פסקי דין על ח"כ מירי רגב | פסקי דין על גילי גולן

29466-01/15 עא     01/07/2015




עא 29466-01/15 ח"כ מירי רגב נ' גילי גולן








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 29466-01-15 ח"כ מירי רגב
נ' גילי גולן

01 יולי 2015



בפני

הרכב כב' השופטים:
יגאל גריל
, שופט בכיר (אב"ד)




בטינה טאובר
, שופטת




תמר שרון-נתנאל
, שופטת


המערערת:

ח"כ מירי רגב
- ת.ז. 059602714
ע"י ב"כ עוה"ד יניב לנקרי ואח'


נגד


המשיב:

גילי גולן

ת.ז.
028951002
ע"י ב"כ עוה"ד אורון שוורץ ואח'



פסק דין

השופט י. גריל והשופטת ב. טאובר:

א)
בפני
נו ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נסרין עדוי) מיום 15/12/14 בת"א 2291-09-14, לפיה דחה בית משפט קמא את בקשתה של המערערת לסלק על הסף את התביעה שכנגד, שהגיש המשיב כנגדה, מחמת היותה קנטרנית, ולחלופין, לנוכח חסינותה העניינית של המערערת.

ב)
נביא להלן את עיקרי הדברים:

המערערת הייתה במועד הרלוונטי לתובענה חברת כנסת, ושימשה כיו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת (כיום מכהנת המערערת בתפקיד שרת התרבות והספורט).

ביום 30/07/14 פרסמה המערערת בעמוד הפרופיל האישי שלה ברשת הפייסבוק את הראיון ששודר בערוץ הראשון, בו הביעה המערערת את דעתה בדבר ההתנהלות הצבאית במבצע צוק איתן, תוך שהזכירה את אמירתו של הנשיא היוצא, מר שמעון פרס, לעניין המתווה המדיני. בעקבות פרסום הפוסט קיבלה המערערת תגובות רבות, חלקן תומכות, וחלקן מתנגדות.

ג)
יועציה של המערערת נתקלו במסגרת התגובות לפוסט בתגובה פוגענית של המשיב, שלא ראינו מקום לפרטה בשלב זה, ולצורך ההכרעה בבקשת רשות הערעור אינה מצריכה ציטוט.

ד)
נטען בתובענה, כי המשיב התהדר בדף הפייסבוק האישי שלו בדבר תגובתו הנ"ל, והחל להפיץ את דבריו במגוון ערוצי תקשורת, וביום 08/08/14 ציין, כי המערערת הגישה נגדו תלונה למשטרת ישראל בדבר העלבת עובד ציבור, וזו פורסמה באחד מעיתוני העולם, שלו נציגות בישראל.

כמו כן, פרסם המשיב בדף הפייסבוק שלו, כי הוא הוזמן לראיונות באמצעי התקשורת, כגון ערוץ 2 וכן ערוץ 24, והעלה תמונות מצולמות בערוצים בהם הופיע.

ה)
ביום 07/08/14 שלח בא כוחה של המערערת מכתב התראה למשיב לפני נקיטת הליכים משפטיים בדבר דרישה להתנצלות ופיצוי ממוני בגין עוולותיו.

באותו יום השיב בא כוחו של המשיב במכתב תגובה, וטען, כי נפגעה פרטיותו של המשיב. בהמשך החליטה המערערת להגיש את התובענה כנגד המשיב, ובה דרשה לחייב את המשיב להתנצל, וכן לחייבו בתשלום פיצויים בסכום כולל של 330,000 ש"ח.

ו)
המשיב הגיש כתב הגנה כנגד התובענה וכן כתב תביעה שכנגד, המבוסס על כך שכתובת מקום מגוריו של המשיב נחשפה באמצעות פרסום מכתב הדרישה, שהוציא בא כוח המערערת בעמוד הפייסבוק שלה.

נטען, כי המערערת ידעה או עצמה עיניים או לפחות התרשלה שעה שפרסמה את כתובת מגוריו של המשיב, הואיל ופרסום כתובת מגוריו של המשיב יביא, או עשוי להביא, לפגיעה פיזית במשיב, ליצירת איום מוחשי על חייו ולפגיעה ברכושו, ומכל מקום לפגיעה קשה בפרטיותו.

ז)
נטען בתביעה שכנגד, ש"תסריט אימה" זה אכן התממש עקב החשיפה, וציון כתובתו של המשיב בעמוד הפייסבוק של המערערת היה בבחינת כתיבת הכתובת על הקיר, שכן חייו של המשיב הפכו, כך נטען, לחלום בלהות, והוא נאלץ להימלט מדירתו, להיעזר במאבטח, ו"גם כיום, הוא ממשיך להביט מאחורי כתפו באימה". עמ' 2 לתביעה שכנגד.

המשיב מבקש בתביעה שכנגד לפסוק לזכותו פיצוי בגין נזק שאיננו ממוני כדלקמן:

100,000 ש"ח בגין עוולה מכוח חוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), 200,000 ש"ח בגין עוולת הרשלנות מכוח פקודת הנזיקין, ולחלופין, בגין עוולת תקיפה, וכן עוגמת נפש בסך 30,000 ש"ח וביחד 330,000 ש"ח.

ח)
המערערת הגישה לבית משפט קמא בקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד, וזאת בגין חסינותה. בין היתר נטען, כי המערערת פעלה בתום לב, ללא כל כוונה לפגוע במשיב, והסירה את המכתב מדף הפייסבוק שלה כ-10 דקות לאחר הדרישה להסירו, וכשעתיים בלבד מרגע פרסומו. עוד נטען, כי המשיב "שכח" כי במאמץ סביר כתובתו ברורה לכל מי שחפץ בכך בחיפוש באתרי המידע שברשת האינטרנט.

המערערת עותרת לכך, שהתביעה שכנגד תידחה על הסף מפאת חסינותה לפי חוק חסינות חברי כנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951 (להלן: "חוק החסינות"), וכן מכוח חוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), וזאת מתוך הסתמכות על סעיף 18 לחוק הפרטיות, אשר קובע כי תהא זו הגנה טובה אם הפגיעה נעשתה בדרך של פרסום מוגן לפי סעיף 13 של חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), או אם נעשתה הפגיעה בתום לב, או אם היה עניין ציבורי, המצדיק את הפגיעה בנסיבות העניין, ובלבד שהפרסום לא היה כוזב.

ט)
טענת המערערת היא, שהמשיב החל במסע רדיפה אחריה במטרה לרמוס את כבודה ושמה הטוב, ולכן סעיף 18(2) של חוק הגנת הפרטיות עומד לצידה, וככל שהייתה פגיעה במשיב (דבר שאותו מכחישה המערערת), הרי נעשה הדבר מחמת הגנה על עניין אישי בעל חשיבות ציבורית של המערערת, ומכל מקום, היא לא הפרה את פרטיותו, שכן המשיב ממילא חשף את עצמו במגוון רב של ערוצי תקשורת עם פרוץ הפרשה, ופרטיו המלאים מצויים בחיפוש סביר במדיה ובטלפון.

בנוסף נטען, כי דקות לאחר שהתבקש בא כוח המערערת להסיר את פרסום המכתב, הוא הורה לצוות של המערערת לעשות כן ללא דיחוי. המערערת מוסיפה וטוענת, שהתביעה שכנגד, שהגיש המשיב היא למעשה תביעת השתקה מצדו, שתגרום לבזבוז זמן שיפוטי יקר.

י)
המשיב הגיש תגובה לבקשתה של המערערת לסילוק על הסף של התביעה שכנגד, ולטענתו, החסינות הפרלמנטרית אינה חלה בנסיבות המקרה שלפנינו, הואיל והמערערת הייתה זו שיזמה את ההליך המשפטי, גררה את המשיב לדיון משפטי, ולא נקטה בכל צעד משפטי כנגד פעיליה, שנקטו בלשון איומים בדף הפייסבוק שלה, דבר המעיד על היעדר תום לב בהתגוננותה כעת בטענת החסינות.

י"א)
המערערת השיבה לתגובתו זו של המשיב, וחזרה על טענתה, כי עומדת לה חסינות עניינית מלאה, והוסיפה שהיא פירטה בבקשתה טענות נוספות, המעוגנות בדברי חקיקה נוספים, המקימים עילה לדחיית התובענה שכנגד. כמו כן, חוזרת המערערת על כך שתביעתו שכנגד של המשיב היא קנטרנית והוא מבקש להתפרסם על חשבונה של המערערת.

י"ב)
בהחלטתה מיום 15/12/14 דחתה כב' השופטת קמא את בקשתה של המערערת לסילוק על הסף של התביעה שכנגד נגדה, בציינה, כי בכתב התביעה שכנגד מועלות טענות עובדתיות, שמן הראוי לבררן לגופן; ובהוסיפה, כי הודעה כזו או אחרת בכלי התקשורת, שלכאורה ניתנה מפי המשיב או מי מטעמו בדבר נכונותו לוותר על תביעתו, ככל שתוסר התביעה שכנגדו, אין בה כדי ללמד בהכרח על היעדר סיכוייה של התביעה שכנגד, או על קיומם של מניעים פסולים מאחורי הגשתה. טענות הצדדים בהקשרים אלה ראויות, לפי קביעת בית משפט קמא,
להתברר לגופן.

י"ג)
עוד ציינה שופטת קמא, כי בין הצדדים נטושה מחלוקת בדבר סיווג הפעולה נשוא התביעה שכנגד כפעולה שבמתחם הסיכון הטבעי, אשר הפעילות הפרלמנטרית יוצרת מטבעה ומטיבה. הכרעה בעניין זה מחייבת בירור עובדתי.

לכן, כך ציינה שופטת קמא, מתייתרת בשלב זה ההכרעה בשאלה העקרונית בדבר היקף תחולתה של החסינות העניינית על הליכים משפטיים אזרחיים, הננקטים כנגד חבר הכנסת במסגרת אותם הליכים משפטיים עיקריים, שנפתחו ביוזמת חבר הכנסת עצמו.

לפיכך, קבעה שופטת קמא, כי נוכח המחלוקות העובדתיות הענייניות והשאלה המשפטית המתעוררת במקרה דנן, ראוי כי טענות הצדדים תתבררנה לגופן.

י"ד)
המערערת מיאנה להשלים עם החלטת בית משפט קמא, והגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 29466-01-15), וחזרה על בקשתה להורות על דחיית התביעה שכנגד, שהגיש המשיב, וזאת מכוח חסינותה של המערערת לפי סעיף 1(א) לחוק החסינות, וכן שאר ההגנות העומדות לרשות המערערת לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, וסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות, והכל לפי סמכותו של בית המשפט בהתאם לתקנה 101 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ט"ו)
נטען בבקשת רשות הערעור, בתמצית, כי חוק החסינות מעניק חסינות לחבר הכנסת למען שמירה על עצמאותו, כך שיוכל למלא את תפקידו כשליח הציבור ללא מורא ופחד מהליכים שיינקטו כנגדו.

לטעמה של המערערת, התובענה שהיא הגישה כנגד המשיב באה לעולם מחמת תגובתו הקשה של המשיב, שהייתה משוללת כל רסן, מכפישה ובוטה.

לטענת המערערת פרסום צעדיה נעשה בבחינת חובה ציבורית מכוח פרסום קודם, בו נקטה המערערת בדף הפייסבוק שלה, לפיו היא ציינה את גלי ההסתה כלפי חיילי צה"ל, ואף כלפי ראש הממשלה, ולמעשה מדובר בפעילות ציבורית של המערערת בדף הפייסבוק המידעי שלה לציבור בוחריה ולציבור כולו, והרי החסינות העניינית ניתנה לחבר כנסת כדי להבטיח אינטרס ציבורי חיוני כמו זה שבפני
נו (בג"צ 11225/03 בשארה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ס'(4) 287, וכן בג"צ 620/85 מיעארי נ' יו"ר הכנסת פ"ד מ"א(4), 169. בנוסף, מפנה בקשת רשות הערעור גם לבג"צ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל פ"ד מ"ט(1), 661).

ט"ז)
המערערת מדגישה, כי בעניינה אין המדובר כלל בפעילות בלתי חוקית, אלא בפעילות שחייבה אותה ציבורית, מה גם שמעשיה אינם מהווים פגיעה בפרטיות, שכן פרטיו של המשיב מצויים במידעון הטלפונים 144, ובנוסף גם עצם חשיפתו העצמית של המשיב, כשביקש במה בערוצי התקשורת הרבים.

המערערת מדגישה, כי היא ביקשה ליידע את ציבור בוחריה, מכוח פועלה הפרלמנטרי, בדבר משלוח המכתב מטעמה אל המשיב, וזאת עקב להיטותו של המשיב, שפתח את מסעו התקשורתי לאומה. עוד מציינת המערערת, שהיא הסירה את המכתב מיד משנתבקשה להסירו על ידי בא כוח המשיב.

י"ז)
המערערת טוענת, כי דווקא סעיף 18 של חוק הגנת הפרטיות מצדיק את בקשתה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד, שכן ככל שהייתה פגיעה במשיב, היה זה בתום לב, ומה גם שהפרסום במקרה שבפני
נו היה פרסום מותר מכוח מילוי תפקידה של המערערת.

י"ח)
לטעמה של המערערת, החלטת בית משפט קמא לוקה בחסר, ואינה יורדת לעומקם של הטיעונים, ובכללם הטענה המהותית ביותר: חסינות חבר כנסת מכוח חוק החסינות. בעוד שבית משפט קמא ביסס את החלטתו על הפן העובדתי, סבורה המערערת, כי בקשתה לדחייה על הסף של התביעה שכנגד נגדה נסובה על שאלה משפטית עקרונית, ולכן לא ניתן היה לבסס את החלטת בית משפט קמא על בסיס של בירור טענות עובדתיות.

י"ט)
בהחלטה מיום 23/02/15, החליטה חברת ההרכב (השופטת ב. טאובר) בתוקף סמכותה, לפי תקנה 407 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ליתן למערערת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא, וכן הורתה על העברת הדיון בערעור לשמיעה בפני
הרכב תלתא לפי סעיף 37(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984, וזאת נוכח הסוגיה העקרונית השנויה במחלוקת בין הצדדים, דהיינו, האם עומדת למערערת במקרה הנדון חסינות עניינית לפי סעיף 1(א) של חוק החסינות, ומהו היקפה של אותה חסינות, הניתנת לחברי כנסת מכוח חוק החסינות?

כמו כן, כך צוין בהחלטת השופטת ב. טאובר, חלוקים הצדדים בשאלה, האם משבחר נבחר הציבור מיוזמתו להגיש תביעה, וויתר הוא הלכה למעשה על חסינותו באותו עניין ממש ובכל עניין נלווה? נקבע, כי בשים לב לחשיבות הציבורית הנודעת להכרעה במחלוקת זו מוצדק ליתן רשות ערעור ולהעביר את הדיון בפני
הרכב תלתא, וכך אכן נעשה.

כ)
באי כוחם של שני הצדדים הגישו בפני
נו עיקרי טיעון מפורטים כמו גם תיק מוצגים מטעם המערערת. בישיבה, שהתקיימה בפני
נו ביום 26/05/15, שמענו ארוכות את טיעוניהם של באי כוח שני הצדדים, שחזרו על תמצית טענותיהם שבכתב, ועתה עלינו להחליט בעניין.

כ"א)
חסינותם של חברי הכנסת מעוגנת בסעיף 17 של חוק יסוד: הכנסת:

"לחברי הכנסת תהיה חסינות; פרטים ייקבעו בחוק."

סעיף 1(א) של חוק החסינות קובע כי:

"חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני
כל פעולה משפטית, בשל הצבעה או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעת או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת."

סעיף 1(א1) של חוק החסינות מוציא מכלל החסינות שורה של התבטאויות או מעשים, שבהתקיימם אין החסינות חלה, ואולם האמור בסעיף 1(א1) הנ"ל איננו מענייננו בהליך זה.

כ"ב)
היקף חסינותו של חבר הכנסת בישראל, כמבואר בסעיף 1(א) של החוק, הוא רחב מאוד. כעולה מספרה של ד"ר דפנה אבניאלי, דיני חסינות, הוצאת פרלשטיין-גינוסר
בע"מ, תשע"ד-2014, חסינות חברי הכנסת, המוגדרת לעיתים כ"עניינית" ולעיתים "מהותית" או "מקצועית", היא מוחלטת ואינה ניתנת להסרה על ידי הגוף המוסמך או לוויתור על ידי הנבחר עצמו, גם לאחר שסיים את כהונתו (שם, בעמ' 489).

כ"ג)
עוד מציינת המחברת המלומדת, שם, בעמ' 491, כי "המחוקק הישראלי אימץ מודל רחב של חסינות עניינית", ובעמ' 492: "מרבית שיטות המשפט, והמשפט הישראלי בכללן, דוגלות בתפיסה כי החסינות העניינית מיועדת להבטיח פעולה תקינה של הגוף המחוקק באמצעות ההגנה על חבריו, כחלק מתפיסת המשטר הדמוקרטי. המחוקק הישראלי מצא לנכון להדגיש את אופייה הכוללני של החסינות, וקבע שהכנסת אינה רשאית להסיר חסינות זו..."

ובהמשך, שם, בעמ' 494: "לצורך השגת איזון בין התכליות הנוגדות, נדרש בית המשפט להחליט בכל מקרה לעובדותיו אם יש מקום למתן החסינות אם לאו, ובכך להבטיח כי הפגיעה בשוויון שבין האדם תהיה מידתית." (ההדגשה שלנו).

כ"ד)
סוגיית חסינותם של חברי הכנסת נדונה לא מעט בפסיקה. כך, למשל, בבג"צ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל, פ"ד מ"ט(1), 661, וכך בבג"צ 620/85 מיעארי נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מ"א(4), 196.

בבג"צ 11225/03 ח"כ בשארה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ס'(4), 287 כתב כב' הנשיא (בדימוס) א. ברק, שם, בעמ' 322-323, את הדברים הבאים:

"לדיבור 'במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת' שבסעיף 1(א) לחוק החסינות יש ליתן את המשמעות שתגשים את תכליתו. חברתי עמדה בהרחבה על המסגרת הנורמטיבית של החסינות העניינית ועל התכליות שבבסיסה. לדברים אלה מסכים אני. כדברי חברתי, נועדה החסינות העניינית, בראש ובראשונה, '... להבטיח כי חבר הכנסת יוכל למלא נאמנה את תפקידו ולייצג את ציבור בוחריו תוך מתן ביטוי חופשי ומלא לדעותיו ולהשקפותיו, ללא חשש וללא מורא' (פסקה 6 לפסק דינה של חברתי). חסינות זו לא ניתנה לחברי הכנסת לרווחתם האישית. אין היא פריבילגיה שלטונית שחבר הכנסת נהנה ממנה מתוקף מעמדו הרם. החסינות העניינית ניתנה לחברי הכנסת כדי להבטיח אינטרסים ציבוריים חיוניים. ראשית, חסינות זו חיונית כדי להבטיח את זכותם של האזרחים כולם לייצוג פוליטי מלא ואפקטיבי".

כ"ה)
נציין, שלא בכל שיטות המשפט היקף החסינות רחב כפי היקף החסינות שבהתאם לחוק בישראל.


באשר לחסינות בארצות הברית כותבת ד"ר דפנה אבניאלי בספרה, שם, בעמ' 526:


"כיום, עיקר הדגש בבית המשפט העליון של ארצות הברית הוא על תוכן הדברים. ככלל, לא ניתנת הגנה להתבטאויות שנעשו מחוץ לבית הנבחרים. חברי בית הנבחרים חסינים מפני תביעה אזרחית על דברים שהשמיעו בכל אחד משני בתי הקונגרס, בין שהסעד המבוקש הוא פיצויים, בין שצו מניעה ובין שסעד הצהרתי; בין שההתנהלות שמתלוננים עליה היא הוצאת דיבה ובין שהפרת זכויות חוקתיות של המתלונן. עם זאת, כאשר חבר קונגרס מפרסם מחדש לשון הרע, שפורסמה לראשונה בקונגרס, אין הוא חסין בשל הפרסום החדש." (ההדגשה שלנו).


ובהמשך, שם, בעמ' 527:

"ביטויים המהווים לשון הרע אינם מוגנים גם אם נעשו במסגרת התפקיד, והגישה היא כי החסינות אינה מהווה הגנה להוצאת דיבה על ידי חברי הקונגרס." (ההדגשה שלנו).


כ"ו)
באשר לחסינות באנגליה כותבת המחברת המלומדת, שם, בעמ' 527-528:


"חברי הפרלמנט באנגליה ובשאר מדינות חבר העמים הבריטי, אינם נהנים מחסינות אישית כוללת, ואינם יכולים לבקש הגנה מפני העמדה לדין פלילי או מעצר. במובן זה, מעמדו של חבר הפרלמנט אינו שונה מזה של כל אזרח הנחשד בעבירה פלילית. חבר פרלמנט אינו חסין מפני מעצר או מאסר בגין עבירה פלילית, ודינו כדין כל אזרח, למעט החובה להודיע על כך לבית שבו הוא חבר. ניתן אף לעצרו בבניין הפרלמנט עצמו.


כך גם בתחום האזרחי, שבו חבר פרלמנט יכול להיתבע ככל אזרח רגיל. החסינות היחידה שממנה נהנים חברי הפרלמנט באנגליה, היא חסינות מפני העמדה לדין בגין דברים שאמרו במהלך דיון במליאת הפרלמנט או באחת מהוועדות. דברים שנאמרו מחוץ לפרלמנט אינם זוכים לחסינות.


החסינות חלה על פעולות שנעשו במסגרת מילוי תפקיד המחוקק. 'הליכים פרלמנטריים', משמעם ביצוע העסקים הרשמי
formal transaction of business
) בשני בתי הפרלמנט, וכל דבר שנאמר או נעשה על ידי חבר הפרלמנט במילוי תפקידו. היא חלה על התבטאויות במליאה ובוועדות, על הצבעות, על הצעות חוק ועל שאילתות. החסינות אינה חלה על פרסום הוויכוח הפרלמנטרי מחוץ לפרלמנט, על התבטאויות מעל דפי העיתון, בתקשורת או בדיונים ציבוריים, וחבר הפרלמנט יהיה אחראי לכל הכלול בפרסומים אלה."

(ההדגשה שלנו).



כ"ז)
רואים אנו איפוא כי החסינות המוקנית לפי החוק בישראל מקיפה ונרחבת, והיקף נרחב זה של החסינות עלול להביא לידי התנגשות אינטרסים.

על המתח המובנה באינטרסים הנוגדים לכאורה של חסינות עניינית מחד גיסא, ופגיעה בשוויון בין בני האדם, מאידך גיסא, עמד כב' הנשיא (בדימוס) א' ברק בבג"צ 11298/03 התנועה למען איכות השלטון נ' ועדת הכנסת, פ"ד נ"ט(5), 865, בעמ' 879-878:

"17. התכליות עליהן עמדתי אינן מובילות לכיוון אחד. יש ביניהן ניגודים. הן ביטוי למתח הקיים בתוך הדמוקרטיה עצמה. היבטים של הדמוקרטיה הפורמאלית נאבקים זה בזה (כגון, חבר הכנסת ביחסיו עם הרוב בכנסת, ביחסיו עם סיעתו וביחסיו עם מפלגתו); היבטים שונים של הדמוקרטיה המהותית נאבקים זה בזה (כגון חופש הביטוי המתנגש עם השם הטוב). ומעל כולם, המתח המתמיד שבין הדמוקרטיה הפורמאלית מזה לבין הדמוקרטיה המהותית מזה (כגון הגבלת כוחו של הרוב לפגוע בזכותו של הפרט). אכן, לדמוקרטיה מוסריות פנימית משלה. עולמה עשיר ורב-פנים. נקודת מבטה רב-ממדית
(ראו א' ברק, שופט בחברה דמוקרטית 90 (2004)). היא מבוססת על איזון עדין בין מרכיביה השונים (ראו ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בעמ' נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, 423).


18. מכאן שתכליתה של החסינות העניינית תיקבע בדרך של איזון עדין בין מרכיביה השונים. איזון מן הראוי לו שיהא בעל אופי עקרוני (ראו ברק, שם, עמ' 270). עליו לשקף 'אמת מידה הנושאת בתוכה קו מנחה ערכי' (השופט מ' שמגר בד"נ (9/77 חברת החשמל לישראל בעמ' נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ. פ"ד לב(3) 337, 361). מטבעו של האיזון העקרוני שהוא אינו מבוסס על נוסחאות מתמטיות מדויקות. הוא נועד לשקף את החשיבות החברתית היחסית של התכליות השונות המתנגשות זו בזו (ראו בג"ץ 2481/93 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים, פ"ד מח(2) 456, 475). הוא מבקש לאפשר לכל אחת מהתכליות הנוגדות להגשים את 'גרעינה' תוך ויתור על 'שוליה'. הוא נועד לאפשר פגיעה בזכויות אדם רק אם הגשמתן גורמת נזק שהסתברותו והיקפו מצדיקים פגיעה באותן זכויות. עמדתי בפרשת כהן על מהותו של איזון זה בכל הנוגע לאיזון בין התכליות הנוגדות המונחות ביסוד החסינות העניינית:

'איזון זה צריך להבטיח את עצמאותו וחופש פעולתו של חבר הכנסת, ובכך גם את פעולתה התקינה של הכנסת ואת הדמוקרטיה הישראלית. איזון זה צריך להבטיח פגיעה מועטה ככל האפשר בשלטון החוק ובשוויון הכול בפני
החוק, כפי שמתבקש במדינה דמוקרטית' (שם, עמ' 255; ראו גם פרשת פנחסי, עמ' 685)."

כ"ח)
על רקע דבריו של כב' הנשיא (בדימוס) א' ברק בבג"צ 5151/95 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מ"ט(5), 245, וכן בבג"צ 11298/03 התנועה למען איכות השלטון נ' ועדת הכנסת, פ"ד נ"ט(5), 865, כותבת המחברת ד"ר דפנה אבניאלי בספרה, שם, בעמ' 494:


"לצורך השגת איזון בין התכליות הנוגדות נדרש בית המשפט להחליט בכל מקרה לעובדותיו אם יש מקום למתן החסינות אם לאו, ובכך להבטיח כי הפגיעה בשוויון שבין בני האדם תהיה מידתית" (ההדגשה שלנו).

כ"ט)
מהתם להכא: התביעה-שכנגד שהגיש המשיב כנגד המערערת מתמקדת בפרסום מכתב ההתראה ששלח ב"כ המערערת אל המשיב וזאת נוכח התגובה שפרסם המשיב כנגד המערערת
עקב
פרסום ("פוסט") אותה פרסמה המערערת בדף הפייסבוק שלה המשמש אותה לקשר עם ציבור בוחריה. בגין תגובתו של המשיב הגישה המערערת את התביעה העיקרית לפיצוי בגין לשון הרע.

מכתב ההתראה הנ"ל שנשלח ע"י ב"כ המערערת אל המשיב פורסם בדף המידע של המערערת ברשת הפייסבוק. לטעמו של המשיב, כך נטען בתביעתו שכנגד, המערערת ידעה, או עצמה עיניים, או למצער התרשלה, שעה שפרסמה את כתובת מגוריו של המשיב, דבר שהיה בו כדי להביא לחשיפתו לאיומים על חייו, פגיעה ברכושו, ופגיעה קשה בפרטיותו (סעיף 2 בתביעה שכנגד).

ל)
השאלה העומדת להכרעה בפני
נו היא, אם כן, האם יש לדחות על הסף את התביעה-שכנגד שהגיש המשיב נוכח החסינות העניינית המוקנית למערערת בהיותה חברת כנסת?

ל"א)
איננו סבורים שיש להורות במקרה זה על דחיית התביעה-שכנגד על הסף, הואיל ואנו סבורים, כמצוין בספרה הנ"ל של ד"ר דפנה אבניאלי בעמ' 494 כי:

"לצורך השגת איזון בין התכליות הנוגדות, נדרש בית המשפט להחליט בכל מקרה לעובדותיו אם יש מקום למתן החסינות, אם לאו, ובכך להבטיח כי הפגיעה בשוויון שבין בני האדם תהא מידתית"
(ההדגשה שלנו).

ל"ב)
במקרה שבפני
נו בו עסקינן בפרסום בפייסבוק של מכתב ההתראה ששלח ב"כ המערערת למשיב, תוך חשיפת כתובתו, וכאשר עשוי להתעורר ספק בשאלה האם מדובר בפעולה של המערערת שחוסה תחת כנפי סעיף 1(א) של חוק החסינות, בהיותה פעולה שאינה עוסקת בלִבָּה של הפעילות הפרלמנטרית של חבר/ת הכנסת, אין מנוס מלברר תחילה עובדתית את הנסיבות על מנת שניתן יהיה להגיע למסקנה האם הפעולה נשוא ההליך מצויה במסגרת מתחם החסינות.

נדגיש, שאין לטעות ולהבין את דברינו כאילו סבורים אנו, שאין החסינות חלה במקרה זה, אלא כוונתנו היא לכך שבטרם ייקבע במקרה שבפני
נו האם חלה החסינות, אם לאו, יש מקום, בין היתר, שבית משפט קמא יברר את הנסיבות העובדתיות הרלוונטיות, ולאחר קביעת הנתונים והמסקנות המתבקשות ניתן יהיה לקבוע האם חלה החסינות.

ל"ג)
נוסיף, כי במסגרת שאר השיקולים שגם אותם על בית המשפט להביא בחשבון, יש מקום להבחין בין הליך של הגשת תביעה נגד חבר/ת כנסת בגין הבעת דעה בעל-פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה, ככל שהבעת הדעה או המעשה היו במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת (סעיף 1(א) של חוק החסינות), לבין הליך תביעה-שכנגד שמגיש מי שנתבע על-ידי חבר/ת הכנסת, מקום בו יזם חבר/ת הכנסת את נקיטת ההליך המשפטי.

ל"ד)
כותבת ד"ר דפנה אבניאלי בספרה הנ"ל: "באמצעות ההגנה על בית המחוקקים מושגת, למעשה, הגנה מפני התערבות בלתי רצויה של רשות אחרת, קרי הרשות השופטת או הרשות המבצעת, בענייניה של הרשות המחוקקת" (שם, בעמ' 492-491, ההדגשה שלנו).


כלומר, חוק החסינות מציב חיץ, גדר מפרידה, בין הרשות המחוקקת מחד גיסא, לבין הרשות השופטת או הרשות המבצעת מאידך גיסא, וזאת כדי למנוע התערבות בלתי רצויה, ובאופן שיבטיח פעולה תקינה של הגוף המחוקק, מקום בו מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 1(א) של חוק החסינות.

ל"ה)
ואולם, פני הדברים עשויים להיות שונים מקום בו חברת הכנסת, או חבר הכנסת, רואים לנכון, על יסוד שיקוליהם, ומנימוקיהם, לחצות את הגדר המפרידה הנ"ל, שיוצר החוק למען תקינות פעילותה של הרשות המחוקקת, ולהיכנס לתחומה של הרשות השופטת, וזאת על דרך של הגשת תביעה משפטית.

ל"ו)
במקרה זה שבו חבר/ת הכנסת החליטו, מיוזמתם ומטעמיהם, כי יש מקום לנקוט הליך משפטי, לא יהא זה נכון, כך אנו סבורים, להצר את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותו של הנתבע אשר רשאי במסגרת התגוננותו מפני התביעה שהוגשה כנגדו, להגיש תביעה שכנגד.

אנו סבורים, כי מצב דברים זה שונה מהליך משפטי שבו מוגשת תביעה וננקט הליך משפטי כנגד חבר/ת הכנסת שכן אז זכותם תהא לעתור לדחיית התביעה כנגדם ככל שמתקיימים תנאיו של סעיף 1(א) של חוק החסינות.

ל"ז)
כל האמור לעיל, הינם שיקולים שיהא על בית משפט קמא להביאם בחשבון, לאחר בירור הנסיבות העובדתיות הרלוונטיות למקרה שבפני
נו.

ל"ח)
ב"כ המערערת הפנה אותנו, בנוסף לכל האמור לעיל, גם להגנות העומדות לרשות המערערת מכח חוק הגנת הפרטיות, וחוק איסור לשון הרע, אך תחולתן של הגנות אלה טעונה אף היא בירור עובדתי.

ל"ט)
בשים לב לכל האמור לעיל, אנו סבורים שיש להורות על דחייתו של הערעור.


הואיל והשאלה שעמדה לדיון בפני
נו נוגעת לענין עקרוני, אנו סבורים שאין ליתן צו להוצאות.

מ)
עוד אנו מציעים, כי הפקדון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערת, עבור המערערת.



י' גריל, שופט בכיר

[אב"ד]

ב' טאובר, שופטת


השופטת ת. שרון-נתנאל:

אף אני סבורה כי קודם להכרעה בשאלת החסינות יש לקיים בירור עובדתי ולפיכך אני מצטרפת לעמדת חבריי לפיה יידחה הערעור ללא צו להוצאות.

ת' שרון-נתנאל, שופטת


לפיכך הוחלט לדחות את הערעור.

אין צו להוצאות.

הפקדון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערת, עבור המערערת.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לבאי כוחם של הצדדים.

ניתן היום,
י"ד תמוז תשע"ה, 01 יולי 2015, בהעדר הצדדים.




י' גריל, שופט בכיר

[אב"ד]

ב' טאובר, שופטת

ת' שרון-נתנאל, שופטת







עא בית משפט מחוזי 29466-01/15 ח"כ מירי רגב נ' גילי גולן (פורסם ב-ֽ 01/07/2015)