פסקי דין על בני וקנין ושלמה כהן | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ולבניה אשקלון | פסקי דין על הכשרה חברה לביטוח |

6017/15 ערר     24/06/2015




ערר 6017/15 בני וקנין ושלמה כהן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה אשקלון, הכשרה חברה לביטוח בע"מ




מדינת ישראל עררים מס': 6017/15
ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה
מחוז דרום
בפני
: יו"ר הועדה- עו"ד אליעד וינשל

חברי הועדה- אדר' רפאל דנקנר, אדריכל רשום בהתאם לסעיף 12א' (3)
מר אדיר אבו סיאם, נציג ציבור
הגברת אריאלה חדד, נציגת מתכננת המחוז
מר צבי חזן, נציג ציבור

העוררים בערר 6017/15: בני וקנין ושלמה כהן

ע"י ב"כ עו"ד יוסף גבאי
- נגד -

המשיבות: 1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה אשקלון

ע"י ב"כ עו"ד עודד בקרמן

2. הכשרה חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אלי וילצ'יק
ועו"ד כרמית רבי


החלטה משלימה

1. ביום 28.5.15 ניתנה החלטתנו בערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ולבניה אשקלון
(להלן: המשיבה), לאשר היתר בנייה להקמת מבנים מסחריים (קניון) במגרש 17 במתחם המרינה באשקלון (להלן: ההחלטה בערר). לבקשת הצדדים לא נדרשנו בהחלטה בערר לטענות העוררים כי החלטה המשיבה לגבי פתרון החניה סוטה מהוראות התכנית החלה וכי על פתרון החניה לכלול שימוש במגרש סמוך (מגרש 16). לגבי סוגייה זו הסתפקנו באמירה זו:
"בהקשר זה קיים קושי מהותי בבקשת ההיתר עליו עמדו העוררים בערר ובדיון בפני
נו. במהלך הדיון הציעו העוררים הצעה שיכולה לפתור את הקושי ולייתר את ההכרעה בערר ולבקשת הצדדים אפשרנו למשיבה 2 לשקול את ההצעה. בהתחשב בכך, לא נדרש בהחלטה זו להכרעה בנושא. במידת הצורך נידרש לסוגייה בהחלטה משלימה." (סעיף 6 להחלטה בערר).

2. בהודעתה מיום 8.6.15, הודיעה המשיבה 2 כי מדובר בסוגייה משפטית מורכבת, אשר לא תאפשר בעת הזו ובתקופת הזמן הנראית לעין, שימוש במגרש 16 כפתרון חניה. עם זאת, הציעה המשיבה 2 הצעה המצמצמת משמעותית את השימוש בחניה הציבורית הממוקמת במרחק של מאות מטרים מהמקום (מגרש 24) ומגדילה את השימוש לחניה במגרש עליו יוקם הקניון (מגרש 17).
3. בתגובת העוררים מיום 4.6.15 הובעה התנגדות נחרצת לפתרון זה. בתגובה זו נטען שגם פתרון זה סוטה מהוראות התכנית ויש לפעול להקמת החניון במגרש 16. מן הבחינה הדיונית טוענים העוררים כי נכון להביא את ההצעה החדשה של המשיבה 2 לפתרון חניה לדיון במליאת הועדה המקומית ולא להכריע בה במסגרת הדיון בועדת הערר.
4. נדגיש כי החלטה משלימה זו מהווה חלק מההחלטה בערר ולמותר יהיה לשוב ולחזור על הרקע העובדתי ועל הניתוח התכנוני והמשפטי שנכלל בהחלטה המפורטת. עם זאת נציין, כי בהחלטה בערר דחינו את טענות הסף של המשיבות. במסגרת זו דחינו גם את טענת המשיבה 2 ל"מעשה עשוי", נוכח הנפקתו של היתר הבנייה, וקבענו כי המשיבה פעלה בניגוד להוראת הדין כאשר הוציאה את היתר הבנייה במהלך 15 הימים בהם מוקנית לחברי מליאתה זכות הערר בפני
נו וכאשר המשיבה היתה מודעת לכוונת העוררים להגיש את הערר. במסגרת זו קבענו קביעות אלה:
"לפיכך, בין אם בדרך פרשנות סעיף 152(ב) ובין אם בדרך של הפעלת סמכותנו לפעול בדרך פרשנית להשלמת לאקונה פרשנית הנדרשת לשם ביצוע סמכותנו לפי חוק, אנו סבורים כי על ועדה מקומית להימנע מהוצאת היתר בנייה בתקופה בה ניתן להגיש ערר. עמדה זו מתחייבת הן לאור פרשנות סעיף 152(ב) והן מחובת הועדה המקומית לפעול בסבירות ובהגינות. ההליך התכנוני אינו משחק שח מט ואל לועדות המקומיות לנסות לעקוף זכויות מהותיות, כגון זכות הערר, באמצעים מעין אלה...
הדברים נכונים, ככלל, ובפרט בנסיבות המקרה דנן בו הוצא היתר הבנייה בתוך תקופת 15 היום להגשת הערר. העוררים טענו בפני
נו כי הדבר נעשה בכוונת מכוון ותוך מטרה לסכל את הגשת הערר. אף אם אין אנו יכולים להידרש לבחינה מעמיקה של הדברים, עמדתנו היא כי ברמת הראייה המינהלית די בעצם הודעת העורר מר בני וקנין בסיום הדיון על כוונתו להגיש ערר ובמכתב ב"כ העוררים מיום 27.1.15 בו הודיעו העוררים בכתב על כוונה זו, יחד עם התנהלותן הלא שגרתית של המשיבות שאפשרה הוצאת היתר בלוח זמנים שאינו שגרתי אצל המשיבה (בלשון המעטה), כדי לבסס טענה שלפיה התנהלות המשיבות ביקשה לעקוף את זכות הערר.
נוסיף כי התנהלות המשיבה 1 מעלה תהייה נוספת נוכח חומר שהוצג בפני
נו ממנו עולה כי מהנדס הועדה המקומי העיד כי המשיבה 2 החלה בעבודות במקום עוד קודם להוצאת ההיתר והוצא בעניין צו להפסקת עבודה (פרוטוקול דיון בתו"ב 35136-01-13). ככל שכך הם פני הדברים, הדבר מוסיף על הקושי שנמצא בפעולת המשיבה 1 להוצאת היתר בנייה בהליך מזורז. מכל מקום, אין בידינו הכלים לבחון את נושא התנהלות המשיבות ונסתפק בקביעה שלפיה אין אנו רואים בהוצאת היתר הבנייה כמונעת דיון בערר כסדרו וכאילו לא ניתן היתר בנייה."
5. מבחינת הרקע העובדתי נזכיר כי המשיבה 2 היא בעלת זכויות במקרקעין הידועים כגוש 2528 חלקה 15 מגרש 17 באשקלון (להלן: המקרקעין או מגרש 17). המגרש ממוקם במתחם המרינה באשקלון, על קו הים, ומיועד לפי תכנית להקמת מתחם מסחרי גדול (קניון).
6. על המקרקעין חלה תכנית מספר 179/03/11 משנת 1995 (להלן: התכנית). בהתאם להוראות התכנית הותרה הקמת מתחם מסחרי ובו 17,000 מ"ר שטח עיקרי בשתי קומות (להלן: הקניון). לתכנית נספחי תנועה וחניה שמעמדם נקבע כ"מחייב לענין חתכים ורוחבי דרכים, מספר כניסות וכמות חניה ומנחה לעניין מיקום הכניסות לחניה".
7. ביום 20.1.15 אישרה המשיבה 1 הוצאת היתר בנייה ותיקון תכנית בינוי, כחלק מהבקשה להיתר בנייה במקרקעין, והכל באופן המאפשר את בניית הקניון במקום (במסגרת זו אושרה הקמת שני מבנים מסחריים בשתי קומות, הכוללות חנויות, בתי קולנוע ועוד).
8. עם זאת, הבינוי שאושר הוא רק למחצית זכויות הבנייה המותרות. הטעם לכך הוא קושי בפתרונות חניה הנדרשים והקושי בבניית מגרש חניה במגרש הצמוד (מס' 16 בתכנית), אשר בנייתו מהווה חלק מפתרון החניה בהתאם להוראות התכנית. בתקופת הביניים, עד למציאת פתרונות חניה קבועים, הועדה המקומית אישרה בינוי בהיקף מוגבל של כמחצית מזכויות הבנייה המוקנות לקניון וכן ביצוע חניה זמנית במגרש מספר 24 המצוי כ-300 מטר מהמתחם.
9. לטענת העוררים פתרון החניה שאושר סוטה מהוראות התכנית, אשר חייבה כי הפתרון ימצא תחילה במגרשים 17 (הוא מגרש הקניון) ובמגרש הסמוך מגרש 16.
10. בתגובתה בכתב של המשיבה 1 ניתן למצוא הסכמה לכך כי מדובר בהיתר הסוטה מהוראות נספח התנועה ונפנה לסעיף 10 לתגובתה בו צוין כי "בהתאם להוראות נספח התנועה שטחי החניה יהיו כמפורט להלן: במגרש 17 – 3,500 מ"ר, במגרש מס' 16 – 9,000 מ"ר, במגרש מס' 8 21,500 מ"ר והיתרה במגרש 24 המיועד לחניה ציבורית". עם זאת, בתגובתה לגוף הסוגייה, טענה הועדה המקומית כי בנסיבות בהן עקב מחלוקת חוזית וקניינית לא ניתן לעשות שימוש במגרש 16, מוצדק היה לאשר פתרון חניה זמני, תוך התרת הבנייה של מחצית הזכויות בלבד עד לפתרון סוגייה זו והקמת חניית הקבע במגרש 16.
11. לשיטת המשיבה 2 אין כל קושי בפתרון שנבחר והוא תואם את הוראות התכנית. בהקשר זה טוענת המשיבה 2 כי הוראות התכנית אפשרו את פתרונות החניה למגרש 17 בכל אחד מהמגרשים שצויינו בנספח החניה כפתרונות אפשריים והם מגרשים 8, 16, 28 ו-24, כאשר התכנית אינה מחייבת קדימות של פתרון חניה בין מגרשים אלה.
12. המחלוקת הפרשנית היא אפוא בסוגיית פרשנות הוראות נספח התנועה והחניה – האם יש בהן כדי לחייב שימוש במגרש 16 כחלק מפתרון החניה וטרם השימוש במגרש 24?
13. עיון בהוראות התכנית ובהוראות נספח התנועה מעלה כי זו כיוונה במובהק כי פתרון החניה יהיה תחילה במגרש 16 (בנוסף למספר מקומות מוגבל במגרש 17) ורק לאחר מכן במגרש הציבורי המרוחק יותר (מגרש 24).
אין חולק כי פתרון החניה במגרש 17 עצמו מוגבל מאוד (הן מבחינת החניה העלית עקב זכויות הבנייה המאושרות, והן מבחינת חניה תת קרקעית עקב מפלס הים). לאור מגבלה זו, יש לקרוא את הוראות התכנית אשר חייבו את בעלי מגרש 17 להקים פתרון חניה בשתי קומות במגרש 16. לשם כך נקבע המדרג בטבלה שבנספח החניה, כאשר נקבע כי לצד מקומות החניה בתוך מגרש 17, יכללו 9,000 מ"ר במגרש 16 וכאשר נקבע כי לאחר שימוש במגרשים אלה וכן במגרשים 8 ו-28, "היתרה במגרש 24 המיועד לחניה ציבורית".
על מנת להבין את הגיונה הפנימי של כוונה זו, נציין בעת קידום התכנית הוחזקו מגרשים 16 ו-17 על-ידי אותם בעלים ודומה שהדבר הביא את מתקני התכנית לקבוע הסדר כולל למגרשים אלה (בשולי הדברים נוסיף, כפי שמוכח במקרה דנן, כי מדובר בתכנון בעייתי הקושר מגרשים שונים ומביא למבוי סתום כאשר המגרשים נמכרים לאחר).
14. הנה כי כן, מגרש 24 נועד לספק רק את היתרה אותה לא ניתן יהיה להשיג בשני המגרשים 16, ו-17 ובמגרשים סמוכים אחרים.
ודוק, לקביעה זו הגיון רב שכן נכון שהחניה תהיה בצמוד לקניון מסחרי וכן יש מקום, במידת האפשר, שהחניה המיועדת לקניון מסחרי פרטי תהיה חניה פרטית. לפיכך קבעו מתקני התכנית כי פתרונות החניה יכללו את המינימום שנקבע בהוראות התכנית במגרשים 16 ו-17, כאשר היתרה שלגביה לא מצאו עורכי התכנית מיקום במגרשים אלה, תיכלל במגרש 24.
15. חיזוק לפרשנות זו ניתן למצוא בהוראת 11.2.3 להוראות התכנית, העוסקת במגרש 16. בהוראה זו נקבע כי תנאי להיתר בנייה להקמת מלון במגרש 16 הוא הקמת חניון מתחת למלון וכאשר הודגש כי מקומות החניה בחניון לא יכללו במניין החניות הנדרשות לשימושי המלון. הכוונה הברורה של הוראה זו היא דרישה כי הקומות הראשונות במגרש 16 ישמשו כחניון עבור הקניון במגרש הסמוך, הוא מגרש 17.
אף שבצדק טען ב"כ המשיבה 2 כי הוראה זו אינה מתייחסת למגרש 17 ויש בה רק משום תנאי להיתר בניה למגרש 16, הרי שתכלית הוראה זו ברורה. מתקן התכנית ביקש לקבוע הוראות שיוודאו כי החניון שיבנה במגרש 16 ישמש את באי הקניון שבמגרש 17. הוראה זו יש לקרוא יחד עם הוראות נספח התנועה וקריאת ההוראות יחדיו מתירה כל ספק בדבר הפרשנות הנכונה להוראות התכנית.
16. נוסיף, כי הקביעה שלפיה יש לפרש את הוראות התכנית כמחייבות הקמת חניון עבור באי הקניון במגרש 16, מתיישבת היטב גם עם עקרונות תכנון ראויים, שהרי הסתמכות קניון גדול על מגרש חניה ציבורי הממוקם מספר מאות מטרים ממנו אינה נכונה ואינה ראויה. אכן, ניתן לסטות מעקרון זה במקרה של צורך, לרבות ייתכן גם במקרה של סכסוך משפטי שאינו מאפשר פתרון זה, ואולם ההליך לבחינת הצורך והאיזון בינו אינטרסים אחרים חייב היה להתבצע בהליך של בקשה להקלה מהוראות התכנית.
17. נוסיף, אף כי לדבר אין משקל בהחלטתנו, כי דומה שהדבר היה מובן גם למשיבות בשלבים מוקדמים יותר. בהתאם לכך התבקש היתר הבנייה, כאשר מוצעת חניה במגרש 16 באמצעות חניה זמנית במפלס הקרקע. בהמשך ומשהוצא צו מניעה על-ידי הטוענים לזכויות במגרש, ביקשה המשיבה 2 להחליף את מיקום החניה למגרש 24 והמשיבה 1 אישרה זאת בתנאים שפורטו לעיל.
בהקשר זה נציין כי עיינו לבקשת הצדדים בהחלטת בית המשפט המחוזי בת"א 4759-07-15 פרירון חברה להשקעות נ' מרינה אשקלון ואח' וכן בהחלטת בית המשפט העליון ברע"א 6455/14 האחים עופר ואח' נ' פרירון חברה להשקעות ואח'. אף שעיון בהחלטות אלה תומך בטענת המשיבה 2 למורכבות משפטית, הרי יש להדגיש כי בצדק טוענים העוררים כי לא קיים צו מניעה המונע פתרון חניה בקומות במגרש 16, כפי שביקשה התכנית לאפשר, וראו סעיף 1 להחלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי.
18. לאור האמור אנו סבורים כי הבקשה שאושרה סוטה מהוראות נספח התנועה והחניה. הצדדים לא חלקו על כך כי נספח התנועה מחייב לענין "כמות החניה", ואולם קיימת מחלוקת לגבי מעמד הוראות הטבלה הנכללת בנספח הבינוי וכותרתה "אומדן מנחה לכמות החניה לשם קביעת שטחי חניה מקורה".
עיון בנספח התנועה והחניה מעלה כי לבד מהאמור בטבלה זו ובהערות לה, אין כל התייחסות לכמות החניה הנדרשת ומכאן כי יש לפרש את הוראת התכנית הרואה בהוראות לענין "כמות החניה" כמחייבת, כמתייחסת להוראת טבלה זו. עם זאת, טבלה זו מציינת במפורש כי מדובר באמדן והדבר מעורר אי בהירות וקושי פרשני שהרי כיצד יכול אומדן להיות מחייב?
דומה שהפתרון לקושי פרשני זה מצוי באחת ההערות לטבלה שלפיה "שינוי בחלוקה היחסית של שימושי הקרקע וכמות היחידות מותנה בהגדלה או בהקטנה של מספר מקומות החניה, כמות מקומות החניה בפועל תקבע בעת הבקשה להיתרי בניה בהתאם לשימושי הקרקע המעורבים לפי סעיף 6 לתיקון (מס 23)". פרשנות הוראות התכנית עצמה הרואה בקביעות נספח הבינוי לענין כמות החניה כמחייבות, יחד עם הוראות הטבלה האמורות וההערות, מעלה כי ככל שלא יהיה שינוי בשימושים המחייב התאמות, הרי יש לפעול בהתאם לכמות החניה וחלוקתה הקבועים בנספח הבינוי. סטייה מכך מחייבת בקשה להקלה מהוראות התכנית.
זאת ועוד, אף אם ניתן היה לקבל את הטענה כי הכמויות עצמן אינן מחייבות (ואין אנו מקבלים טענה זו), הרי מהוראות נספח החניה ואף מהוראות התכנית עצמה, עולה היררכיה תכנונית של פתרונות החניה והעדפה של פתרון החניה במגרש 16, טרם שימוש במגרש 24 כפתרון חניה. סטיה מהוראות אלה מחייבת הקלה.
19. לאור האמור יש לקבוע כי פתרון החניה שאושר במסגרת היתר הבניה סוטה מהוראות התכנית ומכאן כי מדובר בהיתר הסוטה מהוראות התכנית ולא ניתן היה לאשרו ללא פרסום בקשה להקלה.
20. בהקשר זה נדגיש כי אין אנו נוקטים עמדה בשלב זה בשאלה האם מדובר בהקלה מוצדקת. על המשיבה 1, כאשר תידרש לנושא, יהיה לבחון בקפידה האם לא ניתן, כפי שנטען על-ידי המשיבה 2, לפתור בטווח הנראה לעין את הקשיים המשפטיים בין הצדדים העסקיים השונים המחזיקים ושהחזיקו במגרשים 16 ו-17 ולהביא להקמת חניון במגרש 16 כפי שביקשה התכנית. רק ככל שימצא, לאחר שמיעת הצדדים השונים, כי הדבר לא יצלח בשנים הקרובות, תוכל המשיבה 1 להידרש לאיזון הנדרש בין זכותה של המשיבה 2 לקדם את ניצול זכויותיה במגרש 17 בהקדם ובין יתר האינטרסים הכרוכים בענין, והכל לאחר פרסום הקלה ודיון בהתנגדויות.
נוסיף, כי ככל שיסתבר שלא ניתן לעשות שימוש במגרש 16 בשנים הקרובים, הרי נכון יהיה לשקול את הפתרון שהוצע על-ידי המשיבה 2 בהודעה בכתב לאחר הדיון בפני
נו ואשר יש בו שינוי לעומת הפתרון שעמד בבסיס היתר הבניה נשוא ערר זה. אף שעל פני הדברים מדובר בפתרון נכון ומאוזן יותר משזה שאושר בהחלטה נשוא הערר, הרי שעל המשיבה 1 יהיה לשקול פתרון זה בהליך בפני
ה ואין זה נכון שנדון בו בשלב זה (ובפרט לאור קביעתנו כי נדרש פרסום הפתרון המוצע לידיעת הציבור ובמטרה לאפשר הגשת התנגדויות).
21. כאמור לעיל, בהחלטה בערר דחינו את טענות הסף הנובעות מהוצאתו של היתר בנייה וקבענו כי נדון בערר כאילו זה לא הוצא. לגוף הענין דחינו בהחלטה בערר את טענות העוררים בענין סטיה מהוראות התכנית לגבי גובה הבינוי. בהחלטה משלימה זו מצאנו לקבל את טענת העוררים כי פתרון החניה סוטה מהוראות התכנית.
22. מכאן יש לקבוע כי היתר הבניה ניתן בניגוד להוראות התכנית החלה ומכאן בניגוד לדין. עם זאת ובהתאם לדוקטרינת התוצאה היחסית יש להבחין בין מישור הפגם ובין מישור התוצאה (ראו החלטת ועדשת הערר במחוז ירושלים בערר (י-ם) 297/14 המועצה לארץ ישראל יפה ע"ר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פורסם בנבו וסקירת הפסיקה שם). על דוקטרינה התוצאה היחסית ועל יישומה בתחום התכנון והבניה עמד בית המשפט העליון:
"אכן, לא כל הפרה מהותית של הדין גוררת בהכרח בטלות. יש להבדיל בין עצם הפגם לבין תוצאותיו. יש לבחון את מהות הפגם, ולהתאים את הסעד הראוי לכלל נסיבות המקרה. הלכת הבטלות היחסית מצטיינת בגמישותה ויעילותה [...] הרעיון שמאחורי תורת הבטלות היחסית הוא "...הרצון לעשות צדק יחסי עם כל הגורמים העלולים להיות מושפעים מההכרעה בצד מתן משקל הולם למהות אי-החוקיות או הפגיעה שבמעשה הרשות המינהלית, אשר גרר את בטלות ההחלטה" [...] מהותו של הסעד נגזר ממכלול נתונים ובהם, השפעת הסעד על האינטרס הפרטי והאינטרס הציבורי [...] תורת הבטלות היחסית מוחלת בתחומי משפט רחבים [....] היא תקפה גם בענייני תכנון ובנייה" (בעע"ם 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע, פורסם בנבו, פסקה 107).
23. במקרה דנן וטרם הכרעה בענין בטלותו של היתר הבניה, יהיה מקום לבחון שיקולים רבים, בהם את העבודות המצויות במהלכן ואל מול זאת יהיה מקום לשקול את התנהלותה החמורה של המשיבה 1 שהוציאה היתר בנייה במהלך תקופת הערר וכן את ההנחה כי המשיבה 2 היתה מודעת לכך שמדובר בלוח זמנים שאינו שגרתי (בלשון המעטה).
בעת הזו, נראה כי הפתרון הנכון הוא להימנע מקביעה נחרצת כי ההיתר בטל ולנקוט בדרך של התליית היתר הבנייה עד להשלמת ההליכים והחלטת המשיבה 1. סעד זה יאפשר למשיבות לפעול לתיקון הפגם בנפל. עם זאת, איננו סבורים כי נכון במציאות שנוצרה ונוכח העובדות והקביעות שבהחלטה בערר לאפשר את המשך העבודות במקביל לדיוני המשיבה 1 בבקשת ההקלה. מצב זה יקשה מאוד על מוסדות התכנון לקבל את ההחלטות הנכונות בתיק זה.
יצויין, כי אנו מודעים לקושי שייגרם למשיבה 2. הפתרון העיקרי הוא דיון והכרעה מהירים בבקשה להקלה, בפרקי הזמנים המינימליים הקבועים בחוק. בנוסף וככל שיוגש ערר, הרי שזה יידון בפני
נו בדחיפות (תשומת לב המשיבות לתאריכים הקבועים לדיוני ועדת הערר ביום 30.8.15 וביום 20.9.15). בנוסף ועל מנת לאפשר למשיבה 2 להיערך לביצוע החלטה זו, יותלה היתר הבניה החל מעוד 14 יום (היתר הבנייה בתוקף עד יום 8.7.15 והוא מותלה החל מיום 9.7.15 ועד להחלטה אחרת).

ניתנה היום, ז בתמוז התשע"ה, 24 ביוני 2015, בהעדר הצדדים.
5467831354678313
__________________
אליעד וינשל, עו"ד
יו"ר ועדות ערר
מחוז ירושלים ומחוז הדרום

_____________________
ילנה חנקין
מזכירת ועדות הערר
מחוז דרום

(דרום) 6084/13 סגל לוי ייזום ונכנסים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תמר
1
1
מדינת ישראל ערר מס':אק-6089/08
ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה
מחוז דרום
ערר מס':אק-6089/08








ערר ועדת ערר לתכנון ובניה 6017/15 בני וקנין ושלמה כהן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה אשקלון, הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/06/2015)