פסקי דין על עו"ד דוד ידיד | פסקי דין על שמעון מזרחי | פסקי דין על עו"ד יסמין מזרחי | פסקי דין על עינת כץ ואח' |

22638-10/12 תאמ     19/08/2015




תאמ 22638-10/12 עו"ד דוד ידיד נ' שמעון מזרחי, עו"ד יסמין מזרחי, עינת כץ ואח'








בית משפט השלום בנתניה


19 אוגוסט 2015
תא"מ 22638-10-12 ידיד נ' מזרחי ואח'

תא"מ 22908-10-12 ידיד נ' מזרחי ואח'




בפני

כב' הרשמת הבכירה - יפעת אונגר ביטון


התובע (המשיב)

עו"ד דוד ידיד


נגד


הנתבעים (המבקשים)

1.שמעון מזרחי
עזבון המנוח שמואל מזרחי ז"ל באמצעות יורשיו:
2.עו"ד יסמין מזרחי
3.עינת כץ
4.ערן מזרחי
5.עו"ד אייל מזרחי



החלטה

1.
בפני
בקשת הנתבעים לסלק התביעה דנא על הסף.
המדובר בתביעה לתשלום שכ"ט עו"ד בגין טיפול משפטי שהעניק התובע לנתבע 1 ולאחיו, שמואל ז"ל (להלן: "המנוח"), למימוש זכויותיהם על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז – 1957 (להלן: "החוק").

2.
בטרם שיובאו טענות הצדדים, לעניין הבקשה הנ"ל, מן הראוי להזכיר, בקצרה, את השתלשלות ההליכים, למן הגשת התביעה לראשונה:

א.
ביום 15.7.2012 הגיש התובע כנגד הנתבע 1 תובענה לסכום קצוב, על סך 10,479 ₪, בלשכת ההוצאה לפועל. באותו היום הגיש תובענה דומה על סכום זהה כנגד המנוח.

ב.
הנתבע 1 והמנוח הגישו התנגדויות לביצוע התובענות. בדיון שנערך ביום 17.9.2013 הוסכם כי הדיון בתובענות יאוחד. כמו כן, הוסכם כי ההתנגדויות יתקבלו.

ג.
בדיון שהתקיים ביום 29.6.2014, לאחר שניתנה הודעה על פטירת המנוח, בצירוף בקשה לסלק התביעה נגדו על הסף, הוסכם כי הבקשה תמחק וכתב התביעה יתוקן, באופן שתחת המנוח ז"ל, יבואו יורשיו.
כן נקבעו מועדים להגשת כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן, ומועדים להגשת תצהירי עדות ראשית.
יצוין, כי התובע הגיש תצהירי עדות ראשית עוד קודם לדיון הנ"ל.

ד.
התובע הגיש כתב תביעה מתוקן בסדר דין מהיר, ושינה את סכום התביעה לסך 11,268 ₪.
בכתב ההגנה המתוקן העלו הנתבעים עתירה לסילוק על הסף, מטעמים שיפורטו להלן. הם חזרו על הבקשה תוך הוספת טיעונים, ביום 16.6.15, יום אחד בלבד לפני מועד הדיון האחרון.

3.
למעשה, טוענים הנתבעים בבקשותיהם לדחיית התביעה על הסף, ארבע טענות, שתיים מהן פרוצדוראליות ושתיים מהותיות:

א.
בכתב ההגנה נטען, שהתובע הגיש תביעה בסדר דין מהיר, בניגוד לתקנה 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), כיון שלא צירף לתביעה "תצהיר מטעמו, ערוך לפי טופס 17א, לשם אימות העובדות שבכתב הטענות". הוסיפו הנתבעים וטענו, כי לא ניתן להגיש תצהיר כאמור שלא צורף לכתב הטענות, אלא ברשות בית המשפט.
בבקשה הנוספת נטען, כי התובע עשה דין לעצמו וצירף, במקביל להגשת תגובה לבקשה לסילוק על הסף, את התצהיר החסר, מבלי לקבל את רשות בית המשפט.

ב.
נוסף לאמור נטען, כי התובע חרג, ללא היתר, מהיקף תיקון התביעה עליו הוסכם. בתביעתו המתוקנת התובע שינה את סכום התביעה, הוסיף עובדות, מחק עובדות אחרות, תוך שינוי נרחב של חזית המחלוקת בין הצדדים.

כך למשל, הסיפא לסע' 5 בתביעה המתוקנת לא היה קיים בתביעה המקורית; סע' 6 לתביעה המקורית נמחק; סע' 9 מכתב התביעה המקורי נמחק; הרישא לסע' 10 בתביעה המקורית נמחק; וכו'.

ג.
מבחינה מהותית נטען, כי התביעה המתוקנת עומדת בניגוד להוראות המחוקק בתיקון מס' 20 לחוק (להלן: "התיקון"). לשיטתם, התיקון אוסר גביית שכר טרחה מניצולים שהוכרו ככאלה מכח ההחלטה המנהלית של ממשלת ישראל.

ד.
עוד נטען, כי הסכם שכר הטרחה, עליו מבוססות התביעות, נוגד את צו נכי רדיפות הנאצים (הגבלת שכר טרחה), תשכ"א – 1961 (להלן: "הצו"). לפיכך הוא בטל מעיקרא ומאיין את עילת התביעה כולה.



4.
התובע טען בתגובתו כי הנתבעים עושים כל שלאל ידם על מנת להמנע מדיון לגופה של המחלוקת. לדידו, מהראיות שצורפו לתביעה ולאור העובדות שציין המנוח בחקירתו הנגדית, טרם קבלת ההתנגדויות, עולה כי יש בתביעות ממש. התביעות מבוססות על הסכמי שכר טרחה שנכרתו כדת וכדין, ועל יסוד טיפול משפטי שהעניק התובע בפועל.

התובע הוסיף וטען כי טיפולו הביא להכרה בנתבע 1 ובמנוח כזכאים. הוא אף טיפל בהסדרת הזכאות מכח ההחלטה המנהלית, ובכך צלח בתפקידו. שכר הטרחה על פי הסכמי שכר הטרחה, הוא שכר תלוי-הצלחה.

התובע טוען כי לו היו הנתבעים פונים בעניין החסרת התצהיר, היה המחדל נרפא מיד. מכל מקום צירף לתיק בית המשפט תצהיר לאימות עובדות התביעה.

עוד מוסיף התובע שתיקוני התביעה מינוריים ואינם מעלים טענה משפטית חדשה. לשיטתו מדובר "בתיקוני סגנון וחידוד העובדות המצויינות בלבד".

5.
אפתח בסוגיות הדיוניות:

א.
אינני סבורה כי החסרת תצהיר אימות עובדות מכתב התביעה המתוקן מצדיק את סילוק התביעה על הסף. אמנם, נפל מחדל טכני בהגשת התביעה המתוקנת, כאשר התובע הגישה שלא על-פי הוראות תקנה 214ג לתקסד"א.


מחדל פרוצדוראלי כשלעצמו אינו מצדיק לסלק כתב טענות על הסף, כאשר ניתן לתקנו מבלי לגרום עיוות דין או נזק דיוני חמור לצד שכנגד, ותוך שיפוי הנזק שנגרם לצד שכנגד בפסיקת הוצאות. חשוב להדגיש כי הוראות סדר הדין נועדו לשרת את מהלכו התקין של המשפט המהותי, ואין לעמוד על קיומן באופן דווקני, רק לשם עצם קיומן. ראוי להתייחס למחדל של אי קיום סדרי הדין, רק כאשר התכלית לשמה נוצרו, נפגעת או שקיים חשש כי תתאיין.


בנסיבות שפורטו לעיל, איני סבורה שהמחדל הנ"ל גרם נזק כלשהו לצד שכנגד, ולו נזק מזערי. כאמור לעיל, התובע הגיש זה מכבר, עוד טרם הישיבה מיום 29.6.14 ולפני שביקש לתקן התביעה, תצהירי עדות ראשית, לאימות העובדות בתביעה, תצהירים מפורטים לפרטי הפרטים. תצהיר לאימות עובדות התביעה, שיש לצרפו לפי תקנה 214ג' האמורה, לא בא במקום תצהיר עדות ראשית והוא מאמת את העובדות בתביעה פחות מכפי שנעשה בתצהיר עדות ראשית.


זאת ועוד, התובע צירף לתיק בית המשפט, בד בבד עם הגשת תגובתו, תצהיר לאימות העובדות, שנשמט מהתביעה המתוקנת. אמנם, עשה כן מבלי לבקש רשותו של בית המשפט, אך בנסיבות הענין, נוכח קיומם של תצהירי עדות ראשית, סביר להניח כי הרשות היתה ניתנת.


הוא אף הודיע כי תצהירי העדות הראשית שהגיש בעינם עומדים ואין הוא מתקנם, גם בהתחשב בתיקון כתבי הטענות.


יש באמור כדי לתקן את הפגם הדיוני שנפל, מבלי שנגרם כל נזק לנתבעים, דיוני או אחר. הנתבעים לא הצביעו על נזק שנגרם בשל אי צירוף התצהיר כאמור. לפיכך, אני דוחה את הטענה בעניין החסרת התצהיר, מבלי לחייב בהוצאות.

ב.
תיקון התביעה עניין אחר הוא. בעת הדיון התבקש התיקון לצורך החלפת בעלי הדין בלבד (נוכח פטירת המנוח). ברם, התובע נטל לעצמו חירות לתקן תיקונים משמעותיים בתביעתו. לאלה לא ניתנה רשות. התיקונים חייבו תיקון מהותי של כתב ההגנה, באופן יחסי להתנגדויות שהוגשו.


לאחר העיון ההשוואתי בין התביעה המקורית לבין התביעה המתוקנת, אינני מצטרפת לעמדתו של התובע כי מדובר בתיקונים מינוריים שהינם בבחינת תיקוני סגנון וחידוד עובדות.


עסקינן במחיקת עובדות שפורטו בתביעה המקורית ובהוספת עובדות שלא צוינו בה. הרחבת יריעת העובדות מעבר לזו שנטענה בתביעה המקורית חייבה התייחסות בהגנה מתוקנת, ועוד קודם לזה, חייבה הגשת בקשה מפורטת לתיקון כתב התביעה. תיקון כתבי טענות נעשה על פי היתר של בית המשפט. בעל דין אינו חופשי לתקן בכל עת כתבי טענותיו כפי שיבחר לנכון.


לא למותר להוסיף, כי התובע, לאחר שבחן (בעת ההפסקה בדיון) את כתבי התביעה ביקש לאשר בדיעבד את השינויים, או לחילופין להותיר התביעה המקורית על כנה.


אמנם, ככלל, נכון הוא שאין לדבוק בתקנות באורח דווקני, כאשר הדבר לא נדרש לקיום תכליתן.

במקרה זה, סברתי שחלק ניכר מהתיקונים לא נדרשו לשם דיון בשאלות השנויות באמת במחלוקת בין הצדדים, וחלקם יוצר, על פניו, חזית מריבה חדשה בין הצדדים, מבלי לקבל לכך את היתר בית המשפט. כאמור, מדובר בתיקונים שהצריכו התייחסות פרטנית בכתב ההגנה המתוקן, הרבה מעבר למה שהתחייב לפי ההחלטה שהתירה את התיקון.

מטעמים אלה, לא מצאתי יסוד להיעתר בדיעבד לתיקוני התביעה. התביעה המקורית תעמוד בעינה, למעט תיקון שמות בעלי הדין (יורשי המנוח תחת המנוח ז"ל) כפי שהוחלט מלכתחילה.
לנוכח תוצאה זו, מכאן ולהלן ההתייחסות לתביעה, הינה לתביעה המקורית.

6.
ואל הפן המהותי –

א.
ביום 9 אפריל 1957 התקבל בכנסת חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז – 1957 (להלן: "החוק"). ביום 8 לאוגוסט 1960 התקבל בכנסת תיקון לחוק ונוסף לו סע' 22א-22ד הקובעים:

"22א.
שר המשפטים רשאי, בצו, לקבוע שיעורי מקסימום לשכר הטרחה שמותר לקבל בעד טיפול בתביעה.

22ב.
לא יידרש אדם, על אף האמור בכל הסכם, לשלם שכר טרחה בעד הטיפול בתביעה, לרבות הוצאות כוללות או הוצאות שונות בקשר לכך, בסכום העולה על המקסימום שנקבע לפי סעיף 22א.

22ג.
שילם אדם בעד טיפול בתביעה שכר טרחה או הוצאות בסכום העולה על מה שנקבע לפי סעיף 22א, רשאי הוא לתבוע את החזרת העודף.

22ד.
בבירור תביעה על החזרת כל סכום ששולם בעד טיפול בתביעה רשאי ביתה משפט, על אף האמור בכל דין, לקבל כראיה בקשר לתשלום עדות שבעל פה וכן להסתפק בעדות יחיד".




ב.
באותו תיקון הוספה ההגדרה הבאה:

"טיפול בתביעה" - מתן עצה משפטית בתביעת תגמולים לפי חוק זה, ייצוג בתביעה לפני כל גוף או רשות וכן עריכת בקשה לפי סעיף 6 או כל מסמך אחר הדרוש להגשת הבקשה או אימותה".

ג.
ביום 1.6.1961 פורסם צו בדבר שכר טרחה עפ"י החוק המתוקן (להלן: "הצו").
בצו נקבע שהשכר המקסימלי שמותר לקבל בעד טיפול בתביעה לפני רשות מוסמכת, כשהשכר מותנה בתוצאות, הוא 8% מסך כל התגמולים לתקופה של חמש שנים, לפי שיעורם ביום החלטת הרשות המוסכמת (ק"ת 1155).

ד.
הצו הנ"ל עמד בתוקפו עד לשינוי שנעשה בשנת 2010 ופורסם ביום 26.12.2010 (ק"ת 6955). הצו, כתיקונו, קובע סכום קבוע בעד טיפול בתביעה, המשתנה בהתאם לשינוי מדד המחירים לצרכן.
מועד תחילת התיקון נקבע בסע' 3 לתיקון כדלקמן:

"תחילתם של סעיפים 1א עד 1ג לצו העיקרי, כנוסחם בסעיף 2 לצו זה, 14 ימים
מיום פרסומו (להלן – יום התחילה), והם יחולו על הסכמי שכר טרחה שייכרתו
ביום התחילה ולאחריו".

הווה אומר, כי התיקון הנ"ל אינו חל באופן רטקרואקטיבי על הסכמים שנכרתו לפני
יום התחילה.

ה.
משמע, כטענת התובע, בעת חתימת הסכמי שכר הטרחה ע"י הנתבע 1 והמנוח ז"ל, עמדה בתוקפה ההוראה כי שכר הטרחה בעד טיפול בתביעה מוגבל ל- 8% מסך התגמולים ל- 5 שנים, ובמילים אחרות – 4.8 תשלומים חודשיים של התגמולים.

העיון בהסכמי שכר הטרחה מעלה שנאמר:
"שכר הטרחה המוסכם: סכום השווה ל- 4.8 רנטות חודשיות או ..."

ו.
מאחר והתובע הגביל תביעתו לסכום שכר הטרחה הנ"ל, הרי לא חרג מהצו. איני מוצאת שהתביעה, או הסכמי שכר הטרחה, מנוגדים לצו (כטענת הנתבעים). אין מקום לסלק התביעה על הסף מנימוק זה.

ז..
נותר לדון בשאלה אם התובע מנוע מקבלת שכר טרחה בעד הטיפול בתביעה (בהנחה שיוכח טיפול כאמור) לנוכח תיקון מס' 20 לחוק.


המחלוקת סבה סביב פירושו של סע' 22א(ב) לחוק, הקובע:

22א. (ב)
על אף האמור בהוראות לפי סעיף קטן (א), שכר הטרחה המרבי שמותר לקבל בעד תביעה, שאושרה כתוצאה מהחלטה מינהלית בדבר זכאות לתגמולים שנתן שר האוצר, לפי הצעת הרשות המוסמכת, שלפיה מי שיקבל תגמולים מכוחה יהיה זכאי להם רק ממועד שנקבע בהחלטה ולא לפני כן (בסעיף זה – החלטה מינהלית), לא יעלה על סכום כמפורט להלן, לפי העניין:

(1)
לעניין טיפול בתביעה בידי עורך דין – אחד מאלה, לפי הגבוה, בתוספת מס ערך מוסף:..."


במקרה שלפנינו, לפי העובדות המנויות בתביעה, רלוונטיות החלופה המנויה בסע' קטן (ב):
"נכרת הסכם שכר הטרחה והוגשה התביעה לרשות המוסמכת, ולאחר מכן ניתנה ההחלטה המינהלית – 949 שקלים חדשים;"

ח..
עוד הוסף לחוק,
בתיקון מס' 20, סע' 22א(ב) אשר לפי לשונו:

"אין בהוראות סעיף קטן (ב) כדי למנוע מבית המשפט לקבוע כי המטפל בתביעה אינו זכאי לשכר טרחה עקב ניתוק הקשר בין הגשת התביעה ובין ההחלטה המינהלית".

ט.
אין חולק כי התיקון הנ"ל לחוק הוחל, בשונה מהתיקון לצו, באופן רטרואקטיבי גם על הסכמי שכר טרחה
שנכרתו לפני מועד התיקון.

י.
על פניו, עפ"י האמור לעיל, חורגת תביעתו של התובע מסכום שכר הטרחה המקסימלי המותר בחוק.
עם זאת בשונה מהחלופות שנזכרו בחוק, במקרה דנא, אליבא התובע, הגיש ערר לוועדת העררים לאחר קבלת ההחלטה המינהלית. למצב דברים זה אין התייחסות בתיקון לחוק.
נשאלת השאלה, אם זכאי התובע לשכר טרחה עבור הגשת ערר, שהוגש לאחר ההחלטה המינהלית, באופן נפרד ומובחן משכר הטרחה המקסימלי שהוא זכאי לגבות, בגין הגשת התביעה לרשות המוסמכת.

הלאקונה בעניין זה בחוק המתוקן מאפשרת פרשנויות שונות למקרה שלפנינו.


אני סבורה שעצם האפשרות לפרשנויות שונות אינה מקיימת הצדקה לסילוק התביעה על הסף.

יא.
המחלוקת בין הצדדים, בעניין האמור בסע' 22א(ב), הנוגעת לשיקול דעתו של בית המשפט לקבוע את ניתוק הקשר הסיבתי בין הגשת התביעה להחלטה המינהלית, ברורה. הנתבעים סבורים שאין התובע זכאי לכל שכר טרחה שהוא, משום שההחלטה המינהלית מנתקת את הקשר בין עבודתו של התובע לבין ההכרה בנתבע 1 ובמנוח ז"ל כזכאים לתגמולים. התובע מחזיק בדעה ההפוכה.


דעתי בעניין זה היא, שעסקינן במחלוקת שיש להכריע בה לאחר שמיעת הראיות ומכלול טיעוני הצדדים בסיכומיהם בתום המשפט. מוקדם לקבוע, בשלב זה של ההליך, בטרם נחקרו העדים ולפני שהתבררה התמונה העובדתית בשלמותה, אם הקשר הסיבתי הנ"ל נותק במקרה דנא.

יב.
לטעמי, חזקה על המחוקק, שביקש להטיב עם הניצולים בעת שתיקן את תיקון מס' 20 לחוק, כי לו היה רואה בהחלטה המינהלית של שר האוצר, ניתוק מוחלט ואוטומטי בין התביעות של הניצולים לבין זכאותם לתגמולים, לא היה כולל הוראה בחוק, המסמיכה את בית המשפט להורות על קיומו של ניתוק כאמור.


זאת ועוד, נוסחו של החוק מלמד כי הכלל הוא שההחלטה המינהלית אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין התביעה לבין ההכרה בזכאות. היוצאים מן הכלל יהיו אותם המקרים בהם יקבע בית המשפט שניתוק כזה אמנם אירע. סבורני, שנטל הראייה והשכנוע להתרחשות הניתוק האמור, חל על מי שנתבע לשלם שכר טרחה.

7.
סופם של דברים, הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית, מכל אחד ואחד הנימוקים שנמנו לעיל, קל וחומר בהצטברם יחדיו. הבקשה לתיקון התביעה, בדיעבד, נדחית. התביעה המקורית שהוגשה תעמוד על כנה.



8.
כל צד ישא בהוצאותיו.


ישיבה מקדמית נוספת, לאחר הגשת תצהירי ההגנה, אשר יוגשו תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו, נקבעת ליום 3.1.16 בשעה 10:00.


המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.





ניתנה היום,
ד' אלול תשע"ה, 19 אוגוסט 2015, בהעדר.














תאמ בית משפט שלום 22638-10/12 עו"ד דוד ידיד נ' שמעון מזרחי, עו"ד יסמין מזרחי, עינת כץ ואח' (פורסם ב-ֽ 19/08/2015)