פסקי דין על ענת מנדר | פסקי דין על פרופורציה פי. אם. סי. | פסקי דין על עמי אברהם ברק | פסקי דין על בית חולים "אסותא" ואח' |

46858-01/13 א     16/08/2015




א 46858-01/13 ענת מנדר נ' פרופורציה פי. אם. סי. בע"מ, עמי אברהם ברק, בית חולים "אסותא" ואח'








בית משפט השלום בקריות



ת"א 46858-01-13 מנדר ואח'
נ' פרופורציה פי. אם. סי. בע"מ
ואח'

תיק חיצוני
:



בפני
כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן

התובעת
ענת מנדר


נגד

הנתבעים
1. פרופורציה פי. אם. סי. בע"מ
2. עמי אברהם ברק
3. בית חולים "אסותא"


נגד

צד ג'
ד"ר עמי אברהם ברק


נגד

צד ד'
פרופורציה פי.אם.סי. בע"מ



החלטה


הצדדים הגישו את סיכומיהם ביחס לטענת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, נוכח חתימת התובעת על כתב ויתור וסילוק מתאריך 07.08.08 אשר לטענתם יש בה כדי להביא לדחיית התביעה על הסף.
עלי לצין כי עדותה של התובעת בעניין זה לרבות חקירתה הקצרה על ידי מי מהצדדים, נעשתה בישיבת ביהמ"ש שיוחדה לנושא זה וזאת על מנת שביהמ"ש יוכל להתרשם בצורה בלתי אמצעית מהתובעת ומהסבריה בסוגיה זו בטרם שמיעת התיק אם בכלל לגופו של עניין.
להלן יפורטו טענות הצדדים.
טענות נתבעים 1-2 (המבקשים)
:
ראשית מציינים הנתבעים את טענתם להתיישנות התביעה. לטענתם, טענות התביעה מתייחסות לאירועים שהתרחשו בשנת 2005-2006, שעה שכתב התביעה הוגש בסוף שנת 2013 ובסמוך לתום תקופת ההתיישנות. בנוסף ולחילופין טוענים הנתבעים, כי נוכח השיהוי הניכר בהגשת התביעה, הרי שיש לזקוף כל נזק ראייתי שייגרם להם בשל שיהוי זה, לחובת התובעת.

הנתבעים מפרטים בצורה נרחבת בסיכומיהם
את השתלשלות האירועים, ומקוצר היריעה אציין את המרכזיים שבהם. ביום 19.12.15 קבעה התובעת פגישה בסניף פרופרציה, בה נפגשה עם נתבע מס' 2 (להלן: "
ד"ר ברק
"). במסגרת הבדיקה והייעוץ הרפואי הומלץ לתובעת לבצע הרמת חזה נוכח התאמתה לניתוח. לטענת הנתבעים, ניתנו לתובעת מלוא ההסברים אודות הליך ההרדמה, הטכניקה, שלבי הניתוח, סיבוכים ובפרט הצלקות הצפויות, כאשר ד"ר ברק אף שרטט לתובעת את הצלקות הצפויות מהניתוח. ביום 27.01.06 בוצע הניתוח המדובר בבית החולים אסותא בחיפה. התובעת לאחר הניתוח הגיעה לביקורות שונות.

לטענת הנתבעים, ביום 10.04.08, כשנה וחצי מביקורה האחרון אצל ד"ר ברק, שבה התובעת לבדיקה במרפאתו (נוכח סיום ההתקשרות בינו לבין פרופרציה). בסיכום הביקור נרשם כדקלמן: "
עפ"י בקשתה נבדקה, צלקות עדיין רחבות, יש מקום לריביזיה. הוסברו האפשרויות, המלצתי. הופנתה לפרופרוציה".

נוכח הנחיותיו של ד"ר ברק, יצרה התובעת קשר טלפוני עם סניף פרופורציה ביום 20.07.08 ושוחחה עם המתאמת שליוותה אותה לאורך כל הטיפולים, הגב' סילבי דיין. בשיחת הטלפון הובהר לתובעת כי מאחר ומדובר בניתוח נוסף לצורך תיקון צלקות ולאור המלצתו של ד"ר ברק, יהא עליה לשאת בעלות עבור חדר הניתוח בלבד. הנתבעים מדגישים, כי
בשכר המרדים ובעלויות הנלוות נשאו ו/או ספגו פרופורציה וד"ר ברק. הגב' סילבי השאירה הודעה לתובעת עוד באותו היום כי "אושר על ידי ההנהלה עלות חדר ניתוח בסך 3,500 ₪".

הנתבעים מבהירים, כי בניגוד לנטען על ידי התובעת בתצהירה, לא היה "דין ודברים" ולא ניתנה תחושה של "חוסר ברירה". נהפוך הוא- מאחר והתשלום שמתקבל מהלקוח עבור הניתוח הנוסף הינו למעשה עבור כיסוי הוצאות עלות חדר הניתוח, ואילו יתר העלויות בגין צוות רפואי, הוצאות נלוות ועלות המנתח הינם על חשבון פרופורציה והרופא, הרי לא מדובר בעלות הטומנת בחובה רווח למי מהנתבעים. על כן, הסכום שנדרש מהתובעת היה למעשה לכיסוי עלויות בית החולים, וכל זאת תוך חיסכון מצד התובעת, שהתבטא באלפי שקלים אם לא עשרות שקלים, באם היתה מבצעת את הריביזה במקום אחר ו/או אצל רופא אחר (לעניין זה מפנים הנתבעים להערכת מחיר בסך של 40,000 ₪ עבור ניתוח מתקן, כאמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם התובעת, פרופ' שפיר).

ביום 07.08.08 נשלח אל התובעת בפקסימיליה העתק מכתב הוויתור וסילוק. לטענת הנתבעים, בניגוד גמור לעדות התובעת בבית המשפט, כי עוד באותו היום פקססה את כתב הוויתור חתום לפרופורציה, עיון במסמך האמור מצביע כי
רק ביום 10.08.08 חתמה התובעת על המסמך
. לטענת הנתבעים, מדובר בפרק זמן סביר לכל הדעות, על מנת שהתובעת תוכל להתייעץ עם בן זוגה, חברותיה לעבודה, עורך דין וכו'
. לטענתם, העובדה שהתובעת חתמה על המסמך בחלוף שלושה ימים מצביע אף הוא כי החתימה בוצעה רק לאחר מחשבה, התייעצות (פנימית ו/או חיצונית) ושיקול דעת מלא, ובוודאי שהנסיבות האמורות לא מצביעות על חתימתה תחת לחץ ו/או כפייה כטענתה.

מאחר והטופס ויתור וסילוק הגיע רק בחתימת התובעת ובהעדר חתימת עד לחתימה, נתבקשה התובעת לשלוח את הטופס חתום פעם נוספת ועל כן,
נחתם הטופס על ידי בן זוגה של התובעת ביום 15.08.08, כפי שמצוין בסמוך לחתימתו
. לטענת הנתבעים, יוצא מכך שעמדו לרשות התובעת
חמישה ימים נוספים
לבחון את הטופס ואת משמעותו ולהחליט האם ברצונה להמשיך בהליך ניתוח נוסף.

לאחר שהטופס החתום לא הגיע ליעדו, שלחה התובעת את כתב הוויתור פעם שלישית ועל כן כתבה על טופס הוויתור: "
1.9.2008 פעם שלישית
".

הניתוח הנוסף נקבע ליום 04.03.2009. הנתבעים טוענים כי גם כאן, לאחר חתימתה האחרונה לאחר חודשים רבים, הרי שלתובעת היתה אפשרות לחזור בה מחתימתה ו/או מהסכמתה לנוסח המסמך ו/או לבטל
את ביצוע הניתוח הנוסף ו/או לפנות לייעוץ משפטי ו/או להגיש כתב תביעה כנגד הנתבעים כבר באותו שלב ו/או אצל רופא אחר.
הנתבעים מדגישים, כי לא ניתן להתעלם מ"מבחן הזמן" המלמד פעם אחר פעם, כי התובעת לא חתמה תחת לחץ שהופעל עליה כביכול ו/או כפייה ו/או עושק.

בסופו של דבר סוכם כי התובעת תגיע לסניף לצורך ביצוע תשלום וחתימה על טפסים רלוונטיים.

ביום 16.09.09 הגיעה התובעת לסניף הנתבעת מלווה בבן זוגה. במעמד פגישה זו ובמסגרת חתימתה על יתר המסמכים הנדרשים, חתמה התובעת חתימה מקורית על כתב הוויתור והסילוק וכך גם בן זוגה שהיה עד לחתימה
.

הנתבעים מציינים, כי העתק כתב הוויתור היה בידי התובעת, עד הגעתה לסניף לביצוע תשלום עבור הניתוח, במשך
ארבעה וחצי חודשים
ממועד משלוח המסמך בפקסימיליה בפעם השלישית. לטענת הנתבעים, בכל פרק זמן זה לא הפעילו לחץ בלתי ראוי, לא כפו על התובעת לחתום בכלל ו/או לחתום על הטופס באופן מיידי בפרט. הנתבעים לא עשקו את התובעת לחתום על הטופס ולשלם את הסכום המוסכם ביניהם והתובעת יכלה לסרב לחתום עליו, או לחילופין לבקש את ביטולו ולא להיכנס לניתוח נוסף.

התובעת נותחה בחודש מרץ,
כתשעה חודשים מרגע קבלת ההחלטה על ניתוח נוסף ופנייתה לפרופורציה לשם ביצוע ההליכים המנהלתיים.

לטענת הנתבעים, התובעת הינה אישה מבוגרת, דעתנית, אשר הביעה תרעומת על גובה השתתפותה בניתוח הנוסף, דרשה כי כתב הוויתור יפרט את מהות התשלום וחזרה והתקשרה לסניף פרופורציה לקבל את המסמך. עוד מציינים הנתבעים, כי התובעת הינה הבעלים והמנהלת של "מכון ע.נ.ת", העוסק במכון לגיוס והשמת עובדים. לטענתם, ברי כי במסגרת עבודתה נפגשה התובעת לא אחת עם מסמכים בנוסח דומה ו/או בעלי משמעות דומה למסמך עליו חתמה מספר פעמים במקומות ובזמנים שונים, לאחר שקראה והבינה את משמעותו, לרבות ובפרט ויתור על האפשרות לתבוע את הנתבעים 1 ו-2. עוד נטען, כי במסגרת עבודתה ותפקידה של התובעת, לא היתה כל מניעה כי תפנה לעוסקים בתחום המשפט לצורך בחינתו, עוד בטרם חתימתה.

הנתבעים מפנים להלכה כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא תשמע כטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. כמו כן, באשר לטענת הכפייה הלכה היא, כי על התובע מוטל נטל הוכחה כבד ביותר על מנת שבית המשפט ישתכנע שכתב הוויתור נחתם כתוצאה מכפייה. המבחן המקובל לקביעת עוצמתו של הלחץ ישמע בתשובה לשאלה אם היתה לצד החותם חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ. לטענתם, ברור לחלוטין מאופן השהות שניתנה לתובעת לחתימה, כמו גם מפרק הזמן הארוך שעבר בין שני הניתוחים כי התובעת לא היתה שרויה "במצוקה קיצונית" של ממש, וכי הנתבעים לא ניצלו זאת ולא הפעילו על התובעת לחץ לחתום ו/או לעבור ניתוח נוסף.

ביחס לטענת העושק, הנתבעים טוענים כי על התובעת להוכיח לעניינה שלושה תנאים מצטברים לביטול חד צדדי של התחייבות ו/או הסכמה על פי סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי): מצוקה, חולשה שכלית או גופנית וחוסר ניסיון. לטענת הנתבעים, בענייננו לא התקיים אף אחד משלושת התנאים המצטברים הללו, כאשר העובדות לא מצביעות על חתימה תחת מצוקה, התובעת לא העידה על היותה במצוקה ו/או חולשה שכלית או חוסר ניסיון.

לטענת הנתבעים, על פי נוסח כתב הוויתור התובעת "
מוותרת באופן סופי ומוחלט על כל טענה, דרישה או תביעה מפרופורציה...",
כאשר המסמך כולל "ברחל בתך הקטנה" את הניתוח הראשון מיום 27.01.2006 ותוצאותיו וכן את הניתוח הנוסף ותוצאותיו מיום 04.03.2009. לטענתם, לא ניתן להעניק פרשנות אחרת ו/או פרשנות חלקית לנוסח המסמך כאילו אינו כולל את הניתוח הנוסף
.

זאת ועוד, הנתבעים טוענים כי אין בכתב התביעה ו/או בחוות הדעת שצורפה לה כל טענה לנזק ספציפי ו/או לנזק אחר, שלכאורה נגרם לתובעת בניתוח הנוסף. גם בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, אין כל טענה שהניתוח הנוסף החמיר את המצב ו/או שינה לרעה את מצב וגודל הצלקות.

הנתבע מס' 3, בית חולים אסותא, בחר להגיש הודעה לתיק
בית המשפט, לפיה מבלי לפגוע בטענת ההתיישנות, הוא מצטרף לטענות נתבעים 1-2 כאמור לעיל וכי עילת התביעה מוצתה, ויש לסלקה על הסף.
טענות התובעת בסיכומיה
:
התובעת מסבירה כי עניינה של תביעתה בשני ניתוחים כושלים אותם עברה: הראשון- ניתוח אלקטיבי אותו בחרה לבצע לצורך שיפור מראה שדיה, והשני- ניתוח רביזיה בניסיון לתקן את מראה ומצב הצלקות שנותרו לאחר הניתוח הכושל הראשון, אשר לא רק שלא צלח, אלא גרם לנזק נוסף על נזקי הניתוח הכושל הראשון.

התובעת מדגישה, כי אין מדובר בניתוח נחוץ או דחוף מבחינה בריאותית, כי אם בניתוח פלסטי אלקטיבי אותו ביקשה לבצע, על מנת להגשים את חלומה מזה שנים רבות ולשפר את מראה שדיה. לטענתה, לאור מצבה כיום, לאחר שני ניתוחים כושלים אשר בוצעו תחת הרדמה מלאה, היו כרוכים בהחלמה ממושכת וקשה בת מספר שנים והותירו את חותמם הקשה והיומיומי בה-
ברור כי אילו הייתה מודעת לסיבוכים האפשריים ולתוצאותיהם הרות האסון של הניתוחים שבוצעו בה, הייתה בוחרת מלכתחילה שלא לעברם כלל.

לטענתה, כעת מבקשים הנתבעים לצאת ידי חובתם ושלא לתת את הדין על רשלנותם בטיפולה, וזאת בהסתמך על טופס ויתור וסילוק, עליו לטענתה אולצה לחתום כתנאי לביצוע הניתוח השני, ומתוך ניצול מצוקתה ורצונה העז להיטיב את מצבה, בבחינת "הרצחת וגם ירשת".

התובעת מבהירה, כי למעשה, כל שניתן לה היה "הזכות" לעבור ניתוח מתקן (כאשר היא זו אשר נשאה בעלות חדר הניתוח והנתבע 2 "ספג" את שכרו, מאחר והכיר באחריותו לכשלון הניתוח הראשון), כאשר לא ברור איזו תמורה ניתנה לה על ידי הנתבעת 1 ומה היה הפסדה. לטענתה, לא הוכח כי הנתבעת 1 אכן נדרשה לשאת בעלויות עודפות נוספות בגין אותו ניתוח ואף לא הוכח מהן אותן עלויות.

התובעת טוענת, כי דין בקשת הנתבעים להידחות וזאת נוכח הפגמים המהותיים אשר נפלו בכתב הוויתור, ואשר בגינם יש לראותו כבטל וכחסר כל תוקף משפטי.
לחילופין טוענת,
כי ככל שיקבע שיש לכתב הויתור תוקף משפטי מחייב- הרי שיש לראותו כחל לכל היותר על הניתוח הראשון, ולאפשר לתובעת להוכיח את תביעתה בגין נזקי הניתוח הכושל השני שבוצע לה על ידי הנתבעים.
התובעת חוזרת על האמור בתצהירה, לפיו ביום 19.02.05 הגיעה לביקור בסניף הנתבעת 1 ושם פגשה לראשונה את ד"ר ברק. לטענתה, הוסבר לה
באופן כללי ביותר
על הסיבוכים האפשריים בניתוח. גם כאשר ביקשה פירוט והרחבה על הסיכונים בכלל ועל הצלקות בפרט, הרגיע אותה הנתבע 2 ואף הראה לה תמונות של שתיים ממנותחותיו, בהן ניתן היה לראות צלקות שכמעט אינן נראות לעין. לטענת התובעת, הסבריו של הנתבע 2 לא כללו תופעות של גרד, כאבים, רגישות ונפיחות בצלקת- תופעות מהן הינה סובלת באופן תדיר מזה למעלה מתשע שנים וצפויה לסבול למותר כל ימיי חייה.

ביום 16.01.06 לאחר ביצוע הבדיקות, נפגשה התובעת פעם נוספת עם הנתבע 2 ובפגישתם זו נשאלה התובעת על ידו לראשונה, האם היא מעשנת וכשענתה בחיוב הציע לה להפחית בעישון, ללא כל הסבר נוסף מדוע נושא זה קריטי ועלול להשליך על סיכויי החלמתה.
עד מהרה התברר כי תוצאות הניתוח לא היתה כמצופה והתובעת סבלה מצלקות היפר טרופיות נרחבות וכן מגרד, רגישות ונפיחות. התובעת טוענת, כי לאחר הניתוח פנתה פעמים רבות אל הנתבעים 1-2 והעלתה בפני
הם את תלונותיה ואף הגיעה לבדיקות וביקורות, אשר מרביתן נערכו ביוזמתה. לטענתה, בכל אותן פניות ובדיקות הרגיע הנתבע 2 את התובעת, ואמר לה כי עליה להיות סבלנית ביחס לתקופת ההחלמה, ולא מצא לנכון להציע לה כל טיפול שהוא להטבת מצבה. התובעת מציינת, כי בחוות דעתו של ד"ר מוסקונה, המומחה מטעם הנתבע 2, מתועדות שש בדיקות של התובעת על ידי נתבע 2 לאחר הניתוח הראשון, כאשר אף אחת מהן אינה מתעדת טיפול כלשהו בצלקות.

התובעת מציינת, כי בפרק זמן זה, מסיבות שאינן ידועות לה, פסקו יחסי העבודה בין הנתבעת 1 והנתבע 2, וכאשר פנתה התובעת אל הנתבעת 1, הופנתה על ידה ישירות אל הנתבע 2,
כאילו לה עצמה אין כל אחריות בנדון.

בחלוף למעלה משנתיים, משהוברר כי מצב הצלקות הינו סופי ואינו צפוי להשתפר, הומלץ לתובעת על ביצוע ניתוח מתקן, לשיפור מראה הצלקות.

לטענתה, הנתבע 2 הודיע לתובעת כי הוא לוקח על עצמו את האחריות לכשל בניתוח ולפיכך לא יגבה ממנה כל תשלום שהוא בגין שכרו, וכי עליה לפנות אל הנתבעת 1 להסדרת נושא זה וביצוע הניתוח המתקן, ללא כל עלות שהיא. התובעת טוענת, כי יש לראות בהתנהלות הנתבע 2 ובהסכמתו לוותר על שכרו בגין הניתוח המתקן, משום הודאת בעל דין בכל הנוגע להתרשלותו בביצוע הניתוח הראשון וכן בטיפול ובמעקב הרפואי לאחריו.

הנתבעת מציינת, כי בשלב זה ולאור דברי הנתבע 2 סברה כי הנתבעת 1 והנתבע 2 כרוכים זה בזה לצורך ביצוע הניתוח המתקן, ובלי האחד לא יוכל השני לקיימו. התובעת טוענת, כי הבינה מדבריו של הנתבע 2 כי הסכמתה של הנתבעת 1 הינה תנאי הכרחי לביצוע הניתוח וללא הסכמתה לא יבוצע הניתוח. לטענתה, פנתה אל הנתבעת 1, אך זו סירבה לבקשת התובעת לביצוע ניתוח מתקן ללא כל עלות שהיא, והסכימה לבצעו בכפוף לכך שהתובעת תישא בעלויות חדר הניתוח ותחתום על כתב ויתור וסילוק.

לטענת התובעת, משביצוע הניתוח המתקן הותנה בחתימה על כתב הויתור האמור, מתוך רצונה העז להיטיב עם מצבה הרפואי ולהשיב ככל הניתן את חייה למסלול התקין, ומתוך תחושה שאין לה כל ברירה אחרת, ומתוך חוסר הבנה של יחסי הכוחות , חתמה התובעת על כתב הויתור
.

ביום 04.03.09 עברה התובעת ניתוח לתיקון מצב הצלקות מהן סבלה
. אולם, גם לאחר ניתוח זה לא הציע הנתבע 2 לתובעת כל חלופות שהן לטיפול בצלקות בסמוך לאחר הניתוח המתקן, וגם כאן התובעת היא זו שיזמה את הפניה אל הנתבע 2. התובעת מוסיפה, כי בהמשך עברה גם 6 טיפולי צריבה בחנקן אשר בוצעו באופן "פיראטי" במרפאת הנתבע 2, וללא כל רישום מסודר.

התובעת טוענת, כי מהשתלשלות האירועים המפורטת לעיל עולה כי פעלה ללא לאות בניסיון לשפר את מצבה ואולם חרף כל ניסיונותיה, גם הניתוח השני והטיפולים שבוצעו בעטיו לא רק שלא סייעו בהטבת מצבה, אלא אף החמירו אותו.

ביחס לכתב הויתור והסילוק
- התובעת טוענת כי נפלו בו פגמים המקנים לה את הזכות לבטלו, וזאת כמפורט להלן:
א.
טעות
- התובעת מפנה לסעיף 14 לחוק החוזים העוסק בטעות. לטענתה, לאחר הניתוח הראשון חזר הנתבע 2 ואמר לה שוב ושוב כי מדובר בסיבוכים שכיחים ועליה להתאזר בסבלנות, ומשכך הוטעתה שוב ושוב לחשוב כי מצבה עתיד להשתפר. לטענתה, לא היתה לה כל סיבה שלא להאמין לנתבעים בשלב זה, וחיזוק לכך ניתן למצוא גם בעובדה לפיה המשיכה לפנות אל הנתבעים, להתלונן בפני
הם ולהגיע לבדיקות ולביקורות מעת לעת. לטענתה, ברור כי אילו היתה סבורה בזמן אמת שהטיפול שניתן על ידם היה רשלני וכושל- היתה פונה כבר באותו מועד לגורם רפואי אחר.
לטענתה, בחלוף שלוש שנים של סבל מצטבר ומשהוברר לה על ידי הנתבעים כי מצבה אינו צפוי עוד להשתפר, הומלץ לה על ניתוח לתיקון מצב הצלקות. התובעת טוענת, כי גם הפעם לא הוסברו לה הסיכונים הטמונים בניתוח המתקן. גם טופס ההסכמה עליו הוחתמה במועד הניתוח המתקן אינו טופס ייעודי לניתוח מסוג זה, כי אם טופס סטנדרטי לניתוח להקטנת שדיים- וכי אין יכולה להיות מחלוקת כי בשני ניתוחים שונים אלו הסיכונים אינם זהים. לטענתה, יוצא אפוא שמבחינתה לא נלקחה בחשבון האפשרות כי מצבה בתום הניתוח השני יוותר כמות שהוא ובוודאי האפשרות כי מצבה יוחמר עוד יותר, שהרי כל אדם סביר אשר היה יודע כי ישנה אפשרות ממשית לכך- היה בוחר מלכתחילה שלא לעבור את הניתוח.
התובעת מבהירה, למעלה מן הצורך, כי איננה בעלת ידע רפואי ו/או מקצועי בתחום הפלסטיקה, ועל כן הסתמכה באופן מלא ומוחלט על הנתבעים 1-2, כאשר פערי המידע בין הצדדים הינם עצומים.
לטענתה, משגורמים אלו לא הבהירו לה כי קיים סיכוי נמוך לשיפור במצבה, ומאידך קיימת אפשרות ממשית שמצבה יוותר כמות שהוא או אף יוחמר, הגם שבוודאי ידעו על כך, הרי שבעת חתימתה על כתב הויתור סברה בטעות כי מצבה יוטב והאמינה בכל ליבה
כי הניתוח ישפר משמעותית את מצבה הרפואי ויביא את הפרשה לסיומה.

התובעת טוענת, כי בנסיבות המקרה, הפער שבין שיעור הנזק שנגרם לה לסכום ה"פיצוי" שניתן לה, אם בכלל ניתן לכנותו כך, אינו סביר עד כדי היותו פגם היורד לשורשו של עניין.

התובעת מסבירה, כי כתב ויתור, ככל הסכם פשרה, הינו מעצם טיבו וטבעו חוזה בו אדם נוטל על עצמו סיכון באשר לכדאיותה של פשרה. לטענתה,
במקרה דנן גילתה בשלב מאוחר לחתימה על ההסכם, כי הנזק והפגיעה בה היא כה חריגה בעוצמתה ובטיבה, עד שלא ניתן לומר כי היא נתונה במסגרת הסיכונים הרגילה של "אי הוודאות המודעת", אשר הסיכון בגינה מוטל על
הצדדים להסכם
. לטענתה, מדובר בנזק של ממש, חריג בעוצמתו ובטיבו, עד כדי כך שיש לומר לגביו שהוא לא נלקח כלל בחשבון על ידה במסגרת הסיכון שנטלה על עצמה, בעת החתימה על כתב הסילוק.
משכך טוענת התובעת, כי עומדת לה עילה לביטול כתב הוויתור עקב טעות זו.
ב.
הטעייה
- התובעת מפנה בעניין זה לסעיף 15 לחוק החוזים, וטוענת כי הוטעתה לחשוב כי מצבה יוטב בחלוף השנים, וכאשר הוברר כי מדובר במצב סופי- הוטעתה לחשוב כי הניתוח המתקן יביא מזור לבעיותיה הרפואיות. לטענתה, מדובר בהטעיה ביודעין שבוצעה על ידי הגורמים הרפואיים שטיפלו בה, ואשר עליהם הסתמכה באופן מלא ומוחלט.
ג.
כפייה
- התובעת טוענת, כי יש בנסיבות חתימתה על כתב הויתור כפי שתוארו לעיל, כדי לעלות לכדי "כפייה" כהגדרתה בסעיף 17 לחוק החוזים. לטענתה, הופעל עליה לחץ בלתי חוקי בדמות איום בהימנעות מביצוע ניתוח מתקן, אשר פגע בצורה חריפה ברצונה החופשי, וזאת בנוסף לקיומה של הטעייה באשר למשמעות המסמך עליו היא חותמת. התובעת מוסיפה, כי אף אם היה נטען כי היתה לה חלופה שלא להיכנע ללחץ, הרי שבהתחשב במכלול הנסיבות לא היתה לה חלופה מעשית כזו. לטענתה, האיום באי חתימה על הטופס והתנייתה בביצוע הניתוח המתקן היה איום ממשי ובעל משמעות רבה מבחינת התובעת. התובעת מדגישה, כי לאור שיחתה עם הנתבע 2, אשר הסכים לבצע את הניתוח ללא כל עלות, והפנה אותה לקבלת הסכמתה של הנתבעת 1, סברה לתומה כי הצדדים כרוכים זה בזה וללא הסכמת הנתבעת 1- לא יוכל הנתבע 2 לבצע את הניתוח המתקן. לטענתה, כלל לא העלתה על דעתה את האפשרות לפנות לגוף אחר לצורך ביצוע הניתוח המתקן.
ד.
עושק
- התובעת מפנה בעניין זה לסעיף 18 לחוק החוזים וטוענת, כי בנסיבות המקרה מתקיימים שלושת התנאים המצטברים לביטול מחמת עושק:
1.
מצבו של המתקשר
- לטענתה, אין חולק כי במועד חתימתה על כתב הויתור היתה נתונה במצוקה גופנית ובהשוואה לנתבעים הינה חסרת ניסיון. התובעת מציינת, כי בעוד שאת הנתבעים מלווים יועצים משפטיים באופן צמוד, הרי שבכל המועדים הרלוונטיים לא היתה התובעת מיוצגת על ידי עורך דין ואף לא פנתה לקבלת ייעוץ משפטי מאף גורם שהוא.
2.
התנהגות הצד השני-
לטענת התובעת, בהחתמתה על כתב הויתור ניצלו הנתבעים 1-2 את מצבה, את מצוקתה, את חוסר נסיונה ואת פערי המידע העצומים שבין הצדדים, תוך הפרת חובת תום הלב המוטלת עליהם. התובעת מציינת, כי ראוי להתחשב בכלל הפרשנות לחובת המנסח, קל וחומר לאור יחסי הכוחות בין הצדדים, כאשר הנתבעים הם אלו שניסחו את המסמך באמצעות יועציהם המשפטיים ושלטו באופן מלא ומוחלט בתוכנו. לטענתה, הנתבעים לא טרחו גם להסביר לתובעת מהן המשמעויות, ההשלכות וההתחייבויות של אותו כתב ויתור וכל שצוין בפני
ה הוא כי חתימה על ההסכם הינו תנאי הכרחי לביצוע הניתוח המתקן. התובעת מוסיפה, כי ההסכם נחתם ללא אימות/וידוא של עו"ד המאשר כי תוכן הדברים והשלכותיהם אכן הובנו על ידי התובעת. גם בפרק הזמן הקצר אשר חלף בין העברת המסמך אל התובעת ועד לחתימתה עליו והשבתו אל הנתבעת 1, והעובדה כי לא נוהל בעקבות מסמך זה כל מו"מ בין הצדדים, אשר הביא לשינוי ו/או תיקון כלשהו, מחזק לטענתה את הטענה כי תוכן הדברים והשלכותיהם לא היו ברורים לה דיים.
3.
תנאי החוזה חורגים באופן בלתי סביר מהמקובל-
התובעת טוענת, כי עיון בכתב הויתור מלמד כי לתובעת לא צמחה כל תועלת שהיא מחתימה על המסמך האמור, והנשכרים הגדולים והיחידים למעשה הינם הנתבעים- מנסחי המסמך ובעלי הידע הרפואי והמשפטי הבלעדיים. התובעת מתייחסת לטענת הנתבעים, כי התמורה שניתנה לתובעת הינה חיסכון כספי בעלויות הניתוח המתקן- לטענתה, אילו היו פועלים הנתבעים כדי חובתם הרפואית, אזי כלל לא היה נולד הצורך באותו ניתוח מתקן. לטענתה, התנהלות הנתבע 2 והסכמתו לבצע את הניתוח המתקן ללא כל עלות שהיא מצד התובעת מהווים משום הודאת בעל דין באשר לטיפול רפואי רשלני ולקוי שניתן על ידו והמחייב תיקון. לטענתה, למעשה, כל שניתן לה היא "הזכות" לעבור ניתוח מתקן בתשלום מופחת כלשהו. משכך טוענת התובעת, כי לא ברור אם כן מהו אותו "פיצוי" ואיזו "תמורה" ניתנה לה על ידי הנתבעת 1 וממילא לא הוכח על ידה מהן העלויות הכספיות בהן נשאה בגין הניתוח המתקן (שהרי התובעת היא זו שנשאה בעלות חדר הניתוח והנתבע 2 לא גבה כל שכר בגין הניתוח, וממילא באותה העת כלל לא היה מצוי בקשרי עבודה עם הנתבעת 1, כך שגם אם היה משולם שכרו- ספק אם היתה הנתבעת 1 נהנית מפירותיו). לפיכך, ברור כי מדובר בהפסד תיאורטי מצד הנתבעת 1, אשר ממילא לא הוכח על ידה.
ה.
מעבר לאמור לעיל, התובעת טוענת כי גם
שיקולי צדק
מחייבים את המסקנה, כי אין לכתב הויתור כל תוקף משפטי. לטענתה, מדובר
בחוזה פסול
, אשר מטרתו והאופן בו נערך ונחתם עומדים בניגוד להשקפות המוסר, הסדר ותפיסות היסוד החברתיות, ומשכך יש לראותו כבטל, מכוח הוראות סעיף 30 לחוק החוזים.

לחילופין טוענת התובעת, כי ככל שיקבע כי כתב הויתור עליו חתמה הינו בעל תוקף משפטי מחייב, וכי לא מתקיימות העילות לביטולו,
אז יש לקבוע כי תחולתו הינה לכל היותר לנזקי הניתוח הראשון אשר בוצע לתובעת ביום 27.01.06 ואין הוא חל על נזקי הניתוח המתקן שעברה התובעת ביום 04.03.09.
לטענתה, כתב הויתור מתייחס לניתוח או ניתוחים שאותם עברה התובעת ולתוצאותיהם וכל הכרוך בהם. לשון כתב הויתור מנוסחת בלשון עבר, היינו אותם ניתוחים שעברה התובעת (להבדיל מהניתוחים אותם היא עוד צפויה לעבור), וזאת חרף העובדה שבמועד עריכתו וחתימתו של כתב הויתור היה ידוע לצדדים על ביצועו העתידי של הניתוח המתקן, ובנקל, אילו רק חפצו בכך, יכולים היו הנתבעים לציין מפורשות "ניתוחים שעברה ו/או צפויה לעבור".
לטענת התובעת, משבחרו בכל זאת הנתבעים להשתמש בלשון עבר, הרי שאין כל יסוד לקבוע כי כתב ויתור זה חל באופן פרוספקטיבי גם על הניתוח אשר טרם בוצע באותה עת, ואשר תוצאותיו ממילא לא היו ידועות.
התובעת מוסיפה, כי לא ברור גם כיצד ניתן לחייבה להסכים לוותר על כל טענה או דרישה אשר טרם נולדו בגין ניתוח אשר טרם בוצע במועד החתימה. לטענתה, אילו חלילה היה מסתיים הניתוח השני בתוצאת הרת אסון, כמו למשל מוות, האם גם אז היו יוצאים הנתבעים ידי חובתם ומסתמכים על תניית הפטור הגורפת, אשר נחתמה עוד בטרם ביצועו?

עוד נטען, כי אין הנתבעים יכולים ליצור לעצמם בהסכם זה תניית פטור מאחריות על פי דין מנזקי הגוף שיגרמו לתובעת מהניתוח "המתקן", שכן הדבר נוגד את תקנת הציבור. בנוסף, גם העובדה שמדובר למעשה בחוזה אחיד עשויה לחזק את המגמה לפסול את תנאי הפטור.

דיון והכרעה:
השאלה המרכזית הטעונה הכרעה הינה האם כתב הויתור וסילוק עליו חתמה התובעת הינו תקף, באופן שיש לסלק את התביעה על הסף?
לאחר שקראתי בעיון את סיכומי הצדדים ואת פרוטוקול הדיון מיום 08.02.15, אני סבור כי אין לסלק את התביעה על הסף, עם זאת אני סבור כי הנתבעים הוכיחו כי התובעת ויתרה הלכה למעשה על תביעה לרשלנות בגין תוצאות הניתוח הראשון אותו עברה, ובעניין זה כתב הוויתור והסילוק תומכים בעמדה זו אך לא מצאתי הצדקה לחסום את תביעתה לחלוטין בגין תוצאות הניתוח השני הוא המתקן.

להלן נימוקיי:
1.
הלכה פסוקה היא, כי כתב ויתור וסילוק מהווה חוזה לכל דבר ועניין ועל כן הינו בעל תוקף מחייב, אלא אם כן הוכח פגם בכריתתו, ובהעדר הוכחה כאמור, יש בו כדי לסיים מחלוקות בין צדדים, מבלי שיהיה צורך לבחון מחלוקות אלו לגופן (ע"א 627/85
איתן בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון
, פד"י מג (3), 42).

2.
לאחר שקראתי את כתב הויתור והסילוק אני מקבל את טענת התובעת כי תחולתו הינה לנזקי הניתוח הראשון בלבד, וכי אין הוא חל על נזקי הניתוח השני המתקן שעברה
. נוסחו של כתב הויתור מתייחס לניתוח או ניתוחים שאותם עברה התובעת בעבר, לתוצאותיהם ולכל הכרוך בהם.
מפאת חשיבתו של נוסח כתב הויתור להלן אצטט את החלקים החשובים בו (ההדגשה שלי- השופט ע.נ.)
:
"
אני הח"מ מנדר ענת...מוותר בזאת באופן סופי ומוחלט על כל טענה, דרישה או תביעה מפרופורציה
pmc
בע"מ ו/או ד"ר עמי ברק ו/או שליחיהם ו/או עובדיהם ו/או כל משהוא מטעמם ו/או כוחם (להלן: "פרופורציה") בגין ועקב הניתוח ו/או ניתוחים שעברתי וכן בגין ועקב כל הכרוך בניתוח /ניתוחים זה ובגין תוצאת ניתוח זה (להלן: "הניתוח/ניתוחים").

הנני מוותרת בזה, על כל תביעה כספית או אחרת בגין ועקב הטיפולים/ניתוחים שטיפלו בי כל הנ"ל לרבות בגין ועקב נזק, כאב, סבל, אי נוחות, הוצאות כלשהן, צורך במתן טיפולים נוספים ו/או עלותם הכספית. האמור לעיל חל הן לגבי נזקים שהיו קיימים, אם היו בסמוך לאחר הניתוח.

אני מאשרת כי הוסכם בני ובין פרופורציה
pmc
בע"מ, כי בתמורה לויתור המפורט לעיל אעבור ניתוח נוסף מבלי שהדבר יהווה הוכחה ו/או ראייה כי נגרם לי נזק או פגיעה כלשהי. אני מאשר כי הוסכם ביני ובין פרופורציה

pmc

בע"מ, כי אשלם השתתפות בעבור חדר ניתוח בסכום של 3,500 ₪.

אין ולא תהיינה לי כל תביעות או טענות ו/או דרישות כלפי פרופורציה או מי מהם בכל נושא שהוא, הן המפורט לעיל ו/או אחר מכל מין וסוג שהוא הקשור במישרין או בעקיפין ונשוא ויתור זה".

על פי הנוסח לעיל, בתמורה לויתור על תביעות בגין הניתוח הראשון, התובעת תעבור ניתוח נוסף, הוא הניתוח המתקן.
בכתב הויתור לא נכתב בצורה מפורשת, בהירה ואינה משתמעת לשני פנים כי התובעת מוותרת אף על כל תביעה כספית או אחרת בגין הניתוח העתידי (הניתוח המתקן), שהיא עתידה לעבור
. משהדבר לא נכתב במפורש, אני מקבל את טענת התובעת כי סברה שהיא מוותרת אך ורק על תביעותיה בגין הניתוח הראשון ותוצאותיו.

בהקשר זה יש להפעיל את כלל הפרשנות נגד המנסח, אשר חל במקרה של ספק, וכאשר החוזה/הסכם אינו מנוסח בבהירות ובאופן חד-משמעי (ראו ספרה של גבריאלה שלו "
דיני חוזים"
מהדורה שנייה, בעמ' 312). זאת ועוד, יש להתחשב בהקשר זה בעובדה כי כתב הויתור וסילוק לבטח נוסח על ידי עורך דין/יועץ משפטי מטעם הנתבעים, ואילו התובעת, עת חתמה על מסמך זה, כלל לא היתה מיוצגת על ידי עורך דין ומשכך קיימים פערי כוחות משמעותיים בין הצדדים, שאף אותם יש לקחת בחשבון.
נסיבות המקרה אף הן מחזקות את קביעתי לעיל - אני סבור כי התובעת היתה שרויה במצב קשה, בו רצתה לתקן בכל דרך את נזקי הניתוח הראשון, באופן שהיתה מוכנה לחתום על כתב הויתור, ולוותר על כל תביעה בגין נזקי הניתוח הראשון, לצורך קבלת הניתוח השני, אשר היווה תקווה לשיפור מצבה הרפואי. אני סבור כי התובעת סמכה על דבריו של ד"ר ברק, עת הציע לה לעבור את הניתוח השני, ורצתה להמשיך להיות מטופלת חסותו של אותו רופא, אשר כבר הכיר וטיפל בבעייתה. אינני סבור, ובעניין זה אני מאמין לטענת התובעת, כי היתה חותמת על כתב הויתור, לו היתה יודעת כי היא מוותרת על כל תביעה גם בגין הניתוח השני. צודקת התובעת בטענתה, כי לו רצו בכך, יכלו הנתבעים לציין מפורשות בכתב הויתור כי התובעת מוותרת על כל תביעה בגין "ניתוחים שעברה ו/או צפויה לעבור", וזאת למען הסר כל ספק, דבר אשר לא נכתב.
כאמור, מקריאתי את כתב הויתור משתמע הפירוש כי התובעת נדרשת לוותר על כל תביעה ו/או דרישה בגין הניתוח הראשון כתנאי לקבלת הניתוח שני.
לפיכך אני קובע כי תחולתו של כתב הויתור הינה אך ורק לנזקי הניתוח הראשון אשר בוצע
לתובעת ביום 27.01.06, ואין הוא חל על נזקי הניתוח המתקן שעברה התובעת ביום 04.03.09.

3.
בחנתי את הטענות של התובעת לגבי פגמים שנפלו כביכול בכתב הוויתור והסילוק המצדיקים את ביטולו באופן כולל. אני דוחה טענות אלה של התובעת. שמעתי את עדותה של התובעת ולא התרשמתי מתוך עדותה כי לא ניתן לה הסבר או קבלת האינפורמציה על הסיכונים הכרוכים בקיומו של ניתוח.

4.
עוד עלי להדגיש כי גם טעמי הצדק תומכת במסקנתי זו שאין לחסום את דרכה של התובעת כליל מלהוכיח את תביעתה על רקע חתימתה על כתבי הוויתור והסילוק, בנסיבות עלי לציין שלא היה פער עובדתי גדול מידי בין הסברי התובעת לבין טענות הנתבעים או מי מהם בהקשר זה.

5.
אני מאפשר איפוא לתובעת במסגרת החלטה זו לתקן את חוות דעתה באופן שתוגש ככל שהיא טוענת לנזקים בניתוח המתקן וזאת בתוך 30 יום מהיום.

הנתבעים מצידם יכולים להגיש חוות דעת נגדית לאחר הגשת חוות דעת מטעם התובעת בתוך 30 יום לאחר מכן.

לאחר עיון בחוות הדעת ובזיקה להחלטה זו אחליט אם יש מקום למנות מומחה מטעם ביהמ"ש ביחס לנזקי הניתוח המתקן השני בלבד מיום 4.3.09.


התיק נקבע לקדם משפט נוסף ליום 23.12.15 שעה 11.00.


נושא ההוצאות ידון על ידי במסגרת התיק העיקרי ועל פי התוצאה.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בדואר רשום
.



ניתנה היום, א' אלול תשע"ה, 16 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 46858-01/13 ענת מנדר נ' פרופורציה פי. אם. סי. בע"מ, עמי אברהם ברק, בית חולים "אסותא" ואח' (פורסם ב-ֽ 16/08/2015)