פסקי דין על אלון חן | פסקי דין על תשתיות נפט אנרגיה | פסקי דין על קו מוצרי דלק |

24574-04/11 סע     12/07/2015




סע 24574-04/11 אלון חן נ' תשתיות נפט אנרגיה בע"מ, קו מוצרי דלק בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ס"ע 24574-04-11


12 יולי 2015

לפני
:

כב' הסגנית נשיא
איטה
קציר
נציג
ציבור (עובדים)
מר אהוד בוך
נציג ציבור (מעסיקים)
מר יעקב בן הר

ה
תובע
אלון חן
, ת.ז. 03824234
ע"י ב"כ: עו"ד בנימין פילובסקי
-

ה
נתבעות
1. תשתיות נפט אנרגיה בע"מ
2.
קו מוצרי דלק בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד שלמה בכור



פסק דין


זוהי תביעה לתשלום פיצוי בגין הוצאת דיבה ולשון הרע, פיצוי בגין חוסר תום לב ועוגמת נפש, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, החזר הוצאות שתייה וארוחות, גמול שעות נוספות, כוננות, הפרשי שכר, הוצאות טלפון, תוספת נהיגה עצמית, תוספת אי היעדרות ובונוס שנתי.

להלן עובדות המקרה:

1.
התובע עבד כמאבטח אצל הנתבעת מס' 1 מיום 18.7.03 עד חודש 11/06.

בתאריך 1.11.06 התובע עבר לעבוד בתפקיד אחר, וקיימת מחלוקת בין הצדדים באשר להגדרת התפקיד ומהותו, וכן באשר לזהות המעסיק.

לטענת התובע, מיום 1.11.06 עבר לעבוד אצל שתי הנתבעות כסייר קווים.

הנתבעת מס' 2 טוענת מנגד כי, התובע עבר לעבוד כסייר ביטחון על הקווים, ומעולם לא הועסק ע"י הנתבעת מס' 2.

2.
בתאריך 16.7.08 התובע פוטר ממקום עבודתו.

3.
בין התובע לבין הנתבעת מס' 1 נחתם הסכם עבודה, שכותרתו "הודעה בדבר תנאי עבודה – הסכם עבודה מיוחד לעובדי אבטחה" (להלן: הסכם עבודה) בתאריך 15.7.03, בטרם תחילת העסקתו, ומדי שנה לאחר מכן, בתאריך 20.6.04, 20.6.05 ו- 25.6.06.

4.
בתאריך 1.11.06 חתמו התובע והנתבעת מס' 1 על נספח ב' להסכם העבודה, הקובע את שכרו של התובע, תשלום קצובת כלכלה, ביגוד, ותפקידו של התובע כסייר ביטחון על הקווים במתקן קווי דלק.

טענות התובע:

5.
התביעה מתייחסת רק לתקופת העסקת התובע מיום 1.11.06 כסייר קווים. הנתבעות העסיקו את התובע על "תקן" ביטחון, במסווה של קצין תורן בוקר, במתקן נפט של קו מוצרי דלק, על מנת להעסיקו בתנאים מקפחים. מדובר במצג שווא.

6.
התובע עבד מיום 1.11.06 כסייר קווים, בעבודת פיקוח על שלמות הצנרת של הנתבעת מס' 2. אין קשר בין סיור ופיקוח לביטחון, מדובר בעבודה שונה לחלוטין.

7.
כסייר יכול היה התובע להשלים עד 10 שנות עבודה. הנתבעות פיטרו את התובע שלא כדין, במסווה של תום חוזה ביטחון, לאחר 5 שנות עבודה, לאחר שהתובע התבקש לחשוף התנהלות של סיירים אחרים. מכתבו של התובע להנהלה בעניין צולם והופץ בין כלל העובדים, כאשר התובע הוצג כ"מלשין ובוגד".

8.
התובע פוטר ללא שימוע ובטענת שווא של סיום חוזה ביטחון של 5 שנים.

9.
מנהל הנתבעת מס' 2, מר ניסים רז, ביזה את שמו של התובע, הוציא את דיבתו ואף לא טרח להעיד בבית הדין. מר רז הפיץ מכתב שכתב התובע לכלל העובדים תוך פגיעה בשמו הטוב. התובע הוכפש ושמו הטוב נרמס, כאשר הוצג בפני
העובדים כבוגד ומלשן.

10.
אם אכן השימוע נערך ע"י מר רז, מנהל קמ"ד לעניין תפקודו כסייר, מה הקשר לסיום חוזה ביטחון. ואילו אכן, התובע לא פוטר, אלא הסתיים חוזה ביטחון, מדוע נערך השימוע ע"י מר רז, ולא ע"י מר מורדו, האחראי על הביטחון.

על כן, גרסת הנתבעות אינה אפשרית ואינה מתיישבת עם ההגיון.

11.
התובע לא קיבל מכתב הזמנה לשימוע הכולל את פירוט הטענות כלפיו בכתב, לא נוהל פרוטוקול, ואין כל תיעוד בתיקו האישי של התובע.

12.
הנתבעת מס' 2 הינה חברה ממשלתית המעסיקה עובדים, לרבות מנכ"ל, פקחים, מזכירות ומשגרים. עובדיה מקבלים תלוש שכר מנתבעת מס' 1.

טענת הנתבעות כי לנתבעת מס' 2 אין עובדים, הינה בדותה משפטית. משקיבל התובע הוראות ממנהל קמ"ד ועובדיה, משהיה חלק מהעבודה בנתבעת מס' 2 ומשנתן שירותי פיקוח על הצנרת באחריותה, היה אחד מעובדיה.


לכל היותר הנתבעות העסיקו את התובע בצוותא.

13.
לטענת התובע הוא זכאי לתשלום הסכומים המפורטים להלן:
א)
פיצוי בגין לשון הרע והוצאת דיבה בסך של 100,000 ₪.
ב)
פיצוי בגין עוגמת נפש וחוסר תום לב בסך של 50,000 ₪.
ג)
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע בסך של 50,000 ₪.
ד)
החזר הוצאות עבור רכישת שתייה בסך של 1,083.6 ₪.
ה)
החזר עבור ארוחות בסך של 7,461 ₪.
ו)
גמול שעות נוספות בסך של 11,120 ₪.
ז)
תשלום עבור שעות כוננות בסך של 16,478 ₪.
ח)
תשלום שכר לשנתיים שנשללו מהתובע תוך אפלייתו לעומת אחרים וזאת בסך של 180,000 ₪.
ט)
השוואת תנאי שכרו של התובע לתנאי עבודתם של סיירי קווים מן
המניין – לשכר יסוד הגבוה ב- 500 ₪ לחודש בסך כולל של 10,500 ₪.
טלפון סלולרי – השבת ההפחתות משכר התובע בגין שימוש בסלולר בלמעלה מ- 200 ₪
לחודש, וזאת בסך של 1,260 ₪.
תוספת נהיגה עצמית בסך של 14,595 ₪.
תוספת אי היעדרות בסך של 15,960 ₪.
בונוס שנתי בסך של 64,000 ₪.

14.
בכל הנוגע לתביעה שכנגד, מדובר בתביעה חסרת בסיס. כל מסמך המצוי בידי התובע הוא מסמך פומבי או מסמך נעדר כל סיווג, דבר לא נגנב מהנתבעות. לנתבעות לא נגרם כל נזק.

טענות הנתבעות:

15.
התובע לא היה עובד של הנתבעת מס' 2 ואין כל עילת תביעה כנגדה. הנתבעת מס' 2 אינה מעסיקה עובדים. הנתבעת מס' 1 שילמה את שכרו של התובע לאורך כל תקופת עבודתו.

על אף האמור התובע המשיך את תביעת הסרק שלו כנגד הנתבעת מס' 2, כאשר הסכמי העבודה הם רק עם נתבעת מס' 1, על כן יש לדחות את התביעה כנגד נתבעת מס' 2 תוך חיוב בהוצאות.

16.
התובע עבד אצל הנתבעת מס' 1 כמאבטח. עפ"י הסכם עבודה מיום 25.6.06 הוראות ההסכם הקיבוצי אינן חלות על התובע.

בתאריך 1.11.06 עבר התובע לעבוד כסייר ביטחון על הקווים ובהתאם לכך נחתם עימו נספח ב' להסכם.

17.
התובע התקבל לעבודה ע"י מר אריק טל, בעלה של בת דודתו, מבלי שהוא או מר טל הסבו את תשומת לב הנתבעת מס' 1 לקרבה המשפחתית ביניהם. התובע מעולם לא הצטיין בעבודתו, ונהנה מחסות קרוב משפחתו.

18.
התובע מעולם לא התמודד במכרז פנימי לתפקיד "סייר קווים" ו/או לכל תפקיד אחר.

19.
לא הובטח לתובע להיקלט כעובד מן המניין בנתבעת מס' 1.

20.
העובדה שחלק מהמשימות של סיירי ביטחון וסיירי קווים חופפות אינה הופכת סייר ביטחון לסייר קווים.

21.
התובע ביקש להתלונן על עובדים מסוימים ופנה למר מורדו, כמנהלו הישיר. מר מורדו ביקש ממנו להעלות את הדברים על הכתב. לאחר הגשת התלונה קבע מר מורדו, פגישה לתובע עם גב' אלסון מנהלת משאבי אנוש.

סיום עבודתו של התובע לא קשור למסמך כזה או אחר.

22.
סיום עבודתו של התובע נבע מהסיבות הבאות - מר ניסים רז לא היה מרוצה מתפקודו של התובע, התובע סיים 5 שנות עבודה, התובע סירב להתמודד במכרזים לתפקידים אחרים.

23.
לתובע קוימו 2 הליכי שימוע – הראשון ביום 6.7.08 בפני
מר ניסים רז מנהל קמ"ד, ושימוע שני ביום 10.7.08 בפני
מוטי בן ארצי – קב"ט אזור צפון.

בסופם של הליכי השימוע הוחלט על סיום עבודתו של התובע.

24.
גם אם התובע היה עומד בנטל לקבלת תנאי עבודה של "סייר קווים", אין בסיס לתביעותיו.

החלת ההסכם הקיבוצי דור א' על התובע אינה רלוונטית, מאחר וההסכם הקיבוצי הזה חל על רשימה סגורה של עובדים, שהתובע לא נכלל בהם.

ככל שהתובע טוען כי ההסכם הקיבוצי דור ב' חל עליו, הרי שהוא חייב בהחזר כספים של כ- 2,000 ₪ לחודש.

25.
מעולם לא הובטח לתובע החזר הוצאות עבור שתייה, ומדובר בזכות שאינה ניתנת לפדיון.

26.
התובע קיבל 20 ₪ ליום עבודה עבור החזר ארוחות ואין בסיס לתביעתו.

27.
התובע קיבל גמול שעות נוספות כמפורט בתלושי שכרו.

28.
התובע קיבל תשלום כוננות.

29.
התובע לא המציא כל אסמכתא המעידה כי שכר היסוד של סייר קווים גבוה ב- 500 ₪ מהשכר ששולם לו.

30.
תוספת נהיגה עצמית משולמת לסיירי קווים שיש להם רכב צמוד.

31.
תוספת אי היעדרות מותנית באי היעדרות במשך 3 חודשים מלאים. זכות זו קיימת רק בהסכמים קיבוציים אשר אינם חלים על התובע.

32.
תשלום טלפון סלולרי מוגבל אצל כל עובדי הנתבעת מס' 1, לרבות הבכירים.

33.
בונוסים משולמים לפי שיקול דעת של הנתבעת מס' 1 כפוף להערכות עובד, ואינם חלק מתנאי שכר.

34.
התובע הגיש תלונה על עובדים. התלונה הועברה לבדיקת הגורמים הרלוונטיים. התובע לא הביא לעדות עדים ששמעו את "הוצאת הדיבה".

התביעה שכנגד:

35.
על הנתבעת מס' 1 חל חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח – 1998, האוסר מפורשות על הוצאת מסמכים כלשהם מהחברה ועל שמירת סודיות מוחלטת.

36.
עפ"י נהלי החברה חל איסור על הוצאת רשומות. התובע חתום על הסכם שמירת סודיות, האוסר על הוצאת והחזקת מסמכים השייכים לנתבעת מס' 1.

37.
התובע הפר הוראות אלו כאשר גנב מסמכים חסויים ובכללם, סידורי עבודה, פרטים חסויים עם מיקום מתקני הנתבעת, תרשימים, דוחות מסווגים, התכתבות ומסמכים סודיים.

על כן, התובע חייב בפיצוי הנתבעת מס' 1 בסך של 100,000 ₪.



לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

זהות המעסיק –

38.
השאלה במחלוקת הינה – האם הנתבעות היו מעסיקות במשותף של התובע, או שמא התובע עבד אצל הנתבעת מס' 1 בלבד?

39.
ראוי לציין ולהדגיש, כי אף אם נקבע שהנתבעות היו מעסיקות במשותף של התובע, הרי שבהתאם להצהרתו של ב"כ התובע בדיון מוקדם שהתקיים ביום 12.9.13, הסעדים הכספיים נתבעו מהנתבעת מס' 1 בלבד, אשר שילמה לתובע את שכר עבודתו במהלך כל תקופת העבודה, והיא לטענת התובע ובא-כוחו, אחראית על תשלום מלוא סכום התביעה.


(ראה פרוטוקול דיון מיום 12.9.13 עמ' 2-4).

40.
בפס"ד דב"ע מג/ 2-22 יואב גבע נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם בנבו), נקבע לעניין מעסיקים במשותף כדלקמן -

"אכן, אין מניעה עקרונית שעובד יעבוד אצל שניים במקביל. בעניין זה נפסק, כי:
"רק עת שניים 'באים
-
כאחד' כמעבידים של פלוני, אפשר לראות יחסי עובד
-
מעביד בין השניים 'ביחד ולחוד' לבין העובד. ומתי יתקיים תנאי זה? התנאי יתקיים עת מדובר בשותפים, בפעילות 'משותפת' של השניים או בהתקשרות חוזית של שניים על מנת לקבל 'עבודה' מפלוני. על כל פנים, ליחסים כאלה יהיה רק חוזה אחד והצדדים לאותו חוזה יהיו, מצד אחד – 'העובד' ומצד שני – שניים כ'אחד' שבשירותם מבוצע חוזה העבודה"
41.
יפים לעניינו דבריו של כב' הנשיא (בדימוס) אדלר בפס"ד ע"ע 467/08 פימה פאק פרימוזה טריידינג בע"מ נ' ש.י.ל.ה שירותי קירור ואחסנה בע"מ (פורסם בנבו), ניתן ביום 12.7.10 כדלקמן -
"סוגיית זהות המעסיק נדונה רבות בפסיקתו של בית דין זה, שהתווה אמות מידה ומבחנים לשם הכרעה בה. ב

פסק דין
בית הגפן,
עמדתי על חלק ממבחנים אלה, כדלקמן:
"... מי קיבל אותו כעובד, מי רשאי לפטרו, מי משלם את שכרו, כיצד דיווחו עליו למס הכנסה, ממי ביקש חופשה, למרותו של מי הוא סר ולמי יש זכות פיקוח עליו".
נוסף על מבחנים אלה, יידרש בית הדין בבואו להכריע בשאלת זהות המעסיק, גם לבחינת עניינים אלה: מיהו "הצד השני" של חוזה העבודה, ב"חצרו" של מי מבוצעת העבודה; מיהו המשתמש בעבודה; ומי מממן את שכרו של העובד."

42.
הנתבעת מס' 2 הינה חברת בת של הנתבעת מס' 1, המחזיקה ב- 100% ממניותיה.


בתאריך 1.11.06 התובע עבר לעבוד בתפקיד סייר במתקני הנתבעת מס' 2.
לתפקיד הנ"ל התקבל לאחר ראיון אצל מנהל הנתבעת מס' 2 בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, מר ניסים רז.
התובע סיים עבודתו כסייר בהתאם להחלטתו של מר רז, אשר לטענת הנתבעות, לא היה שבע רצון מתפקודו של התובע.
מאחר ובמועד החלטתו של מר רז לסיים את תפקידו של התובע כסייר, סיים התובע 5 שנות עבודה, לא היה באפשרות התובע לשוב ולעבוד כמאבטח, בהתאם לנוהלי הנתבעת מס' 1 על פיהם עובד אבטחה לא מועסק מעבר ל- 5 שנים.
במהלך עבודתו כסייר התובע היה נתון למרותו ופיקוחו של מר ניסים רז, מנהל הנתבעת מס' 2.
התובע נדרש לדווח על עבודתו למר רז.
הנתבעת מס' 1 שילמה את שכרו של התובע וזכויותיו הסוציאליות במהלך כל תקופת עבודתו, לרבות עבודתו כסייר.

43.
לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעות היו מעסיקות במשותף של התובע.
אולם, בהתאם להצהרת ב"כ התובע בדיון מיום 12.9.13, ככל שייקבע כי התובע זכאי לסעד כספי כזה או אחר, הנתבעת מס' 1 תישא באחריות לתשלומו.

תפקידו של התובע –

44.
עיקר המחלוקת בין הצדדים, היא באשר למהות והגדרת תפקידו של התובע, האם עבד בתפקיד ביטחוני, כטענת הנתבעות,
כ"סייר ביטחון על הקווים", או בתפקיד "סייר קווים", כטענת התובע, בפיקוח על קווים תת קרקעיים בהתאם לתקנות המים.

45.
בתמליל שיחה מיום 23.11.07 בין התובע, מר מורדו, קב"ט ארצי של הנתבעת מס' 1, וגב' אורנה אולסון, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת מס' 1, נאמר ע"י מר מורדו כי אמנם התובע רשום כעובד שלו, היינו, שייך לביטחון, אולם, מבחינה מקצועית ומנהלית הוא כפוף למר ניסים רז, מנהל הנתבעת מס' 2 דאז.

"ובעצם הוא כפוף מקצועית לניסים, אני לא מנחה אותו בכלום."
(תמליל שיחה מיום 23.11.07 עמ' 5).

בעדותו בביה"ד מר מורדו טען דברים הסותרים את דבריו הנ"ל, כאמור בתמליל.
מר מורדו העיד כי לתובע, למעשה היו שני מנהלים, הוא ומר רז, וכי התובע היה כפוף אליו מבחינה בטחונית מקצועית.

"אני מנחה אותו מבחינה מקצועית מהי מסגרת תפקידו"
(ראה פרוטוקול דיון מיון 1.1.15 עמ' 22).

מר מורדו העיד כי, התובע במהלך עבודתו כסייר נדרש לדווח על דליפה או חפירה בסמוך לצינור דלק לאחראי על הסיירים, מר ביין, ולא לו.
מר מורדו הוסיף כי –
"מה שניסים רז מנחה אותו אני לא מתערב בזה כי אין לי את הידע המקצועי הנדרש להנחות אותו."


(שם, עמ' 23)

46.
טענה זו של מר מורדו תמוהה בהתחשב בעובדה כי הוא משמש כקב"ט ארצי בנתבעת מס' 1, ולטענתו התובע עבד בתפקיד בטחוני. אם כן, כיצד למר מורדו אין את הידע המקצועי על מנת להנחות את התובע???

בתשובה לשאלה האם הידע המקצועי הנדרש – זה כל הקשור לסייר על הקווים? השיב מר מורדו בחיוב.

מר מורדו העיד כי, אינו יודע מהי העבודה שביצע התובע בפועל כסייר עבור הנתבעת מס' 2. "אני לא יודע את מגוון הפעולות שהוא עשה..." (שם, עמ' 25)

אילו אכן התובע היה מבצע עבודה ביטחונית במסגרת עבודתו כסייר, כטענת הנתבעות, הרי שסביר להניח, שנדרש היה לדווח אודות עבודתו למר מורדו מתוקף תפקידו כקב"ט ארצי האחראי על כל עובדי הביטחון, וכן סביר כי מר מורדו היה מודע היטב לטיב העבודה וסוג הפעולות שנדרש התובע לבצע בתפקידו כסייר ביטחוני.

47.
בנוסף למר מורדו, הנתבעות הביאו לעדות את מר שמעון אזולאי, מנהל הנתבעת מס' 2 אשר החליף את מר רז בתפקיד הנ"ל בחודש מאי או יוני 2009, היינו, לאחר מועד סיום עבודתו של התובע.


למר אזולאי לא הייתה כל ידיעה אישית באשר לפעולות שנדרש התובע לבצע בתפקידו כסייר.

48.
התובע המציא דוחות עבודה שהוגשו ונחתמו ע"י מר רז, מנהל הנתבעת מס' 2 דאז, על פיהם ביצע עבודות של סיור, פיקוח, חצייה, גישוש, עבודות אשר כוללות עבודות פיקוח בהתאם לתקנות המים המבוצעות ע"י סיירי קווים, ולא עבודות ביטחוניות.

כמו כן, הומצאו דו"חות פעילות שהגיש התובע, על פיהם, בין היתר, הוקפץ בקריאות חירום לבדיקת דליפה של דלק, ונזילה של נפט.

49.
כמו כן, הנתבעות טענו כי, לתובע נערך שימוע ע"י מר רז בתאריך 15.6.08. אילו אכן, כטענת הנתבעות התובע עבד בתפקיד ביטחוני כ"סייר ביטחון על הקווים" מדוע, אם כן, בשימוע, אשר כביכול נערך לו, לא נכח מר מורדו, קב"ט ארצי, כמנהלו של התובע?

מר אזולאי בעדותו, העיד כי בשימוע של סייר ביטחון יהיו נוכחים מר מורדו, סמנכ"לית משאבי אנוש והוא.

(שם, עמ' 33).

50.
יתרה מזאת, בסיכום שיחה שנערכה בין התובע לבין מר ארצי, קב"ט צפון, מיום 10.7.08 ציין מר ארצי שאין מקום להתערבות של מר מורדו בעניינו של התובע בעבודתו אצל הנתבעת מס' 2, מאחר ומרגע שעבר התובע לעבוד בנתבעת מס' 2 "תפקודו ויחסי העבודה בינו לבין הצוות בקמ"ד אינם קשורים במערך האבטחה ואין מקום להתערבות של אבי בנעשה בקמ"ד חיפה."


(הדגשות אינן במקור).

51.
אשר על כן, לאור הסתירות והתמיהות בעדותו של מר מורדו ולאחר בדיקת הראיות בתיק זה, אנו קובעים, כי התובע הועסק ע"י הנתבעות כסייר קווים.
מהראיות והעדויות עולה כי, הגדרת תפקידו של התובע כתפקיד ביטחוני כ"סייר ביטחון על הקווים", נועד בשל החוסר בתקנים פנויים לתפקידי סיירי קווים והצורך של הנתבעות בגידול מצבת כוח האדם בתפקיד זה.

נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים –

52.
הנתבעות טענו כי, לתובע נערכו 2 שימועים, וכי עבודתו הסתיימה מאחר ומר רז לא היה שבע רצון מתפקודו בעבודה, הוא סיים 5 שנות עבודה בביטחון וסירב להתמודד במכרזים שפורסמו.

53.
אין מחלוקת כי, התובע לא קיבל כל זימון בכתב לשימוע, וכי לא פורטו בכתב הטענות כנגדו, בגינן נשקלת האפשרות לסיים העסקתו.

54.
הן מר מורדו והן מר אזולאי העידו כי, בטרם פיטורי עובד נשלח זימון לשימוע, מנוהל פרוטוקול והכל מתויק בתיקו האישי של העובד.

יחד עם זאת, מר מורדו טען כי, התובע כלל לא פוטר ולא זומן לשימוע, אלא הוצע לו לעבור לעבוד בתפקיד ביטחוני אחר עד לסיום החוזה.

(שם, עמ' 27).

55.
עדותו של מר מורדו עומדת בסתירה לטענות של הנתבעות.

כאמור הנתבעות טוענות כי, נערכו לתובע שני הליכי שימוע, כאשר הראשון ע"י מר רז ביום 15.6.08, והשני ע"י מר מוטי בן ארצי, קב"ט צפון, בתאריך 7.7.08.


מר מורדו מנגד טוען, כי התובע כלל לא זומן להליך שימוע ולא פוטר מעבודתו, אלא הוצע לו לעבור לעבוד בתפקיד ביטחוני אחר עד לסיום החוזה, היינו, עד לסיום 5 שנות עבודה.

בפועל, התובע החל עבודתו אצל הנתבעת מס' 1 כמאבטח בתאריך 18.7.03.

חמש שנות עבודה אמורות היו להסתיים בתאריך 18.7.08, כאשר בסיכום השיחה של התובע עם מר רז מיום 6.7.08 צוין כי, התובע יסיים עבודתו כסייר בתאריך 16.7.08. דהיינו, בסיום 5 שנות עבודה.
לפיכך, אין בסיס לטענת מר מורדו כי, היה באפשרות התובע לעבור לעבוד בתפקיד ביטחוני אחר עד למועד סיום החוזה עימו, והתובע, הלכה למעשה, פוטר מעבודתו.

56.
בסיכום שנכתב ע"י מר רז מיום 6.7.08, צוין כי בתאריך 15.6.08 קיים "דיון" עם התובע, במהלכו הובהר לו כי הוא אינו מרוצה מעבודתו, תוך פירוט הבעיות. אין כל אזכור לכך, כי מדובר בהליך שימוע, וברי, כי הטענות כלפי התובע הועלו רק במהלך השיחה עם מר רז, ולא פורטו בפני
ו קודם לכן.

57.
כמו כן, למעט הערה סתמית בסוף הסיכום הנ"ל, כי התובע לא הסכים עם דבריו של מר רז וטען טענות, אשר לדעתו של מר רז, הינן שקריות, אין כל פירוט של טענות התובע, ונראה כי לא ניתנה לתובע הזדמנות כנה וממשית להשמיע טענותיו בניסיון למנוע את סיום העסקתו.

ראוי אף לציין כי, הערה זו באשר לטענות התובע נכתבה לאחר שמר רז הודיע לתובע, כך על פי הסיכום, כי יסיים עבודתו כסייר בתאריך 16.7.08 ויחזור לעבוד כמאבטח, החלטה תמוהה כשלעצמה, בהתחשב בכך כי תמו 5 שנות העסקה בביטחון, ולא ניתן להמשיך ולהעסיק את התובע כמאבטח.

58.
יתרה מכך, חשוב להדגיש כי, טענת מר רז בסיכום השיחה הנ"ל, כי התובע היה במועד השיחה בתקופת ניסיון בעבודתו כסייר, וכי תקופת הניסיון לא צלחה, לא אוזכרה בכתבי הטענות של הנתבעות ואין לה כל בסיס.

התובע החל לעבוד כסייר בתאריך 1.11.06. השיחה בינו לבין מר רז התקיימה בתאריך 15.6.08, למעלה משנה וחצי לאחר תחילת עבודתו כסייר.

אין זה סביר כי עובד, יימצא בתקופת ניסיון בתפקיד במשך תקופה כה ארוכה, על אחת כמה וכמה כאשר אין מדובר בעובד חדש, אלא בעובד שהועסק בחברה כבר כשלוש וחצי שנים, בטרם העברתו לתפקיד סייר קווים.

59.
זכות השימוע הינה זכות יסוד, אשר מקורה בכללי הצדק הטבעי והיא מחייבת מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני
מעסיקו בטרם יוכרע האם לסיים העסקתו.

(ראה -
ע"ע 231/99
אורי חייק - שירות התעסוקה
[פורסם בנבו], ניתן ביום 29.5.01 ;

ע"ע 1027/01
ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל
(פורסם בנבו)).

60.
הנתבעות לא הודיעו לתובע מבעוד מועד כי היא מוזמן להליך שימוע, וכי נשקלת האפשרות לסיים את העסקתו תוך פירוט העילות לכך.
משלא עשו כן, למעשה, הנתבעות לא נתנו לתובע הזדמנות להיערך ולהשמיע טענותיו כנגד העילות כלפיו.
בנוסף, מסיכום השיחה עם מר רז עולה כי, ההחלטה על סיום העסקתו של התובע כסייר, אשר הלכה למעשה, היוותה החלטה על פיטוריו מעבודתו אצל הנתבעות, התקבלה עוד בטרם ניתנה לתובע הזדמנות להשמיע טענותיו בניסיון לשכנע את מר רז שלא לסיים את העסקתו.

61.
לפיכך, אנו קובעים כי התובע פוטר שלא כדין וללא הליך שימוע, ועל כן, על הנתבעת מס' 1
לשלם לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 6 משכורות בסך של 42,000 ₪ (מתלוש שכרו של התובע לחודש יוני 2008, עולה כי שכרו החודשי הממוצע של התובע בשנת 2008 עמד על סך של 7,000 ₪). יש לשלם לתובע את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום.

הוצאת דיבה ועוגמת נפש –

62.
התובע טען כי, המכתב שכתב בהתאם לבקשתו של מר מורדו, לגבי ליקויים ובעיות בהם נתקל בעבודתו אצל הנתבעות, הועבר ע"י מנכ"ל הנתבעת מס' 1 למר רז, ומר רז הפיצו בין עובדי הנתבעות, תוך שהוא מכנה את התובע בכינויים מעליבים כגון – "זבל", "בוגד" וכו'.


לטענת התובע, בכך למעשה הנתבעות פגעו בשמו הטוב והוציאו דיבתו.

עוד טוען התובע כי, מסירת מכתבו למר רז נעשה בחוסר תום לב וגרם לתובע עוגמת נפש קשה, תוך הפרת הסכם העבודה בין הצדדים, ובייחוד הסכם בין התובע לבין מנכ"ל הנתבעת מס' 1 כי, מכתבו יישאר חסוי.


לאור האמור, התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב בסך של 50,000 ₪ ובגין עוגמת נפש וחוסר תום לב בסך של 50,000 ₪.

63.
בתצהירו טען התובע כי, עובדים בשם –אילן גור, איציק וזאב מסרו לו שהעתק מכתבו הופץ בין העובדים, וכי מר רז כינה אותו בכינויים מעליבים.

אולם, התובע לא הביא לעדות את מי מהעובדים הנ"ל, או את מר רז עצמו.

64.
בעדותו אמר התובע כי יש בידיו עדויות של אנשים אשר קיבלו ממר רז העתק ממכתבו, ושמעו אותו מכנה את התובע בכינויים פוגעניים.
"אותם עובדים שקיבלו העתקים של התצהיר שמעו ממנו את המילים האלה...


אם בית המשפט רוצה, אנחנו נביא...


אם אתה מתכחש לכך, אני אביא אותם להעיד..."


(ראה פרוטוקול דיון מיום 14.12.14 עמ' 18).

65.
חרף האמור, התובע לא הביא לעדות אף עובד, אשר קיבל העתק ממכתבו ו/או ראה את מר רז מפיץ את מכתבו של התובע בין עובדי הנתבעות ו/או שמע את מר רז מכנה את התובע בכינויים מעליבים כאלה ואחרים.

66.
הנתבעות צודקות בטענתן כי, על מנת לבדוק את תלונות התובע במכתבו באשר לליקויים ובעיות בהם נתקל בעבודתו בנתבעת מס' 2, היה צריך להעביר את תלונותיו לבדיקה לגורמים המוסמכים, וביניהם גם, מר רז, אשר כאמור שימש בתקופה הרלוונטית כמנהל הנתבעת מס' 2, ואשר הוזכר במכתבו הנ"ל של התובע.

67.
אמנם, נכון וראוי היה להעביר את תלונות התובע לבדיקת הגורמים המוסמכים, מבלי לחשוף את שמו של התובע כמתלונן ומבלי להעביר את מכתבו, אולם אין בעצם העברת מכתבו של התובע למר רז, כמנהל הנתבעת מס' 2, לצורך בדיקת הליקויים שהועלו במכתבו, בכדי להוות חוסר תום לב ו/או פגיעה בשמו הטוב של התובע.

68.
התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכיח כי, מר רז הפיץ את מכתבו בין כל עובדי הנתבעות, וכינה אותו בכינויים פוגעניים.

כמו כן, התובע לא השכיל להוכיח כי פיטוריו נבעו ממניעים זרים, וכי יש קשר כלשהו בין סיום העסקתו כסייר קווים ולבין המכתב שכתב.
ראוי להדגיש עוד כי, מכתבו של התובע נכתב בחודש 11/07 (ושיחה בעניין עם מר מורדו וגב' אולסון, מנהלת משאבי אנוש, התקיימה בתאריך 23.11.07), כ- 7 חודשים (!!) לפני שהודיע מר רז לתובע על סיום העסקתו כסייר קווים, בתאריך 15.6.08.

69.
לאור האמור, אנו קובעים כי דין רכיבי התביעה לתשלום פיצוי בגין הוצאת דיבה ועוגמת נפש – להידחות בזאת.


הפרשי שכר עבודה –

70.
התובע טען כי הוא זכאי לשכר עבודה של שנתיים נוספות שנשללו ממנו, מאחר ופוטר שלא כדין.

71.
אין לקבל טענה זו של התובע.

קביעתנו כאמור לעיל, כי התובע אכן הועסק, כטענתו, כסייר קווים, ולא בתפקיד ביטחוני כסייר ביטחון על הקווים, כטענת הנתבעות, אינה מהווה הוכחה ו/או ערובה להמשך העסקתו של התובע לתקופה כזו או אחרת.


משקבענו לעיל כי, התובע זכאי לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה של 6 משכורות, לאור העובדה שפוטר ללא עריכת הליך שימוע תקין, אין התובע זכאי לכל תשלום נוסף בגין שכר עבודה לשנתיים נוספות ממועד סיום עבודתו.

החזר הוצאות עבור שתיה וארוחות –

72.
בדיון שהתקיים בתיק הנ"ל ביום 12.9.13, טען ב"כ התובע כי התביעה להחזר הוצאות שתייה ואוכל אינה מבוססת על הסכם קיבוצי ואף אינה נקובה בהסכם האישי של התובע, אלא רק על פי הנהוג בנתבעות.

73.
התובע לא הביא כל ראיה לנוהג האמור בנתבעות לתשלום החזר עבור הוצאות שתייה, וכי הוא זכאי לתשלום אש"ל, מעבר לסך של 20 ₪ אש"ל ששולמו לו עבור כל יום עבודה.

74.
יתרה מכך, התובע לא הביא כל ראיה באשר להוצאותיו בפועל עבור שתייה ואוכל.

75.
לאור האמור, אנו קובעים כי דין רכיבי התביעה הנ"ל – להידחות בזאת.

גמול שעות נוספות –

76.
התובע טען כי עבד מדי יום כ- 4 שעות נוספות בגינן לא קיבל גמול שעות נוספות.

77.
התובע לא המציא לבית הדין דו"חות נוכחות על פיהם עבד שעות נוספות בגינן לא שולם לו גמול, ותביעתו הינה בגדר אומדנא בלבד.

78.
לאור האמור, אנו קובעים כי התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח את תביעתו לגמול שעות נוספות, ועל כן – דינה להידחות בזאת.

שעות כוננות –

79.
אף תביעתו של התובע לתשלום שעות כוננות לא הוכחה.

80.
לתובע שולמו שעות כוננות, אולם לטענתו היה זכאי לתשלום נוסף בגין כוננות, מאחר ונדרש להיות כונן כל החודש.


התובע לא הביא כל ראיה המעידה כי נדרש להיות כונן שעות נוספות מעבר לשעות הכוננות ששולמו לו, וכי הוא זכאי לתשלום נוסף.

81.
לפיכך, דין רכיב התביעה הנ"ל – להידחות בזאת.

השוואת תנאי עבודתו של התובע לתנאי עבודתם של סיירי קווים –

82.
התובע אכן, כאמור לעיל, עבד כסייר קווים לכל דבר, ולא בתפקיד ביטחוני.

83.
לטענת התובע, יש להשוות בין תנאי שכרו לבין תנאי שכרם של סיירי קווים מן המניין, ולשלם לו – שכר יסוד גבוה יותר ב- 500 ₪ לחודש, תוספת נהיגה עצמית בסך של 695 ₪ לחודש, תוספת אי היעדרות בסך של 760 ₪ לחודש, טלפון סלולארי ללא הגבלה ובונוסים תקופתיים.

84.
ראוי לציין, כי בדיון שהתקיים בתיק הנ"ל בתאריך 12.9.13 טען התובע כי אינו יודע מהו המקור המשפטי ממנו נובעות הזכויות הנ"ל.

85.
שכר יסוד גבוה ב- 500 ₪ – התובע לא הביא כל ראיה לבית הדין המעידה, כי שכרם של סיירי קווים היה גבוה מהשכר ששולם לו בפועל, ובוודאי שלא הוכח כי שכרם של סיירי קווים היה גבוה משכרו של התובע ב- 500 ₪.

86.
תוספת נהיגה עצמית – תוספת זו שולמה לסיירי קווים אשר היה להם רכב צמוד, כאשר ישנם סיירי קווים שלא הוצמד להם רכב, ועל כן לא שולמה להם התוספת הנ"ל.

התובע לא הוכיח בבית הדין כי, התוספת הנ"ל שולמה לכל סיירי הקווים, בין אם הוצמד להם רכב ובין אם לאו. אין מחלוקת, כי לתובע לא היה רכב צמוד.

87.
תוספת אי היעדרות – תוספת אי היעדרות שולמה לעובדים שלא נעדרו במשך 3 חודשים מלאים.

התובע לא הציג כל ראיה בבית הדין, כי לא נעדר מעבודתו ועל כן היה זכאי לתוספת הנ"ל מדי חודש, וכך גם ביחס לסכום התוספת המגיע לו, לטענתו, בסך של 695 ₪.

88.
טלפון סלולארי – התובע לא המציא אסמכתא כלשהי בבית הדין כי, לסיירי קווים ניתן טלפון סלולארי ללא הגבלה, וכי הוא זכאי להחזר עבור הניכויים משכרו לאחר שעבר את מכסת ה- 200 ₪ בחודש.

89.
בונוסים תקופתיים – אין מחלוקת כי, חלוקת הבונוסים נתונה לשיקול הדעת של הנהלת הנתבעות, האם לחלק בונוסים לעובדים, למי ומתי.

התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח, כי שולמו בונוסים לסיירי קווים, מה היה גובהם ומתי הם שולמו.

90.
לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי, על אף קביעתינו כי התובע אכן עבד בתפקיד של סייר קווים, הרי שהתובע לא השכיל להוכיח תביעתו כי תנאי שכרו קופחו לעומת תנאי שכרם של סיירי הקווים ולא הרים את נטל הראיה שהיה מוטל על שכמו. לפיכך, דין רכיבי התביעה הנ"ל – להידחות בזאת.

תביעה שכנגד –

91.
התובע המציא לבית הדין את סידורי העבודה שלו, דו"חות מעקב שמילא בסיורים, היתרי ביצוע וכו'.

92.
המסמכים הללו הגיעו לידי התובע במהלך עבודתו, בין אם נשלחו אליו ע"י מי מטעם הנתבעות, ובין אם מולאו על ידו במסגרת תפקידו כסייר קווים, ועל כן, אין לקבל את טענת הנתבעות כי התובע גנב מסמכים אלו.

93.
בהתאם לנוהל אבטחת מידע של הנתבעות – ספק רב אם ניתן לסווג מסמכים אלו כמסמכים סודיים ו/או חסויים.

94.
יתרה מכך, צודק התובע בטענתו כי, לא היה עולה בידו להוכיח תביעתו שעבד כסייר קווים לולא הגיש לביה"ד את המסמכים הרלוונטיים המעידים על מהות תפקידו והעבודה שביצע.

95.
לאור האמור, אנו קובעים, כי הותבע לא הפר את חובת הסודיות ונהלי הנתבעות, כטענתו. על כן דין התביעה שכנגד – להידחות בזאת.

לסיכום –

96.
על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה של 6 משכורות בסך של 42,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מועד הגשת התביעה לבית הדין, ביום 14/4/11, ועד למועד התשלום המלא בפועל.

97.
שאר רכיבי התביעה נדחו, כאמור, וכך גם התביעה שכנגד.

98.
בנסיבות אלה, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ה, (12 יולי 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






מר יעקב בן הר
נציג עובדים

א. קציר
סגנית נשיא

מר אהוד בוך
נציג מעסיקים







סע בית דין אזורי לעבודה 24574-04/11 אלון חן נ' תשתיות נפט אנרגיה בע"מ, קו מוצרי דלק בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/07/2015)