פסקי דין על "עמותת בצדק" | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים | פסקי דין על ועדת המשנה לתכנון ולבנייה ירושלים | פסקי דין על מר ניר ברקת ואח' |

211/10 עתמ     21/07/2015




עתמ 211/10 "עמותת בצדק" נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, ועדת המשנה לתכנון ולבנייה ירושלים, מר ניר ברקת ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 211-10 עמותת בצדק נ' הוועדה המקומית ואח'









בפני

כב' השופט
משה יועד הכהן


המבקשת

"עמותת בצדק"
ע"י ב"כ עו"ד אלדד רבינוביץ'


נ
ג
ד

המשיבים
1. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים

2.
ועדת המשנה לתכנון ולבנייה ירושלים

3. מר ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים
4. מר יעקב כחלון, יו"ר ועדת המשנה לתכנון ולבנייה ירושלים

5. מנכ"ל עיריית ירושלים
6. מנהל אגף רישוי ופיקוח בעיריית ירושלים
7. הממונה על המחלקה לפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים
8. מתאם ביצוע הריסות בעיריית ירושלים
באמצעות ב"כ עו"ד ש. בן עמי ו/או הילה הררי דורון ואח'

9. היועץ המשפטי לממשלה
באמצעות פרקליטות המדינה, המחלקה לאכיפת דיני המקרקעין


החלטה

1.
לפניי בקשה למתן צו על פי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט ולאכוף על המשיבים לציית לפסק הדין שניתן ביום 16.6.11 בתיק שבכותרת. פסק הדין שבו מדובר הוא

פסק דין
שניתן בהסכמה בעקבות הליכים ממושכים שהתקיימו בעתירה.

2.
העתירה הוגשה על ידי המבקשת ובמסגרתה נדרשו המשיבים 1-8 (להלן: "משיבי העירייה" וגם "המשיבים") להעביר מידע בנוגע לצווי הריסה שיפוטיים שניתנו לבקשת עיריית ירושלים, בהתאם לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965.

3.
ביום 5.12.10 התקיים דיון בפני
י שבו תוחמה יריעת המחלוקת והוחלט כי המשיבים יודיעו איזה מידע הם מוכנים לעבד ולהעביר לוועדה המקומית. בין הצדדים התנהל משא ומתן ארוך שבסיומו, הוגש מסמך הסכמות, שבית המשפט נתבקש לתת לו תוקף של

פסק דין
.

4.
מפאת חשיבות הדברים יפורט להלן תוכן מסמך ההסכמות שכותרתו "הודעה על הסכמה", כדלקמן:

"1.
למשיבה 1 תומצא רשימת צווים אשר תכלול את הנתונים הבאים: מספר תיק בניין, מספר תיק בית משפט,
מיקום הנכס (גוש חלקה/כתובת/קוארדינטות), ייעוד המקרקעין, מועד הוצאת צו ההריסה ומועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה.

2.
רשימות הצווים ירוכזו בשלבים בהתאם ללוח הזמנים הבא:

2.1.
רשימת צווי הריסה שניתנו משנת 2000-2011:


תוך 18 חודשים ממתן הודעה זו.


2.2.
רשימת צווי הריסה שניתנו משנת 1990-2000:


תוך 24 חודשים ממתן הודעה זו.

2.3.
אשר לצווים שניתנו בין השנים 1990-1980
המשיבים יודיעו לעותרת תוך תקופה של 9 חודשים האם ביכולתם לאתר הצווים ביחס לתקופה זו או מקצתה בפרק זמן סביר. ככל שניתן יהיה לאתר הצווים או מקצם, יודיעו המשיבים באיזה פרק זמן וביחס לאיזו תקופה ניתן יהיה להמציאם למשיבה 1. היה ותשובת המשיבים ו/או רשימות הנתונים ביחס לתקופה האמורה לא יספקו את העותרת, שמורה לעותרת הזכות לשוב ולעתור לבית משפט נכבד זה, וכל טענותיה יישמרו.

3.
עם השלמת רשימות הנתונים כאמור לעיל בכל אחת מהתקופות, תהא העותרת רשאית לעיין בהן ולהעתיקן.

4.
שאר הסעדים המבוקשים בעתירה יימחקו וכל צד יישא בהוצאותיו".

5.
יצוין, כי מסד הנתונים הרלבנטי שנתבקש, נועד להביא ליצירת מאגר נתונים אשר יאפשר לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ולוועדת המשנה לתכנון ולבנייה לקבוע מדיניות בעניין סדרי עדיפויות, אמות מידה ומועדי ביצוע של צווי הריסה תקפים שביצועם הוטל על הרשויות המוסמכות לכך בגזרי דין פליליים (ראו לעניין זה גם


עת"מ 27158-04-10 עמותת "בצדק" נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מיום 12.12.12). יצוין כי עיקר עניינה של המבקשת לקבלת נתונים לגבי צווי הריסה הכלולים בגזרי דין פליליים לגבי מבנים שנבנו ללא היתר בנייה בשכונות מזרח ירושלים.

6.
לטענת המבקשת, המועד האחרון למתן הודעה לגבי מימוש סעיף 2.3 להסכמות, באשר לצווים שניתנו בין השנים 1980-1990, חלף ביום 16.3.12, ואף על פי כן לא ניתנה הודעה כאמור. בסופו של דבר, ולאחר התכתבות בין הצדדים, ענו ב"כ המשיבים ביום 22.4.12 (נספח 3 לבקשה), כי "גם לגבי צווים קודמים יותר (הכוונה לצווים שמלפני שנת 2000 – מ.ה) תעשה הוועדה המקומית מאמץ להביא נתונים בתוך פרק זמן נוסף". מתוך תשובה זו לומדת המבקשת, כי המשיבים טרם מצאו את הפנאי לבצע את איתור הנתונים המבוקשים. לפיכך, כדבריה, היא שומרת על זכותה העולה מפסק הדין לפנות בשנית לבית המשפט, לאחר שתתקבל תשובת המשיבים לאותה בקשה. לפיכך, הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, כפי שהצהיר גם ב"כ המבקשת בבית המשפט, אינה מתייחסת לנתונים לגבי הצווים שניתנו בתקופה האמורה.

7.
הבקשה, כפי שהיא, מכוונת לצווים הנוגעים לתקופת השנים שבין 1990-2011. מבלי להיכנס לפירוט יתר יצוין, כי המשיבים העבירו למבקשת בסופו של יום פלט מחשב, המצורף כנספח 10 לבקשה. פלט זה מכיל כ-320 עמודים ואמור לשיטת המשיבים להוות מענה לבקשת המבקשת. הפלט בנוי כטבלה המחולקת ל-8 עמודות כאשר כל עמודה מכילה את המידע שלהלן בהתאם לסדר מימין לשמאל: מספר תיק הבניין, מיקום הנכס, מועד הוצאת הצו (מועד גזר הדין), שנת גזר הדין, מהות הצו (צו הריסה או הפסקת שימוש), האיזור בו נמצאים המקרקעין (יוער כי לאורך כל עמודה זו מופיע כנתון "מזרח", כשהכוונה למזרח ירושלים).

8.
המבקשת טוענת כי מדובר ברשימה גולמית וחלקית של צווי הריסה שבה מצויים נתונים על תיק הבניין ועל מועד הודאת הצדדים , כאשר בנוסף ישנן עמודות נתונים נוספות בעלות פשר בלתי ברור ומצויינת רק השכונה שבה ממוקם הבניין נשוא הצו. לטענת המבקשת ביסודו של ההליך, עמדו
החלטותיהם של המשיבות 1 ו-2 (להלן בהתאמה: "הוועדה המקומית" ו"וועדת המשנה"), שעליהן מוטלת האחריות המינהלית לקבוע סדרי עדיפויות בביצוע צווים שיפוטיים. לטענת המבקשת, בשל העובדה שהמשיבות לא הצליחו לקבל נתונים מספקים במהלך עבודתם השוטפת, הן דרשו מיתר המשיבים לקבל מסד נתונים רלוונטי. לאחר שעמדה זו סורבה הוגשה העתירה ובפסק הדין נקבע כי הנתונים יועברו בהתאם למפורט בו. לטענתה, מטרתה המפורשת של העתירה היתה ליצור כלי עזר תכנוני, לבקשת הוועדה המקומית וועדת המשנה. מנגד, טענו המשיבים בבקשה, כי בשל ספק בפרשנות פסק הדין, הם פרשו את פסק הדין במובנו הרחב ואיתרו מידע הכולל את מכלול צווי ההריסה החלוטים לשנים אלה. לטענתם, שני הפרמטרים היחידים הנעדרים מן הרשימה, הם מספר תיק בית המשפט וייעוד המקרקעין. לטענתם, משהוברר מספר הצווים האמיתי, לאחר שניתן פסק הדין, ובשים לב לכך שהרשימה כללה גם צווים שביצועם הוטל על כתפי נאשמים, לא יכלו המשיבים לאתר שני נתונים אלה בפרק הזמן שנקבע ואיתורם מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה. עוד לטענתם לטענתם, ניתן להקיש לעניין זה מהמבחנים הקבועים בסעיף 8 לחוק חופש המידע, ובעיקר מן הסייגים הנוגעים להקצאת משאבים בלתי סבירה, לכך שהמידע נוצר או התקבל למעלה מ-7 שנים לפני הגשת הבקשה ואיתורו כרוך בקושי של ממש וכן משום שננקטו אמצעים סבירים, שלאחריהם הוברר כי לא ניתן לאתר את המידע או שהוא אינו מצוי ברשותה של הרשות.

9.
המבקשת טוענת, כי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט הוא הכלי המתאים לאכוף ציות

פסק דין
מחייב באמצעות קנס או מאסר. לטענתה, מקום שבו קיימת הפרה של

פסק דין
ועולה חשש כי לא יבוצע כראוי, ניתן להשתמש באמצעי זה, אף לגבי סמך הפרה שהתרחשה וזאת במטרה למנוע הפרה עתידית. עוד נטען כי ב

פסק דין
שניתן בהסכמת הצדדים, הוא

פסק דין
ככל דבר ועניין וניתן לאכוף את קיומו באמצעות פקודת הביזיון. לטענתה, הנתונים שלא נמסרו על ידי המשיבים מהווים את הנתונים המשמעותיים ביותר לשם השגת מטרת העתירה ומטרת פסק הדין. לדבריה, אינטרס הציבור מחייב שייעוד המקרקעין עליהם בוצעו הפרות החוב יתפוס מקום מרכזי במערכת השיקולים של רשויות התכנון והאכיפה. בנוסף יש לבחון לצורך מימוש אותו אינטרס את מיקום הנכס, מועד הוצאת צו ההריסה, חומרת העבירה ושיקולים נוספים. לטענתם, הנתונים שהועברו למבקשת לא יאפשרו לוועדה המקומית ולועדת המשנה בחינה של הצורך להקדמת ביצועו של צו שיפוטי אחד לעומת ביצוע של משנהו, וכן אינם מאפשרים לוועדות התכנון לבצע עבודתן נאמנה בהסתמך על המידע המצוי והמידע החלקי שנמסר והדבר מסכל את עבודת הוועדות כמתחייב בחוק ופוגע קשות באינטרס הציבורי.

10.
המשיבים טוענים במענה, כי הגם שלדידם פסק הדין מומש והתכלית שביסודו קויימה, אין בהעדרם של שני נתונים "טכניים" הנעדרים מהרשימה שהומצאה (מספר תיק בית המשפט וייעוד המקרקעין), כדי להצדיק הליך של ביזיון. זאת שעה שלמבקשת סופקו נתונים נוספים שלא היוו חלק מפסק הדין מוסכם. בנוסף, לנוכח ספק לגבי פרשנות פסק הדין, סופקה לפי הנטען למבקשת רשימה של מכלול צווי ההריסה החלוטים בשנים הרלוונטיות. לדבריהם, כאשר אין אפשרות מעשית לקיים החלטה שיפוטית במועדים המנויים בפסק הדין, בפרט כאשר עיקר פסק הדין קויים ותכליתו הושגה, אין מקום ליתן מתן צו של ביזיון. הדברים נכונים לטענתה ביתר תוקף כאשר מתברר, כי לא ניתן לקיים את פסק הדין מחמת מניעות כלכלית טכנית ובשל מגבלות שלא היו ידועות בעת מתן פסק הדין. לדבריהם, במועד מתן פסק הדין, היו המשיבים בדעה כי ביכולתם לספק את רשימת הצווים כולל שני הנתונים החסרים. אולם, הוברר להם שאין ביכולתם לספק את אותם פרמטרים וכי משמעות איתורם, ככל שהיא כלל אפשרית, מצריכה הקצאת משאבים בלתי סבירה. לדבריהם, רשימת הצווים הכוללת הועברה לעיות המבקשת ולעיון הוועדה המקומית, היקפי הצווים ידועים ואלו ייבחנו בחינה פרטנית על ידי הוועדה המקומית באמצעות המחלקה המשפטית בשיתוף מחלקת הפיקוח, מחלקת הביטחון ובהיוועצות עם גורמי המשטרה.

11.
המבקשת במענה טוענת, כי פילוח הנתונים כפי שנקבע בפסק הדין המוסכם הוא חיוני לצורך יצירת כלי עזר תכנוני יעיל לרשויות התכנון והאכיפה. לדבריהם, ייעוד המקרקעין שלא נכלל ברשימה מהווה תבחין ראשון במעלה לצורך תיעדוף האכיפה. מועד כניסתו לתוקף של צו הריסה במובחן ממועד הוצאת הצו הוא נתון משמעותי לצורך תיעדוף אכיפת הצווים, הן מבחינת הוכחת הזלזול המתמשך בקיום פסקי דין והן מבחינת מתן ביטוי לחוסר הרצון של הרשות באכיפה. עוד נטען, כי מספר תיק בית המשפט הוא נתון חיוני, שכן נתונים לא כמותיים או תלויי הקשר, ניתנים להפקה רק מתיק בית המשפט והם מקור רב ערך לדליית מידע. מיקום הנכס (גוש וחלקה/כתובת/קואורדינטות), מהווה אף הוא שיקול משמעותי לתיעדוף ביצוע אכיפה ובהתאם למיקום הצו ניתן לדעת אם הוא מצוי באיזור הנתון בהליכי הכשרה ולחלופין אם הוא מצוי במקום רגיש בעל נופית או תרבותית רבה. ציון ברור ומדוייק של המיקום מהווה לטענת המבקשת נתון חיוני, ציון שם השכונה חלף אותו נתון, מהווה לטענתה הטעייה. כך למשל, ציון שמה של שכונת בית חנינה המשתרעת על פני כ-6,500 דונם אינו יכול להוות כלי עזר תכנוני מבלי לדעת את המיקום המדוייק של הצו. מעבר לכך, נטען, כי בנוגע ל-1,696 מהצווים גם שם השכונה אינו מצויין ואין כל מידע לגבי מיקום הצווים. עוד לטענתם מפסק הדין ברור היקף הצווים בהם מדובר. עוד נטען כי עולה מתגובת המבקשת שאין לה קושי טכני מהותי לבצע את
פסק הדין במלואו וכי המכשול היחיד הינו הקצאת המשאבים הכספיים הנדרשת לצורך קיומו. נטען, כי המשיבים קיימו בלית ברירה את המיעוט הטכני של פסק הדין שהיה מצוי ומסודר תחת ידם ברשימת ממוחשבות ולא השקיעו כל מאמץ נוסף לצורך ביצוע פסק הדין.

12.
לאחר קיום שני דיונים בנוכחות ב"כ הצדדים, ב-1.2.15 וביום 8.3.15, ניתנה על ידי החלטה ביום 21.4.15, לפיה מבלי להביע עמדה לגבי האפשרות להקיש מהמבחנים הקבועים בסעיף 8 לחוק חופש המידע, יגישו המשיבים לבית המשפט תצהיר באמצעות מצהיר מוסמך מטעמם שיפרט את המשאבים הכלכליים וכח האדם שיידרשו, לטענתם, כדי למסור לעותרים מידע לגבי הפרמטרים שלדבריהם אין ביכולתם לאתר בנוגע לצווים שהוצאו בהתייחס לשנים הרלוונטיות. כמו-כן, תימסר בתצהיר הבהרה לגבי פרק הזמן שיידרש בהנחה שיוקצו המשאבים האמורים, כדי להמציא את אותם נתונים. למען הסר ספק, ציינתי כי אין באמור, משום הבעת עמדה לגבי התוצאה הסופית של ההחלטה או
לגבי קבלה אפשרות של טענה מטענות הצדדים.

13.
בתצהיר שהוגש מטעם המשיבים מיום 27.5.15 נטען כי בכל הנוגע לנתוני הצווים בין 1980 ל-1990, פסק הדין מומש במלואו. בכל הנוגע לנתוני הצווים שבין 1990 ל-2011, הומצאה רשימה מקיפה שמכילה על פי הנטען את מכלול הצווים שהוטלו ולא רק צווים שהוטלו על הוועדה המקומית, וזאת על פי הפרמטרים שפורטו בפסקה 7 לעיל. באשר לפרמטרים שלא פורטו בדו"ח נאמר, כי הם אינם ניתנים לשליפה במסגרת מערכת ממוחשבת ומחייבים איתור ידני ובחינה פרטנית ידנית של כל תיק ותיק. על פי הערכת נותן התצהיר, מר אופיר מאי, מנהל אגף רישוי ופיקוח בעיריית ירושלים. מדובר בסדר גודל של כ-12,840 תיקים שרובם המכריע אינו מצוי עוד במשרדי העירייה, אלא בארכיבים שונים (על פי ההערכה למעלה מ-9,000 תיקים). לטענת נותן התצהיר, משמעות בחינתם של אותם תיקים כרוכה בהשקעת משאבים שאינם בנמצא. בין היתר צויין, כי יידרש איתור של התיקים, הובלתם, הזנתם מיקומם במערכת הממוחשבת, איתור ופינוי חדרים לאיחסון התיקים, בחינה פיזית של כל תיק ותיק, איתור המסמכים הרלוונטיים ורישומם באופן ממוחשב, החזרת התיקים לארכיבים ועדכון מיקומם במערכת הממוחשבת. בתצהיר מוערך, כי לאחר איתור התיקים והובלתם למשרדי הוועדה המקומית, יידרשו כ-20 דקות בממוצע לעיון בכל תיק לשם איתור המידע הרלוונטי. נטען כי מדובר ב-23 חודשי עבודה מלאים לאדם שייוקדש למטרה זו בלבד אשר יזין את הנתונים למחשב. עוד נטען כי בשל טיב המידע וכן לנוכח צנעת הפרט וחומרי הפיקוח המצויים בתיקים, הכוללים בין היתר תשריטים של בתי מגורים, תכתובות פנימיות וכו', עיון בתיקים יחייב הקצאת כוח אדם מיומן מהוועדה המקומית אשר תבוא על חשבון מתן שירותים אחרים לציבור הרחב. עוד נטען, כי עד לשנת 2013 מלאכת אכיפת דיני התכנון והבנייה בשטחים הפתוחים במרחב התכנון המקומי, נעשתה על ידי הוועדה המקומית במשרד הפנים ולכן המידע בנושאים אלה אינו מרוכז בוועדה המקומית.

14.
בתגובת המבקשת לנאמר בתצהיר נטען, כי פסק הדין לא ביצע הבחנה בין נתונים הקיימים בפורמט ממוחשב לבין נתונים אשר נדרש עיון פיזי בתיקים על מנת לאתרם ושני סוגי הנתונים נדרשו במסגרת פסק הדין. לטענת ב"כ המבקשת, כבר בדיון בעתירה לגופה עלה אותו קושי. תחילה סברו ב"כ המשיבים, כי מדובר בעשרות רבות של אלפי תיקים שהמידע לגביהם אינו מצוי במחשב הרשות המקומית, ולכן טענו כי קיים קושי לבצע מחשוב של כלל התיקים. לאור הערות בית המשפט ובמסגרת הסכמת הצדדים, בדקו המשיבים את כמות הצווים ועמדו על מועדים סבירים להמצאת כלל המידע הלא ממוחשב על ידם, הסכמה שקיבלה תוקף של

פסק דין
. לטענתו, במועד שבו נחתמה ההסכמה, ברור היה למשיבים שעליהם לבצע איסוף של מלוא הנתונים הן הממוחשבים והן הידניים. עוד נטען, כי כלל אגפי הרשות העירונית פעלו שנים רבות באמצעים ידניים ולאחר קליטת אמצעי המחשוב עברו הנתונים והמידע דיגיטציה בתחום הארנונה ובתחום נכסי העירייה וכך ראוי שיקרה גם בתחום הפיקוח והרישוי על הבנייה.

15.
עוד נטען, כי לגבי הצדדים הרלוונטיים ניתנה למשיבים אורכה של 24 חודשים ממועד פסק הדין וכי התחשיב המופיע בתצהיר היווה את הבסיס להסכמה שקיבלה תוקף של

פסק דין
בהנחה שמילוי פסק הדין יוקצה תקן עבודה של אדם אחד בלבד. אף על פי כן, המשיבים לא עשו דבר לקיומו של פסק הדין וכיום בחלוף ארבע
שנים מהמועד שניתן, הם עומדים באותו מצב. עוד נטען, כי האיום, כביכול, שביצוע פסק הדין יפגע בעבודת המשיבים בתחומים אחרים אינו רלוונטי, שכן פסק הדין חייב אותם לאגם את משאביהם באופן שיאפשר להם לבצע את קיום פסק הדין. ב"כ המבקשת הוסיף
כי אין זה משנה מבחינתה אם מי שיבצעו את המטלה יהיו עובדים קבועים של המשיבים שתמורתם ייקלטו עובדים זמניים לביצוע חובותיה האחרות של הוועדה המקומית , או שלחלופין ייקלטו עובדים זמניים לצורך ביצוע פסק הדין. עצם הטענה שמדובר בעלות גבוהה, כך נאמר, היא יותר מתמוהה שכן מעמסה כלכלית אינה שיקול המצדיק הימנעות מביצוע פסק הדין. לפיכך, ביקשה המבקשת מעבר להשתת קנס בגין אי קיום פסק הדין ולמתן צו לתיקון ההפרה וחיוב המשיבים בקנס משמעותי בגין כל יום של איחור, להקצות צוות שלא יפחת מ-6 עובדים שיפעל במהירות רבה לקיום פסק הדין באופן שהמידע יימסר לא יאוחר מ-4 חודשים מהחלטת בית המשפט. עוד נדרש, כי מוסר התצהיר ייחקר עליו.

16.
בתגובתם לתגובה, טוענים המשיבים, כי הפלוגתא אינה מתייחסת לעצם קיומו ומסירתו של המידע שהועבר, רובו ככולו, למבקשת, אלא לכל היותר הנוגעות לפער ברמת פירוט השדות בחומר שנמסר למבקשת או לאופן המצאת הנתונים. עוד נטען, כי בסופו של דבר, מדובר באי איתורם של שני פרמטרים בתוך מכלול הנתונים, דבר שאינו מהווה ביזיון של פסק הדין. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי אין אינטרס ציבורי לבצע תחקיר היסטורי ביחס לצווים חלוטים שכבר מומשו ואלו מהווים את רובם המכריע של רשימת הצווים. בנוסף נטען, כי בדרך שגרה מוטל מימושו של צו על כתפיו של נאשם ורק במקרים חריגים נהגה הוועדה לדרוש במעמד גזר הדין, כי נטל ההריסה יוטל על כתפיה. בנוסף, יוטעם, כי כאשר צו ההריסה מוטל על הנשפט בשעת מתן גזר הדין, לא קיים בחוק התכנון והבנייה מסלול העברת נטל הביצוע לידי הוועדה המקומית. לטענת המשיבים, מאחר שלצורך השלמת שני הפרמטרים החסרים נדרשו הגורמים המקצועיים להשבית את עבודתם הציבורית למשך חודשים ארוכים, לשם עיון בכ-13,000 תיקים שהטיפול בהם למעשה הסתיים או שננקטים בגינם הליכים מכח סעיפים 210 לחוק הפיקוח על הבנייה. אין בכך משום עניין ציבורי ולו היתה נבחנת הבקשה מתוך היקש למבחני חוק חופש המידע, היא היתה נדחית על הסף. בנוסף, נטען, כי הפנייה לטענות שנטענו במהלך הדיון בעתירה, היא הפנייה סלקטיבית וכי הנושא הנדון הינו פסק הדין המוסכם ולא הטענות ההדדיות של הצדדים טרם מתן פסק הדין. עוד נטען, כי אין צורך לקיים דיון נוסף לצורך חקירת המצהיר וכי על הליכי הבקשה חלות ההלכות של דיני המשפט המינהלי בעניין חקירת עדים. עוד נטען, כי המבקשת מרחיבה חזית בדרישתה להשבית לא פחות מ-6 עובדי ציבור מעבודתם לתקופה של כחצי שנה, כדי שהנתונים, שרובם ככולם, נמסרו לה זה מכבר, יעודכנו.

17.
לסיכום, נטען כי המשיבים פעלו בתום לב ,תכלית פסק הדין קויימה ואין המדובר בהפרה המצדיקה הליך לפי פקודת הביזיון.

דיון והכרעה

18.
אקדים ואומר, כי במישור הדיוני, לא מצאתי לנכון להורות על זימונו של המצהיר מטעם המשיבים לחקירה על תצהירו האחרון . הבקשה הנדונה מתקיימת במסגרת הליך של עתירה מנהלית שסדרי הדין שלה
מבוססים על הגשת תצהירים ועל שמיעת טיעונים בכתב ובע"פ
ורק במקרים חריגים תותר חקירת מצהיר מטעם אחד הצדדים. עע"ם 10811/04 סורחי
ואח'

נ' משרד הפנים (17.3.2005). לא מצאתי כי יש סיבה לחרוג מן
הכלל
במקרה זה או לפקפק בנתונים הנוגעים להערכת זמן העבודה הנדרש שפורטו בתצהיר. יתר על כן, המבקשת בתגובתה לתצהיר אינה מפקפקת באמיתות נתונים אלה
ואף
לשיטתה זו היתה הנחת המוצא של המשיבים שעה שדרשו במסגרת ההסכם פרק זמן של 24 חודשים לצורך המצאת הנתונים.

19.
לשם הכרעה בבקשה ראוי תחילה לבחון את התשתית הנורמטיבית העומדת ביסודה.
סעיף 6 (1) לפקודת בזיון בית המשפט קובע לאמור: "בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

20.
באשר למהותו של הליך לפי פקודת הביזיון נאמר ברע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט,פ"ד נט(4) 49: "בית-משפט זה, בשורה ארוכה של פסקי-דין,ראה בהליך לפי סעיף 6 לפקודה הליך המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי"רגיל" להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד, באשר אינו מטיל אחריות פלילית, אך הוא גם אינו הליך אזרחי "טהור" במובנו הרגיל. אין הוא עונשי במהותו,ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. הסנקציה בהליך זה היא סנקציה של כפייה. ויודגש: עניינו של ההליך במישור היחסים שבין הצדדים המתדיינים, ואין הוא מיועד להטיל דופי במפר הצו או לפגוע בו". ראו גם עפ 519/82
‎
גרינברג
‎

‎
נ' מדינת ישראל
, פ"ד לז(2) 187.

21.
במקרה דנן עותרת המבקשת לאכוף חיוב שנקבע בהסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
, בטענה כי המשיבים הפרו את הסכם פשרה. כידוע,

פסק דין
שניתן בהסכמת הצדדים כולל בתוכו הן מרכיבים של הסכם והן מרכיבים של

פסק דין
,

פסק דין
שכזה, לעניין סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, ניתן - כעיקרון - לאכיפה בהליכי ביזיון, אף כי לא בכל מצב יהיה הליך הביזיון ההליך הראוי (רעא 9182/08 פאנדנגו איסוף ומיחזור בע"מ נ' דוד דהן).

22.
ברע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337), נקבע: "לעניין סעיף 6 לפקודת הבזיון, רואים את פסק-הדין המאשר את הפשרה כאילו הוא עצמו מורה על עשיית מעשים המפורטים בהסכם הפשרה או אוסר את עשייתם, אף שמעשים אלה אינם מפורטים בפסק-הדין.לפיכך – כעיקרון – פסק-דין שניתן בהסכמת הצדדים כמוהו ככל פסק-דין אחר, והוא ניתן לאכיפה בהליכי ביזיון...עם זאת, לא בכל מקרה הליך הביזיון הוא ההליך האפשרי, וגם אם אפשרי הוא, לא תמיד הוא ההליך ההולם והראוי לאכיפת ההסכם".

23.
חריגים ברורים המונעים אכיפת

פסק דין
שניתן תוקף להסכם פשרה בדרך של צו על פי פקודת הביזיון
קיימים,למשל, כאשר הפשרה אינה מסוימת דיה, ולא ניתן ללמוד על משמעותה ללא בירור עובדתי או משפטי נוסף שיצריך שמיעת ראיות ועדויות של מומחים כדי להתחקות על כוונתם הקונקרטית או המשוערת של בעלי הדין. ראו בר"ם 4717/06 אדם טבע ודין נ' עיריית קרית אתא (6.8.06). בנוסף, לא ניתן להורות על אכיפת הסכם שאינו קובע מועד מוגדר לביצוע או שביצועו תלוי גם בגורמים אחרים שאינם צד להליך. ראו החלטתי בת"א 4060/10 סיידוף נ' נס הרים (24.6.12) והאסמכתאות שם.

24.
במקרה דנן, מדובר בהסכמות ברורות ומוגדרות שאינן מצריכות שמיעת ראיות או מומחים לצורך הבנת משמעותן ולכן אין לומר שככל שיימצא כי המשיבים הפרו את החיובים שקיבלו על עצמם, מדובר בהפרה שאינה בת אכיפה לפי פקודת הביזיון.

25.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים נעוצה בשאלה האם הפלט המומחשב שנמסר למבקשת מהווה את מיצוי התחייבויות המשיבים בפסק הדין, כטענתם או שמדובר במסמך שאינו עונה אחר הסכמות הצדדים כטענת המבקשת. בנוסף, חלוקים הצדדים בשאלה האם הפסיקה פתח מילוט לצד להסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
, משום שמתבררת לו בדיעבד מניעות מעשית או טכנית לבצע את חיוביו ישימה לענייננו.בנוסף, מבקשים המשיבים ליישם על דרך ההיקש את הסייגים המנויים בסעיף 8 לחוק חופש המידע, ולקבוע שגם מטעם זה אין לחייבם להמציא למבקשת מידע נוסף מעבר לזה שנמסר.

26.
באשר לשאלה הראשונה, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, סבורני כי המשיבים אכן לא עמדו בהתחייבותיהם לפי ההסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
, בכל הנוגע לרשימת הצווים לתקופה שבין 1990 עד 2011. יצוין, כי בין הצדדים התקיים משא ומתן ממושך שבסופו סוכמה רשימת הפרמטרים האמורה בסעיף 1 שבמסמך ההסכמות. על פי רשימה זו נדרשים המשיבים להמציא רשימת צווים שתכלול את הנתונים הבאים: מספר תיק הבניין, מספר תיק בית משפט, מיקום הנכס (גוש, חלקה/כתובת/קואורדינטות), ייעוד המקרקעין, מועד הוצאת צו ההריסה ומועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה. בפועל, הנתונים שנמסרו מתוך הרשימה הם מספר תיק הבניין, השכונה שבה ממוקם הנכס, ללא ציון גוש חלקה/כתובת/קואורדינטות, מועד הוצאת הצו ושנת גזר הדין, וכן האזור שבו נמצאים המקרקעין, נתון שלא נדרש בהסכמות. מכאן, שארבעה מתוך ששת הפרמטרים שנקבעו (מספר תיק בית המשפט, המיקום המפורט של הנכס, ייעוד המקרקעין ומועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה) לא נמסרו למבקשת.

27.
באשר לפלוגתא השניה,המשיבים מבקשים להסתמך על פסיקה לפיה אין מקום לסנקציה של ביזיון, כאשר קיימת מניעות מעשית לבצע את פסק הדין. אולם, עיון באסמכתאות שהציגו מעלה כי אין הנדון דומה כלל לראיה. בכל הנוגע לנאמר בעת"א (מרכז) 21800-09-10 אבוטבול נ' משטרת ישראל שירות בתי הסוהר, המדובר בהפרת צו שהורה למרכז המכר של שב"ס לאפשר לעותר לרכוש מכשיר מסוג סוני פלייסטיישן 3,לאחר שיבוצעו בו שינויים שימנעו את חיבורו לאינטרנט.
בקשת העותר לפי פקודת ביזיון בית משפט נדחתה, לאחר שהובהר בעקבות בדיקות מקיפות שביצע שב"ס כי לא ניתן לבצע באופן מעשי את הנטרול האמור, שכן נטרול ככל שיבוצע, ניתן לביטול בקלות גם על ידי אדם שאינו בעל מקצוע. בניגוד להיקש שמבקשים המשיבים ללמוד בענייננו,
הצו המקורי שנטען כי הופר, יצא מתוך הנחה שהמכשיר יימכר לעותר לאחר שיבוצעו בו השינויים המנטרלים. זאת, מתוך הבנה שמכשיר לא מנוטרל גורם לסיכון ביטחוני בין כותלי הכלא ועל כך לא חלק העותר. משהוברר כי שינויים כאלה ככל שיבוצעו, אינם פותרים את הבעיה שהעותר לא חלק על קיומה ולא רק בשל העלות הכרוכה בכך, נקבע כי אין מקום לאכוף את הצו באמצעות פקודת הביזיון. לעומת זאת, בענייננו, מדובר אך ורק בנימוק של גודל המשאבים הנדרשים לצורך ביצוע פסק והיקפם ולא באי היתכנות טכנית של איתור הנתונים ועריכתם לפי הפרמטרים שנקבעו.

28.
בכל הנוגע לאמור בהחלטה בע"פ 221/88 פנחסי ואח'

נ' חזקי ואח'

, פ"ד מב(2) 722, באותו עניין, דובר ב

פסק דין
שהורה למערערים להסיר משכנתאות ושעבודים מנכס שהתחייבו למכור למשיבים ובבקשה לביזיון בית המשפט שהוגשה עקב הפרת אותו

פסק דין
. בית המשפט העליון קבע שם, כי הוכח שאין בידי המערערים לפרוע את המשכנתאות ואם יחויבו להסיר אותן, המדובר בחיוב לשלם כסף שדינו להיות מבוצע בגדר

פסק דין
כספי ובדרכי המימוש של חיוב כספי, זאת שעה שהמערערים הסכימו במסגרת הערעור כי יינתן נגדם

פסק דין
כספי לטובת המשיבים בגובה הסכומים הנדרשים לפדיון המשכנתאות.
גם כאן אין הנידון דומה לראיה, שכן המשיבים אינם טוענים שאין בידם אפשרות מעשית לבצע את פסק הדין, אלא מתייחסים לגובה ולהיקף המשאבים שידרשו לשם כך , אשר לטענתם אינם מוצדקים ופוגעים באינטרס הציבורי. בניגוד לעניין חזקי, אין בידי המבקשת סעד חלופי לקבלת מבוקשה, כדוגמאת הסעד הכספי שניתן למשיבים בעניין חזקי, למעט
ויתור על חלק מהנתונים ועל חלק מהפילוח שעל המשיבים היה להמציא לפי פסק הדין.


29.
גם ההסתמכות על הנאמר בעת"מ 34691-11-09 דידי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמלה (15.7.12), אינה רלוונטית לנטען בעניינננו.
באותה פרשה, ניתן

פסק דין
בהסכמה המחייב את הוועדה המקומית לבצע בעקבות דרישת העותר עבודות דרך של סלילת כביש שירות תוך פרק זמן מסוים. משלא נסלל הכביש הוגשה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. הבקשה נדחתה ובית המשפט ציין, כי במועד מתן פסק הדין, סברו הצדדים כי תוכנית שאושרה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ואשר תאפשר את ביצוע העבודות, תאושר בקרוב. אולם, בשלב ההפקדה, נקבעה התוכנית כתוכנית שסעיף 109 לחוק תכנון הבנייה חל עליה ולכן הועברה לאישור שר הפנים ומנהל התכנון במשרד הפנים . אלה קבעו, כי אין לאשרה במתכונת הקיימת.
בית המשפט ציין באותו עניין, כי אין מקום להעניש את הוועדה המקומית בשל אי עמידה בלוחות הזמנים שנקבעו על פי הסכמת הצדדים בפסק הדין. המדובר בעיכובים באישור התוכנית על ידי מוסדות תכנון המצויים מעל הוועדה המקומית בהיררכיה התכנונית ומשאלה סברו כי יש מקום להמתין עם ביצוע הסלילה המוסכמת, אין מקום לאכוף על הוועדה המקומית לבצע את העבודות המוסכמות בטרם האישור ואין מקום לקבוע ביזיון. בעניין זה ציטט בית המשפט לעניינים המינהליים את הנאמר בפרשת חזקי לפיה "חוסר יכולת לבצע חיוב שב

פסק דין
, משמש הגנה בפני
הליכים של ביזיון בית המשפט".

30.
אולם, אם נדייק בדברים, עולה מפרשת דידי שמדובר באי ביצועו של הסכם אשר הצדדים צפו או יכלו לצפות כי ידרוש פעולה מצד שלישי כגון רשויות התכנון בהיררכיה שמעל הוועדה המקומית . לכן התערבותן המאוחרת של אותן רשויות שסיכלה את צפיית הצדדים, לא הצדיקה מתן צו לפי פקודת הביזיון ובכך הם משתייכים לקטגוריה שהוזכרה בפסקה 23 לעיל. בענייננו, המשיבים אינם טוענים שהם נזקקים לאישורו של גוף שלישי כלשהו כדי לבצע את הוראות פסק הדין,
אלא, שמדובר בהוצאה בלתי מוצדקת מבחינת האינטרס הציבורי. בסופו של יום ובמיוחד לאור האמור בתצהירו של מר אופיר מאי מטעם המשיבים מיום 27.5.15, עולה שאין קושי מעשי טכני המונע את איתור התיקים והנתונים, כגון שמיקומם אינו ידוע או בלתי נגיש או שהם בוערו או נגרסו. טענת המשיבים מתמקדת בצורך בהקצאת משאבים לא מועטים לצורך זה, משאבים שלטענתו יפגעו ,ללא הצדקה, ביכולתם של רשויות התכנון והאכיפה לתת שירותים אחרים לציבור הרחב.

31.
כעולה מהנתונים שבפני
י, אין המדובר בנתון בלתי נצפה ובלתי חזוי. המשיבים יכלו להעריך ואף העריכו בפועל את פרק הזמן שיידרש להם לצורך ביצוע פסק הדין המוסכם,כאשר המצאת רשימת צווי הריסה לפי הפרמטרים שנקבעו לשנים 2000-2011 נקבעה ל-18 חודשים ממועד מתן ההודעה ומסירת רשימת הצווים בשנים 1990-2000 ל-24 חודשים ממועד מסירת ההודעה. נתונים אלה מתיישבים עם הערכה של 23 חודשי עבודה מלאים לאדם שיוקדש למטרה זו כאמור בתצהירו של מר מאי (סעיף 7). כעולה מהדיונים בעתירה לגופה, בידי המשיבים לא היה בעת שנדונה העתירה מסד נתונים ממוחשב הכולל את הנתונים המבוקשים ופרק הזמן הממושך שנקבע לצורך איתורם ועיבודם נבע מן הצורך לאתר את הנתונים ולעבדם. המשיבים בתגובותיהם גם אינם חולקים על טענת המבקשת, כי למעשה הפלט הממוחשב שנמסר למבקשת כלל נתונים שהיו בידי המשיבים כבר בעת שניתנה הסכמה ולא בוצעה כל פעילות חדשה שמטרתה לטייב אותו, להרחיב אותו על סמך נתונים שאינם במאגר הקיים
ולפלח אותו לפי הפרמטרים המוסכמים.

32.
המדובר בהפרה ברורה של חיובי המשיבים לפי פסק הדין שאין לה הצדקה ממשית,


במיוחד כשמדובר בגופים ציבוריים ובממלאי תפקידים במינהל הציבורי המונציפלי. אוסיף כי מאחר שמדובר ברשימה
מוגדרת ומפורטת של נתונים על פי פרמטרים מוגדרים שנקבעו מראש, אין צורך להיכנס לרציונאלים שביסוד העתירה ולבחון כיום אם אכן המידע האמור דרוש לוועדה המקומית ולוועדת המשנה. ההנחה שעמדה ביסוד הסכמת הצדדים, הייתה שאכן מדובר בנתונים דרושים ורלבנטיים לגופי התכנון והאכיפה העירוניים לשם גיבוש מדיניות אכיפה. ככל שסברו המשיבים שיש מקום לסגת מן ההסכמה עמדו לרשותם כלים משפטיים מתאימים כגון הגשת ערעור, או הגשת בקשה לביטול פסק הדין בהתבסס על הפן החוזי שלו. ניסיון להדוף בקשה לפי צו הביזיון מטעמים שהיו
ידועים לצדדים טרם הגעה להסכמה, איננו ניסיון ראוי.

33.
בנוסף, אינני מקבל את הניסיון להחיל את הרציונאלים של הסייגים האמורים בסעיף 8 לחוק חופש המידע על ענייננו. מדובר בעתירה שהוגשה ביסודה לצורך קבלת מידע שנדרש בהחלטות שנתקבלו הועדה המקומית וועדת המשנה. אומנם
המשיבים טענו בשעתו, בין היתר, כי מדובר במניעים אחרים,נסתרים,
שנבעו מהרצון למנוע או לדחות ביצוע צו איטום ופינוי למבנה המכונה "בית יהונתן" בשכונת סילוואן ואשר נבנה לפי הנטען ללא היתר ובניגוד לתב"ע החלה על המקום, צו שביצועו הוטל על הועדה המקומית. אולם, בסופו של יום, הסכימו המשיבים לאתר ולמסור את המידע שהתבקש על פי הפילוח שנקבע, מבלי לחלוק על כך שהוא דרוש לוועדה המקומית ולוועדת המשנה. זאת על אף שיכלו לצפות את היקף המשאבים בכח אדם ובעלויות כספיות שידרש לשם כך. לא ניתן כל הסבר ממשי מדוע על אף שהתנהל בעניין משא ומתן ממושך שבו היו מעורבים גם משפטנים, גם עובדי ציבור מהתחום הרלבנטי
ובכללם אנשי מקצוע מתחום התכנון, לא ניתן היה לצפות את היקף העבודה והמשאבים שידרשו לצורך איתור ופילוח המידע המבוקש. ברור היה ,בין היתר, שמדובר במידע האצור בתיקי בית המשפט ובתיקים פנימיים של המשיבים ולא הייתה בכך כל הפתעה.

34.
ממכלול טעמים אלה, סבורני כי יש להעתר לבקשה. בעניין זה ראוי להעיר, כי מטרתו של צו לפי פקודת הביזיון אינה להעניש את המפר על ההפרה, אלא לתת בידי מבקש הצו כלי אפקטיבי לאכיפת פסק הדין. בנוסף, לא נראה לי ראוי
להכתיב לצד המפר באילו אמצעים יתקן את ההפרה, כל עוד תתוקן. בוודאי שאין מקום להורות לרשות ציבורית לשכור עובדים במספר זה או אחר כדי לממש את פסק הדין כפי שעותרת המבקשת בתגובתה האחרונה לתגובת המשיבים.

35.
עם זאת ובמיוחד לאור האמור בתצהיר האחרון, נראה לי כי יש מקום לתת למשיבים אורכה של 6 חודשים נוספים כדי לבצע את פסק הדין ולתת למבקשת את רשימות הצווים לשנים 1990-2000 ו-2000-2011, לפי הפילוח שנקבע בהודעה על ההסכמות המצוטטת בפסקה 4 לעיל , בסעיפים 1,
2.1 ו-2.2.

36.
ככל שלא יבוצע פסק הדין עד ליום 1.2.16, יוטל על משיבי העיריה יחד קנס של 20,000 ₪ על כל חודש נוסף שבו לא יבוצע פסק הדין כלשונו.

37.
משיבי העיריה יחד יישאו בהוצאות המבקשת ושכ"ט עו"ד בבקשה זו בסך כולל של 20,000 ₪.



המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ה' באב התשע"ה , 21 ביולי 2015 בהיעדר הצדדים













עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 211/10 "עמותת בצדק" נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, ועדת המשנה לתכנון ולבנייה ירושלים, מר ניר ברקת ואח' (פורסם ב-ֽ 21/07/2015)