פסקי דין על בנימין זיגל עו"ד | פסקי דין על שמואל סעדיה עו"ד | פסקי דין על שר המשטרה | פסקי דין על רוני מילוא | פסקי דין על מפכ"ל משטרת ישראל | פסקי דין על רב-ניצב טרנר | פסקי דין על משטרת ישראל – מדינת ישראל ואח' |

2631/91 בג"צ     09/06/1992




בג"צ 2631/91 בנימין זיגל עו"ד, שמואל סעדיה עו"ד נ' שר המשטרה, רוני מילוא, מפכ"ל משטרת ישראל, רב-ניצב טרנר, משטרת ישראל – מדינת ישראל ואח'




(פד"י מ"ו (3) 473)

(פד"י מ"ו (3) 546)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 2631/91
בג"צ מס' 3212/91

השופטים:
כבוד הנשיא מ' שמגר
כבוד השופט ד' לוין
כבוד השופט מ' חשין

העותרים:


1. בנימין זיגל עו"ד
2. שמואל סעדיה, עו"ד


בג"צ 2631/91
ע"י ב"כ עו"ד ש' סעדיה

– בשם העותרים בבג"צ 2631/91;
3. מנחם יהב, עו"ד


בג"צ 3212/91


העותר בבג"צ 3212/91 – טען לעצמו;

נ ג ד

המשיבים:
1. שר המשטרה
, רוני מילוא
2. מפכ"ל משטרת ישראל
, רב-ניצב טרנר
3. משטרת ישראל – מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד א' קורן

, סגן בכיר לפרקליט המדינה – בשם המשיבים 1-3, 5;
4. לשכת עורכי הדין בישראל
ע"י ב"כ עו"ד מ' עליאש
5. היועץ המשפטי לממשלה

התנגדות לצו-על-תנאי מיום 7.11.91.

פסק-דין

הנשיא מ' שמגר
:
העתירה

1. עתירה זו עניינה הלבוש אותו ילבשו תובעי המשטרה שהם עורכי-דין בהופיעם בפני
בתי המשפט: האם מדי משפט כמצוות חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, והכללים שפורסמו מכוחו, או מדי משטרה, כציווין של ההוראות המשטרתיות המחייבות.

2. טענת העותרים – שבעתירותיהם דנו במאוחד – היא, כי ההוראות העולות מחוק לשכת עורכי הדין עדיפות על כל הוראה משטרתית, ואם התובע הוא חבר הלשכה, חובה עליו לנהוג לפי כלליה של הלשכה, שהרי אחרת יתחייב בעבירת משמעת לפי חוק לשכת עורכי הדין. הוראות המשטרה אינן יכולות לחייבו לעשות מעשה שהוא בגדר עבירת משמעת כאמור.

הטעם המשמעתי-פורמאלי הנ"ל ללבישת מדי משפט מלווה לפי הטיעונים שלפנינו גם בטעמים שבאינטרס הציבורי. לפי הטענה, אין זה רצוי שיהיו סימנים מאבחנים בין פרקליטיהם של בעלי הדין המתעמתים זה עם זה, כאשר האחד עוטה גלימה ולובש מדי משפט על-פי חובתו כעורך-דין והאחר לבוש מדי משטרה. מבחינת המראית, כך גורסים העותרים, יכול שתתקבל בעיני הציבור תמונה של כוחות בלתי שקולים, כי המדים מבטאים את כוח השררה של השלטון, ומן הראוי שפרקליטיהם של הצדדים ייראו שווים הן בעיני הערכאה השיפוטית והן בעיני הציבור. זאת ועוד, כאשר ההופעה במשפט יסודה בכשירותו של התובע המשטרתי כעורך דין, מן הראוי שינהג גם בכל הנוגע ללבוש לפי מנהג עורכי הדין ולא לפי דרך השוטרים, ובכך הוא יביע את אי-תלותו המקצועית.

מדי משפט


3. מדי המשפט של עורכי דין פורטו לאחרונה מחדש, תוך שינויים קלים, בכללי לשכה עורכי הדין (מדי משפט), תשנ"א-1991. הכללים הותקנו מכוח הוראותיו של סעיף 109(7) לחוק לשכת עורכי הדין, והם קובעים, בין היתר, כי עורך-דין המופיע בבית-המשפט העליון, בבית-משפט מחוזי, בבית-משפט שלום ובבית-משפט מיוחד חייב ללבוש מדי משפט, זולת אם הרשה לו בית המשפט לנהוג אחרת.

מדי משפט כוללים לגבי עורכי-דין חולצה לבנה, עניבה שחורה ומקטורן שחור או כחול כהה, ולגבי עורכות-דין חולצה לבנה בעלת צווארון ושרוולים, עניבה שחורה או סרט שחור מקטיפה וחליפה בצבע שחור או כחול או שמלה שחורה חסרת שרוולים או שמלה שחורה בעלת שרוולים עם צווארון לבן.

הגלימה כלולה כיום בין מדי המשפט רק בבית המשפט העליון, בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט המיוחד.

4. הפלוגתא שלפנינו תוכרע על-פי המענה לשאלה, האם הוראת המשטרה היא מעבר לסמכות עושיה. אם היא בגדר הסמכות – לא נתערב בה אף אם לטעמנו מותר היה לקבוע לפי שיקול-דעת הנוגעים בדבר הסדרים שונים מאלה שנקבעו. במה דברים אמורים: לא הייתי רואה פסול או פגם מבחינת סמכויותיה של המשטרה, לו היו מתירים לתובעים המשטרתיים, שהם עורכי-דין, לעטות גלימה וללבוש מדי המשפט האחרים, כמנהג עמיתיהם ללשכה. אולם משבחרה המשטרה בדרך אחרת, והמחלוקת הועלתה לפנינו, יש להכריע בה על-פי המענה לשאלה, אם הפקודה המשטרתית האמורה ניתנה במסגרת הסמכות של הרשות אשר מלפניה היא יצאה. במידת הצורך גם תיענה הטענה בדבר העדיפות בין סמכויות סותרות, אם יש כאלה במקרה דנן; הווי אומר, תיבחן התיזה לפיה יש להעניק מעמד יתר להוראות הלשכה על פני הפקודה המשטרתית, אם שתיהן שוות מעמד.

מכאן לבחינתה של שאלת הסמכות.

מקור הסמכות


5. התובע המשטרתי שואב סמכותו ומעמדו בפני
בית המשפט מהוראותיו של סעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, המונה את סוגי התובעים. בראש התביעה עומדים היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו לסוגיהם. בסעיף 12(א)(2) מוזכר - נוסף על כך, ושלא כחלק מנציגי היועץ המשפטי –

"שוטר שנתקיימו בו תנאי הכשירות שקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר המשטרה
(במקור – שר הפנים – מ' ש') ונתמנה להיות תובע בידי המפקח הכללי של המשטרה"
(ההדגשות שלי – מ' ש').

עינינו הרואות, שסעיף 12(א)(2) מדבר –

(א) בשוטר;

(ב) בעל כשירויות פלוניות שדרך קביעתן עולה מן החוק;

(ג) הנושא כתב מינוי של המפכ"ל.

בעניין מניין הכשירויות החלופיות, נושא שהוזכר בפיסקה (ב) לעיל, עלינו לפנות לתקנות סדר הדין הפלילי (כשירות שוטר תובע וסמכויותיו), תשכ"ו-1966. בין תנאי הכשירות החלופיים של תובע משטרתי כלולה אמנם החברות בלשכת עורכי הדין, אך אין זו הכשירות הבלעדית. יכולה לקום כשירות גם עקב היותו השוטר בוגר הפקולטה למשפטים, בוגר קורס מפקחים משטרתיים או קורסים אחרים שנמנו בתקנות. קרי, מן הבחינה הפורמאלית יכול תובע משטרתי להיות כשיר למהדרין לתפקידו גם אם אינו חבר לשכת עורכי הדין דווקא.

מן האמור לעיל עולה, כי הבסיס הנורמאטיבי להסמכת שוטר להופעה בפני
בית-משפט הוא, ראשית, בעצם היותו שוטר, ושנית, בכתב המינוי של המפכ"ל. יסוד הכשירות, שהוא תנאי נוסף לפי סעיף 12(א)(2), כולל את החברות בלשכה כאחד התנאים החלופיים האפשריים, אך אין זה תנאי-בלעדיו-אין.

עיקרו של דבר, התובע המשטרתי מופיע כאמור מכוח כתב המינוי של המפכ"ל, ולא מכוח היותו חבר הלשכה, והמפכ"ל רשאי ממילא לקבוע הסדרים פורמאליים בדבר צורת ההופעה החיצונית של שוטר כאמור, וזאת כפועל יוצא מסמכות המינוי שהוענקה לו וממעמדו של התובע כשוטר, כאמור בסעיף 12(א)(2) הנ"ל.

6. התובע המשטרתי מופיע איפוא בפני
בית המשפט מכוח התקיימותם לגביו של שלושת התנאים המכשירים הנ"ל ולא מכוח היותו חבר הלשכה, שאינו אלא אחת החלופות האפשריות לצורך אחד מתנאי הכשירות. מסקנה זו עולה בבירור לא רק מנוסחו של החוק, אלא גם מן המטרה החקיקתית המונחת ביסודו של סעיף 12(א)(2): החוק הוא מכשיר לשם ביצועה של מטרה חקיקתית ולכן הוא צריך פרשנות לפי המטרה הגלומה בו (ע"א 481/83 רוזנברג, עו"ד
, מנהל עזבון אלזה ברגמן נ' שטסל, פ"ד כט (1) 505 בעמ' 516; ע"פ 71/83, פלאטו שרון ואח'
נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד, פ"ד לח (2) 757 בעמ' 770). ברור בעליל מנוסחה של הוראת החוק הנ"ל, כי המחוקק ביקש להקנות אפשרות להסמיך תובעים משטרתיים בתור שכאלה, לצד המשפטנים שהם נציגיו של היועץ המשפטי לממשלה ובנוסף להם. פרשנותנו בדבר מעמדו של התובע כאיש משטרה, מגשימה, על-כן, את התכלית החקיקתית של סעיף 12(א)(2) הנ"ל (בג"צ 47/83 תור אויר (ישראל) בע"מ נ' יו"ר המועצה לפיקוח על הגבלים עסקיים ואח'
, פ"ד לט (1) 169).

כאשר המטרה החקיקתית היא יצירת האפשרות שיהיו תובעים שהמפכ"ל בוחרם ומסמיכם מבין השוטרים, ולכן אין חובה שתובע משטרתי כאמור יהיה עורך-דין דווקא, ברור בעליל שההוראה הקובעת לעניין זה היא זו המשטרתית. אין כאן התנגשות בין הוראות חוק או סתירה ביניהן. הנאמר לעיל הוא בגדר הצבעה על ההוראה הקובעת והמנחה, וזו איננה חוק לשכת עורכי הדין. על-כן, אין לגלות פגם או חריגה מסמכות במתן ההוראה של המפכ"ל בדבר לבוש התובעים המשטרתיים.

7. בשולי הדברים אוסיף את זאת –

(א) המצב הרצוי הוא, שכל התובעים המופיעים בפני
בתי המשפט יהיו עורכי-דין, היינו בוגרי לימודי משפטים שהשלימו התמחותם ונבחנו בכל הבחינות המכשירות לשמש במקצוע כאמור.

(ב) יתרה מזאת, לטעמי ראוי, כי ישונה החוק כדי ליצור האחדה בכל הנוגע להסמכת תובעים, תוך הקניית הסמכות הבלעדית לכך ליועץ המשפטי לממשלה, כפי שמתחייב על-פי ההיגיון ועל-פי מהות העניין.

מן הראוי להפריד מוסדית בין הגוף החוקר לבין מי שמופיע כתובע בבית המשפט; הווי אומר, אין להכפיף את החוקר ואת מי שמייצג את התביעה בבית המשפט לאותה מרות.

הוויכוח בנושאי הלבוש רק מטשטש את הפתרון הנכון, מבחינת מה שרצוי לפי כללי הממשל התקין, ואינו פותר את הבעיה האמיתית.

(ג) הצענו בעת הדיון, כי גורמי המשטרה ישקלו בינתיים אימוצו של הסדר בדומה לזה שהונהג לפי חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 (סעיף 440ט'(ז)) לגבי לבושם של אנשי צבא.

8. העתירות נדחות, והצו שיצא בעקבותיהן בטל.

אין צו להוצאות.

השופט ד' לוין

: אני מסכים.

השופט מ' חשין

: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.

ניתן היום, ח' סיוון תשנ"ב (9.6.92).







בג"צ בית המשפט העליון 2631/91 בנימין זיגל עו"ד, שמואל סעדיה עו"ד נ' שר המשטרה, רוני מילוא, מפכ"ל משטרת ישראל, רב-ניצב טרנר, משטרת ישראל – מדינת ישראל ואח', [ פ"ד: מו 3 546 ] (פורסם ב-ֽ 09/06/1992)