פסקי דין על אופיר צארום | פסקי דין על חברת בנייני אריה פרשקובסקי | פסקי דין על עיריית תל אביב |

45465-02/11 א     17/08/2015




א 45465-02/11 אופיר צארום נ' חברת בנייני אריה פרשקובסקי בע"מ, עיריית תל אביב








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 45465-02-11 צארום נ' חברת בנייני אריה פרשקובסקי בע"מ
ואח'




בפני

כבוד השופט
רמי חיימוביץ


תובע

אופיר צארום
באמצעות עו"ד עמירם מגן
נגד

נתבעים
1.חברת בנייני אריה פרשקובסקי בע"מ
באמצעות עו"ד אסף חוברה

2.עיריית תל אביב
באמצעות עו"ד עפר יחיאלי



פסק דין


התובע מבקש פיצוי בשל נזק גוף שנגרם לו כשדָּרַךְ על קרש עם מסמר. לאחר שמיעת הראיות מצאתי לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 1 ולקבלה כנגד נתבעת 2. כפי שיפורט, הוכח כי במקום בו צעד התובע הושלכה פסולת בניין באופן עקבי אך העירייה לא עשתה שימוש בכלים שברשותה כדי לפקח ולמנוע את המפגעים. לא הוכח כי הפסולת קשורה בנתבעת 1 דווקא. מצאתי לייחס לתובע אשם תורם משמעותי משום שצעד במקום חשוך ומסוכן ביודעין.
התובע והתאונה
1.
התובע, יליד 18/11/78, כבן 37, יועץ השקעות במקצועו.
2.
ב-23/12/06, כשהיה כבן 28, ביקש לשחק כדורסל עם חבריו בספורטק בתל-אביב.
3.
באותה עת בוצעו בשטח האדמה שמצפון לספורטק עבודות בניה , בין השאר על ידי הנתבעת 1 -
חברת פרשקובסקי (הקבלן). מן העדויות והתמונות שהוגשו עולה כי מדובר בשטח אדמה גדול, רובו שטח ציבורי בבעלות הנתבעת 2 – העירייה, חלקו נחרש ובחלקו האחר עצים ושיחים.

4.


התובע הגיע למקום בשעות הערב, לאחר רדת החשיכה, החנה את רכבו ברחוב "יערי" – מצדו
הצפוני של השטח – ובמקום ללכת לספורטק על המדרכות המסודרות קיצר את הדרך וחצה את שטח העפר כשהוא צועד במה שנראה לו כשביל מאולתר.
5.
בעודו צועד בשביל דָּרַךְ על קרש עם מסמר והמסמר פצע אותו.


6.
כתוצאה מן הפצע נגרם זיהום והתובע נדרש לטיפול אנטיביוטי, לניתוח לניקוז הזיהום ולפיזיותרפיה. מומחה מטעם בית-המשפט, ד"ר זאב פלדברין, מצא כי לתובע נותרה צלקת דקה עדינה עם רגישות במישוש, ממצא המזכה בנכות בשיעור 5% לפי סעיף 49(4) לתקנות המוסד ביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (תקנות המל""ל). המומחה ציין כי לתובע "אין מגבלות תפקודיות. יכול תפקד בצורה חופשית".
טענות הצדדים
7.
התובע טוען כי צעד בשביל שנמצא בשטח ציבורי, וכי באזור הושלכה פסולת באופן עקבי. לטענתו, היה על העירייה לצפות כי במקום יצעדו עוברים ושבים וכי הפסולת מסכנת אותם, ומשלא הפעילה את סמכויותיה ברשות ציבורית למניעת הסכנות היא חבה בנזק. אשר לקבלן – התובע סבור שהקרש שגרם לנזק הגיע מאתר הבניה של הקבלן שהוא הקרוב ביותר למקום האירוע. בכל הנוגע לנזק – התובע טוען כי בשל תקופת ההחלמה הארוכה עוכב קידומו בעבודה ולכן נגרמו לו הפסדים ניכרים אותם הוא אומד (בנוסף להוצאות האחרות) בסכום של 531,500 ₪.
8.


הקבלן טוען כי לא הוכח כל קשר בינו לבין הקרש הפוגע. אתר הבניה שלו תחום ומגודר ונמצא כמה עשרות מטרים ממקום התאונה והוא הקפיד על מילוי הכללים והחוקים. אכן, זהו האתר הקרוב ביותר למקום האירוע אך אין כל ראיה שהקרש הגיע ממנו. יתרה מכך, באזור היו אתרי בניה נוספים כאשר גם גורמים אחרים השליכו באזור פסולת באופן לא חוקי.
9.
העירייה טוענת כי אינה יכולה לפקח על כל קרש או למנוע כל מפגע בשטח השיפוט שלה. היא מפנה אצבע מאשימה לקבלן, שלטענתה התחייב לנכות את השטח ולדאוג למניעת מפגעים וכן לתובע שבחר לקצר את הדרך וללכת בשטח העפר המסוכן. העירייה מציינת כי מדובר בשטח שהיה חסום ומצביעה על גדר עמודים נמוכה שתחמה את האזור.
10.
שני הנתבעים חולקים על טענות התובע בנוגע לנזק וטוענים שמדובר בנכות נמוכה ושלא הובאו ראיות לנזק. הנתבעים מדגישים כי טענות התובע שהפציעה גרמה לעיכוב בקידומו המקצועי הופיעו לראשונה בעדותו בבית-המשפט והן מהוות הרחבת חזית אסורה או, לכל הפחות, גרסה כבושה.
11.
בבית המשפט העידו התובע, מר אריה פרשקובסקי, מנכ"ל הנתבעת 1, ומר אמיל פרידמן, שהיה מהנדס האזור מטעם העירייה.





ממצאי עובדתיים
12.
אין מחלוקת של ממש בנוגע לגרסת התובע כי הגיע למקום בשעות החשיכה, החנה ברחוב יערי, חצה דרך שטח העפר, ואז נפגע. עדות התובע בנושא זה הייתה אמינה וגרסתו מתקבלת.
13.
המחלוקות נוגעות בעיקר לתנאי השטח ולאחריות כל אחד מהנתבעים. לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות נקבעים הממצאים הבאים;
14.


מדובר בשטח אדמה שניתן וצריך לצפות שעוברים ושבים יחצו אותו.
15.
אין מדובר ב"מתחם בניה", כהגדרת העירייה. אתר הבניה של הקבלן מהווה רק חלק מהשטח, והוא מגודר ומובדל בבירור משטח הקרקע. התובע לא צעד בתוך אתר הבניה אלא במרחק של עשרות מטרים ממנו.
16.
יתר השטח, כולל האזור בו צעד התובע, הוא שטח בוּר פנוי שנמצא בבעלות העירייה. בניגוד לטענת העירייה השטח אינו מגודר. אכן קיימת גדר נמוכה, כ-40 ס"מ, שתוחמת אותו (גדר "שטנגות" כהגדרת העירייה) אך כל אדם סביר מבין כי מדובר בגדר שנועדה למנוע כניסת רכבים ולא כניסת הולכי רגל. אין כל מניעה כי הולך רגל יכנס לשטח ואין כל אזהרה מפני כניסה אליו. השטח אכן מלא מהמורות ובורות, כטענת העירייה, וכן פסולת – שהעירייה בוחרת להתעלם ממנה, ואין גם שביל הליכה מסודר כטענת התובע. ניכר אפוא כי הוא לא נועד לפעילות פנאי אולם הואיל ואין בו שיחים או קוצים אדם סביר יכול להניח כי ניתן לצעוד בו בביטחון יחסי, ועל העירייה לצפות כי הולכי רגל יחצו אותו, בעיקר נוכח העובדה שהמעבר בו מקצר מאוד את הדרך לבאים לספורטק ולאזור הירקון. ואכן, התובע העיד כי אחד מחבריו מסר לו שהלך בדרך זו, ובתמונות שהוצגו ניתן לראות אדם נוסף, אקראי, שצועד בשטח.

17.
בשטח הקרקע הפנוי הושלכה באופן עקבי פסולת בניין. הדבר עולה מעדות התובע, מן התמונות שהציג אשר הראו פסולת בניין רבה ומכולת פסולת מיותמת שמונחת באמצע השטח. גם מר פרשקובסקי שהכיר את המקום היטב העיד כי בשטח הושלכה באופן עקבי פסולת על ידי גורמים שונים ובהם קבלני שיפוצים שעבדו באזור.
18.
לא הוכח כי המכולה שנראתה בשטח קשורה לקבלן. המכולה הייתה מרוחקת מאתר הבניה והקבלן הכחיש כל קשר אליה.
19.
לא הוכח קשר בין הקבלן לבין הפסולת שהושלכה בשטח. כאמור לעיל, שטח הבניה היה מגודר והקבלן טען כי הפסולת מאתרו פונתה באופן מסודר במכולות וכי נערכו ביקורות סדירות של גורמי הפיקוח באתר. טענה זו לא נסתרה על-ידי העירייה. מר פרשקובסקי העיד, כאמור, כי דווקא קבלני שיפוצים וגורמים אחרים נהגו להשליך פסולת במקום. הואיל ומקום התאונה מרוחק עשרות מטרים מאתר הבניה פוחתת מאוד הסבירות כי מדובר בקרש שמקורו באתר.
20.
העד מטעם העירייה, מר פרידמן, ששימש כמהנדס האזור, עסק באתר הבניה וכלל לא יכול היה להעיד על פיקוח העירייה בשטח הקרקע, על פעילותה למניעת זריקת פסולת או על כל פעילות אחר שביצעה כדי להסדיר את המקום. וכאמור בעדותו: "
מח' פיקוח על הבנייה לא בודקת [בשטחים ציבוריים שסמוכים לאתר הבנייה]. אולי מחלקות אחרות אבל אני לא יודע. זה נכסים של העירייה.
אני לא מכיר כי זה לא בתחום סמכותי
. ... לאחר שאני מתבונן בתמונות שמתארות את מקום התאונה, שלא הכרתי אותן קודם לכן, אני אומר שהמקום הוא מחוץ לאתר הבנייה ולכן לא בתחום הפיקוח של המחלקה שאני הייתי בה" [עמ' 24 משורה 1].
סיכום דברים הוא כי התובע צעד בשטח ציבורי שצפוי כי יצעדו בו הולכי רגל. חרף זאת בשטח הושלכה פסולת רבה, כאשר העירייה לא הראתה כי פעלה בדרך כלשהי למניעת השלכת הפסולת, לניקוי השטח או לפיקוח על המתחולל בו
.
אחריות הקבלן
21.
התובע לא צעד באתר הבניה של הקבלן אלא נפגע במרחק של עשרות מטרים ממנו. לא הוכח קשר בין הקבלן לבין הפסולת באתר. בוודאי שלא הוכח קשר בינו לבין הקרש שפגע בתובע. בנסיבות אלו לא הוכח כל קשר בין הקבלן לבין התאונה והתביעה כנגדו נדחית.
אחריות העירייה
22.
אחריותה של הרשות מקומית לשלומו ולביטחונו של הציבור בשטחה נובעת מחובותיה וסמכויותיה שב
פקודת העיריות

[נוסח חדש] (בעיקר סעיף 235) ומדיני הרשלנות הכלליים המטילים על העירייה לצפות כי עוברים ושבים עלולים להיפגע ממפגעים וממכשולים הנמצאים בשטחים המיועדים למעבר ציבורי (
ע"א 73/86

שטרנברג נ' עיריית בני ברק

, פ"ד מג

(3) 343 [1989]; ת.א. (שלום ת"א) 26693/05 לוי נ' עיריית בת-ים [2008]). סמכות העירייה למנוע סכנות ומכשולים היא סמכות מהותית החלה על כל השטחים המיועדים למעבר הציבור לרבות סיכונים הנמצאים בבעלות פרטית. העירייה אינה יכולה להתנער מחובתה הציבורית בטענה כי מדובר בשטח פרטי או בשטח שהאחריות לתחזוקתו היא על אחרים ולהמתין עד שגורם אחר ימצא לנכון לתקן את המפגע (
ע"א 262/89

עיריית חיפה נ' זוהר

, פ"ד לז

(3) 757 [1983];
ת.א (מחוזי חיפה) 1108/01

נפומניאשיץ נ' עיריית חיפה
[פורסם בנבו] [2004];

ת.א. (שלום ימ') 4652/05

קלמנוביץ נ' עיריית ירושלים
[2009]); ת"א (שלום ת"א) 11757/07 דניאלי נ' קק"ל [2012]; והשוו גם: רע"פ 6795/93 אגדי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 705, 709 [1994]; ורע"פ 6723/05

באסם ג'אבר נ' עיריית תל-אביב [2008]).



23.
לעירייה קיימת אחריות מושגית למניעת מפגעים בשטחים המיועדים למעבר ציבור,
ובמקרה הנוכחי אף קמה לה חובת זהירות קונקרטית שכן מדובר בשטח שצריך לצפות כי ישמש למעבר הציבור. יתרה מכך, העירייה הכירה היטב את השטח, ידעה כי מתקיימת פעילות בניה רבה באזור, והיה עליה לפקח עליו ולמנוע השלכת פסולת. אלא שבפועל הוכח כי בשטח הושלכה פסולת דרך קבע ואילו העירייה, מצדה, לא הציגה כל ראיה לקיומו של פיקוח, לאכיפה כנגד משליכי הפסולת או לניקיון השטח ממפגעים. משכך נמצא העירה הפרה את חובתה כלפי הציבור והעמידה אותו בסיכון.
24.
חשוב להדגיש – העירייה צודקת בטענה שאין ולא יכולה להיות לה אחריות לכל קרש עם מסמר שמושלכים בשטח העירוני. יחד עם זאת, במקרה הנוכחי הוכח כי אין מדובר בהשלכת פסולת חד פעמית אלא באזור שבו הושלכה פסולת דרך קבע אך העירייה בחרה לעצום את עיניה ולא לפקח עליו. לוּ הייתה מראה העירייה כי פיקחה על האזור וביצעה פעילות סבירה – לא נדרש מעבר לכך – למניעת השלכת פסולת ולניקיון השטח לא הייתה מוטלת עליה אחריות. אלא שבמקרה הנוכחי לא הובאה כל ראיה לפעילות שכזו ולכן נקבע כי העירייה הפרה את חובותיה כלפי הציבור והתרשלה.
25.
לעירייה חובת זהירות מושגית וקונקרטית למנוע מפגעים בשטח. העירייה לא הוכיחה כי קיימה חובתה זו ולכן התביעה נגדה מתקבלת.
אשם תורם
26.
אני מקבל את טענת הנתבעות כי לתובע, אשר בחר לקצר את הדרך ולצעוד
בחשכה
בשטח קרקע לא מוסדר
רשלנות תורמת לתאונה. התובע יכול היה למנוע את התאונה אם היה צועד בדרך ארוכה קצת יותר על מדרכות מסודרות ולא מסתכן בצעידה באזור בור. בשקלול הנסיבות אני מעמיד את תרומתו של התובע לאירוע בשיעור של 33%.
סיכום לעניין האחריות
27.
התביעה כנגד הקבלן נדחית. התביעה כנגד העיריה מתקבלת. משיעור הנזק יופחת שליש בגין אשם תורם.
נזקי התובע
28.
כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע פצע שהזדהם. התובע נדרש לשני אשפוזים לצורך ניקוז הזיהום וקבלת טיפול תרופתי בעירוי. התובע היה במעקב רפואי במשך תקופה ארוכה וכן נזקק למעקב בשל כאבים שנותרו בכף הרגל וכן בשל הצלקת שנותרה.


29.
מומחה מטעם התובע סבר כי נותרה נכות בשיעור 10%. מומחה מטעם הנתבעים סבר כי לא נותרה נכות. מונה מומחה מטעם בית-המשפט – ד"ר זאב פלדברין – שבדק את התובע ואת המסמכים מצא כי לתובע נותרה פגיעה בעצם המסרק וכי הוא סובל מאי נוחות ורגישות בכף הרגל. המומחה העריך כי פגיעות אלו מזכות בנכות צמיתה בשיעור 5% לפי מחצית תקנה 49(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (
metatarsalgia
טראומטית אחרי דפורמציה של הקשת הרחבית). המומחה לא נחקר.

30.
הפסדי השתכרות לעבר
: התובע שעובד כיועץ השקעות שכיר מעריך כי נגרמו לו הפסדי השתכרות בשיעור 300,000 ₪. התובע מודה כי בפועל נעדר מספר ימים בודדים בהם קיבל את שכרו (עמ' 13, 27-22). חרף זאת הוא טוען להפסדי שכר כבדים שנבעו מכך שמסלולו המקצועי עוכב משום שהתאונה מנעה ממנו לעבור ממקום עבודתו, בבנק לאומי, לחברת השקעות שבה השכר גבוה בהרבה (עמ' 14). טענה זו של התובע לא הוכחה. מדובר בגרסה כבושה שעלתה לראשונה בעדותו בדיון ולא הופיע קודם לכן. כמו כן לא הובאה כל ראיה שתתמוך בה. התובע נשאר לעבוד בבנק לאחר תום ההתמחות ומכאן שבמקום העבודה היו מרוצים מתפקודו חרף הפגיעות. התובע עזב את הבנק במרץ 2008, כחמשה-עשר חודשים אחרי סיום התמחותו. לטענתו היה עוזב קודם לכן אלמלא הפציעה אולם לא הובאה ראיה לכך שמדובר בפרק זמן בלתי סביר או ארוך ביחס לעובדים אחרים. לא הובאו עדים או ראיות שיעידו על קשיים של התובע בעבודתו או על כך שהתקשה לעבור למקום עבודה אחר או כי ניסה ונדחה בשל מגבלותיו. בפועל עזב את הבנק לאחר תקופה שאינה נראית על פניה ארוכה במיוחד ומאז השביח מאוד את שכרו בהתאם למסלולו המקצועי. לפיכך, הואיל והפסדי השתכרות לעבר הם ראש נזק ספציפי שיש להוכיח בראיות, ומשלא הוצגה כל ראיה להפסד או לעיכוב, ומדובר, כאמור, בגרסה כבושה, לא הוכח נזק ולא נפסק פיצוי בראש נזק זה.
31.
הפסדי השתכרות לעתיד
: התובע לא פירט בסיכומיו את דרישתו בראש נזק זה והותיר אותה לשיקול בית-המשפט. בהתחשב בהעדר ראיות בעניין שכרו, שלטענתו עומד על כ- 12,500 ₪ בחודש, בשיעור הנכות הנמוך יחסית, בכך שמדובר במגבלה קלה ובקביעת המומחה שאין לתובע "אין מגבלות תפקודיות. יכול תפקד בצורה חופשית" ובכך שהשביח את שכרו, נפסק פיצוי גלובאלי בסך 25,000 ₪ שמשקף אפשרות של צורך בטיפולים עתידיים או מגבלה שתתפתח.
32.
עזרת הזולת
: התובע מבקש סכום של 150,000 ₪ לעבר וסכומים נוספים לעתיד (שלא פורטו). בפועל לא הובאו כל ראיות לעזרה בשכר. עם זאת, התובע שהה באי-כושר זמני לתקופה ממושכת יחסית בה הסתייע בקביים, ועבר שני ניתוחים. סביר כי קיבל עזרת בני משפחה מוגברת בגינה הוא זכאי לפיצוי. בשים לב לתקופת אי הכושר והניתוחים מוערכת עזרה זו בפיצוי בסך 15,000 ₪ לעבר. אין מקום לפסיקת עזרת הזולת לעתיד.
33.
הוצאות רפואיות
: גם כאן נדרשים סכומי עתק ללא קבלות או ראיות כלשהן. גם הטענה בדבר שימוש במדרסים לא הוכחה. עם זאת, סביר שהוצאו הוצאות שונות והן מוערכות בסכום כולל של 10,000 ₪.
34.
ביטול מינוי חדר כושר
: הטענה לא נטענה בתצהיר או בעדות ואין לה ראיה.
35.
כאב וסבל
: בהתחשב בשיעור הנכות, בהיקף הפגיעה, בתקופות אי-הכושר בה נזקק לקביים, בניתוחים ובטיפול ממושך, נפסק פיצוי בסך 40,000 ₪.
סיכום
36.
סך נזקי התובע
– 90,000 ₪.
37.
סך הנזק לאחר ניכוי האשם התורם – 60,000 ₪
.
סוף דבר
38.
התביעה כנגד הקבלן נדחית. התובע ישלם לקבלן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.
39.
התביעה כנגד העירייה מתקבלת. העירייה תשלם לתובע פיצוי בסך 60,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ והוצאות משפט בסך 7,500 ₪.
40.
הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום,
ב' אלול תשע"ה, 17 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 45465-02/11 אופיר צארום נ' חברת בנייני אריה פרשקובסקי בע"מ, עיריית תל אביב (פורסם ב-ֽ 17/08/2015)