פסקי דין על דב גרינברג | פסקי דין על ארז בנדל | פסקי דין על אורלי בנדל | פסקי דין על אורי יונתן פארי |

45826-09/12 תאמ     29/07/2015




תאמ 45826-09/12 דב גרינברג נ' ארז בנדל, אורלי בנדל, אורי יונתן פארי








בית משפט השלום בחיפה



תא"מ 45826-09-12 גרינברג נ' בנדל ואח'


תיק חיצוני:

בפני
כב' השופטת שולמית ברסלב

התובע


דב גרינברג
ת.ז. 054139506
ע"י ב"כ עוה"ד שלש יוסף


נגד

הנתבעים
1. ארז בנדל
ת.ז. 55263354
2. אורלי בנדל
ת.ז. 56170210
3. אורי יונתן פארי
ת.ז. 54550496
ע"י ב"כ עוה"ד יואל גולדברג ואח'



פסק דין



1.
עסקינן בתביעה לתשלום נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב חוזה שכירות, אשר הועברה לטיפולי נוכח פרישתו של כבודה השופט ש. לבנוני.

2.
עיקר העובדות הנחוצות לענייננו ואשר הוכחו לפניי הן כדלקמן:
2.1
התובע ואשתו (וביחד להלן: "הבעלים") השכירו לנתבעים מס' 1 ו-2 (וביחד להלן: "השוכרים" או "הנתבעים") את דירה מס' 4 בבית ברחוב לאה 6, חיפה
(להלן: "הדירה") בחוזה שכירות שנחתם בחודש אפריל 2011 (אין ציון של יום) לתקופה של שנה - החל מיום 1/4/11 ועד ליום 31/3/12 (לעיל ולהלן: "חוזה השכירות" ו-"תקופת השכירות", בהתאמה).

לעניין זה יוער כי השוכרים שכרו את הדירה מהבעלים כבר משנת 2008. חוזה השכירות הראשון נחתם ביום 20/1/08 למשך שנה; חוזה שכירות שני למשך שנה נוספת נחתם ביום 29/3/09; וחוזה שכירות שלישי, אף הוא למשך שנה, נחתם ביום 1/4/10 (וביחד להלן: "חוזי השכירות הקודמים").

הנתבע מס' 3 (להלן: "הערב") ערב לכל חוזי השכירות, לרבות חוזה השכירות נשוא תביעה זו.
2.2
בסעיף "תנאים נוספים" בחוזה השכירות נכתב בכתב יד כדלקמן (להלן: "התוספת"):
"בחדרים קיימים 4 מזגנים. בגמר תקופת השכירות, על השוכרים לסייד את הדירה ולהחזירה כפי שקבלו אותו. ישנה אפשרות לבקש פינוי של 4 חודשים מראש"

בכל הקשור להחזקת הדירה במהלך תקופת השכירות מורה חוזה השכירות כי (ראו סעיף 6):
"6. ... השוכר מתחייב:
א. להחזיק את המושכר ואת הציוד והריהוט שבו, במצב טוב, לעשות בו שימוש סביר הוגן וזהיר, ולא לגרום נזק או קלקול. כן לא יפגע השוכר ולא יגרום נזק לבית כולו ו/או לדייר מדייריו, ו/או למי משכניו האחרים.

...
ו. לתקן כל נזק/או קלקול שייגרמו למושכר תוך תקופת השכירות. למעט נזק הנובע מבלאי סביר...".

בכל הקשור לאופן השבת החזקה בדירה לבעלים, מורה חוזה השכירות כי (ראו: סעיף 15):
"א. מיד בתום תקופת השכירות, על פי חוזה זה, מתחייב השוכר לפנות את המושכר ולמסרו לרשות המשכיר ביום הקובע עד שעה 12:00 בצהריים, ריק מכל אדם ו/או חפץ השייכים לשוכר ובמצב טוב ותקין למעט בלאי סביר..."
.

יוער כי נוסח כל ארבעת חוזי השכירות זהה, למעט הסיפא בתוספת בכתב יד בחוזה השכירות האחרון נשוא תביעה זו שעניינה אפשרות פינוי מוקדם.
2.3
השוכרים עזבו את הדירה במהלך חודש אוגוסט 2011, בלא שנערך פרוטוקול מסירה מסודר.
2.4
מחודש אוגוסט 2011 ואילך, השוכרים לא שילמו דמי שכירות.

3.

התובע טוען הן לחוב בגין דמי שכירות והן לחוב בגין נזקים שנגרמו לדירה.

אדון להלן בכל אחד מראשי הנזק.

חוב דמי שכירות
4.

אין חולק כי השוכרים עזבו את הדירה במהלך חודש אוגוסט 2011 (הגם שלא הוכח היום המדויק). לשיטת התובע, השוכרים עזבו באופן מפתיע, בעוד שלשיטת הנתבעים המדובר בפינוי מוסכם.


ויאמר מיד - לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שלפניי ושמעתי את העדים מצאתי לקבל את גרסת התובע.


חוזה השכירות נחתם בחודש אפריל 2011 למשך שנה נוספת.

אמנם בתוספת בתנאים נוספים נאמר כי קיימת אפשרות לפנות את הדירה בהתראה של ארבעה חודשים, אך לא הובאה לפניי כל ראיה כי התבקש פינוי מוקדם ובכלל זה כי ניתנה אתראה מעין זו.
ודוק: המדובר בטענת הגנה והנטל להוכחתה רובץ לפתחם של הנתבעים. הדברים אמורים במיוחד משעסקינן בטענה כנגד מסמך בכתב (ראו למשל: ע"א 495/82, עמל הנגב בע"מ נ' מזור, פ"ד לט(3) 74).


מעבר לכך, הנתבע טען כי התובע הודיע לשוכרים עוד בחודש אפריל 2011 כי עליהם לפנות את הדירה באופן מיידי, כיוון שבתו חוזרת לישראל, והנתבעים הודיעו לו שהם יאתרו דירה אחרת ואז יפנו את הדירה.
ראשית, גרסה זו אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים. אם וככל שהתובע ביקש כבר בחודש אפריל כי הנתבעים יפנו את הדירה תוך ארבעה חודשים, אין כל טעם לחתימת חוזה למשך שנה ולא למשך ארבעה חודשים בלבד.
הנתבע מס' 1 (לעיל ולהלן: "הנתבע") לא ידע להסביר סתירה זו ואף לא זכר האם ההודעה ניתנה ביום חתימת חוזה השכירות או במועד אחר (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 6-11).

שנית, אם וככל שהתובע היה זקוק לפינוי מידי של הדירה עבור בתו, מדוע זה בכלל נחתם חוזה נוסף, ומדוע זה בכלל הסכים התובע להמתין ארבעה חודשים?! לנתבע הפתרונים.
כך או כך, גם טענה זו לא הוכחה. נהפוך הוא - הוכח כי בסופו של יום הבת לא התגוררה בדירה.
יתירה מכך, הנתבע העיד תחילה שהבת התגוררה בבית התובע, אך אחר כך תיקן עצמו והעיד כי הבת שהתה שם לעתים, לתקופות. מכאן, גם לשיטת התובע - הבת אף לא התגוררה עם התובע עובר לפינוי הדירה ו/או לאחר מכן.


שלישית, אין מחלוקת כי לא בוצעה עזיבה מסודרת של הדירה ובכלל זה חתימה על פרוטוקול מסירה, בדיקת חשבונות שוטפים, ציון מספר הצריכה בשעונים השונים וכיו"ב כמחויב ונהוג בכגון דא. עובדה זו תומכת אף היא בגרסת התובע.

לפיכך, אני קובעת כי אכן השוכרים עזבו את הדירה, ללא הסכמת התובע, בהפירם את חוזה השכירות.

5.

בהתאם לחוזה השכירות, שומה על השוכרים לשלם את דמי השכירות בין אם השתמשו בדירה במהלך תקופת השכירות ובין אם לאו (ראו: סעיף 3 לחוזה השכירות).


כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי השוכרים לא שלמו את דמי השכירות בגין חודש אוגוסט 2011 בו שהו בדירה, ואף לא בגין חודשי שכירות מאוחרים יותר.


במהלך ישיבת ההוכחות, הוכח כי התובע השכיר את הדירה לדייר חדש שנכנס לדירה ביום 27/10/11 (ראו: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 13-14). לפיכך, התובע זכאי לדמי שכירות בגין התקופה שמחודש אוגוסט 2011 ועד ליום 27/10/11. יוער כי בסיכומיה טענה ב"כ התובע כי החוזה נחתם ביום 27/10/11 אך הדייר נכנס רק ביום 15/11/11. ברם, החוזה לא הוגש ויש לפני את עדותו הברורה של התובע.


לא נטען, וממילא לא הוכח, כי השוכרים ניסו להביא דייר חלופי תחתם. כך גם, לא נטען וממילא לא הוכח, כי התובע השתהה בהשכרת הדירה וכפועל יוצא חדל מחובתו להקטין את נזקיו.


אמנם במהלך סיכומיו טען ב"כ הנתבעים כי לא נדרשת תקופה בת שלושה חודשים לשם תיקון הנזקים הנטענים, אך לא זו השאלה.


ויובהר - חובתם של השוכרים לשלם את דמי שכירות מלאים היא נפרדת מחובתם להחזיר את הדירה במצב טוב ותקין כאמור בחוזה השכירות. לפיכך, גם אם היה מוכח לפניי כדבעי - ולא כטענת אגב המועלית בסיכומים (וראה לעניין זה גם להלן) - כי אין צורך בתקופה של 3 חודשים, ובעצם חודשיים לערך (מאחר ובמהלך חודש אוגוסט השוכרים עדיין היו בדירה, עד שלב מסוים), הרי שאין בכך כדי לייתר את חובתם של השוכרים לשלם דמי שכירות בגין תקופה זו.

6.

הנתבעים מוסיפים ומעלים טענת קיזוז.

אכן, כטענת ב"כ התובע, הטענה נטענה באופן כללי וסתמי, ולא הובאה כל ראיה לעניין דא. לא הוצג לפניי תשלום ארנונה שבוצע על ידי הנתבעים בכלל ותשלום ארנונה שבוצע על ידי הנתבעים במקום הבעלים בפרט. כך גם לא הוצג לפניי (או אף צויין) גובה תשלום זה והיחס בינו לבין גובה דמי השכירות.

כך גם לא הוכח לפניי כי סוכם בין הצדדים כי השוכרים ישלמו רק חלק מהארנונה ובכלל זה לא הוכח שטח הדירה הרשום בעירייה לעומת השטח הנטען או שינוי שטח הדירה וכיוצ"ב פרמטרים הנדרשים לשם כך.


לא נעלם מעיני כי הנתבע לא נחקר בעניין דא, אלא שכל שנאמר בסעיף 12 לתצהירו, הוא כי הנתבע הודיע לתובע שהוא עומד לקזז ללא כל פירוט ותימוכין כאמור. מעבר לכך, התובע הכחיש זאת בתצהירו ולא נחקר בסוגיה זו. שנית, וחשוב בכך - גם אם יאמר כי הנתבע הודיע לתובע על קיזוז שבכוונתו לבצע, הרי שאין די בכך כדי להוכיח טענת קיזוז שאף סכומה לא צוין. הנטל להוכחת טענת קיזוז כמו גם הצורך בפירוט הטענה והוכחתה כדבעי, רובץ לפתחו של הנתבע (ראו: ע"א 2418/90, רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133; ע"א 579/85, אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, מ(2) 765; א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, עמוד 417-418). הנתבעים חדלו בכך ועל כן, דין טענה זו להידחות.

למעלה מהדרוש יצויין כי אף אם אתייחס לחשבון הארנונה הבודד שצורף לבקשת רשות להתגונן לא יהיה בכך כדי לסייע לנתבעים.
ראשית, החשבון מתייחס לתקופה עד 31/7/10, קרי: שנה טרם המועד הרלוונטי. אם וככל שהיה מקום לקזז על סכום זה, הרי שהיה על השוכרים לעשות כן בשלב זה ולכל היאוחר בעת חידוש החוזה בחודש 4/11 או לפחות לציין זאת בחוזה השכירות. זאת אף זאת לא נעשה.

לעניין זה יש לזכור כי השוכרים שהו בדירה כ-3.5 שנים וחתמו, כאמור, על 4 חוזי שכירות. אין באף אחד מהחוזים אזכור לסוגיית הארנונה. גם עובדה זו תומכת בגרסת התובע כי מתחילת השכירות חדר אחד היה סגור (ראו: סעיף 21 ל-ת/1). גרסה עליה, כאמור, לא נחקר כלל.
שנית, אין אישור תשלום למעט תרשומת בכתב יד.
שלישית, אין גם בחשבון זה פרטים כגון שטח הדירה וכאמור הנתבעים לא הביאו כל פרט גם ביחס לשטח שלשיטתם אינו בשימוש.

לפיכך, אני קובעת כי יש לחייב את הנתבעים בסכום קרן של 10,910 ₪ בגין דמי שכירות (3,800 ₪ לחודש), החל מיום 1/8/11 ועד ליום 27/10/11.

נזקים
לדירה
7.
לטענת התובע, השוכרים הותירו בדירה נזקים רבים, בעוד הנתבעים מכחישים טענה זו, למעט הודאתם ביחס לנזק במזגן אחד, המוערך על ידם בסיכומיהם בסך של 900 ₪.


אבחן להלן כל רכיב ורכיב.

8.
נזק למזגנים

התובע טוען לנזק בשני מזגנים, שבירת תריס המזגן, קריעת חוטים, שריטות שבוצעו על ידי כלב, איבוד שני שלטים.

התובע העיד על מצב הדירה, לרבות מצב המזגנים, בעת הביקור בדירה מיד לאחר פינויה בחופזה על ידי השוכרים. במהלך עדותו ניכרה, גם בשלב זה, התרגשותו לנוכח האירועים שהתרחשו ביום הפינוי (להלן "יום הפינוי"). כך או כך, חרף חקירה נגדית ארוכה יש לאמר, עדותו לא נסתרה. מעבר לכך, עדותו קיבלה מספר חיזוקים בראיות שלפניי ובכלל זה - תמונות המזגנים, קבלה בדבר תשלום שהוצגה, ואף חיזוק מה בהודאת הנתבע בדבר נזק למזגן אחד.


הנתבעים התנגדו להצגת התמונות וחשבונית מיום 6/10/11 על סך של 3,712 ₪.


כפי שהבהרתי בהחלטה מיום 3/3/15, דין ההתנגדות להידחות. התובע הצהיר (ראו: ת/1) כי בבוקר למחרת יום הפינוי, הוא נכנס לדירה יחד עם בני משפחתו כדי לצלם את הנזקים (ראו: סעיף 11 ל-ת/1; וכן בחקירתו החוזרת - עמוד 15 לפרוטוקול שורות 26-27). משכך, לא היה כלל מקום להתנגדות להצגת התמונות, הן של המזגן (והן של פריטים אחרים). מהתמונות שלפניי ניתן לראות בבירור גם שריטות על גבי מזגן אחד.


כך גם בכל הקשור לחשבונית. החשבונית אמנם הופנתה לאשת התובע, הגב' אורנה, אך כמופיע בחוזה השכירות אף היא השכירה את הדירה לנתבע. בחשבונית מפורטות הפעולות שבוצעו, לרבות החלפת מזגן ופנל, החלפת יחידה פנימית, פירוק יחידה ישנה.

אמנם בפירוט העבודות לא כתוב כי העבודות בוצעו בדירה, אך בחשבונית עצמה כתוב את כתובת הדירה, לרבות דירה מס' 4. אם ככל שהעבודות היו מבוצעות בדירה אחרת, היה מקום לרשום כתובת אחרת ולא להפך.


זאת ועוד. ב"כ הנתבעים בחר בד בבד עם התנגדותו להצגת מסמכים אלה להסתמך בסיכומיו על חשבונית זו, בחלצו, ממנה סכום של 900 ₪ המיוחס, לשיטתו, לנזק בו הוא מודה.

לפיכך, מצאתי לקבל רכיב זה, העומד בהתאם לחשבונית, על סכום קרן של 3,712 ₪.

9.

נזק לתריסים

עיון בתמונות שהוצגו לפניי (וגם ביחס אליהן, כאמור, התנגדות הנתבעים נדחית), מעיד כי
יש שריטות על שלבי התריס.


במהלך חקירתו, העלה הנתבע טענה חדשה, כי הנזקים שנצפים בתמונות התריס, נגרמו עקב שריפת המנוע במהלך תיקון שביצע בו התובע. בעוד בתצהירו כל שנאמר הינו כי התובע תיקן את התריס שהתקלקל בצורה חובבנית ועל כן נוצרו בו תקלות רבות שגרמו למטרד ומפגע. אף מילה על שריפת מנוע והתכת שלבי התריס.


מעבר לעובדה שהמדובר בהרחבת חזית אסורה וגרסה חדשה אותה בחר הנתבע, מטעמיו הוא, להעלות אך בשלב זה - הרי שיש בטענה זו כדי להודות שמצב התריס כפי שהוא נצפה בתמונה שצורפה ל-ת/1 (והוצגה וסומנה גם כ-ת/2) משקף את המצב בפועל ודי היה גם בכך כדי לדחות את טענת הנתבעים באשר לאי קבילות תמונות אלה.
כך גם גרסה חדשה זו תומכת בכך שהתריס היה מקולקל.

מכל מקום, משהוכח קיומו של נזק, אלא שהנתבעים טוענים כעת כי הנזק נגרם עקב מעשה של התובע - שומה היה עליהם להוכיח טענה זו והם כשלו בכך. לעניין זה אין די בטענה בעלמא במהלך חקירה נגדית.

יש לזכור כי בהתאם להוראת חוזה השכירות, היה על השוכרים - ולא על התובע - לתחזק את הדירה במצב תקין ולתקן כל ליקוי שנגרם בה, למעט בלאי סביר. הנתבע מודה שהוא לא ביצע תיקונים בדירה במהלך תקופת השכירות (ראו: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 29-30).
על פניו, מצב התריס כניבט בתמונה שהוצגה וסומנה ת/2 אינו בבחינת בלאי סביר. מטעם זה, גם אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי המדובר בבלאי סביר. זאת מעבר לעובדה כי גם טענה זו נטענה, ולראשונה, בסיכומים, ודי היה בכך בכדי לדחותה (ראו: רע"א 2281/05, אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קפלינסקי, סב(3) 373; ע"א 6539/09, הוועדה המקומית לתו"ב "לב הגליל" נ' נסאר (2012)).
יתרה מכך. גם אם נלך לשיטת הנתבע, לפיה נוצרו
שקעים בשלבי התריס כתוצאה מהתכת פלסטיק עקב שריפת המנוע במהלך תיקון שבוצע על ידי התובע (ראו: עמוד
18 לפרוטוקול שורות 4-9) - אין המדובר בבלאי סביר עקב שימוש רגיל. לפיכך, חובת תיקונו חלה על השוכרים.

התובע הציג קבלה מיום 26/10/11 על סך 5,625 ₪ הכוללת, בין היתר, עבודות החלפת ותיקון תריסים בסכום קרן של 4,480 ₪ וסכום זה מאושר.

10.

תיקוני זכוכית ושלבים
דין רכיב זה להידחות.

רכיב זה לא נתבע בכתב התביעה ודי בכך כדי לדחותו. מעבר לדרוש יאמר כי דינו להידחות אף לגופו. אמנם ניתן לראות בתמונה כי חסר שלב אחד מזכוכית וכן סדק בזכוכית אחרת, אך בשים לב לכך שהשוכרים גרו בדירה במשך קרוב ל-3.5 שנים, יש לראות בכך בלאי סביר.

11.

תיקוני צבע

בהתאם לחוזה, היה על השוכרים לסייד את הדירה בתום תקופת השכירות. הדברים אמורים במפורש בסעיף "תנאים נוספים" בחוזה השכירות. השוכרים מודים בכך, אך טוענים כי בצעו זאת באמצעות איש מקצוע.


הנתבע לא צרף לתצהירו כל הוכחה כי אכן הדירה סוידה כשיטתו על ידי בעל מקצוע - לא הוצגה לפני קבלה או חשבונית, או אף אישור בדבר ביצוע העבודה ומועדה, ובעל המקצוע גם לא זומן לעדות.

במהלך חקירתו הנגדית טען הנתבע כי מדובר בחברה של אשתו, והיא לא נמצאת בארץ. טענה זו אף מחזקת את העובדה שלא הייתה כל מניעה להגיש תצהיר מטעמה, בפרט נוכח היחסים הנטענים שבינו לבין אותה אשת מקצוע, כמו גם לבקש לזמנה לעדות. לו היה הנתבע עושה כן, והיה מסתבר כי אין ביכולת העדה להתייצב לעדות במועד, פתוחה היתה הדרך לפניו להגיש בקשה מתאימה. כך או כך, הנתבע לא הוכיח כי אכן בוצע סיוד כדבעי של הדירה, על ידי איש מקצוע.


התובע, אשר הקפיד לדייק בחקירתו הנגדית, הודה כי בוצע סיוד של הדירה - עובדה אשר אך הגבירה את אמינותו - אך בד בבד טען כי הסיוד לא בוצע כהלכה, ולשיטתו מחדל זה אף גרם לעבודה כפולה.
לצורך זה, התובע הפנה לתמונות שצורפו לתצהירו ת/1, התומכות בגרסתו. הנתבע מצידו, טען כי הוא אינו יודע מתי צולמו התמונות, ועל חלקן טען כי הוא אינו יודע אם התמונות משקפות את הקירות בדירה או במקום אחר. אין בידי לקבל טענה זו. התובע העיד, כאמור, כי התמונות צולמו, למחרת פינוי הדירה ועדותו לא נסתרה.

לעניין זה יוער כי עצם העובדה שהתובע דחה את עבודת הצביעה עד למציאת דייר חדש, אין בה כדי לגרוע מזכותו לקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם לדירה. זאת מעבר לעובדה כי קבלה מעידה על מועד קבלת התקבול, להבדיל ממועד ביצוע העבודה.

בהתאם לחשבונית מיום 18/11/11 התובע שילם סכום של
5,500 ₪, אך סכום זה כולל גם תיקון דלתות וארון מטבח. ביחס לתיקון הדלתות התובע תבע סכומים אליהם אתייחס להלן. ביחס לארון המטבח - רכיב זה לא נתבע ומכל מקום, לא הוכח מהות הנזק והיותו חורג מבלאי סביר. לפיכך, ועל דרך האומדנא, יאושר רק סכום של 4,000 ₪ מסכום זה.

שונה הדבר בכל הקשור לחומרים. אמנם, יש לפניי קבלות המעידות על ביצוע תשלומים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2011, אך מרבית הקבלות אינן מופנות לתובע או אשתו, וכן לא ברור מה ייעודן. כך גם התובע אמנם טען כי נעזר במשפץ, מר אניס (ראו: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 6-10), אך הלה לא מסר תצהיר ולא זומן למתן עדות וכשל זה יפעל לחובתו.
חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה
דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע
(לעניין זה ראו: ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1)736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 602; רע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1865).

לפיכך, אני מעמידה רכיב זה על סכום קרן של 4,000 ₪.

12.

נזקי חשמל

אמנם על פי התמונות ניכר כי נדרש לבצע עבודות חשמל מסוימות, אך לא הוצגה לפניי קבלה בגין ביצוע עבודות אלה. התובע העיד כי בהיותו חשמלאי הוא ביצע את העבודות בעצמו, אך אין לפני כל הערכת מחיר ו/או שעות עבודה הנדרשות לשם ביצוע עבודה זו ו/או חוות דעת תומכת. בנסיבות אלה, אין מקום גם לבצע הערכה על דרך האומדנה (ולעניין זה ראו: רע"א 2430/91, טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון, פ"ד מה(4) 225).

לפיכך, רכיב זה נדחה.

13.
ניקיון

בהתאם להוראות חוזה השכירות, על השוכרים להחזיר את הדירה כשהיא במצב טוב ותקין כפי שקיבלו אותה. לא הוכח לפניי מצב ניקיון הדירה בעת מסירתה לשוכרים. לפיכך, רכיב זה אינו מאושר.

14.
נזק לדלתות

התובע התצהיר כי שבועיים טרם כניסת השוכרים לדירה (1/4/08) הותקנה בה דלת פלדלת ונגרם לה נזק שחייב את החלפתה. התובע, אשר נחקר ארוכות, כלל לא נחקר על כך. כן הוצגה הזמנה/קבלה מיום 17/3/08 בגין רכישת דלת כניסה מתצוגה (כשבועיים טרם כניסת השוכרים לדירה לראשונה) תמורת סכום של 1,750 ₪.
גם בתצהיר הנתבע יש חיזוק מה לעובדה זו - הנתבע מודה שהתובע אמר לו שהותקנה דלת כניסה חדשה בדירה, אך לשיטתו, מומחה מטעמו מצא שלא כך הדבר (ראו: סעיף 13 ל-נ/1). חוות דעת או כל מסמך אחר התומך בטענה זו של הנתבע לא הוצגו. כך או כך, יש בכך תימוכין לליקוי בדלת.
משכך, הוכח לפני כי אכן הותקנה דלת כניסה חדשה בדירה עובר לכניסת השוכרים ונגרם לה נזק שדרש את החלפתה (ראו: תמונות - נספח ל-ת/1).

עוד הוכח כי התובע רכש דלת פלדלת חדשה תמורת סכום של 2,400 ₪ (ראו: קבלה ע"ס 2,400 ₪ מיום 3/10/11). יחד עם זאת, בשים לב לכך שהדלת המקורית היתה מתצוגה בעוד הדלת החלופית חדשה לחלוטין מצאתי לאשר רק סכום של 1,750 ₪ כמחיר הדלת המקורית (וראו גם נ/1). בקבעי סכום זה התייחסתי גם לעובדה שמצב הדלת לא נזכר באף חידוש חוזה, הגם שהמדובר בפריט חיצוני שניתן היה להבחין בו בקלות, תוך החלת דוקטרינת אשם תורם חוזי (והשוו: ע"א 434/07, פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (2009)).

בכל הקשור לטענות בדבר עבודת ציפוי דלת בקומה העליונה בפורמייקה והחלפת צילינדר. דין הטענה להידחות.
בכתב התביעה נטען אך ורק לנזק לדלת הכניסה ודי בכך כדי לדחות הטענה. מעבר לכך, דין הטענה גם להידחות לגופא.
בכל הקשור לציפוי, לא הוכח כדבעי כי הציפוי היה מחויב ומכל מקום, על פניו, המדובר בבלאי סביר. בכל הקשור לצלינדר - אם המדובר בדלת הכניסה, הרי משהוחלפה אין מקום לחיוב נפרד בגין החלפת צלינדר ואילו אם המדובר בדלת אחרת הרי שהדבר לא הוכח כדבעי. על כן, רכיבים אלה אינם מאושרים.


לפיכך, רכיב זה עומד על סכום קרן של 1,750 ₪.

15.

נזקים לגינה

הוצגו לפני תמונות המשקפות את מצב הגינה בעת עזיבת הדירה. הנתבע לא הכחיש את מצב הגינה, אלא טען בתצהירו שזה היה גם המצב הגינה עת קיבל את החזקה בדירה.

אמנם הנתבע לא זימן לעדות את הדיירת הקודמת ואף לא הציג כל ראייה מטעמו חרף האמור בתצהירו (ראו: סעיף 10 ל-נ/2), אך הנטל להוכיח את מצב הגינה עובר לתחילת חוזה השכירות מוטל לפתחו של התובע, והוא לא עמד בו.

אין לפניי כל ראיה באשר למצב הגינה בעת כניסת השוכרים, ולא הייתה כל מניעה, בפרט לאור טענת התובע כי הוא נותר בקשר עם בן זוגה של הדיירת הקודמת, לזמנו לעדות וכשל זה יפעל לחובתו. כך גם, כאמור, המדובר בחוזה שכירות שחודש מדי שנה בשנה, ואין בחוזי השכירות הקודמים כל הערה בפרט ביחס למצב הגינה שניתן בנקל להבחין בו.

לפיכך, רכיב זה אינו מאושר.

16.
חוב מים
רכיב זה לא נתבע בכתב התביעה ודי בכך כדי לדחותו. ודוק: רכיב זה אף אינו מופיע במכתב מיום 19/9/11 (נ/1). מעבר לדרוש יאמר כי אמנם על גבי החשבון קיימת תרשומת בכתב יד בדבר תשלום, אך לא הוצג אישור על כך.

17.

סך כל הנזקים המאושר עומד, אם כן, על סכום קרן של 24,852 ₪.

18.

אכן כטענת ב"כ התובע, הנתבעים לא העלו כל טענה ביחס לערבות או תוקפה, ועל כן, הנתבע מס' 3, הערב לחוזה השכירות, חייב, ביחד ולחוד, עם השוכרים.

19.

סוף דבר
19.1
דין התביעה להתקבל.
19.2
אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 24,852 ₪
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (23/9/12) ועד למועד תשלומו המלא בפועל.
19.3
עוד אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לביצוע התשלום בפועל.
19.4
כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, להשיב לתובע את אגרת בית משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום תשלומה ועד להשבתה בפועל.

לצדדים נתונה זכות ערעור.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים גם בדואר רשום עם אישור מסירה
.


ניתן היום,
י"ג אב תשע"ה, 29 יולי 2015, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 45826-09/12 דב גרינברג נ' ארז בנדל, אורלי בנדל, אורי יונתן פארי (פורסם ב-ֽ 29/07/2015)