פסקי דין על עמית כדורי | פסקי דין על יצחק הלוי | פסקי דין על שי כהן ואח' | פסקי דין על הקוביה הגבוהה 2009 | פסקי דין על אליאס עופר | פסקי דין על גיא כהן ואח' |

2000/10 א     02/08/2002




א 2000/10 עמית כדורי, יצחק הלוי, שי כהן ואח' נ' הקוביה הגבוהה 2009 בע"מ, אליאס עופר, גיא כהן ואח'








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 2000-10 כדורי ואח' נ' כהן ואח'





בפני

כב' השופטת
מרים ליפשיץ-פריבס


תובעים

1
.

עמית כדורי

2
.
יצחק הלוי

3
.
שי כהן

4
.
נתנאל מלכיאל

ע"י ב"כ עו"ד רון לוינטל


נגד


נתבעים

1. הקוביה הגבוהה 2009 בע"מ

2. אליאס עופר
3
. גיא כהן
4
. קרן סימני

נתבעים 1 , 2 ו-4 ע"י ב"כ עו"ד קרן זמיר - אלימלך



פסק דין


1.
מונחת בפני
תביעה כספית מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א – 2000 (להלן – "חוק איסור הפליה") ובעילה של לשון הרע.
טענות התובעים:
2.
התובעים, ארבעה חברים, שבקשו לחגוג יחדיו אירוע במועדון של הנתבעת 1 (להלן-"המועדון") שהנתבעים 2 ו-3 בעלי מניות בו, בליל 24/12/09 . התובע 1 (להלן-"כדורי ") והתובע 2 (להלן-"הלוי") חובשי כיפה וחבריהם, התובע 3 (להלן-"כהן") והתובע 4 (להלן-"מלכיאל") אינם חובשי כיפה . התובעים טוענים כי נאסר על חובשי הכיפה מבניהם, כדורי והלוי, להיכנס למועדון באותו מועד אף שהתקיים "ערב פתוח" לציבור ללא רשימת מוזמנים, אלא אם יסירו את הכיפות עם כניסתם למועדון (להלן-"הדרישה") .

3.
הנתבעת 4 ששימשה כמארחת בכניסה למועדון (להלן-"המארחת") ביקשה מהם להציג בפני
ה תעודת זהות ולאחר מכן פנתה אל עבר אחד ממנהלי המועדון . לאחר המתנה של מספר רגעים הודיעה
המארחת למלכיאל כי התובעים יוכלו להיכנס למועדון בכפוף לעמידה בדרישה
וכדבריה: על חובשי הכיפות "להסיר את הכיפות השחורות כדי שהם ייכנסו" (להלן-"הדרישה"). על תמיהתם בפני
ה על כך ששינתה ממנהגה שעה שבעבר אפשרה להם להיכנס עם כיפות השיבה בזלול ואמרה: "זה שעד היום הייתי נחמדה אליכם לא אומר שגם היום אני חייבת להיות נחמדה".

4.
התובעים טוענים כי דרישתה של המארחת היא בגדר הפליה על רקע דת בהתחשב גם בכך שלא היתה כל מניעה אחרת מכניסתם למועדון כדוגמת : שיכרות, סמים, אלימות, מגבלת גיל וכיוצ"ב.

מכאן התביעה מכוח חוק איסור הפליה לפיצוי ללא הוכחת נזק לכל אחד מהתובעים.

בנוסף טענו לעילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע הואיל ודבריה לעיל של המארחת נאמרו ברבים , בנוכחות מאבטחים ובליינים שהמתינו בכניסה למועדון והיה בהם משום השפלה ולעג. הוסיפו התובעים וטענו כי בסמוך ביותר לאחר אותו אירוע הם פנו לעיתונאי ויידעו אותו על הדרישה המפלה אך לא היה בידי הלה לסייע בידם.


טענות הנתבעים:
5.
הנתבע 3 לא התגונן מפני התביעה והודע כי הוא נתון בהליכי פשיטת רגל. יתר הנתבעים הכחישו את דבר הדרישה כמו גם הגבלת הכניסה של התובעים למועדון בגינה. לטענתם, במועדון מבלים כדבר שבשגרה חובשי כיפה ואף מתקיימים אירועים בעלי צביון דתי. האירוע
כלל לא מוכר להם ולפי נהלי המועדון קיימת הקפדה למניעת הפליה ואין כל הגבלה או מניעה מכניסה של חובשי כיפה למועדון. ההגבלות על כניסה למועדון הן מחמת התנהגות של הבליינים ככל שמתעורר חשד לשכרות, סמים ואלימות.

6.
המארחת הכחישה כי היא מכירה את התובעים ואת האמירות המיוחסות לה. הגרסה של התובעים מלמדת כי היא הרשתה להם בעבר להיכנס למועדון ואין כל סיבה להערמת קשיים מצידה כלפי חובשי הכיפה ומניעת הכניסה שלהם למועדון. היא עצמה גדלה והתחנכה בבית דתי ומלמדת בבית הספר המסורתי בירושלים ורואה בחומרה הפליה על רקע דתי שכאמור,
לא נעשתה על ידה.

7.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי לא היתה אליהם או למי מהם פנייה מצד התובעים לאחר האירוע והם אף לא פנו למנהל במועד האירוע או לאחראי שהורה לכאורה על הדרישה ולא הלינו על הפליה ואף לא ביקשו את פרטיו. דבר הדרישה המוכחשת, הובא לידיעתם לראשונה במסגרת התביעה. בנוסף, לא הגיעה אליהם פנייה מעיתונאי לאחר האירוע ועובר להגשת התביעה, מה שמעיד כי לא היתה כל דרישה מפלה. בכך גרמו התובעים לנזק ראייתי בהיעדר אפשרות בחלוף מס' חודשים לבדוק את מצלמות האבטחה ואת שאלת מכסת הבליינים המקסימלית שבגינה עשוי להיות שנמנעה כניסה מבליינים .

הדרישה להצגת תעודת זהות עליה הלינו התובעים בכתב התביעה, אין בה משום הפליה
ומופנית לבליינים . אין עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע ומוכחש כי נאמרה הדרישה בכלל , וברבים בפרט.


8.
הנתבע 2 הכחיש כי הורה למארחת להורות על הדרישה והכחיש כי היה במועדון באותו הערב. המדיניות של המועדון לפי נהליו אינה מדיניות מפלה והוא עצמו הנחה את עובדי המועדון בנוגע לנהלים המוכרים להם היטב.

לפיכך בקשו הנתבעים 1,2 ו-4 שתידחה התביעה.
דיון והכרעה:
חוק איסור הפליה:
9.



עיון במבוא להצעת חוק איסור הפליה מלמד על תכליתה למנוע פגיעה בכבודו של אדם במניעת שירות ממנו רק בשל השתייכותו של אדם לקבוצה (הצעת חוק 2871 מיום 15.5.00, עמ' 370). למניעת תופעת ההפליה קובע סעיף 3 (א) לחוק איסור הפליה:
"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות
מפלגתית, מעמד אישי או הורות."


ככלל , נטל השכנוע מוטל על הטוען להפליה להוכיח כי התקיימה אחת מהחלופות שבסעיף 3 לחוק. ככל שהוכחה אחת מהחלופות , קמה חזקה לפיה הדבר נעשה מחמת הפליה והנטל מועבר לנתבע לסתור אותה, כאמור בסעיף 6 לחוק שקבע:

"הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:

(1) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3;

(2) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;

(3) הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;"






על תובע להוכיח את המסכת עובדתית בעמידה בנטל השכנוע לכך שהתקיימו העובדות המהוות
את עילת התובענה על מנת שיזכה בסעד המבוקש (ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי, פ"ד כ"א (2) 358, 364) בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" לפי הטיית "מאזן ההסתברות" וליתר דיוק, לפי הגרסה "המסתברת יותר" .


בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 589,598 (להלן-"פרשת זיקרי")
נקבע לעניין הנטל בהליך אזרחי המייחס לנתבע התנהגות פלילית או בעלת אופי פלילי כי
"נחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%" (פסקה 10 לפסק הדין של השופט ג' בך) וכן בפסק הדין של השופט א' ברק (כתוארו אז) שקבע: "יש להמשיך ולנקוט גישה, כי בכל המשפטים האזרחיים, מידת ההוכחה היא זו של נטיית מאזן ההסתברות וכי במסגרתה של מידת הוכחה זו, ועל פי מבחנים של שכל ישר , כמות הראיות שיש בהן כדי לשכנע את השופט בנטייתה של ההסתברות, קשורה במהותו וחומרתו של הנושא"(שם, עמ' 604; ראו עוד: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום הובלות בע"מ [פורסם בנבו]5.10.06 פסקה 33).

התובעים מפנים טענות חמורות להפליה על רקע דת בדומה להתנהגות בעבר "מהימים בהם נהגו סלקציה בבני משפחה יהודיים- אלה לכאן ואלה לשם" ומתן יחס אליהם כ "מצורעים" (סעיפים 20 ו-21 לכתב התביעה המתוקן).
המסכת העובדתית:
10.
בהתאם לאמור, אדרש לבחינת המסכת העובדתית אם הופנתה הדרישה לתובעים. ככל שתוכח הדרישה כאמור בסעיף 3 לחוק איסור הפליה, יעבור הנטל לנתבעים לסתור את החזקה להפליה.

יוטעם כי לצורך בחינת ההפליה מתבררת בין השאר שאלת התנהלותו של נתבע עובר לסירוב לכניסה למקום ציבורי בנוגע לתובע ספציפי או לכלל המבקרים או הבליינים בהגבלת כניסה מחמת השתייכות לקבוצה כאמור בסעיף 3 לחוק (דברי ההסבר להצעת החוק, עמ' 373) ואין
חולק בעניינינו
כי הלוי וכדורי , הורשו בעבר ע"י הנתבעת 4 להיכנס למועדון כשכיפה על ראשם.

11.


לפי גרסתם של התובעים , המארחת קראה הצידה למלכיאל והודיעה לו על הדרישה מבלי שהתובעים האחרים שמעו אותה בשעה שדברה עם מלכיאל (עמ' 13 שורות 32-33). חליפת הדברים בין התובעים למארחת ככל שהיתה, היא פועל יוצא מדבריו של מלכיאל לחבריו
התובעים על הדרישה מבלי שהם עצמם שמעו מהמארחת את הדרישה.

12.
התובע מלכיאל העיד כי הוא והתובע כהן בילו מספר פעמים במועדון לרבות שבועיים לפי האירוע הנטען , ביחד עם חבריהם כדורי והלוי שחבשו כיפה ומבלי שהצטוו להסירה (עמ' 14 שורות 1-4) . מלכיאל הודה כי הם לא היו חריגים או בעלי חזות חריגה במועדון בביקוריהם הקודמים במועדון אף שבלו יחד עם חבריהם שעה שכיפה על ראשם (עמ' 14 שורות 5-12). מביקוריו במועדון בעבר הוא נכח לראות שלא הייתה למועדון 'כל בעיה עם חובשי כיפות והמועדון אינו אנטי חובשי כיפות' (עמ' 21 שורות 3-6). בדומה לכך העיד התובע כהן ואמר כי בילה בעבר במועדון עם חובשי כיפה (עמ' 31 שורות 9-20 ; עדותו של התובע הלוי עמ' 44 שורות 1-9).

13.
התובע כדורי העיד כי בילה בעבר במועדון וחבש כיפה (עמ' 41 שורה 16) והודה כי לא שמע כלל את דבריה של המארחת למלכיאל בדרישה להורות להלוי ולו להסיר את הכיפה השחורה. יתר התובעים לא שמעו לדבריו את השיחה של המארחת עם מלכיאל (עמ' 41 שורות 16-17, 23-24 ו- 28, עמ' 42 שורה 33) כי אם מלכיאל
סיפר לו ולחבריו על הדרישה
(עמ' 43 שורה 3). כהן ומלכיאל העידו כי לא שמעו את השיחה בין המארחת למנהל המועדון עובר לפנייתה של המארחת אל מלכיאל בדרישה להסרת הכיפות. התובעים, לא ידעו לזהות מי היה מנהל המועדון ששוחח עם המארחת ולא הוכיחו כי היה זה מי מהנתבעים 2 ו-3 ( עמ' 13 שורות 15-17, עמ' 14 שורה 21, עמ' 20 שורה 26, עמ' 27 שורה 31, עמ' 29 שורות 3-5 ו- 18).

מכל האמור עולה כי התובעים לא שמעו את דבריו של מנהל זה או אחר לנתבעת 4 והודו כי הם לא מזהים את הנתבע 2 כמי ששוחח עם הנתבעת 4 ( עמ' 20 שורות 23-28) עובר לדרישה.
שונים הדברים בנוגע לנתבעת 4 אותה התובעים לפי גרסתם זיהו אותה מתוך היכרותם אותה בעבר שעה שהרשתה להם להיכנס למועדון ללא עוררין על היות חלקם עם כיפות.

14.
התובעים הלינו בתביעתם על דרישתה של המארחת מהם להציג תעודת זהות (סעיף 11 לכתב התביעה המתוקן, סעיף 15 לתצהירו של הלוי) למרות שהכירה אותם לכאורה אך בחקירתם הודו כי הדבר נעשה בשגרה מבלי שתהו לגביו. בבלויים שלהם בעבר במועדון הם נדרשו להציג תעודה מזהה וכן באותו הערב, בדומה לבליינים אחרים. לדידם, זה חלק מתפקידה של מארחת שתמיד מבקשת תעודת זהות (עמ' 19 שורה 30, עמ' 20 שורה 1-3, עמ' 46 שורות 15-18). בנסבות אלו, לא השתכנעתי כי היה בדרישה להצגת תעודה מזהה משום הפליה או משום תמיכה לקיומה של הדרישה ואף לא פגיעה בשמם הטוב של התובעים.

15.
התובע מלכיאל העיד כי המארחת , הנתבעת 4 , לקחה מהם את תעודות הזהות ופנתה אל המנכ"ל או האחראי שנתן את ההוראה להוריד את הכיפה (עמ' 20 שורות 12-13) . התובעים לא שמעו את השיחה עם האחראי ולא תמכו את גרסתם בנוגע לדרישה שלו בראיות אחרות מטעמם. מה גם, שלא סתרו את גרסתו של הנתבע 2 לפיה הוא לא היה במועדון באותו הערב ולא נתן בעבר הנחייה להפליה על רקע דת. יתירה מכך, ככל שהמארחת סברה לכאורה כי יש מניעה על רקע דת מכניסה למועדון, מדוע זה תבקש להציג תעודה מזהה שאין דבר בינה ובין חבישת הכיפה . כמו כן, סדר הזמנים לפי גרסתם של התובעים מלמד כי המארחת לא נקראה לאחראי כי אם פנתה אליו מיוזמתה לכאורה מה שמחייב בחינה של התנהלותה של המארחת דווקא בעבר, בשאלת קיומו של מניע להפליה על רקע דת ובפרט ביחס לתובעים . בעניין זה, העידו התובעים על יחסה הטוב של המארחת כלפיהם , ההיכרות ביניהם והרשאה שנתנה להם בסמוך לאירוע להיכנס למועדון בכיפה (כמובא בהרחבה לעיל), ראיות שאינן מתיישבות עם טענת ההפליה של המארחת בהצבת הדרישה מהם.


16.


הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה את ההיכרות של המארחת את התובעים ואת האירוע הנטען באותו הערב כמו גם דבר הדרישה. העדויות של התובעים הם עדות של בעל דין מעונין (סעיף 54 לפקודת הראיות, ע"א 74/79 פינקל נ. הדר, פ"ד ל"ה (2) 48) ולמרות זאת, לא טרחו התובעים להביא לעדות את מי מהנוכחים בכניסה למועדון באותו הערב ואף לא הוכח כי נאסר על בעלי חזות דתית להיכנס למועדון. חזקה על התובעים שהיו מביאים לעדות את "הדורמנים" או בליינים שהמתינו איתם בכניסה למועדון ושמעו לשיטתם את חליפת הדברים בינם ובין המארחת, אילו היה בעדותם כדי לחזק את גרסתם (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1)736,760) . נכונים הדברים בפרט שעה שעסקינן בעדות של התובע מלכיאל על הדרישה מול עדות של הנתבעת 4 ובעת שמלכיאל והוא זה שבישר לחבריו על הדרישה
באומרו: "חברה , היא רוצה שתורידו את הכיפות כדי שתוכלו להיכנס" (סעיף 12 לתכתב התביעה) ולא הנתבעת 4 , שהכחישה את הדרישה (ראו עדותו של הלוי עמ' 44 שורות 21-22).

לא השתכנעתי כי היתה מניעה מהזמנת "הדורמנים" להעיד על האירוע בעת שלדברי התובעים יש להם מכר משותף שהוא חבר של אחד המאבטחים במועדון וניתן היה באמצעותו לקבל את פרטי המאבטחים. התובעים, אף לא הביאו להעיד את המאבטח שלגרסתם אמר למכר המשותף שהמועדון נוהג בהפליה על רקע דתי (סעיף 19 לתצהירו של התובע כדורי, סעיף 21 לתצהירו של התובע כהן, עמ' 38 לפרוטוקול) ונדחית גרסתם זו שהיא בגדר עדות שמועה.
בדומה לכך לא הביאו התובעים לעדות את חברתו של התובע מלכיאל, הגב' אסתר זקן שעבדה כ'ברמנית' במועדון ( עמ' 17 שורה 27, עמ' 18 שורות 7-8) ולא פנו אליה על מנת לאתר את שמותיהם של ה"דורמנים" להוכחת גרסתם על הדרישה.

17.
אף שהתובעים חיכו מחוץ למועדון חצי שעה ולא מיהרו לעזוב את המקום לאחר חילופי הדברים עם המארחת לגרסתם, הם לא טרחו לבקש את הפרטים של מי מהבליינים שחיכו מחוץ למועדון ושמעו לכאורה את דבריה של המארחת , על מנת שיעידו לטובתם על ההפליה ועל פרסום לשון הרע. התנהלותם של התובעים שהיו ערים לפגיעה בזכותם ולגרסתם פנו על אתר לאחר האירוע לעיתונאי , אינה מתיישבת עם היעדר בירור פרטי העדים על אתר או בסמוך לאירוע, על מנת להוכיח את גרסתם (עמ' 17 שורות 2-18), גם לא באמצעות הפייסבוק למרות שקיים שתוף בפייסבוק של הבליינים במועדון (עמ' 17 שורות 27-28).
18.
התובע מלכיאל אמר במפתיע בעדותו "אני יכול לומר לך באותו ערב,
התקשרנו לעיתונאים וספרנו על המקרה והם יצרו קשר יום אחרי והם (הנתבעים – מ.ל.) ידעו שהולכת להיות מוגשת תביעה ויכלו לשמור (את סרטוני האבטחה – מ.ל.) (עמ' 15 שורות 24-25). בחקירתו הודה
מלכיאל כי לא הוא התקשר לעיתונאי כי אם התובע כהן (עמ' 15 שורות 29-33, עמ'
שורות 1-2) ואילו כהן העיד שפנה לצלם עיתונות שהפנה אותו לעיתונאי, אליו הוא פנה למחרת האירוע (עמ' 32 שורות 5-12). הפנייה לעיתונאי לוותה בהודעת דוא"ל מהתובעים ולא הובאה כראייה . כך גם, לא השתכנעתי כי היתה מניעה מהזמנת העיתונאי להעיד על הפנייה אליו למחרת האירוע שעה שהנתבעים טענו כי הפנייה אליהם היתה לראשונה במסגרת התביעה. חזקה על התובעים שהיו מביאים לעדות את העיתונאי שניתן היה לאתר את פרטיו מאיתור מספרו משיחה יוצאת של כהן אליו או באמצעות ידידו הצלם שהפנה אותם אליו (עמ' 33 שורות 5-6). לדברי התובע מלכיאל, העיתונאי שאל בשיחה אם יש להם ראייה למה שהיה ואף שהתקשר לבעל המועדון שהכחיש את האירוע. לדברי התובע, העיתונאי אמר לו שאם אין הוכחה, אין לו מה לפרסם (עמ' 34 שורות 24-29).

בנסבות אלו, צפוי היה שהתובעים ידאגו להזמנת עדים בתמיכה לגרסתם. אי הבאת מי מהנוכחים בכניסה למועדון, יש בה כדי לחזק את גרסתה של הנתבעת 4 . הנתבעת 4 עשתה עלי רושם מהימן ועדותה היתה קוהרנטית בנוגע לנהלי המועדון ופעולותיה בכניסה למועדון על פיהם (עמ' 48 שורות 5-9 ; עמ' 51 שורות 25-26 ; עמ' 52 שורות 19-31 ) מבלי שנחקרה על עמדותיה ביחס לדתיים ולא נסתרה גרסתה עבודתה בבית הספר המסורתי המחנך על ערכי היהדות ועל היותה מבית שומר מצוות. הנתבעת 4 העידה בהגינותה כי אינה מכירה את התובעים אף שהתובעים טענו כי אפשרה להם בעבר להיכנס למועדון עם כיפה.


19.




סיכומם של דברים. בפני
עדותו של מלכיאל לפיה הנתבעת 4 יזמה את ההגבלה המפלה מבלי שהיה בידו לתמוך את גרסתו בראיה אחרת ומבלי שניתן ליישב את הדרישה מהנתבעת שנהגה בשוויון כלפי דתיים והתובעים 1 ו-2 בעבר וללא הפליה ולאור התנהלותה בחיי היומיום , באופן שאינו מתיישב עם ייחוס דבר הדרישה אליה. לא הוכח מראיות התובעים כי המועדון נהג בעבר בהפליה נגד דתיים על מנת לתמוך בגרסה על עצם הדרישה ולא נסתרה גרסתו של הנתבע 2 על אירועים עם צביון דתי במועדון (ראו תצהיריו של הנתבע 2 , עמ' 63 שורות 5-8, 16-18) ועל הנחיית עובדי המועדון שלא לנהוג בהפליה (עמ' 56). יש לתהות על התנהלותם של התובעים שלא פנו לנתבעים או מי מהם בדרישה או בתלונה עובר להגשת התביעה מה שתומך בגרסתם של הנתבעים שלא הייתה דרישה כאמור.

20.
לאור האמור, התובעים לא הוכיחו כי מאזן ההסתברות נוטה לטובתם להוכחת קיומה של הדרישה ולפיכך לא הועבר הנטל לנתבעים לסתור את החזקה להפליה . יוטעם כי אין בסירוב כשלעצמו להתיר את הכניסה למועדון ,ככל שהיה מוכח, אם נעשה מחמת דרישה אחרת לגיטימית או אף בשרירות לב כדי
להקים תביעה לפי חוק איסור הפליה (בר"ע (י-ם) 478/08 ג.י. א.ת ניהול והשקעות בע"מ נ' ארז מור [פורסם בנבו] 25.9.08 ) ולא הוכח בעניינינו קיומה של הדרישה המפלה. עשוי על כן להיות שהתובעים לא הבינו נכונה את המניעה מכניסה למועדון ובהיעדר ראייה על פרסום של מדיניות המועדון ותנאי הכניסה אליו בפתח המועדון, יש בכך כדי להכביד על הבליינים ובכללם התובעים.

21.
לאור קביעותיי בנוגע לדרישה ולאור פרסום דבר הדרישה ע"י התובע מלכיאל ברבים מבלי שהוכח כי הנתבעת 4 השמיעה את דבריה ברבים, נדחית התביעה בעילה של חוק איסור לשון הרע.

22.
בנסבות העניין ולאור האמור בסעיף 20 לפסק הדין, איני עושה צו להוצאות למרות שנדחתה
התביעה נגד הנתבעים שהתייצבו.





פסק הדין ישלח לצדדים.


ניתן היום,
י"ז י"ז אב תשע"ה, 2 02 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.

















א בית משפט שלום 2000/10 עמית כדורי, יצחק הלוי, שי כהן ואח' נ' הקוביה הגבוהה 2009 בע"מ, אליאס עופר, גיא כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 02/08/2002)