פסקי דין על גדעון גודל פרייטג | פסקי דין על ארצי ויין | פסקי דין על peachtree associate limited |

51464-08/10 א     03/08/2015




א 51464-08/10 גדעון גודל פרייטג נ' ארצי ויין, peachtree associate limited








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 51464-08-10 פרייטג נ' ויין ואח'

3 באוגוסט 2015
י"ח באב התשע"ה



בפני

כבוד השופטת
חנה פלינר

התובע
גדעון גודל פרייטג
על-ידי ב"כ עו"ד יורם וסצוג ו/או עו"ד גיא ירושלמי ואח'

ממשרד וסרצוג גוטפריד ושות'


נגד

הנתבעים
1. ארצי ויין
על-ידי ב"כ עו"ד עו"ד יצחק יונגר ו/או יונתן דה שליט ואח'

ממשרד פרידמן, יונגר ושות'

2.

peachtree associate limited




פסק דין


המחלוקת, בתמצית

1.
התובע הינו עורך דין המנהל משרד עורכי דין בתל אביב. אין מחלוקת כי בין הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") לבין התובע הייתה קיימת היכרות וחברות ארוכת שנים של מעל 30 שנה. הנתבע היה בעל מניות ו/או ניהל את הנתבעת מס' 2 (להלן: "פיצ'טרי", בעניין מעמדו של הנתבע בפיצ'טרי ישנה מחלוקת כפי שיבואר להלן). פיצ'טרי הינה חברה בע"מ אשר התאגדה בהתאם לחוקי איי הבתולה הבריטיים לצורך פרויקט ורשה, על עיקריו אעמוד להלן.

2.
בשנת 2001 או בסמוך לכך הצטרף התובע כמשקיע/מלווה בפרויקט ורשה. אין מחלוקת כי התובע שילם סכום של 100,000$; אין מחלוקת כי בשנת 2006 או בסמוך לכך קיבל חזרה לידיו התובע סך של 114,000$. המחלוקת בין הצדדים הינה האם התובע זכאי לסכומים נוספים בגין חלקו בפרויקט ורשה, אם לאו, וכן האם יש יריבות ישירה בינו לבין הנתבע, אם וככל שמגיעים סכומים נוספים.

3.
בעוד שהתובע טוען כי ההתקשרות בפרויקט ורשה נעשתה ישירות בינו ובין הנתבע, ומכאן היריבות הישירה, בנוסף ולחלופין טוען התובע כי קיימת עילת תביעה אישית כנגד הנתבע מכוח מעמדו כמנהל ובעל מניות של הנתבעת, הרוח החיה בפרויקט ורשה, אזי הנתבע טוען שלא הייתה כל התקשרות ישירות בינו לבין התובע, אלא בין הנתבעת לבין התובע, אשר אף הוא לא עמד מולה כעצמאי אלא כחלק מקבוצה וממערך חברות. זוהי שאלה אחת הדורשת הכרעה.

4.
השאלה השנייה הדורשת הכרעה הינה האם בשנת 2006 או בסמוך לכך, עת קיבל לידיו התובע את הסך של 114,000$, יצא הוא למעשה מהפרויקט, כטענת הנתבעים, ולא זכאי הוא לכל רווחים נוספים מפרויקט זה, אם וככל שהיו, או שמא, כטענת התובע, התשלום שבוצע מהווה רק את החזר ההשקעה בצירוף הריבית המוסכמת (וגם זאת בחסר, לטענתו), אולם כל זאת מבלי לפגוע מזכותו של התובע לקבל דיווחים שוטפים אודות מצב הפרויקט וקבלת רווחים על-פי חלקו היחסי, אם וככל שישנם.

5.
השאלה השלישית הדורשת הכרעה הינה פועל יוצא של ההכרעה בשאלה השנייה, ורק אם ייקבע שהתובע אכן זכאי לרווחים נוספים, או אז יש להידרש לתחשיבים שערכו הצדדים ונכונותם ויהיה מקום לגזור את חלקו של התובע, אם בכלל, ברווחים הנוספים. כאן גם יהיה מקום להידרש לטענת הקיזוז אשר מועלית על-ידי הנתבע לפיה התובע, אשר פעל גם כעורך דין בעסקה כפי שיתואר להלן, נטל לכיסו שלא כדין סך של 55,000$.


אלו בתמצית השאלות הדורשות הכרעה ב

פסק דין
זה, וכעת אפנה לתאר את מבנה פרויקט ורשה.

פרויקט ורשה

6.
לטענת הנתבעים, טענות שלא נסתרו למעשה, הפרויקט נשוא התובענה החל את דרכו בשנת 1999 עת פנה מר ויקטור אימבר, אזרח פולני (אימבר) לנתבע לשם איתור משקיעים בחברה פולנית בשם טאווינג (להלן: "טאווינג") שנשלטה על-ידו. בבעלות טאווינג הייתה קרקע בשטח של כ-8 דונם בוורשה (להלן: "הקרקע") שייעודה היה לתעשייה. בצמוד לקרקע היה מגרש נוסף בשטח של כ-4 דונם (להלן: "המגרש הנוסף"). בנוסף, החזיקה טאווינג ב-33.3% ממניות של חברת וואפארק, אשר פעילותה הייתה הצבת מדחנים וגביה של דמי חניה.

7.
מטרתו של אימבר הייתה לקיים פרויקט למגורים על הקרקע והמגרש הנוסף באמצעות טאווינג. הנתבע זיהה לטענתו את הפוטנציאל הטמון בפיתוח הקרקע, שהייתה בבעלות החברות למטרות מגורים, והעריך כי עלות מימוש הפרויקט עד להתחלת הבניה תעמוד על כ-3 מיליון דולר. לשם ביצוע הפרויקט, החל הנתבע לגייס את הכספים הנדרשים.

8.
לצורך רכישת המגרש הנוסף ותהליך שינוי ייעוד הקרקע מתעשייה למגורים, וכן לצורך קידום הפרויקט והטיפול בו, הוקמה פיצ'טרי באיי מאן, על-ידי חברת הנאמנות טרידנט טרסט קומפני (להלן: "טרידנט"). בסיכומיו, טוען הנתבע (סעיף 7) כי טרידנט מינתה כדירקטור בפיצ'טרי את מר סקוט (להלן: "סקוט") אשר היה מוסמך לבצע בה כל פעולה. מאידך, התובעת טוענת שהנתבע היה דירקטור בחברה והנהנה ממאה אחוז ממניותה. התובע טוען כי הנתבע הוא הרוח החיה בפיצ'טרי ועל-פיו יישק דבר. כך או כך, הקמת פיצ'טרי בחו"ל נעשתה, לטענת הנתבע, משיקולי מס. עוד טוען הנתבע, וראו גם עדותו בעמוד 72, שורות 10-12, שפיצ'טרי הינה חברה מסוג
single purpose vehicle (spv)
, דהיינו חברה שמוקמת לצורך פרויקט אחד בלבד, ומניותה היו למוכ"ז. בעניין פיצ'טרי, טען הנתבע כי למיטב ידיעתו היא נמחקה ממרשם החברות באיי מאן בשנת 2012 או בסמוך לכך. עוד יש לציין בעניין פיצ'טרי כי התובע מבקש לקבל נגדה

פסק דין
, שכן הוא ביצע לטענתו מסירה כדין של כתב הטענות לידי עו"ד רון ברק אשר בעת ההמצאה היה מורשה לקבל מטעמה כתבי בית דין, ומשלא הוגש כתב הגנה יש לקבל כנגדה את התביעה במלואה.

9.
ונשוב לפרויקט. על מנת לממן אותו, פנתה פיצ'טרי למספר גורמים לקחת חלק בפרויקט ולהשקיע את הכספים שנדרשו לשם ביצוע ההשקעה הראשונית. לטענת הנתבע, נקבע כי אותם גורמים משקיעים יתנו לפיצ'טרי הלוואות משתתפות ברווחים. בהתאם להבנות אלה, סוכם בין פיצ'טרי לבין המלווים שגויסו כי לאחר כיסוי ההוצאות שיוצאו בגין הפרויקט, אזי 25% מרווחי הפרויקט ייוותרו בידי הנתבע כיזם וכמנהל הפרויקט, ואילו יתרת הרווחים בשיעור 75% תחולק בין המלווים פרו-ראטה בהתאם להיקף השקעתם. עוד סוכם לטענת הנתבעים כי כספי ההלוואות לא יועברו באופן מיידי, אלא רק כאשר יידרשו תשלומים שונים לצורך ביצוע הפרויקט ובקצב שיידרש.

10.
הנתבעים טוענים כי בהתאם להבנות הללו, השקיעו חמישה גורמים שונים סך של 3 מיליון דולר: מייק דייוויס השקיע 10%; קבוצת מלונות ים סוף השקיעה 20%; קבוצת עזרא הראל השקיעה 45%; עמי ויין השקיע 10% וקבוצה אחרונה של מלווים ברשות רו"ח דורון גלפנד, אשר השקיעה סך של 450,000$, היוותה 15% מסך ההשקעה (להלן תכונה: "קבוצת גלפנד" ו/או "דורגל" ו/או "גלפנד"). הנתבעים טוענים, וטענה זו למעשה לא נסתרה, כי ריכוז ההלוואות מקבוצת גלפנד היה אמור להתבצע, בין היתר, באמצעות שתי חברות נאמנות משפחתיות שהוקמו באיי הבתולה הבריטיים, האחת בשם קסטרל והשנייה בשם רומל. בין קסטרל ורומל לבין פיצ'טרי נחתמו הסכמי הלוואה בכתב וכן נכללה בהסכמים אלה תניית בוררות.

11.
בסמוך לאחר שניתנו ההלוואות לצורך תחילת מימון הפרויקט, הקימה פיצ'טרי את חברת פסקל וזאת לשם רכישת הקרקע. פיצ'טרי החזיקה ב-100% ממניות פסקל והחלה בתהליך של שינוי ייעוד הקרקע מתעשייה למגורים. בשלב זה, הצטרף התובע לפרויקט כפי שיתואר להלן, אולם אמשיך לסקור את רצף הפרויקט על מנת להעמיד את התמונה בשלמותה.

12.
הנתבעים טוענים כי בתחילת שנת 2005 או בסמוך לכך ביקשו כל קבוצות המשקיעים כי פיצ'טרי תחפש גורם אשר יקנה את הפרויקט ובכסף שיתקבל מגורם זה תוחזרנה ההלוואות למלווים בצירוף תשואה אשר תשקף את הרווח הצפוי מהפרויקט. הנתבעים אכן איתרו רוכש, קבוצה ברשותו של מר אהוד בן שך (להלן: "קבוצת בן שך"). לטענת הנתבעים, קבוצת בן שך הסכימה לקנות את הפרויקט בכפוף לכך כי תקבל 75% ממניות פסקל, עליה רשומה הקרקע; כי פיצ'טרי תמשיך ותחזיק ביתר מניות פסקל (דהיינו, ב-25% המניות הנותרים); כי הנתבע ימשיך לנהל את הפרויקט ולהוציאו אל הפועל; וכי הפרויקט יירכש על-ידי קבוצת בן שך כשהוא נקי מהתחייבויות והלוואות וכי לא יוותרו בו זכויות לאף גורם מלבד הנתבע, באמצעות פיצ'טרי ובן שך.

13.
לטענת הנתבעים, גובש הסכם עקרונות עם בן שך, או אז הוא הובא לידיעתם של המלווים. הנתבעים טוענים כי משמעות קבלת ההצעה של קבוצת בן שך הינה כי המלווים יוצאים מהפרויקט תוך החזר מלוא השקעתם בצירוף רווח בשיעור 33% מקרן ההלוואה שניתנה על-ידי כל אחד מהם ובניכוי מס בשיעור 20% על הרווח הנ"ל. לטענת הנתבעים, התובע ייצג את פיצ'טרי כעורך דין בעסקה מול בן שך וכל פרטי העסקה היו ידועים ונהירים לו. לטענת הנתבעים, המלווים נעתרו להצעה והחליטו באופן מושכל לצאת מהפרויקט תוך שהם מוותרים על כל דרישה או זכות עתידית להשתתפות ברווחי הפרויקט, ככל שיהיו. חישוב הרווח נעשה על בסיס התמורה שהציעה קבוצת בן שך עבור 75% ממניות פסקל (6.9 מיליון דולר). לטענת הנתבעים, זהו הבסיס לקביעת רווח בשיעור 33%.

14.
ביום 4/7/05 אכן נחתם הסכם במסגרתו רכשה קבוצת בן שך, שפעלה לצורך העסקה באמצעות חברה בשם אדווידי, 75% ממניות פסקל, ראו הסכם פסקל שצורף כנספח 8 לתצהיר הנתבע.
לטענת הנתבעים, לאחר מכירת מניות פסקל לאדווידי נותרו בידי פיצ'טרי מניות של טאוויג ושל וואפארק, אשר הנתבעים אינם מתכחשים לזכותו של התובע או מי מהמשקיעים לקבל רווחים כתוצאה מהחזקת מניות אלה, זאת להבדיל מרווחים בגין הקרקע להם אינם זכאים המשקיעים עם יציאתם כאמור לעיל בהתאם להסכם פסקל. יצוין כי אין מחלוקת עובדתית שלאחר חתימת הסכם פסקל, ולשיעורין, קיבלה לידה קבוצת גלפנד, אשר השקיעה בפרויקט כאמור סך של 450,000$, סכום של 570,000$. סכום זה מהווה קבלה של 600,000$ (ההשקעה בתוספת רווח של 33% ובניכוי 20% על הרווח).

15.
לטענת הנתבעים, לאחר כחלוף יותר משנה מעת שההלוואה הוחזר לכלל המלווים ועסקת פסקל יצאה אל הפועל, פנתה אליה חברה ספרדית בשם סנדו אשר הציעה לרכוש את הפרויקט במצבו
as is
, וכך אכן קרה.

16.
ביום 16/1/07 (נספח 22 לתצהיר התובע) שלח גלפנד מכתב לנתבע בנוגע לפרויקט. במכתב זה מצוין כי הפניה נעשתה על-ידי השותפים בעסקה במטרה לקבל בחוזר אינפורמציה. במכתב מפרט גלפנד את דרישותיו לקבל אינפורמציה בנוגע לחברות וואפארק, טאוויג, פסקל, עסקת אדווידי ועסקת סנדו. בסעיף 7 למכתבו מציין גלפנד כי הפירוט דרוש לשותפים על מנת לכלכל את מעשיהם לקראת קבלת הדיבידנד המוערך על-ידם על השקעתם, בסכום העולה על 1.5 מיליון דולר.

17.
ביום 1/2/07 (נספח 24 לתצהיר התובע) השיב הנתבע למכתבו של גלפנד. במכתב זה מציין הנתבע, בין היתר, כי מעמד המשקיעים בקבוצת גלפנד אינו כשותפים בחברת פיצ'טרי, אלא כנותני הלוואה משתתפת ברווחים: "ואתם זכאים לקבל את חלקכם היחסי ברווח הנותר לאחר החזר מלוא ההשקעות, החזר עלויות והוצאות – ומהסך הנותר ינוכה הסך של 25% בגין יזמות וניהול לפיצ'טרי...". הנתבע מסיים את מכתבו במילים: "מכתבך הנ"ל מעיד בתוכנו על חוסר הבנה הבסיסית של העסקה. המסקנה ולפיה מגיע לכם בחלקם בהלוואה הסך של 1.5 מיליון דולר, אין לה כל בסיס מכל היבט שהוא, והיא נשענת על ספקולציות של מי מחבריך להלוואה שאין לו כל מושג מנתוני העסקאות שנעשו ועלויות והוצאות שהיו ועדיין נמשכות בחברה פסקל אשר המקרקעין בבעלותה נמכרו וכן בשאר החברות בפולין בהם אצורים כספים נוספים".

18.
ביום 6/3/07 שלח הנתבע לגלפנד דו"ח ביניים (להלן: "דו"ח הביניים", נספח 25 לתצהיר התובע). בדו"ח זה מפרט הנתבע הכנסות והוצאות ובשורה התחתונה קובע כי קיימת יתרה לא מחולקת בסך 549,600$. עוד מציין הנתבע בשולי הדו"ח: "הזכאים לקבל חלק מחלוקה נוספת, אם תהיה: אימבר 17%; פיצ'טרי 25%; מהיתרה (לאחר תשלום פיצ'טרי 25%) 25% דורגל ו-75% אם.טי.אף". על דו"ח הביניים הגיב גלפנד בתחשיב משלו, ראו תחשיב מיום 2/4/07, נספח 26 לתצהיר התובע (להלן: "תחשיב גלפנד"). בתחשיב זה מבצע גלפנד תיקונים לנטען בדו"ח הביניים ומסקנתו היא כי הסכום העומד לחלוקה לדורגל עומד על 1,312,606$.

19.
בעקבות ההתכתבות הנ"ל והתכתבות נוספת אשר חלקה ייסקר להלן, החל התובע להעלות דרישות כספיות לקבלת חלקו בפרויקט ורשה. אין מחלוקת לעובדה כי נעשה ניסיון לקיום בוררות בשמן של חברות רומל וקסטרל כנגד פיצ'טרי, אולם בוררות זו לא יצאה אל הפועל. בסופו של יום, הגיש התובע בשמו תביעה למתן חשבונות בשנת 2010; ביום 27/6/12 התקיים דיון בתביעה למתן חשבונות במהלכו נחקר הנתבע. במהלך חקירתו, הצהיר הנתבע כי אין ברשותו מסמכים נוספים, ראו עמוד 10, שורות 18, 22. הנתבע נשאל האם הוא מבין שבעקבות התביעה למתן חשבונות תוגש תביעה כספית והוא השיב בחיוב, אך טען כי תביעה כספית יש להוכיח וכאשר נשאל האם הוא מוותר על טענת היריבות, הוא השיב: "אם ייקבע שמגיע כסף והכסף לא שולם, בשביל הכסף שהוא תובע, אז אני צריך לשלם" (עמוד 11, שורה 4). בעקבות החקירה והסכמות הצדדים, הוגשה התביעה הכספית שלפניי, במסגרתה טוען התובע, בתמצית, שיתרת הרווחים הנכונה לחלוקה עומדת על סך של 6,642,920$, חלקו ברווחים עומד על שיעור של 3.75% (זאת, לאחר שהוא מגדיל את חלקו לאור יציאתם של חלק מהמשקיעים מהעסקה), ובסך הכל טוען שעליו לקבל 249,109$ המהווים נכון ליום הגשת התביעה סך של 1,004,656 ₪.

העובדות והטענות הנוגעות להצטרפותו של התובע לפרויקט ורשה

20.
לטענת הנתבע, התובע פנה אליו לאחר ששמע על פרויקט ורשה וביקש להשקיע מכספו בפרויקט. הנתבע טוען כי באותה העת גיוס הכספים הנדרש (3 מיליון דולר) הושלם, ולפיכך הודיע הנתבע לתובע כי לא נדרשים בשלב זה כספים נוספים. לטענתו של הנתבע, ביקש התובע להודיע לו אם וככל שתהיה אפשרות להצטרף לפרויקט.

21.
אין מחלוקת שבמהלך שנת 2001 פנה גלפנד לנתבע והודיע לו כי אחד מחברי הקבוצה באותה עת, מר נועם פינק (להלן: "פינק"), רוצה לצאת מהפרויקט ולקבל את כספו בחזרה, ראו גם חקירת גלפנד בעמוד 41, שורות 20-24. בעקבות כך, פנה הנתבע אל התובע ביום 30/9/01 באמצעות הדוא"ל והציע לו להצטרף לפרויקט ורשה (להלן: "הודעת הדוא"ל", מצורף כנספח 1 לתצהיר התובע). בהודעת הדוא"ל הכתובה בשפה האנגלית, ואשר נכתבה ישירות מהנתבע לתובע, מפרט הנתבע, בין היתר, את חברי הקבוצה המקורית. עוד מפרט הנתבע את רצונו של פינק לקבל את השקעתו חזרה, ובתמצית את מבנה הפרויקט ואת הרכישות העומדות על הפרק. הנתבע מעריך את ההכנסות שיהיו על הפרק ומציין כדלקמן: "
my deal is that i have 25% from the profits after repayment of investment to investors plus intrest of libor plus 1% per year
".


לאחר הצגת העסקה, מציין הנתבע בפני
התובע כי אם הוא מבקש לקנות את חלקו של פינק, עליו לשלם סך של 80,000$.

22.
התובע השיב לפנייתו של הנתבע במכתבו מיום 30/9/01, ראו נספח 2 לתצהיר התובע. במכתב זה מבקש התובע, בין היתר, לדעת כיצד מתנהלת קבוצת גלפנד, כמה כסף הושקע עד אותו יום, כמה כסף יידרש להשקיע בעתיד, וכיצד הגיע לחישוב רווח של 6,750,000 דולר. לאחר תכתובות נוספות בין הצדדים, ולאחר שהובהר לתובע למרות שישלם לפינק סך של 80,000$, אזי לצורך חישוב חלקו בהשקעה תעמוד קרן של 69,565$ בלבד והיתרה הינה למעשה הרווח של פינק, ראו נספחים 6 ו-7 לתצהיר התובע, בוצע התשלום והתובע נכנס בנעליו של פינק בקבוצת גלפנד. אין למעשה מחלוקת שהכספים הועברו לחשבונות של פיצ'טרי;
אין מחלוקת שבמהלך שנת 2002 העביר התובע לנתבעים, לטענתו בהתאם לבקשתו של הנתבע, סך נוסף של 20,850$, וזאת לצורך השלמת ההשקעה הכוללת של המשקיעים בסכום של 3 מיליון דולר, ראו נספח 8 לתצהיר התובע.



טענות התובע בנוגע לזכאותו לקבל את הכספים המפורטים בכתב התביעה

23.
התובע מודה אף הוא כי בשנת 2005 פרשו מספר משקיעים מפרויקט ורשה וביניהם עמי ויין, מייק דייוויס וארצי בנאמנות שהחזיקה 20% מהפרויקט. לטענת התובע, המשקיעים שפרשו קיבלו את החזר השקעתם בצירוף ריבית של 30%, וזאת לפי קביעתו השרירותית של הנתבע. לטענת התובע, עקב פרישת חלק מהמשקיעים חלקו עלה ל-5% בפרויקט וכעת הוא היה זכאי ל-3.75% מכלל הרווחים בפרויקט.

24.
לטענת התובע, בניגוד למשקיעים הפורשים, הוא הודיע מפורשות לנתבע על הישארותו בפרויקט. בעניין זה מפנה התובע למכתבו מיום 18/12/05, שצורף כנספח 16 לתצהיר, מכתב שנשלח עוד בטרם קיבל לידיו התובע את החזר השקעתו, החזר שבוצע בחודש פברואר 2006 או בסמוך לכך. במכתב מיום 18/12/05 מציין התובע, בין היתר, כדלקמן: "1. כנראה שמכתבי לא הובן על-ידך, לא הייתה לי כל כוונה לוותר על חלקי בהשקעה בפולין, ואני עומד על הסיכומים בינינו. 2. מאחר והשותפים שהחליטו לצאת קיבלו את מלוא השקעתם, הגיע זמנם יתר השותפים לקבל את השקעתם הראשונית מהכספים הראשונים שמתקבלים מאדווידי, ואני ביניהם. 3. [...]. 4. באותה פגישה הסכמתי להצעתך להשקיע את הסכום חזרה לצורך מימוש עסקה חדשה, אם תצא אל הפועל. 5. אנא העבר את סכום השקעתי, כ-100,000$ [...] לחשבוני בבנק לאומי כדלקמן".

25.
למכתב זה השיב הנתבע ביום 18/12/05, ראו נספח 17 לתצהיר התובע. במכתב זה מבהיר הנתבע, בין היתר, על כוונתו לשלם לקבוצת גלפנד סך של 570,000$. עוד כותב הנתבע במכתב זה: "לגבי העסקה החדשה, היוצאת לפועל, אני את הבטחתי מקיים ואתה תהיה שותף בה, אם תרצה". לאחר תכתובת זו, שולם כאמור סך של 114,000$ לידיו של התובע.

26.
לאחר שהושבו הכספים, נמשכה התכתובת בין התובע לבין הנתבע, בין היתר, בעניין תפקידו של התובע כנאמן בעסקה (ראו למשל נספח 20 לתצהיר התובע). ביום 28/9/06 (נספח 21 לתצהיר התובע) שלח התובע מכתב לנתבע בו הוא מציין, בין היתר: "עמדה זו הובהרה לאחרונה שנית עם דורון, והוא אישר אותה. גם הוא לא מודע לטענתך כאילו העסקה הינה הלוואה המשתתפת ברווחים ולא שותפות רגילה. לא רק זאת, אלא שהוא טוען, כי ביקשת ממנו להקים מסמכי עסקה דוגמת עסקאות פילדלפיה, לקראת העסקה בפולין. לפיכך, אתה צודק כאשר אתה אומר שאיני מכיר את עסקת ההלוואה, לו הכרתי לא הייתי משקיע [...] כדי למנוע חילוקי דעות בהמשך בנושא הנאמנות, אבקשך שלא להתכתב איתי אלא בנושאי העברות כספים ולא להעביר אליי כל נתון שלדעתך אין לו קשר לנושא הנאמנות".


27.
בהמשך לתכתובת הנ"ל, שלח גלפנד ביום 16/1/07 (נספח 22 לתצהיר התובע) את המכתב, כפי שתואר בסעיף 16 לעיל; הנתבע השיב במכתב מיום 1/2/07 וביום 6/3/07 שלח הנתבע לגלפנד את דו"ח הביניים שנזכר בסעיף 18 לעיל, והצדדים לא הגיעו כאמור לעמק השווה.

28.
בתמצית, טענת התובע כי בינו ובין הנתבע קיימת יריבות אישית, וזאת בין היתר, לאור ההתחייבות החוזית כפי שניתן ללמוד מהודעת הדוא"ל מיום 30/9/01 (נספח 3 לכתב התביעה), וכן מכוח העובדה שהנתבע נהג בחוסר תום לב, תוך הפרת חובת הנאמנות שלו כמנהל ובעל השליטה היחידי בפרויקט ורשה. בעניין זה טוען התובע כי הנתבע החליט באופן חד צדדי ובשרירות לב כי לתובע לא מגיעים רווחים מפרויקט ורשה, ובכך הותיר אותו בפני
שוקת שבורה. התובע טוען שעניין זה מקבל משנה תוקף וחומרה יתרה לאור העובדה שהנתבע לא טרח להציג בפני
בית המשפט ולו ראשית ראיה בנוגע למה שארע בפועל בסיומו של פרויקט ורשה, וברור שהנתבע נטל לעצמו את כל רווחי הפרויקט תוך התעשרות שלא במשפט על חשבון התובע.

29.
בכל הנוגע לטענה לפיה יצא הוא מהפרויקט לאחר עסקת אדווידי ולפיכך אינו זכאי לרווחי הפרויקט, טוען התובע שמדובר בטענה נפסדת שהוטחה לצורך ההליך ומעולם לא נטענה בזמן אמת. בעניין זה, מפנה התובע למכתבים אשר חלקם נזכרו לעיל וייסקרו להלן במסגרת הכרעתי, מהם עולה כי עד שלב ההוכחות לא טען הנתבע טענה מסוג זו, ההפך הוא הנכון, התובע טוען כי מדו"ח הביניים ששלח הנתבע עולה מפורשות שנותרה יתרה לחלוקה ושקיימת זכאות לתובע לקבל את חלקו ברווחים. בעניין זה טוען התובע כי ההחזר בסך של 114,000$ מהווה את החזר ההשקעה (90,000$ המורכב מ-70,000$ השקעה ראשונית פלוס 20,000$ ששולמו בהמשך, בתוספת ריבית לייבור+1%). התובע שב ומפנה למכתב (נספח 16 לתצהירו) בו הבהיר במפורש לנתבע, בטרם קבלת הכספים, כי הוא אינו מתכוון לוותר על רווחיו בפרויקט.

30.
לאור כל האמור לעיל, טוען התובע כי הינו זכאי לקבל רווחים בפרויקט. בכל הנוגע לחישוב, מפנה התובע לדבריו של הנתבע בעת דיון ההוכחות (עמוד 86, שורות 19-24), שם מודה הנתבע שבדו"ח יש טעויות ושאין ברשותו מסמכים שיכולים לתמוך בדו"ח. כמו כן, מצביע התובע על הכשלים הקיימים, לשיטתו, בדו"ח – הכשל הראשון בא לידי ביטוי, לשיטת התובע, בכך שהנתבע גזר את השיעור של 25% המגיע לו, לטענתו, מהכנסות הפרויקט ולא מן הרווחים כפי שהוסכם בין הצדדים. כפועל יוצא, קטן חלקם של המשקיעים באופן משמעותי. הכשל השני בא לידי ביטוי בהוצאות המנופחות והלא נכונות שמייחס הנתבע לפרויקט. כך, טוען התובע, כי אין כל מקום לזקוף הוצאה בשיעור של 1.5 מיליון דולר בגין תכנון וביצוע השקעת קו מתח גבוה, בעוד שבפועל הוצאה זו עמדה על סך של 750,000$ בלבד (ראו נספח 22 לתצהיר התובע וכן נספחים 28-29). עוד טוען התובע בעניין זה שחברת סנדו היא זו שלקחה על עצמה את ההוצאה.

31.
עוד בעניין ההוצאות טוען התובע שאין כל מקום לזקוף הוצאות בשיעור 592,000$ בגין תשלום תכנון אדריכלים ויועצים, שכן חברת אדווידי שילמה 75% מתשלום זה, ולכן ההוצאה האמיתית עומדת על 148,000$ בלבד. מוסיף התובע וטוען שהנתבעים טענו להוצאות שונות ללא כל קבלה או אסמכתא על סך 872,000$, וזאת כאשר חברת אדווידי שילמה 75% מן ההוצאות לאחר שרכשה 75% ממניות פסקל. מסיבה זו, וכן לנוכח העובדה כי לא הוצגו אסמכתאות בנוגע להוצאות הנטענות, כמו גם להוצאות האישיות הנטענות של הנתבע בסך של 440,000$, לא ניתן להכיר במלוא ההוצאות להן טוען הנתבע, ויש לבצע את התיקונים בהתאם. התובע טוען שבהתאם לתחשיבו של גלפנד, רווחי פרויקט ורשה עומדים על סך של 5,569,987$ בגין מכירת מניותיה והמקרקעין של פסקל. לאחר שלוקחים בחשבון את משיכות היתר של הנתבעים ואת העובדה שלקחו 25% מההכנסות במקום מהרווחים, אזי יש להוסיף לסך הנ"ל סך של 1,072,000$ ורווחי הפרויקט עומדים על 6,642,920$, וזהו סכום הרווחים הנכון והאמיתי של הפרויקט. התובע מוסיף וטוען כי סכום זה תואם את תחזית הרווח שניתנה על-ידי הנתבע לתובע במעמד ביצוע ההשקעה. מכאן, ומאחר וחלקו של התובע עומד על שיעור של 3.75% מהרווחים (לאחר יציאת חלק מהשותפים), אזי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 249,109$, המהווים סך של 1,004,656 ₪, כפי ערכם בשקלים בעת הגשת התביעה.

32.
התובע הודף את טענות הנתבעים בנוגע לתניית הבוררות שישנה, כביכול, בין הצדדים. לטענתו, אין כלל הסכם בוררות בינו ובין הנתבע וקיימת כאמור יריבות ישירה. עוד טוען התובע כי כלל לא היה מודע להסכמי קסטרל ורומל שנחתמו שנים לפני שנכנס כמשקיע בפרויקט ורשה. התובע אינו מכחיש כי ניסה לפעול באמצעות קסטרל ורומל, אך זאת נעשה בהנחיית התובע על מנת לקבל מידע שלם ומלא אודות הפרויקט. התובע גם מציין שנכון היה לקיים בוררות, אולם הנתבע הוא זה שסירב ללכת לבוררות ועשה כל אשר לאל ידו כדי להתחמק ממנה. בעניין זה מפנה התובע לנספח 43 לתצהירו, המתאר את ההתכתבות בנושא הבוררות. לסיכום נקודה זו, טוען התובע שמעולם לא העביר אגורה שחוקה לקסטרל או רומל ואת כל כספי ההשקעה העביר ישירות, בהתאם להוראות הנתבע, לפיצ'טרי.

33.
בכל הנוגע לטענת הקיזוז של הנתבע, לפיה נטל התובע שכר טרחה שלא כדין בסך 50,000$, טוען התובע כי במהלך ההוכחות חזר למעשה הנתבע מטענה זו, כאשר התברר שחתם על כתב ויתור אשר צורף כנספח 45 לתצהירו, ראו עדות הנתבע בעמוד 88, שורות 17-19. לשיטת התובע, הסכום הנ"ל שולם לו כדין לאחר שסיכם על שכר טרחתו בגין עסקת אדווידי בסך של 50,000$. התובע טוען כי עד הגשת התביעה הנתבע לא העלה נגדו כלל טענה בעניין כספים אלו, ומכאן שמדובר בטענה שנוצרה לצורך המשפט ועל מנת ליצור משקל נגד לתביעתו המוצדקת.

טענות הנתבעים

34.
הנתבעים טוענים כאמור כי מדובר בתביעה מופרכת ובניסיון חסר תום לב של התובע העולה בכדי תרמית לקבל מהם כספים להם הוא אינו זכאי. הנתבעים טוענים כאמור שאין בינם ובין התובע כל יריבות ישירה; שהתובע יצא מהעסקה עם קבלת הסך של 114,000$; ובנוסף ולחלופין שלא הוכיח את התחשיב בעניין גובה הרווחים, ובכל מקרה יש לקזז את הסך של 50,000$ + 5,000$ הוצאות שנטל שלא כדין כשכר טרחה.

35.
בכל הנוגע לעניין היריבות, טוענים הנתבעים כי היעדר היריבות חלה בשני מישורים, הן בכך שהתובע פעל באמצעות קבוצת גלפנד ללא שיש לו כל התקשרות ישירה עם פיצ'טרי, לא כל שכן עם הנתבע, ובכלל זה באמצעות חברות קסטרל ורומל. הנתבע טוען שלא די בהודעת הדוא"ל שנשלחה על-ידו כדי לייצר את אותה יריבות נטענת, וכל שנאמר, אם בכלל, באותה הודעת דוא"ל, הוא שהנתבע זכאי ל-25% מהרווחים. הנתבע מוסיף וטוען שהוא אינו בעל מניות בפיצ'טרי, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף, כי הוא לא היה מעולם דירקטור בפיצ'טרי, ותפקידו היה כממונה (ולא כמנהל), מטעם פיצ'טרי, על פרויקט ורשה. הנתבע מפנה להודעת התובע בעמוד 32, שורות 29-30, שם מודה התובע: "לא העברתי לארצי כסף באופן אישי ולא קיבלתי כסף מארצי באופן אישי. לא".

36.
המישור השני, כאמור, של טענת היריבות, נוגע לכך שהתובע היה חלק מקבוצת גלפנד ועמה הייתה ההתקשרות מול פיצ'טרי. הנתבע מפנה לנספח 6 לתצהירו, וכן לחקירת התובע וגלפנד, מהן עולה כי אכן כל התשלומים בוצעו דרך גלפנד, זאת לאחר שהתובע בא בנעליו של פינק. הנתבע טוען כי אין כל מקום לתלות את היריבות הישירה בהצהרתו בפרוטוקול הדיון ביום 27/6/12, הצהרה שניתנה מפי מי שאינו משפטן, ולטענת הנתבע גם בית המשפט קבע שאמירה זו "אינה חד משמעית וניתנת לפרשנות".

37.
בכל הנוגע לטענת היריבות שכביכול קמה מכוח היותו של הנתבע מנהל ו/או בעל מניות בפרויקט ומכוח הפרת אמון וחובת תום לב, טוענים הנתבעים כי לא ברור על איזה דין מסתמך התובע. בעניין זה מציינים הנתבעים שהחברות אשר היו מעורבות בפרויקט לא התאגדו על-פי דיני ישראל, אלא מדובר בחברות חוץ, ומכאן שאין כל תחולה לדין הישראלי ולהלכות אליהן מפנה התובע בסיכומיו. בנוסף ולחלופין, טוען הנתבע כי לא נפל במעשיו כל חוסר תום לב או הפרת חובות אמון, ראו סעיפים 45-48 לסיכומי הנתבע.

38.
הנתבעים טוענים, כאמור, שהתובע קיבל את כספי השקעתו בצירוף ריבית בשיעור 33% ובניכוי 20% על הרווח, וזאת בהסכמתו ובידיעתו, ובכך איבד את זכותו לקבל רווחים נוספים מהפרויקט. לשיטת הנתבעים, הליך רכישת הקרקע בשלמותה ארך זמן רב מהצפוי, וזאת בין היתר, נוכח הליכי מכרז שנדרשו. מכאן, שהמשקיעים הם אלו שביקשו לקבל את כספם בחזרה וכך נוצר הקשר עם קבוצת בן שך ונכרתה עסקת אדווידי. הנתבעים שבים ומזכירים כי אחד מהתנאים של אדווידי לביצוע העסקה היה שהפרויקט יירכש כשהוא נקי מהתחייבויות והלוואות ולא יוותרו בו זכויות לאף גורם מלבד הנתבע, באמצעות פיצ'טרי, ומכאן שטענת התובע בדבר זכאותו לקבלת רווחים אינה יכולה להתקבל. במקרה של התובע טוענים הנתבעים למשנה תוקף לאמור, כיוון שהתובע היה עורך הדין אשר טיפל בעסקה מטעם פיצ'טרי מול אדווידי וכל האינפורמציה הייתה בידיו. הנתבע מסביר ששיעור הריבית של 33% לא נקבע בעלמא, אלא אושר בהתאם לסכום המכירה לאדווידי. בעניין זה טוען הנתבע שמאידך התובע לא סיפק כל הסבר או תחשיב לכך שהסך שהתקבל בידיו (114,000$) מהווה את החזר ההלוואה פלוס הריבית ההסכמית (לייבור+1%). עוד מציינים הנתבעים את תמיהתם מדוע זה יסכימו כל קבוצות המלווים האחרות לצאת מהפרויקט תמורת רווח של 33%, ואילו התובע לבדו, או קבוצת גלפנד, יישאר בפרויקט וימשיך ליהנות מעסקאות עתידיות.

39.
על מנת לתמוך בטענותיהם, מפנים הנתבעים בעניין זה למכתבו של התובע מיום 28/9/06, נספח 21 לתצהיר התובע, שם מבקש התובע שלא לפנות אליו יותר בענייני הפרויקט אלא בעניינים הקשורים לנאמנות, וכן למכתבו של התובע מיום 18/12/05 (נספח 16 לתצהיר התובע), שם מציין התובע, בין היתר, כי נכון הוא להשקיע את הסכום שיושב לו חזרה לצורך מימוש עסקה חדשה, אם תצא אל הפועל. מכאן, טוענים הנתבעים, שגם אם תתקבל טענת התובע לפיה התובע נשאר כשותף יחיד בפרויקט, הרי התנאי להישארותו כחבר בפרויקט היה להשקיע את הסכום שקיבל חזרה, אולם מכיוון שהשקעה שכזו מעולם לא בוצעה, אזי זכויותיו בפרויקט מוצו.

40.
בכל הנוגע לדרישות גלפנד, דו"ח הביניים ותחשיבו של גלפנד, מפנה הנתבע לתשובתו מיום 1/2/07 (נספח 22 לתצהיר התובע), שם מציין הנתבע כי אין כל בסיס לדרישה לקבל דיבידנד בסכום של 1.5 מיליון דולר. הנתבע טוען כי גלפנד והתובע "התעוררו" בחודש אפריל 2007 או בסמוך לכך, זאת לאחר שהתברר לתובע שנחתם ההסכם עם סנדו. הנתבע טוען שהמידע שהתקבל בידי התובע התקבל בידיו מעצם תפקידו כבא כוחה של פיצ'טרי, והוא זה שלחץ על גלפנד לפנות לנתבעים בדרישות מופרכות, ולראיה איש מהמשקיעים האחרים איש לא העלה דרישות דומות והתובע הוא התובע היחידי הדורש רווחים מפרויקט ורשה.

41.
בכל הנוגע לטענות בדבר נכונות התחשיב שנערך על-ידי הנתבע, מציין הנתבע שלאור מיקומו של הפרויקט, במזרח אירופה, וכנהוג בפרויקטים שכאלה הנדרשים לאישורים רבים של הרשויות, נדרשה פיצ'טרי לבצע תשלומים לשם קידום הפרויקט, וביניהם תשלומים הנוגעים לתכנון, תשלומים הנדרשים לצורך קבלת אישור חברת החשמל לשיקוע קו חשמל ועוד תשלומים נוספים, וחלקם מתאפיינים בהיעדר תיעוד או היעדר אסמכתא. הנתבע מפנה בעניין זה גם לעדותו של גלפנד בעמוד 20, שורה 29. הנתבעים טוענים שתחשיבו של גלפנד לא הביא בחשבון את ההוצאות והתשלומים המיוחדים שבוצעו בגין הפרויקט, ולכן יש לדחות חישוב זה מכל וכל. הנתבע גם דוחה את הטענה שזקף לזכותו 25% מההכנסות ולא מהרווחים, ראו סעיפים 78-80 לסיכומי הנתבע.

42.
הנתבעים טוענים שהתובע נטל בתרמית כספים שאינם מגיעים לו בשיעור של 50,000$. לטענת הנתבע, בעת שהגיע המועד לשחרר את כספי הנאמנות הודיע לו התובע כי החליט ליטול לעצמו, ללא כל אישור מטעם הנתבעים או מטעם רוכשי מניות פסקל, כי נטל את הסך של 50,000$ כיוון ש"מגיע לי". תחילה, טוען הנתבע, כי התובע הציג זאת כעמלה, ואילו בתצהירו טוען התובע כי אין מדובר בעמלה אלא בשכר טרחה. הנתבע מכחיש שקיבל לידיו את הסכם שכר הטרחה אשר צורף כנספח 46 לתצהיר התובע, וכי גם נספח 47 לתצהיר התובע, העתק דרישת התשלום, אינו מהווה אסמכתא על הסכמת הנתבעים או מי מהם לביצוע התשלום, ראו יתר הטענות לעניין זה כמפורט בסעיפים 90-93 לסיכומי הנתבע.

סיכומי התגובה מטעם התובע

43.
יצוין כי בסיכומי התגובה מטעם התובע חוזר הוא על כל טענותיו כפי שפורטו בכתב הטענות, בתצהיר ובסיכומים העיקריים. התובע מדגיש כי הטענה העיקרית המושמעת כעת על-ידי הנתבע לפיה התובע יצא מהפרויקט ואינו זכאי יותר לרווחים לא נטענה במפורש בשלבים הראשונים של התביעה ואף לא בכתב ההגנה המקורי שהוגש, אלא מדובר בטענה שהתפתחה תוך כדי דיון, וראו גם המכתבים והדו"חות בזמן אמת. הוא הדין לעניין הטענה שהנתבע הינו רק "ממונה" מטעם פיצ'טרי, וזאת בניגוד להצהרות קודמות לפיהן הנתבע הוא דירקטור ובעל מניות בפיצ'טרי. התובע טוען שהוכח מעל לכל ספק שהנתבע היה הרוח החיה בפרויקט, וגם לשיטתו הוא זה המוסמך לקבוע מיהו הנהנה בחברת פיצ'טרי.

44.
בכל הנוגע לטענות הנתבע כי הדין הישראלי אינו חל על מערכת היחסים שבין לבין התובע, טוען התובע כי מדובר בטענה חסרת תום לב, שכן הנתבע עצמו טוען לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת שמקורה בחוק החברות הישראלי. התובע מזכיר שמדובר בשני אזרחים ישראלים שהיו בקשרי חברות והתקשרו בהסכם שנוהל על-ידי הנתבע. התובע מציין שכל העברת הכספים בוצעה על-פי הוראותיו של הנתבע לחברה שבשליטתו, פיצ'טרי, ולכן יש תחולה מלאה לדין הישראלי, לרבות חוק החוזים ודיני חברות. עוד טוען התובע שיש לדחות את טענות הנתבע בעניין חברותו בקבוצת גלפנד. התובע מדגיש שהוא הצטרף לעסקה בהתאם להצעתו של הנתבע, ולאור מחויבותו האישית כלפיו; התובע מציין שקבוצת גלפנד אינה אישיות משפטית נפרדת, וגלפנד רק מהווה את ראש הקבוצה. התובע טוען שאין לקבל את טענתם של הנתבעים לפיה יצא מהפרויקט, וזאת בין היתר, לאור העובדה שהנתבע המשיך לעדכן אותו ואת גלפנד ואף שלח לידיהם את הדו"ח החלקי. שוב טוען התובע שיש לדחות את טענת הקיזוז כיוון שלטענתו הסך של 50,000$ שולם לו כדין כשכר טרחה בעסקת אדווידי.

הכרעה

45.
כפי שכבר ציינתי בתחילת פסק הדין, שלוש סוגיות עיקריות עומדות להכרעה והן סוגיית היריבות, על כל היבטיה, סוגיית ביצוע התשלום בסך 114,000$ לידי התובע והאם תשלום זה סתם את הגולל על קבלת רווחים נוספים מהפרויקט, וסוגיית גובה הרווחים שבפרויקט, אם וככל שייקבע שהתובע אכן זכאי לתשלום נוסף. בחרתי לדון תחילה דווקא בשאלה השנייה, שכן אם תתקבל טענה זו של הנתבעים והתובע אינו זכאי יותר לקבלת רווחים, אזי אין כל מקום לדון ביתר הטענות.

האם התובע זכאי לרווחים נוספים בפרויקט

46.
אכן, בשאלה לשאלה שבכותרת יש פנים לכאן וכאן וקיימות ראיות העומדות לכאורה בסתירה זו לזו, כשחלקן תומך לכאורה בגרסת התובע וחלקן בגרסת הנתבעים. עם זאת עלינו לזכור כי נטל הראיה מוטל על התובע, מבחינת המוציא מחברו עליו הראיה, ועל התובע היה לשכנע את בית המשפט, לפחות בשיעור של 51%, כי גרסתו עדיפה על פני גרסת הנתבעים. לאחר ששקלתי את מלוא הראיות שהוצגו בפני
י, איני יכולה לקבוע כי יש להעדיף את גרסת התובע, ומכאן שמסקנתי היא שהתובע לא הוכיח כי זכאי הוא לקבל רווחים נוספים בפרויקט, בסייגים האמורים בפסק הדין, אבאר דבריי אלו.

47.
אין כאמור מחלוקת בין הצדדים כי עם הצטרפות התובע לפרויקט ורשה, על יסוד הדואר האלקטרוני מיום 30/9/01 (נספח 3 לתצהיר התובע), הערכת הרווח בפרויקט עמדה על 6,750,000 מיליון דולר, והמלווים אמורים היו לקבל את השקעתם חזרה בצירוף ריבית לייבור+1%, וכן את חלקם היחסי ברווחים מהחלק הנותר (75%), לאחר שהנתבעים גוזרים את חלקם. עוד עולה מהדואר האלקטרוני שמשך הבנייה הצפוי עמד על שנתיים וחצי, והבנייה אמורה היתה להסתיים בחודש מרץ 2002 או בסמוך לכך (ויש לזכור כי התובע הצטרף בשלב מאוחר יוצר של הפרויקט). כמו כן, וגם על כך אין מחלוקת, התובע נכנס בנעליו של פינק, אשר קיבל את השקעתו חזרה בתוספת סך של כ – 10,000$, ראו עדות התובע בעמ' 33 שו' 12.

48.
על פי עדותו של הנתבע, עדות שלא נסתרה, לאחר כארבע שנים המלווים ביקשו לצאת מהפרויקט (עמ' 74 שו' 26-28) : "
לא הייתה עסקה, אלא המלווים באו אליי ואמרו לי "חיכינו 4 שנים, זה הרבה זמן, אנחנו רוצים לצאת מהעסקה". הם באו אליי, לא אני באתי אליהם
". בהמשך העיד על ההסכמות שגובשו: "אבל היה ההסכם של אדווידי, הם אמרו לי שהם רוצים לצאת, אני אמרתי להם שאני לא יכול לשלם כי אין לי כסף, אמרתי שאני אחפש מישהו תחתם ואגיד להם כמה הם יכולים לקבל עבור הפרויקט הזה. אני לקחתי להבנתי את התובע כעורך דין שניהל מו"מ שם, ניהלנו מו"מ עם המשקיעים ואמרתי שהם יכולים לקבל עבור הפרויקט הזה 6.9 מיליון דולר. הצעה כזאת נותנת למלווים את ההשקעה חזרה בתוספת רווח של 33% פחות 20% מס על הרווח. שאלתי אם הם רוצים את העסקה וכולם אמרו כן. אמרתי בבקשה, נגמור את העסקה וכולם קיבלו את כספם" (עמ' 75 שו' 1-7).
ואכן, ההסכם עם אדווידי נחתם ביום 4/7/05 (נספח 23 לתצהיר התובע), כלומר כארבע-חמש שנים לאחר ביצוע ההשקעות.

49.
הגרסה של הנתבעים מתיישבת עם סכומי ההחזרים שבוצעו, ובכלל זה לקבוצת גלפנד, וכן נתמכת במסמכים. אין חולק שקבוצת גלפנד השקיעה 450,000$ בפרויקט; ושקיבלה חזרה 570,000$, המהווים את החזר ההשקעה בתוספת 33% ובניכוי 20% על הרווח. גלפנד הודה בחקירתו כי קיבל את הכספים (עמ' 43 שו' 4-5) וכן התובע הודה כי קיבל את חלקו מתוך הכספים אשר הועברו לגלפנד (עמ' 35 שו' 23; עמ' 36 שו' 1). כמו כן חישוב הרווח של 33% אף הוא מבוסס על עובדות, ונובע מההפרש שבין מחיר המכירה לאדווידי לסכום ההשקעה.

50.
עוד בטרם ביצוע ההחזר נשלח מכתבו של הנתבע מיום 18/12/2005, נספח 17 לתצהיר התובע, בו מפורט התחשיב. עולה הימנו מפורשות כי הנתבע מתכוון להשיב 30% רווח בניכוי 20% על הרווח. כשעומת התובע עם נספח זה טען הוא כי הנתבע טעה והתכוון למעשה לריבית ולא לרווח – ראו דבריו בעמ' 58 שו' 4-5; עמ' 58 שו' 9-11. איני מקבלת דבריו אלו של התובע. ראשית, גרסתו עומדת בניגוד לאמור מפורשות במסמך; הנתבע עמד מאחורי דברים אלו ובשום שלב לא הודה כי טעה בדבריו; ומעבר לזה, הטענה של התובע לפיה מדובר בהחזר ריבית ולא ברווח (עמ' 55 שו' 16) לא נתמכה בכל ראיה או תחשיב מצידו. בעניין זה ראוי לחדד שהתובע לא סיפק כל הסבר מדוע קיבל לידיו סך של 114,000$ על השקעה של 90,000$, למרות שלכאורה מדובר בתחשיב אריתמטי פשוט המבוסס על מספר חודשים במכפלת ריבית הלייבור שהיתה מדי חודש בחודשו.

51.
ואכן, ב"כ הנתבעים הקשה על התובע בעניין זה, ראו שאלותיו בעמ' 55 שו' 14-28, עמ' 56-57. התובע נשאל אם ערך תחשיב והשיב תשובה מתחמקת: " אני צריך לעשות תחשיב?".. " אני לא צריך לעשות תחשיב. מי ששילם את הריבית ועשה את התחשיב זה הנתבע, וכתובה שם ריבית, מה אני יכול לעשות? לא כתוב רווח...". (וכאמור כתוב רווח ולא ריבית, בניגוד לטענת התובע).
בהמשך שוב נשאל התובע על התחשיב והשיב: "
אתה שאלת אותי אם עשיתי את התחשיב של לייבור+1% יוצא 33% ואמרתי שבערך. מאחר ואני לא יודע ממתי השקיע פינק, אם זה היה שנה או שנתיים לפניי, אבל אם תיקח חיבור של כל הלייבור במשך 6-7 שנים שזה בערך 3-5% לשנה, תגיע ל-33% ריבית במצטבר
". (עמ' 57 שו' 1-3)
. אין אלא לתמוה מדוע בנקודה כה חשובה לא תומך התובע את גרסתו בתחשיב, על מנת להוכיח שאכן ההחזר שבוצע מהווה רק את החזר ההשקעה בצירוף הריבית, כשעניין הרווח טרם הוסדר והיה זכאי הוא לכספים נוספים.

52.
לפיכך, ומהטעמים והראיות שפורטו לעיל, מעדיפה אני את גרסת הנתבעים לפיה גובשה הסכמה ספציפית עם המלווים/משקיעים לפיה הם יקבלו את השקעתם חזרה בתוספת של 33% ריבית ובניכוי 20% על הרווח. אציין כי מדבריו של גלפנד בעדותו ניתן להסיק כי באותו זמן סבר הוא שמדובר בעסקה ראויה לכל דבר ועניין, ובירך על כך שהוא רואה את השקעתו חזרה בתוספת ריבית נאה. כשנשאל אם קיבל את הכספים חזרה מחשבון הנאמנות של התובע השיב: "
יכול להיות. כשמקבלים סוס במתנה לא בודקים לו את השיניים. כשראיתי גרוש מהפרויקט לא התחלתי לבדוק מאיפה יצא הכסף
" (הדגשות שלי, עמ' 45 שו' 3-4)
. עוד השיב גלפנד שעסקת אדווידי נראתה "טובה מאוד" ובהמשך: "באותו שלב למה שמכרנו העסקה היתה מצוינת" (עמ' 45 שו' 16).

53.
עוד יש לציין כי גלפנד, אשר הגיש תצהיר מטעמו של התובע עוד בשלב התביעה למתן חשבונות, הגיש את אותו תצהיר גם במסגרת התביעה הכספית ולא נערך כל שינוי בתצהירו, הגם שהוגש כתב ההגנה המתוקן, הכולל מפורשות את הטענה לפיה לתובע ולקבוצת גלפנד כולה לא מגיעים כספים נוספים. תצהירו של גלפנד לא כולל כל התייחסות לטענה זו, ראו ת/2. אמנם במסגרת חקירתו טען כי לא הסכים להסתפק בשיעור של 33% ריבית: "
למה? אני דיברתי עם עמי ויין, שזה אח של ארצי, ואמרתי לו "למה אתה מסכים לקבל רק 33% מהרווח עם ניכוי מס או בלי. הרי יש עוד המון רווחים בפרויקט". ארצי גם לא הסתיר את זה, הוא סיפר. והוא אמר "ארצי הוא אח שלי, מה אתה רוצה שאני אריב איתו?". וכשדיברתי אחר כך עם ארצי ושאלתי אותו למה שאקח רק 33% ואלך הביתה, יש עוד המון כספים, עד היום לדעתי יש עוד המון רכוש בפולין, אז הוא אמר לי "אל תצא, תיקח את הכסף שאני מציע לך עכשיו ותמשיך להיות שותף". אמרתי לעצמי "זה נראה לי הגיוני
" (עמ' 49 שו' 3-8)
.

54.
עם זאת, גרסה זו, לפיה עם קבוצת גלפנד ו/או התובע גובשה הסכמה שונה מאשר עם יתר השותפים, מעוררת קשיים לאור הראיות שהוצגו. אמנם, נתמכת היא לכאורה במכתבו של התובע מיום 18/12/05, נספח 17 לתצהיר התובע, שם הוא אומר, בין היתר: "לא היתה לי כל כוונה לוותר על חלקי בהשקעה בפולין ואני עומד מאחורי סיכומים אלו". אך ראוי לציין כי באותו מכתב מציין התובע: "באותה פגישה הסכמתי להצעתך להשקיע את הסכום חזרה לצורך מימוש עסקה חדשה, אם תצא אל הפועל". אין מחלוקת כי סכום ההשקעה נותר בידי התובע, וניתן לקבל את טענתם החלופית של הנתבעים כי אם אכן גובשה הסכמה שונה עם התובע אזי הדבר היה מותנה בהחזר ההשקעה, דבר שלא נעשה.

55.
לכך אוסיף את העובדה שאיש מהמשקיעים האחרים, ובכלל זה גלפנד (שסיפק הסבר בעמ' 44 שו' 1-4: "החלטנו לעזוב את ארצי בשקט. לא שווה לנו, שלום על ישראל") לא תבע את הנתבעים ולא דרש רווחים נוספים בפרויקט; אוסיף את תנאי עסקת אדווידי, שלא נסתרו (נספח 23 לתצהיר התובע; הסכם פסקל, נספח 8 לתצהיר הנתבע), מהם עולה כי תנאי לביצוע העסקה הינו כי לא יהיו יותר שותפים מלבד פיצ'טרי בחלוקת רווחים ויש להשיב כל השקעה/הלוואה שנעשתה; כן יש להפנות למכתבו של התובע עצמו מיום 28/9/06, נספח 21 בו הוא אומר, בין היתר: "לפיכך אתה צודק כאשר אתה אומר שאיני מכיר את עיסקת ההלוואה, לו הכרתי אותה לא הייתי משקיע". ובהמשך: " כדי למנוע חילוקי דיעות בהמשך נושא הנאמנות, אבקשך שלא להתכתב איתי, אלא בענייני ביצוע העברות כספים ולא להעביר אלי כל נתון שלדעתך אין לו קשר לנושא הנאמנות" (הדגשות שלי).

56.
מדברים אלו עולה ככל הנראה התמונה האמתית – יתכן כי בעת כניסתו כמשקיע, בשנת 2001, לא הבין התובע את מבנה העסקה, וזאת בין היתר לנוכח אי הבנה שהייתה גם עם גלפנד: "גם הוא (דורון) לא מודע לטענתך כאילו העסקה הינה הלוואה המשתתפת ברווחים ולא שותפות רגילה" (ראו פסקה שלישית בנספח 21). גלפנד ו/או התובע סברו שמדובר במבנה אחר של עסקה, ולפיכך יתכן וסברו כי זכאים הם לרווחים נוספים ושחלקם בפרויקט לא בא לסיומו עם ביצוע עסקת אדווידי. אולם מהמכתב הנ"ל ניתן להבין שהתובע הפנים עובדה זו,
ולכן בקש במפורש שלא לפנות אליו יותר אלא בענייני הנאמנות. אם סבר התובע שמגיעים לו עדכונים שוטפים בנושא הפרויקט וכי זכאי הוא לרווחים נוספים, מדוע כתב את שכתב?

57.
עיני לא נעלמה מדו"ח הביניים אשר נשלח על ידי הנתבע. אכן, תומך הוא לכאורה בגרסת התובע, שכן אם סברו הנתבעים שלתובע ו/או קבוצת גלפנד לא מגיעים רווחים נוספים או פירוט נוסף, מדוע נשלח הדו"ח? מדוע הדברים לא נאמרו מפורשות? זאת ועוד, מהדו"ח עצמו עולה לכאורה שישנה הפרדה בים המשקיעים עמי ווין; דייויס וים סוף לבין דורגל ואמ. טי. אף, ושקיימת זכאות לדורגל לקבל שיעור של 25% מהיתרה שתיוותר לחלוקה.

58.
הנתבע בחקירתו לא התכחש לכך שאכן היו שתי קבוצות של משקיעים: "
הוא לא סותר בכלל. הייתה קבוצה של מלווים שרצו לצאת, יצאו לגמרי, נשארו בתוך החברה, בחברות טוייג ו-וופק באחוזים שלהם. באה קבוצת מלווים אחרת ונתנה הלוואה. עדיין לא נגמר על העסקה, זה דו"ח חלקי. נשארה יתרה, לא אמרתי שהיתרה שלי, אני באתי ואמרתי להם שהיתרה הזו צריכה להתחלק בסוף אם יישאר...
" (עמ' 84 שו' 1-4). כמו כן הנתבע השיב כי מסר את דו"ח הביניים לגלפנד "כי אין לי מה להסתיר" (עמ' 83 שו' 16); כי דו"ח ביניים כשמו כן הוא, ובאותו שלב " אני לא יודע מה יהיה בסופו של דבר"(עמ' 83 שו' 24-27); ולבסוף לא היו רווחים : "אחר כך התברר שאין רווחים ושהייתה תביעה של 10 מיליון זלוטי מטוייג ו-וופה" (עמ' 86 שו' 11-12).

59.
כלומר, גם אם מדברים אלו ניתן לקבוע שאכן גובשה הסכמה שונה עם קבוצת גלפנד, אזי לטענת הנתבעים הרווחים הנוספים, אם בכלל, אינם נוגעים לעסקת פסקל-אדווידי, ובוודאי שלא נוגעים לעסקת סנדו. כפי שכבר ציינתי, בעניין זה קיימות ראיות התומכות בגרסת הנתבעים עליהן הצבעתי לעיל, ובכלל זה ביצוע ההחזר הכספי; העדר תחשיב המוכיח אחרת לגבי ההחזר; העדר תביעות מצד גורמים אחרים בפרויקט; הודאתו של התובע כי לא הבין את העסקה וכי הוא מבקש שלא יפנו אליו יותר בענייני הפרויקט שאינם קשורים לנאמנות. איני יכולה לשלול את גרסת הנתבעים לפיה מסרו את הדו"ח כי "אין להם מה להסתיר" וכי הכוונה החלוקה נוספת הייתה להשקעות הנוספות שבפרויקט, לבד מהמקרקעין שהיו רשומים על שם פסקל ושנמכרו לאדווידי.

60.
בנקודה זו סבורה אני כי על הנתבע, כמנהל הפרויקט, היה לספק דו"ח סופי מגובה באסמכתאות לגבי יתר ההשקעות בפרויקט. דבריו בחקירה לפיהם הפרויקט לא הניב רווחים נוספים (למרות האמור בדו"ח הביניים, שקיימת יתרה לחלוקה), לא זכו לעיגון ראייתי, ראו חקירתו בעמ' 86 שו' 16-23, כמו גם הצהרותיו כי אין בידיו מסמכים הנוגעים לפרויקט, בשלב התביעה למתן חשבונות. לפיכך, איני יכולה לקבוע שלא היו רווחים נוספים; סבורה אני כי בנקודה זו הנטל על הנתבע, כיזם ומנהל הפרויקט, ולא ניתן לדרוש מהתובע שיספק נתונים אינם בשליטתו.

61.
למרות האמור בסעיף 60 לעיל הגעתי כאמור לכלל מסקנה שבכל הנוגע לעסקת המקרקעין לא מגיע לתובע רווח נוסף מעבר ל – 33% שקיבלו כל יתר המשקיעים. יתכן שכאמור מקור הסכסוך הינו באי הבנה עוד בעת ביצוע ההשקעה; יתכן שנוצרה חשדנות בין הצדדים בין היתר לנוכח טענות הנתבע בנושא לקיחת כספי הנאמנות; יתכן שהתובע נחשף לעסקאות שנעשו עם אדווידי וסנדו וסבר כי הרווחים בפועל גבוהים משיעור של 33% ששולמו למלווים. יתכן וזהו המצב לאשורו ואכן הרווחים היו גבוהים מ – 33%, עם זאת מדובר בחוכמה בדיעבד. שוכנעתי כי המשקיעים ביקשו לקבל את כספם בחזרה; שוכנעתי כי בעת שהציעו הנתבעים את החזר ההלוואה בתוספת רווח של 33% סברו המשקיעים שקבלו "סוס במתנה", בלשונו של גלפנד; סבורה אני כי מבחינת היגיון עסקי יש להעדיף את גרסת הנתבעים, שאחרת על המשקיעים המלווים אין כל סיכון – מקבלים הם את כל כספם חזרה בתוספת ריבית של 33%; הפרויקט טרם בא לסיומו והם רק צפויים לרווחים נוספים, אך אם חלילה יהיו הפסדים? מי ישא בהם? האם ניתן היה לדרוש את ההשקעה חזרה?

62.
מכל הטעמים הללו מסקנתי היא כי לכל היותר זכאי התובע לדיוודנד נוסף על ההשקעות בטוייג וופק; סבורה אני כי התובע היה זכאי לקבל דו"ח מסכם מסודר מגובה באסמכתאות וזאת לא נעשה. על משמעות קביעה זו אעמוד להלן.

שאלת היריבות

63.
טענת היריבות מבוססת על שני אדנים – הראשון הינו טענה להתקשרות אישית ישירה והאדן השני הינו אחריות נטענת של הנתבע מכוח דיני חוזים ו/או נזיקין ו/או דיני חברות, לאור מעמדו והתנהלותו בפרויקט ורשה. בחנתי את שני האדנים הללו, בין היתר על רקע קביעותיי ומסקנותיי עד כה, וסבורה אני כי אין מקום להשית חיוב אישי על הנתבע, גם אם אכן מגיעים לתובע תשלומים נוספים על חשבון רווחים בפרויקט. אבהיר ואנמק קביעתי זו.

64.
איני מקבלת את הטענה כי ההתקשרות החוזית והשקעת הכספים בפרויקט ורשה נעשתה ישירות בין התובע לבין הנתבע. כפי שכבר קבעתי לעיל, התובע נכנס לנעליו של פינק בפרויקט; שילם לפינק את השקעתו בתוספת הרווח שלו; קיבל הבהרות לגבי השקעתו בפרויקט והבסיס לחישוב הריבית, ראו נספחים 4-6 לתצהיר התובע; והפך לחלק מקבוצת גלפנד. התובע שילם את כספו ישירות לפיצ'טרי, דרך חברת טרידנט, ראו עדותו של התובע בעמ' 22 שו' 18-19. התובע הודה כי לא שילם כספים לנתבע באופן אישי: " לא העברתי לארצי כסף באופן אישי ולא קיבלתי כסף מארצי באופן אישי. לא" (עמ' 32 שו' 20-21). את ההחזר בסך של 114,000$ קיבל באמצעות גלפנד, ראו עמ' 54 שו' 26-28.

65.
כל התכתובת בנושא ההשקעה בפרויקט נעשתה בין התובע לבין טרידנדט ו/או פיצ'טרי, ראו נספחים 5-9; 11. גם כאשר הנתבע כתב מיילים או פירט הערות בכתב ידו (ראו נספח 3, נספח 10), לא עולה ממנו כי ההתחייבות לתשלום הרווחים הינה חבות אישית של הנתבע. אמנם הן בנספח 3 והן בנספח 10 מציין הנתבע כי הוא זכאי לרווח של 25%, אולם לא עולה מכך כי ההתחייבות לתשלום ההשקעה+הריבית+הרווח הינה של הנתבע באופן ישיר. התרשמתי כי בשום שלב לא הסתיר הנתבע את מבנה העסקה, ראו התרשים שצורף כנספחים 14 ו-15 לתצהיר התובע; התובע היה מודע למארג החברות הקשורות בפרויקט וכי הדבר נעשה משיקולי מס; אין מדובר בהתקשרות אישית בין שני אנשים פרטיים; העובדה כי התובע והנתבע היו באותה עת חברים אין בה כדי להוסיף או לגרוע למסקנתי זו.

66.
לא זו אף זו. יש ממש גם בטענת הנתבע לפיה ההתקשרות בכל מקרה לא הייתה ישירות מול התובע אלא באמצעות חברות רומל וקסטרל. לצורך ביצוע ההשקעה נחתמו הסכמי הלוואה בין רומל וקסטרל לפיצ'טרי, ראו נספח 2 לתצהיר הנתבע. לאחר שהחלו לצוץ הטענות ההדדיות, החלה תכתובת בין היתר בנוגע לקבלת מסמכי פיצ'טרי, ראו נספחים 32-38 לתצהיר התובע. לאחר מכן הוחלפה תכתובת בנושא הבוררות, ראו נספח 40 לתצהיר התובע. אין מחלוקת שההסכמי ההלוואה בין פיצ'טרי לרומל וקסטרל כללו סעיף בוררות; אין מחלוקת כאמור שהתובע נמנה על הקבוצה אשר ההתקשרות עימה נערכה על בסיס הסכמים אלו; מדובר בחברות זרות אשר קבעו מנגנון לבירור הסכסוך בינהן; משכך, יש לכבד תנייה זו וגם התובע סבר כך, והראיה כי פעל לצורך קידום הבוררות.

67.
גם אם הייתי מקבלת את הטענה אותה העלה גלפנד: "אצלי פיצ'טרי וארצי זה היה אותו הדבר" (עמ' 42 שו' 6-7), ואכן הנתבע הוא בעל המניות היחיד בפיצ'טרי, כפי שעולה מהתרשים אותו הוא הכין, ראו נספח 14; וגם אם הייתי קובעת שהנתבע הוא אכן הרוח החיה, המוציא והמביא בפיצ'טרי (ובעניין זה איני מקבלת את טענת הנתבע לפיה הוא רק "ממונה" או "נציג", ראו עדותו בעמ' 71 שו' 2; עמ' 71 שו' 32, עדות המבקשת להרחיק ממנו את האחריות ועומדת בסתירה לגרסה קודמת שמסר בסמוך לאירועים), עדיין פיצ'טרי הינה אישיות משפטית נפרדת, החוסה מאחורי פרגוד התאגדות של חברה זרה. לא ניתן להתעלם בהינף יד מהמבנה המשפטי שנבחר לעסקה, כאשר התובע היה מודע לה. בית משפט זה אינו יכול להרים את מסך ההתאגדות של חברה זרה, ראו בעניין זה
ת.א (ת"א) 15004-06-12

saatchi & amp; saatchi srl


ואח'

נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ ואח'
(2013) [פורסם במאגרים]:
"הטעם השני לכך שיש לברר את התובענה ברומניה הוא שבית משפט זה איננו מוסמך להרים מסך של חברה זרה, כבענייננו; סעיף 6 לחוק החברות
מאפשר לבית המשפט לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, ו"חברה", לענין זה – כהגדרתה בסעיף 1 לחוק החברות
– הינה רק חברה ישראלית, ולא חברת חוץ. מכאן, שבית משפט זה אינו רשאי, מכוח סעיף 6 לחוק החברות,
להרים את מסך ההתאגדות מעל חברה זרה, כדוגמת תנובה רומניה, ודין התובענה, ככל שהיא נסמכת על עילת הרמת המסך, להידחות (ראו והשוו לת"א (מרכז) 17980-08-10
פלומה ים המלח בע"מ נ' רונן טרגמן [פורסם בנבו] (ניתן ביום 28.6.11
))" ראו גם ת.א
ת"א 7064-01-13
ש. אליה אחזקות בע"מ ואח'

נ' רון יצחקי
(2013) [פורסם במאגרים].

68.
בנוסף, איני מקבלת את הטענה לפיה יש לחייב את הנתבע מכוח אחריות חוזית ו/או נזיקית ו/או מכוח הפרת חובת תום הלב. אין מחלוקת כי במהלך הפרויקט זכו המשקיעים לדיווחים, ראו נספחים 12-13 לתצהיר התובע וכן הודאתו של התובע בעמ' 62 שו' 21, שם הודה כי בין השנים 2001-2006 הנתבע שלח דו"חות. בנוסף, התובע שימש כבא כוח פיצ'טרי בעסקת אדווידי, ולכן כל הנתונים היו פרושים בפני
ו, ראו גם נספחים 1 ו-2 לתצהיר התובע. כלומר, עד שנת 2006 או יותר נכון לומר, עד השלב בו קיבלו המשקיעים את השקעתם חזרה כתוצאה מעסקת אדווידי, לא היו לתובע טענות בנוגע למסירת מידע ו/או חוסר תום לב.

69.
שוב עולה כי המחלוקת נוגעת לשאלה האם זכאי התובע לרווחים נוספים לאחר שהוחזר לידיו הסך של 114,000$ אם לאו. אם נכונה טענת הנתבע כי למעשה התובע יצא מהעסקה, ולמצער מעסקת המקרקעין של פסקל, אזי לכאורה התובע אינו זכאי יותר לדיווחים; אין זה מעניינו מה היה הרווח בפועל – האם גבוה או נמוך מ – 33%, שכן מבחינתו של הנתבע, ברגע שהיה קיבול להצעתו לקבל את ההשקעה חזרה בתוספת רווח של 33%, הוא אינו אמור לספק נתונים נוספים.

70.
בפרק הקודם קבעתי כי יש בסיס לגרסתו זו של הנתבע ואיני יכולה להעדיף את גרסת התובע, על פי מארג הראיות שהוצגו בפני
י. אם כך הדבר, איני יכולה לקבוע כי הנתבע התנהג בחוסר טוב לב, גם אם הסתיר נתונים ו/או גזר לעצמו רווח גדול יותר בעסקה, שכן יציאת המשקיעים היתה בהסכמה ותאמה את תנאי עסקת אדווידי. גם אם הסתבר בדיעבד כי הרווח בעסקה היה גבוה מ- 33% (ואיני קובעת כך בהעדר נתונים מספיקים), עדיין לכל היותר מדובר ב"טעות בכדאיות העסקה" עת הסכימו המשקיעים לקבל את כספים, ובכל מקרה מדובר ב"חוכמה בדיעבד", שכן בעת קבלת הכספים סבר גלפנד שהוא מקבל "סוס במתנה". לכן, איני יכולה לקבוע כי הנתבע נהג בחוסר תום לב. לכל היותר הייתה בין הצדדים מחלוקת עסקית לגטימית, על רקע אי ההבנות שנוצרו (וראו בעניין זה נספח 21 לתצהיר התובע, שם הוא מודה כי לא הכיר את עסקת ההלוואה).

71.
בנוסף ולחלופין אציין כי ספק בעייני אם יש להחיל על נסיבות המקרה את הדין וההלכות הנוהגות בישראל, שכן כאמור ההתקשרות הינה בין חברות זרות; המקרקעין מצויים בפולין; הכספים התקבלו בחו"ל; ההוצאות של הפרויקט נעשו בחו"ל; ישנה תניית בוררות הקובעת כיצד יש לברר את הסכסוך בין הצדדים. מכל הטעמים הללו קובעת אני כי אין יריבות ישירה בין התובע לבין הנתבע.

שאלת גובה הרווחים

72.
קבעתי בסעיף 62 לעיל שהיה מקום להגיש דו"ח סופי ושהנתונים היו בידיהם של הנתבעים או מי מהם. לכך אוסיף את עדותו של הנתבע: "לא עשו חשבון סופי" (עמ' 83 שו' 24); את הודאתו כי דו"ח הביניים אינו נתמך באסמכתאות (עמ' 85 שו' 31); את הודאתו של הנתבע לפיה יכול להיות שבדו"ח יש טעויות וכי אינו יודע לערוך דו"חות (עמ' 86 שו' 18-21). די בכל אלו כדי להוביל למסקנה שאין בפני
י בית המשפט את בסיס הנתונים הדרוש על מנת לקבוע האם הפרויקט הניב רווחים והאם נותרו רווחים כלשהם לחלוקה שאינם נובעים מעסקת המקרקעין.

73.
מאידך איני יכולה לקבל את התחשיב שנעשה על ידי גלפנד, שנעשה על יסוד אותו דו"ח בינים "מלא טעויות" כביכול; כולל הנחות וטענות שאינן מגובות באסמכתאות; ואינו מתייחס לנקודת הסיום של הפרויקט אלא לשנת 2007. נימוק נוסף לאי קבלת תחשיב גלפנד הינו קביעתי לפיה לתובע לא מגיעים רווחים נוספים מעסקת המקרקעין, ומרבית תחשיב גלפנד (אם לא כולו) , מבוסס על טענה זו.

74.
לאור האמור לעיל, איני יכולה לקבוע מה היו רווחי הפרויקט. בכל מקרה קבעתי כי אם מגיעים לתובע רווחים נוספים, אזי אלו אינם נובעים מעסקת המקרקעין וחובת התשלום חלה על פיצ'טרי ולא על הנתבע באופן אישי. עוד אעיר כי לא מצאתי כל ממש בטענות הקיזוז, זאת לאחר שנחה דעתי כי תשלום שכר הטרחה היה בהסכמה – ראו בעניין זה דרישת שכר הטרחה נספח 46 לתצהיר התובע; הקבלה נספח 47; התכתובת עם הנתבע נספח 48; מייל הנתבע מיום8/2/06 שם הוא מאשר כי הסכים לשלם את שכר הטרחה שהתבקש (נספח 49) וכתב הויתור שנחתם, נספח 45.

סוף דבר

75.
התביעה כנגד הנתבע – נדחית. התביעה כנגד פיצ'טרי לא הוכחה בכל הנוגע לסכומי הרווחים שנותרו בפרויקט מעבר לעסקת המקרקעין ולכן דינה להידחות. עם זאת, לא ניתן להתעלם ממסקנותיי המובאות בסעיפים 62 ו- 72 לעיל. משכך, קובעת אני כי דין התביעה להידחות ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום,
י"ח אב תשע"ה, 03 אוגוסט 2015, בהיעדר הצדדים
.









א בית משפט שלום 51464-08/10 גדעון גודל פרייטג נ' ארצי ויין, peachtree associate limited (פורסם ב-ֽ 03/08/2015)