פסקי דין על יעקב אדרי | פסקי דין על כרמי מכוש | פסקי דין על הכשרה חברה לביטוח |

58790-07/14 תק     24/06/2015




תק 58790-07/14 יעקב אדרי נ' כרמי מכוש בע"מ, הכשרה חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בעכו



ת"ק 58790-07-14 אדרי נ' כרמי מכוש בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
זהבה (קאודרס) בנר


תובע

יעקב אדרי


נגד


נתבעים

1.כרמי מכוש בע"מ

2.הכשרה חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


עקב יציאתי לשבתון מתאריך 28.4.15 עד היום, פסה"ד יוצא רק היום.
העובדות הצריכות לעניין:
1.
ביום 30.7.14 הוגשה תביעה ע"י התובע, יעקב אדרי
, נגד הנתבעים, חברת "כרמי מכוש בע"מ
" וחברת "הכשרה לביטוח בע"מ", בדרישה לפצותו בסך 20,000 ₪. בתביעה נטען כי במהלך חודש ינואר 2014 ביצעה הנתבעת, בעצמה ו/או באמצעות קבלן משנה מטעמה, עבודות חיתוך, ריתוך וצבע להתקנת מעקה בטיחות בשביל הגישה לבית התובע ולבית השכן. כתוצאה מהעבודות הנ"ל, שני רכביו של התובע, אשר חנו בחניה הסמוכה למקום בו התבצעו העבודות, ניזוקו מצבע, נתזים ורשף. נטען כי תיקון הרכבים חייב החלפת השמשות אשר נפגעו וכן צבע חדש לרכבים. פירוט הנזקים שנגרמו לשני הרכבים הוצג בתביעה כדלקמן:

א. רכב ה"ניסאן קשקאי":

חוו"ד השמאי מטעם התובע, ליאור גלזר, מיום 24.2.14, קבעה כדלקמן:
-
עלות תיקון הנזקים שנגרמו לרכב מסתכמת בסך 19,046.
-
ירידת ערך לרכב בשיעור 11%: 10% בגין צביעה ו - 1% בגין החלפת שמשות, ובסה"כ מסתכמת בסך של 14,961 ₪.
ובסה"כ הנזקים שנגרמו לרכב עומדים על סך 34,007 ₪.
בתאור הנזק
נרשם:
"בהתאם לבקשת המבוטח בדקנו בתאריך 24.1.14 את הרכב הנדון לאחר שנטען לגביו כי ניזוק כתוצאה מגיצי ריתוך וחיתוך שעפו על מעטפת הרכב במהלך עבודות שהתבצעו באתר בנייה סמוך לחניית המבוטח. בבדיקתנו נוכחנו בנזק בכל חלקי המעטפת של הרכב לרבות שמשות הרכב, נציין כי נעשה ניסיון להעלים את הנזקים בעזרת פוליש עמוק וליטוש בנייר 2000. מאחר והנזקים שנגרמו עמוקים (עד שכבת הפח) הדרך היחידה להחזיר את הרכב למצבו הקודם יכול להתבצע רק באמצעות צביעת הרכב והחלפת השמשות".
ב. רכב ה"אופל":
בהתאם להצעת מחיר ממוסך מ.א. כרמיאל בע"מ, מיום 17.4.14, כוללות עבודות התיקון צבע גג, צבע מכסה מנוע ופוליש כללי לרכב, ובסה"כ 1,770 ₪, כולל מע"מ.
נטען כי טרם תיקון הרכבים, פנה התובע לנתבעת 1 אשר הודתה באחריותה אולם לאחר המצאת חוו"ד השמאי מטעמו, חזרה בה מהודאתה והתכחשה לאחריותה. התובע שלח לנתבעת מכתב דרישה באמצעות עו"ד, אולם, כעולה ממכתב התשובה מטעם ב"כ הנתבעות, כפרה נתבעת 2 באחריותה לנזקים שנגרמו לרכבי התובע.
נטען כי התובע לא תיקן את הרכבים. בהתחשב בנזק הרב שנגרם לרכב ה"ניסאן" ולירידת הערך המשמעותית, ובמטרה להקטין נזקיו, נאלץ התובע להשיב את הרכב לחברה היצרנית במסגרת עסקת "טרייד-אין", לפיה, החברה הסכימה לקבל את הרכב ובתמורה התובע קיבל רכב חדש שנת ייצור 2014 בתוספת 32,000 ₪. נטען כי מאחר ולתובע לא היה סכום ההפרש הוא נאלץ ללוות הסכום מקרובי משפחה וייאלץ להשיבו בעתיד. נטען כי בהתאם למחירון לוי יצחק, לחודש יוני 2014, מחיר המחירון של הרכב החדש עומד על סך 115,000 ₪, היינו, לתובע נגרם הפסד מידי בסך 12,900 ₪, שהינו ההפרש בין מחיר הרכב החדש למחיר המחירון לאחר רכישתו כרכב משומש. התובע טען כי ההפסד הנ"ל נגרם לו כתוצאה ממעשי הנתבעות.
נוכח האמור ביקש התובע לפצותו בסכומים הבאים: סך של 12,900 ₪ עבור רכב ה"ניסאן" וסך של 1,770 ₪, עבור רכב ה"אופל", בתוספת 5,000 ₪ בגין עגמת נפש, טרחה, הפסד ימי עבודה, הוצאות כלליות והוצאות משפט בסכום שיקבע ע"י ביהמ"ש.
לתביעה צורפו:
-
טופס הודעה על תאונת דרכים.
-
צילומים המתארים את זירת האירוע ומקום חניית שני הרכבים.
-
חוו"ד השמאי לתיקוני רכב ה"ניסאן".
-
הצעת מחיר ממוסך מ.א. כרמיאל לתיקוני רכב ה"אופל".

-

התכתבויות התובע עם הנתבעות.

-
צילום העמוד הרלוונטי ממחירון יצחק לוי.
2.
ביום 26.8.14 הוגש כתב הגנה ע"י הנתבעות בו הוכחשו טענות התביעה ונטען כי דינה להידחות על הסף בהיעדר עילה ו/או בהיעדר יריבות וכי נסיבות המקרה אינן מקימות עילת תביעה בהיעדר קשר סיבתי בין המחדלים הנטענים לבין נזקיו של התובע. נטען כי הרכבים לא ניזוקו מעבודות הנתבעת וכי הרכבים ניזוקו כתוצאה מעבודות להתקנת שער כניסה מעל החניה ע"י קבלן אשר נשכר ע"י התובע. נתבעת 1 הוסיפה וטענה כי שמאי התובע אבחן גם נזקים ישנים ברכב וכי לא הוצג כל מסמך ע"י התובע כי הרכבים היו תקינים עובר לאירוע. הנתבעות טענו כי מעולם לא הודו באחריות ולא התחייבו לפצות התובע. כן נטען כי התובע לא עשה די לצמצום נזקיו ועל כן דין התביעה להידחות ולחייב התובע בהוצאות.
ניסיונות הגישור:
3.
ביום 19.2.15 התקיים דיון בו נכחו התובע, נציג נתבעת 1, בעלים ומנהל הפרויקט, אלישע שי, ונציג נתבעת 2, דן רבינוביץ'. הצדדים הסכימו לבצע הליך גישור מחוץ לאולם אך זה לא צלח.
בהמשך הדיון הסכימו הצדדים לפנות לגישור ע"י המגשר מר מאיר חלוצי.
בהחלטה בתום הדיון קבעתי כי הצדדים יתאמו פגישה עם המגשר ויודיעו לביהמ"ש היכן הדברים עומדים וכי במידה ויגובש הסכם הוא יקבל תוקף של פס"ד.
4.
ביום 3.3.15 התקבלה הודעה מטעם התובע לפיה הצדדים נפגשו עם המגשר וכבר בתחילת המפגש סרב נציג נתבעת 2 לבקשת המגשר להזדהות ולמסור את פרטי תעודת הזהות שלו. אשר על כן נאלץ המגשר להפסיק את הגישור עוד בטרם החל. התובע ביקש לקיים דיון נוסף. בהחלטה מאותו היום קבעתי דיון בהשתתפות המגשר.
5.
ביום 5.3.15 הוגשה הודעה מטעם הנתבעות בה נטען כי הצדדים הופיעו בפני
המגשר ביום 2.3.15 ועם תחילת המפגש המגשר הודיע להם, בהגינותו כי איננו שמאי רכב, אלא בעל "ידע בשמאות" מכח היותו בעל מוסך לתיקון כלי רכב. כן הובהר כי למגשר אין ידע מקצועי מוסמך בריתוכים ובביצוע עבודות מסגרות. נטען כי ניסיון הגישור הנוסף לא צלח ועל כן ביקשו לקיים דיון נוסף.
עדויות הצדדים בדיון מיום 19.2.15:
6.
נציג נתבעת 2

טען כי אין מחלוקת כי לרכב התובע נגרם נזק ועיקר המחלוקת היא סביב השאלה מי גרם לנזק ומהו ערך הנזק. כן טען כי בחוו"ד השמאי מטעם התובע לא הייתה התייחסות לירידת ערך, אשר הוזכרה בתביעה. כיצד יתכן, שאל, נסע התובע ברכב בו השמשות תקולות במשך שבוע?
התובע
הציג לביהמ"ש צילומים של המקום ומיקום שתי המכוניות במגרש החניה והגדר שהותקנה ע"י נתבעת 1. לטענתו, הבחין בנזק ביום 12.1.14. קודם, נטען, הרכבים היו מכוסים אבק ולא ניתן היה להבחין בנזקים. הנזקים, נטען, נגרמו עקב ריתוך ברזל. לטענתו, רכש בית אצל נתבעת 1 ופנה למנהל החברה בעניין הנזקים, אך במשך 3 חודשים העניין לא טופל. לטענתו הקבלן שהתקין את הגדר ונציג החברה, אלישע, הגיעו למקום לבחון את מיקום הרכבים ואת הנזקים שנגרמו לרכבים ונאמר לו באותה ההזדמנות כי "הכל יהיה בסדר ואין מה לדאוג". לאחר שדבר לא ארע בעקבות ביקור זה, פנה בשנית לנציג נתבעת 1, אלישע, וביקש כי זה ייקח אחריות לעניין הנזקים, אלישע השיב בחיוב ואף הציע לשלוח אותו למוסך "סטנדרטי" אך התובע התעקש כי התיקון יערך במוסך "רנו" מאחר ומדובר בנזק של ריתוך שקשה לראותו. לדברי התובע פנה למוסך ופחח, אשר בדק את הרכב, ביצע הערכת נזק בשווי 20,000 ₪ והעריך כי במידה ויצטרך לצבוע את הרכב עלות התיקון תעלה. כן נאמר לו כי ישנה ירידת ערך לרכב.
לדברי התובע, הקבלן אשר התקין את השער היה אצלו ביום 31.7.13.
כן נטען כי בהתאם למכתב המצוי בידיו, הנתבעות נטלו על עצמן אחריות לנזקים.
נציג נתבעת 1, אלישע,
הציג את טופס 4 אשר ניתן לדיירים (ת/3) וטען כי הבית נמסר לידם ביום 8.7.13. לדבריו, התובע דיווח על האירוע רק בחודש ינואר 2014, ועל כן הם אינם יכולים לדעת מי גרם לנזק. הגדר, נטען, הותקנה טרם טופס 4, בסוף חודש יוני 2013. אשת התובע טענה לעניין זה כי מדובר על התקנת הגדר של השכנים אשר נמצאת בסמוך לרכביהם, אשר לא הייתה תקינה, ועל כן נדחה לשכנים טופס 4. בתגובה טען נציג נתבעת 1 כי טופס 4 ניתן לשכנים חודש וחצי לאחר מכן, מועד שהוא מוקדם מאוד לזמן בו הבחין התובע בנזקים שנגרמו לרכבו כביכול. לדבריו, החברה לא ביצעה עבודות באותו הבית.
כן טען נציג נתבעת 1 כי לתובע אין אסמכתא על התיקון אלא על עסקת "טרייד-אין" שביצע. התובע טען מנגד כי רכש רכב בסכום של 131,000 ₪ ומכר אותו בסכום של 98,000 ₪ בשל הנזקים.
7.
דיון נוסף התקיים ביום 23.3.15 בנוכחות התובע, אשתו ונציגי הנתבעות.
עדויות הצדדים בדיון מיום 23.3.15:
8.
התובע

ביקש להגיש מסמך נוסף אשר יוכיח, לטענתו, כי בזמן שטען לנזק עדיין התבצעה בנייה של הנתבעים בשטח (ת/1 – פרוטוקול סיור למתן טופס 4) בו נרשם כי בסיור שנערך ביום 12.12.13 הוחלט שכתנאי להוצאת טופס 4 יש לבצע, בין היתר, השלמת מעקה בטיחות במדרגות הכניסה לחצר. אשת התובע טענה כי קיים פער בין מועד מסירת הבית לבין קבלת טופס 4 ובזמן זה נעשו עבודות בנייה.
נציג נתבעת 1
טען לעניין זה כי התאריך בו נכתב מסמך ת/1 – 13.8.13 - אינו מתיישב עם מועד הסיור הנקוב בו, 12.12.13. כן טען כי יש בידו פרוטוקול (נ/1(1)) בו מצוין התאריך בו העיריה ציינה כי המקום מתאים למגורים - 8.7.13. בהתאם לכך, נטען, הסתיימו העבודות בבית זה. לטענתו, נתבעת 1 מבצעת עבודות במקום אך לא בביתו של התובע. לטענתו, התובע לא הצליח להוכיח כי נתבעת 1 קשורה לנזקים בדרך כלשהי. ביחס להליך הגישור, טען כי כמחווה של רצון טוב, הסכימה נתבעת 1 כי כל נזק אשר יוכח ע"י התובע, ישולם לו, אך הנזק היחיד, לטענתו, שהתובע הצביע עליו היה הנזק שנגרם לרכבו השני, בסך 1,770 ₪ וסכום זה נתבעת 1 הייתה מוכנה לשלם. החלפת רכב בן שנה וחצי ברכב חדש, בעלות של 12,700 ₪, זו עסקה מצוינת לטענתו, ואין לראות בכך נזק. התובע, נטען, לא הוכיח כי נתבעת 1 גרמה לנזק ורק הגיש קבלה מחברת "קרסו מוטורס" לגבי רכישת הרכב החדש ותוספת התשלום לה נדרשו (ת/2).
כן טען כי לולא נתבעת 1 הייתה "אמינה וטובה", אחיה ואביה של אשת התובע לא היו רוכשים ממנה בתים, לאחר שהבית נמסר לתובע.
אשת התובע
העידה כי הרכב נמכר בסכום של 98,000 ₪ לחברת "קרסו" והנזק עפ"י דו"ח השמאי עמד על 34,000 ₪. לטענתה, מדובר היה ברכב חדש שנסע על הכביש שנה וצבר 14 אלף ק"מ בלבד, וכתוצאה מהאירוע נאלצו למוכרו ולהוסיף סכום נוסף.
אשת התובע הגישה לביהמ"ש את מסמכים ת/3 ו – ת/4, אשר מצביעים, לטענתה, על איחור במסירת הבית. לטענתה, נתבעת 1 איחרה במסירת הבית ועד מסירתו המשיכו העבודות בבית.
9.
בהחלטה בתום הדיון קבעתי כי הצדדים יגישו סיכומיהם וביהמ"ש יכתוב את פסה"ד אשר ישלח לצדדים, ללא צורך בהתייצבותם.
סיכומים מטעם התובע:
10.
נטען כי בעת הקמת גדר הפרדה ניתזו גיצי ריתוך וחיתוך לעבר רכב התובע, שעמד בחניה בעת עבודות שבוצעו במקום, וגרמו לו לנזקים. כן נטען כי ביום 2.7.13 מסרה נתבעת 1 לתובע טופס אכלוס ועם קבלתו נכנסה משפחת התובע לדירתה. באותה העת נתבעת 1 המשיכה את עבודות פיתוח הכבישים, הגדרות והמדרכות מסביב ועקב כך לא התקבל טופס 4 ממנהל הנדסה – הועדה המקומית לתכנון ובניה כרמיאל. נתבעת 1 החליפה את הגדר באזור חניית רכבו של התובע וכן הקימה גדר חדשה בחניית השכן, הסמוכה לחניית התובע. השכן, אשר חניית הרכב שלו סמוכה לתובע, נטען, קיבל טופס 4 ביום 26.8.13.
ההפרש בין המועדים של 2 הטפסים, נטען, מעיד כי בין תאריכים אלו בוצעו עבודות בחניית הרכבים. ביום 3.7.13, בהתאם לפרוטוקול שקיבל התובע ממנהל ההנדסה, נערך סיור באתר הבניה ונרשם כי "חלק מגדרות בטיחות במגרש לא הותקנו (נספח ב' לסיכומים). כמו"כ, נטען כי ביום 12.8.13 נערך סיור למתן טופס 4 באתר ובס' 5 לפרוטוקול (נספח ג') נכתב שכתנאי להוצאת טופס 4 יש לבצע את הפעולות הבאות: "השלמת מעקה בטיחות במדרגות הכניסה לחצר".
עולה כי דירת התובע נמסרה לו ביום 2.7.13 וטופס 4 התקבל אצל השכנים רק ביום 26.8.13, היינו, החברה
הקבלנית הנתבעת המשיכה לעבוד על הגדרות בכל אותה תקופה - מיום 2.7.13 ועד יום 26.8.13. מאז אכלוס הדירה מיום 2.7.13 ועד יום 26.8.13 לא היו גדרות ו/או היה צורך בהשלמות לגדרות באזור דירת התובע ונתבעת 1 נאלצה לבצע עבודות אלה לקבלת טופס 4.
זאת בניגוד לנטען ע"י נתבעת 1 לפיו "הגדר הותקנה לפני טופס 4, בסוף יוני 2013", (פרו' מיום 19.2.15, ש' 24-27).
אשר על כן, ביקש התובע לקבוע כי הגורם לנזק שנגרם לרכב היה אותן עבודות "מסגרות וריתוך" אשר בוצעו ע"י נתבעת 1 בחניית רכבו בזמן שהרכב חנה בו.
נטען כי לאחר גילוי הנזק פנה התובע למנהל החברה של נתבעת 1, אלישע, והודיע לו על הנזק וזה מסר לו כי "יהיה בסדר" וכי הוא מטפל בנושא מול קבלן הגדרות שעבד באתר. בנוסף, נערך בחנייה ביקור ע"י קבלן הגדרות ומנהל נתבעת 2. בשלב מסוים, נטען, הודיע לתובע נציג הנתבעת, אלישע, כי קבלן הגדרות אינו מוכן להכיר באחריותו ולשלם על הנזק.
התובע, נטען, פנה למוסך מורשה של רכבי "ניסאן" בכרמיאל, בהסכמתו של אלישע, לקבלת הצעת מחיר לתיקון הנזקים שנגרמו לרכב ונאמר לו טלפונית מהמוסך כי סך הנזק נאמד ב – 20,000 ₪. נטען כי כאשר שמע נציג נתבעת 1 את עלות הנזק הודיע לתובע טלפונית כי אינו אחראי על הנזק. המוסך סרב לתת לתובע את ההצעה בכתב אך רשם לו מכתב כי "הצעת המחיר הועברה לאלישע מחברת כרמי מכוש" (נספח ד'). נוכח זאת נאלץ התובע לפנות לשמאי רכב, ליאור גלזר (אליו הופנה ע"י סוכן הביטוח), אשר בדק את הרכב ביום 24.1.14 וקבע בחוות דעתו כי "הרכב ניזוק כתוצאה מגיצי ריתוך שעפו על המעטפת של הרכב במהלך עבודות שהתבצעו באתר הבניה סמוך לחניית המבוטח".
כלוס הדירה מיום 2.7.13 ועד יום 26.8.13 לא היו גדרות ו/או היה צורך בהשלמות לגדרות באזור דירת התובע ונתבע 1 נאלץ לבצע את העבו
כן נרשם כי "בבדיקתנו נוכחנו בנזק בכל חלקי המעטפת של הרכב, לרבות שמשות הרכב, נציין כי נעשה ניסיון להעלים את הנזקים בעזרת פוליש עמוק וליטוש בנייר 2000".
ובהמשך: "מאחר והנזקים שנגרמו עמוקים (עד שכבת הפח) הדרך היחידה להחזיר את הרכב למצבו הקודם יכולה להתבצע רק באמצעות צביעת הרכב והחלפת שמשות".
טרם הגשת התביעה, נטען, פנה התובע, באמצעות עו"ד חוסאם קאסם, לנתבעת 1 וביקש פיצוי בגין הנזקים, אולם זו סירבה לפצותו (ההתכתבות צורפה לכתב התביעה).
נטען כי בהתאם להמלצת השמאי אשר בדק את הרכב והמליץ למוכרו - עקב הנזקים שנגרמו לו הפוגעים בפח הרכב וגורמים לקורוזיה - נמכר הרכב בעסקת "טרייד-אין" במחיר 98,000 ₪ והתובע הוסיף סך של 28,900 ₪ על מנת לרכוש רכב חדש. הרכב הישן היה במצב שמור ועמד על 14,000 ק"מ בלבד.
השמאי העריך את הנזק בסך כולל של 22,474 ₪ ואת ירידת הערך הצפויה ב – 11% משווי הרכב – סך של 12,650 ₪. ומכאן שסך הנזקים בהתאם לחוות דעת השמאי עומד על 35,124 ₪ (חווה"ד צורפה לכתב התביעה).
כמו"כ, לרכב השני, מסוג 'אופל', אשר היה גם הוא בחניה, ניזוק בסך 1,770 ₪. בהתאם להצעת מחיר של מוסך מ.א. כרמיאל בע"מ. בהתאם לדיון מיום 23.3.15, נתבעת 1 הסכימה לשלם את הסכום (עמ' 6 לפרו', ש' 16).
נוכח האמור, נטען, יש לקבל את התביעה במלואה על סך 36,984 ₪, בגין הנזק שנגרם לשני הרכבים.
סיכומים מטעם נתבעות 1,2:
11.
טענות סילוק על הסף:
א. סכום התביעה המקסימלי בתביעות קטנות עומד על סך 33,800 ₪ בלבד ועל כן הוציא התובע את תביעתו מסמכותו העניינית של ביהמ"ש לתביעות קטנות, ודי בכך כדי להביא לסילוק תביעתו על הסף.
ב. הואיל ובסעיף 14 לכתב התביעה העמיד התובע את סכום תביעתו על סך 19,600 ₪, הרי שכל הגדלה של סכום התביעה, הייתה טעונה השלמת אגרה ומשנישומה התביעה בחסר לא ייזקק לה ביהמ"ש ויש להורות על סילוקה.
ג. נטען כי בסיכומיו מעלה התובע תשתית עובדתית שונה מהאמור בכתב התביעה, ולפיה, ארוע הנזק הנטען אירע בתווך שבין 2.7.13 ל – 26.8.13. זאת, לאחר שנתבעת 1 סיימה את עבודותיה בנכס התובע ובטרם השלימה את עבודותיה בנכס השכן. נטען כי מדובר בהעלאת טענות חלופיות שבעובדה בכתב טענות ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה כולה.
לגופו של עניין
נקבע כי התביעה היא קנטרנית והוגשה בחוסר תום לב והתובע לא עמד בנטל הראיה להוכחת תביעתו וביהמ"ש מתבקש לדחותה.
יתירה מכך נטען כי טענת התובע בכתב תביעתו, לפיה, נתבעת 1 עסקה בביצוע עבודות ריתוך בתווך שבין העבודות בביתו לעבודות בנכס השכן, במהלך חודש ינואר 2014, הופרכה מהראיות שהוא עצמו הציג.
נטען כי טענות התביעה נסמכות על מוצג ת/1, לפיו, בסיור שנערך ביום 12.12.13 נכתב שכתנאי להוצאת טופס 4 יש לבצע, בין היתר, "השלמת מעקה בטיחות במדרגות הכניסה לחצר". אלא שנציג נתבעת 1 התנגד למוצג זה משום הסתירה בין תאריך הוצאת מוצג ת/1 (13.8.13) לבין מועד הסיור האמור (12.12.13), 4 חודשים לאחר הוצאת ת/1. נוכח התנגדות זו צירף התובע לסיכומיו פרוטוקול שונה מיום 13.8.13
(נספח ג' לסיכומי התובע)
לפיו הסיור התקיים ביום 12.8.13. אלא שגם ממסמך זה עולה כי העבודות נשוא התביעה הושלמו בחודש אוגוסט 2013.
נטען כי עולה מהאמור, בניגוד לסיכומי התובע, כי אישור מסירת בית התובע לאכלוס ע"י נתבעת 1 ניתן ביום 2.7.13, ואילו אישור אכלוס ע"י מנהל ההנדסה של עירית כרמיאל (טופס 4) ניתן ביום 8.7.13.
מנכ"ל נתבעת 1 העיד כי בית השכן קיבל אישור אכלוס כחודש וחצי בלבד לאחר בית התובע (עמ' 3 לפרו', ש' 1-4).
התובע ניסה לטעון בביהמ"ש כי הבחין לראשונה בנזק הנטען ביום 12.1.14, "כי קודם כל המכוניות היו מכוסות באבק" (עמ' 2 לפר', ש' 1-2), וכי "המדובר בנזק של ריתוך שקשה לראותו. נקודות של ריתוך קשה לראות" (עמ' 2 לפרו', ש' 14-15). טענה זו, נטען, מופרכת שהרי בעמ' 4 לחוו"ד של מר גלזר, מטעם התובע, שצורפה לכתב התביעה, נרשם כי בבדיקת הרכב מיום 24.1.14, מ"הסתכלות ברכב" "נוכחנו בנזק בכל חלקי המעטפת של הרכב, לרבות שמשות הרכב".
נטען כי אין זה סביר שהתובע לא שטף את רכבו במשך כחצי שנה, בזמן שרכבו צבר שכבות אבק בנייה מדי יום, ובאף אחת מהפעמים בהם שטף את רכבו לא גילה את הנזק הנטען.
כן נטען כי מחוו"ד של גלזר עולה כי כל הנזקים בפועל שנגרמו לרכב ה"ניסאן" מתייחסים לשמשה הקדמית של הרכב, שמשות דלתות הרכב והשמשה האחורית של הרכב (עמ' 5 לחוות הדעת).
כיצד יתכן, נטען, שהתובע נסע תקופה של כחצי שנה, מבלי להבחין בנזק זה, המשליך על עצם יכולתו לנהוג ברכב.
יתירה מכך, התובע לא הוכיח ונמנע מלחקור את נציג נתבעת 1 באשר לסוגי המכשירים בהם בוצעו העבודות הנטענות, שלכאורה גרמו לנזקיו. נמנע מלהוכיח היעדר קיומם של מיגונים על כלי העבודה המונעים התזת "גיצי ריתוך". כך גם התמונות אשר צורפו לתביעה הן מחודש מרץ 2014 ואין להן כל נפקות לעניין מקום חניית הרכבים במועדים הרלוונטיים לתביעה זו.
יתירה מכך, התובע העלים מביהמ"ש כי בכל המועדים הרלוונטיים לעבודת נתבעת 1, בטווח שבין העבודות בנכס התובע לנכס השכן, העסיק התובע קבלן עצמאי מטעמו לשם ביצוע גדר דקורטיבית במקום האירוע הנטען, והתובע נעדר מביתו במהלך תקופה זו. על כן נטען כי אם נגרם נזק למי מרכבי התובע, הרי שזה נגרם עקב פעילותו של הקבלן שהובא ע"י התובע.
כן נטען כי מנכ"ל הנתבעת העיד בביהמ"ש והבהיר כי הייתה לו נכונות לפיצוי התובע אך ורק בגין הנזק שנגרם לרכב ה"אופל" מתוך "מחווה של רצון טוב". הנתבעת 1 מעולם לא הודתה בחבות כלשהי כלפי התובע.
לעניין טענות התובע בהיבט הנזקי, נטען כדלקמן:
בס' 14 לתביעתו טען התובע כי נזקיו הממוניים הם כדלהלן:
1. רכב ה"ניסאן:
א. 12,900 ₪ - בגין ההפרש שבין מחיר הרכב החדש שרכש התובע בעסקת "טרייד-אין" למחיר מכירת רכב ה"ניסאן".
ב. 1,770 ₪ - על בסיס הצעת מחיר שניתנה לתיקון רכב ה"אופל".
התובע, נטען, לא הגיש ראיות לעניין זה לביהמ"ש ודי בכך כדי לייתר דיון כלשהו בנושא זה.
כן נטען כי התובע, אשר טען כי עקב נזקיו נאלץ לבצע עסקת "טרייד-אין" ולרכוש רכב חדש, לא טרח לציין איזה סוג רכב רכש ואילו אביזרים נכללו ברכב החדש. הימנעותו זו מקימה עליו את החזקה שאילו היה עושה כן היו הראיות פועלות כנגדו. בנוסף, מעיון בכתבי טענות התובע ועדותו עולה כל פעם גרסה עובדתית שונה לחלוטין ביחס למחיר ששילם עבור רכישת הרכב החדש כדלקמן:
א. בס' 9 לתביעה נטען כי עבור הרכב החדש שילם סך של 32,000 ₪.
ב. בס' 12-14 לתביעה נטען כי בגין רכישת הרכב החדש שילם סך של 12,900 ₪.
ג. בס' יג' לסיכומי התובע נטען כי עבור רכישת הרכב החדש שילם סך של 28,900 ₪.
ד. בדיון בביהמ"ש הצהיר כי עבור רכישת הרכב החדש שילם סך של 33,000 ₪.
ה. במוצג ת/2 – התובע שילם לחברת "קרסו" סך של 27,000 ₪.
נטען כי חרף הגרסאות השונות בסיכומיו העמיד התובע את סכום הפיצוי בגין רכב חדש על סך 35,124 ₪. גרסאות אלה, נטען, מעידות על חוסר אמינותו ומהימנותו של התובע. התובע לא ציין מדוע נדרשה מלכתחילה החלפת הרכב במקום להשיב את מצבו לקדמותו באופן מלא. רק בסיכומיו טען לראשונה כי החלפת הרכב בוצעה בהמלצת השמאי שהוזמן על ידו. ובכלל, היה על התובע להקטין את נזקיו הנטענים ולהפעיל את "הביטוח המקיף" לרכב ה"ניסאן", כאמור בנספח א' לתביעה.
אשר על כן יש לדחות טענות התובע לעניין רכב ה"ניסאן".
2. רכב ה"אופל"
נטען כי הצעת המחיר כשלעצמה אינה מהווה עילת פיצוי, אלא אך ורק הוצאה ממונית בפועל המגובה בקבלות. הצעת המחיר לתיקון רכב ה"אופל" ניתנה לראשונה ביום 17.4.14 ואין בה שמץ אזכור לנזק מהסוג לו טוען התובע, אלא לתיקוני צבע ופוליש, התואמים לרכב ישן דוגמת רכב זה, כפי שעולה מצילומי התובע.
לפיכך, יש לדחות את דרישת התובע גם לעניין רכב ה"אופל".
לעניין נזקים לא ממוניים להם טען התובע, נטען כי זו טענה מופרכת לחלוטין, ואין להידרש לה כלל.
לסיכום נטען כי יש לדחות את התביעה משלא הוכחו נזקים בפועל.
כן התבקש ביהמ"ש, נוכח 2 ישיבות גישור ו – 2 ישיבות הוכחות אשר התקיימו בביהמ"ש, לפסוק הוצאות הנתבעות בסך שלא יפחת מ – 5,000 ₪.

12.
ביום 19.4.15 התקבל "עדכון" מטעם התובע בו נטען כי הנתבעות העלו בסיכומיהן עובדות חדשות, שלא הוזכרו במהלך הדיונים, כגון, התקנת גדר דקורטיבית, שכלל לא הותקנה בבית התובע, למעט שער כניסה, אשר צורפה תמונתו. נטען כי גדר הבית היא הגדר אשר הותקנה ע"י חברת הבנייה וכי התקנת השער בוצעה ע"י קבלן המעקות של חברת הבנייה, באופן פרטי. במהלך ההתקנה התובע לא שהה בביתו אלא בישוב רקפת. כן נטען כי אישור הגרירה של רכב ה"אופל" מצורף למסמכים אשר הוגשו עם התביעה.
הכרעה:
13.
לאחר ששמעתי את הצדדים, למדתי היטב כתבי בי הדין ובדקתי ביסודיות חוות דעת השמאי מטעם התובע, אני קובעת כדלקמן:

1. תביעתו של התובע בדרישה לפצותו בגין רכב ה"ניסאן" נדחית מהנימוקים הבאים:
א.
איתור הנזק – התובע טען בתביעתו כי הבחין בנזק רק ביום 12.1.14. זאת מהטעם שהרכבים, לדבריו, היו מכוסים אבק ולא ניתן היה להבחין בנזקים.
בסיכומיו, טען לראשונה, כי הנזקים התרחשו בין המועדים 2.7.13 (מועד מסירת הבית לתובע) - 26.8.13 (מועד מסירת טופס 4 לשכנו).
היינו, לגרסתו, גילה את הנזק באיחור רב - כ - ארבעה!!! חודשים לאחר שארע.
משכך, אין לתובע להלין אלא על עצמו. פער זמנים זה – בין המועד בו ארעו הנזקים, לטענתו, לבין מועד גילויים - מקשה באופן מהותי לקבוע באופן חד-משמעי כי הנזק נגרם כתוצאה מעבודות שבוצעו ע"י נתבעת 1 במקום בחודשים יולי-אוגוסט.
יתירה מכך, כפי שטענו הנתבעות, אין זה סביר כי במשך זמן כה רב התובע לא הבחין בנזקים שנגרמו לרכבו והדבר מעלה ספקות ותהיות לגבי טענותיו בעניין זה.
ב. מצב הרכבים עובר לאירוע – התובע לא הציג כל ראיה באשר למצב הרכבים עובר לאירוע בו לטענתו ניזוקו הרכבים, כך שלא ניתן לקבוע בוודאות כי הנזקים אשר נצפו ע"י השמאי מטעם התובע, בחוו"ד אשר ניתנה ביום 24.2.14 - 6 חודשים לאחר המועד בו לטענת התובע ארעו הנזקים

- אכן נגרמו כתוצאה מעבודות נתבעת 1 באזור החניה.
ג. שינוי גרסאות לעניין הפיצוי:
התובע שינה מס' פעמים את גרסתו לעניין הסכומים שיש לפצותו בגין הנזק שנגרם לרכב ה"ניסאן" - פעם טען כי יש לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לרכבו וירידת הערך
בהתאם לחוו"ד שמאי מטעמו, ופעם טען כי יש לפצותו בגין ההפסד שנגרם לו עקב כך שנאלץ לבצע את עסקת ה"טרייד-אין". להלן מס' דוגמאות לשינוי הגרסאות:
בעמ' הראשון לכתב התביעה נרשם כי סכום התביעה עומד על סך 20,000 ₪.
בס' 5 לתביעה נרשם כי בהתאם לחוו"ד השמאי ליאור גלזר, עלות תיקון הנזקים עומדת על סך של 19,046 ₪ בתוספת ירידת ערך של 11% בסך 14,961 ₪ וסה"כ הנזקים, נטען, עומדים על 34,007 ₪. (בחוו"ד השמאי שצורפה לתביעתו הועמד הנזק על סך 37,435 ₪).
בס' 14 לתביעה נטען כי הסכומים המבוקשים לפיצוי כוללים סך של 12,900 ₪, על ההפסד שנגרם לרכב ה"ניסאן", נוכח מכירתו בעסקת "טרייד-אין", סך של 1,770 ש"ח עבור רכב ה"אופל" ותוספת של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש, וטרחה, סך שעומד על 19,670 ש"ח.
בס' יד' לסיכומיו העמיד התובע את סך הנזקים לרכב ה"ניסאן", בהתאם לחוו"ד שמאי מטעמו, על סך 35,124 ₪ (22,474 בתוספת ירידת ערך של 11% בסך 12,650 ₪ לטענתו). בעוד שהנזקים לרכב השני, נטען, עומדים על סך של 1,770 ₪.
נוכח זאת, נטען, יש לקבל את התביעה במלואה על סך 36,984 ₪, בגין הנזק שנגרם לשני הרכבים.
כך גם הציג התובע גרסאות שונות באשר לסכום אותו שילם עבור רכב ה"ניסאן" החדש (ראה ס' 38 לסיכומי הנתבעות).
העדר עקביות ושינוי הגרסאות יש בהם כדי להצביע על חוסר מהימנות ואמינות מצד התובע.
ד.
המלצת השמאי למכירת הרכב עקב הנזקים שנגרמו לרכב - טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים ולא הובאה לה כל תשתית ראייתית, ולפיכך, אני קובעת כי אין מקום לקבלה.

2. תביעתו של התובע בדרישה לפצותו בגין רכב ה"אופל" מתקבלת לפנים משורת הדין. נתבעת 1 ציינה במהלך הדיון כי במהלך הגישור, כ"מחווה של רצון טוב", הסכימה לשלם לתובע את סכום הפיצוי הנדרש על ידו לרכב ה"אופל", סך של 1,770 ₪, כפי שהוערך בהצעת המחיר שנשלחה לו ממוסך "מ.א. כרמיאל בע"מ", מיום 17.4.14.
נוכח האמור והגילוי הנאות של נתבעת 1, אני קובעת כי הנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד, סך של 1,770 ₪, לתובע.
הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.


על המזכירות להעביר את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום,
ז' תמוז תשע"ה, 24 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 58790-07/14 יעקב אדרי נ' כרמי מכוש בע"מ, הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/06/2015)