פסקי דין על אריה פרידמן | פסקי דין על שמעון בוקובזה | פסקי דין על עליזה בוקובזה |

46916-12/13 תאמ     30/06/2015




תאמ 46916-12/13 אריה פרידמן נ' שמעון בוקובזה, עליזה בוקובזה








בית משפט השלום בנתניה



תא"מ 46916-12-13 פרידמן ואח' נ' בוקובזה ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
חנה קיציס


תובעים

אריה פרידמן


נגד


נתבעים

1.שמעון בוקובזה

3.עליזה בוקובזה




פסק דין



1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים לתשלום שכר טרחתו בגין עריכת הסכם שלום בית בעבורם והגשת ההסכם לבית הדין הרבני.

2. הנתבעים טוענים כי הסכום שהוסכם נמוך מהסכום שנתבע והתובע אינו זכאי לקבלו בשל טיפולו הכושל בהסכם. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בגין נזקים ועוגמת הנפש
שנגרמו להם על ידי התובע בשל טיפולו הרשלני בהסכם, ובשל העובדה שדברים שנמסרו לו כמגשר והוא מחויב בחסיונם נמסרו על ידו לבית הדין הרבני.

טענות התובע

3. הנתבעים
פנו אליו בעקבות סכסוך גירושין במסגרת ניסיון אחרון לשלום בית. התובע נפגש עם הנתבעים כחודש וחצי במשך שעות מרובות עד אשר הצליח לגבש הסכם המקובל על הנתבעים . אלו קראו את ההסכם קריאה מדוקדקת ביקשו לתקנו , פעם אחר פעם, ולבסוף חתמו עליו.

4. לבקשתם הוגש ההסכם לבית הדין הרבני ונקבע מועד לאישורו.

5. בתחילה שילמו לו בשיק ע"ס 2,400 ₪ ואולם השיק חזר בהעדר כיסוי, ולאחר מכן ניתן לו שיק נוסף בסך 1,000 ₪ אך הנתבע ביקש שלא להפקידו מאחר וממילא שכר הטירחה אמור להשתלם בסמוך לאחר אישור ההסכם. התובע מפנה להתחייבות הנתבע מיום 4/12/13 במסגרתה אישר כי הוא חייב לתובע סך של 9,500 ₪ בגין "יעוץ בשלום בית ועריכת הסכם שלום בית בינו לבין אשתו".
6. לאחר שאושר ההסכם על ידי בית הדין הרבני, פנו הנתבעים לבית הדין הרבני וביקשו לשנות את הוראותיו וזאת על מנת לגזול את שכר הטרחה המגיע לו.

7. התובע עותר לחייב את הנתבעים בתשלום השיק הראשון בסך 2,400 ₪, הסך של 9,500 ₪ מכח ההתחייבות הנ"ל, סך של 3,600 ₪ בגין הגשת ההסכם לבית הדין, 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט וכן תוספת מע"מ על כל הסכומים הנ"ל.

טענות הנתבעים

8. הנתבעים פנו אל הנתבע כמגשר והוסכם כי שכר טרחתו יעמוד על 100 ₪ לשעה. בפגישה השלישית דרש
התובע תשלום על החשבון והנתבע הפקיד בידיו שיק ערבות על סך 2,400 ₪. לאחר מפגש נוסף דרש התובע תשלום נוסף. הנתבע טען כי עדין לא הושלמו שעות העבודה בגין השיק הראשון אך התובע הפעיל עליו לחצים כבדים
ואיים כי יפסיק את הגישור. הנתבע נכנע ללחצים אלו
ונתן לתובע שיק בסך 1,000 ₪.

9. במפגש בו נחתם ההסכם ביקש התובע מהנתבע להיפגש עמו ביחידות מספר דקות לפני הגעת הנתבעת. במעמד זה דרש ממנו התובע לחתום על ההתחייבות ולשאלותיו של הנתבע השיב כי הוא אמור לשמש יועץ נישואין לבני הזוג, והוא דורש כתב ערבות לתשלום שכרו. עוד לטענתם התובע הבהיר לנתבע כי אם לא ישתמשו בשירותיו כיועץ נישואין יבוטל כתב ההתחייבות. הנתבע היסס והתובע איים עליו כי אם
לא יעשה כן לא ייחתם הסכם שלום הבית ובשל איומים אלו חתם הנתבע על כתב ההתחייבות.

10. לאחר חתימת ההסכם ואישור בבית הדין הרבני, התברר לנתבעים כי התובע שינה מהוראות ההסכם וכלל תניה בהסכם לפיה יועבר לידיו הסך של 100,000 ₪ מכספי הבעל, על מנת לפרוע את חובות הבעל לנושים שונים, לרבות חיוב שכר הטרחה. הנתבעים נאלצו לפנות לבית הדין על מנת לשנות סעיף זה והתובע התנגד לכך. בפני
יתו לבית הדין הכפיש התובע את הנתבע
כאשר ציין פרטים מסכסוך הגירושין ואף עשה שימוש בדברים אישיים שנאמרו לו במהלך הגישור.

דיון

הסכם שכר הטרחה, מועד ההתקשרות והיקף העבודה

11. התובע מאשר בעדותו כי הנתבעים שכרו את שירותיו כמגשר.
התובע טוען כי הנתבעים פנו אליו באוקטובר 2013 והסכם שלום הבית גובש לאחר חודש וחצי של עבודה מאומצת. בכתב התביעה התובע אינו מציין מהו שכר הטרחה שסוכם.
בכתב התביעה שכנגד מציינים הנתבעים כי בתחילה דרש התובע 400 ₪ לשעה ואולם לאחר מכן הסכים להפחית את הסכום ולהעמידו על 100 ₪ לשעה.
בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד מודה התובע
בטענה זו . התובע מציין בסעיף 3 כי לאחר 3 ימים של עבודה, "כעבור 6 שעות תמימות של שיחות" ביקשה ממנו הנתבעת להעמיד את שכר הטרחה על 100 ₪ לשעה בלבד והוא הסכים לכך. במעמד זה הוא ביקש את שכרו בגין שעות אלו והנתבע הסכים לכך אך נתן לו שיק דחוי לחודש.
הנתבעים טוענים כי השיק שולם לו בפגישה השלישית כערבות ואין מדובר בשיק דחוי.
התובע לא הציג את יומן הפגישות שלו, לא חשבונית או כל אסמכתא אחרת ממנה ניתן ללמוד על היקף עבודתו, מתי החל בעבודה ומתי סיים אותה. אפילו בכתב התביעה או בתצהירו לא מצא לנכון לפרט את היקף השעות ומועדי הפגישות. התובע תולה את יהבו על האמור בהתחייבות עליה חתם הנתבע, וכפי שעוד יפורט להלן נרשם שם כי התשלום הינו עבור פגישות שנערכו כחודש ימים ו"שבועיים שלמים של תיקונים בהסכם בגלל שנויים".
לא האמנתי לגרסת התובע
בדבר היקף השעות להן
נדרש לצורך עריכת ההסכם שאינו סבוך או יוצא דופן. מכל מקום, התובע אינו תובע שכר ראוי אלא שכר מכח התחייבות, ועל כן יש לבדוק איזו התחייבות מטעם הנתבעים
עלה בידו להוכיח.

ההתחייבות עליה חתם הנתבע

12. בסמוך לחתימת ההסכם חתם הנתבע ביום 4/12/13 על מכתב בו הוא מאשר כי הוא חייב לתובע סך של 9,500 ₪ עבור הפגישות שנערכו ועריכת ההסכם. הנתבע טוען כי התובע הציג לו את כתב ההתחייבות ודרש כי יחתום עליו. התובע העיד בחקירתו כי הנתבע שינה שוב ושוב את נוסח ההתחייבות ולבסוף כאשר הנוסח הניח את דעתו, חתם על ההתחייבות (עמ' 9 לפרוטוקול). נתתי אמון מלא בטענת הנתבע כי התובע הוא זה שניסח את כתב ההתחייבות.
גם מלשונו של כתב ההתחייבות
עולה מסקנה זו,
כאשר במכתב זה התובע
בעצם מתאר את פעולותיו שלו, כך נכתב שם
"עבור פגישות ביני לבין שני בני הזוג ביחד ובנפרד " או עבור שבועיים שלמים של תיקונים בהסכם בגלל שינויים שהם שני בני הזוג ביקשו ללא הרף".

13. יומיים לפני חתימת מכתב זה, ב- 2/12/13 חזר השיק הראשון שמשך הנתבע "בהעדר כיסוי מספיק". על כן במועד עריכת המכתב ידע התובע כי השיק הראשון חולל. גם אשתו של התובע אישרה בעדותה כי ההתחייבות נחתמה לאחר שהשיק חולל. התובע
אינו מוצא לנכון להזכיר שיק זה במכתב שנוסח על ידו. חיסרון אזכורו של שיק זה בצירוף העובדה שנקבעה במכתב הדרך בה יפרע חוב שכר הטרחה (באמצעות כספים שיועברו לתובע מחשבון הבנק של הנתבע- כפי שעוד יפורט להלן), מביאה אותי למסקנה כי הסכום שנקבע במכתב הוא סכום החיוב המוסכם על הצדדים. כאמור במועד עריכת מכתב ההתחייבות התובע יודע כי עומד לנתבע
חוב מכח השיק הראשון שחולל והוא אינו מציין זאת בהסכם. מכאן יש ללמוד כי סכום השיק בא בחשבון הסכום הכולל המוסכם הנזכר במכתב.
גם העובדה שהתובע לא נקט בהליכי הוצאה לפועל לגביית השיק הראשון בזמן אמת תומכת במסקנה זו.

14. הנתבע טוען כי חתם על ההתחייבות תחת לחץ ואיומים שאם לא יעשה כן לא ייחתם הסכם שלום הבית. אני דוחה טענה זו ; ככלל, יזכה חוזה לגושפנקא משפטית בשל היותו ביטוי לרצון הצדדים, ואך ורק לחצים כבדים (כלכליים, חברתיים, פסיכולוגיים וכו'), אשר חותרים תחת עצם הרצון המינימאלי, ופוגעים פגיעה חריפה בחופש הרצון החוזי- ייחשבו כפגמי רצון; היה ועל אף הלחץ שהופעל עליו, נותרה בידי המתקשר ברירה סבירה, הרי שאין לומר, כי נפגם רצונו החוזי (ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד, סעיפים 8- 15 לפסק הדין;
ג' שלו, "דיני חוזים- החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי", דין הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה- 2005, עמ' 330, 332).
על החפץ בביטול החוזה בשל כפייה רובץ הנטל להוכיח, כי הכפייה השפיעה על רצונו בהטילה בו פחד, וכי אלמלא קיומה- לא היה מתקשר בחוזה (ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פ"ד נח(5) 193, סעיף 6 לפסק הדין; שלו, לעיל, עמ' 328- 329). הנתבע לא הוכיח טענתו זו ; הנתבע טוען כי התובע איים עליו שאם לא יחתום על כתב ההתחייבות
לא ייחתם ההסכם. סירובו של התובע להמשיך ולטפל בעניינם של הצדדים אם לא יעוגן בכתב היקף שכר טרחתו הינו סביר והגיוני ואינו בגדר איום. עמדה בפני
הנתבע האפשרות לסרב לכך ולמצוא לעצמו בעל מקצוע אחר, אשר יערוך בעבורו הסכם על בסיס כל ההסכמות שגובשו בין הצדדים.

15. אשר על כן המסקנה היא כי הסכום עליו הסכימו הצדדים באשר לשכר טרחת התובע בסיום עבודתו עמד על 9,500 ₪. כפועל יוצא יש לדחות את טענת התובע
כי הנתבעים חייבים לו בנוסף את סכום השיק הראשון.

שכר טרחה בגין הגשת ההסכם לבית הדין הרבני

16. התובע עותר לחיוב הנתבעים בתשלום שכ"ט בסך 3,600 ₪ בגין הגשת ההסכם לבית הדין הרבני. בכתב התביעה לא הרחיב התובע כיצד נוצרה התחייבות זו. בחקירתו העיד התובע כי הנתבע התחייב לשלם לו סך של 9,500 ₪ ועל כן זהו הסכום שנכתב בכתב ההתחייבות. (עמ' 9 לפרוטוקול). תמוה בעיני ,מדוע בחר התובע לעגן בכתב את ההתחייבות לתשלום שכ"ט ולא מצא לנכון לעשות כן ביחס להתחייבות לשלם לו
שכר טרחה נוסף בגין הגשת ההסכם לבית הדין הרבני. אין זאת אלא שהתובע ראה עצמו כמחויב לטפל בנושא ההסכם עד תום לרבות הגשת ההסכם לבית הדין הרבני בעבור שכר הטרחה שנרשם במכתב ההתחייבות. התובע כטוען רבני ידע כי ניתן יהיה לפעול על פי ההסכם רק לאחר אישורו בבית הדין ועל כן פעל לאישורו. בסוף חקירתו העיד התובע כי הנתבעים ביקשו ממנו לפעול לאישור ההסכם והנתבעת התחייבה לשלם לו על פעולה זו. לא נתתי אמון בטענה זו ונראה כי גרסה זו נולדה בעקבות החקירה הנגדית ולאחר שהתובע הבין כי אין לו עילת תביעה בגין פעולה זו.



התחייבות הנתבעת לשלם את שכר הטרחה


17. בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד, טען התובע כי הנתבעים הודיעו לו כי הנתבע הוא האחראי לתשלום ואת ההתדיינות בעניין יש לנהל מולו בלבד. גם בעדותו בחקירתו חזר על גרסה זו : "אשתך לא רצתה להיות נוכחת בכל המשא ומתן על כסף. היא התנגדה להיות שם לכן קבעה שכל הכספים שאני רוצה לבקש מהם אני חייב לבקש ממנו, לא לדבר איתה מילה אחת על כסף" (עמ' 7 לפרוטוקול). כאמור התובע הגיש תביעה מכח התחייבות ולא לשכר ראוי ועל כן מעדותו ברור כי הנתבעת לא התחייבה לשאת בתשלום שכר טרחתו. אומנם בישיבה המקדמית אמרה הנתבעת כי אם לא היו להם טענות כנגד התובע שניהם היו אמורים לשלם את השכר המוסכם ואולם אמירה זו נוגעת למישור היחסים בינה לבין הנתבע ולא כהתחייבות כלפי התובע. לפיכך, תביעת התובע כנגד הנתבעת
נדחית.


טענות הנתבעים לעניין ניסוח ההסכם

18. בכתב התביעה שכנגד טוענים הנתבעים כי התובע ניצל את מעמדו ושינה את ההסכם שכתב על דעת עצמו כך שקבע כי יועבר אליו סך של 100,000 ₪ מחשבון בני הזוג על מנת לשלם באמצעות חובות אלו את חובות הבעל. הנתבעים טוענים כי בשל כך נאלצו לשוב לבית הדין ולבקש את שינוי ההסכם ונגרמה להם עוגמת נפש רבה.

19. בסעיף 2 להסכם שאושר על ידי בית הדין הרבני
נקבע
כי מתוך הכספים המופקדים בבנק דיסקונט יועבר לתובע סך של 100,000 ₪ על מנת לסלק את חובות הבעל כמפורט בסעיף 3 להסכם ויתרת הכספים בחשבון תועבר לידי האישה. מהעדויות שהובאו בפני
התרשמתי כי הנתבעים ידעו על סעיף זה והסכימו לו וזאת מן הנימוקים הבאים:
א. הנתבעים חתמו על ההסכם ועל כן הם מוחזקים כמי שהבינו את תוכנו. לפיכך, לא יישמע אדם בטענה, כי לא ידע על מה חתם ולא הבין את התנאים בהם התחייב (ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד (3) 591 (2000), סעיף 3 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין).
ב. ההסכם אושר בפני
בית הדין הרבני ב15/12 ויש להניח כי גם במועד זה הובהרו להם תנאי ההסכם ג. יום לאחר חתימת הסכם שלום הבית, חתם התובע על התחייבות כלפי הנתבע
בה הבהיר כי הסכום ישמש אותו לפירעון חובות על פי רשימת נושים, אשר הנתבע ימציא לו (נ/1). מכתב זה מלמד כי הנתבע ידע והבין את האמור בסעיף 2 להסכם הוא הוטרד מאופן ניסוחו ועל כן ביקש וקיבל הבהרה מידי התובע.

20. לאור האמור, אני דוחה את טענת הנתבעים כי התובע שינה את ההסכם ללא ידיעתם. הנתבעים זכאים כמובן לשנות את תנאי ההסכם כפי שעשו ואולם אין לחייב את התובע בהוצאות שנגרמו להם בעקבות השינוי שערכו.

פניית התובע לבית הדין הרבני לאחר אישור ההסכם

21. התובע פנה לבנק דיסקונט במטרה לקבל את הסך של 100,000 ₪ ואולם הבנק סירב לעשות לכן מבלי לקבל את אישור הנתבע. הנתבע לא נתן את הסכמתו. ביום
19/12/13 פנה התובע לבית הדין הרבני בבקשה לקבל את הסך של 100,000 ₪ לידיו "עבור חובותיו ובמיוחד החובות שלי".
בפני
ה זו נכתבו על ידי התובע דברים הקשורים לסכסוך הגירושין ובין היתר כי הנתבעת טענה בדיונים בבית המשפט לענייני משפחה כי הנתבע גנב ממנה כספים, כי הנתבעת טענה שהנתבע אלים כלפיה והוא הורחק ממנה בצו הרחקה, כי הנתבע מהמר בצורה חולנית , סירב לשלם לפועליו שכר עבודה ואף פעל במרמה באמצעות זיוף חותמות.
הנתבעים טוענים כי בדברים אלו הכפיש אותם התובע ואף פגע בהם כאשר ציטט דברים שנאמרו במסגרת הגישור.

22.
סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובע כי:

"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי... פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין שנעשה תוך כדי דיון בפני
הם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור" התובע הביא את הדברים בפני
בית הדין כבעל דין ועל כן הוא נהנה מחסינות בכל הקשור לפרסום לשון הרע.
ההגנה העומדת לתובע מכח הוראות הסעיף הנ"ל, הינה הגנה מוחלטת, גם כאשר נעשה הפרסום ממניעים פסולים (רע"א 1104/07, עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל).

23. מאידך עומדת לנתבעים עילת תביעה בגין הפרת חובות המגשר; הנתבעים פנו אל התובע על מנת שישמש כמגשר והוא קיבל על עצמו את התפקיד על אף שאין לו הסמכה לכך. משהציג עצמו כמגשר הוא אינו יכול להתעלם מהחובות המוטלים על כל מגשר. תקנה 5 (ד) לתקנות בתי המשפט גישור קובעת כי "המגשר לא ישתמש בכל מידע שנמסר לו במהלך הגישור, שלא יכול היה לקבלו בדרך אחרת במאמץ סביר, לכל מטרה זולת הגישור". השימוש במידע שנמסר לו בכדי להצדיק את בקשתו בפני
בית הדין הרבני הינו פסול ולא ניתן להשלים עם התנהלות מעין זו. משהשתמש התובע במידע שנמסר לו למטרה אחרת עליו לשאת בתוצאות מעשיו. אני מחייבת את התובע לשלם לכל אחד מן הנתבעים 2,500 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.


סוף דבר

24. א.
על הנתבע לשלם לתובע סך של 9,500 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ב. על התובע (הנתבע שכנגד) לשלם לכל אחד מהנתבעים (התובעים שכנגד) סך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

25. הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

26. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

27. אין לנקוט בהליכים לגביית שיק מס' 38799 שנמשך על ידי הנתבע ביום 30/11/13,אשר עניינו נידון במסגרת

פסק דין
זה.





ניתן היום,
י"ג תמוז תשע"ה, 30 יוני 2015, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 46916-12/13 אריה פרידמן נ' שמעון בוקובזה, עליזה בוקובזה (פורסם ב-ֽ 30/06/2015)