פסקי דין על שלמה לביא | פסקי דין על דן ציבולסקי | פסקי דין על מרים ציבולסקי |

27774-04/15 א     20/07/2015




א 27774-04/15 שלמה לביא נ' דן ציבולסקי, מרים ציבולסקי








בית משפט השלום בקריות



ת"א 27774-04-15 לביא נ' ציבולסקי ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
נאסר ג'השאן


תובעים

שלמה לביא


נגד


נתבעים

1. דן ציבולסקי
2. מרים ציבולסקי



החלטה

1.
שלוש בקשות מונחות לפניי.

2.
בבקשה הראשונה, עותרים הנתבעים להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי המוסמך לדון בתובענה, וזאת מאחר ומדובר בתביעה עפ"י חוק הנאמנות התשל"ט- 1979 (להלן : "חוק הנאמנות") בבקשה השנייה, עותרים הנתבעים לתקן את כתב ההגנה ואילו בבקשה השלישית עותר התובע לגבות את עדותו כעדות מוקדמת נוכח גילו.

3.
בטרם אתייחס לטענות הצדדים בכל אחת מן הבקשות נביא את עיקרי המחלוקת בין הצדדים.

4.
התובע, איש בא בימים, בן 92 ביום הגשת התביעה, טוען בכתב תביעתו כי הנתבע חייב לו כספים ששמר עבורו ואשר מסרב הוא להשיב לו. עפ"י הנטען, התובע הינו איש עסקים ותיק ועתיר נכסים, שבינו לבין הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") נרקמו יחסי ידידות ויחסי עבודה במשך 40 שנה, כאשר התובע חשף את ענייניו הכספיים בפני
הנתבע שהינו רו"ח במקצועו, אשר שימש רו"ח של התובע וחברו הטוב. התובע טען כי בשנת 2013 היו מופקדים בחשבון התובע בבנק
ubs
בשוויץ סך 480,000 דולר אמריקאי, ומשביקשו הרשויות בארה"ב מן הבנק לחשוף את חשבונות התובע (שהינו אזרח ארה"ב) ייעץ לו הנתבע להעביר סך 380,000$ לחשבונו בארץ, ואילו את היתרה, ע"ס 100,000$ להפקיד בחשבון הנתבעים בבנק אחר בשוויץ, עד אשר יימצא פתרון הולם שיאפשר להעביר את הכספים לידי התובע. לבסוף נהג התובע לפי עצת הנתבע והפקיד בחשבון הנתבע סך 82,813 $. עוד מציין התובע, כי באותה שנה (2013)שררו יחסי ידידות ויחסי אימון עמוקים בין התובע לבין הנתבע והתובע אף מינה את הנתבע כמנהל עזבון בצוואה שערך בעבר, ועל כן לא נערך בין השניים מסמך בכתב והתובע האמין כי הנתבע ישיב את הסכום לידיו מייד עם דרישה.
התובע טוען כי הנתבע דרש את הסכומים בשנת 2014, אולם הנתבעים סירבו להשיבם לידי התובע בטענה, כי התובע העניק להם סכומים אלה כמתנה. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לו סך 327,277 ₪.

5.
בכתב ההגנה כפרו הנתבעים בטענות התובע וטענו כי מי שיזם תביעה זו הינו בנו של התובע -גבריאל אשר מבקש להשתלט על כספי אביו. על מנת שלא נאריך מקום שבו ניתן לקצר, טוענים הנתבעים כי אינם חייבים לתובע מאומה, מאחר והסכום הועבר לידי הנתבע כמתנה. הנתבעים טענו כי "התובע אשר היה עד לאחרונה איש עסקים צלול ונבון, נתן לנתבע מרצונו החופשי מתנה בסך 100,000$ כאות הוקרה ותודה, כמחווה לנתבע ידידו הטוב אשר עמד לצידו בזמנים הטובים והרעים וייעץ לו בכל שנות חברותם". להוכחת עומק ידידות השניים מפנה הנתבע לעובדה כי התובע מינה אותו כאפוטרופוס יחיד על גופו ורכושו (ככל שבכך יהיה צורך). הנתבעים אף טענו כי לא היתה כל סיבה להעברת הכסף לחשבונם מלבד הסיבה לה טענו הנתבעים - דהיינו הענקת מתנה בשל יחסי ידידות עמוקים בין השניים. הנתבע מוסיף שלא היתה כל מניעה כי התובע יעביר את כל כספיו לחשבון אליו העובר סך 380,000 $ בארץ.

6.
לאחר הגשת כתב ההגנה הונחו בפני
בית המשפט שלוש בקשות; על הבקשות, התגובות והתשובות אעמוד להלן, ולאחר סקירת טענות הצדדים אכריע בכל אחת מהן.

טענת חוסר סמכות עניינית שהעלו הנתבעים:

7.
הנתבעים טענו כי בית המשפט השלום נעדר סמכות לדון בתביעה. הנתבעים טוענים כי לנוכח טענת התובע, לפיה הכספים הועברו במסגרת יחסי נאמנות בין התובע לבין הנתבעים (סעיף 3 לכתב התביעה), הרי נעדר בית המשפט השלום סמכות מקומית לדון בתביעה. התובעים מפנים לסעיף 37 לחוק הנאמנות: "בית המשפט המוסמך לפי חוק זה- למעט הליכים לפי סעיף 31 הוא בית המשפט המחוזי". על כן ביקשו הנתבעים להעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי. הנתבעים מפנים לאמור ברעא 4298/98 חיה כץ נ' דוד פישמן (פורסם בנבו, 26.11.1998) להלן: "עניין כץ").


8.
התובע מבקש לדחות את הבקשה. הוא טוען כי טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה בהזדמנות הראשונה, והיא מהווה שינוי חזית. לגופה של בקשה, טוען התובע כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי נאמנות כמשמעותם בחוק הנאמנות והוא לא טען זאת, כי אם יחסי אמון, ועל כן חוק הנאמנות אינו מסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים.

9.
לטעמי, דין הבקשה להעברת התביעה לבית המשפט המחוזי מחמת חוסר סמכות עניינית להידחות אולם בטרם אכריע בבקשה, אציין כי טענה מן הסוג הזה אין צורך להעלותה בהזדמנות הראשונה בדומה לטענת חוסר סמכות מקומית.

10.
סבורני כי הודעת התובע בתגובתו, ולפיה תביעתו אינה עפ"י חוק הנאמנות, די בה כדי להבהיר כי התביעה בסמכות בית המשפט השלום, וכי אין מדובר בתביעה עפ"י חוק הנאמנות. יחד עם זאת אדון בטענת הנתבעים לגופה, ולוּ מן הטעם שכל עוד לא תוקן כתב התביעה יש להתייחס לאמור בו ולעילות המוזכרות בו.

11.
מסכים אני עם הנתבעים כי מערכת היחסים בין התובע לבין הנתבע מוצגת בכתב התביעה כמערכת יחסי נאמנות. סעיף 1 לחוק הנאמנות מגדיר נאמנות כ- "זיקה לנכס על פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת". התובע מגדיר את יחסי הצדדים כ"יחסי נאמנות", ומטענותיו בכתב התביעה עולה כי הכספים הוחזקו בידי הנתבע בנאמנות עד אשר יושבו לידי התובע, מייד עם דרישה וכי הכספים היו ונותרו בבעלות התובע.

10.
מבחן הסמכות של בית המשפט השלום אינו מבחן העילה, כי אם מבחן הסעד (ראו (ראו: ע"א 510/82 רינה חסן נ' יפה פלדמן פ"ד לז(3) 1, 13-14; וכן רע"א 8105/11 אברהים ג'ולאני נ' אסמאעיל מוחמד סלימאן). תהיה עילת התביעה אשר תהיה, יבחן בית המשפט את הסעד המבוקש. אם הסעד הינו בסמכות בית המשפט השלום, ידון בתביעה בית המשפט השלום.

12.
הנתבעים מפנים לאמור בפרשת כץ שם קובע בית המשפט העליון את הדברים שלהן:

"כידוע,

זהותו

של

בית

המשפט

בעל

הסמכות

העניינית

לדון

בתובענה

נקבעת

על
-
פי

הנטען

בכתב

התביעה
.
ככלל,


נקבעת

הסמכות

העניינית

על
-
פי

הסעד

המבוקש

בכתב

התביעה, וזאת

להוציא

מקרים

שבהם

נקבע

בחוק

ספציפי

כלשהו

כי

הסמכות

העניינית

תוכרע

על
-
פי

מבחן

מהותי

יותר

המתייחס

לתוכן

התובענה,

קרי

למהות

הסכסוך

ולעילות

הנטענות

במסגרתו"
.
13.
באשר לסעיף 37 לחוק הנאמנות קובע בית המשפט בעניין כץ הנ"ל העליון את הדברים שלהלן:

"מנוסחו

הרחב

של

הסעיף

עולה, אפוא

כי

זהו

אחד

המקרים

שבהם

מוקנית

לבית

המשפט

המחוזי

סמכות

ייחודית

לדון

בכל

פנייה

שעילתה

בחוק

הנאמנות (פרט

להליכים

פליליים

לפי

סעיף 31 לחוק) יהיו

סכום

התובענה

והסעד

הנתבע

במסגרתה

אשר

יהיו. זאת, לרבות

פניות

שבהן

השאלות

המרכזיות

העומדות

לדיון

הן

עצם

היווצרותה

של

נאמנות

ותנאיה".

14.
באותו

פסק דין
שניתן ע"י דן יחיד (כב' השופטת דורנר), נדונה השאלה האם המשיבים בתביעה הם נאמנים וכאשר הסעד שנידון היא מתן הוראות לנאמנים לפעול
בכספי הנאמנות באופן מסויים, להעבירם לנאמנים אחרים ולתת דין וחשבון. אמנם, כך עולה מהחלטת בית המשפט העליון, דובר גם על תביעה כספית שמהותה היה להעביר את כספי הנאמנות, אולם עיקר התביעה היא לראות במשיבים כנאמנים ומתן הוראות להעביר סכום התביעה לידי אחרים.

15.
חלק מן ההחלטות בערכאות הדיוניות יישמו את ההחלטה בעניין כץ אף על תביעות כספיות שמקורן בטענת הנהנה להפרת הנאמנות ע"י הנאמן (ראו לדוגמא החלטתו של כב' השופט רחמים כהן בת.א (ת"א-יפו) 1513/06 תם לרר ניהול פרוייקטים בע"מ נ' הרולד בינוי ופיתוח בע"מ (19.6.2006); ראו גם פסק דינה של כב' השופטת גרוסמן בת.א (ת"א- יפו) 43638/05 מור נ' עו"ד אלי זוהר (פורסם בנבו, 30.11.2006)).

16.
סבורני, כי יש לאבחן את המקרה דנן מן המקרה שנידון בפרשת כץ הנ"ל שניתנה ע"י דן יחיד. בפרשת כץ, דנה כבוד השופטת דורנר במקרה שבו עיקרי התביעה הם להכריז כי נוצרה נאמנות וכן העברת כספים המוחזקים ע"י הנאמנים עפ"י הוראה לנאמנים. במקרה דנן מדובר בתביעה כספית לסעד כספי בגין הפרת חובת הנאמנות או לחיוב הנאמן להעביר את כספי הנאמנות אל הנהנה ע"י תשלומם לידי הנהנה. סבורני כי במקרה זה, בו מדובר בתביעה כספית גרידא, יש להעדיף את מבחן הסעד על הסמכות הייחודית שנקבעה בסעיף 37 לחוק הנאמנות.


17.
למסקנה זו הגעתי אף משיקולי מדיניות. חוק הנאמנות חל על מערכות יחסים רבות המסדירות את יחסי המסחר. כך חל הוא על כספים שמחזיק עו"ד עבור לקוחו אשר התקבלו אגב עסקת מקרקעין או לאחר ניהול תביעה (ראו לדוגמא ע"א 3521/11 עו"ד דניאל וגנר נ' מזל עבדי (22.6.2014); לעומת זאת ראו פסק דינה של כב' חיות בע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל העזבון חיה אופלנגר ז"ל פד"י נ"ט (2) 349 בו הותיר בית המשפט את השאלה אם על עו"ד המנהל כספי לקוחותיו חל חוק הנאמנות). כן חל חוק הנאמנות על מערכת יחסים בין מנהל כספים לבין לקוח. לא נראית לי הפרשנות, לפיה כל אימת שלקוח מבקש לתבוע את עורך דינו בגין מעילה בכספי הנאמנות או בגין נזק שגרם לכספי הנאמנות או על סירובו לשלם את כספי הנאמנות ללקוח, גם כאשר מדובר באלפי ₪ בודדים, יפנה הוא לבית המשפט המחוזי. כמו-כן, לא נראה כי ראוי שכל אימת שלקוח של בנק המבקש לתבוע את מנהל הכספים בגין נזק שנגרם לכספי הנאמנות המוחזקים בבנק בשל הפרת חובת הנאמנות, יפנה לבית המשפט המחוזי גם כאשר גובה התביעה עומד על אלפי ₪ בודדים, וכאשר מהות תביעה היא כספית גרידא. סבורני כי מקומן הטבעי של תביעות אלה שהסעד בהן הוא כספי ובתחום סמכותו של בית המשפט השלום הוא בבית המשפט השלום ולא בבית המשפט המחוזי. יש להותיר את המקרים עליהם חל סעיף 37 לחוק הנאמנות לתביעות כנגד הנאמן או המוגשות ע"י הנאמן, שאינן כספיות גרידא.

18.
מסקנתי היא, כי התביעה ראויה להידון בבית המשפט השלום, ועל כן אני דוחה את הבקשה להעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי.

הבקשה לתיוקן כתב ההגנה:

19.
הנתבעים מבקשים לתקן את כתב ההגנה "ע"י הוספת פרטים". לטענת הנתבעים מאחר וכתב ההגנה הינו המסמך האחרון שהוגש, לא יגרם נזק באם בית המשפט ייעתר לבקשה. עוד טוענים הנתבעים כי הסיבה לתיקון כתב ההגנה היא, שמידע שמסרו לב"כ הקודם, לא קיבל ביטוי בכתב ההגנה שהוגש. בתצהיר התומך בבקשה לתיקון כתב ההגנה, טוען הנתבע, כי הערותיו לא קיבלו ביטוי בכתב ההגנה.

20.
התובע מתנגד לבקשה בין היתר בשל היותו ניסיון לערוך מקצה שיפורים.


21.
למרות הגישה הליברלית שבה נוקטים בתי המשפט בבואם לדון בבקשות לתיקון כתבי טענות, מצאתי לדחות את בקשת הנתבעים. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 קובעת כי על המבקש לתקן כתב טענותיו לצרף תצהיר אשר יאמת את עובדות הבקשה (הסיבה בעטיה מתבקש התיקון) וכן את העובדות החדשות בכתב הטענות.

22.
בענייננו, לא ברור מהו התיקון הנדרש, לא ברור היקפו, לא ברור מהן ההערות שאינן מופיעות בכתב ההגנה, ולא ברור איך יראה כתב ההגנה לאחר התיקון. נראה, כי מדובר בבקשה למתן היתר בלתי מוגבל לתקן את כתב ההגנה לרבות לגבי טענות שייתכן שבית המשפט לא היה מתיר הכללתן בכתב הגנה מתוקן (לדוגמא- טענות שיש להעלותן בהזדמנות הראשונה). על כן איני יכול להיעתר לבקשה מקום שלא ברור מהו התיקון הנדרש ומקום שהעובדות החדשות שיופיעו בכתב ההגנה המתוקן לא ברורות לבית המשפט ולצד שכנגד ולא אומתו בתצהיר כמצוות התקנות.

גביית עדות מוקדמת:



23.
התובע, כיום בן 92, מבקש לשמוע את עדותו לפי תחילת שלב הבאת הראיות, זאת מפאת גילו המופלג. נוכח החלטת כב' השופט דאוד הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו הכולל את גרסתו. הנתבעים אינם מתנגדים לבקשה באופן עקרוני. בתגובה, מציינים הנתבעים כי "המשיב
לא

מתנגד

לבקשה

באופן

מוחלט, וישקול

להסכים

לה

בתנאים

מסוימים

בכלל

זה

הבהרה מצד המבקש אם יהיו עוד עדים"
. עוד טענו הנתבעים כי לא הובאה כל ראיה בדמות חוות דעת רפואית המצדיקה גביית עדות מוקדמת של התובע, שכן לא ברור כי חלה התדרדרות במצבו הרפואי לאחרונה המצדיקה להיעתר לבקשה.

24.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, נוכח מהות הסכסוך בין הצדדים (כאשר התובע טוען כי העביר את הכסף לידי הנתבע ואילו הנתבעים טוענים כי קיבלו את הכסף כמתנה בשל יחסיו של הנתבע עם התובע), מאחר ובית המשפט יתקשה להכריע במחלוקת ללא שמיעת שני העדים, ובשל גילו המופלג של התובע ומאחר והתובע נזקק לסיוע הזולת, ולאור סמכותי לפי תקנה 171 לתקנות סדר הדין האזרחי מצאתי להיעתר לבקשה לשמיעת התובע בעדות מוקדמת.

25.
יחד עם זאת, בכדי שהדבר לא יקנה לתובע יתרון דיוני, אני מורה כי התובע יגיש תוך 30 ימים, כאשר ימי הפגרה במניין הימים, תצהירי עדות ראשית מטעם כל העדים שיעידו מטעמו, וככל שעד אינו מסכים להגיש תצהיר יציין התובע את שמו ואת תקציר עדותו הצפוי.

26.
אני קובע מועד דיון לשם חקירתו של התובע ליום 12.10.15 בשעה 11:30.

27.
המסקנה: אני דוחה את שתי הבקשות שהגישו הנתבעים. אני קובע דיון לשם חקירת התובע
על תצהירו ליום 12.10.15.

28.
לנוכח דחיית שתי בקשותיהם של הנתבעים, ישלמו לתובע הוצאות הבקשות בסך 1,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


ניתנה היום, ד' אב תשע"ה, 20 יולי 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 27774-04/15 שלמה לביא נ' דן ציבולסקי, מרים ציבולסקי (פורסם ב-ֽ 20/07/2015)