פסקי דין על אביתר בובליל | פסקי דין על שירות בתי הסוהר

56679-06/15 עתא     29/07/2015




עתא 56679-06/15 אביתר בובליל נ' שירות בתי הסוהר








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



עת"א 56679-06-15 בובליל(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר









בפני

כבוד הנשיא
אברהם טל


העותר

אביתר בובליל



נגד


המשיב

שירות בתי הסוהר



החלטה

1.
העותר מרצה 5 שנות מאסר שהטיל עליו ביה"ד הצבאי לערעורים בגין גניבת נשק ושנתיים מאסר בניכוי 64 ימי מעצר שהטיל עליו בימ"ש השלום ברחובות, בת"פ 21478-11-12 והוא מבקש מהמשיב לנמק מדוע הוא לא ישוחרר בתום תקופת שחרורו המנהלי, שתחילתה ביום 16/7/15, ולא ביום 29/7/15 כפי שטוען המשיב.

כמו כן מבקש העותר להורות למשיב לבטל את ההנחיה שנתן ביום 26/6/15 שקובעת כדלקמן:
"1.
הריני להביא לידיעתכם כי ביום 23.6.15, יחול שינוי באופן חישוב תקופת המנהלי לאסיר ששוחרר על תנאי ע"י ועדת שחרורים בתום 2/3 מתקופת מאסרו.
2.
ביום זה כאמור, בסיס החישוב לקיזוז ימי המנהלי יהיה, תקופת שני שליש (2/3) ולא תקופת המאסר הכוללת, כפי שנעשה עד כה.
3.
להלן דוגמא:

אדם השפוט לשנתיים מאסר.
א.
אם ריצה האסיר תקופת מאסר כוללת של שנתיים ולא שוחרר בשחרור מוקדם ע"י ועדת השחרורים – תקופת המנהלי תהייה 5 שבועות.
ב.
אם שוחרר האסיר בתום תקופת 2/3 (לאחר 16 חודשי מאסר), ע"י וועדת השחרורים – תקופת המנהלי תהייה 4 שבועות.
4.
לידיעתכם."
ולאסור על המשיב ליישם אותה עד מתן ההחלטה בעתירה זו.

2.
אין מחלוקת כי ביום 16/6/15 סיים העותר לרצות שני שליש מנהלי מתקופת מאסרו המלאה וביום 17/6/15 החליטה הוועדה הצבאית לעיון בעונש (להלן "הועדה") להפחית שליש מתקופת המאסר בפועל שנגזרה על העותר ע"י ביה"ד הצבאי (ראה נספח ב' לעתירה).

טענות העותר
1.
יש לחשב את תקופת השחרור המנהלי על פי בסיס תקופת המאסר השלמה שנגזרה עליו ע"י ביה"ד הצבאי ובימ"ש השלום ברחובות, כפי שנעשה עד ההנחיה לגבי כל האסירים, שכן ההנחיה שנכנסה לתוקפה לאחר החלטת הוועדה לא חלה עליו.
2.
ההנחיה משנה את המצב החוקי הקיים שחל גם על אסיר שנשפט בביד"צ כמו העותר, ובאף מקום בפקנ"צ לא נכתב שההפחתה המנהלית תחושב על בסיס יתרת המאסר לאחר ניכוי השליש.
3.
גם אם ההנחיה חלה למפרע היא איננה "תקנה" שכן היא לא הותקנה מכוח חוק ולא פורסמה ב"רשומות", היא פוגעת בזכותו של העותר לחירות ומפלה בין "אסירים צבאיים", כמו העותר, לאסירים אחרים.
4.
במהלך הדיון בפני
טען ב"כ העותר שפקודת בתי הסוהר חלה גם על אסיר צבאי כמו העותר. סעיף 68 ג' לפקודה מפנה לתוספת הראשונה שקובעת טבלה לחישוב תקופת הקיצור המנהלי והיא מתייחסת לתקופת המאסר הכוללת ולא לתקופת המאסר לאחר ניכוי או לקצרה ביניהן.

לטענת ב"כ העותר יש לחשב את תקופת המאסר לצורך הפעלת הסמכות של שחרור מנהלי לפי מה שנרשם בטופס 903 של העותר, דהיינו, תאריך מנהלי
2/3 – 16/6/15.



תגובת המשיב
5.
דין הועדה שקיצרה את תקופת מאסרו של העותר אינה כדין ועדת שחרורים אלא כהקלה בעונש. לעותר נערך חישוב מחדש של תקופת מאסרו אחרי שהוקל עונשו ולכן השתנתה תקופת השחרור המנהלי.
6.
במהלך הדיון בפני
טענה רס"ר נטע ששון, מ"מ כליאה בביס"ר מעשיהו, שההנחיה לא תקפה לגבי אסירים צבאיים, כמו העותר, שמצבם שונה ממצבם של אסירים פליליים. לטענתה העותר קיבל מהוועדה הקלה בעונש ולא שוחרר על תנאי שכן הוא לא משתחרר כאסיר ברישיון. כאשר העותר קיבל הקלה בעונש נעשה לו חישוב מחדש של מועד השחרור המנהלי לפי סדר נשיאת המאסרים עפ"י חוק העונשין.
7.
במהלך הדיון בפני
טען תג"ד בר גור, ראש חטיבת כליאה בשב"ס שחתום על ההנחיה, כי החישוב של מועד השחרור המנהלי נקבע תמיד לפי "תקופת הנידונות". כאשר מדובר באסיר צבאי, כמו העותר שלא משתחרר על תנאי, אלא הוועדה העמידה את עונשו על תקופה חדשה, כפי שנשיא המדינה קוצב את עונשו של אסיר לתקופת מאסר קצרה מזו שנפסקה לו ע"י ביהמ"ש, תקופת השחרור המנהלי נקבעת עפ"י התקופה הקצובה הקצרה.
8.
במהלך הדיון בפני
, טען ב"כ עו"ד שלי סבג, ראש תחום עתירות בשב"ס, ששילוב סעיף 68 ג' לפקודה עם התוספת הראשונה מעלה שתקופת המאסר ממנה יש לגזור את השחרור המנהלי היא תקופת המאסר שמרצה האסיר בפועל ולא תקופת המאסר שהוטלה עליו ע"י ביהמ"ש.

דיון והכרעה
1.
עיון בעתירה על נספחיה ובכתב התשובה על נספחיו ושמיעת טענות ב"כ הצדדים בפני
מעלה כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה אם הוועדה שחררה את העותר על תנאי או שהקלה בעונשו, דהיינו, האם דין החלטת הוועדה כדין שחרור על תנאי ע"י וועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א 2001 (להלן: "החוק") או מדובר בהקלה בעונש שדומה לקציבת עונשו של אסיר ע"י נשיא המדינה.

נקודת מחלוקת נוספת היא האם לאור תחולת פקודת בתי הסוהר על העותר והתוספת הראשונה לסעיף 68 לפקודה הנ"ל, יש מקום לחישוב תקופת השחרור המנהלי בהתאם לתקופה שנקבעה על ידי הוועדה, דהיינו, לאחר הפחתת שליש מתקופת המאסר שהוטלה על ידי בית הדין הצבאי לערעורים ועל ידי בית משפט השלום ברחובות.
2.
הוועדה קובעת בסיפא החלטתה, שצורפה כנספח ב' לעתירה, כדלקמן:
"סוף דבר, לאחר שבחנו את כלל ההיבטים דלעיל, הערכנו את הסיכון הגלום משחרורו של האסיר לשלום הציבור ואת סיכויי שיקומו ותיקונו, אותם מצאנו כחיוביים במידה רבה, מצאנו כי ניתן כבר היום להורות כי בחלוף שני שלישים מתקופת המאסר ישוחרר האסיר מנשיאת יתרת תקופת המאסר, ובאופן שיופחת שליש מעונש המאסר בפועל שהוטל עליו. בד בבד אנו קובעים, כי אם תהיה הרעה באופן התנהגות האסיר במהלך התקופה עד לשחרורו, או יתכלו עובדות חדשות באופן המעלה חשש ממשי כי האסיר אינו ראוי לשחרור או ששחרורו יסכן את שלום הציבור, תהיה שמורה הזכות לנציג הפצ"ר לפנות ולבקש כי ייערך דיון חוזר בעניין שחרורו כאמור של האסיר.
לפיכך, אנו מורים, על הפחתת שליש מתקופת המאסר בפועל שנגזרה על האסיר על ידי בית הדין הצבאי (במסגרת פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים ב – ע/99,105/11), תוך שיתרת עונש המאסר בפועל שעל האסיר היה לרצות לפי פסק הדין אילולא שוחרר (להלן – יתרת עונש המאסר בפועל), תוחלף בעונש מאסר מותנה, לבל יעבור במשך תקופת יתרת עונש המאסר בפועל עבירה מסוג פשע או עוון.
נדגיש, למען הסר ספק, כי החלטתנו זו נוגעת אך ורק לעונש שהוטל על העותר במסגרת פסק הדין שניתן ב - ע/99,105/11, ואין בה כדי להשליך על ריצוי עונש מאסר בפועל אחר כלשהו, ככל שהוטל על העותר."



3.
מסיפא החלטת הוועדה עולה שהיא הפחיתה שליש מתקופת המאסר שגזרה על העותר על ידי בית הדין הצבאי לערעורים, כפי שמוסמכת וועדת השחרורים להפחית שליש מתקופת המאסר שהוטלה על אסיר פלילי וכפי שמוסמך לעשות נציב שב"ס לגבי אסיר פלילי שנידון לעונש מאסר בן 3-6 חודשי מאסר בפועל. (ראה סעיפים 2 ו – 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א 2001 (להלן: "החוק").
4.
עם זאת לא קבעה הוועדה בהחלטתה תנאי שחרור כפי שקבועים בסעיף 13 לחוק או דומים להם אלא קבעה שיתרת תקופת המאסר בפועל שהיה על העותר לרצות תוחלף בעונש מאסר מותנה שהעותר לא יעבור במשך תקופת יתרת עונש המאסר בפועל עבירה מסוג פשע או עוון.
5.
הוועדה אמנם קבעה תנאים נוספים לפיהם, אם תהיה הרעה באופן התנהגות העותר במהלך התקופה עד לשחרורו או יתגלו עובדות חדשות באופן שמעלה חשש שהוא לא ראוי לשחרור או ששחרורו יסכן את שלום הציבור, יהיה זכאי נציג הפצ"ר לבקש דיון חוזר בשחרורו של העותר אך התנאים הנ"ל חלים עד מועד שחרורו של העותר.
אמנם סמכות נציג הפצ"ר דומה לסמכות המוקנית לנציג היועמ"ש עפ"י סעיפים 20 – 21 לחוק לבקש מוועדת השחרורים להפקיע את רישיון האסיר של האסיר הפלילי המשוחרר על תנאי אם הפר את תנאי הרישיון או עבר עבירה במהלך תקופת הרישיון, אך מדובר בסמכות שניתן להפעילה עד מועד שחרורו של האסיר, כמו העותר, ע"י הוועדה ולא לאחר מכן.
6.
בניגוד לוועדת השחרורים, החלטת הוועדה לא קובעת תנאים לשחרורו של העותר לאחר הפחתת שליש מתקופת מאסרו מעבר לסמכות ביהמ"ש להפעיל את המאסר על תנאי שמשכו שליש מתקופת המאסר הכוללת אם יעבור עבירה מסוג פשע או עוון במהלך התקופה הנ"ל.
7.
לאור האמור לעיל לא חלים על העותר כללי חישוב תקופת המאסר המנהלי שחלים על אסירים ששוחררו על תנאי ע"י וועדת השחרורים, אלא לטענת המשיב, חל הכלל, כפי שהובא במכתבה של רס"ר נטע ששון מיום 25/6/15, לפיו שפוט צבאי שמרצה עונש מאסר בשב"ס זכאי לשחרור מנהלי ובאם יוחלט על הפחתת עונשו יש להקליד תקופת מאסר חדשה שהיא תקופת המאסר פחות התקופה שהופחתה ע"י הוועדה ואם הופחת שליש (כפי שנעשה לגבי העותר – א.ט.) תקופת המאסר החדשה היא הבסיס לחישוב ההפחתה המנהלית.
8.
לאור האמור לעיל אינני רואה צורך לטענות הנוגעות להנחיה (הודעה) שצורפה כנספח לעתירה שכן היא חלה על אסירים שוועדת השחרורים מורה על שחרורם על תנאי, והעותר איננו כזה.
9.
ההנחיה המוזכרת במכתבה של רס"ר נטע ששון הנ"ל לא הוצגה בפני
ולא נמסרה לעיונו של ב"כ העותר. כך גם לא הוצג בפני
הדין שעליו מסתמכת ההנחיה.

ב"כ העותר טוען כי חלות על העותר הוראות סעיף 68ג' לפקודת בתי הסוהר יחד עם התוספת לסעיף הנ"ל, אשר לפיהן יש לחשב את תקופת השחרור המנהלי בהתאם למלוא תקופת המאסר לה נידון העותר.

עיון בסעיף 1 לפקודת בתי הסוהר מעלה כי הוא חל גם על העותר בהיותו אסיר שנשפט בבית דין צבאי. על פי התוספת הראשונה לפקודה, שקובעת את קבוצת האסירים שמאופיינת באורך המאסר שהוטל על מי שנכלל בה לצורך חישוב תקופת השחרור המנהלי, יש לחשב את התקופה לפי משך תקופת המאסר שלה נידון אותו אסיר.

אין מחלוקת שההנחיה לא חלה על העותר, שכן אין דינו כמי ששוחרר על תנאי על ידי וועדת השחרורים, אך גם לא מצאתי כל נימוק להפלות בינו לבין אסיר פלילי אחר שחישוב תקופת המאסר לצורך שחרור מנהלי נעשה על פי תקופת המאסר שלה הוא נידון על ידי בית המשפט שהורה על מאסרו, כפי שהיה לפני פרסום ההנחיה שאיננה חלה על העותר.


10.
לאור האמור לעיל אני מקבל את העתירה וקובע כי המועד הקובע לצורך תחילת הפעלת סמכותו של נציב שב"ס לשחרר את העותר שחרור מנהלי הוא 16.6.15.
11.
המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ב"כ העותר יודיע לעותר.

ניתנה היום, י"ג אב תשע"ה, 29 יולי 2015, בהעדר הצדדים.



אברהם טל
, נשיא









עתא בית משפט מחוזי 56679-06/15 אביתר בובליל נ' שירות בתי הסוהר (פורסם ב-ֽ 29/07/2015)