פסקי דין על מועתז גאבר | פסקי דין על שלמה א. אנגל | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה |

23762-11/14 תאק     21/07/2015




תאק 23762-11/14 מועתז גאבר נ' שלמה א. אנגל בע"מ, היועץ המשפטי לממשלה








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תא"ק 23762-11-14 גאבר נ' שלמה א אנגל בע'מ




בפני

כב'
הרשם השופט
דורון חסדאי


התובע/המבקש

מועתז גאבר
, עו"ד


נגד


הנתבעת
ובענין :


שלמה א. אנגל
בע"מ
היועץ המשפטי לממשלה




החלטה

רקע כללי בתמצית

1.
בראשית הגיש התובע בקשה לפטור אותו מתשלום אגרה בגין התובענה על סך של כ-11.5 מיליון ₪ אשר הוגשה כנגד הנתבעת. לחלופין נתבקש ביהמ"ש לדחות את תשלום האגרה לשלב סיום ההליכים בתיק ולחלופי חילופין נתבקש ביהמ"ש להתיר לתובע לשלם את אגרת המשפט בתשלומים חודשיים על סך 1,000 ₪ לכל היותר.

2.
בהמשך במסגרת תשובתו
של התובע (על פי ההחלטה מיום 8.1.15) הבהיר הוא כי אין המדובר יותר בבקשה לפטור מלא מתשלום אגרה אלא רק בבקשה להקטנת סכום האגרה או תשלומה בשיעורים (ר' גם תשובת התובע לתגובת הפרקליטות).

3.
בבקשתו לפטור מתשלום אגרה טען התובע, בין היתר, כי המדובר בתובענה בסדר דין מקוצר שעניינה הפרות בוטות של כתב התחייבות בלתי חוזר באופן שנגרם לו חסרון כיס. הנתבעת נמנעת מלקיים התחייבויותיה כלפיו על פי הסכמים ברורים. לטענת התובע, הומחו לו זכויות קניין של חברת "שובל" ב-754 תיקי גביה של הנתבעת, כאשר הסכום לגבייה בתיקים אלו עמד על למעלה מ-11 מיליון ₪, התובע השקיע בתיקים הנ"ל למעלה ממיליון ₪ ואלה יצרו אצלו תזרים מזומנים חיובי תוך הבטחה כי יקבל את הסכומים עליהם התחייבה הנתבעת על פי נספח א' לכתב התביעה – הוראה בלתי חוזרת.

4.
לטענת התובע, ביום בהיר אחד החליטה נתבעת ליטול ולקחת לידיה בחזרה את כל תיקי הגביה והיא גזלה ממנו את זכויותיו בתיקים ובמיוחד את השקעתו בתיקים אלו ואת שכרו ואיתם את התמורה המתחייבת על פי ההוראה הבלתי חוזרת, ובכך גרמה לו לחסרון כיס ופגעה בעתידו האישי והמקצועי.

5.
בפרק ב' לבקשה הנתמכת בתצהירו של התובע מיום 11.11.14 פירט התובע את מצבו הכלכלי הקשה. לדבריו הוא דחה את מועד הגשת התביעה עד שיוכל לגייס את הסכום הנדרש לתשלום אגרה, ניסה במשך שנים להרים את נטל תשלום האגרה אך משלא הצליח ומחשש להתיישנות לא נותר לו אלא להגיש את התביעה יחד עם הבקשה לפטור מתשלום אגרה.


התובע טוען כי נקלע למצב של מוגבל חמור ע"י בנק ישראל, חשבונותיו נסגרו ונפתחו נגדו תיקי הוצל"פ כמפורט בסעיף 12 לבקשה. מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו תשלום האגרה. הכנסתו החודשית הממוצעת כיום הינה 6,000 ₪ ברוטו לפני מס (ר' נספח ג'). אין לו כיום חשבונות בנק כל שהם, רכבו מעוקל וכך אף הקטנוע בו הוא עושה שימוש.

6.
היועץ המשפטי לממשלה
מתנגד לבקשה לפטור מתשלום אגרה, לטענתו הבקשה אינה עומדת בדרישות שנקבעו בחקיקה ובפסיקה, המבקש נמנע מלספק אסמכתאות בדבר מקורות הכנסתו כאיש עסקים, רכוש בת זוגו ופרטים אודות נכסים המשמשים אותו למגוריו או למשרדו, ואף נמנע מלספק אסמכתאות התומכות בהעדר יכולתו.


לשיטת היועמ"ש, נטל ההוכחה בדבר העדר יכולת כלכלית מוטל על התובע ועליו לפרוס תשתית ראייתית מתאימה ולהציג מסמכים המוכיחים בצורה מיטבית את טענת העדר יכולת התשלום באופן היעיל ביותר, כמו למשל פירוט מקום מגורים, תדפיס כרטיסי חיוב, תצהיר בדבר ניסיונות המבקש לגייס הלוואות ותדפיס בדבר הוצאות אחזקת הבית.

7.
לטענת היועמ"ש המבקש צירף תצהיר אודות העדר יכולת כלכלית בדמות הודעה ישנה בת למעלה משנתיים אודות שלושה חשבונות בנק שהוגבלו בנסיבות מחמירות וכן אישור הכנסה מרואה החשבון. בשלושת המסמכים הנ"ל אין דיי. המבקש נמנע מלפרט אודות הנכסים המשמשים אותו למגורים ואודות הנכס ברחוב קרליבך 13 המשמש אותו למשרד עורכי דין, נמנע מלפרט אודות רכוש בת זוגו והכל באופן המעורר חשד בדבר אמיתות טענתו. לטענת היועמ"ש, הימנעות התובע מפירוט רכוש אשתו או התייחסות לנכסים המשמשים אותו למגורים או למשרד, מונעת אפשרות להתייחס לאפשרות למימושם של הנכסים או להעמדתם כבטוחה להלוואה שתילקח לצורך תשלום האגרה.

8.
עוד טוען היועמ"ש כי סכום התביעה הגבוהה מחייב הקפדת יתר בבקשת התובע וראוי במקרה דנן לבחון, לאור הוראת סעיף 14(ג) לתקנות האגרות, האם אכן כדברי התובע התובענה מגלה עילה למלוא סכום התביעה (ר' רע"א 430/07 מרית נ' מדינת אוקראינה (26.8.07)).

9.
הנתבעת בתגובתה לבקשה מצטרפת לעמדת היועמ"ש. עוד טוענת הנתבעת כי בשנת 1998 התקשרה היא עם חברת שובל (נ.ב.י) שיווק מוצרים והפצתם בע"מ
(להלן: "שובל") בחוזה במסגרתו התחייבה שובל לגבות כספים המגיעים לנתבעת מחייבים שונים ובהתאם להסכם זה העבירה הנתבעת לשובל תיקים לגבייה. במהלך המחצית השנייה של שנת 2005, ובהתאם לזכותה בחוזה, העבירה שובל את כל תיקי הגבייה שהיו בטיפולה לטיפולו של התובע כאשר מבין תיקים אלו אשר הועברו לטיפולו של התובע היו כ-200 תיקים שבהם כבר החלה שובל לפעול קודם לכן באמצעות עו"ד אחר.


הנתבעת מציינת כי התברר לה שהתובע נמנע מלטפל בתיקי הגבייה שלה, שהועברו אליו וכי בכל התיקים שהועברו אליו לא ביצע התובע שום פעולה לגביית החובות והוא אף נמנע מלהגיש לה דוחות כפי שהיה עליו לעשות. לדברי הנתבעת, התובע התרשל בתפקידו, לא פעל כראוי לגביית חובותיה, וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים בגין התיישנות חלק מהחובות או בחלוף המועד להכרזתם כחובות אבודים, בגין שיהוי בגביית החובות או הפיכתם לחובות אבודים.

10.
הנתבעת מציינת כי ביום 8.4.08 הגישה תביעה כנגד התובע בביהמ"ש השלום בירושלים (ת.א. 13563/08). התיק התנהל בביהמ"ש השלום בירושלים, בהמשך עבר להידון בביהמ"ש המחוזי בירושלים (ת.א. 2355/08). הצדדים הגיעו להסדר פשרה, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
ביום 15.1.09, במסגרתו העביר התובע את כל תיקי הגבייה של הנתבעת למשרד עו"ד אחר. לשיטת הנתבעת התביעה דנן נולדה עקב חוסר שביעות רצונו של התובע מפסק הדין ומהעובדה שכל תיקי הגבייה נלקחו ממנו בהתאם להסכם הפשרה.

11.
לטענת הנתבעת, התובע לא עמד בנטל הוכחת חוסר יכולת כלכלית ולא הוכח שהוא ניסה להשיג מימון "מהמעגל הקרוב", ובמידה של סירוב המעגל הקרוב לממן את האגרה יש לפרט ולבאר את הסיבות לסירוב אשר חייב להיות סביר (ר' ת.א. (י-ם) 6166/04, בש"א 5517/04 חוות צברי אורלי ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם בנבו).
לטענת הנתבעת התובע לא פירט את הכנסת בת זוגו ונכסיה, לא הציג אסמכתאות או נתונים מספקים בדבר מצבו הכלכלי ומצבה של בת זוגו והיותו פרוד מבת הזוג אינה מעלה ואינה מורידה לעניין החובה לפרט בתצהיר הנתמך באסמכתאות מלאות את מצבה הכלכלי של אשתו ואת הכנסותיה. עוד נטען כי התובע נמנע מלהצהיר על כמות הכספים במזומן שהוא מחזיק ונמנע מלפרט אודות הוצאותיו החודשיות, נמנע מלצרף העתק דוחותיו למסה כנסה ונראה כי הוא מנסה להסתיר את מצבו הכלכלי האמיתי, ואין בעובדה כי הוא הוכרז "מוגבל חמור" כדי להעיד על חוסר יכולת כלכלית.

כן נטען שהתובע הסתיר בבקשתו, בחוסר תום לב, כי הוא מנהל תביעה גדולה בעניין זה כנגד נתבעת אחרת וכי גם שם הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה, המתין לקבלת החלטה בתיק הנ"ל אשר ניתנה ביום 29.12.14 (ר' תא"ק 39750-12-14).

12.
עוד טוענת הנתבעת כי תשלום אגרת המשפט נועד למנוע הגשת תביעות סתמיות ומנופחות ועל התובע להוכיח תנאי מצטבר נוסף והוא שיש בידו עילת תביעה טובה ביחס לסכום הנתבע על ידו. לשיטת הנתבעת כתב התביעה דנן מבוסס על חוסר שביעות רצונו של התובע מהצווים שניתנו במסגרת התיקים שנידונו בירושלים ולאור פסק הדין מיום 15.1.09 בת.א. 2355/08. כך אף לא טרח התובע להבהיר מדוע התעכב עם הגשת תביעתו משך כשש שנים ובאופן שתביעתו נגועה בשיהוי מהותי וחמור אשר יש בו לשלול את סיכויי התביעה מלהתקבל.

בהתייחס להצעת התובע לשלם סכום אגרה מופחת בסך 70,000 ₪ (במקום כ-290,000 ₪) מציינת הנתבעת כי ההצעה אינה סבירה, אינה מתקבלת על הדעת ותביא לפגיעה גדולה ובלתי מוצדקת בנתבעת אשר תיאלץ הליך סרק ארוך ויקר מבלי שהתובע נושא בסיכון כל שהוא.

13.
התובע הגיש שתי תשובות נפרדות כל אחת מופנית כלפי תגובת המשיבים דלעיל. בתשובתו לתגובת היועמ"ש ציין התובע כי הוא החל בהליכים בנסיבות דומות כנגד חברת שטראוס גרופ, במסגרת תא"ק (מחוזי מרכז) 39750-12-14 על סך של למעלה מ-6.5 מיליון ₪, הוגשה בקשה דומה לפטור מאגרה, ביום 29.12.14 ניתנה החלטה ביהמ"ש לפיה לא מצא ביהמ"ש ליתן פטור מוחלט מתשלום אגרה לתובע והעמיד את חיוב האגרה על סך 40,000 ₪ כאשר על התובע לשלם מחצית סכום זה עד ליום 28.1.15. בהחלטה מאוחרת שניתנה ע"י ביהמ"ש ביום 31.12.14 ולפנים משורת הדין, הורה ביהמ"ש כי מחצית האגרה הנ"ל תשולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים (ר' נספחים א' ו-ג' לתשובה).

14.
בהתייחס למצבו הכלכלי ציין התובע בתשובתו – אשר אינה נתמכת בתצהיר – כי מצב המוגבל החמור הינו עד ליום 16.6.15 (ר' נספח ד'). התובע מבהיר כי כשטען שהוא "איש עסקים" הכוונה הייתה שאכן היה איש עסקים במועדים הרלוונטיים בהם רכש את הזכות על תיקי ההוצל"פ של הנתבעת ולא כיום, לאחר הקריסה הכלכלית. לדבריו, אין לו זכויות כל שהן בנכסים, אין נכסים רשומים על שמו וכך גם לגבי אשתו, הוא מתגורר במשרד בגפו, פרוד מאשתו, לאשתו אין נכסים ולו אין גישה לחשבונותיה. לטענת התובע, הוא פנה לאשתו לקבל ממנה תצהיר ותדפיסי בנק ונתקל בסירוב מוחלט.

15.
באשר לאפשרות גיוס כספים מבני המשפחה מציין התובע כי עקב קריסתו הכלכלית הוא נעזר בבני משפחה ביותר מהזדמנות אחת ועזרה זו מיצתה את עצמה ואין הם מוכנים או יכולים להעניק לו עזרה נוספת. אפשרות גיוס כספים ממוסדות בנקאיים אינה אפשרית לאור ההגבלה החמורה. בסעיף 18 לתשובתו מציין התובע כי כל האמור הינו מידיעתו האישית ויש לראות אותו כאילו נכתב במסגרת תצהיר לאחר שהוזהר הוא כדין.

ביהמ"ש מתבקש לפיכך להעמיד את תשלום האגרה על הסך של 70,000 ₪ ולקבוע כי מחציתה תשולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים לאחר סיום התשלומים בתובענה כנגד שטראוס. לחלופין מתבקש ביהמ"ש לקבוע כי צו התשלומים יעמוד על סך של 1,000 ₪ בחפיפה עם התשלומים שיבצע התובע בתיק כנגד שטראוס ולאחר מכן יועלה התשלום החודשי לסך של 5,000 ₪ עד לסיום תשלום האגרה.

16.
בתשובת התובע לתגובת הנתבעת הדגיש הוא כי אין המדובר יותר בבקשה לפטור מלא. ביהמ"ש מתבקש לאמץ את אותן אמות מידה בהן נהג ביהמ"ש המחוזי מרכז בבקשת המבקש לפטור מתשלום אגרה בתביעה שהגיש כנגד חברת שטראוס. לשיטתו הנתבעת לא הצביעה על אינטרס לגיטימי מבחינתה שעלול להיפגע כתוצאה מקבלת הבקשה. לדברי התובע ההליך שהוגש כנגד הנתבעת מגלה עילה היות שהוא מבוסס על אסמכתאות רבות ובעיקר על ההסכם ("כתב התחייבות בלתי חוזרת") אשר מכוחו כל חובותיה והתחייבויותיה של הנתבעת הומחו לו.
התגובה אף חוזרת על הדברים שטען המבקש בתשובתו לתגובת הפרקליטות כאמור לעיל.

17.
בהתאם להחלטת ביהמ"ש, הומצאה התייחסות הנתבעת לתשובת התובע לתגובת הנתבעת. בהתייחסות נטען כי אין הוראה בדין הפותרת עו"ד מלהגיש תצהיר התומך בכל עובדות הבקשה ומכאן שהעובדות בתשובת התובע לא הוכחו (ר' סעיפים 1-2). תשומת לב ביהמ"ש מופנית לכך כי גם בתשובה שהגיש התובע אין כל הסבר לגבי המשרד שהוא מפעיל מרח' קרליבך ולשאלה כיצד יצליח הוא לגייס את הסך של 20,000 ₪ לתשלום המחצית הראשונה כפי שנקבע בהליך האחר (ר' סעיף 4).

18.
באופן דומה אף הוגשה התייחסות היועמ"ש לתשובת התובע לתגובת הנתבעת. בהתייחסות זו נטען בין היתר, כי התובע עותר לפטור חלקי בשיעור 75% מן האגרה וביקש כי המחצית הראשונה בסך 35,000 ₪ תשולם בתשלומים (ר' סעיף 1). לדברי היועמ"ש, התובע אינו עומד בהסדר התשלומים שנקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי מרכז. והוא מסכים עם החלטת ביהמ"ש שם כי בקשת התובע לוקה בפגמים רבים בשל חסרים מהותיים בתשתית העובדתית ובהעדר מידע אודות נכסים ורכוש אשתו. לדברי היועמ"ש פריסת התשלומים שמתבקשת בגדרי הבקשה דנן (35 תשלומים ביחס למחצית הראשונה של האגרה), אינה סבירה ומטילה נטל גבייה בלתי אפשרי על המדינה.

19.
היועמ"ש בדעה כי ככל שביהמ"ש יקבל את הבקשה לפרוס את האגרה לתשלומים יש לקבוע כי האגרה כולה (על שתי מחציותיה) תושלם לפני תחילת ההוכחות. היועמ"ש מעלה קושי נוסף בהצעת התובע להפחתת האגרה ולפריסתה וזה נעוץ בהתניית תשלום מלוא האגרה בהצלחת התביעה באופן המנוגד לתכלית דרישת תשלום האגרה – מניעת תביעות סרק ותימרוץ תובע להעמיד סכום תביעה על ערך שאינו מופרז כך שיהא עליו לכלכל מראש את צעדיו ולבחון היטב את סכום הפיצוי המבוקש (ר' רע"א 2623/02 סיס עיצוב ציבורי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת, פ"ד נז (1) 717). היועמ"ש בדעה כי אין מקום לפטור את התובע מתשלום 75% מן האגרה בשים לב לעובדה כי הוא לא פרס שתית עובדתית מלאה.

20.
התובע הודיע כי עד כה חויב בשני תשלומים במסגרת התובענה שמתנהלת בביהמ"ש המחוזי מרכז ושני התשלומים אכן שולמו על ידו (ב-10.1.15 ו-10.2.15) (ר' נספח א' להודעה).

המסגרת המשפטית

21.

בעל דין המבקש פטור מתשלום אגרה נדרש לבסס שני תנאים מצטברים
:
א.
עליו להוכיח כדבעי חוסר יכולת כלכלית ולשם כך עליו להציג תשתית עובדתית ראייתית מלאה ביותר ועדכנית ( ר' בש"א 4807/11 מזרחי נ' פ.ש. פת (29.6.2011)).
ב.

עליו לשכנע כי קיימים סיכויים מספקים להצלחת ההליך (קיומה של עילה לצורך פטור
מאגרה) (ר' ע"א 8955/14 ו- ע"א 8956/14 ואן קול נ' מדינת ישראל ואח' (31.12.14; בש"א 1236/91 מאור חיים נ' מדינת ישראל ואח'; ה"פ (ת"א) 53440-07-13 ואן קול נ' מדינת ישראל
(16.9.13 )).

22.
נטל ההוכחה רובץ כאמור לפתחו של התובע ועליו לפרוש תמונה מלאה אודות מצבו הכלכלי, שאם לא כן דין בקשתו להידחות ולו מטעם זה בלבד (ר' בש"א 128/89 מצא נ' מצא תק-על 89 (2) 739 ; בש"א 7664/99 סופר נ' סופר תק-על 99 (3) 801).


כמו כן על המבקש לפרט את מאמציו לגייס את האגרה הנדרשת (ר' ע"א 823/99 אסדו נ' המועצה האזורית מעלה יוסף תק-על 99 (2) 42,43; בש"א 494/95 שמעוני נ' שמעוני תק-על 95 (1) 1211).


בחינת סיכויי ההליך
, נדרשת לצורך איזון ראוי בין האינטרסים השונים לרבות אל מול תכליות אגרת המשפט "שהעיקריות בהן הן: סיוע במימונם של שירותי המשפט שהמדינה נותנת לאזרחיה והרתעה מפני תביעות סרק ומפני הגשת תביעות מנופחות בהיקפן, היוצרות עומס על המערכת ומכבידות על ניהולם של הליכים משפטיים ראויים, וסיומם תוך פרק זמן סביר" (ר' בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי; בשג"צ 1315/06 בן שבת נ' מדינת ישראל).





23.

ב-

רעא 7659/14
מדינת ישראל-משטרת ישראל נ' עובד רופל ( 11.2.15)
נקבע בין היתר
כי :
" תשלום אגרה הינו תשלום חובה המוטל בפתיחת הליך על כל מתדיין בהתאם
לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007
(להלן: תקנות האגרות). נקודת המוצא היא כי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה" (
סעיף 2(ג)
לתקנות האגרות). רציונל מרכזי העומד בבסיס תפיסה זו הינו מניעת פתיחתם של הליכי סרק (
רע"א 4014/10
מונדז נ' בירן, [פורסם בנבו] פסקה 9 והאסמכתאות שם (21.9.2010)). לצד זאת, התקנות קובעות רשימה סגורה של בעלי דין הפטורים מאגרה (
סעיף 19
לתקנות האגרות), רשימה סגורה של עניינים הפטורים מאגרה (
סעיף 20
לתקנות האגרות), וכן יש שיקול דעת לבית המשפט להעניק פטור מלא או חלקי מתשלום האגרה לבעל דין אשר עומד בשני תנאים מצטברים (
סעיף 14(ג)
לתקנות האגרות): (א) אין ביכולתו הכלכלית לשלם את האגרה (להלן: התנאי הכלכלי); (ב) ההליך המשפטי בו החל מגלה עילה (להלן: התנאי המשפטי).

במסגרת התנאי הכלכלי, מחויב בעל הדין הטוען שאין ביכולתו לשלם את האגרה, להביא הוכחות הכוללות תיעוד ואסמכתאות לאי יכולתו (
בשג"ץ 4934/14
מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 6-5 (21.7.2014) (להלן: עניין גורנשטיין);
בג"ץ 3622/12
שריאור נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 5 (3.6.2012)). כך גם
בסעיף 14(א)
לתקנות האגרות:
"בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".
ההליך בבית משפט בירושלים

24.
ב"כ הצדדים המציאו לעיון ביהמ"ש מסמכים חלקיים מההליך שהתקיים ביניהם ב
בית

משפט השלום והמחוזי בירושלים, כפי שיתואר בתמצית כדלקמן:

25.
הנתבעת 1 (כאן), הגישה כנגד התובע (כאן) לבית משפט השלום בירושלים תביעה למתן צווי עשה ומניעה (ת.א. 13563/08). בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי בין התובעת לבין חברת שובל (נ.ב.י.) שיווק מוצרים והפצתם נכרת הסכם בשנת 1998, החברה חדלה מלפעול בשנת 2004 עקב הליכים משפטיים שיזמה נגדה לשכת עוה"ד בעילה של הסגת גבול מקצוע עריכת הדין, עקב הפסקת פעילות החברה הועברו כל תיקי הגבייה לטיפול התובע (כאן) כי בידי התובע קיימים כ-200 תיקי גבייה של הנתבעת 1 כאן, ייפוי הכוח שניתן לנתבע ע"י התובעת בוטל. בנסיבות המפורט בכתב התביעה, שהוגש ע"י הנתבעת, נתבקש ביהמ"ש ליתן צו מניעה האוסר על התובע לבצע כל פעולות גבייה בתיקי הנתבעת שמצויים ברשותו, האוסר עליו קבלת כל תמורה כספית וכן נדרש הוא להעביר לתובעת את מלוא התקבולים שהתקבלו בתיקים מיום 14.08 לרבות דוחות גבייה ודוחות המפרטים את כל ההוצאות בתיקים.

26.
התובע (כאן), בכתב הגנתו, שהוגש לבית משפט השלום בירושלים ביום 14.7.08, טען, בין היתר, כי ביום 1.5.98 חתמה התובעת על הוראת בלתי חוזרת לטובת חברת שובל, כי הוא עו"ד במקצועו ובעיסוקו רכש את זכויות החברה מכוח הוראה בלתי חוזרת אשר נחתמה ע"י הנתבעת (ר' נספח ב') ומכוח אותה המחאת זכות ורכישת הנכסים שהוקנו לחברה הרי שהזכויות בשיקים או בשטרות הינם בבעלותו המלאה. לדבריו הוא רכש עסק שהיה בבעלות חברת שובל, אשר כלל שיקים, שטרות ותיקי הוצל"פ רבים. עוד נטען כי התובע והחברה שילמו ומימנו בעצמם מאות אלפי שקלים לצורך ניהול תיקי ההוצל"פ וכיום המצב הוא שכל מאות התיקים מצויים במשרדו והינם בבעלותו. עוד טוען התובע כי משמבקשת הנתבעת (כאן) לסיים את ההתקשרות ולקבל בחזרה את קניינו הרי שהיא תהא זכאית לכך ככל שתקיים את התחייבויותיה ע"פ כתב ההוראה.

27.
לדברי התובע, עד ליום הגשת התביעה השקיעו הוא וחברת שובל בתיקים כמיליון ₪ ואף למעלה מכך, כספים אשר להם הוא זכאי מתוקף התחייבות הנתבעת בכתב ההוראות וכן זכאי הוא לשכ"ט שנפסק בהוצאה לפועל א' + ב' בתוספת מע"מ כעולה מתדפיסי לשכת ההוצאה לפועל בגין תיקי ההוצל"פ שנפתחו בסך של כ- 1.4 מיליון ₪, כך שכל הכספים המגיעים לו מכוח התחייבות התובעת מסתכמים בסך של כ-2.8 מיליון ₪ בתוספת מע"מ על שכ"ט. לדברי התובע מדובר בסכום ראשוני בלבד.

28.
בית משפט השלום בהחלטתו מיום 24.7.08 הציע כי תיערך התחשבנות של שכ"ט וההוצאות והצדדים נתבקשו להודיע, מבלי לפגוע בזכויותיהם ותוך הותרת ההליכים תלויים ועומדים, האם מוכנים הם לעבור לעריכת התחשבנות של סכום שכ"ט והוצאות להן זכאי התובע ע"פ ההסכם בין הנתבעת לבין שובל מיום 1.5.98.

בהתאם להחלטת ביהמ"ש השלום מיום 27.8.08 נמצא כי הסכמות העניינית לדון בתובענה הינה של ביהמ"ש המחוזי והתיק הועבר להידון בביהמ"ש זה (ת.א. מחוזי 2355/08).

29.
בדיון שהתקיים בביהמ"ש המחוזי בירושלים ביום 16.9.08, נטען ע"י ב"כ התובע (כאן) בין היתר, כי הנתבעת נמנעה להתייחס לשאלת ביהמ"ש בעניין העברת הסכסוך לבורר או לרו"ח שיבדוק את החשבונות. בנושא של שכ"ט והוצאות, כפי שהצהיר ב"כ הנתבעת הרי שהיא אינה חולקת על כך שההוצאות ישולמו, הן אלה שהוצאו ע"י התובע והן אלה שהוצאו ע"י חברת שובל, לפי שהתובע רכש משובל את כל הזכויות על התיקים בהוראה בלתי חוזרת.

30.
בדיון שהתקיים בביהמ"ש המחוזי ביום 15.1.09 ואשר הומצאו לעיון ביהמ"ש רק עמודים 4-5 מפרוטוקול אותו דיון, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה יינתן

פסק דין
בתביעה (שהגישה הנתבעת) ע"פ הסעדים המבוקשים בבקשה, וזאת מבלי להודות בעובדות, התובע יהיה רשאי להעלות כלפי הנתבעת כל טענה ע"פ נספח א' לכתב התביעה – כתב ההוראה הבלתי חוזרת מיום 1.5.98. כן נקבע כי עד יום 30.3.09 יועברו כל התיקים של הנתבעת שנותרו בידי התובע לידי ב"כ הנתבעת החדשים.

דיון והכרעה

31.
לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים מצאתי להיעתר לבקשתו החלופית של התובע (אם כי לא בקשר לגובה התשלומים) ולאפשר לו פריסת אגרת המשפט (במלואה) ל-12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, הן ביחס למחצית הראשונה של האגרה, והן ביחס למחצית השנייה של האגרה.

בנסיבות העניין יודגש, כי שמיעת הראיות בתיק תחל רק לאחר שהתובע יסיים לשלם את מלוא המחצית השנייה של האגרה.

32.
אין חולק כי נושא דרישת שכ"ט וההוצאות שהיו לתובע כלפי הנתבעת 1 היה ידוע לו
ונטען כבר לראשונה בשנת 2008, במסגרת ההליכים שהתנהלו בבתי המשפט השונים בירושלים. במסגרת אותם הליכים, טען התובע כי הוא זכאי מהנתבעת לסך של כ-2.8 מיליון ₪.
בגדרי החלטה זו מוצא ביהמ"ש להסב תשומת הלב לגידול הדרמטי בסכום שנתבע במסגרת התובענה כאן, לסך של כ-11.5 מיליון ₪.

33.
לא הוברר ע"י התובע די הצורך מדוע המתין פרק זמן של כ- 60 חודשים מאז הסתיים ההליך בביהמ"ש המחוזי בירושלים, ועד שמצא להגיש תביעתו הכספית בסכומה דלעיל, בביהמ"ש זה. מבלי לקבוע מסמרות ולצרכי החלטה זו בלבד, הרי שטענת הנתבעת בדבר שיהוי בהגשת התביעה אינה נטולת ממש.

למשמעות השיהוי ולמען סבר העין ראה סעיף 25 סיפא לכתב התביעה (בתוך המסגרת).

34.
לא למותר להדגיש כי הנטל בדבר הוכחת העדר יכולת כלכלית מוטל על התובע, ועליו לפרוס תשתית ראייתית הולמת בעניין זה. איני סבור שהתובע עמד בנטל זה.

סבורני כי התובע נמנע מלספק אסמכתאות מהימנות בדבר כלל הכנסותיו, רכושו ורכוש בת זוגו, לרבות תדפיסים בנקאיים נדרשים.
יצוין כי התובע הינו עצמאי בעל משרד לעריכת דין וממשיך בעיסוקיו כעו"ד פעיל.
התובע לא הניח ולו לכאורה
תשתית לקביעה כי אין בידו כל אפשרות ללוות את סכום האגרה מבני משפחה או ממכרים (ר' רע"א 2598/99 כהן נ' נח
; ע"א 1828/00 נבורו נ' הדר ואח') (ר' גם סעיף 11 לעיל).
35.
למען הסר ספק מודגש בזאת כי ידיעה אישית של התובע אינה שקולה למתן תצהיר על ידו
לאחר שהוא הוזהר כדין, גם אם מדובר בעו"ד.

העובדה שהתובע אף לא צירף תצהיר לתשובתו כאמור בסעיף 13 לעיל, אף היא מיוחסת
לחובתו.
36.
כפי שנפסק,
בחינת סיכויי ההליך, נדרשת לצורך איזון ראוי בין האינטרסים השונים לרבות אל מול תכליות אגרת המשפט "שהעיקריות בהן הן: סיוע במימונם של שירותי המשפט שהמדינה נותנת לאזרחיה והרתעה מפני תביעות סרק ומפני הגשת תביעות מנופחות בהיקפן, היוצרות עומס על המערכת ומכבידות על ניהולם של הליכים משפטיים ראויים, וסיומם תוך פרק זמן סביר" (ר' בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי; בשג"צ 1315/06 בן שבת נ' מדינת ישראל).

הלכה היא כי בבחינת התנאי המשפטי של עילת התביעה, אין בית המשפט נכנס לעמקם של דברים והבחינה היא לכאורית על מנת לוודא כי אין מדובר בהליך חסר סיכוי (ר' פרשת רופל לעיל; ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית ( פורסם בנבו- 18.1.05 )).

37.
כאמור, הדרישה להוכחת עילת תביעה אינה מציבה רף גבוה בפני
מבקש הפטור, אך יש
להבחין בין עילת התביעה לבין היקפה הכלכלי של התביעה, בייחוד כאשר בעל הדין טוען
שאין ביכולתו לשלם את אגרת בית המשפט. בענייננו העמיד התובע את תביעתו על סך של
11.5 מיליון ש"ח בהתבסס על טענותיו, המפורטות בכתב התביעה, בין היתר כי כתוצאה
מהפרות הנתבעת 1 את ההסכמים ואת ההוראה הבלתי חוזרת נגרם לו חיסרון כיס בגובה
סכום התביעה.
38.
ראוי לזכור כי בהתאם להסכם הפשרה שגובש בבית המשפט המחוזי בירושלים החזיר
התובע עד יום 30.3.09 את כל התיקים שנותרו בידיו לנתבעת. למעלה מכך, בכתבי הטענות
שהגיש שם אמד את נזקיו בסך של כ-2.8 מיליון ₪, סכום שבחלוף כ-5 שנים, צמח למעלה
מפי ארבע.
39.
אף אם אניח כי יש לתובע עילת תביעה הראויה להתברר ושהינו דל באמצעים, אין הוא
יכול מחד לדרוש פטור מאגרת בית המשפט על מלוא סכום תביעתו או חלקו, או לבקש
הפחתתה ופריסתה לתשלומים "נוחים" ונמוכים, ומאידך להעמיד את תביעתו על כל סכום
בו הוא חפץ, ואשר נראה ,לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות לעתיד ,כסכום מוגזם (ר' גם
פרשת רופל לעיל).

בהקשר זה אף מקובלת עלי עמדת היועץ המשפטי, כמובא בסעיפים 8 ו-19 לעיל.
סוף דבר
40.
אשר על כן ובהינתן האמור, בקשת התובע להפחתת אגרה נדחית בזאת.
41.
התובע ישלם את מלוא אגרת המשפט המתחייבת מסכום תביעתו.
42.
האגרה תשולם ב-12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מחודש ספטמבר 2015, כך
ביחס למחצית הראשונה של האגרה וכך בעתיד אף ביחס למחציתה השנייה, שתשלומה
יידרש בהמשך.
43.
שמיעת הראיות בתיק תחל לאחר שהתובע יסיים לשלם את מלוא המחצית השנייה של
האגרה.
44.
המזכירות תנפיק לתובע שובר/שוברים מתאימים לצורך תשלום המחצית הראשונה של
האגרה כאמור בהחלטתי זו.
45.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.


ההחלטה ניתנה על ידי בתפקידי כרשם בית המשפט .

ניתנה היום, ה' אב תשע"ה, 21 יולי 2015, בהעדר הצדדים.













תאק בית משפט מחוזי 23762-11/14 מועתז גאבר נ' שלמה א. אנגל בע"מ, היועץ המשפטי לממשלה (פורסם ב-ֽ 21/07/2015)