פסקי דין על בנימין כהן | פסקי דין על איזי שרצקי

21623-01/12 א     27/07/2015




א 21623-01/12 בנימין כהן נ' איזי שרצקי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 21623-01-12 כהן ואח' נ' שרצקי ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
רונית פינצ'וק אלט


תובע – נתבע שכנגד

בנימין כהן
ע"י ב"כ עו"ד דרורי – וירז'נסקי - אורלנד


נגד


נתבע – תובע שכנגד

איזי שרצקי
ע"י ב"כ עו"ד יורם מושקט




פסק דין



לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין הוצאת לשון הרע בסכסוך שנפל בין התובע והנתבע שכנגד, אביו של שחקן הכדורגל אלרואי כהן, לבין הנתבע והתובע שכנגד, הבעלים ויו"ר מועדון הכדורגל עירוני קריית שמונה, אליו השתייך בעבר אלרואי.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים
1.
בנו של התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע"),
מר אלרואי כהן, היה שחקן כדורגל בקבוצת הפועל קריית שמונה בעודו חייל, ועל-פי החוזה עם הקבוצה, השתכר כ- 3,000 ₪ לחודש. עם סיום שירותו הצבאי של השחקן, לנוכח הישגיו, ולמרות שבין הצדדים היה חוזה שטרם הגיע לסיומו, נוהל בין הצדדים מו"מ על חוזה חדש. בטרם התגבש חוזה חדש בין השחקן לקבוצת הפועל קריית שמונה, התגבשה עסקה להעברתו של השחקן לקבוצת הפועל תל אביב לפיה, בין היתר, יקבל השחקן תשלום נטו של כ -160,000$ נטו לעונה (וזאת בנוסף להוצאות רכב, דירה, דלק וזכויות נוספות), ומשכך לא נחתם הסכם חדש בין השחקן לבין קבוצת הפועל קריית שמונה.

2.
המו"מ לקראת החתימה על הסכם ההעברה נערך בין עירוני קריית שמונה לבין השחקן וסוכנו, מר רונן קצב. עסקת ההעברה סוכמה במועד האחרון האפשרי להעברות.

3.
ביום 4.7.11, כחמישה חודשים לאחר השלמת עסקת ההעברה, התראיין התובע למוסף הספורט של עיתון "הארץ". כותרת הכתבה הייתה: "אלרואי כהן נ' איזי שרצקי
" ובמסגרת אותו ראיון שהתפרסם בעיתון ובאתר האינטרנט של העיתון אמר: "אביו של אלרואי כהן: מציירים את איזי שרצקי
כאדם ישר, אבל לפחות אתנו היה הכול פרט להגון";
"איזי דיבר אליי כמו דון קורליאונה, ואיים שבני לא ישחק";
"מה ששרצקי עשה יחד עם המנכ"ל שלו, יוסי אדרי זו בושה. הם לקחו ילד שאין לו מושג ושכנעו אותו לחתום".

4.
לאחר שהנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") ראה את הריאיון שנתן התובע בשעות הבוקר בעיתון "הארץ" ובאתר האינטרנט, עורר הדבר את כעסו, וכאילו לא די בכך, באותו יום התראיין התובע בשידור ב"רדיו ללא הפסקה" והטיח בנתבע האשמות לפיהן לא קיים הבטחות שנתן בעל פה לתובע, וניצל את נסיעתו של התובע לחו"ל על מנת להחתים את בנו על הסכם שאיננו מיטיב אתו ואשר היה ידוע לו כי התובע, המשמש כמנהל אישי של השחקן, מתנגד לו נחרצות. בסיום הריאיון הועלה הנתבע לשידור לצורך מתן תגובתו, ואמר: "האבא כל החיים בוכה הוא לא דיבר עם הילד שלו ארבעה חודשים... זה אבא זה? זה לא אבא... בושה שזה אבא של הילד".

5.
גם בריאיון טלוויזיוני של מיום 7.7.11 בתוכנית טלוויזיה בערוץ ספורט 5, אמר הנתבע: "אבא שלו הוא אדם מאד מיוחד ולא לחיוב הם הרבה זמן לא דיברו".

6.
כחלוף חצי שנה, הגיש התובע נגד הנתבע תביעה על סך 200,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע, על הצגתו כאב שאיננו פועל לטובת בנו וכמי שיחסיו עם בנו עלו על שרטון. עם הגשת כתב ההגנה הגיש הנתבע כתב הגנה ותביעה שכנגד על סך 500,000 ₪ על לשון הרע בדבריו של התובע כאמור לעיל שמשמעותן כי הנתבע מתנהל כעבריין, נוקט דרך של איומים להשגת מטרותיו, וכי אינו מהסס להחתים שחקן צעיר על חוזה שהוא אינו מבין את משמעותו.

7.
התובע טוען כי הדברים שאמר אודותיו הנתבע מהווים לשון הרע.

8.
כן טוען התובע כי בדברים אין אמת וכן אין בהם עניין ציבורי, שכן הוא, בהבדל מהנתבע, אדם פרטי ואינו אישיות ציבורית.

9.
התובע טוען כי הנתבע אמר את הדברים בכוונה לפגוע בו וכי בהתחשב בכך שהנתבע היה מעורב בעבר בתובענות בעילה של לשון הרע, הרי שידע את חומרת הדברים שאמר.

10.
כן טוען התובע כי דברי הנתבע קיבלו פרסום בתפוצה רחבה מאוד, וגרמו לו נזק אישי ומקצועי.

11.
התובע טוען כי לא הגיש תביעה בגין ההבטחות שנתן לו הנתבע בעל-פה, ואשר אותן, לטענתו, לא קיים, אליהן
התייחס בדבריו על הנתבע, והודיע בכתב התביעה כי הוא שומר על זכותו להגיש בגין כך תביעה נפרדת.

12.
הנתבע טוען כי דבריו היו מתונים ביותר ונאמרו בתגובה להשתלחותו של התובע בו, תוך שהוא מייחס לו הפרת הבטחות, התנהלות עבריינית וניצול של מי שאיננו יכול לדאוג לאינטרסים שלו. לטענתו, דברי התובע נאמרו במטרה לנסות ולקבל כספים שאינם מגיעים לו בעקבות הסכם ההעברה של השחקן להפועל תל אביב. כן לטענתו, התנהלותו היטיבה עם השחקן, אשר שיפר עד מאוד את ההסכם שהיה לו וכי התובע אכן לא שם את טובת בנו לנגד עיניו שעה שהתנגד לעסקה רק בשל כך שרצה "לגזור" לעצמו קופון בגין עסקה זו שלא כדין. לפיכך, טוען הנתבע, כי דבריו ביחס לתובע הינם אמת, כי האב, בהתנהלותו, לא שם את טובת בנו לנגד עיניו וכי התובע עצמו הוא שסיפר לנתבע על קרע בינו לבין לבנו.

דיון והכרעה
לשון הרע בתביעה העיקרית
13.
בתביעה העיקרית טוען התובע, והדבר איננו מוכחש על ידי הנתבע, כי הנתבע אמר אודותיו:
"האבא כל החיים בוכה הוא לא דיבר עם הילד שלו ארבעה חודשים... זה אבא זה? זה לא אבא... בושה שזה אבא של הילד".
"אבא שלו הוא אדם מאד מיוחד ולא לחיוב הם הרבה זמן לא דיברו".

14.
שאלה ראשונה שיש לבחון היא האם יש באמירות שלעיל משום לשון הרע.

15.
המחוקק מבחין בין השאלה האם פרסום מהווה לשון הרע לבין השאלה האם הפרסום חוסה תחת איזו מההגנות. קרי: אפשר שדברים שפורסו מהווים לשון הרע אלא שהמפרסם לא יחוב בגינם מאחר ואלה יחסו תחת הגנות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

16.
השאלה אם הדברים מהווים לשון הרע אם לאו, נבחנת במבחן אובייקטיבי, דהיינו, לא כיצד מתייחס לכך הנתבע ולא למה התכוון התובע אלא, כיצד היה מבין אותם "אדם סביר".
17.
האמירות שהאב איננו שם את טובת בנו לנגד עיניו וכי הוא מצוי בקרע עם בנו היו מתקבלות בעיני אדם סביר ככאלה שיש בהם כדי להשפיל ולבזות את האבא ולפיכך הינן בגדר לשון הרע.

18.
משהוכח כי הדברים פורסמו על ידי הנתבע, ומשהוכח כי מדובר בפרסום המהווה לשון הרע, יש לבחון את ההגנות הנטענות על ידי הנתבע.

19.
הנתבע טוען להגנת
אמת הפרסום כאמור בסעיף 14 לחוק. שני הצדדים אינם חולקים על כך שהגנה זו מצריכה קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד – שהדברים שפורסמו היו אמת והשני – שהיה בהם עניין ציבורי.

20.
התובע הגיש תצהיר שלו ושל בנו. הבן הצהיר בסעיף 5 כי מעולם לא היה בנתק מאביו וכי קיימת ביניהם מערכת יחסים טובה. על כך עמד הבן בחקירתו הנגדית. האב העיד כי מעולם לא אמר לנתבע כי היה בנתק מבנו וטען כי היחסים בינו לבין הבן היו טובים תמיד.

21.
הנתבע לא הביא כל עדויות בעניין זה למעט עדותו שלו.

22.
אשר לאמירות מהן משתמע כאילו התובע אינו ממלא את תפקידו כאב כראוי, השומע הסביר היה מבין, על רקע המחלוקת שהייתה בין הצדדים כי מדובר בהבעת דעה וביקורת על כך שהאב לא תמך בהסכם ההעברה של השחקן, הסכם אשר, ככל העולה מחומר הראיות שלפני וכפי שטוען הנתבע, היטיב עם השחקן, וכך גם סברו השחקן וסוכנו. התובע לא הוכיח שההסכם לא היטיב עם השחקן, ולמעשה, טענתו הייתה שמגיעים לו (או לגרסתו בכתב התביעה – לשחקן או למשפחה) כספים בעקבות אותו הסכם. לפיכך ביקורת זו שהשמיע הנתבע, הינה לגיטימית בהיותה הבעת דעה (ללא קשר אם יש או אין אמת בכך שהאב שם את טובתו של הבן לנגד עיניו).

23.
אשר לאמירה כי בין התובע לבין בנו היה נתק בן מספר חודשים בו לא דיברו ביניהם, מדובר בלשון הרע, המציינת עובדה, אותה לא הוכיח הנתבע. אין מדובר, כפי שטוען הנתבע בפרט לוואי שולי, שיש להתעלם ממנו.

24.
הנטל להוכיח כי הדברים שפורסמו היו אמת מוטל על הנתבע, הטוען להגנת אמת הפרסום. הנתבע לא עמד בנטל זה ולא הוכיח את הנתק הנטען.

25.
כמו כן אין הנתבע חוסה לעניין זה תחת הגנת תוך הלב שכן לזו לא היה כל קשר לוויכוח העסקי שבין הצדדים ואין מדובר בעניין זה בהבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד ציבורי, הגנה הבאה כדי לאפשר לציבור לקבל מידע על מנת לגבש דעתו בעניינים ציבוריים. כך גם אינני מקבל את טענת הנתבע כי היחסים שבינו לבין האנשים אליהם הופנה הפרסום חייבו אותו לעשות את הפרסום. אינני מקבלת את טענת הנתבע כי הפרסום שנעשה על ידו לא נעשה אלא לגנות או להכחיש לשון הרע חמורה יותר שפורסמה קודם על ידי התובע, שכן אין קשר בין טענות התובע כלפי הנתבע לבין הנתק הנטען, ומסיבה זו גם אינני מקבלת את טענתו כי הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין כשר של הנתבע הוא השמירה על שמו הטוב כנגד ההכפשות של התובע, או כי הפרסום היה ביקורת אל אמירות של התובע. הפרסום אינו תואם לאיזו מהנסיבות המפורטות בסעיפים הקטנים של סעיף 15 לחוק.

26.
לאור האמור לעיל, הפרסום לפיו היה נתק בין האב לבנו משך מספר חודשים ובהם לא שוחחו אחד עם השני, מהווה פרסום לשון הרע שאינו חוסה תחת הגנת החוק.

לשון הרע בתביעה שכנגד
27.
הנתבע טוען כי התובע 'פתח נגדו חזית', תוך שהוא מכנה אותו בכינויי גנאי קשים, כגון "דון קורליאונה", מתוך מטרה אחת: לנסות ולקבל כספים מתוך עסקת העברת השחקן שבוצעה 5 חודשים קודם לכן כדת וכדין. תחילה נתן התובע ראיון לעיתון "הארץ" ולאחר מכן דיבר בגנות הנתבע בשידור חי.

28.
הנתבע טוען כי מעדותו של התובע עולה כי לא אמר אמת בראיון בעיתון "הארץ" שם אמר כי התייעץ עורכי-דין וכולם אמרו לו שיש לו עילה מבוססת נגד הנתבע, וכן לא אמר אמת כשטען בראיון לעיתון וברדיו כי לא הגיש את התביעה בשל מחסור כספי. בעדותו בחקירתו הנגדית הודה התובע כי עורך הדין אמר לו שאין לו שום עילת תביעה ואם יגיש אותה יפסיד את התביעה.

29.
הנתבע טוען כי באמירות הבאות של התובע יש משום לשון הרע:
"אביו של אלרואי כהן: מציירים את איזי שרצקי
כאדם ישר, אבל לפחות אתנו הוא היה הכל פרט להגון";
"איזי דיבר אליי כמו דון קורליאונה, ואיים שבני לא ישחק" (משפט המופיע פעמיים בראיון);
"מה ששרצקי עשה יחד עם המנכ"ל שלו, יוסי אדרי, זו בושה. הם לקחו ילד שאין לו מושג ושכנעו אותו לחתום".
"כולם מציירים את שרצקי כאדם הגון, ישר, פילנתרופ גדול, אבל לפחות אתנו הוא היה הכל פרט להגון. הגיע הזמן שכולם יבינו זאת".

30.
כן טוען הנתבע ללשון הרע בדברים שנאמרו על ידי התובע בריאיון ב"רדיו ללא הפסקה": "שרצקי משתמט (מתשלום)" ו"היו הטעיות משמעותיות".

31.
הנתבע טוען כי משמעות הביטויים שלעיל היא כי הנתבע פועל בשיטות עברייניות ובדרך של איומים להשגת מטרותיו, והתובע אף השווה בין הנתבע לבין
"דון קורליאונה, ראש ארגון פשע של המאפיה. בנוסף עולה מהדברים כי הנתבע אינו מהסס להחתים מי שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם על חוזים שהם אינם מבינים את משמעותם, וכי הוא אינו עומדת בהתחייבויות כספיות המוטלות עליו.

32.
לאלה יש להוסיף "טוקבקים" שנכתבו בהמשך לריאיון ב"הארץ" על ידי התובע ובני משפחתו.

33.
התובע טוען כי מדובר בתביעה מופרכת, שהוגשה 7 חודשים לאחר פרסום הדברים ואשר כל מטרתה להוות משקל נגד לתביעה שהגיש הוא עצמו. לטענתו, הדברים אינם יוצרים חשש לביזוי או השפלת הנתבע ולכן אינם מהווים לשון הרע. בנוסף, לטענתו, הנתבע הוא דמות ציבורית ידועה, ולכן מקים לו הדבר הגנת תום הלב.

34.
התובע טוען כי בדין העלה את הטענות כנגד הנתבע. לטענתו, התחייב הנתבע כלפיו וכלפי השחקן, לשלם תשלומים שונים ולא עמד בהם. כן לטענתו, אמר הנתבע לשחקן שאם הוא לא יחתום על העסקה הוא "לא יראה דשא" הרבה זמן, ותחת הלחץ האמור חתם השחקן על העסקה.

35.
במסגרת הריאיון ברדיו אמר התובע שהנתבע לא קיים הבטחות אותן נתן לו ולשחקן בעל פה. כן טען כי הנתבע סירב להעלות את הבטחותיו על הכתב וטען כי בהתנהלות מולו "די במילים". כן טען התובע בריאיון כי הנתבע גרם לכך שהחתימו את השחקן בניגוד לדעת האב, כשהאב, שלטענתו הוא בעל כרטיס השחקן של הבן, לא היה נוכח. כן טען התובע באותו שידור כי הנתבע התחייב לתת לשחקן מענק שחרור בסך של 150,000 - 20,000 ₪
(לרגל סיום שירותו הצבאי), אולם לא עמד בהתחייבות זו וכי התחייב כי כל שחקני הקבוצה, ובנו של התובע בתוכם, יקבלו מענק של 6,000 ₪ בגין הצלחה בגביע הטוטו, וגם בכך לא עמד הנתבע. לבסוף, טען התובע כי הנתבע הבטיח לו לקבל את "המגיע לו" מעסקת העברת השחקן להפועל תל אביב וגם בכך לא עמד.

36.
במסגרת אותו ראיון אמר התובע כי בכוונתו לתבוע את הנתבע תביעה כספית על כל ההפרות האמורות (תביעה שלא הוגשה, ואשר במסגרת חקירתו הנגדית הודה התובע כי לא הגיש אותה מאחר וקיבל ייעוץ ולפיו לא יזכה בתביעה כאמור).

37.
יש לציין כי באותו ראיון חידדו הכתבים עם התובע את כל נקודות החולשה בטענותיו והדגישו (תוך שגם שהתובע מודה בכך) כי השחקן היה בגיר ומיוצג על ידי סוכן בעת מתן הסכמתו לעסקת ההעברה, כי בידי התובע לא מצוי כרטיס השחקן של השחקן, ובין היתר, מאחר ואדם פרטי איננו יכול להחזיק כרטיס שחקן אלא הקבוצה מחזיקה בו, כי אין בידו כל אסמכתא להבטחות שהוא טוען להם וכי תנאי השתכרותו של השחקן היו מצויינים על-פי העסקה, וודאי ששיפרו במידה דרמטית את התנאים שהיו לו קודם לכן.

38.
הנתבע הועלה לשידור לצורך מתן תגובה, והשיב לטענות התובע אחת לאחת. בין היתר הסביר כי עמד בכל הבטחותיו לשחקן, כי בעת שהשחקן חתם על ההסכם ההעברה היה מיוצג על ידי סוכן והיה בגיר; כי ההבטחה ביחס לתשלום מענק לשחרור התייחסה לאחד התנאים שהיו צפויים להיות בהסכם חדש בין הצדדים אילו היה נחתם, אלא שזה לא נחתם בשל העברתו לקבוצה אחרת וכי במקרים דומים, של שחקנים מוכשרים אשר השתחררו מהצבא, ההסכם שלהם עם הקבוצה שודרג למרות שהיה איתם הסכם שטרם הגיעו לתום תקופת תוקפו. דהיינו טענת הנתבע הייתה כי בענייננו לא היתה הבטחה בלתי מותנית לתשלום מענק שחרור אלא זה אמור היה להשתלם במידה והיה נחתם בין השחקן לקבוצה הסכם נוסף. כן ציין הנתבע כי בא לקראת השחקן בעניינים נוספים, בין היתר, במתן מתנה בדמות 7% מכרטיס השחקן שלו, וכריתת עסקה שהטיבה מאוד עם השחקן.

39.
התובע, הוא הנתבע שכנגד לעניין זה, איננו מכחיש את עצם הפרסום, למעט באשר לכינוי "דון קורליאונה", שביחס אליו טוען התובע כי לא כינה את הנתבע "דון קוליאונה" אלא רק אמר לכתב "הארץ" שכך אמר באופן אישי לנתבע. אין הבדל בין לומר לכתב "הארץ" כי הנתבע מתנהג כמו דון קורליאונה לבין לומר לו שהתובע אמר לנתבע באופן אישי שהוא מתנהג כמו דון קורלאונה. המשמעות מבחינת הקורא הסביר הינה אותה משמעות. לפיכך אינני מקבלת את טענת התובע לפיה לא ביצע את הפרסום האמור.

40.
טענה שנייה של התובע היא כי האמירות שלעיל אינן מהוות לשון הרע. גם טענה זו אינני מקבלת. כל האמירות שלעיל הינן אמירות שיש בהן כדי להשפיל ולבזות אדם ולעשותו מטרה לשנאת הבריות.

41.
המבחן אם הדברים מהווים לשון הרע, הוא מבחן אובייקטיבי. האמירות לפיהן דיבר הנתבע כמו דון קורליאונה, כי איים שהשחקן לא ישחק, כי לקח "ילד שאין לו מושג" ושכנע אותו לחתום, וכי לא נהג איתם בהגינות, הן אמירות שיש בהן כדי להשפיל ולבזות אדם. כך גם האמירות לפיהן הנתבע אינו מקיים התחייבויות כספיות המוטלות עליו, במיוחד על רקע פעילותו של הנתבע בקשר עם קבוצת הכדורגל עירוני קריית שמונה ופעילותו העסקית.

42.
התובע הצהיר כי ההבטחות שהוא טען להם ניתנו לו בעל פה ובנו הצהיר בסעיף 2 לתצהירו, שהנתבע נקט כלפיו איומים במעמד חתימת החוזה עם הפועל תל אביב והצהיר כי ימנע ממנו מלשחק ולהתאמן יחד עם שאר הקבוצה עד תום החוזה אם לא יסכים לתנאיו, ובלשונו: "אדאג שלא תריח דשא בשלוש וחצי השנים הבאות".

43.
מלבד דברי התובע ובנו שהם עדים מעוניינים בתוצאות התובענה, לא הביא את התובע ראיה כלשהי לטענותיו, בין לגבי האיומים, ובין לגבי ההבטחות. ההסבר שנתן הנתבע ולפיו מענק השחרור היה משתלם לשחקן אילו היה נכרת בין הצדדים הסכם חדש, כי נכונות זו מצידו הינה, למעשה, לפנים משורת הדין שכן היא משדרגת את תנאיו של השחקן ביחס לחוזה קודם שהיה עדיין בתוקף למספר שנים, וכי כך נהג עם שחקנים אחרים שהוכיחו את יכולתם תוך כדי שירותם הצבאי, היה מהימן ומסתבר בנסיבות, וממנו עולה כי לא היתה התחייבות של הנתבע כלפי התובע לשלם את מענק השחרור, אלא דבר זה היה אמור להיות אחד מכלל תנאי החוזה אילו היה נחתם, אך זה לא נחתם כיוון שנעשתה עסקה טובה בהרבה עבור השחקן.

44.
התובע חזר וטען כי עסקת ההעברה לא הטיבה עם השחקן אולם לא הביא ראייה כלשהי. לכך יש להוסיף כמובן כי השחקן היה בגיר בעת כריתת עסקת ההעברה וכי היה מיוצג על ידי סוכן מטעמו.

45.
אין חולק כי האב לא החזיק בכרטיס השחקן של הבן, אלא הקבוצה היא זו שהחזיקה בו, והעברתו לקבוצה אחרת נעשתה כאמור בהסכמתו של השחקן תוך ייעוץ של סוכנו. יש אף להניח שהבן התייעץ עם התובע טלפונית או שלמצער יכול היה לעשות כן אילו היה רוצה, וגם התובע ידע היטב שמדובר במועד האחרון להעברות שחקנים.

46.
הנטל להוכיח את אמיתות הדברים מוטל על הנתבע בתביעה שכנגד, הוא התובע, ולאור האמור לעיל, לא הוכיח התובע את אמיתות הדברים ולפיכך, הפרסום אינו חוסה תחת הגנת אמת דיברתי על פי סעיף 14 לחוק.

47.
הדברים אף אינם חוסים תחת הגנת תום הלב. התובע אמר דברים בוטים ובלתי מידתיים תוך שידע כי אין בהם אמת ולמרות זאת אמר אותם ואף חזר על דבריו, תחילה לעיתון, אחר כך בשידור, ולבסוף ב"טוקבקים".

48.
התובע ידע שהפרסום יהיה בתפוצה גדולה, כפי שאירע בפועל.

49.
הדברים לא נאמרו על ידי התובע בעידנא דריתחא, סמוך לאחר החתימה על עסקת ההעברה, אלא זמן רב לאחר מכן, וכפי שעולה מדבריו של התובע בראיון, ובניגוד לעדותו לפני, הסיבה לכך הייתה שהוא היה סבור שמגיעים לו כספים מההעברה. אף אילו אם היה מדובר בכספים שלדעתו מגיעים "למשפחה", לא היה בכך ממש, ואף הוא הודה כי לא הגיש תביעה בגין כספים אלה ויתר ההבטחות שטען להן משום שנאמר לו מפורשות שיפסיד בתביעה כאמור.

50.
התובע לא חזר בו מדברים אלה.

51.
לאור האמור לעיל, הדברים שאמר התובע אודות הנתבע מהווים לשון הרע, ואינם חוסים תחת הגנת החוק.

52.
אינני מקבלת את טענת הנתבע כי הדברים נאמרו "בכוונה לפגוע" על המשתמע לעניין זה. הדברים נאמרו תוך מאבק כספי בין הצדדים ולא על מנת לגרום לנתבע לפגיעה. פרשנות אחרת תביא לכך שכל לשון הרע תיחשב ככזו שנעשתה בכוונה לפגוע.

הפיצויים
53.
דברי הנתבע אודות התובע בדבר הנתק שנטען כי היה בינו לבין בנו, הגם שהינם לשון הרע ואינם חוסים תחת הגנות החוק, מצויים ברף הנמוך מבחינת פגיעתם. ציבור השומעים, אוהדי כדורגל וספורט, היו מודעים למחלוקת שנפלה בין התובע לנתבע ואשר עלתה עוד בראיות של התובע, וגם בכך היה כדי למתן את החשיבות שנתנו להם.

54.
בגין לשון הרע זה על הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪.

55.
הדברים שנאמרו על ידי התובע נגד הנתבע, לעומת זאת, היו דברים בוטים, דברים אשר השומע היה מסיק מהם על התנהגות אלימה, חסרת הגינות ויושר מצדו של הנתבע. לא אף זאת אלא שהתובע הוא שיזם והחל את חילופי הדברים ואף חזר עליהם פעמיים בטרם השיב לו הנתבע, ובדברים מתונים לעין ערוך, גם אם מיותרים.

56.
עם זאת לעניין שיעור הפיצוי יש לקחת בחשבון כי הנתבע הוא "איש ציבור" כמשמעותו בחוק, ובין היתר, נהנה מנגישות לכלי תקשורת על מנת "להשיב מלחמה" ולתת פומבי לטענותיו הנגדיות, כפי שאכן עשה.

57.
בתביעה שכנגד על הנתבע שכנגד (התובע) לשלם לתובע שכנגד (הנתבע) פיצוי בסך 35,000 ₪.

פסיקתא
לאור הפיצוי שפסקתי לתובע והפיצוי שנפסק לנתבע, ישלם הנתבע שכנגד לתובע שכנגד סך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
בנוסף ישלם הנתבע שכנגד לתובע שכנגד הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובע שכנגד ועד למועד התשלום על ידי הנתבע שכנגד, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.


ניתן היום,
י"א אב תשע"ה, 27 יולי 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 21623-01/12 בנימין כהן נ' איזי שרצקי (פורסם ב-ֽ 27/07/2015)