פסקי דין על אילת גיגי | פסקי דין על ירון גיגי | פסקי דין על אורי תדמור | פסקי דין על גילה כהן תדמור |

49600-11/14 תק     26/07/2015




תק 49600-11/14 אילת גיגי, ירון גיגי נ' אורי תדמור, גילה כהן תדמור








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 49600-11-14 גיגי ואח' נ' תדמור ואח'



לפני
כבוד השופט
טל חבקין


התובעים/הנתבעים שכנגד:

1. אילת גיגי
2. ירון גיגי


נגד


הנתבעים/התובעים שכנגד:

1. אורי תדמור
2. גילה כהן תדמור





פסק דין




לפניי תביעה לפיצוי בסך של 6,155 ש"ח שעילתה נזק שנגרם לרכבם של התובעים בתאונת דרכים, וכן תביעה שכנגד בסך של 7,820 ש"ח.

1.
אלה העובדות העולות מעדויות הצדדים: ביום 29.4.2014 בשעה 17:30 לערך חנה רכבם של התובעים בצמוד למדרכה ברחוב גולומב בגבעתיים, סמוך לבית ספר "אורט". התובעת 1 (להלן – "התובעת") החלה להוציא את בתה הפעוטה שישבה על מושב בטיחות שבמושב האחורי, דרך הדלת השמאלית-אחורית של הרכב, לאחר שווידאה כי הדרך פנויה. בעודה מוציאה את הפעוטה, כשהדלת פתוחה קמעה, חלף רכב הנתבעים, כשהוא נהוג על ידי הנתבעת 2
(להלן – "הנתבעת"), במקביל לרכב התובעים. או אז פתחה התובעת את הדלת בזווית גדולה יותר וזו פגעה בכנף הימנית של רכב הנתבעים ונגרם נזק לשני כלי הרכב. התובעת לא שמה לב שהנתבעת המשיכה בנסיעה לצד רכבה. אין חולק כי הנתבעת הבחינה שהתובעת מוציאה את הפעוטה מהמושב האחורי, אך בכל זאת החליטה להמשיך בנסיעה ולעבור לצדה בלא שיצרה קשר עין, צפרה או וידאה כי התובעת ערה לכך. התובעת העידה כי במושב האחורי של רכבה היו מותקנים אותה עת שני מושבי בטיחות המיועדים לפעוטות בגילאים שונים.

2.
אני סבור כי האחריות לתאונה מונחת כולה לפתחה של הנתבעת. אכן, תקנה 81 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת: "לא יעלה לרכב אדם, למעט הנוהג, ולא ירד ממנו ולא יניח הנהג או הממונה על הרכב לעלות אליו או לרדת ממנו, אלא – [...] (2) מצדו הימני של הרכב כשהוא עומד בצד ימין של הדרך". עם זאת לא אחת נקבע כי מקום שמבוקש להוציא מן הרכב פעוט הקשור במושב בטיחות בעת שבמושב האחורי מותקן מושב בטיחות אחד נוסף (לפחות), מדובר בדרישה מכבידה שהציבור מתקשה לעמוד בה (ראו למשל ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 1419-09-14 מיכאלי נ' ויתקין (29.3.2015); תא"מ (שלום ת"א) 162289/09 אינדיק נ' סיון (10.5.2010)). אף בהנחה שהתובעת הפרה חובה חקוקה הקבועה בתקנות התעבורה ובכך הפריעה לתנועה, אני סבור כי יש לזקוף לחובת הנתבעת אשם תורם בשיעור של 100% ולקבוע כי האחריות לתאונה מוטלת כולה עליה. מקום שבו הנתבעת הבחינה מראש בתובעת כשהיא מוציאה את בתה הפעוטה מהספסל האחורי, היה עליה לעצור ולהמתין מספר מועט של שניות, או לכל הפחות ליצור קשר עין עם התובעת ולוודא שהאחרונה מבחינה בה ומאפשרת לה להמשיך בנסיעה בלא שייגרם סיכון לגרימת נזק לרכוש ואף לגוף. החלטתה של הנתבעת להמשיך בנסיעה בלא לנקוט כל אמצעי זהירות היא החלטה בלתי סבירה העולה כדי רשלנות רבתי. היא עומדת בניגוד ישיר לחובתו של כל משתמש בדרך לנהוג בזהירות (תקנה 21(א) לתקנות התעבורה); להימנע מגרימת נזק לאדם או לרכוש (תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה); ולהימנע מסיכון חיי אדם (תקנה 21(ב)(4) לתקנות אלו). בנסיבות כגון דא, ואף שהתובעת הפריעה הפרעה מסוימת לתנועה, אני סבור כי יש לייחס את כל האחריות לתאונה להתנהגות הנתבעת.

3.
פועל יוצא מן האמור הוא שדין התביעה להתקבל. הנתבעת 2 תשלם לתובעים סך של 5,655 ש"ח (נזק ישיר לפי חוות דעת שמאי, שכר טרחת שמאי ופיצוי בגין ירידת ערך) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (24.11.2014) ועד ליום פסק הדין. כמו כן תישא הנתבעת 2 בהוצאות התובעים בסך של 600 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית.


ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י' באב התשע"ה, 26 ביולי 2015, בהעדר הצדדים.








תק בית משפט לתביעות קטנות 49600-11/14 אילת גיגי, ירון גיגי נ' אורי תדמור, גילה כהן תדמור (פורסם ב-ֽ 26/07/2015)