פסקי דין על דליה חלוץ | פסקי דין על ברכה שולמן | פסקי דין על אבי שחר (שולמן) ואח' | פסקי דין על מזל מסורי

41960-08/14 הפ     19/08/2015




הפ 41960-08/14 דליה חלוץ, ברכה שולמן, אבי שחר (שולמן) ואח' נ' מזל מסורי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ה"פ 41960-08-14 מסורי נ' חלוץ ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
9

בפני

כבוד השופטת
נאוה ברוורמן


מבקשים

1
.
דליה חלוץ

2
.
ברכה שולמן

3
.
אבי שחר (שולמן)

4
.
רות חגה

5
.
אבי חגה


נגד


משיבה

מזל מסורי



החלטה


עסקינן בבקשה שעניינה דחייה על הסף מן הטעם של מעשה בית-דין.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים כפי שהוגשו לתיק לאחר הדיון שהתקיים ביום 4.6.15, ולאחר שבחנתי את כל אשר הובא בפני
בראי ההליכים הנוספים בין הצדדים, בשלב זה של הדיון הנני להורות על השהיית ההליכים בתיק זה, עד לאחר ההכרעה בערעור שהוגש כנגד פסק הדין שניתן על-ידי המפקח על המקרקעין ביום 13.1.15 בתיק 482/13 (להלן: "פסק הדין").

ובמה דברים אמורים
:

1.
המשיבה עתרה בתביעתה המתוקנת, להצהיר כי הוקנתה לה זכות חזקה בשטח המשותף הצמוד לדירתה בבית המשותף ברחוב גלבוע 15 בגבעתיים. זאת מכוח הסכם פשרה בין שלושה בעלי הדירות הנוספים בבית המשותף, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
ביום 2.12.12, אצל המפקחת על רישום מקרקעין בתל-אביב בתיק 332/11 (להלן: "הסכם הפשרה").

לשיטת המשיבה, הסכם הפשרה מחייב את הצדדים לו, הגם שהמשיבה אינה נמנית עליהם, להקנות למשיבה את זכות החזקה בחצר הסמוכה לדירתה, מתוקף היותה "מוטבת" בהסכם ובהתאם לסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לשיטתה.
נוסף על כך, יצוין כי תחילה עתרה המשיבה ליתן את הסעדים הבאים: צו עיכוב הליכים זמני בתיק 482/13 שהגישה נגדה מבקשת 1 בלשכת המפקחים על רישום מקרקעין בתל-אביב, עד לאחר מתן

פסק דין
בהליך שלפניי; צו מניעה זמני האוסר על המבקשים לערוך שינוי כלשהו בבית המשותף ובמסמכיו, עד לאחר מתן

פסק דין
בהליך זה; וצו עשה המורה על הצמדת החצר לדירת המשיבה ורישומה כהערת אזהרה בטאבו.

2.
המבקשים הגישו כתב תגובה לתובענה זו, וכן ביקשו את סילוקה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, העדר יריבות, שימוש לרעה בהליכי משפט, השתק שיפוטי ועוד.

לחילופין ובנוסף, ביקשו המבקשים לעכב את ההליכים בתיק הנדון בשל קיומו של הליך תלוי ועומד אצל המפקח על רישום מקרקעין בתיק 482/13 הנ"ל, שעניינו בשימוש הנעשה על-ידי המשיבה בשטח הרכוש המשותף – אותו שטח החצר מושא התביעה הנדונה דכאן.

3.
במסגרת ההליכים שהתקיימו לפניי, מצאתי אותה עת שלא להורות על דחיית התובענה על הסף, גם לא לעכב ההליכים בתיק הנוסף שהתנהל בפני
המפקח והיה בשלבי סיום.

4.
יצוין כי במהלך הדיון בתיק, הסכימו הצדדים לנהל ביניהם הליך של הידברות, אולם נראה בינתיים כי זה עלה על שרטון.

5.
ביום 13.1.15, ניתן

פסק דין
בתיק 482/13 ובו נקבע כי יש למשיבה (הנתבעת דשם) זכות שימוש בלתי הדירה בחצר הסמוכה לדירתה, מכוח הסכמת בעלי הדירות לשימוש ברכוש המשותף. בתוך כך, לא הוכרה קיומה של זכות קניינית למשיבה לשימוש כאמור.

במסגרת פסק דינו, מצא המפקח על רישום המקרקעין, להעיר מספר הערות בעניין הסכם הפשרה, אליו התייחסו הצדדים בטיעוניהם דשם, הגם שלדברי המפקח, הדיון בהקשר זה לא נדרש לצורך ההכרעה בהליך שבפני
ו, בפרט כאשר אין זכר לטיעוני הגנה בהקשר זה במסגרת כתב ההגנה דשם, על-פי פסק הדין. עוד ציין המפקח כי הסוגיה החוזית העוסקת בחוזה לטובת צד ג' עומדת להכרעה בפני
בית משפט זה.

6.
על פסק הדין הגישה מבקשת 1 ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, וערעור זה, למיטב הידיעה, עדיין לא הוכרע.

7.
בעקבות פסק הדין של המפקח על רישום המקרקעין, טוענים המבקשים שיש לדחות את תביעת המשיבה על הסף מן הטעם של מעשה בית דין (השתק עילה והשתק פלוגתא), כביכול לאור זהות בין העילות והסעדים שנדונו בפני
המפקח ונדונות כעת בפני
מותב זה, זאת בנוסף על העדר הסמכות העניינית של בית המשפט לדון בטענותיה הקנייניות של המשיבה, לשיטתם של המבקשים.

8.
המשיבה מצדה סבורה כי אין יסוד לטענה בדבר מעשה בית דין,ועומדת על קיום ההליך בסעד ההצהרתי הנוגע לזכות החזקה.


אשר לסעד המבוקש של הצמדת החצר לדירתה, הודיעה המשיבה כי היא מושכת את בקשתה בעניין זה, ולפיכך מתייתר הדיון בטענת העדר הסמכות העניינית הנוגעת לכך.

9.
חרף עמדת המבקשים, סבורתני כי בשלב זה עוד מוקדם לדון בשאלה האם מתקיימים התנאים לתחולתו של מעשה בית דין בענייננו אם לאו, שהרי פסק הדין מכוחו מבוקש ליישם את דוקטרינת מעשה בית דין במקרה דנן איננו חלוט, נוכח הערעור שהוגש עליו (וטרם נדון).

10.
אולם, בנסיבות שנוצרו, נשאלת השאלה האם יש מקום להמשיך ולדון בסעד ההצהרתי לגופו, בטרם נאמרה "המילה האחרונה" באשר לשימוש שעושה המשיבה בשטח המריבה.

לטעמי, התשובה לכך הינה שלילית ומן הנכון להשהות לפי שעה את בירור התובענה. שהרי, המחלוקת המהותית והעיקרית בין הצדדים בגדרי הליך זה, נסובה סביב זכותה החוקית של המשיבה בחצר המשותפת הסמוכה לדירתה. בעניין זה נקבעו ממצאים בפסק הדין, ולתוצאה שתתקבל בערעור על פסק הדין, יכול ותהיינה השלכות גם על תביעת המשיבה ובאשר למקור זכותה להשתמש בשטח החצר המשותף, אם בכלל.

11.
אזכיר כי לשיטת המבקשים, היה מקום לעיכוב ההליכים בתיק דנן לאור הזהות בפלוגתאות, בעילות ובטיעונים המשפטיים שהועלו בהליך המקביל בפני
המפקח, טרם סיומו. גם המשיבה גילתה דעתה, במסגרת כתב המרצת הפתיחה (המתוקן), כי יש בהכרעה בהליך האחד כדי לייתר ההליך האחר, משמע שני ההליכים מעוררים שאלות דומות ודנים באותו עניין.

דומה כי הרציונל העומד מאחורי הצורך בהשהיית ההליכים עודנו קיים, שעה שאין עדיין הכרעה חלוטה במחלוקת בין הצדדים מושא פסק הדין, וזאת ללא כל קשר למו"מ ביניהם.
12.
המבקשים ציינו כי עיכוב הליכים בתיק עד להכרעה בערעור צפוי לגרום להם עינוי דין מיותר ולהוצאות משפטיות נוספות. טיעון זה העלו באופן סתמי, ומכל מקום אינני שותפה לדעתם, שכן לפי שעה הליך זה אינו מהווה סוף פסוק מבחינת ההתדיינות בין הצדדים, באשר זו עודנה ממשיכה בערכאה אחרת.

13.
לאור האמור, הנני מוצאת להורות על השהיית ההליכים בתיק זה עד לאחר ההכרעה בערעור נשוא דיוננו. עם היוודע לצדדים תוצאות הערעור, יודיעו על כך לבית המשפט, על-מנת שיינתנו הוראות מתאימות להמשך הטיפול בתובענה.

14.
התיק נקבע לעיון ליום 20.10.15.


המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים


ניתנה היום, ד' אלול תשע"ה, 19 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.












הפ בית משפט שלום 41960-08/14 דליה חלוץ, ברכה שולמן, אבי שחר (שולמן) ואח' נ' מזל מסורי (פורסם ב-ֽ 19/08/2015)