לדחות את התביעה נגדה על הסף, הוגשה ע"י המועצה בקשה להקפאת הליכים, באמצעות משרד הפנים, לצורך גיבוש הסדר נושים למועצה, במסגרת תיק פש"ר 758/06, אשר נדון בפני
כב' הנשיאה גילאור בביהמ"ש המחוזי בחיפה. ביום 15.10.06 ניתן צו הקפאת הליכים, לפיו מונו נאמנים לצורך הטיפול בכל התביעות ו/או הדרישות כנגד המועצה שהיו קיימות לפני מועד מתן הצו. במסגרת הליך הסדר הנושים, הוגשו תביעות חוב שונות, אשר הוכרעו ע"י הנאמנים, וביום 18.11.07 אישר ביהמ"ש המחוזי את הסדר הנושים הכולל למועצה. בפסיקתא שאושרה ביום 27.11.07, צוין, בין היתר, בסע' 23-24:

"23. בכפוף להוצאתו לפועל של הסדר הנושים כאמור, יראו כמסולק במלואו כל סכום חוב של המועצה ו/או קופת ההסדר בגין חובות/התחייבויות ו/או חיובים כלשהם כלפי כלל נושי המועצה ואשר היו קיימים או שניתן היה לתבוע על פיהם כאמור עד למועד מתן צו הקפאת ההליכים (15.10.06) וכל נושה של המועצה יהא מנוע מהגשת תביעה ו/או העלאת טענה כנגד המועצה ו/או כנגד קופת ההסדר בגין חובות ו/או התחייבויות של המועצה כלפיו בגין התקופה שקדמה ליום 15.10.06.

24. כל התביעות התלויות ועומדות כנגד המועצה המקומית עראבה ואשר היו קיימות עד מועד מתן צו הקפאת ההליכים (15.10..2006) תידחנה".
אין חולק כי הפסיקתא שבמסגרתה אישר ביהמ"ש המחוזי בחיפה את הדו"ח המסכם של הנאמנים והפטרת המועצה מכל חוב שנטען לגביה ביחס לתקופה שלפני מתן צו להקפאת ההליכים נגדה מהווה מעשה בית דין. המשמעות הינה כי החל ממועד מתן צו הקפאת הליכים, היה על התובע להפנות את תביעתו כלפי המועצה, עפ"י ההסכם, אל הנאמנים שמונו למועצה, וככל שנמנע מלעשות כן, ולא פעל להארכת המועד להגשת תביעת החוב לנאמנים, הוא מנוע מלהעלות כעת בתביעה שבפני
י כל טענה נגד המועצה ו/או קופת ההסדר, ביחס לחובות ו/או התחייבויות המועצה, בגין התקופה שקדמה ליום 15.10.06. התובע טוען כאמור, כי במועד מתן צו הקפאת ההליכים טרם קמה לו עילת תביעה נגד המועצה מאחר והעבודות להרחבת הכביש, במקטע הצמוד למגרשו, טרם הושלמו, טענה שנדחתה על ידי כאמור.

יתרה מכך, התובע העיד במהלך חקירתו הנגדית כי היה מודע להסדר הנושים של המועצה משנת 2006, ואף הגיש תביעת חוב לנאמנים באמצעות עו"ד ניהאד, אך החלטת הנאמן בתביעתו אינה ברשותו אלא נותרה בידי עו"ד ניהאד (פ' עמ' 7 ש' 1-5):

"אתה מפנה אותי לסעיף 8 לתצהירי, שם נאמר כי המועצה בשנת 206 היה לה הסדר נושים ושואל אם אני זוכר את הסדר הנושים שעשה עלי ואני עונה שאני זוכר. אמרו לי שאין כסף, זה היה בשנת 2006. אני הגשתי תביעה לנאמן לקבל את הכסף על פי ההסכם. אמרו לי שעד שיגמרו את הכביש עד האני חוטבא ואז כולנו נקבל את הכסף. לשאלתך היכן ההחלטה של הנאמן, אני עונה שעו"ד ניהאד טיפל בעניין"

יצוין כי מדובר בגרסה חדשה אשר הועלתה לראשונה ע"י התובע במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש. כמו כן, הטענה כי תביעת החוב נדחתה ע"י הנאמן מאחר וטרם הושלמו העבודות בכביש עד לחלקתו של האני, אינה מתיישבת עם הוראות ההסכם שבין התובע למועצה, שם לא הותנה כלל ביצוע התשלום בהשלמת עבודות הכביש עד לחלקה 5, אלא בהשלמת העבודות במקטע הצמוד למגרשי התובע ואחיו, כאשר ביצוע התשלום אמור היה להתבצע עד לא יאוחר מסוף 1998 כאמור.

ואולם בחקירתו החוזרת לא ידע התובע באופן תמוה מי זה הנאמן אליו הגיש את תביעתו (פ' עמ' 7 ש' 31-32 ועמ' 8 ש' 1-2):

"ש. השבת לשאלה שהגשת תביעה לנאמן. מי זה הנאמן?
ת. מי זה הנאמן?
ש. מי זה הנאמן?
ת. אני עונה "שו יעני הנאמן".

לשאלת ביהמ"ש שהופנתה על התובע בשפה הערבית חזר בו התובע וטען כי לא הגיש תביעת חוב לנאמן כפי שהעיד קודם לכן בפני
ביהמ"ש כאמור (פ' עמ' 8 ש' 14-16):

"לשאלת בית המשפט אני משיב שידוע לי שהמועצה נכנסה להליך של פירוק ואנשים הגישו תביעות חוב. אני לא הגשתי תביעת חוב כי שמעתי שאנשים שביקשו 400,000 ₪ למשל קיבלו משהו כמו 20,000 ₪.

אציין כי לא ניתן לסמוך על עדות התובע בעניין זה. לא ברור מדוע מצא להעיד כי הגיש תביעת חוב לנאמן המבוססת על ההסכם נשוא התביעה (אם בחר שלא להגיש תביעה כזו). מחדלו של התובע באי זימון עו"ד ניהאד שייצג אותו בהסכם מול המועצה, ואף פעל בשמו מול המועצה לקבלת התשלום המגיע לתובע עפ"י ההסכם כאמור, ללא שניתן לכך הסבר מניח את הדעת, פועל לרעתו של התובע ומקים חזקה הניתנת לסתירה שאילו היה עו"ד ניהאד מוסר עדות בפני
ביהמ"ש, הייתה עדותו תומכת בגרסת המועצה. אף אם נניח לטובת התובע כי היה מודע להליכי הפש"ר של המועצה ולצורך בהגשת תביעת חוב לנאמן אך נמנע מכך לאור הסכומים הנמוכים שאושרו לנושים ביחס לגובה תביעתם המקורי, עדיין יש בכך כדי לתמוך בגרסת המועצה, כי במועד הליכי הסדר הנושים (שנים 2006-2007), קמה לתובע עילת תביעה מכוח ההסכם, אך הוא נמנע מכך, מבחירתו שלו.

נוכח קבלת הטענות המקדמיות, מתייתר הצורך לדון בסוגיות הנוספות שצויינו בסעיף 8 (ב) ו- (ג).


19.
סיכום

:

מכל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת

פסק דין
זה.

ניתן היום,
ה' תמוז תשע"ה, 22 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט שלום 33801-10/10 מוחמד כנעאן נ' מועצה מקומית עראבה (פורסם ב-ֽ 22/06/2015)