פסקי דין על יגאל לב | פסקי דין על איגוד ארצי של עיתונאי ישראל | פסקי דין על שר החינוך והתרבות | פסקי דין על זבולון המר | פסקי דין על רשות השידור | פסקי דין על אריה מקל ואח' |

2437/92 בג"צ     22/06/1992




בג"צ 2437/92 יגאל לב, איגוד ארצי של עיתונאי ישראל נ' שר החינוך והתרבות, זבולון המר, רשות השידור, אריה מקל ואח'




(פד"י מ"ו (3) 749)

(פד"י מ"ו (3) 756)

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 2437/92
השופטים:
כבוד הנשיא מ' שמגר
כבוד השופט ג' בך
כבוד השופט ת' אור

העותרים:
1. יגאל לב
2. איגוד ארצי של עיתונאי ישראל


ע"י ב"כ עו"ד א' זכרוני

נ ג ד

המשיבים:
1. שר החינוך והתרבות
, זבולון המר
2. רשות השידור
3. אריה מקל
4. מליאת רשות השידור
ע"י ב"כ עו"ד ע' פוגלמן
, סגן בכיר א וממונה על ענייני בג"צים בפרקליטות המדינה – בשם המשיבים 1-4;
5. ח"כ אליקים העצני


ע"י ב"כ עו"ד נ' ורצברגר
– בשם המשיב 5.

עתירה למתן צו-על-תנאי.

פסק - דין

הנשיא מ' שמגר
:

1. עתירה זו עניינה שינוי במועד השידור של תכנית הטלוויזיה "השבוע יומן אירועים". במשך שנים משודרת תכנית זו בליל שבת, אך לאחרונה החליטה מליאת רשות השידור
להעבירה ליום א' בשבוע או למוצאי-שבת. כפי שנמסר לנו בעת הדיון לפנינו, הוחלט בינתיים כי התכנית תשודר במוצאי שבת.

2. טענת העותרים היא, כי השינוי האמור בלוח הזמנים נובע מן הרצון להצר צעדי העורכים והכתבים ברשות השידור
.

לפי הטענה, נחשדו אלו האחרונים על-ידי הרוב במליאת הרשות במגמות פוליטיות אנטי-ממשלתיות, המוצאות ביטוי חוזר ונשנה בשידוריהם. מטעם זה, כך הטענה, ביקש הרוב במליאה להעביר את התכנית מליל שבת, כאשר אחוז הצפייה גבוה, ליום אחר, אשר בו יהיה אחוז הצפייה נמוך יותר.

בכך היה, לפי הטענה, שימוש בסמכות למטרה זרה ואף חוסר סבירות קיצוני, היכול לשמש עילה להתערבותו של בית-משפט זה. כן ראו בכך העותרים פגיעה בחופש הביטוי ומניעת מידע מן הציבור. כאמור בעתירה:

"בענייננו כאמור לא צריכה להיות מחלוקת כי בהיעדר קביעה לגבי מועד חילופי לשידורו של היומן, הרי משמעותה האמיתית של החלטת המשיב מס' 3, שלא לשדר השבוע ביום ששי את היומן היא למעשה ביטולו של היומן כליל ולא דחייתו למועד אחר.

בנסיבות כנ"ל, אין מנוס מן המסקנה כי בהחליטם את שהחליטו התערבו המשיבים התערבות גסה בזכותו של הציבור לדעת ופגעו פגיעה חמורה בעיקרון חופש הביטוי".

הטענה בדבר פגיעה בחופש הביטוי איבדה בינתיים ממשקלה, שהרי, כאמור לעיל, הודיעו לנו מטעם המשיבים שמדובר על העברת התכנית למוצאי שבת, וקשה לראות בהזזה כזו של מועד השידור תוצאה נגזרת, כפי שנטען.

3. תגובת המשיבים היא, כי אין ממש בכל ההשגות והטענות, מאחר שהעברת מועד השידור של התכנית נבעה מן הרצון לאפשר לראשונה גם לציבור הדתי צפייה בתכנית: מאחר שהתכנית משודרת רק בליל שבת, אין לציבור הדתי אף פעם אפשרות לצפות בה. כראיה לכך שאין המדובר במניע פוליטי סמוי הצביעו על כך שעוד לפני מספר שנים, היינו שלא לפני מועד הבחירות, עלתה הצעה דומה במליאת הרשות, שהרכבה היה אז שונה.

4. יתכן כי ביטולה של התכנית האמורה – לו הוצע – יכול היה להעלות חשד או חשש לגבי המטרה של ההחלטה לאמיתה. אולם, מאידך גיסא, קשה להשתכנע בכך שהזזת תכנית מליל שבת למוצאי שבת או ליום חמישי היא עניין שראוי היה מעיקרו להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק, וכי היה יסוד, ולו לכאורי, לטענה, כי העברת מועד השידור כאמור עולה כדי מניעת מידע מן הציבור.

המועד בו הוחלט עתה על השינוי – שהוא מועד קרוב לבחירות – הוא כנראה שהעלה את החששות והחשדות ששימשו עילה לעתירה. ייתכן שנסיבות הזמן גם השפיעו על השיקול של העותרים לפנות לבית המשפט.

עיקרו של דבר, בעת הדיון היה מדובר על שידור אחד בלבד עד לבחירות, ומאידך גיסא, לא ראינו טעם לשלול מן המליאה את הסמכות לבחון מועד שידורים חלופי לתכנית.

מאחר שהוצא צו ביניים עם הגשת העתירה ולאור המבואר לעיל, הצענו לבעלי הדין בעת הדיון, כי כל צד יסכים להסדר בעל שני ראשים, כמובא להלן:

(א) שינוי מועד השידור ייכנס לתוקף, אך ייבחן על-ידי המליאה, מחדש, כעבור מספר חודשים, לאור הלקחים שיופקו. המשיבים הציעו את חודש ספטמבר הקרוב כמועד הדיון המחודש, והדבר היה נראה לנו סביר; וכן, יחד עם זאת –

(ב) למרות דחיית העתירה בשלב הנוכחי, ומאחר שאנו כשבוע ימים לפני הבחירות, יורה בית המשפט, לשם הפגת כל חשש, שצו הביניים יתבטל רק אחרי מועד הבחירות, הנופל ממילא לימים הקרובים, היינו לא יחול שינוי במועד שידורה של התכנית עד לבחירות.

לצערנו, לא הייתה נכונות לקבל הסדר מוסכם כאמור.

אין בכך כדי לשנות מן התוצאה הראויה, כי לדעתנו היה טמון באמור לעיל הפתרון הנכון ועליו אנו מחליטים עתה:

(א) העתירה נדחית;

(ב) צו הביניים בטל החל מיום 24.6.92.

(ג) אנו מבינים, שהמליאה תקיים דיון חוזר בעניין שינוי מועד השידור בסתיו הקרוב, כדי לבחון לקחים, לרבות אחוזי צפייה ומשמעויות קשורות אחרות של השינוי שהיה נשוא עתירה זו.

5. העותרים יישאו בהוצאותיהם של המשיבים בסכום של 2,000 ש"ח.

השופט ג'. בך:
אני מסכים.

השופט ת' אור

: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.

ניתן היום, כ"א סיוון תשנ"ב (22.6.92).








בג"צ בית המשפט העליון 2437/92 יגאל לב, איגוד ארצי של עיתונאי ישראל נ' שר החינוך והתרבות, זבולון המר, רשות השידור, אריה מקל ואח', [ פ"ד: מו 3 756 ] (פורסם ב-ֽ 22/06/1992)