פסקי דין על מ ד י נ ת י ש ר א ל | פסקי דין על עוזי בן הנרי סלמה | פסקי דין על יליד 1961 | פסקי דין על ת.ז. 057169021 | פסקי דין על מרח' מנחם בגין 1 | פסקי דין על נתניה.(עתה במעצר | פסקי דין על מיום 20.06.2001). |

1128/01 פח     10/04/2002




פח 1128/01 מ ד י נ ת י ש ר א ל נ' עוזי בן הנרי סלמה,יליד 1961, ת.ז. 057169021,מרח' מנחם בגין 1, נתניה.(עתה במעצר, מיום 20.06.2001).




1
בתי-המשפט
תפ"ח 1128/01

בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו

כב' השופט נתן עמית
, אב"ד.
כב' השופטת מרים סוקולוב
.
כב' השופטת תחיה שפירא
.
בפני
:
מ ד י נ ת י ש ר א ל

המאשימה:

נ ג ד
עוזי בן הנרי סלמה
,
יליד 1961
, ת.ז. 057169021
,
מרח' מנחם בגין 1
, נתניה.
(עתה במעצר
, מיום 20.06.2001).
הנאשם:
למאשימה - הפרקליטה גב' טובה פרי
(פמ"מ).

לנאשם - עו"ד שמואל צנג ועו"ד גב' אושרת
חנוך.
טענו:
ג ז ר - ד י ן
השופט נתן עמית
, אב"ד:
1. על-פי כתב-האישום המקורי שהוגש מלכתחילה נגד הנאשם בתיק זה, הוא הואשם ברצח בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
בתשובה לכתב-האישום כפר הנאשם בעובדות ובאשמה שיוחסו לו. בנוסף לכך, הוא טען כנגד קבילוּת הודיותיו במשטרה, כשהנימוק העיקרי לעניין זה היה, שבזמנים מסויימים במהלך החקירה, התקיים משא-ומתן ממושך בינו לבין החוקרים שהיו אמונים על החקירה, לצורך הפיכתו לעֵד-מדינה, אך משא-ומתן זה לא השתכלל והתגבש לטענתו, לכלל הסכם מחייב, ולכן טענתו של הנאשם הייתה, שכל מה שמסר לחוקרים תוך כדי ניהול המשא-ומתן איננו קביל.
לאור טענות אלה, קִיים בית-המשפט משפט זוטא בקשר לשאלת קבילוּת ההודיות, כשבד בבד, מאחורי הקלעים, ניהלו התובעת והסניגור מגעים ביניהם להגיע להסדר-טיעון שיסיים את ההליכים בתיק; ואכן, כפי שהם הודיעו לבית-המשפט בישיבת יום 15.1.2002, הם הצליחו להגיע להסכמה עקרונית, ובישיבת יום 17.3.2002 הציגו את פרטי ההסדר בפני
בית-המשפט.
באשר לאשמה,- כתב-האישום תוקן, על-ידי המרת עבירת הרצח בעבירה של סיוע לעבירת רצח בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיף 300(א)(2), ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין; והנאשם הודה בעובדותיו של כתב-האישום המתוקן והורשע על-פיו בעבירה שיוחסה לו.
באשר לעונש,- ההסכמה בין התובעת והסניגור היא שהתביעה תגביל את עצמה לטעון לעונש של 15 שנות מאסר בפועל, ואִילו הסניגור יוכל לטעון לעונש על-פי שיקול-דעתו.

2. פרטי העבירה, שבה כאמור הודה והורשע הנאשם, מפורטים בפרק העובדות של כתב-האישום, שאנו מביאים אותו להלן, ככתבו וכלשונו, כדלקמן:
"העובדות:
1. בתאריך שאינו ידוע לתביעה, שקדם לתאריך 6.5.01, קשר הנאשם קשר עם אחר לבצע פשע, דהיינו לגרום למותו של יריב כובני תושב נתניה.

2. לצורך ביצוע הקשר ולשם קידומו חברוּ הנאשם והאחר לרפאל מזרחי, תושב תל-אביב (להלן: מזרחי) על-מנת שירכוש עבורם אופנוע.

3. בתאריך 2.5.01 נפגשו הנאשם והאחר עם מזרחי בסמוך לחנות האופנועים "סיטי בייק" ברח' צ'לנוב 36 בתל-אביב (להלן: החנות). הנאשם נתן למזרחי סך של 17,500 ₪ לצורך רכישת אופנוע מסויים שהוצג בחלון הראווה. מזרחי נכנס לחנות, ניהל מו"מ עם אלי אברהמי, בעל החנות, רכש ממנו אופנוע מסוג ימאהה fzr-600 מס' 01-059-66 בצבע כחול-אפור (להלן: האופנוע), ורשמו בזיכרון הדברים לרכישה, לפי בקשת הנאשם, ע"ש יהודה בן נעים מקרית שמונה.

4. לאחר הקניה, בתאריך 3.5.01, לפי בקשת הנאשם, חזר מזרחי לחנות על-מנת להחליף את המפלט שהיה מותקן באופנוע למפלט שקט יותר, וזאת עקב הרעש הרב שהוא עושה.

5. בתאריך שאינו ידוע לתביעה, בסמוך לאותו מועד, רכשו הנאשם והאחר קסדות כהות וכפפות אופנוע והצטיידו באקדח בקוטר 9 מ"מ (להלן: האקדח).

6. בתאריך 6.5.01 בשעה 14:20 או בסמוך לכך, הגיעו הנאשם והאחר כשהם רכובים על האופנוע וחבושים בקסדות ועוטים כפפות על ידיהם, כשהם נוסעים ברח' פתח-תקווה בנתניה. בהגיעם בסמוך לבית מס' 31 הבחינו ביריב כובני (להלן: "כובני") כשהוא יושב ברכב מסוג טויוטה קורולה מס' 09-037-54 במושב הנהג, ואדם נוסף יושב לצידו.

7. הנאשם והאחר התקרבו לרכב בו ישב כובני בעוד הנאשם נוהג באופנוע.
בהתקרבם בסמוך לרכב ירה האחר לעבר כובני 4 יריות מהאקדח. הנאשם ביחד עם האחר נמלטו מהמקום כשהם רכובים על האופנוע.

8. מן היריות נפגע כובני משלושה קליעים שחדרו לגבו מצד שמאל ומותו נגרם כתוצאה מפציעות אלה מיד ובסמוך לאירוע הירי.

9. בהמשך, ובמטרה להסתיר את תוצאות מעשיהם, החנו הנאשם והאחר את האופנוע בחניית בניין ברח' ראש-פינה 12 בנתניה, והנאשם השליך את הקסדה והכפפות שלו לפח אשפה הנמצא ליד בית מס' 4 ברח' ראש-פינה בנתניה, בסמוך למקום נטישת האופנוע.

10. הנאשם סייע בידי האחר לגרום בכוונה תחילה למותו של יריב כובני ז"ל."

3. כפי שניתן להיווכח מנוסח כתב-האישום המתוקן, הוא אכן מפרט באופן פורמלי את העובדות הצריכות לעניין, והמהוות את העבירה המיוחסת לנאשם, אך בכך הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים, שכן לא ניתן להבין מיובשו של הכתוב מהם הרקע והמניע העומדים מאחורי מעשה העבירה. משום כך, בית-המשפט ביקש מהתובעת והסניגור,- ככל שהדבר מתיישב עם עובדות כתב-האישום המתוקן ועם חומר החקירה שנאסף על-ידי המשטרה,- לסבר את אזנו של בית-המשפט בכך.
מה שנחשף בפני
בית-המשפט הוא,- ואף בכך ניתן לומר שרב בו הנסתר על הנגלה,- שהרקע לעבירה הוא ניסיון לסחיטה עסקית של קורבן העבירה מהנאשם.
כפי שעולה מהפרטים ששמענו, הנאשם הוא קבלן לעבודות עפר בנתניה, בעסק משגשג שהוא בנה אותו, לדבריו, במו-ידיו בעמל חיים.
בסמוך למועד ביצוע העבירה, פנה אל הנאשם קורבן העבירה, יריב כובני, שידוע כעבריין, וביקש לִכְפות על הנאשם להיות שותפו בעסק, והנאשם התנגד לכך, ובעקבות כך התפתחה מערכת איומים והפחדה נגד הנאשם מצד יריב כובני.
אומרת התובעת בטיעוניה (עמ' 538, ש' 17):
"אני יוצאת מנקודת הנחה שהנאשם חש עצמו סוייבקטיבית מאויים על-ידי כובני שרוצה להיות שותף בעסק, ולהיכנס לעסקיו בדרך כלשהי. וכאן באיזה שהוא שלב בחייו הנאשם החליט לעשות מעשה. רגע הבחירה קריטי מבחינתו. הוא היה צריך להתמודד עם כובני והבחור הזה מנסה באיזה שהיא צורה להיכנס לעסקים יחד איתו ומאיים על הנאשם."

הסניגור לעומת זאת חשף בפני
בית-המשפט ביֶתר פירוט את פרטי הסחיטה והלחצים שכובני הפעיל כנגד הנאשם, ושהנאשם לא יכול היה לעמוד בהם, התרחק מהעסק שלו עצמו וניהל אותו בשלט רחוק, כשהוא חי בפחד, עד כדי כך שעל-פי דבריו של הנאשם, הוא "ראה את המוות בעיניים".
מצב זה הוא שהביא את הנאשם לקשירת הקשר המתואר בכתב-האישום ולביצוע העבירה, וכל בר-בי-רב יבין, שלמרות שלא הנאשם הוא שלחץ על ההדק שגרם למותו של יריב כובני, לא יכול להיות כל ספק שהוא קשור בטבורו לביצוע העבירה.

4. למרות תמונת מצב זו, שלכאורה לא מותירה שאלות לגבי הוכחת העבירה, הצהירה התובעת ברוב הגינותה שהסדר-הטיעון הושג לאור הבעייתיות בחומר החקירה, שבנסיבות מקרה זה היה כלשונה "במצב אפור", ולסברתה, בית-המשפט עצמו נוכח לדעת זאת, לאור הראיות במשפט הזוטא שהספיק לשמוע.
בנסיבות העניין, ולאור הצהרת התובעת כאמור, יכולנו לומר, שלא נראה לנו שיש מקום להתערב בשיקולי התביעה, מה עוד שבפני
בית-המשפט אין את תמונת הראיות כולה.
כידוע, כאשר התביעה מודיעה לבית-המשפט על הסדר-טיעון, חזקה עליה כי טעמיה היו ענייניים ומשיקולים ראויים (ע"פ 1820/98, אנג'ל נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ב(5) 97), וככלל, בית-המשפט לא ידחה הסדר-טיעון אלא בנסיבות מיוחדות וחריגות (ע"פ 5214/97, 5342/97, סנזיאנה סודאר וקול לוסינדה נ' מדינת ישראל, דינים-עליון, כרך נ"ג, 64).

5. אשר למסקנות המתבקשות מביצוע העבירה לעניין העונש, הן התובעת והן הסניגור, לא חולקים על כך, שהנאשם עשה דין לעצמו, ובשל כך הוא צריך לתת את הדין על מעשיו.
נפרסה בפני
נו תמונה, שאיננו רואים צורך להרחיב עליה את הדיבור, שבנתניה רוֹוחת הפשיעה של סחיטה באיומים, ואין זה המקרה הראשון שזרוע החוק נתקלת בו. אין חולק שהנאשם לא פנה לעזרת המשטרה ולא ביקש את התערבותה, ובחר לפתור את העניין בדרכו שלו, ובאופן קיצוני. מפרטי העבירה עולה שהמעשה תוכנן באופן קפדני, מבעוד מועד נרכשו הכלים לביצוע העבירה, והיא בוצעה בשעת הכושר המתאימה, בלא כל התגרות תכופה מצד הקורבן.
משום כך, לטענת התביעה, קטילת חיי אדם בנסיבות אלו מחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה, ואין מקום להקל בכך, למרות שקורבן העבירה אינו טלית שכולה תכלת, הן מבחינת עברוֹ, והן מבחינת מעורבותו בעבירת הסחיטה כנגד הנאשם.
גם הסניגור המלומד לא טען כהוא-זה, שהתרת דמו של קורבן העבירה במקרה דנא היא מותרת, רק משום היותו עבריין, אך לטענתו, כפי שנעמוד עליה בהמשך, נסיבותיו האישיות של הנאשם מצדיקות התחשבות מירבית בו מבחינת העונש.
6. אכן, אין ספק בדבר חומרת מעשהו של הנאשם, שלקח את החוק לידיים וגרם לקיפוד חייו של אדם, גם אם אותו אדם היה עבריין, הן כלפי אחרים והן כלפי הנאשם עצמו.
לא יעלה על הדעת שבמדינת חוק, אדם ייקח את החוק לידיים, ויהפוך להיות הדיין והתליין של האדם שביצע נגדו עבירה, תהיה חמורה ככל שתהיה.
גם עבריין זכאי לעמוד לדין אם הוא ביצע עבירה, ושעונשו ייקבע על-ידי בית-המשפט, ולא בדרכים שננקטו על-ידי הנאשם,- בלית דין ובלית דיין.
משום כך, מבחינת נסיבות העניין, לא ניתן לומר שהעונש שהתביעה טוענת לו איננו עונש הולם.
יפים לענייננו דברים שאמר בית-המשפט העליון ב-ע"פ 4419/95, שחר חדד נ' מדינת ישראל, פד"י נ'(2) 752, בעמ' 766:
"השמירה על קדוּשת החיים - לרבות קביעתה של קדוּשה זו בהכרת הכול - היא העומדת בראש תכליות הענישה במקום שמדובר בנטילת חיי אדם, ועל בית-המשפט לשוות זאת לנגד עיניו בגוזרו את הדין בעבירות רצח והריגה."

7. הסניגור המלומד כאמור, איננו חולק למעשה על האמוּר לעיל, אך לטענתו (עמ' 547, ש' 11):
"...כשמנסים לנתח מה קרה לאדם כמו הנאשם, דומה שאין ולא יכולה להיות מחלוקת שבמועקה, במצוקה, ובפחד מהמוות, שתקף אותו, הוא קיבל עצה לא נכונה, ושגה. ועל שגיאה זו הוא צריך לשלם, אבל בבוא בית-המשפט לדון בשיעור העונש, יש לקחת זאת בחשבון משום שעוזי סלמה איננו עבריין. איננו איש שיחזור חס-וחלילה לעבירות מהסוג הזה, וזה איש שבמצוקה קשה טעה ועבר עבירה."

ובהמשך:
"אני מבקש מבית-המשפט שלא להיעתר להצעת התובעת, משום שאינני מתעלם לרגע קט מחומרתה של העבירה, אבל, וגם הדברים שהובאו לצורך תיאור הנסיבות לא הובאו משום שחס-וחלילה התרת דמו של אדם שהוא עבריין מותרת. אלא מכיוון שעומד מולכם אדם שיודע שטעה.

אבל, כל מה שהאיש מבקש מכבודכם זה לבוא ולתת לאישיותו, כפי שהשתקפה הן מדברי הסניגוריה, והן מדברי הקטגוריה, והן מדברי העדים, את המשקל הגדול יותר."

והוא הפנה את בית-המשפט בעיקר למאמרו המצויין של כב' השופט דב לוין ז"ל, "גוזרים את דין", שהתפרסם ב-"המשפט", כרך א', עמ' 192.

8. הסניגור הביא בפני
בית-המשפט תסקיר חי בשׁוּרה של עדֵי-אופי שהעידו למען הנאשם, ועל כך הוסיף פרטים נוספים אודות הנאשם, והתמונה העולה לגביו היא כלהלן:

(א) הנאשם הוא יליד 1961
, דהיינו כיום כבן 42 שנה.
הוא גרוש ואב לשתי בָּנות בְּנות 11.5 ו-15.5 שנה, ועמד לשאת אישה בשנית, עימה הוא מקיים כבר חיי משפחה, ומקשרים אלה יש להם ילד בן 4.5 שנים.

(ב) מעברוֹ של הנאשם יש לציין, על-פי גיליון הרשעות קודמות ת/31, שיש לו מספר עבירות, רובן בתחום האלימות, אם כי ברובן ישנות.

(ג) הנאשם בוגר עשר שנות לימוד. שירת שירות מלא בצה"ל. בגיל צעיר החל לעבוד בעבודות עפר, תחילה כשכיר, ואחר-כך כעצמאי, ובעבודה קשה הצליח להקים עסק משגשג שמפרנס משפחות רבות.

(ד) שמענו, הן מפי הסניגור, והן מפי העדים, שהנאשם נהג ונוהג ברוחב-לב וביד נדיבה, כלפי בני-משפחתו וכלפי אנשים נזקקים, ואף כיום, ממקום מעצרו, הם לא נשתכחו ממנו.

(ה) אין להתפלא, והדבר ברור מאליו, שמאז מעצרו של הנאשם, העסק שלו התדרדר ואיננו כפי שהיה קודם, ובכך הנאשם ומשפחתו, וכל אלה שהיו סמוכים על שולחנו, נפגעו קשה.

(ו) שמענו גם את עדותה של עה/2, חברתו לחיים של הנאשם, על אופיו הטוב, מסירותו ונדיבוּת-ליבו של הנאשם, ולא נעלמו מעינינו דמעותיה על הסבל והקשיים הכרוכים במעצר
ו של הנאשם ובמאסרו הצפוי. לדבריה, ממש לפני מעצרו הם עמדו להינשא, ואִילו עתה הכל תלוי על בלימה.
(ז) הן סניגורו של הנאשם, והן הנאשם עצמו, עמדו על כך שהנאשם החליט, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, שהוא איננו מתכוון לחזור לעיר מגוריו ולעסקו בנתניה, אלא להקים את חייו ועסקיו מחדש במקום אחר.

(ח) הנאשם עצמו בדבריו האחרונים לעונש הודה והתוודה שעשה טעות. לדבריו, התייעץ עם האנשים הלא נכונים, ועל כך הוא משלם כעת.
הוא הצהיר בכל לב שהוא איננו מסוכן לאיש, ולדידו, עצם מעצרו שגרם להרס עסקו ולנתק ממשפחתו, מהווים עונש כבד עבורו.
הוא הביע חרטה על מה שעשה, ומודע לכך שאין בכך כדי לכפר על המעשה, וכל בקשתו היא להקל בעונשו ככל שניתן.

9. העונש שבית-המשפט מחליט להטיל על נאשם, הוא למעשה שקלול, על-פי המתחייב מנסיבות העבירות; מנסיבותיו האישיות של הנאשם; מהוראות החוק, מדיניות הענישה וצורכי השעה. וכשיושב בדין מותב תלתא, השקלול משוקלל עוד יותר בשל השקלא וטרייא בין חברי המותב.
כך הדבר גם במקרה דנא.
אין לנו ספק שנסיבותיה החמורות של העבירה בפרשה זו, ועיקרון קדוּשת החיים שהופר בדרך אלימה, מחייבים עונש הולם, הן כעונש כשלעצמו על קיפוּד חיי אדם, והן על-מנת שהנאשם ואחרים כמותו יראו וייראו.
למרבה הצער, מקרים כמו המקרה דנא מתרחשים חדשות לבקרים, ומחובתו של בית-המשפט לעמוד בפרץ ולהילחם בתופעה זו, שיש בה כדי לחתור תחת אושיות כל שלטון חוק, ולשבש את חייה של כל חברה מתוקנת.
מאידך, בית-המשפט לעולם לא מתעלם מהאדם העומד לפניו לדין, מנסיבות מעורבותו בעבירה, מֵעברוֹ, גילוֹ, נסיבותיו האישיות, המעגל המשפחתי הסובב אותו, סיכויי השתקמותו, והעתיד המצפה לו לאחר שיירצה את עונשו.
במקרה דנא, נראה לנו, בהתחשב בנסיבות העבירה מחד, ובנסיבותיו האישיות של הנאשם מאידך, שלא להטיל עליו עונש שמגיע לרף שהתביעה טוענת לו, אך גם לא על-פי הרף התחתון שהשתמע מטענות הסניגור.
מדובר בגרימת מותו של אדם אחר, ולמרות שנסיבות העבירה לא הובהרו עד תומן, ברור לחלוטין שהנאשם עשה דין לעצמו, ועל כך הוא עצמו חייב ליתן את הדין. מאידך, כל הנסיבות הכרוכות בנאשם, כפי שעמדנו עליהן לעיל, לרבות הודאתו בטעותו וחרטתו, הרקע שלו לפני ביצוע העבירה, והתחזית הנחזית לגבי הצפוי מבחינת עתידו לכשיסיים את ריצוי עונשו וישתחרר, מייחדות את העונש, כעונש לשמו, ומצדיקות הפחתת מה מרף הענישה שהתובעת טוענת לו.

10. לאור כל האמור לעיל, אנו מטילים על הנאשם 15 (חמש-עשרה) שנות מאסר, מהן 13 (שלוש-עשרה) שנים מאסר בפועל, החל מיום מעצרו - 20.6.2001, ושנתיים מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה מסוג פשע.

11. הוּדעה לנאשם זכותו להגיש ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן והודע בפומבי, בנוכחות התובעת, הנאשם וסניגוריו, היום, 10.04.2002.
תחיה שפירא
, שופטת

מרים סוקולוב
, שופטת

נתן עמית
, שופט
א ב " ד

קלדנית: ד.ל.ס.









פח בית משפט מחוזי 1128/01 מ ד י נ ת י ש ר א ל נ' עוזי בן הנרי סלמה,יליד 1961, ת.ז. 057169021,מרח' מנחם בגין 1, נתניה.(עתה במעצר, מיום 20.06.2001). (פורסם ב-ֽ 10/04/2002)