פסקי דין על סטארובין מרדכי | פסקי דין על בראל יוסף חיים | פסקי דין על בראל אליזה | פסקי דין על פדידה שי | פסקי דין על שיכון ופיתוח לישראל בע"מ

27349/99 א     27/02/2005




א 27349/99 סטארובין מרדכי, בראל יוסף חיים, בראל אליזה, פדידה שי נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ




1
בתי המשפט

א 027349/99
בית משפט השלום חיפה
27/02/2005
תאריך:
כב' השופט ר. סוקול

בפני
:
1.סטארובין מרדכי

2.בראל יוסף חיים

3.בראל אליזה

4.פדידה שי

פדידה פלור
בעניין:
התובע
ע"י ב"כ עוה"ד א. הכהן
נ ג ד
שיכון ופיתוח לישראל בע"מ
הנתבע
ע"י ב"כ עוה"ד י. באום
נ ג ד
אחים שרבט חברה לבניין בע"מ

צד ג'
ע"י ב"כ עוה"ד נבון
פ ס ק - ד י ן
1. התובעים רכשו מהנתבעת 3 דירות בבניינים שנבנו על ידה. התובע 1 (להלן: "סטארובין") רכש ביום 13.10.1995 דירה בת 3 חדרים בבית שנבנה ברחוב ספיר 29/48 בקרית ים. התובעים 2 (להלן: "בראל") רכשו ביום 26.12.96 דירה בת 4 חדרים ברחוב חרצית 1/4 עפולה והתובעים 3 (להלן: "פדידה") רכשו ביום 29.12.95 דירה בת 4 חדרים ברחוב ספיר 29/21 בקרית ים.

את הדירה בעפולה בנתה עבור הנתבעת חברת אחים שרבט, חברה לבניין בע"מ (להלן: "שרבט" או "צד ג").

2. בתביעתם בתיק זה טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה את הסכמי הרכישה עמם וגרמה להם נזקים. התובעים טוענים כי לאחר כניסתם לדירות התגלו בהן ליקויים שונים. להוכחת הליקויים צירפו התובעים חוות דעת של מומחים מטעמם; סטארובין ופדידה 4צירפו חוות דעת של המהנדס רמי חזיז ואילו בראל צירפו חוות דעת של המהנדס יאיר אברהמי.

סטארובין טען גם כי הדירה שנמסרה לו לא היתה ראויה למגורים במשך חודשים ארוכים ולכן יש לפצותו בגין העיכוב במסירת הדירה. בראל טענו בתביעתם כי שטח הדירה שנמסר להם בפועל נופל מהשטח לו התחייבה הנתבעת ואילו פדידה טענו כי החזקה בדירה נמסרה להם באיחור. פדידה טענו גם כי קיבלו זיכוי מאת הקבלן המבצע, אחים גליק - חברה לבניין ופתוח בע"מ בעקבות ויתור על ארונות מטבח. המחאות הזיכוי לא כובדו על ידי הבנק הנמשך ולכן טוענים הם כי הנתבעת אחראית לשלם להם את סכום הזיכוי.

התובעים כולם טוענים כי פרט לליקויים בעבודות הבנייה התגלו בדירות חסרים ואי התאמות לאמור במפרטים שצורפו להסכמי הרכישה.

3. הנתבעת מצידה כפרה בטענות התובעים כולן. כן שלחה הנתבעת הודעה לצד שלישי, לשרבט, בכל הנוגע לדירת בראל. הנתבעת טענה גם כי התובעים חתמו במועדים שונים על מסמכי ויתור על תביעותיהם, בין במסגרת פרוטוקול מסירת הדירות ובין לאחר ביצוע תיקונים. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעים מנעו ממנה לתקן את הליקויים ולכן אינם זכאים לפיצוי או לחלופין יש להעניק להם פיצוי רק בהתאם לעלות ביצוע לקבלן.

4. במהלך קדמי המשפט מיניתי את אינג' ר. גיל כמומחה מטעם בית המשפט לשם בדיקת הדירות והערכת עלות תיקונן. לאחר שהמומחה המציא את חוות דעתו ואת תשובותיו לשאלות הבהרה שהופנו אליו הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני ולפיו יוכרע התיק על פי חומר הראיות שהוצג בפני
בית משפט, כולל תצהירי עדות ראשית, אך ללא צורך בחקירת המומחה או העדים. בהתאם הגישו הצדדים את סיכומי הטענות.

5. מסיכומי הטענות עולה כי הצדדים חלוקים במספר סוגיות עיקריות:
א. זכותה של הנתבעת לבצע את התיקונים בעצמה.
ב. היקף הליקויים שנמצאו בדירות.
ג. איחור במסירת דירות סטארובין ופדידה.
ד. שטח דירת בראל .
ה. היקף הפיצוי.

בכתבי הטענות הועלו טענות נוספות שלא נמצא להן ביטוי בסיכומי הטענות ולכן הנחתי כי בעלי הדין זנחו כל טענה שלא נזכרה בסיכומיהם.

אדון בטענות אלו כסדרן.

זכות הנתבעת לתיקון
6. סעיף 4ב' לחוק המכר (דירות), התשל"ג- 1973, (להלן: "חוק מכר דירות") קובע:

"התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר".

סעיף זה קובע מחד נטל המוטל על הקונה לאפשר למוכר לתקן את הליקויים ומנגד מטיל חובה על המוכר לתקן את הליקויים אם ניתנה לו הזדמנות סבירה. צריך לזכור כי למוכר לא עומדת "זכות" לתקן את הליקויים אלא אי מתן ההזדמנות למוכר לתקן את הליקויים תשפיע על הסעדים להם זכאי הקונה כנגד המוכר. משמעות הדבר הינה כי מקום שהקונה לא יעמוד בנטל המוטל עליו יזכה לפיצוי שיוערך בשים לב לעלויות התיקון על ידי המוכר בלבד אך אין פירושו של דבר כי תישלל זכותו של הקונה לכל פיצוי (ראה א. זמיר מכר (דירות), עמ' 581).

הנטל המוטל על הקונה הינו אך ורק לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקן ואין להטיל עליו נטל נמשך עד גמר התיקונים בפועל. כמו כן יש מקום להכיר בסייגים שונים לנטל זה כמו לגבי אי התאמה או ליקוי שאינו ניתן לתיקון באורח סביר, משבר אמון בין הצדדים ועוד.

7. אחת השאלות העולות כמעט בכל תביעה של דיירים כנגד קבלן - מוכר דירה הינה האם יש להטיל נטל לאפשר תיקון על הקונה או שמא חלים הסייגים השונים. רבות נכתב בסוגיה בבתי המשפט בערכאות השונות ואיני סבור שיש מקום לשוב ולחזור על הדעות השונות.

בע"א 472/95 זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858, נקבע:

"... ואולם, ועיקר, השאלה אם יש לאפשר למוכר לתקן או לחייבו בפיצויי תיקון, תלויה בעובדות של כל עניין. כך, למשל, בע"א 4445/90, עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' יצחק מאיוסט ואח' (דינים עליון ל"ד 611) עוסק בית המשפט בשאלה: 'מי יבצע את התיקונים?' אומר שם בית המשפט:

"המערערת ביקשה שתינתן לה עצמה האפשרות לתקן את הליקויים. אך בית המשפט סירב. הוא הצביע על 'הסחבת והניסיונות הכושלים לתיקון הליקויים שהיו מנת חלקם של התובעים במשך תקופה כה ארוכה'. לכן החליט כי זכותם של המשיבים היא לקבל מן המערערת פיצויי כסף לבצע את התיקונים בעצמם. בדרך כלל עניין הוא לשיקול הדעת של בית המשפט קמא אם ראוי, בנסיבות המקרה, לתת לצד הנפגע סעד של אכיפה או סעד של פיצויים. בית המשפט קמא לא טעה כאשר בחר, בנסיבות המקרה, בסעד של פיצויים."

...הנה כי כן, בית משפט זה אישר תשלום פיצויים, ואפילו - שלא כב

פסק דין
קמא - על פי השיטה היקרה יותר של תיקונים נפרדים כרצון איש ואיש. אמנם, במקרה מתאים, יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על פי המדיניות המשפטית הרצויה, ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. במקרה שלפנינו, העידו כמה מן הדיירים בדבר הליקויים בדירותיהם (בעיקר ליקויי ריצוף חמורים, רטיבות והיעדר אוורור), ועל ניסיונות כושלים של עובדי הקבלן ושלוחיו לתקן את הליקויים".
(שם, עמ' 863-864).


לאחרונה שב בית המשפט העליון והבהיר את ההלכה בע"א 656/99, ד"ר עדה בר שירה ואח' נ. מעונות ובנין בע"מ ואח', פד"י נז(5) 1, 14 וכך נאמר:

"הנה כי כן, השאלה מתי זכאי הקבלן לתקן בעצמו את הליקויים (או ליתר דיוק, מתי זכאי הוא לשלם רק את העלות שהיה עולה לו התיקון), איננה שאלה שיש לה תשובה חד-משמעית. הכל תלוי בנסיבות המקרה. כך, למשל, נפסק שכאשר בעל דירה מסרב לאפשר לקבלן לתקן, הפיצוי יחושב על-פי עלות התיקון לקבלן (ע"א 7799/01, יורם סלים ואורלי ברזילי ואח' נ' שרביב בע"מ (טרם פורסם). המלומד איל זמיר עמד לאחרונה בהרחבה על סוגיית תיקון אי ההתאמה במכר דירות, ובסוגיית הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי ההתאמה בספרו "חוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973" (תשס"ב - 2002), בעמ' 579 ואילך. ככלל, כך מציין המחבר, הקונה אינו חייב לאפשר למוכר לתקן את אי ההתאמה ולמוכר אין זכות לתקנה. על-פי רוב בידי הקבלן יכולת לתקן את אי ההתאמה בעלות נמוכה יותר מאשר קבלן שהוזמן במיוחד לביצוע התיקון, משום שהוא מכיר את המלאכה שביצע ובידו להוזיל את התיקון, על-ידי ביצוע מרוכז של תיקונים בדירות אחדות באותו אתר. תיקון עצמי בידי המוכר חוסך לו לשאת במרכיב הרווח של קבלן אחר שיבצע את התיקון. על-פי רוב, תיקון הפגמים בידי חברת הבנייה הוא גם פתרון עדיף לקונה. על כן נקבע הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי ההתאמה בטרם יזכה את הקונה לתרופות אחרות. ואולם, על אף השיקולים שבגללם תיקון אי ההתאמה בידי מוכר הדירה הוא בדרך כלל הפתרון ההוגן והיעיל לאי ההתאמה, ישנם מקרים שבהם פתרון זה איננו בא בחשבון או שאין בו כדי לענות במידה מספקת על צרכי הקונה. המחבר עומד על פסקי דין שונים בסוגיה אם ועד מתי על הקונה לשוב ולתת לקבלן הזדמנויות נוספות לתיקון אי-התאמה לאחר שניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה והוא לא ניצל אותה, או שניסה לתקן והדבר לא עלה בידו. לדעת המחבר, אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. דברים אלה מקובלים עלי".

בסופו של דבר ההכרעה האם להטיל על הקונה נטל לאפשר למוכר הזדמנות לתקן אם לאו הינה פרי של בחינת הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. לעיתים ניתן לחלק את ההכרעה ולהטיל על הקונה נטל לאפשר תיקון רק ביחס לחלק מהליקויים ולגבי חלקם לשלול את טענת הקבלן וכדומה.

ומן הכלל אל הפרט.

דירת בראל
8. לצורך בירור הסוגיה הוגשו תצהיריהם של מר חיים בראל, של מר צפריר שרבט מטעם צד ג', ושל מר דב נוימן מטעם הנתבעת.

9. מהתצהירים עולה כי לאחר מסירת החזקה בדירה למשפחת בר-אל, נערכה ביום 03.11.1997 רשימת ליקויים ע"י נציגי הנתבעת ומשפחת בר-אל שכללו שקיעת מרצפת בחדר השינה, נזילה בשירותים וכן סדקים בדירה ובעיות בצבע. לטענת מר נוימן בתצהירו, והן לטענת מר שרבט, הליקויים הנדרשים ברשימה זו תוקנו ביום 25.12.1997, תוך שהתובעים חותמים ומאשרים את ביצוע התיקונים הנ"ל, מסמך התיקונים החתום, (להלן: "מסמך הבדק") הוא נספח ג' לתצהיר מר שרבט. מר בר-אל מציין לגבי חתימתו כדלקמן:

"מתוך אמונה בנתבעת ונציגיה חתמנו על מסמך זה וקיווינו כי יתוקנו הליקויים. אולם בפועל נעשו "תיקונים" שטחיים וחיצוניים בדירה, כגון מריחת צבע, תיקוני טיח וכד'". (סעיף 9 לתצהיר מר בר-אל).

10. מהאמור בסע' 7 לתצהיר מר נוימן, ביום 28.12.1998 התקבל במשרדי הנתבעת מכתב מב"כ התובעים, נושא תאריך 17.08.1998 ובו טענות לליקויים ואי התאמות נוספים. למכתב צורפה חוות דעת של המהנדס יאיר אברהמי מיום 9.6.1998. ביום 6.1.1999 נתקבל מכתב זה בצירוף חוות הדעת במשרדי חברת שרבט, ביום 31.1.1999 הודיעה ב"כ חברת שרבט לנתבעת כי נציגיה ביקשו לבקר בדירה אולם משפחת בראל לא אפשרה זאת. לאחר תכתובת ענפה בעניין זה בין הצדדים, התקיימה בדיקה בדירת משפחת בר-אל ע"י נציגי חברת שרבט ביום 28.06.2000. לאחר הבדיקה, שלח ב"כ משפחת בר-אל לב"כ חברת שרבט מכתב ובו מפורטת הסכמת משפחת בר-אל לביצוע התיקונים בכפוף לפינוי המשפחה מן הבית בזמן ביצוע התיקונים, לאור מחלת האסטמה של האם. בדיקה נוספת נערכה ע"י נציגי חברת שרבט ביום 09.11.2000, בהתאם לחוות הדעת שהוגשה ע"י מהנדס יאיר אברהמי. לאחר בדיקה זו נשלח ביום 12.11.2000 מכתב מאת חברת שרבט המפרט באילו סעיפים מחוות הדעת בדעת חברת שרבט לבצע תיקונים. בהמשך למכתב זה הודיע ב"כ התובעים (ביום 16.11.2000) כי למרות שרשימת הליקויים שמוכנה חברת שרבט לתקן, קטנה בהרבה מהאמור בחוות הדעת, הרי שמשפחת בר-אל תשמח לאפשר את ביצוע התיקונים בכפוף לאספקת דיור חלופי, פינוי הדירה מחפציה ואחסונם למשך השיפוץ וכן הפקדת עירבון עבור כל נזק שייגרם לדירה או לתכולה כתוצאה מהתיקונים. במכתב מיום 28.11.2000 מודיע ב"כ חברת שרבט כי החברה מסרבת למלא אחר התנאים שהציבו התובעים, שכן הם בלתי סבירים, בלתי מוצדקים ומיועדים למנוע מחברת שרבט את ביצוע התיקונים. לאחר תשובת התובעים, לפיה הם עומדים על התנאים לביצוע התיקונים, הסתיימו המגעים בין הצדדים מבלי שתוקנו הליקויים בדירה.

דירת סטארובין
11. לצורך בירור הסוגיה הוגשו תצהיריהם של מר מיכאל סטארובין, התובע 1, ושל מר שמואל גרנדש מטעם הנתבעת. מר סטארובין טוען בתצהירו כי לאחר קבלת הדירה פנה אל הנתבעת וביקש לתקן ליקויים שונים שנתגלו בדירה. מר גרנדש מכחיש בתצהירו פנייה שכזו לנציגי הנתבעת, מלבד הפנייה לתיקון הליקויים שפורטו בפרטיכל המסירה. לפי האמור בסע' 9 לתצהירו של מר סטארובין, בדקו נציגי הנתבעת את דירתו בארבע תאריכים שונים: ביום 3.3.1999, ביום 18.3.1999, ביום 18.6.1999 וכן ביום 2.9.1999. לטענת מר סטארובין, בבדיקה שנערכה בדירתו ביום 18.3.1999, נאמר לו ע"י מר גרנדש שלאור הכוונה להגיש תביעה כנגד שו"פ, לא יבוצעו התיקונים בדירתו. לטענת מר שמואל גרנדש בתצהירו לא נערכה שום בדיקה בדירתו של מר סטארובין לאור סירובו לאפשר בדיקה כזו.
12. מתוך חליפת המכתבים (נספחים ו'-ט' לתצהיר מר גרנדש) בין עו"ד אלי הכהן, ב"כ התובעים לבין עו"ד יעקב ברכה ב"כ הנתבעת, ניתן להתרשם כי לא היתה התנגדות מצד התובעים לאפשר תיקון הליקויים, אף לאחר הגשת התביעה לביהמ"ש, וכי הנתבעת הראתה נכונות לכך, עם זאת למרות הנכונות שנראתה משני הצדדים, לא תואמו מועדים לביקורי הנתבעת בבתי התובעים ולא תוקנו הליקויים בדירת מר סטארובין.

דירת פדידה
13. לטענת מר גרנדש סירבו שי ופלור פדידה לאפשר בדיקה בדירתם במהלך שנת הבדק, ולפיכך לא נערכה בדירה רשימת ליקויים ולא בוצעו תיקונים מלבד תיקון נזילה שנתבקש ע"י התובעים (סעיפים 6.2-6.4 לתצהיר מר גרנדש). לעומת האמור בתצהירו של מר גרנדש, טוען מר פדידה כי בתום שנת הבדק תיקנו נציגי הנתבעת ליקויים שונים בדירה, כגון צבע ותיקוני טיח, אולם לא תוקנו כל הליקויים.

14. חליפת המכתבים (נספחים ו'-ט' לתצהיר מר גרנדש) בין עו"ד אלי הכהן, ב"כ התובעים לבין עו"ד יעקב ברכה ב"כ הנתבעת, נגעה לכל דירות התובעים, והאמור לגביה לעיל נכון אף לדירת התובעים שי ופלור פדידה.

סיכום סוגיית התיקון
15. ממכלול הדברים האמורים עולה כי נסיונות שונים לתיקון שנעשו בשנת הבדק לא סילקו את מכלול הליקויים וכפי שניתן ללמוד מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט נותרו עדיין ליקויים שונים בדירות. הנתבעת אמנם הביע נכונות לתיקון הליקויים מיד לאחר הגשת התביעה אך לכלל ביצוע לא הגיעו הדברים תוך שכל צד קובע את תנאיו.

בנסיבות כאלו ברי כי נשבר האמון בין הצדדים ויש להניח כי מתן זכות תיקון, להבדיל מהקטנת הפיצוי, לא תביא לסיום המחלוקת בין הצדדים ורק תנציח את המאבקים המשפטיים (ראה ע"א 9085/00, שטרית אברהם ואח' נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ, פד"י נז(5) 462, 478). יש לזכור גם כי חלק מהליקויים אינו ניתן לתיקון. זמן רב חלף מאז סיום עבודות הבנייה ואפילו מאז הגשת התביעה.

דומה שבשים לב להיקף הלקויים שניתן לתקנם כפי שיפורט לעיל וכלל הנסיבות, ראוי לפסוק לתובעים פיצוי כספי על פי עלות תיקון לדייר ולא על פי עלות תיקון לקבלן.

הליקויים בדירות
16. כאמור בפני
בית המשפט מונחת חוות דעתו של המומחה מר רפאל גיל ותשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו. כידוע חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט הינה בעלת משקל רב בהכרעה אך בית המשפט אינו מחויב לאמצה כלשונה וייבחן את הטענות שמעלים הצדדים , (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-עליון 90(2), 532). להלן אבחן את הליקויים שנמצאו בדירות השונות ואדון בטענות שהעלו כנגד ממצאי המומחה. לגבי ליקויים לגביהם לא הועלו טענות לא אפרט כל התייחסות.

ליקויי הבניה בדירת סטארובין
17. ריצוף - המומחה מטעם התובע קבע כי הריצוף במרצפות טרצו 30/30 ס"מ עם כתמים כהים בכל רחבי הדירה מלבד בממ"ד. לטענת התובע כתמים אלה מקורם ברטיבות קשה מתחת לריצוף. בתצהיר התובע נאמר כי הדירה נמסרה לחזקתו כאשר על פני הריצוף שלוליות רבות, אולם דבר זה לא צוין בפרטיכל מסירת הדירה. הנתבעת מכחישה את קיום הרטיבות מתחת לריצוף, ואף את נסיון הייבוש של רטיבות זו.

המומחה המוסכם כתב בחוות דעתו שלא הובאה בפני
ו הוכחה כי הכתמים בריצוף מקורם ברטיבות וכי מצב התחזוקה הגרוע של הדירה היה מביא להיווצרות כתמים על פני הריצוף, אף אם לא היו כתמים על פני הריצוף כתוצאה מרטיבות. בתצהיר מר שמואל גרנדש, מטעם הנתבעת, מכחיש מר גרנדש כי הדירה נמסרה לתובע כשיש בה בעיית רטיבות.

לא נשמעו ראיות ואין לי אלא את האמור בתצהירים. בנסיבות המקרה נראה לי להעדיף לעניין זה את גרסת התובע על גרסת הנתבעת שכן גרסתו ברורה ומפורטת ומעידה כי אכן חווה את הדברים. עם זאת ברי כי הכתמים בריצוף מקורם לא רק ברטיבות אלא גם בתחזוקה ירודה.

לפיכך הנני קובע כי יש לחלק את עלות התיקון בין הנתבעת לתובע האחראי לתחזוקת דירתו וקובע כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין פריט זה בסך 1,845 ₪

18. סף מדורג בחדר השירותים - לטענת המומחה מטעם התובע, יש להתקין סף מדורג בכניסה לחדר השירותים כנדרש בתקן ישראלי 1629. תקן זה קובע כי יש לתכנן מעבר מדורג או אחר לשם מניעת מעבר מים מאזורים רטובים לאזורים לא רטובים, כאשר התקן אינו מגדיר מהם אזורים רטובים. בעוד לטענת מומחה התובעים חדר השירותים הוא "חדר רטוב", סבור המומחה מטעם ביהמ"ש שאין הדבר כך. בד"כ אזורים רטובים נחשבים חדרי אמבטיה ומרפסות.

קביעת המומחה המוסכם מקובלת עלי ואיני מוצא מקום להתערב בקביעותיו.

19. נעילת דלת כניסה ראשית לדירה - לפי הנדרש בסעיף 2.92 לתקנות התכנון והבניה, יהיו עוקצי נעילת הדלת הראשית בארבעה כיוונים שונים. במנעול דלת הכניסה הראשית חסר פין אנכי תחתון לנעילת הדלת אל רצפת הדירה, וסף הדלת חסר קדח לפין. המומחה המוסכם כותב בחוות דעתו כי אין מדובר בליקוי כיוון שבדלת הכניסה הותקן מוט נעילה צידי תחתון, השווה ערך לנעילה תחתונה ולפיכך מתקיימות הוראות תקנה 2.92 לתוספת השניה. לטענת התובע בסיכומיו אין די בבריח צידי תחתון ויש למלא את לשון התקנות. בהתאם לקביעת המומחה בריח צידי תחתון הוא שווה ערך לבריח לכיוון הרצפה ואיני מוצא מקום לסטות מקביעתו המבוססת על מומחיות. לפיכך אני דוחה את דרישת התובע בפריט זה.

20. פינות חדות בחדר ממ"ד - המומחה מטעם התובע קובע בחוות דעתו כי בחלון הממ"ד נותרו פינות חדות המסכנות את המשתמשים, ומעריך את תיקון עלות הליקוי בסכום של 200 ₪, אולם אינו מפרט מהו התיקון הנדרש. בחוות דעת המומחה המוסכם נקבע כי יש להתקין מחדש את מגן הפלסטיק שנפל מפינה אחת של החלון וכי עלות התיקון היא בסך של 50 ₪.

איני מוצא מקום לסטות מהערכות המומחה המוסכם.
21. מרחק כיור מדלת רחצה - המומחה מטעם התובע קובע בחוות דעתו כי מרחק כיור הרחצה מהדלת בחדר השירותים הוא 4 ס"מ במקום מרחק של לפחות 10 ס"מ כנדרש בת"י 1205.3. תקן זה, אשר קבע לראשונה את המרחק בין אביזרי האינסטלציה פורסם בנובמבר 1995, כאשר היתר הבניה של המבנה האמור ניתן לפני פרסום התקן. לטענת המומחה המוסכם, שינוי המרחק בין אביזרי האינסטלציה היה דורש שינוי כולל של כל מידות חדרי הרחצה בבניין, דרישה זו, לטענתו היא דרישה בלתי סבירה בעליל.

המועד הקובע לעניין מחויבות הקבלן לעמידה בתקני התכנון והבניה הוא יום מסירת הדירה, ואף אם הקבלן בוחר מחישובי כדאיות שלא לשנות את תוכנית הבניין שכבר קיבלה היתר, אין מקום שישוחרר מן החובה לפצות את הדיירים בגין הליקוי.

"..כשם שאין לדרוש מקבלן לקיים דרישה שטרם נכנסה לתוקף, הרי שאם הקבלן לא עמד בדרישות הדין, כפי שהיו בתוקף עד למסירת הדירה לידי הרוכש, אין מקום שיצא נשכר ממחדלו". ע"א 6092/00 כדורי נ' אוטמזגין, (לא פורסם).

לפיכך אני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין ליקוי זה, כאמור בחוות דעת המומחה מטעמו, בסך של 500 ₪.

22. ניאגרה פגומה - בחוות דעת המומחה מטעם התובעים נקבע כי הניאגרה לקוייה שכן מנגנונה אינו תקין והמים נוזלים אל האסלה ללא סגירה. בעת שערך המומחה המוסכם את בדיקתו בדירה לא מצא ליקוי בניאגרה. לטענת התובע המנגנון הלקוי הוחלף על ידו, אולם המומחה המוסכם כתב כי לא הוצגו בפני
ו הוכחות לטענה זו, וכי על התובע להוכיח טענתו בביהמ"ש.

בהעדר ראיה על עלות התיקון, וראיה כי התיקון נדרש בשל ליקוי בעבודת הנתבעת, אין מקום לפסוק פיצוי בפריט זה.

23. דיפון אמבט ופגם באמבט - למרות קביעת המומחה מטעם התובע, קובע המומחה המוסכם כי אין בעיית דיפון באמבט. בבדיקת תחתית האמבט, אמנם נמצאה פגיעה מכנית באיזור זה אולם על פי המומחה לא ניתן לדעת מתי זו נעשתה, אם לפני מסירת הדירה או אחריה כיוון שהליקוי אינו מופיע בפרטיכל המסירה.

לאור האמור אני דוחה את דרישת התובע לפיצוי בפריט זה.

24. גובה נקודות חשמל בממ"ד - אין חולק כי גובה נקודות החשמל בממ"ד הוא 90-100 ס"מ. לטענת התובע בסיכומיו, גובה נקודות החשמל אינו מתאים לתקנות הג"א.

תקנה 215(ב) לתקנות ההתגוננות האזרחית (מקלטים) קובעת כי על מתקני החשמל בממ"ד, יחולו הוראת סעיף 190(ה) ו-(ו) לתקנות. תקנה 190(ו) קובעת כי "כל מתקני החשמל במרחב המוגן יעמדו בדירות חוק החשמל והתקנות שלפיו". משום מה טוענים התובעים כי תקנה 190 מפנה לתקנה 124(א), הדנה בגובה שקעים ומפסקים במקלט, אך לא כך הדבר.

בתקנות החשמל (מעגלים סופיים הניזונים עד 1000 וולט), תשמ"ה-1984, נקבעו הוראות לגבי התקנת מפסקים ובתי תקע בחדרים ובמתקנים ביתיים. תקנה 18 קובעת כי הגובה המינימלי יהיה 25 ס"מ ובנסיבות מסויימות גם פחות מכך. בחדרי ילדים ותינוקות במוסדות נדרש גובה מינימלי של 1.80 מטר.

משמע אין כל בסיס לטענה כי על פי הוראות הדין יש פגם בגובה השקעים. צריך לזכור כי ממ"ד שונה ממקלט שכן הממ"ד משמש בדרך כלל את בני הבית גם בעונות רגיעה ולא רק בעת חירום. חדרי ממ"ד משמשים כחדרי ילדים, כחדרי עבודה, חדרי שינה וכו'. יש לפיכך להתאים את מערכות החשמל בהם לצרכים אלו ולפיכך מפנה מתקין התקנות להוראות כלליות ולא להוראות המיוחדות בעניין מקלטים.

25. טיח בממ"ד - לטענת התובע, במקום ציפוי אקרילי או צבע שעוביו לא עולה על 2 מ"מ, כפי שנקבע בתקנות, צופה הממ"ד בטיח. המומחה המוסכם קבע כי עובי הטיח הוא 5-7 מ"מ כאשר מפרטי פיקוד העורף מאפשרים כיום להתקין טיח על קירות הממ"ד, כאשר עובי הטיח הוא עד 8 מ"מ, ולפיכך אין ליקוי בנושא זה.

איני מוצא מקום לסטות מקביעת המומחה הנסמכת על מומחיותו ולכן הנני דוחה את טענות התובע בפריט זה.

26. חיפויי קירות - אין חולק כי בשירותים ובאמבטיה נמצא כי מספר אריחים נשלפים מהקיר כתוצאה מחוסר אחיזה נאות. המומחה המוסכם קבע כי יש לשלוף אריחים אלו ולהתקינם מחדש לאחר מילוי מתאים. בסיכומיו, משיג התובע על הצעת התיקון של המומחה, שכן לטענתו, באם לא תהיה אפשרות למצוא חיפוי תואם יהיה צורך לבצע את החיפוי בשירותים ובאמבטיה בשלמות ולפיכך יש לפצותו בעלות החיפוי הכולל ולא כפי שקבע המומחה המוסכם.

איני מקבל את טענת התובע לעניין זה. להערכת המומחה לא נדרשת כלל החלפת החיפוי אלא הנחתם מחדש של אריחי קרמיקה מסוימים. יש להניח כי אם המומחה מציע תיקון שכזה הדבר אפשרי. לפיכך אין הצדקה לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בעלות חיפוי מלאה.

27. סף יציאה למרפסת - לטענת מהנדס התובע, רמי חזז, סף דלת היציאה למרפסת מוגבה ופניו בגובה 20 ס"מ מפני הריצוף. הגבהה זו מהווה מכשול למשתמשים. המומחה המוסכם חולק על חוו"ד המומחה מטעם התובעים וקובע כי אין כל ליקוי בסף הגבהה זה אשר בוצע כנדרש בת"י 1629 במהדורתו האחרונה. התובע משיג על קביעת המומחה המוסכם וסבור כי מכיוון שמדובר בהגבהה שמהווה מכשול, מדובר בליקוי שיש לתקנו.

איני מוצא מקום לסטות מקביעת המומחה המוסכם.

28. טיח וסיוד - לטענת התובע בסיכומיו, יש להוסיף לעלויות התיקונים אף את עלות צביעת הדירה שכן לאחר ביצוע תיקוני הטיח שנדרשים על פי חוות דעת המומחה המוסכם, יהיה צורך לצבוע את הדירה מחדש. לטענת הנתבעת דרישה זו אינה מוצדקת שכן המומחה המוסכם קבע בחוות דעתו כי בכל המקרים שבהם קבע עלויות תיקון טיח, תמחר גם את עלות הצביעה ולפיכך אין לשלם על הצביעה בנפרד.

לא מצאתי סיבה לסטות מן האמור בחוות דעת המומחה המוסכם לעניין זה.

29. סך הפיצוי בגין לקויי הבניה בדירת סטארובין:

סכום הפיצוי
הליקוי
4,600 ₪
סה"כ לפי האמור בחוות דעת המומחה המוסכם
1,845 ₪
ריצוף
500 ₪
מרחק כיור מדלת רחצה
6,945 ₪
סה"כ ליקויי הבניה בדירה
8,125 ₪
בתוספת מע"מ (17%)

ליקויי הבנייה בדירה בדירת בראל
30. מגרעת במרפסת השירות - הן המומחה מטעם התובעים והן המומחה מטעם ביהמ"ש קבעו כי לאורך קיר מרפסת השירות נמצאת הגבהה בגובה של 5 ס"מ וברוחב של כ-11 ס"מ. המהנדס מטעם חברת שרבט אשר נכח בדירה בעת ביצוע הבדיקה הבהיר כי ההגבהה לאורך הקיר נוצרה כתוצאה מכך שהקיר החיצוני הוא קיר טרומי שיש לו חיזוקים בשני קצותיו. לדעת מר קיומוב ניתן להסיר את ההגבהה באופן שרק בפינת הקיר יישארו הגבהות קטנות. אולם כדי לבצע זאת יש לקבל אישור של מהנדס השלד האחראי על הבניין שאכן ניתן להסיר את ההגבהה ולהסתפק בחיבורים רק בשני קצוות הקיר. המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי במקרה של קבלת אישור שכזה ניתן יהיה להסיר את המדרגה ולרצף איזור זה מחדש בעלות של 500 ₪. אישור של מהנדס השלד לא סופק, ולפיכך לא ניתן לדעת באם ניתן לבצע את התיקון. לטענת התובעים אישור כזה מצוי בשליטת הנתבעת, עבורה עבד מהנדס השלד ולפיכך על הנתבעת לספק אישור זה. חברת שרבט מטילה את האחריות להמצאת האישור לפתחם של התובעים. המומחה מציין כי אם לא יומצא אישור הרי שיש לפצות בגין ירידת ערך הדירה.

למרות שלא סופק אישור זה, אני סבור כי יש לשלם לתובעים את עלות תיקון הליקוי, שכן אין חולק כי אכן מדובר בליקוי. התובעים יוכלו לפנות למהנדס קונסטרוקציה מתאים וקבל את חוות דעתו לפני ביצוע העבודות. אציין כי בכל מקרה מדובר בירידת ערך שולית שכן מדובר במרפסת שירות.

31. אוורור חדר ארונות - לטענת התובעים, למרות שבתשריט הדירה מצוין חדר ארונות הצמוד ליחידת ההורים, נמסר חדר זה למשפחת בר-אל ללא דלת כניסה וללא אוורור. כן ציינו שהתקנות מחייבות אוורור חדר ארונות. לטענת חברת שרבט, חדר הארונות אינו סגור בדלת ולמעשה מדובר בקטע השייך לחדר ההורים, ולפיכך אין צורך בדלת או באוורור חדר הארונות. המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי לאור התוכניות והמפרט, אין דלת מתוכננת בחדר הארונות ולפיכך אין חובה להתקינה. מעיון בתשריט עולה כי לא תוכננה דלת לחדר הארונות. בתשובה לשאלת ההבהרה, ענה המומחה לעניין האוורור כי כיוון שאין מדובר בחדר נפרד הסגור בדלת, אין צורך לאווררו. לאור האמור, אני מקבל את קביעתו של המומחה בעניין זה וקובע כי אין ליקוי בחדר הארונות.

32. אוורור חדר אמבטיה - לטענת המומחה מטעם התובעים, אוורור חדר האמבטיה נעשה לעבר מרפסת מקורה בניגוד לנדרש בתקנות ויש להתקין מכשיר וונטה חשמלי. לטענת המומחה מטעם ביהמ"ש, תקנה 2.22 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970, קובעת שחדר שירות יאוורר באמצעות חלון הנפתח לאויר חוץ, או באמצעות חלון הפונה למרפסת. מומחה ביהמ"ש קבע, העובדה שבמרפסת מותקן תריס וזו אינה מרפסת פתוחה , אינה משנה ואין מדובר בליקוי.

33. בסיכומיהם טוענים התובעים כי אין לקבל את גישתו של המומחה המוסכם שכן בתקנה 2.22 מדובר על אפשרות אוורור חדר (ולא חדר שירות) אל מרפסת תוך הגדלת שטח החלון מ- 8% בלבד לכדי 8% בתוספת 1/8 משטח המרפסת, בעוד הבסיס לאוורור חדר שירות אינו 8% אלא 10%. כמו כן טוענים התובעים כי בזמן הקובע עד תיקון תשנ"ח לא התקבל תיקון אוורור חדר שירות אל מרפסת. בע"א 38/90-25, אברהם אלברט ואח' נ' שכון ופיתוח ואח', לא קיבל ביהמ"ש המחוזי בחיפה את דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש מר דיאמנט, כי די באוורור אל מרפסת הסגורה בתריס כדי למלא את דרישות תקנה 2.40 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970, לפיה:

"2.40 אמצעי איוור [תיקון: תשנ"ח(4)]
חדר שירות למעט חדר ארונות יאוור באחד האמצעים האלה:
(1) (1) חלון הנפתח לאוויר החוץ או למרפסת הסגורה באמצעות תריס בלבד.
(2) (2) פתח בדלת אטומה (להלן - צוהר), צינור איוור נפרד פתוח בכיוון אחד, צינור מאסף או צינור מצוייד במאוור מיכני (אקזוסטר)".

ביהמ"ש קבע כי כאשר מתקינים למרפסת השירות תריס לצורך מיגונה, היא אינה שונה מחדר במידת סגירותה, ואילו התקנה מדברת באוויר חוץ, וודאי אינה מתכוונת לאוויר חדר אלא לאוויר פתוח שאינו חסום ע"י קירותיו של חדר.

34. סבורני שבנקודה זו הצדק עם התובעים ולפיכך אני קובע כי מדובר בליקוי ויש לפצות את התובעים בסך של 850 ₪, כאמור בתשובותיו של המומחה לשאלת ההבהרה שנשאל בנושא זה.

35. חללים במטבח - גז ומקרר - במטבח הושארו שני חללים עבור גז ומקרר, רוחבו של חלל אחד הוא כ-63 ס"מ ורוחבו של החלל השני הוא כ-90 ס"מ, בחלל זה נעשה חיפוי קרמי ותשתית לגז, ואילו בחלל הצר הותקנה תשתית חשמל כנראה למקרר. לטענת התובעים, התשתיות הוכנו כנראה בטעות, שכן המקרר אינו נכנס לחלל הצר. חברת שרבט טוענת כי לא קיים בתוכניות המכר מקום למקרר, ולכן טענת התובעים, לפיה נעשתה טעות, משוללת בסיס. אף המומחה מטעם ביהמ"ש השאיר סוגיה זו להכרעת ביהמ"ש. אין ספק שיש הגיון הנדסי רב יותר בכך שהחלל שרוחבו 90 ס"מ יהיה מיועד למקרר, בעוד החלל שרוחבו 63 ס"מ יהיה מיועד לכיריים, לפיכך אני קובע כי על חברת שרבט לפצות את התובעים בסכום של 510 ₪,כפי שקבע המומחה המוסכם.

36. דלת חדר הורים - דלת חדר ההורים לא תואמת את דרישות התקן מבחינת גובהה, גובהה 198 ס"מ במקום 199 ס"מ. המומחה מנתח בחוות דעתו ומציין כי ניתן לסטות מהנדרש עד לגובה של 198.6 ס"מ כלומר הסטייה הינה על פי הערכתו רק 0.6 ס"מ. המומחה ממליץ על פיצוי חלקי בלבד בסך של 450 ₪.

מדובר בליקוי מיזערי שאינו גורם לכל הפרעה בשימוש בדלת החדר או בדירה עצמה ולכן איני סבור כי ראוי לפסוק במקרה שכזה פיצוי. הואיל והנתבעת או הצד השלישי לא טענו כנגד החיוב המוצע על ידי המומחה נראה לי כי אין מקום להתערב בהערכתו.

37. מעקה מרפסת חדר הדיור - בחוות דעת המומחה מטעם התובעים קובע המהנדס יאיר אברהמי כי המעקה אינו בנוי בהתאם לת"י 1142 שכן הינו מאפשר טיפוס על אלמנטים אופקיים ומדרך הרגל הקיים בגובה 64 ס"מ, כאשר בתקן יש דרישה כי לא יהיו רכיבים אופקיים המאפשרים טיפוס בגבהים 10-90 ס"מ.

המומחה המוסכם ציין כי המעקה עונה לדרישות התקן במהדורתו האחרונה למעט בקטע של 1.20 ס"מ שם נמצא שגובה הסף החיצוני שאינו נגיש הוא 58 ס"מ במקום 60 ס"מ, אולם אין לסטייה זו משמעות בטיחותית, ולפיכך אין צורך לבצע תיקון במעקה.

הואיל ומדובר בתקן שמטרתו הבטחת בטיחות המשתמשים הרי אם שונה התקן חזקה כי נמצא שגם בנייה על פי התקן העדכני אינה מהווה פגם בטיחותי. מכאן שאפילו אם ישנה סטייה כלשהי מהוראות התקן כפי שהיה בתוקף בעת ביצוע עבודות הבנייה, אין כל מקום לפיצוי בפריט זה.

38. נעילת דלת כניסה ראשית לדירה - לפי הנדרש בסעיף 2.92 לתקנות התכנון והבניה, יהיו עוקצי נעילת הדלת הראשית בארבעה כיוונים שונים. במנעול דלת הכניסה הראשית חסר פין אנכי תחתון לנעילת הדלת אל רצפת הדירה, וסף הדלת חסר קדח לפין. המומחה המוסכם מסכים בחוות דעתו לאמור בחוות דעת מומחה התובעים וקובע כי מדובר בליקוי וכי יש להשלים חור ברצפה ומוט נעילה, כאשר הוא קובע כי עלות ביצוע העבודה תהיה 150 ₪.

לטענת חברת שרבט בסיכומיה לעניין זה, כאשר ענה המומחה לשאלת הבהרה בנושא זה, כתב כי אין מדובר בליקוי. תשובה זו ניתנה לגבי דירת משפחת פדידה, שם אכן קבע המומחה המוסכם כי כיוון שבדלת הכניסה הותקן מוט נעילה צידי תחתון, השווה ערך לנעילה תחתונה, הרי התקיימו הוראות תקנה 2.92 לתוספת השניה. לא הוכח כי מוט זה הותקן אף בדירת משפחת בראל, והמומחה המוסכם לא קבע כך בחוות דעתו.

לאור האמור יש לקבל את קביעת המומחה בדבר הצורך בתיקון בעלות של 150 ₪.

39. אוגר - בחוות דעת המומחה מטעם התובעים נקבע כי אוגר המים מעוך בנקודות מספר. המומחה המוסכם קובע בחוות דעתו כי המעיכות זניחות ומדובר בפגם שאין לו משמעות תפקודית, ולפיכך אין לפצות את התובעים בגינו. בסיכומיהם, טוענים התובעים כי יש לפצותם בגין פגם אסתטי. איני מקבל את טענת התובעים לעניין זה. אין מדובר בפגם תפקודי אשר מחייב את החלפת האוגר, ודין טענת התובעים בפריט זה להדחות.

40. ריצוף - על פי חוות דעת המומחה המוסכם ישנם ליקויים בריצוף במקומות שונים בדירת התובעים. המומחה ממליץ כי בחדרי השינה של ההורים, חדר השינה הצפון מזרחי וחדר השינה הצפון מערבי יוחלף הריצוף כולו, לאור טבע הליקוי, שהוא חוסר מישוריות בריצוף שמהווה סטייה מהתקן. המלצתו לגבי הליקויים האחרים היא החלפת המרצפות בהן יש ליקויים ותיקון מרצפות אחרות. לטענת התובעים, הצעת התיקון של המומחה אינה סבירה.

אין מקום לסטות מקביעות המומחה ולכן הנני קובע כי על חברת שרבט לפצות את התובעים לפי האמור בחוות דעת המומחה המוסכם לעניין הריצוף, משמע סך של 11,100₪.

41. תיבת דואר - אין חולק כי חסרה תיבת מכתבים בכניסה. לטענת המומחה המוסכם אין מדובר בליקוי, למרות הדרישה בתקנות התכנון והבניה, כיוון שבמפרט הדירה נכתב בפירוש בסעיף 3.16 שאין תאי דואר. אין סיבה שצדדים לחוזה לא יוכלו להתנות על תקנה זו בתקנות התכנון והבניה, לפיכך אני דוחה את דרישת התובעים לעניין זה.

42. סך הפיצוי בגין לקויי הבניה בדירת בראל:

סכום הפיצוי
הליקוי
20,620 ₪
סה"כ לפי האמור בחוות דעת המומחה המוסכם
500 ₪
מגרעת במרפסת שירות
850 ₪
איוורור חדר האמבטיה
510 ₪
חללים במטבח- גז ומקרר
22,480 ₪
סה"כ ליקויי הבניה בדירה
26,301 ₪
בתוספת מע"מ (17%)

ליקויי הבניה בדירת משפחת פדידה

43. ריצוף - בריצוף דירת התובעים נמצאו שברים קטנים ורבים במרצפות רבות וכמו כן כתמים המצויים על פני הריצוף במקומות שונים בבית שהם כנראה כתוצאה מרטיבות ישנה שהיתה קיימת במילוי שתחת המרצפות בעת הנחתן. לפי בדיקת המומחה המוסכם שנערכה בנוכחות נציג המומחה מטעם התובעים, המילוי תחת המרצפות אינו רטוב כעת. המלצת התיקון של המומחה המוסכם היא ליטוש אבן בכל הבית ומילוי החריצים והשברים ולאחריו ליטוש קריסטלי. התובעים משיגים על המלצה זו וטוענים כי יש לפצותם בגין החלפת הריצוף כולו בשל הפגמים הרבים המצויים בו.

המומחה מציין בחוות דעתו כי כיום אין רטיבות וכי הליקוי העיקרי הינו השברים הקלים במרצפות הנובע כנראה משינוע של האריחים. המומחה מעריך כי ליטוש וסתימת הפוגות יספיק כדי להעלים את הליקויים ואיני סבור כי ראוי לסטות מהערכה זאת המבוססת על מומחיותו.

44. נעילת דלת כניסה ראשית לדירה - לפי הנדרש בסעיף 2.92 לתקנות התכנון והבניה, יהיו עוקצי נעילת הדלת הראשית בארבעה כיוונים שונים. במנעול דלת הכניסה הראשית חסר פין אנכי תחתון לנעילת הדלת אל רצפת הדירה, וסף הדלת חסר קדח לפין. המומחה המוסכם כותב בחוות דעתו כי אין מדובר בליקוי כיוון שבדלת הכניסה הותקן מוט נעילה צידי תחתון, השווה ערך לנעילה תחתונה ולפיכך מתקיימות הוראות תקנה 2.92 לתוספת השניה. לטענת התובעים בסיכומיהם אין די בבריח צידי תחתון ויש למלא את לשון התקנות. לטעמי הוכיחה הנתבעת כי בריח צדי תחתון הוא שווה ערך לבריח לכיוון הרצפה, ולפיכך אני דוחה את דרישת התובעים לעניין ראש נזק זה וקובע כי לא מדובר בליקוי.

45. ספי יציאה למרפסות - לטענת מהנדס התובע, רמי חזז, ספי דלתות היציאה למרפסת מחדר הדיור והן סף היציאה למרפסת מחדר השינה מוגבהים ופניהם בגובה 20 ס"מ מפני הריצוף, הגבהה זו מהווה מכשול למשתמשים. המומחה המוסכם חולק על חוו"ד המומחה מטעם התובעים וקובע כי אין כל ליקוי בספי הגבהה אלו אשר בוצעו כנדרש בת"י 1629 במהדורתו האחרונה. התובעים משיגים על קביעת המומחה המוסכם וסבורים כי מכיוון שמדובר בהגבהה שמהווה מכשול, זהו ליקוי שיש לתקנו. איני מוצא מקום לסטות מקביעת המומחה המוסכם, אם סף היציאה למרפסת עומד בתנאי התקן, הרי שאין בו ליקוי ואין לפצות את התובעים בגינו. לעניין ליקויים נוספים שמצא המומחה המוסכם בסף היציאה מחדר הדיור למרפסת, יש לפצות את התובעים כאמור בחוות דעתו בסך 850 ₪.

46. פינות חדות בחלון הממ"ד - לטענת המומחה מטעם התובעים, בחלון הממ"ד פינות חדות העלולות לגרום נזק למשתמשים. לטענת המומחה המוסכם בפינת חלון הממ"ד הורכב מגן פינה, על אף שאין כל חובה להתקינו, וכי אין ליקוי בנושא זה. לפיכך אני דוחה את דרישת התובעים בסיכומיהם לפיצוי בפריט זה.

47. ליקויים בכיור הרחצה בחדר הרחצה ביחידת ההורים - לפי האמור בחוות דעת מהנדס התובעים, הכיור הותקן במרחק 7.5 ס"מ מהקיר שלצידו במקום 20 ס"מ לפחות, כדרישת התקן, הוא מרוחק 8.5 ס"מ מהמקלחון במקום 20 ס"מ לפחות, כדרישת התקן, אורכו הוא 52 ס"מ במקום 56 ס"מ. שינוי המרחקים בין הכלים הסניטריים אפשרי רק ע"י הגדלת חדר הרחצה, אשר עלותה 4,500 ₪.

תקן ישראלי 1205.3, אשר קבע לראשונה את המרחק בין אביזרי האינסטלציה פורסם בנובמבר 1995, כאשר היתר הבניה של המבנה האמור ניתן לפני פרסום התקן. לגישת המומחה המוסכם, שינוי המרחק בין אביזרי האינסטלציה היה דורש שינוי כולל של כל מידות חדרי הרחצה בבניין, דרישה זו, לטענתו היא דרישה בלתי סבירה בעליל. המומחה מוסיף ומציין כי חדר הרחצה נבנה בדיוק על פי התכניות לרבות תכנית המכר שנמסרה לתובעים שבה סומן הכיור במרחק אפס מהקיר.

המשמעות היחידה של הסטייה מהתקן הינה לעניין נוחות השימוש בחדר הרחצה. בנסיבות כאלו אין מקום לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים במלוא עלות בניית חדר רחצה חדש אלא די בפיצוי במסגרת הנזק הלא ממוני ואתייחס לעניין בבואי לשקול נזק לא ממוני זה.

48. גובה נקודות חשמל בממ"ד - כפי שציינתי לעניין דירת סטארובין אין מקום לכל פיצוי בפרט זה.

49. טיח בממ"ד - לטענת התובעים, במקום ציפוי אקרילי או צבע שעוביו לא עולה על 2 מ"מ, כפי שנקבע בתקנות, צופה הממ"ד בטיח. המומחה המוסכם קבע כי עובי הטיח בקיר המזרחי הוא 3 מ"מ ובקיר הדרומי הוא 3.6 מ"מ, כאשר מפרטי פיקוד העורף מאפשרים כיום להתקין טיח על קירות הממ"ד, כאשר עובי הטיח הוא עד 8 מ"מ, ולפיכך אין ליקוי בנושא זה. לאור האמור אני דוחה את דרישת התובעים לעניין זה.

50. חיפויי קירות-

פסיפס בצד המרפסת - לפי האמור בחוות דעת מומחה התובעים, קיר הצד במרפסת הדיור הוא עם גוונים שונים בצבע האריחים, קווי משקים שאינם נמשכים ורובה בגוונים שונים. המומחה המוסכם בחוות דעתו קובע כי אין ליקוי וכי הבדל הגוון הינו זניח ולא מהותי.

בנסיבות אלו מדובר כנראה בנזק של מה בכך ואין מקום לסטות מהערכת המומחה.

חיפוי קירות בחדרי הרחצה - בחדר רחצה ביחידת ההורים נמצאו אריחים שבשליפה החלו להתנתק, לפיכך מציע המומחה המוסכם לשלוף ולקבעם מחדש. בחדר האמבטיה השני נמצאו מספר אריחים שבנקישה עליהם נשמע צליל חלול אך אינם מתנתקים בשליפה. לטענת התובעים בסיכומיהם יש לפצותם בגין החלפת החיפוי בשני חדרי הרחצה.

לאור קביעות המומחה המוסכם איני מוצא מקום להיענות לדרישתם ולסטות מהצעת התיקון שהציע.

51. שלד

רוחב חדר האמבטיה - לטענת המומחה מטעם התובעים, כיוון שרוחב חדר האמבטיה המדוד בין פני החיפויים הוא 156.5 ס"מ, כאשר על פי המסומן בתוכנית צריך להיות 165 ס"מ.

המומחה המוסכם, מציין כי המידות המצוינות בתוכנית המכר כפופות לאמור במפרט לפיו המידות הינן מידות בנייה לפני טיח, ציפוי בידוד וכד', ולפיכך מידות החדר יכולות להיות 159.4 ס"מ והסטיה במידות החדר קטנה מ-2%, לפיכך המומחה המוסכם אינו מוצא ליקוי לעניין זה.

לאור האמור בחוות דעת המומחה אני דוחה את דרישת התובעים לפיצוי בפריט זה.

מסתור הכביסה - לטענת התובעים, יש להתקין מעקה סמוך למסתור הכביסה שכן הוא אינו משמש כמעקה. המומחה המוסכם קבע בחוות דעתו כי אמנם מסתור הכביסה אינו משמש כמעקה, אולם במטבח הותקן מעקה למניעת נפילה שגובהו מעל 1.05 מ' ועל כן אין כל צורך שמסתור הכביסה ישמש כמעקה.

לאור האמור אני דוחה את דרישת התובעים לפיצוי בגין פריט זה.

52. סך עלות הליקויים בדירת משפחת פדידה:

סכום הפיצוי
הליקוי
11,750 ₪
סה"כ לפי האמור בחוות דעת המומחה המוסכם
לאחר הפחתת סעיף הריצוף בו קיבלתי את עמדת מומחה התובעים
13,747 ₪
בתוספת מע"מ (17%)

איחור במסירת הדירות
53. אחד מראשי הנזק הנתבעים ע"י מר סטארובין ומשפחת פדידה נוגע לטענותיהם לעניין איחור במסירת הדירות:

54. איחור במסירת דירת סטארובין - כפי שפורט בתצהיר מר גרנדש, מועד המסירה הצפוי של דירת משפחת סטארובין ע"פ ההסכם היה ביום 30.11.97. התובע סרב לקבל את החזקה בדירה כיוון שאחת המעליות, מתוך שתי המעליות הקיימות בבניין, לא עבדה. לטענת התובע, המעלית האחרת לא עבדה באופן סדיר, ולפיכך כיוון שהוא נכה, ודירתו בקומה ה- 12 של הבניין, לא יכול היה לעבור ולגור בדירתו עד תחילת הפעילות התקינה של שתי המעליות בבניין,דהיינו ביום 01.01.1999. למרות שלא יכול היה לגור בדירה, קיבל התובע את מפתחות הדירה ביום 01.04.1998 והחל לשלם מיסי ארנונה וועד בית. התובע מבקש לפצותו בגין 11 חודשי איחור במסירת הנכס וכמו כן בפיצוי על תשלום הארנונה ומיסי ועד הבית ששילם כאשר עדיין לא יכול היה לגור בדירה מה- 01.04.1998 עד ה-01.01.1999

55. איני מקבל את עמדת התובע לעניין זה. אף אם ביום הנקוב למסירת הדירה, היינו ביום 30.11.97, עבדה רק מעלית אחת מתוך שתי המעליות בבניין היה בכך די כדי לאפשר מגורים סבירים לתובע ושימוש סביר בדירתו. הטענה כי בשל נכותו לא רצה להסתכן ולעבור לגור בדירה אינה מספקת כדי להצדיק את אי קבלת הדירה וגם אם העדר מעלית הפריע במידת מה לשימוש הסביר בדירה, בשל המתנות ארוכות יותר או בשל החשש שמא תיעצר המעלית התקינה אך לא מעבר לכך. יתירה מזו, התובע יכל להקטין את נזקיו ולהשכיר את דירתו לאחר עד לזמן בו יפעלו שתי המעליות באופן תקין. תמוהה אף הסכמת התובע לקבל את המפתח כ- 4 חודשים לאחר יום המסירה המשוער, למרות שאף במועד זה עדיין לא עבדו שתי המעליות בבניין.
לפיכך אין לפסוק לתובע פיצוי בגין איחור במסירה ולכל היותר ניתן להתחשב בטענה בהמרת הפיצוי על הנזק הלא ממוני.

56. בכתב התביעה תבעה משפחת פדידה סך של 3,700 ₪ בגין איחור במסירה, בסיכומיהם זנחו התובעים טענה זו. לטענת הנתבעת במועד המוסכם למסירת הדירה, ה- 30.11.1997, טרם השלימה משפחת פדידה את התחייבויותיה הכספיות על פי ההסכם ולפיכך לא קמה החובה לנתבעת למסור את הדירה לתובעים. לטענת הנתבעת בסיכומיה והן בסעיף 4 לתצהיר מר גרנדש, רק ביום 21.01.98 השלימו התובעים את תשלום המחיר בגין הנכס ואז זומנו למסירת הדירה ביום 04.03.98. התובעים לא הביאו ראיות לסתור טענות אלה של הנתבעת ולפיכך אני דוחה את דרישתם לפיצוי בגין איחור במסירה.

שטח דירת משפחת בר-אל
57. משפחת בר-אל תובעת פיצוי בסך של 60,000 ₪, בגין הפחתת שטח דירה ביחס למוסכם. לטענת התובעים, התחייבה הנתבעת למסור למשפחת בר-אל דירה בגודל 126 מ"ר ואילו שטחה של הדירה שנמסרה הוא 110 מ"ר, כפי שמצוין בחוות דעת המומחה מטעמם, מהנדס יאיר אברהמי (עמ' 13 לחוות הדעת):

"שטח הדירה ברוטו כולל קירות פנים וחוץ וכולל מחצית קיר משותף (לא כולל חלק יחסי בחדר מדרגות וכל שטח שמחוץ לדירה) הוא 110 מ"ר".

המומחה מטעם ביהמ"ש, מר גיל רפאל, לא התייחס לטענה זו, ולא מדד את שטח הדירה, שכן לא קיבל מן התובעים את החישוב שעל פיו נמדדו 110 מ"ר בדירה.

58. הסוגיה בה יש להכריע לעניין שטח הדירה היא האם הובטחה למשפחת בר-אל דירה בשטח 126 מ"ר. להוכחת טענתם מצהיר מר בר-אל בסע' 20 לתצהירו:

"במעמד חתימת הסכם רכישת הדירה התחייבה הנתבעת (נציג מטעמה בשם אמירן) למסור לנו דירה בת 126 מ"ר".

לטענת הנתבעת בסיכומיה טענת התובעים לגבי שטח הדירה משוללת יסוד. הנתבעת מציינת כי במפרט הטכני המהווה חלק מההסכם נקבע כי שטח הדירה הינו לפי תוכנית מצורפת, ואמנם בהתאם להוראות חוק המכר (דירות), צורפה תוכנית בקנה מידה 1:100, אשר מידותיה מתאימות למידות דירת התובעים, ללא סטייה. לטענת הנתבעת, מעולם לא התחייבה לשטח דירה מסוים, וכי מחויבותה מוגבלת לאמור בתוכנית שצורפה להסכם המכר.

59. בע"א 9085/00 שטרית אברהם ואח' נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ, פ"ד נז(5) 462 ובעקבותיו בע"א 10944/02, שיכון ופיתוח לישראל בע"מ
נ' שושי ואלברט אוחנה ואח', דינים עליון סז 82, נקבע כי אם מהתשריט אשר צורף להסכם ניתן לחשב את מידות החדרים ללא קושי רב אזי תפורש כוונת הצדדים בהסכם בהתאם למידות הנלמדות מהתכניות. במקרה כזה לא יהיה תוקף למצג הטרום חוזי.

יתר על כן, המצג הטרום חוזי בענייננו, נערך על פי הנטען בעל פה בלבד ובהעדר ראיות נוספות קשה ליתן אמון בגרסה זו הנסתרת בתצהירי הנתבעת ותשריט שצורף.

לפיכך אין כל מקום לפסוק פיצוי בפריט זה.

היקף הפיצוי
60. התובעים עותרים בתביעתם להחזר של הוצאות כספיות נוספות שהוציאו בגין ליקויי הבנייה שקיימים בדירות:

משפחת בראל
61. לטענת משפחת בר-אל, לאור ליקויי הבניה בדירה, הם נאלצים להשכיר את דירתם תמורת סכום של כ-340$ לחודש, במקום כ-450$ לחודש שניתן היה לקבל אלמלא הליקויים. לפיכך מבקשים התובעים לפצותם בגין הפרש זה.

איני מקבל את דרישת התובעים לעניין זה, שכן לא הובאה בפני
שום ראיה כי לולא היו קיימים ליקויי הבניה בדירה דמי השכירות היו גבוהים יותר ובכמה.
מר מיכאל סטארובין
62. התובע טוען בסיכומיו כי מאז רכישת הדירה הוא הוציא הוצאות שונות כגון החלפת הדלת במרפסת בעלות 700 ₪, בשל התפרקותה, החלפת תריס חשמלי בסלון הדירה בסך 1,800 ₪ כיוון שהתריס לא היה נפתח, החלפת התריס בחדר השינה בשל אותה סיבה בעלות 700 ₪, החלפת מנעול בדלת הכניסה הראשית בסך 350 ₪, כיוון שקיבל סט מפתחות חלקי, החלפת שתי הניאגרות בחדרי השירותים בשל נזילות בעלות 300 ₪. התובע מבקש החזר הוצאות אלה, המסתכמות בסך 3,850 ₪. התובע לא הביא ראיות לתמוך בדרישותיו אלה, אף אחד מליקויים אלה לא הופיעו בפרטיכל המסירה או בחוות הדעת של המומחה מטעמו.

לפיכך אני דוחה את דרישתו לפיצוי בגין הוצאות אלה.

משפחת פדידה
62. התובעים שי ופלור פדידה טוענים כי ליקויי הבניה בדירה גרמו להם להוצאות הכספיות כמפורט להלן:

63. אי כיבוד המחאות - בשל העובדה כי משפחת פדידה ויתרה על ארונות מטבח סטנדרטיים, זוכו ע"י הקבלן המבצע בהמחאות על סך של 1,580 ₪, אולם המחאות אלו חוללו מחמת חוסר כיסוי מספיק. הנתבעת טוענת כי לא היתה מעורבת בכל התקשורת בנוגע לשינויים כלשהם במפרט הטכני שנערכו בין התובעים לבין הקבלן המבצע שנתן את השיקים הללו ולפיכך אין לחייבה בגינם.

מתצהיר התובע לא עולה כי ההסכם בדבר הענקת זיכוי כספי תמורת ויתור על ארונות המטבח נעשה על ידי או בידיעת הנתבעת. אין גם כל מסמך המעיד על הסכמה לשינויים או להענקת זיכוי כלשהו. בנסיבות אלו אין מנוס אלא לדחות את טענת התובעים שלא הוכחה.

64. אספקת כיורים - טוענים התובעים כי לא סופקו להם שני כיורים במטבח ובחדר השירותים לפיכך הינם זכאים לפיצוי בסך 500 ₪. לטענת הנתבעת טענה זו לא עלתה בפרטיכל המסירה ולא בחוות דעת מטעם המומחים אלא עלתה לראשונה בכתב התביעה.

להבדיל מליקויים אשר לא תמיד ניתן לגלותם בבדיקה פשוטה על ידי הדיירים הרי ברור כי העדרם של שני כיורים אינו נסתר. הנסיבות בנוגע לויתור או השינויים בכל הקשור לכיורים לא הובררו אך קשה ליתן אמון כי עניין זה נכבש שנים רבות עד להגשת התביעה וכנראה הושגו הסכמות כלשהן בעניין זה. לפיכך הנני דוחה את התביעה בפריט זה.

65. ריצוף הדירה - טענה נוספת בפי התובעים לעניין ריצוף הדירה. לטענתם, התחייבה הנתבעת לרצף את דירתם בריצוף מסוג "צמנט לבן" אולם הריצוף אשר סופק בפועל הוא ריצוף "צמנט חום". בשל החלפת הריצוף לצבע לבן נדרשו התובעים, לטענתם, לשלם סך נוסף של 3,150 ₪. מן הקבלה המצורפת לתצהיר התובעים עולה כי הריצוף הוחלף, אולם לטענת הנתבעת הריצוף שסופק לתובעים, כמו לכל הבניין הוא ריצוף מסוג "צמנט לבן" ולפיכך אם בחרו התובעים להחליף את הריצוף למרצפות אחרות, אין לחייבה בגין החלפה זו. אין בפני
ראיה כי לתובעים סופק ריצוף שונה מאשר לבניין כולו ואין מקום לקבל את הטענה כי הוחלף הריצוף בשל אספקת ריצוף שונה.

66. ריצוף המרפסת - לטענת התובעים, חרף ההוראות בת"י 1629 המחייב ביצוע ריצוף מרפסת מקרמיקה, נדרשו התובעים לשלם לנתבעת 500 ₪ נוספים בעבור ריצוף המרפסת בקרמיקה במקום ריצוף הטרצו שסיפקה הנתבעת. לטענת הנתבעת לא היתה מחוייבת לרצף את המרפסת בריצוף קרמיקה במקום טרצו.

המומחה המוסכם בהתייחסו לטענה זו קבע כי בת"י 1692 אשר היה בתוקף בעת מסירת הדירה לא היתה כל המלצה שלא להשתמש באריחי טרצו באזורים רטובים, לפיכך אני דוחה את דרישת התובעים לעניין זה.
67. החלפת אסלות - כמו כן לטענת התובעים נאלצו להחליף את האסלות בחדרי השירותים כתוצאה מאי קיבוען לרצפה באמצעות בטון, התובעים עותרים לפיצוי בגין החלפה זו שעלותה בסך של 1,100 ₪. לא הובאה בפני
שום ראיה לפיה האסלות לא קובעו בבטון, טענה זו לא הופיעה בפרטיכל המסירה או בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, לפיכך אין ביכולתי לקבוע כי התובעים הוכיחו דרישה זו.

פינוי הדירות לצורך ביצוע התיקונים
68. המומחה מטעם בית המשפט לא קבע כי יש צורך בפינוי הדירות לצורך ביצוע התיקונים שנקבעו על ידו. על פניו אין גם כל צורך בכך. אפילו לשם ליטוש הריצוף והברקתו דומה שדי בפינוי חדר אחר חדר ואין צורך בעזיבת הדירה כולה. אין ספק שהתיקונים יגרמו טרדה ואי נוחות למשך ימי הביצוע אך הדבר ימצא ביטויו במסגרת הערכת הפיצוי בגן הנזק

סיכום עלות התיקונים
69. המומחה ציין החוות דעתו כי במידה והתובעים ישכרו שירותים של קבלנים מזדמנים, להבדיל מביצוע על ידי קבלן שיפוצים כולל, העלות עשויה לעלות עד כדי 50%.

אין כל סיבה מדוע לפסוק פיצוי נוסף זה שהרי חובה על התובעים להקטין את נזקם ואם ריכוז התיקונים יחסוך הוצאות יש לקבוע להם -פיצוי בהתאם.

70. אין כל ספק כי משקבעתי כי התובעים זכאים לפיצוי ואין להטיל עליהם את הנטל לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים הרי שיש להוסיף לכל העלויות גם את מרכיב המע"מ אותו צפוי כי יידרשו לשלם לקבלן המבצע.

לעניין השערוך זכאים התובעים לתשלום על פי הסכומים שקבע המומחה, נכון ליום הערכה וכן לריבית מאותו מועד. אין מקום לפסוק להם ריבית בגין תקופה קודמת שהרי לא מדובר בהוצאות שהוצאו בפועל.
נזק לא ממוני
71. קביעת הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני אינה עניין לחישוב אריטמתי. כל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו המיוחדות. בקביעת הפיצוי ישקול בית המשפט את טיב הליקויים, מידת ההפרעה הנלמדת מהם לשימוש היום יומי בדירה, מידת הטרדה הצפויה בעת ביצוע התיקונים הצפויים, משך התיקונים הצפוי וכדומה.

72. סטארובין - בשים לב להיקף הנזקים והשיקולים השונים שפירטתי וכן בשים לב לעובדה כי הנתבעת מסרה את הדירה בטרם הושלמה בניית המעלית השנייה, כפי שפירטתי לעיל, הנני סבור כי יש להעמיד את הפיצוי ברכיב זה על סך של 8,000 ₪ (נכון להיום).

בראל - בשים לב לשיקולים שפורטו יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 15,000 ₪ (נכון להיום).

פדידה - בשים לב לשיקולים לעיל ותוך שהבאתי בחשבון את הטענות בעניין הליקויים שלא יתוקנו הנני מעמיד את הפיצוי בפריט זה על סך של 12,000 ₪ (נכון להיום).

73. סך כל הפיצוי המגיע לכל אחד מהתובעים הינו על כן כדלקמן:

א. סטארובין - 8,125 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.3.01 (יום חוות הדעת) שהם 10,428 ₪ ובצירוף הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסך של 8,000 ₪ ובסך 18,428 ₪.

ב. בראל - 26,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.3.01 (יום חוות הדעת) שהם 33,753 ₪ ובצירוף הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסך של 15,000 ₪ ובסך הכל 48,753 ₪.

ג. פדידה - 13,741 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.3.01 (יום חוות הדעת) שהם ובצירוף הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסך של 12,000 ₪ ובסך הכל 17,647 ₪.
74. אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשם לתובעים את הסכומים האמורים בסעיף 71 לעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעים שכר טרחת עורכי דין בשיעור של 20%+ מע"מ מסכום הפיצוי.

כמו כן תשיב הנתבעת לתובעים מחצית מאגרת בית המשפט ששילמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום האגרה ועד ליום ההשבה בפועל. קבלה של גזברות בית המשפט תהווה ראיה לעניין הסכום ומועד התשלום.

הנתבעת תשיב לתובעים את חלקם בשכר המומחה אינג' ר. גיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום ההשבה. כמו כן תשיב להם סך של 2,000 ₪ (נכון להיום) עבור הוצאות הכנת חוות הדעת מטעמם. בסך זה הבאתי בחשבון את העלות בפועל מחד ואת העובדה כי התברר שחוות הדעת היו ממופרזות.

ההודעה לצד ג'
75. לאור המוסכם הנני מחייב את הצד השלישי להשיב לנתבעת את כל התשלומים שחוייבה לשלם למשפחת בראל וכן חלק יחסי מהתשלומים עבור החזר הוצאות (אגרה, שכר טרחה ושכר המומחים).

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ח ב אדר א, תשס"ה (27 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.

ר. סוקול
, שופט
שם הקלדנית: אביטל. ה. / סיגל. ה.








א בית משפט שלום 27349/99 סטארובין מרדכי, בראל יוסף חיים, בראל אליזה, פדידה שי נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/02/2005)