פסקי דין על קרן ים | פסקי דין על יעקב וולף

29394-09/11 תאמ     30/06/2015




תאמ 29394-09/11 קרן ים נ' יעקב וולף








בית משפט השלום בקריות



תא"מ 29394-09-11 ים ואח' נ' וולף ואח'




בפני

כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן


תובעת/נתבעת שכנגד

קרן ים

, ת.ז. 033248667


נגד


נתבע/תובע שכנגד

יעקב וולף

, ת.ז. 050482843




פסק דין



בפני
י תביעה כספית/נזיקית על סך של 74,910 ₪, ותביעה כספית שכנגד על 47,141 ₪.
תיק זה היה קבוע להוכחות, שכן יש מחלוקות עובדתיות בין הצדדים, ובסופו של דבר החליטו הצדדים על הסכם דיוני- הגשת סיכומים ומסמכים וקבלת

פסק דין
.
אציין כי, קדם לתיק זה הליך שהתנהל בבית המשפט השלום בנהריה, במהלכו תבע הנתבע/התובע שכנגד את התובעת/הנתבעת שכנגד בהליך של תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק יד ותביעה כספית.
כב' השופט שחורי בפסק דינו מיום 21.07.11 דחה את בקשת הרשות להתגונן שהגישה הנתבעת והורה על סילוק ידה וחיוב כספי. אחת הטענות היא שלמעשה התביעות הכספיות נגמרו או באו לידי ביטוי בפסק הדין הנ"ל של השופט שחורי.

לשם הנוחות בלבד תקרא להלן התובעת/הנתבעת שכנגד "התובעת", והנתבע/תובע שכנגד "הנתבע".

להלן יפורטו טענות התובעת:
1.
התובעת טוענת, כי שכרה דירה מהנתבע במשך תשע שנים, כאשר הנתבע השכיר לתובעת חלק מנכס אותו הוא בעצמו שוכר. התובעת מציינת, כי אינה יודעת את זהותם של בעלי הדירה.
2.
הסכם השכירות בין הצדדים נחתם בחודש 08/2002 למשך שנה, במסגרתו התחייבה התובעת בתשלום סך של 350 דולר לחודש, על פי שערו היציג של הדולר ביום התשלום.
3.
בשלב מסוים גילתה התובעת לטענתה, כי חוקיותו של הסכם השכירות מוטל בספק, לאור העובדה כי הנתבע אינו רשאי להשכיר את הנכס לאחר. לטענתה, הנתבע הודה כי אינו הבעלים של הנכס, אולם לא הובאה מטעמו כל ראיה המעידה, כי יש בידו את הזכות ו/או ההיתר להחזיק ו/או להשכיר את הנכס.
4.
עם סיום תקופת השכירות ובשמונה השנים שחלפו מאז, היה קיים נוהג בין הצדדים לפיו התובעת מתגוררת במושכר, בתמורה לדמי שכירות ידועים וקבועים מראש, והצדדים לא חידשו את חוזה השכירות בכתב, אלא הסתמכו על הנוהג הקיים בניהם. לטענתה, במשך כל תקופת השכירות עמדה התובעת בתשלומי השכירות במועדם ובמלואם.
5.
לטענת התובעת, במשך חמש השנים שקדמו להגשת התביעה, הנתבע התנער באופן שיטתי מכל פניותיה לעניין תיקונים שעליו לבצע בנכס ודוחה אותה כל פעם בתירוץ אחר. התובעת מדגישה, כי אין מדובר בשיפוצי מותרות, אלא בתיקונים בסיסיים ביותר המחויבים לצורך קיומה ומחייתה, כגון אי החלפת גוף חימום בדוד המים, תיקון מערכת החשמל בבית, תיקון נזילות רבות במערכת הביוב והמים, תריסים שבורים ועוד.
6.
בחודש 10/10 פנתה התובעת לבעל מקצוע על מנת שיעריך את עלות השיפוץ המינימלית הנדרשת בדירה על מנת להפוך אותה ראויה למגורים. התובעת קיבלה הצעת מחיר אשר העריכה את עלות השיפוץ בסך של 18,950 ₪. התובעת טוענת, כי נאלצה לבצע את עבודות התיקונים האמורים על חשבונה ובעצמה, כאשר הינה רק שוכרת את הנכס ואינה הבעלים שלו, ועליהם להתבצע על ידי המשכיר.
7.
בחודש 12/10 ולאחר תקופה ארוכה בה התובעת נאלצה לחיות ללא תנאים בסיסיים, פנתה התובעת באמצעות אמה אל הנתבע על מנת להסדיר את המחדלים האמורים. בשיחה סוכם, כי הנתבע יקבל תשלום בסך של 800 ₪ עבור מחצית חודש 12/10 בלבד. עוד סוכם, כי יתרת התשלומים לא יועברו כנגד עלות השיפוץ אשר תישא בו התובעת. התובעת מדגישה, כי הנתבע ואשתו הסכימו באופן מלא לסיכום זה, כאשר הפגישה נערכה ברוח טובה, שכן בין התובעת והנתבע קיים קשר משפחתי והצדדים מכירים זה מכבר.
8.
ביום 19.01.11, בניגוד גמור לסיכום הנ"ל, החליט באופן פתאומי הנתבע, יחד עם מספר אחרים, לפרוץ לדירתה של התובעת ללא ידיעתה ו/או הסכמתה, ולהפר את פרטיותה. לטענת התובעת, הנתבע השליך את כל חפציה יקרי הערך לרחוב וגרם נזקים בזדון למטלטלין שהיו בבעלותה. התובעת טוענת כי גילתה שגם חסרים בביתה כספים וחפצים יקרים, ובין היתר נעלמו סך של 7,000 ₪ במזומן שניתנו לה כהלוואה, מחשב נישא, תכשיטים יקרי ערך, מכונת קפה חדשה ועוד. יצוין, כי התובעת הגישה תלונה בעניין זה למשטרת נהריה.
9.
לגרסת התובעת, על פי הסיכום אליו הגיעו הצדדים, כאמור לעיל, ולנוכח עלות התיקונים הגבוהה, לא היתה התובעת אמורה להעביר תשלום שכ"ד במשך כ-12 חודשים לפחות. עם זאת, בחר הנתבע לפרוץ לדירתה עקב אי תשלום לטענתו, ובכך פגע בתובעת בזדון.
10.
התובעת מוסיפה וטוענת, כי במהלך חודש 02/11 הגיע הנתבע למשרד בא כח התובעת ונפגש עם עו"ד אבישי פרץ ממשרדו. לטענתה, במהלך פגישה זו הודה הנתבע מפורשות בפני
עו"ד פרץ כי פרץ לדירתה, גנב רכוש יקר ערך, הביע צער על הדבר ואף הציע סכום כסף כפיצוי לתובעת. לאור עמדת הנתבע, סבר עו"ד פרץ כי יש מקום לפשרה בין הצדדים ועל כן לא פנתה התובעת לערכאות כבר בזמן זה, אולם לטענתה, נראה כי פעולה זו הינה פעולה נוספת לצורך רמיית התובעת, מאחר והנתבע הגיש תביעת פינוי כנגדה והסב לה נזקים נוספים.
11.
התובעת טוענת, כי הנתבע הוסיף וגרם לה לנזקים נוספים כאשר פנה לרשויות כגון חברת החשמל והעירייה, בבקשה שלא לספק לתובעת שירותים שונים.
12.
התובעת טוענת, כי התנהגות הנתבע המפורטת לעיל, מהווה הפרה בוטה, גסה ויסודית של התחייבותו על פי ההסכם בין הצדדים ועל פי כל דין.
13.
אשר על כן, התובעת תובעת את נזקיה המפורטים בכתב תביעתה, כדלקמן:
בגין החזר שכר דירה של כ-70% ממה ששולם ב-24 חודשים- 20,160 ₪.
עבור גניבה ונזק לציוד בפריצה- 26,750 ₪.
עבור עוגמת נפש - 20,000 ₪.
עבור אובדן זמן וטרטור- 5,000 ₪.
פיצויים לדוגמא- 3,000 ₪.

להלן יפורטו טענות הנתבע:
1.
הנתבע טוען, כי הינו המחזיק והמשכיר החוקי של הנכס. התובעת, שהינה קרובת משפחה של הנתבע, פנתה אליו וביקשה לשכור את הדירה ואכן נערך הסכם שכירות בין הצדדים, אשר התחדש מידי שנה בשנה. בהתאם להסכם זה, היה על התובעת לשלם לנתבע שכ"ד בסך שך 350 דולר לפי שער היציג בעת התשלום, כאשר התשלום יהיה בכל תחילת חודש ומידי חודש בחודשו.
2.
הנתבע הודיע לתובעת באופן ברור ומפורש, כי יש לו את הזכות מבעל הדירה להשכיר אותה והנתבעת במשך כל השנים לא העלתה כל טענה בקשר לכך, וחתמה על הסכם השכירות.
3.
לטענת הנתבע, התובעת לאחרונה לא שילמה את שכר הדירה במלואו ובמועד, ובחודש 12/10 שילמה התובעת סך של 700 ₪ בלבד את המחצית השניה, ובנוסף לכך לא שילמה שכר דירה עבור חודשים ינואר עד אפריל 2011.
4.
זאת ועוד, התובעת גידלה בחצר הבית כ-50 חתולי רחוב, כאשר החתולים גרמו נזק לסביבת הבית ולבית עצמו, ללכלוך, זוהמה, הטרדה ונזק בריאותי, ואף שכנים נוספים התלוננו בפני
הנתבע על כך. בעקבות זאת פנה הנתבע אל התובעת מספר רב של פעמים על מנת שתסלק את המטרד, וכן ביקש שתשלם את שכר הדירה במלואו ובמועדו, את התובעת התעלמה מבקשותיו.
5.
הנתבע טוען, כי בניגוד לטענות התובעת, החליף את גוף החימום ואת הדוד בדירתה, וכן ביצע תיקונים שונים שנדרשו בדירה לבקשת התובעת, והכל נעשה על חשבונו.
6.
כאשר ראה הנתבע כי התובעת ממשיכה לגרום נזק לדירה ולא משלמת את שכר הדירה כסדרו, פנה אל התובעת ביום 30.01.11 באמצעות בא כוחה וביקש ממנה לשלם את החובות שהצטברו ולפנות את הדירה, אולם התובעת התעלמה מבקשתו ושלחה אליו מכתב באמצעות בא כוחה. לאחר מכן פנה אל התובעת שוב במכתב והתרה בה כי במידה ולא תשלם את חובה יהיה עליה לפנות את הדירה באופן מיידי.
7.
הנתבע טוען, כי לפי מיטב ידיעתו, התובעת עזבה את הדירה ועברה להתגורר עם אמה אולם היא המשיכה והופיעה מידי יום להאכיל את החתולים, עד אשר מסרה את מפתחות הדירה באמצעות בא כוחה בתחילת חודש 09/11, ולאחר שהוגשה תביעה לפינוי וניתן

פסק דין
. פסק הדין חייב את התובעת בפינוי הנכס ובתשלום הוצאות ושכ"ט. כמו כן חייב את התובעת בתשלום סך של 8,500 ₪ המהווה חוב שכ"ד שלא שילמה וכן הוצאות ושכ"ט בסך של 5,767 ₪. בעקבות פסה"ד שניתן נפתח נגד התובעת תיק הוצאה לפועל. התובעת פינתה את הדירה לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ ומסרה את המפתחות רק בחודש 09/11.
8.
הנתבע טוען, כי לפני שהוגשה התביעה, פנה אל בא כח התובעת והודיע לו כי הוא מסכים שהתובעת תעזוב את הדירה ואף הציע להתפשר ולפצות את התובעת, במידה ותעזוב את הבית באופן מידי, אולם פנייתו זו לא נענתה, והתובעת המשיכה להתגורר בדירה מבלי לשלם שכ"ד, והמשיכה לגרום לנזק ולכלוך

.
9.
לטענת הנתבע, מאחר וראה כי לא ניתן לסיים את העניין מחוץ לכותלי בית המשפט הגיע ביום 19.01.11 עם מספר אנשים על מנת לשכנע אותה לעשות כן, ומחוסר ברירה הוציא את תכולת הבית השייך לתובעת, ובין היתר הוציא מקרר, ספות, רהיטים ובגדים שהיו שייכים לתובעת. לטענתו, הניח את הציוד בכניסה לדירה, והתובעת ואמה הופיעו כעבור כשעה והחזירו את הציוד לדירה. כמו כן, על פי בקשת אחיה של התובעת, אשר ידע כי הנתבע עומד לפנות את הדירה מחפציה, הוציא מהדירה בלון צלילה השייך לאחיה ומסר אותו לידיו (הנתבע צירף אישור מאחיה של התובעת לעניין זה).
10.
הנתבע מציין, כי פינוי הדירה ערך כשעתיים ובוצע על ידו יחד עם שני עוזרים נוספים, ומדגיש כי לא לקח כל רכוש ו/או פריט כלשהו ו/או כספים השייכים לתובעת, והכל נעשה בנוכחות אנשים כאמור, שסייעו לו בפינוי הדירה

.
11.
התובע לעניין זה מפנה להודעת התובעת במשטרה, לפיה קיבלה טלפון מאדם מסוים אשר הודיע לה כי הוציאו את הציוד השייך לה מהדירה, ובעקבות זאת שלחה את אימה לדירה ומיד הופיעה אף היא במקום, והן החזירו את הציוד מיד באותו הזמן לדירה, אשר כאמור הונח בפתחה.
12.
לטענתו, אף בדו"ח הפעולה של המשטרה שנרשם ביום הפינוי, צוין כי התובעת, אמה וחבריה של התובעת נכחו במקום מיד עם ביצוע הוצאת הציוד, והתובעת לא ציינה כי ראו שמישהו לוקח את הציוד, או מעביר כלי כלשהו, פרט לטענה סתמית על ציוד שכביכול נגנב.
13.
הנתבע מוסיף, כי התובעת לא המציאה כל קבלה או אישור בגין הציוד שרכשה ולטענתה נגנב, ואף לא הוכיחה את שווי רכוש זה. אף בתצהירה של אמה של התובעת שצורף, טוענת האם כי ראתה שהוציאו את הציוד מהדירה, אך לא ציינה איזה ציוד נלקח ומי לקח אותו ועל כן אין לתת לתצהירה משקל.
14.
לטענת הנתבע, התובעת מסתמכת, בין היתר, על תצהירו של מר רביבו, שטען כי העביר לבקשתה, יום לפני הוצאת הציוד מדירתה, כסף מזומן בסך של 7,000 ₪ כהלוואה, וכן מחשב נייד שהיה בבעלותו. הנתבע מציין, כי עד זה כלל לא הופיע לדיון שנקבע ביום 26.05.13, על אף שבית המשפט ציווה עליו להופיע ולהסביר מדוע לא הופיע לדיון הקודם. כמו כן, העד רביבו לא צירף כל קבלה על רכישת המחשב בסכום הנטען על ידו ולא המציא כל אישור על משיכת הכספים מהבנק והעברתם לידי התובעת. בנוסף, התובעת לא ביקשה ממר רביבו למסור הודעה במשטרה ואף לא ציינה את שמו במשטרה בזמן הגשת התלונה ו/או בזמן מתן הודעת המשטרה. לטענת הנתבע, טענת התובעת כי נגנב ממנה כסף מזומן בסך של 7,000 ₪ צוינה לראשונה בתביעה שהגישה, כאשר התובעת לא ציינה זאת בתלונה שהגישה למשטרה, לא פירטה זאת ברשימת הציוד שמסרה במשטרה ו/או בהודעתה למשטרה.
15.
הנתבע שב ומדגיש, כי הציוד היחיד שהועבר בעת פינוי הדירה, הינו מכלי צלילה וצינור לחץ אויר, אשר היו שייכים לאחיה של התובעת, וזאת לבקשתו.
16.
לסיכום טוען הנתבע, כי התובעת פעלה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים וגרמה לנתבע נזק רב, כאשר טענותיה על גניבת ציוד וכסף הינן טענות שקריות וחסרת כל בסיס, ומטרתן להתעשר שלא כדין על חשבונו.

17.
הנתבע

הגיש כתב תביעה שכנגד בגין כספים שלטענו התובעת חייבת לו:
א.
לטענתו, כאשר נכנס לדירה נותרו בה לכלוך וזוהמה רבה שהשאירה אחריה התובעת, ולכן פנה אל בעל מקצוע על מנת שיבצע את התיקונים הנדרשים, כאשר הצעת המחיר שניתנה לו עבור ביצועם הינה בסכום כולל של
6,250 ₪. הנתבע טוען, כי התכוון לבצע את התיקונים הללו במשך הזמן, אולם לא הספיק לעשות זאת.

הנתבע מוסיף, כי אין להתייחס כלל להצעה שקיבלה התובעת וצורפה על ידה בסיכומיה, מאחר ואינה ריאלית, כאשר התובעת לא ביצעה שום תיקונים בדירה ועזבה אותה מלוכלכת ועם נזקים.
ב.
הנתבע מסביר, כי לאחר מתן פסק הדין המורה על פינויה של התובעת מהדירה, התובעת המשיכה להתגורר בה ושוב הפסיקה לשלם שכ"ד ואת שאר הוצאותיה, וסירבה להיפטר מהחתולים אשר גרמו לכלוך וזוהמה. לאור העובדה כי פסק הדין שניתן נגדה בתביעה הראשונה חייב אותה לשלם שכ"ד עד חודש 04/11, הגיש כעת את התביעה שכנגד, בה הוא תובע תשלום שכר דירה עבור 4 חודשים ו-9 ימים- החל מיום 01.05.11 ועד ליום 09.09.11- - ובסה"כ 5,627 ₪.
ג.
עבור תשלומים שלא שולמו החלים על הדירה- יש לציין לעניין זה, כי בפרוטוקול הדיון מיום 06.05.13 ביקש הנתבע להקטין את סכום תביעתו בסך של 2,521 ₪, שתבע עבור חוב ארנונה, מאחר וסכום זה שולם ונתבע כבר על ידו בתביעה הקודמת, שהתנהלה בבית המשפט השלום בנהריה. על כן, אינני נדרש להתייחס לטענות הצדדים לעניין חוב הארנונה, אשר כאמור כבר שולם על ידי התובעת בהליך הקודם.

לעניין חוב החשמל הנתבע מפרט, כי בדירתו קיימים שני מוני חשמל נפרדים- אחד עבורו והשני עבור התובעת. בגין המונה הראשון השייך לו- מס' 27866120 טוען הנתבע, כי כל התשלומים שולמו על ידו במלואם. בגין המונה השני שהיה שייך לתובעת- מס' 2941529, נשארה התובעת חייבת סך של 12,742 ₪. לטענתו, משקיבל התראה לתשלום החוב וניתוק החשמל, נאלץ הנתבע בלית ברירה לשלם את החוב.

ד.
עבור עוגמת נפש שלטענתו נגרמה לו- סך של 20,000 ₪.

התובעת השיבה לטענות כתב התביעה שכנגד כדלקמן:
1.
התובעת טוענת, כי לא ברורה מהות התביעה שכנגד, שכן כל הנזקים לכאורה הנטענים בה, כבר נטענו בתביעת התובע שכנגד במסגרת ת.א. 1809-05-11 והוסדרו במסגרת החלטת בית המשפט בנהריה.
2.
התובעת שבה ומדגישה את הסיכום שהיה בין הצדדים, לפיו כל עוד לא יסודרו המחדלים על ידי הנתבע לא יועבר אליו תשלום שכ"ד, ומשכך לא הפרה את הסכם השכירות. התובעת מוסיפה, כי מעולם לא התקבלה תלונה כזו או אחרת מאף שכן לעניין האכלת החתולים, ואף לא הוגש ולו תצהיר אחד מהשכנים.
3.
לטענתה, מעולם לא נגרם נזק לחצר או לדירה על ידי החתולים. כמו כן, התמונות שצירף הנתבע לכתב הגנתו רק מאשרים את טענותיה באשר לסירובו המתמשך לאורך השנים לבצע תיקונים בסיסיים במושכר. התובעת לא מכחישה את עצם נוכחות החתולים בחצר וטוענת, כי במשך תשע שנים מעולם לא התקבלה כל תלונה מצד הנתבע בעניין זה.
4.
לעניין חיובי החשמל

טוענת התובעת, כי הנתבע לא הביא כל ראיה הקושרת את חוב החשמל בסך של 12,742 ₪ לתובעת, שכן החשבונית אותה הציג כאסמכתא לתשלום אינה קבילה, מכיוון שהיא מתייחסת לדירתו של הנתבע ולא לדירתה של התובעת, אשר מוצהרת כדירת חדר בתוך דירתו של הנתבע. כמו כן, על האסמכתא לתשלום מצוין בכתב יד, כי חשבון החשמל ששולם על ידי הנתבע שייך אליו ולא לתובעת.
התובעת מוסיפה, כי חוב חשמל מצטבר בגובה של 12,742 ₪ לדירת חדר בה מתגוררת בגפה התובעת ללא דוד חשמל, הינו חוב אשר דורש שימוש במספר רב של חודשים ואף של שנים, והגיוני כי חברת החשמל היתה מגיעה לנתקה מהחשמל, בטרם היתה צוברת חוב חשמל שכזה.
5.
התובעת מוסיפה, כי תיקון הדוד בוצע רק לאחר שנתיים וחצי, כאשר בזמן זה נאלצה להתקלח בבית אימה. לטענתה, הקבלות אשר הוצגו על ידי הנתבע, לפיהן לכאורה רכש מנגנון חשמל ודוד חשמלי, הינן ראיות מפוברקות, שכן בפועל לא הוחלף כל דוד בדירה. לראיה מפנה התובעת לבדיקה שבוצעה בדירה, בגינה ניתנה לתובעת הצעת השיפוץ, לפיה יש להחליף את מערכת הדוד החשמלי, כחלק מהפעולות הנדרשות עובר לשיפוץ הדירה.
6.
התובעת מדגישה, כי גם תתקבל טענת הנתבע לעניין אי תשלום דמי השכירות, הרי שבמועד הפריצה היתה התובעת חייבת כביכול רק בעבור 4 ימי שכירות, אך כאמור בהתאם לסיכום בין הצדדים לעניין הסרת המחדלים, אינה חייבת דבר.
7.
לטענתה, הנזקים בדירה הינם תוצר של הזנחה ממושכת מצד הנתבע, שהוא האחראי היחידי לתיקונם על פי חוזה ההתקשרות.
8.
לעניין התצהיר מטעם אחיה של התובעת אשר צורף, טוענת התובעת כי קיים סכסוך בינה לבין אחיה, ואף מתנהלת תביעה משפחתית, ועל כן אחיה מנסה להזיק לה.
9.
לעניין הצעת המחיר לתיקונים שצורפה על ידי הנתבע- טוענת התובעת, כי מדובר בתיקונים שעל פי חוזה השכירות הינם באחריותו בלבד, ובכל מקרה הצעת המחיר אינה סבירה וניתנה על ידי בעל מקצוע שעוסק ב"אומנות הברזל", שאין כל קשר בינו לבין שיפוץ יסודי לדירה. כך או כך לטענתה, מדובר אך ורק בהצעת מחיר, להבדיל מחשבונית שהיתה יכולה להעיד על ביצוע העבודות בפועל.
10.
התובעת מפנה בסיכומיה לתיק המשטרה ולדברים שנאמרו על יד הנתבע בחקירתו כדלקמן:
"אני בדרכי לתחנה הבנתי מהשוטרים וזה כעת ברור לי כי לא הייתי צריך להוציא לה את הדברים מחוץ לבית וכי הדרך לפתור את הבעיה בנינו אך ורק דרך ביהמ"ש...".

לטענתה, דברים אלו מדברים בפני
עצמם בעניין הפעלת הכח והנזקים לרכוש שגרם הנתבע לתובעת במהלך הפינוי, שהתגלה בדיעבד כפריצה וגניבה.
לטענתה, בעדותו של הנתבע במשטרה יש הודאה כי הסעד העצמי שהוא נקט בו הינו סעד שאינו כדין.
זאת ועוד, התובע הודה בפני
עורך דינה הקודם של התובעת על הגניבה ומעשה הפריצה לדירה, ולקח על עצמו אחריות על כל הנזקים שנגרמו כתוצאה מהאירוע
(התובעת צירפה את תצהירו של עו"ד אבישי פרץ).
11.
אליבא דה התובעת, הנתבע הצהיר בתצהירו, כי חלק מהנסיבות בעטיין ביקש מהתובעת כי תפנה את הדירה הינן פיגור של חצי שנה בתשלומי שכה"ד מצד התובעת וכן גידול החתולים על ידה. אולם, בכתב תביעתו תובע בעבור תקופה של החל מחודש 05/11, כאשר התובעת עזבה את הדירה בחודש 06/11. במצב דברים זה הנתבע בחר לפרוץ לדירת התובעת כאשר תלוי ועומד לחובת התובעת תשלום דמי שכירות בעבור חצי חודש, דהיינו חודש 11/11 ששולם בעבורו 800 ₪, כחלק מהסכמות הצדדים לקיזוז כנגד שיפוץ.
12.
התובעת מציינת, כי שילמה לנתבע את כל חובותיה במסגרת פסה"ד בתיק 1809-05-11 שניתן כנגדה בתביעת הפינוי, לרבות עבור חובות הארנונה, החשמל ודמי השכירות הנטענים, אולם סכומים אלו לא עודכנו בתביעה שכנגד מטעם הנתבע.

התובעת צירפה לעניין זה אסמכתא על סגירת תיק ההוצל"פ שנפתח על ידי הנתבע בעקבות פסק הדין שניתן.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, בתצהירים, בסיכומים ובנספחים שצורפו אליהם, אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה ודין התביעה שכנגד להידחות ובנסיבות העניין אעשה זאת ללא צו להוצאות.
להלן נימוקיי בית המשפט בהגיעו לתוצאה האמורה:

1.
ראשית, אני דוחה את טענות התובעת ביחס לחוקיות הסכם השכירות שנחתם בינה לבין הנתבע. התובעת שכרה את הדירה מהנתבע במשך תשע שנים ולא העלתה כל טענה ביחס לחוקיות ההסכם, כאשר הצדדים לא חידשו את החוזה בכתב, אלא הסתמכו על הנוהג הקיים בניהם, נוהג שכאמור נמשך שנים רבות. במצב דברים זה נעשה חוזה שכירות בין התובעת לבין הנתבע, אשר היה רשאי להחזיק במושכר מכוח הסכם שכירות בינו לבין הבעלים, וככזה רשאי לדרוש את מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין (ראו לעניין זה ס' 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969).
2.
התובעת טוענת כי במשך חמש שנים שקדמו להגשת התביעה, הנתבע התנער באופן שיטתי מכל פניותיה לעניין תיקונים שעליו לבצע בדירה, כאשר הדגישה, כי מדובר בתיקונים בסיסיים ביותר, המחויבים לצורך קיומה ומחייתה. התובעת לא הוכיחה את טענתה זו, כאשר לא צירפה שום מסמך המעיד על פניותיה הרבות לנתבע, על מנת שיבצע את התיקונים הנדרשים, ובכך לא הוכיחה את סירובו השיטתי לבצעם. הייתי מצפה מהתובעת, כי לאור טענתה כי סורבה על ידי הנתבע משך תקופה כה ארוכה בת חמש שנים לתיקון תיקונים מהותיים והכרחיים למחייתה (עפ"י טענתה), שתפנה לנתבע ולו פעם אחת בכתב, בדרישה לתקנם, וכי אי תיקונם מהווה הפרה
של חוזה השכירות, אך כאמור מסמך שכזה לא הוצג בפני
י. זאת ועוד, טענת התובעת כי מדובר בתיקונים בסיסיים הנדרשים לצורך קיומה ומחייתה, לא מתיישבת עם המתנתה משך חמש שנים
עד להגשת התביעה.
עוד יש לציין, כי הצעת המחיר מיום 25.10.10 שצירפה התובעת ביחס להיקף ועלות התיקונים הנדרשים בדירה, שניתנה על ידי "שולי שיפוצים", אין בה כדי להוכיח את טענת התובעת ביחס לפניות הרבות לנתבע, בדרישה לבצע תיקונים כאלה או אחרים, ואין בהם גם כדי להוכיח שהיה צורך בתיקונים אלה. הנתבע מצידו הביא מסמכים המעידים על כך שביצע את התיקונים הבסיסיים כמו בדוד, טענות שהתובעת טוענת שהמסמכים שהביא הם מפוברקים, אך בהסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, אין לי יכולת להעריך כי מדובר במסמכים מפוברקים ומדובר במסמכים שמעידים על כך שתקלות בדירה טופלו.
3.
גם טענתה של התובעת, כי הצדדים הגיעו להסכמות בתיווך אמה, כי התובעת תשא במחצית גובה דמי השכירות בעבור חודש 12/10 ויתרת התשלומים לא יועברו כנגד עלות שיפוץ בו תישא התובעת- לא הוכחה. התובעת אמנם צירפה את תצהירה של אמה, הגב' תהילה ים, המעידה על סיכום זה, אך כאמור עדי הצדדים לא נשמעו בראיות.

4.
עיקר הטענות אשר מצאתי להם בסיס בתביעתה של התובעת נוגעות לנושא הכניסה שלא ברשות מצד הנתבע ואנשים נוספים לדירתה של התובעת. כאן, ברור לחלוטין שהנתבע ביצע אקט שאסור היה לו לבצע, אך השאלה היא האם כתוצאה מאקט זה אכן נגרמו לתובעת נזקים בסדר הגודל לו היא טוענת. בעניין זה אציין כי נתגלו סתירות בין גרסתה של התובעת כפי שנמסרה בכתבי הטענות בביהמ"ש ובמשטרה. אתחיל עם נושא ה 7,000 ₪ במזומן שכביכול נגנבו ע"י הנתבע. בעניין זה טענה התובעת כי סכום זה הלווה לה אחד רביבו והסכום היה בדירה. מר רביבו זומן בזמנו לביהמ"ש, כאשר התיק היה קבוע להוכחות אך לא התייצב. גם אם הנ"ל הלווה סכום כזה או אחר לתובעת, הרי סמיכות הזמנים שבין מתן התצהיר ובין הכניסה שלו ברשות לדירה יוצרת תחושה שמדובר במסמך שהוכן לצורכי משפט. עוד אציין כי בנוגע לתכשיטים אשר טוענת התובעת שנגנבו ממנה, הרי בהתחלה טענה שמדובר בתכשיטים בעלות של 6,000 ₪ ולאחר מכן, הוקטן הסכום ל – 3,000 ₪ ובכל מקרה לא הוצגו ראיות מספיקות לגבי הנזק האמור. ביחס לציוד אשר טוענת התובעת כי נפגע, יש מחלוקת חזיתית אל מול גרסת הנתבע אשר טוען כי, אומנם נכנס לדירה שלא ברשות אך בפועל גם אם הוציא דברים הרי השאיר אותם ליד הדירה והם הוחזרו לדירה ע"י התובעת ואמה כך שלא נגרם כל נזק. בעניין זה הוגש גם תצהיר לעניין בלון החמצן ע"י אחיה של התובעת, אשר נטען ע"י התובעת כי אין לתת בו אמון לאור סכסוך שקיים בין הצדדים, דבר שאינני יכול להעריך אותו במסגרת של הגשת סיכומים בכתב בתיק זה.

5.
בתביעתה של התובעת צוין כי בנוסף לנזקים של אי תשלום תיקונים ונזקים שנגרמו עקב הכניסה לנכס, נגרמו לו נזקים שונים עקב פנייה לגורמים שונים, שלא יתנו לה שירותים, עניין זה גם הוא טעון הוכחה וראיות ולא מצאתי לכך הוכחה וראיות.

אשר על כן, דין התביעה להדחות, למעט נושא הפגיעה בפרטיות והכניסה שלא ברשות לדירה. עניין שהנתבע הודה בו גם במשטרה ואשר מתקזז להערכתי אם קיים חוב כלשהו, של דמי השכירות או לגורם אחר, עפ"י גרסת או עמדת הנתבע בתביעה שכנגד.

6.
לעניין התביעה שכנגד, בעניין זה אבקש לציין, כי הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק יד של התובעת, במהלכה הוגשה גם תביעה כספית בסך 8,500 ₪, אשר בגינה נפתח תיק הוצל"פ. אם נוצרו חובות כלשהם, דבר שאינני משוכנע שהוכח ע"י הנתבע/התובע שכנגד בגין תשלום דמי שכירות, חוב זה יקוזז אל מול הפגיעה בפרטיות ואל מול הכניסה שלא ברשות לדירה. בתביעה שכנגד ציין הנתבע כי קיים חוב חשמל בעלות נכרת אשר שולם על ידו לאחר שהתובעת סירבה לעשות כן. עברתי על טיעוני הנתבע בהקשר זה ועל עמדתה של התובעת, בתגובתה לחוב האמור. תגובתה של התובעת מקובלת עלי. החוב האמור לא הוכח וספק בעיניי אם חברת חשמל הייתה מוכנה להמשיך ולספק חשמל עם חוב שכזה. כזכור, טען הנתבע כי הופרדו המונים וכי החוב הנ"ל הוא חוב שנצבר ע"י התובעת, אולם לא התרשמתי כי חוב זה נצבר ע"י התובעת ויש לחייב אותה בגינו. אשר על כן, לא מצאתי הצדקה לקבל את התביעה שכנגד וגם אם נותר חוב כלשהו בשכירות הוא יקוזז אל מול התנהלותו והתנהגותו של הנתבע בכניסה שלא ברשות ותוך הפעלת כוח אל תוך הדירה יחד עם אחרים.

דין התביעה ודין התביעה שכנגד להידחות, ולאור התוצאה יעשה הדבר ללא צו להוצאות. ניתן בזה פטור ממחצית שניה של אגרת ביהמ"ש.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"ג תמוז תשע"ה, 30 יוני 2015, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 29394-09/11 קרן ים נ' יעקב וולף (פורסם ב-ֽ 30/06/2015)