פסקי דין על אסף כהן | פסקי דין על רונית עליזה כהן | פסקי דין על ישראייר תעופה ותיירות בע"מ

19222-02/15 תק     06/07/2015




תק 19222-02/15 אסף כהן, רונית עליזה כהן נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה



ת"ק 19222-02-15 כהן ואח' נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
אושרית הובר היימן


תובעים

1.אסף כהן

2.רונית(עליזה כהן


נגד


נתבעת

ישראייר תעופה ותיירות בע"מ




פסק דין


בפני
תביעה לקבלת פיצוי בסך של 9,399₪, בגין איחור במסירת הכבודה (2מזוודות) לידי
התובעים.

התובעים הינם בני זוג, אשר רכשו מהנתבעת כרטיסי טיסה מישראל לרומא, הלוך ושוב.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 14.10.14, טסו התובעים לרומא בטיסה אשר נחתה בשעה 07:30.
עוד אין מחלוקת, כי עם נחיתתם של התובעים בשדה התעופה ברומא התברר להם כי אף אחת משתי
המזוודות שלהם לא הגיעו עימם, וכי למעשה הכבודה שלהם יחד עם 28 מזוודות נוספות של נוסעים
באותה הטיסה כלל לא הועלתה על המטוס. התובעים נותרו ללא כל ציוד, לרבות ציוד אישי בסיסי,
למעט מטלטלין שהעלו עימם אל הטיסה בתיק יד שנשאו.

אין מחלוקת, כי המזוודות נמסרו לתובעים, סופו של דבר ביום 16.10.14 בשעות הערב.

לטענת התובעים, בלית ברירה, נאלצו לרכוש ציוד אישי חיוני, כאשר ביום הראשון להגעתם לרומא רכשו רק ציוד הגייני בסיסי ביותר ורק ביום השלישי, ביום 16.10.14 נאלצו לרכוש גם ביגוד, היות ולא היו להם כל פרטי לבוש.
התובעים טוענים כי נוכח העיכוב במסירת הכבודה נגרמו להם נזקים כספים וכן עוגמת נפש.

לטענת הנתבעת, האיחור שנגרם במסירת הכבודה, מקורו בתקלה במערכת המיון של רשות שדות התעופה. נוכח
האמור, הכבודה לא הייתה תחת שליטת הנתבעת ו/או בחזקתה, ולא הייתה בידיה כל אפשרות למנוע את האיחור או לקצר את משך האיחור.

עוד טענה, כי התקלה שאירעה לא הייתה תקלה נקודתית, ביחס לכבודתם של התובעים בלבד, אלא תקלה
שפגעה בנוסעים רבים בטיסות שונות שיצאו מנמל התעופה בן גוריון בתאריך הרלוונטי לתביעה (בהיקף של כ – 1000 מזוודות). לשיטת הנתבעת היות והכבודה עדיין לא הועברה לרשותה, הרי שלא ניתן לייחס לה כל אחריות לעיכוב שנגרם.

הנתבעת מפנה לסעיף 17.2 לאמנת מונטריאול 1999 (להלן: "אמנת מונטריאול"), לפיו לנתבעת כמוביל אווירי תהיה אחריות לכבודה, כל עוד האירוע שגרם לנזק התרחש כאשר הכבודה הייתה בחזקתו.
לטענת הנתבעת, הואיל והכבודה לא הועלתה למטוס, הרי שלא בוצעה העברה של הכבודה לחזקת הנתבעת.
עוד טוענת הנתבעת, בהסתמך על סעיף 19 לאמנת מונטריאול כי בנסיבות המקרה דנן, לא היו לה אמצעים כלשהם בהם יכלה לנקוט על מנת למנוע את הנזק.
הנתבעת אף מציינת כי אמנת מונטריאול שוללת אפשרות לפיצוי בגין עוגמת נפש, בשונה מאמנת וורשה שהיתה בתוקף עד לשנת 2011.

דיון והכרעה
:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים במעמד הדיון שנערך בפני
י, החלטתי לקבל
את התביעה בחלקה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

סעיפים 2
ו-
3
ל
חוק התובלה האווירית
, התש"מ 1980, קובעים בבירור כי על תובלה אווירית יחולו
כללים ייחודים וספציפיים בנוגע לתובלה בין לאומית אווירית. הכללים נקבעו באמנת וורשה ולאחר
מכן באמנת מונטריאול אשר נכנסה לתוקף בישראל בשנת 2011.

סעיף 10
ל
חוק התובלה האווירית
קובע כי עילות התביעה המוקנות לנוסע כנגד המוביל האווירי,
מוגבלות לעילות מכוח האמנה בלבד, ועילות אלו יבואו במקום כל עילה על פי דין אחר.

בהתאם לסעיף 19 לאמנת מונטריאול החלה בענייננו, המוביל האווירי נושא באחריות לכל נזק שנגרם
מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה
או טובין.
סעיף 20 לאמנת מונטריאול מסייג אחריות המוביל האווירי לנזק , ככל שמוכח כי המוביל האווירי , שליחיו וסוכניו, נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא הייתה בידיהם כל אפשרות לנקוט
בהם.

נמצאנו למדים, כי במקרה של תובלה אווירית ההסדר החקיקתי הרלבנטי הינו האמנות הבינלאומיות ולא דין אחר. יתרה מכך, ובהתאם לאמנת מונטריאול כאמור, האחריות לנזק שנגרם בגין איחור לכבודה מוטל על המוביל האווירי בלבד, ולא ניתן לייחס באופן ישיר, לכל גורם אחר, אחריות לנזק
שנגרם לנוסע.
בהתאם לסעיף 18 לאמנת מונטריאול, המתייחס לנזק שנגרם לכבודה, נקבע כי אחריותו של המוביל
האווירי על הכבודה חלה על המוביל האווירי, מרגע שזו נמסרה לידיה ועד למסירתה חזרה לידיו של
הנוסע.
סעיף 18(2) לאמנת מונטריאול קובע כי ההובלה האווירית כוללת את "כל תקופת הזמן
שבה מצויים הכבודה או הטובין בהשגחתו של המוביל, אם בשדה התעופה, אם בתוך כלי טיס ואם
במקרה של נחיתה מחוץ לשדה התעופה- בכל מקום שהוא".
ניתן להקיש וללמוד מסעיף זה גם לעניין איחור במסירת הכבודה ולא רק נזק לכבודה.

בתי המשפט נדרשו בעבר לסוגיה זו, ונקבע במספר פסקי דין העיקרון המנחה לפיו מרגע שהנוסע מסר את הכבודה לנציג המוביל האווירי, המוביל הוא זה אשר אחראי לו, בכל שלבי הטיפול בכבודה, הגם שחלקם מבוצעים על ידי גורמים אחרים,
וזאת עד להשבת הכבודה לנוסע. עוד נקבע כי האחריות ונטל ההוכחה לגבי נסיבות האובדן ו/או הנזק מוטלות על המוביל.

מכאן, שהנתבעת הינה אחראית על פי אמנת מונטיראול לעיכוב שנגרם לכבודה, וזאת כבר מהרגע בו
התובעים הגיעו עם המזוודות לשדה התעופה, פגשו את נציג הנתבעת, ביצעו הליך קבלה, ומסרו את
המזוודות. לפיכך, השאלה האם התקלה אירעה עוד בטרם הועלו המזוודות על המטוס הינה בלתי
רלוונטית לשאלת אחריותה של הנתבעת.

כאמור, טענה הנתבעת, כי הואיל והעיכוב מקורו בתקלה במערכת המיון של רשות שדות התעופה, היה על התובע לצרפה לתביעה. וכן טענה לסייג לאחריותה, בהתאם לאמנה הואיל ונסיבות העניין לא היו כלל בשליטתה.

על כן, נדרשתי לשאלה, האם ניתן לקבוע כי במקרה דנן, מתקיים הפטור על פי סעיף 20 לאמנת מונטריאול, קרי האם הוכיחה הנתבעת כי נקטה בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק, באופן שהיא תהא פטורה מפיצוי התובעים בגין נזקיהם.

מעדותו של נציג הנתבעת עולה, כי זו לא עשתה כל צעד אקטיבי למניעת הנזק. הנציג אף לא ידע לומר
מתי בדיוק נודע לנתבעת על התקלה, באיזה אופן ומה עשתה על מנת להקטין את הנזק של נוסעיה.
כל שנטען הוא שלנתבעת לא הייתה כל ידיעה אילו מזוודות של נוסעיה הועלו לטיסה ואילו לא
ושכאשר הדבר נודע, פעלה עבור הנתבעת חברת שירותי קרקע.
בנסיבות האמורות, לא ניתן לקבוע כי הנתבעת הוכיחה שנקטה בכל האמצעים כדי למנוע את הנזק
שנגרם לתובעים.

זאת ועוד, חובתה של הנתבעת כלפי נוסעיה, מתבקשת לא על פי האמנות ו
חוק התובלה האווירית
, אלא גם עפ"י חובות של פיקוח על רשות שדות התעופה, מכוח
כללי רשות שדות התעופה (פריקת כלי טיס וטעינתם) התשמ"ח-1988.
פיקוח זה מטיל על הנתבעת את האחריות לאופן התנהלות רשות שדות התעופה בעת פריקה או טעינה של מזוודות נוסעי הנתבעת.


התנערות הנתבעת מעמידה בכללים הנ"ל בהיעדר פיקוח משמעותי ואפקטיבי, ומאידך התנערותה מכל אחריות כלפי נוסעיה ובפרט כלפי התובעים ביחס לכבודתם, הינה התנהלות בלתי תקינה.

לאור כל האמור, אני קובעת כי הנתבעת אחראית כלפי התובעים בגין העיכוב שנגרם בהגעת הכבודה, מכוח החובות החקוקות החלות עליה ומאחר והנתבעת לא הוכיחה כי עשתה כל שיכלה למניעת קרות הנזק לתובעים כתוצאה מהעיכוב במסירת הכבודה.

לעניין הנזקים שנתבעו -
התובעים הציגו חשבוניות בגין מוצרים שנרכשו על ידם מאחר וחל עיכוב בקבלת המזוודות.
לאחר עיון בקבלות אני מאשרת אותן, אף שהן כתובות באיטלקית. ראשית, אני מאמצת לעניין תוכן החשבוניות את עדותו של התובע. שנית, המועדים המצויינים בחשבוניות תואמים את מועדי העיכוב במסירת הכבודה. שלישית, גם הדיוט אשר אינו קורא איטלקית, יכול בנקל להבחין כי מדובר בפרטי הגיינה ובפרטי לבוש בסיסיים. רביעית, אין זה סביר לצפות מן התובע לשאת בעלויות תרגום מקצועי, בשים לב להיקף הכספי של התביעה ובמקרה זה יש לנהוג בהתאם לגמישות המקובלת בבית המשפט לתביעות קטנות.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1857 ₪ (391 יורו עפ"י השער היציג במועד הרכישה).

אינני מאשרת הפיצוי בגין עגמת נפש וזאת לאור עיקרון ייחוד העילה אשר נקבע
בסעיף 10
ל
חוק התובלה האווירית
אשר קובע כי אחריותו של המוביל תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר.

אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעים, בסך 700 ₪.




בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים
71
54678313
ניתן היום,
י"ט תמוז תשע"ה, 06 יולי 2015, בהעדר הצדדים.















תק בית משפט לתביעות קטנות 19222-02/15 אסף כהן, רונית עליזה כהן נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/07/2015)