פסקי דין על לייטקום (ישראל) | פסקי דין על אבי אברהם ברק | פסקי דין על בזק החברה הישראלית לתקשורת | פסקי דין על יורוקום די.בי.אס. | פסקי דין על שאול אלוביץ ואח' |

4773-04/15 תנג     25/06/2015




תנג 4773-04/15 לייטקום (ישראל) בע"מ, אבי אברהם ברק נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, יורוקום די.בי.אס. בע"מ, שאול אלוביץ ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תנ"ג 4773-04-15 לייטקום (ישראל) בע"מ
ואח'
נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
רות רונן


המבקשים:

1
.
לייטקום (ישראל) בע"מ

2
.
אבי אברהם ברק


נגד


המשיבים:

1. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
2. יורוקום די.בי.אס. בע"מ
3. שאול אלוביץ
4. יצחק אידלמן
5. מרדכי קרת
6. טלי סימון
7. חגי הרמן
8. יהושע רוזנצוויג
9. אלדד בן משה
10. אור אלוביץ
11. אורנה אלוביץ פלד
12. עמיקם שורר
13.
bank of america



החלטה

1.
שתי בקשות לאישור תביעה נגזרת הוגשו בהתייחס לעסקה אחת – עסקה במסגרתה רכשה בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
(להלן: "בזק" או "החברה") מחברת יורוקום די.בי.אס. בע"מ
(להלן: "יורוקום") את החזקותיה של יורוקום בחברת די.בי. אס. שירותי לווין (1998) בע"מ (להלן: "יס" העסקה תכונה להלן: "עסקת יס").

2.
הבקשה הראשונה לאישור תביעה נגזרת הוגשה על ידי מר גיל אמיד (והיא תכונה להלן: "בקשת אמיד") ביום 18.3.2015. הבקשה השנייה הוגשה ביום 2.4.2015 על-ידי חברת לייטקום (ישראל) בע"מ
ומר אבי ברק שהוא בעל 100% ממניותיה (והיא תכונה להלן: "בקשת לייטקום").

3.
אין חולק כי עסקת יס היתה עסקת בעלי ענין שלבעל השליטה בבזק היה בה ענין אישי. ככזו היא הוכפפה לאישורים הקבועים בס' 275(א)(3) לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"). העסקה אכן אושרה על ידי ועדת הביקורת של בזק ועל ידי הדירקטוריון שלה. גם האסיפה הכללית של בזק אישרה את העסקה ביום 23.3.2015. יוער כי עסקת יס הוכפפה גם לאישור שר התקשורת, שניתן ביום 24.6.2015 (לאחר הגשתן של שתי בקשות האישור).

4.
בשתי הבקשות תוקפים המבקשים את עסקת יס ואת אישורה. המבקשים בשתי הבקשות טוענים – בקצירת האומר - כי התמורה ששילמה בזק ליורוקום היתה תמורה מופרזת ובלתי הוגנת מבחינת בזק, וכי המשיבים הפרו את חובת האמון והזהירות שלהם כלפי בזק כאשר אישרו את העסקה. בקשת לייטקום הוגשה – כפי שנפרט להלן, נגד מספר משיבים נוספים שלא נכללו כמשיבים בבקשת אמיד, משיבים שגם להם יוחסה אחריות בגין הנזק שנטען שנגרם לבזק כתוצאה מאישור עסקת יס.

5.
לייטקום הגישה לבית-המשפט – עוד בטרם הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת, הליך קודם – ה.פ. 11241-03-15 (להלן: "המרצת הפתיחה"). בהמרצת הפתיחה עתרה לייטקום כי בית-המשפט יורה על דחיית האסיפה הכללית המיוחדת של בזק שהיתה אמורה להיערך ביום 23.3.2015, וכן כי בית-המשפט יורה לבזק לגלות ללייטקום מסמכים ונתונים ביחס לעסקת יס.

יום 22.3.2015 (ערב קיום האסיפה הכללית)
דחה בית-המשפט (כב' השופטת קרת-מאיר) את המרצת הפתיחה לדחיית מועד קיום האסיפה הכללית. החלטת בית-המשפט בהמרצת הפתיחה (שתכונה להלן: "ההחלטה") תפורט להלן.

6.
המשיבים 3-8 בבקשת אמיד (שהם המשיבים 4-9 בבקשת לייטקום, והם יכונו בבקשה זו להלן: "המשיבים") הגישו לבית-המשפט בקשה בה הם עתרו כי בית-המשפט יורה על מחיקת אחת מבקשות האישור – קרי את בקשת אמיד או את בקשת לייטקום, ויותיר בקשת אישור אחת בלבד שתידון לפני בית-המשפט. המשיבים הוסיפו וטענו כי בטרם תוגש תשובתם לבקשת האישור, יש להכריע בבקשה איזו מבקשות האישור היא זו שתיוותר. עוד נטען על ידיהם כי בטרם הגשת תגובתם, יש להמתין לאישור שר התקשורת (שכפי שצוין לעיל ניתן ביום 24.6.2015).

7.
המשיבים ציינו כי שתי הבקשות מתייחסות לעסקת יס ומועלות בהן טענות דומות ביחס להחלטת בזק להתקשר בה. בשתי הבקשות מועלות טענות ביחס לתמורה שבזק שילמה במסגרת העסקה; הנזק הנטען בשתי הבקשות הוא כ-500 מיליון ₪; בשתי הבקשות הועלו טענות ביחס למצב הפיננסי של יס; בשתי הבקשות הועלו טענות נגד המשא ומתן שהתנהל לקראת ההתקשרות בעסקת יס, ונטען כי נבחנו חלופות נוספות לביצוע העסקה; בשתי הבקשות הועלו טענות לניגוד עניינים של מי מהמשיבים, ונטען כי המשיבים הפרו את חובת הזהירות ואמונים החלות עליהם כנושאי משרה.

המשיבים טענו לכן כי בנסיבות הענין מן הראוי להורות על מחיקתה של אחת הבקשות ולהותיר בקשה אחת בלבד, וזאת משיקולי יעילות הדיון, כמו גם יעילות המערכת המשפטית. כל פתרון אחר – כך נטען – יביא לסרבול הדיון, הארכתו ובזבוז זמן שיפוטי. לצד האמור יש לקחת בחשבון גם את זכותם של המשיבים להליך הוגן וראוי, לרבות לזכותם שלא להיות מוטרדים בניהול הגנה "כפולה" על אותו ענין, תוך הגדלת ההוצאות שלהם. מסקנה זו אינה צריכה להשתנות חרף העובדה שבקשות האישור אינן זהות לחלוטין, כאשר בבקשת לייטקום ישנם משיבים נוספים ומועלות במסגרתה טענות נוספות שאינן קיימות בבקשת אמיד.

בזק הודיעה לבית-המשפט כי היא מצטרפת לבקשת המשיבים.

8.
המבקשים בשתי הבקשות השונות הגיבו לבקשה. ב"כ המבקשים בבקשת לייטקום ציינו כי הוא אינו מתנגד גם לאפשרות של
איחוד הדיון בשתי הבקשות ושמיעתן במאוחד. ב"כ המבקש בבקשת אמיד התנגד לאפשרות כזו, כפי שיפורט להלן.

9.
מספר שאלות טעונות הכרעה במסגרת הבקשה הנוכחית.
·
ראשית יש לבחון את השאלה מהם אופני הפעולה בהם רשאי בית-המשפט לנקוט כאשר מוגשות שתי בקשות דומות לתביעה נגזרת בשמה של אותה חברה. כפי שיובהר אני סבורה כי בית-המשפט רשאי לאחד את הדיון בשתי הבקשות, אולם הוא רשאי גם להורות על מחיקה של אחת מהן ודיון באחרת; .
·
יש לבחון את השאלה האם במקרה דנן יש מקום לאחד את הדיון בשתי הבקשות, או שמא – לבחור בקשה אחת שתידון בפני
בית-המשפט ולמחוק את הבקשה השנייה. כפי שיובהר, אני סבורה כי יש מקום למחוק את אחת הבקשות;
·
ובסופו של דבר יש לקבוע מי מבין הבקשות תהיה זו שתידון, ואיזו בקשה תימחק.

שאלות אלה ייבחנו להלן.

איך רשאי בית-המשפט לפעול כאשר מוגשות בקשות "מתחרות" לתביעה נגזרת?
10.
נושא סמכותו של בית-המשפט במקרה של בקשות מתחרות לתביעה נגזרת המתייחסות לאותה מערכת נסיבות ומוגשות בשמה של אותה חברה, מעלה שאלות שונות ובכלל זה שאלת תחולתו בדרך של היקש של ס' 7 לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") ויישום ההסדר שנקבע בו על מקרה של תביעות נגזרות. כן עולה השאלה האם רשאי בית-המשפט למחוק את אחת הבקשות מכוח תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984, ושאלת תחולת תקנה 520 לתקנות אלה ויישומה.

11.
שאלות אלה נדונו לאחרונה בפני
כב' השופט כבוב בתנ"ג (מחוזי - ת"א) 815-09-13 לנואל נ' מאור (14.4.2015, להלן: "ענין לנואל"). בית-המשפט קבע באותו ענין כי יש להחיל על מקרה כמו המקרה דנן בו הוגשו שתי בקשות מתחרות לתביעה נגזרת, את המנגנון הקבוע בס' 7 לחוק תובענות ייצוגיות בשינויים המחויבים.

כך קבע בית-המשפט באותו ענין:
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, בחנתי את מהותו ותכליתו של הליך התביעה הנגזרת, את המכנים המשותפים בינו לבין הליך התביעה הייצוגית ואת התכליות שבבסיס סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, מצאתי כי התכליות המונחות בבסיס סעיף זה נכונות ומתקיימות ביתר שאת גם ביחס לבקשות לאישור תביעות נגזרות.
לפיכך, סבור אני כי בבואו של בית-המשפט לבחון ולהכריע בדבר אופן ניהולן של בקשות לאישור תביעות נגזרות אשר מתעוררות בהן שאלות זהות או דומות בעיקרן של עובדה או משפט, רשאי הוא לעשות זאת תוך החלת המנגנון הקבוע בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, בשינויים המחויבים, תוך שקילת השיקולים הבאים ומתן משקל מתאים לכל אחד מהם בהתאם לנסיבות הענין: טובתה של החברה, יעלות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית והמדיניות המשפטית הראויה וכן ידיעתו של המבקש המאוחר בזמן על כך שהוגשה כבר בקשה לאישור תביעה נגזרת קודמת באותו העניין
".

12.
עם כל הכבוד, המסקנה הזו מקובלת עלי, כמו גם נימוקיו של בית-המשפט בענין לנואל, ואינני רואה לכן צורך לחזור על הדברים.

ס' 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות (שהוא הסעיף החל בנסיבות הענין) מאפשר לבית-המשפט שאליו הועבר הדיון בשתי בקשות האישור "להורות על צירוף הבקשה לאישור המאוחרת לבקשה לאישור המוקדמת ולדון בהן יחדיו, או על מחיקת אחת הבקשות, כולה או חלקה, ורשאי הוא להורות על צירוף או החלפה של מבקש או של בא כוח מייצג, והכל כדי שעניינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר".

משום כך, ציין כב' השופט כבוב בהחלטתו בענין לנואל, כי ס' 7(ב) הנ"ל לחוק תובענות ייצוגיות מקנה לבית-המשפט שיקול דעת נרחב ומסמיך אותו לאחד דיונים או למחוק בקשה לאישור משיקולי יעילות וטובת הקבוצה (ר' ס' 30 להחלטה).

האם יש מקום לאחד את הדיון או למחוק את אחת הבקשות?
13.
כאמור, שתי האפשרויות המרכזיות שעומדות בפני
בית-המשפט במקרה של בקשות מתחרות לאישור תביעה נגזרת, הן לאחד את הדיון בשתי הבקשות או למחוק אחת מהבקשות ולנהל את הדיון בשנייה.

14.
במקרה דנן אני סבורה כי הדרך הנכונה היא להורות על מחיקת אחת הבקשות ולדון בשנייה. מספר טעמים למסקנה זו. ראשית, ככלל, איחוד דיון בשתי בקשות שונות, כאשר בכל אחת מהן ישנם מבקשים שונים ובאי כוח שונים, כאשר לתמיכה בכל אחת הוגשו חוות דעת שונות – עלול להיות דיון מסורבל, ארוך. האיחוד בנסיבות כאלה עלול להכביד הן על הצדדים והן על בית-המשפט.

לכן, אם אין הסכמה של הצדדים לאיחוד, ואם אין נימוקים כבדי משקל אחרים המצדיקים איחוד כזה, אין מקום להורות על איחוד. נימוקים שעשויים להצדיק איחוד של הדיון עשויים להיות תחושה של בית-המשפט שנדרש "איחוד כוחות" של מספר משרדי עורכי-דין כדי להתמודד עם המשיבים; כאשר המבקש הראשון הוא זה שחשף את העילה נושא הבקשה, ובקשה מאוחרת יותר מוסיפה נושאים שחשוב לבררם; כאשר בית-המשפט סבור הבקשות משלימות זו את זו ויהיה זה יעיל לדון בשתיהן. יכולים להיות שיקולים אחרים לאיחוד והרשימה של הדוגמאות שלעיל ודאי אינה רשימה סגורה.

15.
אולם במקרה דנן אינני סבורה כי קיימים שיקולים המחייבים איחוד של הדיון בשתי הבקשות, ולכן אין מקום להורות על איחודן. מדובר בשתי בקשות שהוגשו על ידי משרדי עורכי-דין מנוסים, שיש להם גם ניסיון ספציפי בתחום הרלוונטי. אין סיבה להניח כי כל אחד מהם לא יוכל לנהל את ההליך בכוחות עצמו באמצעות צוות משרדו.

זאת ועוד - לעומת ב"כ המבקשים בבקשת לייטקום, שלא התנגד לאיחוד הדיון, ב"כ המבקשים בבקשת אמיד לא היה מעוניין באיחוד. כלומר, ב"כ אמיד לא היה סבור כי נדרש "איחוד כוחות" של מספר משרדים כדי להתמודד עם באי כוח המשיבים. זהו שיקול משמעותי בשאלת איחוד הדיון, משום שאיחוד כפוי שאחד מהמשרדים המייצגים אינו סבור שהוא דרוש, עשוי להיות לא יעיל ולייצר מחלוקות
שונות – שאף הן יכבידו על הדיון ויסרבלו אותו.

לכן, אני סבורה כי אין מקום להורות על איחוד הדיון ויש לקבוע כי אחת הבקשות תמחק.

איזו בקשה מבין בקשות האישור תימחק?
16.
מספר שיקולים צריכים להכריע כאשר בית-המשפט שוקל איזו מבין שתי בקשות מתחרות שהוגשו ביחס למערכת נסיבות דומה ובשמה של אותה חברה עצמה, צריכה להיות הבקשה שבה ידון בית-המשפט.

17.
ב"כ לייטקום טען בישיבת יום 25.6.15 כי אין מקום להעדיף – ככל שמדובר בתביעות נגזרות, דווקא את המבקש הראשון. לגישתו, בקשות כאלה שעניינן בדיני ניירות-ערך, הן בקשות מורכבות ומסובכות בנושאים כלכליים. בנושאים כאלה, אין מקום לכך שבית-המשפט יתמרץ צדדים עתידיים להיחפז ולהגיש במהירות בקשה לבית-המשפט, רק כדי להיות המבקש הראשון. ב"כ לייטקום הוסיף כי יש לתת עדיפות למי שפעל עוד לפני הגשת הבקשה לבית-המשפט – כפי שפעלו לטענתו לייטקום ומר ברק במקרה דנן.

עוד נטען כי מתן עדיפות למבקש הראשון, יביא לכך שצדדים יגישו בקשות מוקדמות – כפי שקרה במקרה דנן, כאשר בקשת אמיד הוגשה עוד בטרם הובאה עסקת יס לאישור האסיפה הכללית של בזק.

18.
אני סבורה כי חרף האמור לעיל, "בררת המחדל" בבחירת הבקשה שתיוותר לדיון, צריכה להיות כי בית-המשפט יבחר בבקשה הראשונה שהוגשה – אם כל יתר הנסיבות בהתייחס לשתי הבקשות הן זהות.

מספר טעמים לקביעה זו. ראשית, ישנם מקרים בהם המבקש הראשון בזמן הוא מי שחשף את הנושא שבגינו מוגשות לאחר מכן בקשות אישור נוספות. אין ספק כי במקרים מסוג זה, בהם הגשת הבקשה הראשונה היתה כרוכה בעבודת מחקר, כשהעילה נושא הבקשה איננה גלויה וידועה לכל, והיא נודעה רק בזכות המבקש הראשון – צריכה להיות משמעות גדולה ל"זכות הראשונים" של המבקש הראשון.

19.
מעבר לכך, יש להעדיף את הבקשה הראשונה כאשר שתי הבקשות הן שוות ערך מהבחינות האחרות, משום שכלל כזה הנותן עדיפות לראשון בזמן, הוא כלל פשוט וקל ליישום. הוא מייצר ודאות, והוא אינו דורש מבית-המשפט לבחור בין שני מבקשים ובין שני משרדי עורכי-דין – בנסיבות בהן אין מקום להעדיף אחד כלפי האחר.

20.
ומעבר לכל אלה – וזה העיקר: המסר שצריך להתקבל מבית-המשפט כלפי מבקשים פוטנציאליים עתידיים, הוא כי משעה שהוגשה בקשה מעמיקה, ראויה ומבוססת לבית-המשפט, אין טעם לפנות לבית-המשפט ולהגיש בקשה נוספת באותו ענין, משום שבית-המשפט לא ייעתר לה.

כך נקבע על ידי בהקשר זה בת"צ (מחוזי ת"א) 55750-07-14 ריטבלט נ' דורי בניה בע"מ (9.11.2014), להלן: "ענין רייטבלט") כי:
"מתן עדיפות לבקשות מאוחרות, גם אם הן כוללות עילה שטרם נטענה או טענה שטרם הועלתה, תעודד כמובן זרם שעלול להיות בלתי פוסק של בקשות נוספות - מעבר לאלה שכבר הוגשו, כאשר במסגרת כל בקשה נוספת כזו ינסה המבקש להוסיף דבר מה שטרם עלה בבקשות המוקדמות (ובכלל זה גם התייחסות לנסיבות שקרו רק לאחר שהבקשות המוקדמות הוגשו). תופעה כזו היא כמובן תופעה שאינה רצויה – לא מבחינת הקבוצה, שמבקשת שעניינה יתברר ויסתיים, וודאי שלא מבחינת שיקולי בית-המשפט כמי שאמון על האינטרסים של כלל הקבוצות, המבקשות כי הזמן השיפוטי ינוצל בצורה מיטבית".

זוהי גם המסקנה העולה מס' 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות, הקובע כי בררת המחדל היא כי הבקשה הראשונה שהוגשה, תהיה בדרך כלל זו בה ידון בית-המשפט. כאמור, הרציונל אותו קבע המחוקק בס' 7 הנ"ל ביחס לתביעות ייצוגיות, צריך לחול בשינויים המחויבים גם בהקשר של תביעות נגזרות.

21.
יחד עם זאת, וכפי שהובהר לעיל, הבקשה הראשונה לא תקבל עדיפות אוטומטית, וישנם שיקולים רבים שעל בית-המשפט לקחת אותם בחשבון כאשר הוא מתייחס לשאלה באיזו בקשה לבחור. כך בין היתר אין מקום לתת עדיפות למבקש הראשון, אם הבקשה שהוא הגיש היא בקשה רשלנית, שטחית
או לא בשלה, שניכר שהוגשה בחיפזון. כן אין מקום לתת עדיפות לבקשה שהוגשה בטרם עת, לפני שבשל הזמן ושבשלו הנסיבות המצדיקות את הגשתה.

כפי שקבעתי בהחלטה בענין ריטבלט -
"בית-המשפט צריך להניא מבקשים מניסיון להגיע לבית-המשפט 'מוקדם ככל האפשר' – תוך הגשת בקשות שטחיות ולא מבוססות רק כדי להיות 'ראשונים בתור'. לכן, לבקשה שהיא ראשונה מבחינה כרונולוגית אך לוקה בחסר מבחינת היסודיות, העומק והרצינות שלה – לא תינתן עדיפות על-פני בקשות מאוחרות ומבוססות יותר" (ור' גם ההחלטה בענין לנואל בעמ' 22).

22.
יכולים להיות טעמים אחרים בשלהם אין מקום להעדיף את הבקשה הראשונה. כידוע, בקשה לאישור תביעה נגזרת (בדומה לבקשה לאישור תביעה ייצוגית), היא הליך קולקטיבי המתנהל לטובתה של קבוצה אשר חלק מחבריה אינם מופיעים בעצמם בבית-המשפט (ר' למשל א' חביב סגל דיני חברות, כרך א' פרק י"ב (2007)). לכן, בבחינת השאלה איזו בקשה יש להעדיף, על בית-המשפט להביא בחשבון גם את האינטרסים של הקבוצה – קבוצת התובעים הייצוגיים במקרה של תביעה ייצוגית, והחברה ובעלי מניות המיעוט בה במקרה של תביעה נגזרת.

הבקשה הראשונה עשויה להידחות גם באותם מקרים בהם בית-המשפט סבור כי המבקש באותה בקשה הוא חסר תום לב או כאשר קיימת סיבה אחרת שבשלה נראה כי טובת החברה היא כי מבקש אחר יגיש את הבקשה מטעמה. כאמור, רק אם מכל הבחינות האחרות אין בקשה אחת שעדיפה על פני האחרת, יש להעדיף את הבקשה הקודמת בזמן.

23.
יוער כי במקרה דנן טוענים שני הצדדים כי הם צריכים להיחשב כ"ראשונים" שפנו לבית-המשפט – אמיד משום שבקשת האישור שלו הוגשה ראשונה מבין שתי הבקשות לאישור תביעה נגזרת, ולייטקום – משום שהיא פנתה לבית-המשפט בהמרצת הפתיחה.

משקלה של המרצת הפתיחה של לייטקום ופעולות נוספות שלייטקום בצעה
24.
כאמור, במקרה דנן, אין חולק כי בקשת האישור של אמיד היא בקשת האישור הראשונה שהוגשה לבית-המשפט. יחד עם זאת, עוד בטרם הגשתה של בקשת אמיד, הגישה לייקטום – כפי שהובהר לעיל, את המרצת הפתיחה. ב"כ לייטקום טען כי במסגרת הליך המרצת הפתיחה, עתרה לייטקום בין היתר כי בית-המשפט יחייב את בזק בגילוי מסמכים ונתונים הנוגעים לעסקה לרבות חוות הדעת בענין המס והפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון. לגישת ב"כ לייטקום, מסמכים אלה מהווים נדבך ראייתי משמעותי בבקשת המבקשים, שכן הם מאפשרים לבחון את אופן ההתנהלות של נושאי המשרה ומעריכי השווי ואת היקף אחריותם. מידע זה השליך – כך נטען - גם על בחירת בעלי הדין הנוספים שנתבעו בבקשת לייטקום. ב"כ לייטקום ציין כי הוא אף התייצב במשרדי בזק וביצע עיון מסודר בפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון שצורפו לבקשה.

לייטקום הוסיפה כי היא עתרה במסגרת המרצת הפתיחה כי יינתן לבעלי המניות בבזק פרק זמן סביר לבחינת ההגינות הכלכלית של העסקה מבחינת בזק (לרבות הגשת נייר עמדה בפני
יתר בעלי המניות). המבקשים בבקשת לייטקום אף פנו לממונה על ההגבלים העסקיים במטרה לקבל הסכמה להארכת תוקף החלטתו, כדי לאפשר פרק זמן נוסף לצורך בחינת העסקה באופן רציני יותר על ידי בעלי המניות. לייטקום ציינה כהישג נוסף של המרצת הפתיחה, כי בית-המשפט קבע במסגרת ההחלטה בהמרצת הפתיחה, כי ייערך רישום מדויק של זהות המצביעים ומהלך ההצבעה באסיפה.

25.
ב"כ לייטקום הוסיף כי הוא פנה לחברת הייעוץ אנטרופי שנשכרה כדי לייעץ לבעלי המניות המוסדיים בנוגע לאישור העסקה. הוא בקש לשתף את אנטרופי בממצאיו ולהתרשם ממסקנותיהם. במסגרת אסיפת בעלי המניות, שטח בא כוחה של לייטקום את מסקנות המומחה הכלכלי מטעמו, במטרה להניא את בעלי המניות מאישור העסקה. הבקשה לאישור תביעה נגזרת הוגשה על ידי ב"כ לייטקום רק לאחר שמוצו כל ההליכים - לרבות הליך משפטי מקדים, ולאחר שהתקבל אישורם של כל האורגנים הנדרשים לאישור עסקת יס.

26.
ב"כ לייטקום טוען כי על בית-המשפט להעביר מסר לתובעים נגזרים פוטנציאליים עתידיים, כי זו דרך הפעולה הנכונה – כי אין מקום להיחפז לבית-המשפט, אלא יש למצות את דרכי הפעולה האלטרנטיביות, ולהגיע לבית-המשפט רק אם דרכים אלה לא הועילו. לדבריו, אין מקום לתמרץ מבקשים עתידיים "להיות ראשונים בתור ולא להביע את קולנו כבעלי מניות". אין מקום להמריץ בעלי מניות עתידיים לפנות לבית-המשפט כנגד מעשה שאינו עשוי ועוד לא אושר על ידי האורגנים של החברה (ר' פרוטוקול ישיבת יום 25.6.15).

27.
אני סבורה כי הקביעה ביחס לשאלה מיהו "המבקש הראשון" שפנה לבית-המשפט, צריכה להביא בחשבון את מכלול הפעולות שנעשו על-ידי המבקשים, ולא רק את השאלה מי היה הראשון שהגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת.

כך למשל, מאפשר חוק החברות לבעלי מניות השוקלים אפשרות להגיש תביעה נגזרת, לפנות לחברה בטרם הגשת הבקשה, ולבקש כי בית-המשפט "יורה לחברה לגלות מסמכים הנוגעים להליך אישור התביעה הנגזרת" (ר' ס' 198א לחוק החברות). הליך כזה של פנייה מקדמית לגילוי מסמכים, עשוי להיות במקרים מסוימים הליך מתבקש, שיש מקום לנקוט בו בטרם הפנייה בבקשה לאישור תביעה נגזרת. קביעה לפיה להליך כזה לא תהיה משמעות בבחינת השאלה מיהו המבקש ה"ראשון" שפנה לבית-המשפט – תיצור תמריץ לא רצוי אצל צדדים עתידיים, שלא למצות את האפשרות לגילוי מסמכים בטרם הגשת בקשת האישור. לכן, יתכנו מקרים שתינתן עדיפות למבקש הראשון שפנה בבקשה לפי ס' 198א לחוק החברות, ולא למבקש שהזדרז ופנה בבקשה לאישור תביעה נגזרת – אם כי מובן כי כל מקרה ייבחן ויוכרע בהתאם למכלול נסיבותיו.

28.
זאת ועוד, אחד הטעמים לכך שבית-המשפט מעדיף את הבקשה הראשונה על פני אלה שבאו בעקבותיה, הוא נימוק לפיו "לא בנקל בית-המשפט יאפשר למבקשים נוספים המבקשים 'לרכב' על אותו גל של תביעה נגזרת להצטרף לבקשה לאישור, כדי לזכות בנתח מן השכר הראוי שיכול וייפסק לטובת המבקש המקורי ולפיצוי שיקבל המבקש בבקשה המקורית" (ר' ההחלטה בענין לנואל). ואולם, כאשר ברור שמי שהגיש את בקשת האישור המאוחרת אינו מי
ש"רוכב על הגל" של תביעה קודמת, שהוא אינו מי ששאב את הרעיון להגיש את התביעה רק לאחר שנחשף לבקשת האישור הראשונה-
אין מקום לשיקול זה.

כך, כאשר מגיש בקשת האישור המאוחרת פעל עוד קודם לבקשת האישור כדי למצות את זכויותיו, כאשר ברור כי הוא לא שקט על שמריו, כי הוא לא המתין שמאן דהוא אחר יפעל ויגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת – ורק אז חש ופנה אף הוא לבית-המשפט, אין מקום לחשש כי המבקש המאוחר הוא "טרמפיסט" של הבקשה המוקדמת. מובן כי יש לבחון לגופן את הפעולות שבצע המבקש המאוחר בטרם פנה לבית-המשפט והגיש את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת. יש לבחון האם היו אלה פעולות מוצדקות, והאם הן בוצעו בתום-לב וביעילות – שרק אז יש בהן כדי להביא לקביעה כי מבקש זה עדיף על פני המבקש שבקשת האישור שלו הוגשה מבחינה כרונולוגית ראשונה לבית-המשפט.

29.
במקרה דנן, לייטקום ביצעה לגישתה מספר פעולות לפני הגשת בקשת האישור מטעמה – היא הגישה את המרצת הפתיחה תוך ניסיון לדחות את האסיפה הכללית של החברה בה היתה החברה אמורה לדון באישור עסקת יס; היא ביקשה במסגרת זו גילוי מסמכים; והיא פעלה במסגרת האסיפה הכללית של החברה בה תוך ניסיון של מר ברק לשכנע את אנטרופי ואת בעלי המניות האחרים שלא לאשר את עסקת יס.

לכן, אין בסיס בנסיבות המקרה דנן למסקנה לפיה לייטקום היא "טרמפיסט" ביחס לרעיון להגיש את הבקשה לגבי עסקת יס. נהפוך הוא – כבר בהחלטתה של כב' השופטת קרת-מאיר במסגרת המרצת הפתיחה נקבע כי "בתשובתה של בזק (להמרצת הפתיחה, ר.ר.)
נאמר כי מבוקשם האמיתי של המבקשים הוא לתפוס מקום נוח על קו הזינוק במרוץ להיות ראשונים לנקוט בהליכים משפטיים נגד העיסקה ככל שתאושר" (ר' עמ' 4 להחלטה). כלומר, האפשרות לפעול נגד עסקת יס, אינה אפשרות שעלתה בדעתה של לייטקום רק לאחר שהיא נחשפה לבקשת אמיד, אלא לייטקום פעלה לקראת אפשרות של הגשת בקשה כזו כבר כאשר היא הגישה את המרצת הפתיחה, ועוד בטרם הוגשה בקשת אמיד.

30.
יחד עם זאת, המרצת הפתיחה של לייטקום נדחתה על ידי בית-המשפט. יש להתייחס לנימוקים בשלהם החליט בית-המשפט לדחות את המרצת הפתיחה ולמסקנות העולות מההחלטה ביחס ללייטקום ולכשירותה לשמש כתובע מייצג.

בהחלטה בבקשת לייטקום התייחס בית-המשפט לטענה לפיה נדרש למבקשים שם פרק זמן נוסף לגיבוש עמדתם ביחס לקבל החלטה מושכלת לגבי אישור העסקה. בית-המשפט קבע בהקשר זה כי "מהחקירה הנגדית עולה באופן חד משמעי כי לא נדרש למבקשים כל זמן נוסף כדי לגבש עמדה, שכן עמדתם מגובשת לחלוטין". בית-המשפט אף הפנה לדברים שאמר מר ברק בחקירתו הנגדית וציין – "בשלב זה של החקירה השתנתה למעשה גרסתו של המבקש: לטענתו, לא ביקש זמן כדי שיידע איך להצביע. בזימון לאסיפה נאמר כי יש אפשרות להצגת עמדה עד לתאריך מסוים, אולם לא עלה בידו לגבש החלטה סופית עד לתאריך האמור. גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהיר – על פיו מתבקשת דחיית האסיפה על מנת לקבל החלטה באשר להצבעה בדבר אישור העסקה" (עמ' 7 להחלטה, ההדגשה היא שלי, ר.ר.).

31.
בית-המשפט התייחס בהחלטה גם לנושא המסמכים שהמבקש עתר שבזק תגלה לו. בית-המשפט קבע כי חוות הדעת המיסויית של עו"ד ברזילי היתה מצויה בתיק העיון של החברה, וכי אילו התבצעה פנייה כלשהי על ידי המבקשים, היה ביכולתם לעיין בחוות הדעת מיד סמוך לפרסום דו"ח העסקה. נתונים נוספים שפורטו בדוח המתקן של העסקה הועברו על ידי המבקש למומחה אשר נשכר מטעמו, והמבקש אישר כי קיימת בידיו כבר טיוטה לא סופית של חוות דעת, שעיקרה כבר קיים.

כן קבע בית-המשפט בהחלטה כי המבקש מר ברק פנה לקבלת חוות דעת כדי להגיש תביעה בכפוף לתוצאות האסיפה, והוא לא בקש את הכנתה לשם הצגת עמדתו במסגרת האסיפה.

32.
בית-המשפט הדגיש בשולי ההחלטה כי "אי קבלת הבקשה נובעת מהעובדות הספציפיות של המקרה כפי שהן באו לידי ביטוי בתצהיר התומך בבקשה, ובעובדות שהתבררו במהלך הדיון ובחקירתו של המבקש. אין באי קבלת הבקשה לדחיית האסיפה הכללית משום התייחסות כלשהי לעצם העסקה ולזכותם המלאה של המבקשים להעלות כל טענה כלפי העסקה בכל הקשר אפשרי" (עמ' 9 להחלטה).

33.
המסקנה של האמור לעיל, היא כי אין מקום לייחס משמעות להמרצת הפתיחה שהגישה לייטקום במקרה דנן, בטרם הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת, או לפעולות האחרות שלייטקום נקטה בהן בטרם הגשת בקשת האישור. זאת לאור קביעתו של בית-המשפט בהחלטה בהמרצת הפתיחה, ממנה עולה כי בית-המשפט דחה את הבקשה של לייטקום לאור נסיבות המקרה – קרי לאור שינוי גרסתו העובדתית של המצהיר מר ברק במהלך חקירתו הנגדית, והעלאת גרסה בחקירה שאינה תואמת את האמור בתצהיר. אלמלא הבדלי גרסאות אלה, יתכן (אם כי בית-המשפט אינו קובע מסמרות ביחס לכך) כי הבקשה היתה מתקבלת.

העובדה כי המצהיר מטעם לייטקום שינה את גרסתו העובדתית, והעלה בחקירה נגדית גרסה שונה מזו שנטענה בתצהירו, היא בעלת משמעות גם ביחס לתום-לבו של מר ברק, ולהתאמתו לשמש כמבקש במסגרת הליך של תביעה נגזרת – כפי שיפורט להלן.

34.
סיכומה של נקודה זו – עמדתו העקרונית של ב"כ לייטקום מקובלת עלי. יש מקום לעודד מבקשים המעוניינים להגיש תביעה נגזרת לפנות לבית-המשפט רק לאחר מיצוי ההליכים על ידיהם. כך, יש מקום לעודד מבקשים כאלה להגיע לאסיפה הכללית של החברה ולנסות לשכנע את בעלי המניות בצדקת טענותיהם; ישנם מקרים בהם יש מקום להליכים מקדמיים אחרים בטרם תוגש בקשת האישור (בקשה לעיון במסמכים מכוח ס' 198א לחוק החברות או המרצת פתיחה דוגמת זו שהגישה לייטקום).

אולם, במקרה דנן, לא ניתן לזקוף את ההליכים הללו לזכותה של לייטקום, שכן התנהלותו הפסולה של המצהיר מטעמה היא
שהביאה את בית-המשפט לדחות את בקשתו בהמרצת הפתיחה, כאשר בית-המשפט מדגיש כי הוא דוחה את הבקשה כתוצאה מהעובדות הספציפיות של המקרה, ולא - כך ניתן להסיק מההחלטה - כתוצאה מהעובדה שלא היה מקום להגישה מלכתחילה. התנהלותו של המצהיר מטעם לייטקום במסגרת הליך המרצת הפתיחה ולאור מה שנקבע לגביו בהחלטה, היא מכבידה ותקשה על בית המשפט לתת בו את האמון הנדרש כדי למנותו כתובע נגזר - כפי שאפרט גם בהמשך.

איכות הבקשות
35.
כפי שצוין לעיל, אחד השיקולים שעל בית-המשפט להביאו בחשבון כאשר הוא "בוחר" איזו מבין מספר בקשות אישור תתנהל בפני
ו ואילו בקשות יימחקו, הוא השיקול של איכות הבקשה. בית-המשפט יאשר רק בקשה שהיא מעמיקה, יסודית, רצינית ובשלה. בית-המשפט לא יאשר בקשות לא מבוססות, שניכר בהן שהוגשו בחיפזון או ללא הידע והבקיאות הנדרשים מעורכי הדין במטריה נושא הבקשה. בקשות כאלה לא יועילו למטרה הקולקטיבית בשלה מאפשר בית-המשפט לבעל-מניות בודד לפעול בשמה של החברה, והן עשויות כמובן גם להזיק לאינטרס הקולקטיבי של החברה.

36.
במקרה דנן, אני סבורה כי שתי הבקשות הן בקשות רציניות ומעמיקות, ואין מקום להעדיף אחת על פני האחרת מטעם זה בלבד. כפי שציינתי לעיל, שני המשרדים שהגישו את הבקשות הם משרדים מנוסים ובעלי ידע ספציפי בתחום הרלוונטי. הבקשות עצמן הן יסודיות, מעלות על הפרק את הנושאים העיקריים שיהיה מקום לדון בהם במסגרת בקשת האישור, ולא ניתן לכן לקבוע כי בקשה אחת עדיפה על פני האחרת.

37.
בהקשר זה יש לציין כי בקשתה של לייטקום הוגשה כנגד מספר משיבים נוספים, שלא נתבעו במסגרת בקשת אמיד – מדובר בחברת מריל לינץ' שהיתה היועץ הפיננסי בעסקה, ובמשיבים 10-12 בבקשת לייטקום – מר אור אלוביץ, גב' אורנה אלוביץ ומר עמיקם שורר. שלושת המשיבים הללו היו דירקטורים מטעמו של בעל השליטה בבזק, והם לא לקחו חלק באישור העסקה מטעם זה. משיבים אלה הגישו בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור של לייטקום נגדם, בקשה שטרם נדונה (ושלא יהיה צורך לדון בה אם הבקשה שתיבחר תהיה בקשתו של אמיד).

38.
ב"כ לייטקום התייחס לצירופם של המשיבים הנוספים לבקשת האישור מטעמו, וציין כי לגישתו, במסגרת האחריות שיש לייחס לדירקטור מטעם בעל-השליטה בנסיבות של עסקה מול בעל-השליטה (כמו במקרה דנן) "האחריות שלו אינה מתמצה בשאלה האם הוא השתתף באסיפה והרים את ידו. אנו סבורים שאחריות של דירקטור יכולה להיות גם כתוצאה מההשפעה שלהם על הליך האישור. לגבי המעורבות של מר אור אלוביץ ומר שורר, אנו עומדים על כך שהם עמדו מאחורי הקלעים, השפיעו על בחירת בעלי המקצוע, ועל אישור העסקה. אנו סבורים שהמבחן של אחריות הוא מבחן מהותי ולא פורמלי" (ר' פרוטוקול ישיבת 25.6.15 עמ' 3).

39.
אני סבורה כי אין צורך במקרה דנן להכריע בשאלה העקרונית האם ניתן לתבוע דירקטור שהוא דירקטור מטעם בעל-השליטה ביחס לאישור עסקת בעלי-ענין, גם בנסיבות בהן הדירקטור הזה לא השתתף בפועל בהצבעה לאישור העסקה. אינני סבורה כי ניתן לשלול מיניה וביה את האפשרות שיוכח ביחס לדירקטור מסוים כי הוא השפיע על תהליך אישור העסקה באופן המטיל עליו אחריות.

יחד עם זאת, אין די בכך שמדובר בדירקטור שלקח חלק בהליך המשא ומתן לקראת אישור העסקה מטעמו של בעל השליטה כדי להטיל עליו אחריות. כאשר מדובר בעסקה בה בעל השליטה מצוי במצב של ניגוד עניינים ונמצא בשני עברי המשא ומתן, צריך המשא ומתן להתנהל בין בעל השליטה מצד אחד, ובין גורם מטעם החברה שהוא שולט בה, שאיננו בעל השליטה ושיוכל לדאוג לאינטרסים של החברה הנבדלים מאלה של בעל השליטה. כלומר – נוכחותו של בעל השליטה (או מי מטעמו) בצד אחד של המשא ומתן היא מתבקשת והכרחית, ואין בה פגם - כל עוד בעל השליטה אינו משפיע על ניהול המשא ומתן מטעמה של החברה בה הוא שולט.

40.
כך או כך, כפי שציינתי לעיל, אני
סבורה כי אין מקום להכריע במידת הנחיצות של צירוף המשיבים הנוספים לבקשת האישור מטעם לייטקום, ואין בענין זה כשלעצמו כדי להכריע בשאלה איזו מבין שתי הבקשות תהיה זו שבית-המשפט ידון בה.

כך, מי שמבקש להיות תובע בתביעה נגזרת, מבקש כידוע לייצג את החברה ולשמש אורגן שלה בתביעה שיש לה זכות לכאורה בה, וזאת – חלף דירקטוריון החברה שאינו מפעיל את כוחו להגיש תביעה נגד הנתבעים הפוטנציאליים (בדרך כלל אך לא בהכרח משום שמדובר בדירקטורים עצמם). התובע הנגזר צריך לשכנע את בית-המשפט כי מן הראוי להפקיד בידיו את כוח התביעה של החברה. במסגרת זו עליו להוכיח הן כי התביעה וניהולה הם לטובת החברה, והן כי מבקש האישור- התובע הנגזר - פועל בתום לב.

ואולם – כך קבעתי בענין אחר -
"
משעה שבית-המשפט משתכנע

כי זה המצב, עובר כוח ההכרעה ביחס לתביעה הנגזרת מידי האורגן המוסמך בחברה לידיו של 'התובע הנגזר'... ההליך של תביעה נגזרת מטיבו מקנה לבית-המשפט סמכות להעביר לבעל מניות שהוא 'נותן בו אמון' את הכוח לפעול בשם החברה. בנותנו לבעל-מניות בודד – התובע הנגזר - את האישור לנהל תביעה בשמה של החברה במקומה, וחרף התנגדותם של האורגנים המוסמכים בה, מקנה בית-המשפט אם כן לתובע סמכות חריגה ויוצאת דופן, סמכות הכרוכה באחריות משמעותית – התובע הנגזר הוא זה שצריך לקבל את כל ההחלטות באשר לאופן ניהול התביעה.
לתובע הנגזר יש אפשרות להשפיע על אופן ניהול התביעה בדרכים רבות, ולא רק כאשר הצדדים מגיעים לפשרה. כך, התובע הנגזר הוא הבוחר אילו טענות להעלות ועל אילו טענות לוותר
" (ר' תנ"ג (מחוזי ת"א) 52117-02-12 בש נ' רסולי (28.1.2013), ההדגשות הן שלי, ר.ר.).

41.
מכאן, שלאחר שנקבע כי שתי הבקשות המתמודדות ביניהן על הבכורה במקרה דנן הן בקשות ראויות, רציניות ומעמיקות, כי שני באי הכוח הם עורכי דין מנוסים שניתן לתת בהם אמון להפקיד את כוח ניהול התביעה בידיהם, בית-המשפט אינו צריך להתערב בשיקול הדעת של עורך הדין שייבחר לנהל את התביעה, ולהכריע עבורו מי יהיו המשיבים שייתבעו על ידו בשם החברה במסגרת בקשת האישור, ומה יהיו עילות התביעה שהוא יבחר להתייחס אליהן במסגרת הבקשה.

מסקנה זו מניחה כמובן כי ההחלטה של ב"כ התובע הנגזר היא החלטה מושכלת שלא לצרף משיבים מסוימים, מטעמים שאף אם ניתן לחלוק עליהם, אינם כאלה המחייבים התערבות של בית-המשפט, ואף אינם מחייבים החלטה לפיה הבקשה האחרת היא זו שתידון בפני
בית-המשפט.

42.
במקרה דנן, ב"כ אמיד ציין כי החלטתו שלא להגיש את הבקשה כנגד משיבים נוספים מעבר לאלה שכנגדם היא הוגשה בסופו של דבר היא החלטה מושכלת, והיא נבעה מההערכה שלו ביחס לסיכויי התביעה כנגד מי שצורפו כמשיבים 10-12 לבקשת לייטקום. באשר למריל לינץ', הבקשה לא הוגשה נגדו – כך טען ב"כ אמיד, משום שלא ברור מה עילת התביעה נגדו, משום שמדובר בנתבע זר שלא ברור אם יש סמכות שיפוט לגביו, וכן משום שבזק נתנה לו שיפוי מלא ופטור – וגם מטעם זה תביעה נגדו היא בעייתית.

נימוקים אלה הם נימוקים סבירים (וזאת מבלי לחוות דעה ביחס לשאלת סיכוייה של בקשה אפשרית נגד כל אחד מהמשיבים הנ"ל). אני סבורה כי אין מקום שבית-המשפט יתערב בנימוקי אלה, ואין מקום לכן למחוק את בקשת אמיד רק משום שהיא לא הוגשה נגד המשיבים הנוספים.

43.
שני הצדדים התייחסו במסגרת טענותיהם להשלכות הרוחב של ההחלטה הנוכחית ביחס להתנהלות עתידית אפשרית של מבקשים פוטנציאליים. מבחינה זו, המסר שיש להעביר למבקשים עתידיים הוא כי הגשת בקשה נוספת לאחר שהוגשה בקשת אישור ראשונה, רק כדי להוסיף עילות ומשיבים שהבקשה המקורית לא התייחסה אליהם – אינה מבטיחה כי הבקשה המאוחרת תהיה זו שתאושר.

סיכומה של נקודה זו – אין מקום להעדיף בקשה אחת על פני האחרת מטעמים של איכותן של הבקשות.

האם בקשת אמיד היתה בקשה מוקדמת?
44.
הליקוי העיקרי בבקשת אמיד, נובע לטעמי מהעובדה שהיא הוגשה ביום 18.3.2015, חמישה ימים לפני האסיפה הכללית של בזק במסגרתה אושרה עסקת יס. אני סבורה כי מדובר בבקשה שהיה ראוי שתוגש רק לאחר האסיפה הכללית.

ב"כ אמיד טען בהקשר זה כי לא היה מקום להמתין לתוצאת האסיפה הכללית, משום שהבקשה הוגשה ביחס להחלטת הדירקטוריון, שהיא החלטה שכבר התקבלה במועד בו הוגשה הבקשה. אינני מקבלת את הטענה. מובן כי לולא היתה עסקת יס מאושרת באסיפה הכללית ברוב הנדרש מקרב בעלי מניות המיעוט, לא היה מקום להגיש את בקשת האישור (ובקשת אמיד היתה נמחקת) - משום שבלא אישור של עסקת יס, לא היה נגרם לחברה הנזק שאמיד טען שאישור העסקה גרם לה.

45.
טענה נוספת של ב"כ אמיד בהקשר זה היתה כי אמיד ובאי כוחו למדו מראש את הנושא, והם ידעו מראש כי האסיפה הכללית תצביע בעד אישור העסקה. זאת - בזכות המשקיעים המוסדיים הזרים, כפי שאכן קרה בפועל.

גם טענה זו אינה מקובלת עלי. לטעמי, לדיון באסיפה הכללית יש וצריכה להיות משמעות, כמו לכל דיון בפני
פורום שנדרש לקבל החלטות בהליך דמוקרטי. ישנה משמעות לטענות המועלות, לטענות הנגד ולדיאלוג בין הצדדים. חזקה על הצדדים שאמורים להצביע במסגרת אסיפה כזו, כי הם עשויים במקרים מתאימים לשנות את עמדתם, אם ישוכנעו כי יש טעמים טובים לעשות כן.

לכן, אין מקום לכך שבעל מניות ינסה "לחזות מראש" מה תהיינה תוצאות האסיפה הכללית, ויקדים ויגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת על סמך הנחתו המוקדמת ביחס לתוצאות אלה. עוד יוער כי לתוצאות ההצבעה באסיפה הכללית ולגודל הרוב בו מתקבלת ההחלטה, עשויות להיות השלכות במקרים מסוימים על בקשת האישור, וגם מטעם זה יש מקום להמתין לתוצאות אלה בטרם הגשת הבקשה.

46.
בעל מניות המבקש להגיש תביעה נגזרת המתייחסת לעסקה הטעונה אישור באסיפה הכללית של החברה, צריך אם כן להמתין להחלטת האסיפה הכללית, ורק אם האסיפה הכללית מאשרת את העסקה, ורק אם הוא יהיה סבור לאחר האישור ובהתאם לנסיבותיו כי יש מקום להגיש את הבקשה – לעשות כן.
.
איזו בקשה צריכה להימחק?
47.
העולה מכל האמור עד כה הוא כי בפני
י שתי בקשות יסודיות ורציניות, אשר כל אחת מהן לוקה בפגמים שעשויים היו כשלעצמם להביא למחיקתה ולהעדפתה של הבקשה האחרת. בקשת אמיד היא בקשת האישור הראשונה שהוגשה. יחד עם זאת, היא הוגשה מוקדם מדי, עוד בטרם התקבלה החלטת האסיפה הכללית (אשר בסופו של דבר הסתבר כי עסקת יס אכן אושרה בה).

מנגד, לייטקום הגישה את המרצת הפתיחה, שבית-המשפט דחה אותה לאור התנהלותו של המצהיר מטעמה, מר ברק, שהוא כזכור בעל 100% ממניות לייטקום. בנסיבות אלה אין לזקוף את הבקשה המוקדמת של לייטקום בהמרצת הפתיחה לזכותה, ולא ניתן גם לקבוע כי בפועל היתה לייטקום הראשונה לפנות לבית-המשפט.

יתרה מזאת, אני סבורה כי בנסיבות אלה, יש להעדיף את המבקש בבקשת אמיד. זאת משום שהתנהלותו הבעייתית של המצהיר מטעם לייטקום מעלה חשש ביחס להתאמתו כתובע נגזר. מאחר שהליך של תביעה נגזרת הוא כאמור הליך קולקטיבי, בו מבקש התובע הנגזר לייצג את החברה, ובפועל לשמש פה לבעלי מניות המיעוט, הרי פגם בהתנהלותו בפני
בית-המשפט מכביד עליו, ומביא למסקנה כי יש להעדיף את הבקשה האחרת ולא את בקשתו שלו.

כידוע, אחד התנאים לאישור תביעה נגזרת הוא כי בית המשפט שוכנע כי התובע אינו פועל בחוסר תום-לב. אף שאינני סבורה כי במקרה דנן ניתן לקבוע כי לייטקום פעלה בחוסר תום-לב בקשר עם הגשת בקשת האישור, הרי חוסר תום הלב שיוחס למצהיר מטעמה במסגרת הליך המרצת הפתיחה, הוא כאמור שיקול רלוונטי במסגרת מכלול השיקולים לגבי הבחירה בבקשה האחת שתידון בפני
בית-המשפט, ובמקרה דנן – אני סבורה כי מדובר בשיקול מכריע.

48.
בשולי ענין זה יש להוסיף גם את העובדה כי לייטקום לא ציינה במסגרת בקשת האישור שהוגשה מטעמה כי בקשה קודמת אחרת הוגשה באותו ענין לפני הגשת בקשתה של לייטקום. אף זוהי התנהלות מכבידה – שכן חזקה על לייטקום (שכזכור היתה מעורבת בשאלת אישור עסקת בזק) כי דבר הגשת הבקשה הקודמת של אמיד היה ידוע לה (והיא לא הכחישה את הטענה בהקשר זה).

לכן, העובדה שענין משמעותי זה לא צוין על ידיה במסגרת הבקשה, צריך אף הוא להילקח בחשבון לחובתה במסגרת בחינת השאלה מהי הבקשה שצריכה להידון בפני
בית-המשפט.

49
לכן, ולאור כל הטעמים שלעיל, אני קובעת כי בקשת לייטקום (תנ"ג 4773-04-15) תימחק.
הבקשה שתידון תהיה בקשת אמיד (תנ"ג 37867-03-15).

לאור כל האמור בהחלטה, אינני עושה צו להוצאות לזכות אמיד.
אני מחייבת את לייטקום בהוצאות המשיבים שהגישו את הבקשה הנוכחית בסכום של 4,000 ₪.

לאור מחיקת בקשת לייטקום, התייתר הצורך לדון בבקשת המשיבים 10-12 לסילוק על הסף.
המשיבים בבקשת אמיד יגיבו לבקשת האישור תוך 60 יום מהיום. ימי הפגרה יבואו במניין הימים.

ישיבת קדם משפט תתקיים ביום 18.10.15 בשעה 10:30.


ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ה, 25 יוני 2015, בהעדר הצדדים.













תנג בית משפט מחוזי 4773-04/15 לייטקום (ישראל) בע"מ, אבי אברהם ברק נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, יורוקום די.בי.אס. בע"מ, שאול אלוביץ ואח' (פורסם ב-ֽ 25/06/2015)