פסקי דין על עמוס נאור | פסקי דין על פנינה רוזנבלום בע"מ

55182-12/14 תק     23/06/2015




תק 55182-12/14 עמוס נאור נ' פנינה רוזנבלום בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה



ת"ק 55182-12-14 נאור נ' פנינה רוזנבלום בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
אושרית הובר היימן


תובע

עמוס נאור


נגד


נתבעת

פנינה רוזנבלום בע"מ




פסק דין


התביעה שבפני
עניינה בבקשת התובע להחזר סכום כספי ששולם
על ידו לנתבעת, עבור מתן שרותי שדכנות.

טענות הצדדים:
לטענת
התובע, בעקבות ראיון טלוויזיוני אשר נערך עם גב' פנינה רוזנבלום, בו סיפרה האחרונה על פתיחת עסק לשידוכים, המתמחה במתן שירות וליווי אישי לקהל לקוחותיה, התקשר התובע בהסכם עם הנתבעת. בהתאם להסכם, שילם התובע 3,500 ₪ בתמורה לשירותי הנתבעת, שהתחייבה מצידה להכיר לנתבע נשים על פי פרמטרים שנקבעו בין הצדדים, וכן התחייבה במתן שירות וליווי אישי לתובע לאחר שנמצא מתאים, להשתייך למסלול ה
v.i.p
. התאמתו זו נקבעה, לאחר פגישה אישית עם גב' רוזנבלום, שהתקיימה ביום 14.10.14.

התובע טוען, כי פרט לשלוש נשים, אשר מתוכן שתיים לא ענו כלל על הקריטריונים אותם הציב בפגישה האישית, לא הופגש עם נשים נוספות.

התובע, העיד בפני
, כי ביקש מהנתבעת שיוכרו לו נשים בטווח הגילאים 42-52 ,לקשר רציני בלבד. לדברי התובע עד ליום 05.11.14, נפגש בסך הכל עם שלוש נשים, אשר אף אחת מהן, לא התאימה למכלול הפרמטרים שדרש.

בחלוף כחודש, לאחר שהבין התובע, כי הנשים אותן שידכה לו הנתבעת, לא עברו כלל בדיקה מקדימה והתאמה אישית עבורו, יצר קשר טלפוני עם גב' רוזנבלום וביקש לבטל את ההתקשרות ביניהם.
לטענת התובע, לאחר שהתאכזב מאיכות השירות שניתן, בעת שנשים שהופנו אליו לא ענו על הקריטריונים שהוא הציב, פנה לנתבעת וביקש לברר את פשר הדבר, ובתגובה נתקל ביחס מעליב ללא נכונות להקשיב לדבריו, לצעקות ואף לניתוק שיחות טלפון.

התובע טען, כי הנתבעת הפרה את ההסכם עימו ועל כן הוא זכאי להשבת התמורה אותה שילם.

מנגד, טענה הנתבעת כי במהלך כחודש ימים, קישרה בין התובע לשלוש נשים
(לעניין זה, צורפה לכתב ההגנה כרטסת המתעדת את הפגישות ותוצאותיהן). כן נטען, כי הנתבעת ראיינה עבור התובע באופן אישי נשים אלו ונשים נוספות וכל זאת על פי המידע אשר נמסר על ידי התובע במעמד הפגישה האישית. הנתבעת
טענה, כי במעמד יצירת ההסכם נמסר לתובע, שההצלחה הנה אינדיווידואלית, ושעל מנת למצוא בת זוג מתאימה נדרשת סבלנות רבה.

עוד הוסיפה הנתבעת, כי הנשים אותן הפנו אל התובע , סרבו להמשיך את הקשר עמו.
הנתבעת טענה, כי עפ"י תנאי ההסכם, התובע אינו זכאי להשבה כספית כלשהי.

דיון והכרעה:
אין מחלוקת בין הצדדים, ששולם ע"י התובע סך
1,000 ₪, עבור ראיון אישי עם גב' פנינה רוזנבלום, וזאת על מנת להחליט האם התובע הינו מתאים להשתייך לקהל לקוחות ה -
vip
. וכן כי שולם תשלום נוסף, בסך 2,500 ₪ להשלמת
תהליך ההרשמה. הוסכם, כי התובע ישא בתשלום
חודשי בסך 500 ₪ עבור דמי מנוי.
עוד אין חולק כי בחלוף חודש וחצי לערך, הפסיק התובע את הקשר עם הנתבעת.
נסיבות הפסקת הקשר ועילתו שנויים במחלוקת.

הסכם ההתקשרות שבין הצדדים צורף לתיק ביהמ"ש והוא כולל דף אחד של הסכם ודף נוסף של תנאים כלליים לשירות
vip
.

בהסכם נכתב כי "הפגישה עם פנינה תעלה 1,000 ₪, וזאת כדי להחליט האם להירשם לתוכנית ה-
vip
– סכום זה לא יוחזר אם החלטתי שלא להירשם. אני מסכים/מה שחוק הגנת הצרכן (שבו יש אפשרות סרוב אחרי 14 יום) לא יחול על הסכם זה. רישום לתוכנית ה –

vip
עולה 3,500 ₪. הינו סכום חד פעמי שלא ניתן להחזר +500 ₪ לחודש כל זמן שנמצא בתוכנית ה-
vip
".

עולה מן האמור, כי מדובר בחוזה שאינו בר ביטול בכל עת לפי רצון הלקוח; יחד עם זאת, איני סבורה כי ההתניה האמורה מגבילה ביטול ההסכם במקרה של הפרה, ולפיכך, השאלה שבמחלוקת שבין הצדדים, הינה האם הנתבעת הפרה את התחייבותה מכח ההסכם.

לגישתי, בהחלט יתכן שהתנהלות אשר מובילה למפגשים עם נשים אשר אינן עומדות בקריטריונים שהציג התובע מלכתחילה, די בה כדי לבסס אצל התובע את המסקנה שתקוותו למציאת בת זוג מתאימה לא תזכה למימוש באמצעות שרותיה של הנתבעת, או שלפחות הסיכוי לכך נמוך ואינו מצדיק המשך המאמץ. עם זאת, הדבר אינו גורע מתוקפו של החוזה עליו חתם עם הנתבעת , ואינו מעמיד את הנתבעת בבחינת מפרת חוזה, אף אם ישנה אכזבה משירותי הנתבעת.

הנתבעת מבחינתה טוענת, כי הייתה נכונה לספק את השרות שהבטיחה, לתקופת ההתקשרות, ככל שהתובע ישתף פעולה כדי לממש הסיכוי למצוא בת זוג, מבין מאגר בנות הזוג העומד לרשותה של הנתבעת.

במסגרת הדיון אשר נתקיים בפני
, ניכרת הייתה אכזבתו של התובע, ובהתאם נתבקשה נציגת הנתבעת על ידי לפרט את הפעולות אשר בוצעו כשירות לתובע, לרבות נתונים מלאים ומפורטים אודות כמותן והיקפן, על מנת לקבוע האם אכן הייתה "השתדלות" במסגרת ההסכם, או שמא יש לראות את התנהלות כהפרת של חובת ההשתדלות – שאז תיחשב הנתבעת כמפירת הסכם וייחשב ההסכם כבר ביטול לאור הפרתו. נציגת הנתבעת לא ידעה למסור פרטים מדויקים, וכך, העידה:

"לשאלת בית המשפט, הקדשנו את כל פרק הזמן מפגישה לפגישה, כל זמן שיכולנו להקדיש, אני לא יכולה לעמוד מבחינת זמן כמה זמן הקדשתי לאדון הזה. יש לי מאות לקוחות ביום, אני לא יכולה להגיד את המספרים, זה אסור לי.

...
אני לא מתייחסת מס' דקות לכל לקוח ביום, יש לי מאות לקוחות ואני מתייחסת לכולם אני לא יודעת להגיד כמה זמן אני מקדישה לכל אחד.
אני מניחה שהתובע התקשר מס' פעמים (הכל מוקלט) כדי לבדוק מה קורה וכל פעם שהוא מתקשר הוא קיבל תגובה והוא המשיך לצאת לדייטים..."

(עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 29-31, עמ' 3 שורות 1-4).

לצורך הוכחת הפרה של חוזה השתדלות על הצד הנפגע להראות כי המפר לא פעל במיומנות סבירה להשגת היעד. להבדיל, בחוזה תוצאה די בכך שלא הושגה התוצאה המוסכמת כדי לקבוע שהייתה הפרה של החוזה.

בע"א 7664/00
אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' עיריית חולון
, פ''ד נו(
4) 117 נקבע כי, חיוב השתדלות הוא חיוב לנקוט את כל האמצעים המתאימים למען השגת המטרה בלי להתחייב להשגתה, להבדיל מחיוב תוצאה שמטרתו השגת תוצאה מסוימת. כאשר מדובר בחיוב תוצאה, עצם קיומה של אי-התאמה בין התוצאה לבין ההתחייבות מהווה הפרה, אולם כאשר החיוב הוא השתדלות להשיג תוצאה, כי אז קיומו של פער בין התוצאה המיוחלת לתוצאה שנתקבלה בפועל איננה תנאי מספיק, ואף לא תנאי הכרחי לאחריותו של החייב.

באשר לנטל ההוכחה בהפרת חיוב השתדלות נקבע בע"א 444/94
אורות ייצוג אמנים נ' עטרי
, פ"ד נא
(5) 241, 254: "שאלת ההוכחה בדבר אי קיום חיובי השתדלות היא שאלה מורכבת בשל אופיים של חיובים אלה. דומה, כי רק לעתים רחוקות תימצאנה בידי התובע ראיות ישירות להמנעות הנתבע מקיום חיוביו. כך יהיה, למשל, כאשר הנתבע הצהיר במפורש, כי אין בדעתו לקיים את חיוביו. כך גם כאשר הנתבע נקט בצעדים חיצוניים והתנהג באופן המלמד כי אין בכוונתו למלא אחר חיוביו. דרך אפשרית אחרת שעשויה לשמש את התובע בהוכחת הפרתו של חיוב השתדלות היא הוכחת התרשלותו של הנתבע על ידי הבאת ראיות להתנהגות ראויה ומקובלת לביצוע חיוב מסוג זה, אשר ממנה סטה הנתבע. ואולם גם דרך זו אינה בהכרח מתאימה לכל המקרים בהם מדובר בחיובי השתדלות."

כאמור לעיל, נציגת הנתבעת לא מסרה בעדותה פרטים באשר להיקף העבודה אשר הושקעה בטיפול בעניינו של התובע. כמו כן, גב' רוזנבלום עצמה בחרה שלא להתייצב למסירת עדות, ועובדה זו נזקפת לחובתה של הנתבעת, בהיותה של גב' רוזנבלום דמות מפתח מרכזית הרלוונטית לבירור הסוגיות שבמחלוקת.

עפ"י תנאי הסכם השירות התחייבה הנתבעת למתן שירות "אישי, ייחודי ואקסקלוסיבי הדורש ידע, זמן ומסירות רבה...". כן, התחייבה הנתבעת כלפי התובע לראיין באופן אישי עבור התובע בת זוג

"המיועדת עבורך, על מנת להבין את דרישותיו, צרכיו, ציפיותיו ואת התאמתו האישית אלייך ", וכי הפגישה תקבע רק לאחר שפנינה "מצאה כי ישנה התאמה מסוימת אשר לדעתה תוכל להביא לקשר רומנטי רציני וארוך טווח המוביל לחיים משותפים".

לא מצאתי כי הנתבעת עמדה בהתחייבויותיה ע"פ
הסכם השירות וזאת בהסתמך על עדות נציגתה וכתב טענותיה. לא הוכח, כי אותן הנשים עימן נפגש התובע אכן הותאמו ע"י גב' פנינה רוזנבלום עצמה, לאחר שבחנה את ההתאמה, אל מול דרישותיו וצרכיו של התובע. להפך – נטען ע"י נציגת הנתבעת, כי היא זו אשר מבצעת "הצלבות".

יתרה מכך, מתיעוד רשמי התובע והנשים עימן נפגש, עולה כי שלוש הנשים מצאו את התובע כבלתי מתאים בעליל לדרישותיהן, דבר אשר מחזק את טענות התובע לכך שלא נעשתה כל התאמה אישית כמוסכם.
זאת ועוד, אין מחלוקת, כפי שעולה מעדותה של נציגת הנתבעת, כי אפילו בקריטריון האובייקטיבי והפשוט של טווח הגילאים, פעלה הנתבעת באופן שאינו תואם את דרישותיו של התובע, כאשר ביקשה להפגישו עם אישה בת 59, בעוד שהתובע ביקש להפגישו עם נשים בגילאי 42-52.

מן הנימוקים המפורטים לעיל, אני סבורה כי הנתבעת לא הוכיחה השתדלותה בקיום ההתחייבויות
שנטלה על עצמה מכח ההסכם. לפיכך, לאור היעדר הוכחה של פעולה במידת ההשתדלות הנדרשת סבורני, כי מן הראוי להתערב בתמורה החוזית המוסכמת, ולהורות על השבת מחצית מהתשלום עבור אותה השתדלות, שבוצעה באופן חלקי.

יובהר, כי מאחר והוכח כי אכן התקיימה פגישה אישית עם גב' רוזנבלום ומאחר ואין חולק כי התובע קיבל יעוץ טלפוני במספר הזדמנויות ואף נפגש עם מספר נשים, תוצאה של שלילת כל התמורה החוזית – תביא לתוצאה לא הוגנת. יחד עם זאת, כשם שההשתדלות הייתה חלקית, מן הראוי להעמיד גם את השכר על אותה החלקיות ממש.

סוף דבר:
מן הנימוקים המפורטים לעיל, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל אך בחלקה, ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,750 ₪.

כן, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע, בסך 350 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים
ניתן היום,
ו' תמוז תשע"ה, 23 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 55182-12/14 עמוס נאור נ' פנינה רוזנבלום בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/06/2015)