פסקי דין על יורשי המנוחה שרה מור ז"ל | פסקי דין על דוד מור | פסקי דין על הר נוי גדעון | פסקי דין על עו"ד שלמון יורם |
47838/98 א 02/02/2005
א 47838/98 יורשי המנוחה שרה מור ז"ל, דוד מור נ' הר נוי גדעון, עו"ד שלמון יורם
1
בתי המשפט
א 047838/98
בית משפט השלום תל אביב-יפו
2/2/2005
כב' השופטת מארק - הורנצ'יק דליה
בפני
:
1 . יורשי המנוחה שרה מור ז"ל
2 . דוד מור
התובעים
נ ג ד
1 . הר נוי גדעון
2 . עו"ד שלמון יורם
הנתבעים
נ ג ד
1. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
2. איילון חברה לביטוח בע"מ
3. גדעון הר נוי
צדדי ג'
נוכחים:
פסק-דין
הצדדים:
1. המנוחה שרה מור ז"ל, התובעת, והתובע דוד מור
יבל"א, היו במועדים הרלבנטיים לתביעה זוג נשוי, התגוררו בראשון לציון, וביקשו לרכוש חלקת מקרקעין.
הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים לתביעה עורך דין, אשר בינתיים רישיון עורך הדין שלו נשלל.
הנתבע 2 הינו עורך דין, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה ייצג את התובעים בעסקת מקרקעין.
צדדי ג' (1) (2) הן חברות ביטוח אשר לטענת הנתבע 2 שולח ההודעה, בטחו אותו במועדים הרלבנטיים בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית.
2. בכתב תביעתם, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים יחד ולחוד בסך 540,000 ₪, וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, לאחר שלטענתם הנתבע 1 התיימר למכור להם מקרקעין מכוח יפוי כוח כדין תקף ומחייב מבלי לגלות להם כי יפוי הכוח שברשותו אינו מאפשר לו כלל לבצע את העסקה אותה התחייב לבצע על פי ההסכם עמו ולאחר שנתן הסכמתו לביטול ההסכם, מתחמק מלהשיב לתובעים כספם וממאן לפצותם.
3. טוענים התובעים כנגד הנתבע 2 שייצגם בעסקה כי התרשל בנסיבות העניין וגרם להם הנזקים הנתבעים, בעסקת המקרקעין. הרשלנות המיוחסת לו מתמקדת בבדיקות מקדימות לא נאותות, ולא מספיקות של העסקה, ובאי הקפדה על בטחונות נאותים. לטענת התובעים הנתבע 2 פעל בחריגה מסטנדרט מקצועי של הטיפול המתחייב בעסקה והוא אשר גרם, לטענתם, לאבדן כספם.
4. צד ג' 1, ו - 2, (צד ג' 3 ו - 4 נמחקו מן התובענה) הינן חברות לביטוח אשר לטענת הנתבע 2, שולח הודעת צד ג', ביטחו בתקופה הרלבנטית את אחריותו של הנתבע 2 למקרה שתוגש נגדו דרישה או תביעה שעילתה בתחום אחריותו המקצועית כעורך דין.
צד ג' 1 הוא הנתבע 1 אשר הנתבע 2 שיגר לו הודעת צד ג'.
נשוא התביעה:
5. הסכם מכר לרכישת מגרש לבנייתם בשל - 2 קוטג'ים בשטח של 500 מ"ר בחלקה 94 בגוש 3946 - (הנמצא בין דרך משה דיין, מחלף ראשון לציון, והמשך רחוב רוטשילד, ונתיבי איילון במערב ראשון לציון), עליו חתמו התובעים כקונים ב - 25.6.92 עם גדעון הר נוי, הנתבע 1, המוכר, כאשר עו"ד יורם שלמון, הנתבע 2 ייצג את התובעים, איתר עבורם את העסקה ערך את ההסכם והיה אמון על ביצועו עבורם.
6. התובעים טוענים, בקליפת אגוז, כי הר נוי הפר את הסכם המכר עמם בהפרה יסודית, נהג בחוסר תום לב, הטעה את התובעים, עיוול כלפיהם בעוולת תרמית, וחרף הסכמתו לבטל ההסכם ולהחזיר לתובעים את כספם, התחמק ולא השיב להם הכספים ששילמו וכן סירב לפצותם בגין נזקיהם.
7. התובעים טוענים עוד כי עו"ד יורם שלמון אשר שימש עורך דינם שייצגם בעסקה - לא פעל במיומנות סבירה, אלא פעל בהתרשלות ובחוסר זהירות, תוך העדפת אינטרס אישי שלו על פני טובתם, ולכן הינו חייב לפצותם בכל נזקיהם.
על טענתם בדבר העדפת אינטרס אישי שלו על פני טובתם, לא עמדו התובעים בסיכומיהם ועל כן לא אזקק עוד לטענתם זו.
הרקע להתקשרות בהסכם המכר
8. המנוח יצחק אדלר ז"ל, היה בעל מניות ומנהל בחברת זיק יצחק בגוש 3946 בע"מ (להלן: "זיק יצחק"). חברה זו הינה בעלת מניות בחברה הנקראת 0514 מספר ארבע עשרה בע"מ (להלן: "חברת 0514").
חברת 0514 הינה אחת מעשרות בעלים - במושע - של מקרקעין בשטח 1,126,864 מ"ר בגוש 3946 בחלקה 94 בחולות ראשון לציון מערב.
בחברת 0514 עשרות בעלי מניות במקרקעין נוספים על המקרקעין בגוש 3946 חלקה 94, בחולות ראשון לציון מערב.
9. בחודש אפריל 1992, פגש עו"ד שלמון בהר נוי אשר ניסה לעניין אותו במכירת מגרשים בחולות ראשון לציון מערב בחלקה 94 בגוש 3946, שלפי דבריו, היו בחלקים שייכים לו אישית, ובחלקים שייכים לזיק יצחק בע"מ, שבעליה הוא יצחק אדלר כאמור. לדברי הר נוי היה סיכום בינו לבין יצחק אדלר, שהר נוי קונה מאדלר מגרשים, עליהם לפי דבריו גם שילם לאדלר חלק מהמחיר ונחתם חוזה ביניהם. (נספח א' לתצהיר שלמון)
10. הר נוי הציג לשלמון פרוטוקול אסיפה של זיק יצחק בע"מ המאשר מכירת 20 מניות הצבעה ו - 40 מניות רכוש להר נוי או חברה בבעלותו - חברת קרית נוה יצחק בע"מ תמורת 750,000 $, כשמס שבח חל על הר נוי (נספח א' לתצהיר שלמון) וכמו-כן הציג בפני
ו 3 יפויי כוח:
האחד - של זיק יצחק בע"מ;- המסמיך את עו"ד הר נוי למכור ולהעביר מניות ב 0514 לפעול לפירוקה, לנקוט בהליכי רישום הזכויות במקרקעין שמניות הרכוש מקנות [מוצג 13].
השני - של יצחק אדלר;
המסמיך את עו"ד הר נוי למכור , ולהעביר מניות רכוש בחברה 0514, לקבל לשמו את המניות בדרך של מכר, בין בתמורה ובין שלא בתמורה. לפעול לפירוק החברה 0514 , ולנקוט בהליכי רישום הזכויות במקרקעין שמניות הרכוש מקנות [מוצג 12] שניהם לביצוע מכירה של מניות רכוש כל המקרקעין שלהם בגוש 3946 חלקה 94 וכן ולביצוע מכירה של מניות רכוש ומניות הצבעה של זיק יצחק בע"מ בחברת 0514 -
וכן יפוי כוח נוסף, שלישי - - שהסמיך את הר נוי לפעול בשמו של יצחק אדלר וזיק יצחק בגוש 3946 בע"מ ולהשתתף באסיפות של חברת 0514 להצביע בשמו ובשם זיק יצחק בגוש 3946 בע"מ בכל אסיפה ולדרוש בשמו ובשם זיק יצחק בגוש 3946 בע"מ בכינוס אסיפה שלא מן המניין לצורך קבלת החלטה מיוחדת בדבר פירוק מרצון ולזמן אסיפה שכזאת [מוצג 11] בהצבעות בחברה 0514. (מוצגים 11).
שלושת יפויי הכוח היו חתומים בחותמת "נתקבל" ע"י משרד מס שבח ברחובות. (על פי סעיף 51 (3) לחוק מסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה) תשכ"ג-1963) (להלן: "חוק מס שבח").
11. על פי עדותו, התרשם עו"ד שלמון מן העובדה שהוצגו בפני
ו פרוטוקול ישיבת זיק יצחק וגם יפויי כוח חתומים שהוגשו לשלטונות מס שבח - ועובדה זו היה בה, כעדותו של עו"ד שלמון.
[סעיף 7-8 לתצהיר עדות ראשית שלמון]:
"משום מתן יתר תוקף לאמון שנטע בי הר נוי לא רק בהיותו עורך דין שעיסוקו במקרקעין; אלא גם בזכות הרכישות שטען להן ובזכויות לביצוע עסקאות מקרקעין".
12. כך יצא שבחלוף כחודשיים, כאשר פנו התובעים לעו"ד שלמון בשאלה האם הוא יודע על אפשרות לרכישת מגרש, הביא לידיעתם את מגעיו של הר נוי איתו ואת רצונו של הר נוי למכור מגרשים לבנייה כפי שהם חיפשו. לתובעים הוצעה באותה עת הצעת רכישה ע"י עו"ד עמירם אילון מראשל"צ, בדרך של רכישת 2 מניות בחברת מקרקעין, אלא שהתובעים החליטו לגשת לעסקה של מגרש לבנייה. עו"ד שלמון הציע לתובעים עסקה לרכישת קרקע מהר נוי, לבניית 2 קוטג'ים בחולות מערב ראשון לציון, והבהיר להם כי מדובר בעסקה מצויינת. לטענתם אף אמר להם כי העסקה הזו תאפשר להם למכור חלק מהקרקע, ולממן באמצעות כך את בניית ביתם תוך כשנתיים.
החתימה על הסכם המכר
13. ביום 25.6.1992 בערב, נפגשו עו"ד שלמון והתובעים עם הר נוי, בבית של הר נוי ברמת אפעל. הר נוי נסח וערך את הסכם המכר ולפיו, רכשו התובעים מגרש לבניית 2 קוטג'ים בגוש 3946 חלקה 94. במעמד חתימת ההסכם שילמו התובעים להר נוי 30,000 $ שווה ערך בש"ח.
14. על פי עדותו של עו"ד שלמון, עוד קודם ליום חתימת הסכם המכר - 25.6.92 - בדק ברשם החברות, ומצא שחברת זיק יצחק בע"מ ויצחק אדלר הם בעלי מניות רכוש בחברת 0514. כמו-כן בדק ומצא שחברת 0514 הייתה רשומה בפנקסי רישום המקרקעין בחלקה 94. עוד העיד עו"ד שלמון כי בדק בעיריית ראשל"צ שתוכנית רצ/39/1/א קיבלה תוקף, ועל פיה ניתן לבנות למגורים וילות בלבד. כן העיד כי בדק אצל השמאי אלראי, בבדיקה טלפונית - כי חברת 0514 תקבל כ - 70 מגרשים בתכנית רצ/39/1/א. (השמאי אלראי מונה ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשל"צ לערוך טבלאות תשלומי איזון בחלקה 94).
15. בדיקה נוספת שערך עו"ד שלמון לטענתו, הייתה של יפויי הכוח - שכאמור הוצגו בפני
ו - האחד של אדלר, השני של זיק יצחק בע"מ, והשלישי המייפה את כוחו של הר נוי להצביע בחברה. באחד מיפויי הכוח נרשם שהמניות נשוא יפוי הכוח אמורות היו לעבור לשמו של הר נוי. בנוסף, בדק עו"ד שלמון בשיחה טלפונית עם פקיד במס שבח שיפויי הכוח אכן הופקדו. ואמנם - פקיד מס שבח אישר לעו"ד שלמון שיפויי כוח אלה הופקדו ע"י הר נוי במשרדי מס שבח, והחותמת המעידה על הפקדתם היא אוטנטית.
16. בכל אלה ראה עו"ד שלמון בדיקה מספיקה, סבירה וראויה של העסקה שבה המוכר הוא עורך דין הר נוי.
17. בחוזה המכר עצמו מעיד עו"ד שלמון כי נקט באמצעי זהירות להבטחת זכויותיהם של התובעים:
א. תשלום על חשבון של 30,000 $ בלבד שאינו עולה על 1/3 מגובה העסקה (90,000 $) שהיה לדעתו תשלום חלקי סביר באותן נסיבות;
ב. התחייבות של עו"ד הר נוי לרישום שעבוד במשרד רשם החברות על 2 מניות של אדלר מתוך 40 מניות בחברת זיק יצחק בע"מ;
ג. ערבות אישית של עו"ד הר נוי לסך 30,000 $ עד לרישום הערת אזהרה על שם התובעים;
ד. אופציה חוזית לסיום ההסכם שלפיה העדר אישור טבלאות האיזון בתוך שנתיים - מזכה את התובעים להשבת הכספים.
18. על כל אלה, מעיד עו"ד שלמון:
"לפי מיטב הבנתי, ניסיוני ושיפוטי המקצועי, ונוכח הבדיקות המקדמיות מצד אחד והבטחונות השונים המצויים בהסכם מצד שני - לא הייתה מניעה לחתימת ההסכם ביום חתימתו וכי שנערך".
ואכן עו"ד שלמון המליץ לתובעים לחתום על הסכם המכר כפי שאמנם עשו בנוכחותו, בביתו של הר נוי בליל 25.6.92.
19. למחרת ההסכם, חתמו התובעים על טפסי המש"ח. הטופס עצמו הוגש ביום 26.7.92 ע"י הר נוי לשלטונות מס שבח. לאחר שהעסקה נחתמה ודווחה למס שבח - הרי שלמעט הסדרת רישום השעבוד ברשם החברות על 2 מניות של אדלר בחברת זיק יצחק - לא היה נושא שהצריך את טיפולו השוטף של עו"ד שלמון.
20. בדיעבד, הסתבר כי עו"ד שלמון לא ביצע את רישום השעבוד. משום כך, לא עמדה בטוחה זו, יהא משקלה ומעמדה אשר יהא, לטובת התובעים (אשר לא היו מודעים לכך כלל, שכן - כאמור - סמכו על עו"ד שלמון כי יטפל בהם ויגן על האינטרסים שלהם).
21. במהלך השנתיים אשר חלפו לאחר חתימת החוזה עמדו התובעים, מדי פעם בפעם, בקשר עם עו"ד שלמון וביקשו לדעת כיצד מתקדם הטיפול בעיסקת רכישת המגרש וזה אמר להם כל אותה עת כי עליהם להתאזר בסבלנות וכי כל העניינים הצריכים השלמה - יסתדרו.
22. בשלב כלשהו (המועד המדוייק אינו ידוע ולא הוכח) נכנס לתמונה בנם של התובעים - נתי מור.
מעורבותו של נתי מור בנושא הסתכמה בקבלת עדכון מפעם לפעם מן הנתבע מס' 2. הא ותו לא.
כאן המקום לציין כי הן לתובעים והן לבנם אמר הנתבע מס' 2 כל אותה עת כי יש להמתין בסבלנות וכי העסקה אומנם תושלם בבוא העת ואני מאמינה לעדותו של עו"ד שלמון כי כך אמנם האמין באותה עת.
מצגי הר נוי - כשלון העיסקה
23. אדגיש תחילה כי הר נוי מודה ואינו כופר בזכות התובעים לדרוש את ביטול ההסכם על פי ס' 3 [א] שבו וכן זכותם להשבה, כך עולה ממכתביו ששיגר לב"כ התובעים מיום 5.4.97 [מוצג 71] ומכתבו מיום 5.4.97 [מוצג 72].
24. אני קובעת כי המצגים המופרכים שהציג הר נוי בפני
התובעים (ואשר בהם הודה) - היוו הפרת ההסכם על ידו בהפרה יסודית - ועל כן זכאים התובעים לפיצוי בשל מלוא נזקיהם ועגמת הנפש שנגרמה להם, הן מכח חוסר תום ליבו של הר נוי במו"מ לקראת חתימת ההסכם - והן מכח ההטעייה ומכוח חוסר תום ליבו במהלך קיום ההסכם. אבאר טעמי.
25. עיון בהסכם המכר מעלה, כי זהות המוכר לא הוגדרה בהסכם המכר.
בהסכם המכר [מוצג 1] נרשם כי "המוכר" הינו עו"ד גדעון הר נוי. ב"הואיל" מס' 3 להסכם צויין כי "המוכר" יהא זכאי לאחר פירוק החברה לרשום לשמו או לשם מי שימצא לנכון זכויות בקרקע המיועדת לבניית 7.76 קוטג'ים.
26. דא עקא שבמש"ח - טופס הדיווח ומס שבח - [מוצג 4] נרשם שינוי שם המוכר ל"זיק יצחק בע"מ". התובעים לא התקשרו עם חברת זיק יצחק בע"מ ושמה איננו מאוזכר בהסכם המכר. מי הוא איפוא המוכר?
27. זהות המוכר, כך נראה - לא היתה ברורה אפילו להר נוי עצמו. בחקירתו הנגדית העיד כי מכר את הקרקע לתובעים מכח יפוי כח מאדלר [עמ' 35 שורה 7]. קודם לכן, העיד שהוא חושב שהוא באופן אישי התקשר עם התובעים. [עמ' 34 שורה 25]. כאמור, בתחתית הסכם המכר רשום "לפי יפוי כח בשם יצחק אדלר" ובחקירתו הנגדית העיד הר נוי ואמר "אני לא מכרתי בשם אדלר. מכרתי כמו שכתוב בהסכם" 35 שורה 13] בהסכם נכתב פעם אחת שהמוכר הוא עו"ד הר נוי ופעם שנייה עו"ד הר נוי לפי יפוי כח בשם אדלר. ופעם שלישית מדוע למס שבח מדווחים שהמוכר הוא זיק יצחק בע"מ. השאלה מיהו המוכר על פי הסכם המכר נותרת איפוא ללא הכרעה בעדויות.
28. עיון ביפוי הכח מאת אדלר יצחק [מוצג 11] , מגלה כי אדלר הסמיך את הר נוי - להשתתף באסיפות של חברת 0514, להצביע בשמו ובמקומו באסיפה של חברה זו, ולדרוש כינוס אסיפה שלא מן המניין. אין ביפוי כח-מוצג 11 - מאת אדלר דבר המעניק להר נוי זכויות למכור קרקע השייכת לאדלר יצחק. יפוי הכח הזה הסמיך את הר נוי לבצע פעולות טכניות בלבד של השתתפות והצבעה באסיפות - ולא מכר מקרקעין .
29. יפוי הכח השני מוצג 12 - הינו מחברת אדלר ויפוי הכח השלישי - מוצג 13 הוא מחברת זיק בע"מ. גם שני יפויי הכח הללו אין בהם כדי להראות כי בעת שחתם הר נוי על ההסכם - וככל שחתם באופן אישי - היו לו זכויות כלשהן בקרקע שבבעלות 0514.
ככל שהר נוי חתם על הסכם המכר בשם מר יצחק אדלר - הרי לא היה לו יפוי כח כדין מיצחק אדלר, המאפשר מסירה של המקרקעין, או מניות או חלק מהן.
30. הר נוי אף הציג בפני
התובעים הסכם בין זיק יצחק, חברת 0514 וחברה בבעלותו בשם קריית נווה יצחק בע"מ. אלא שהחוזה לא נחתם כלל ע"י שניים מהצדדים אלא על ידו [עמ' 67 שורה 21].
הקשר בין החוזה הזה [נספח יח [1] ] לתצהיר שלמון לבין העיסקה נשוא התובענה אף הוא לא הובהר ע"י הר נוי.
31. 31. בהואיל מס' 2 להסכם המכר מצויין כי ת.ב.ע. ר"צ 1/39 אושרה ביחס לשליש מחלקה 94 בגוש 3946. מסתבר, שלמצג זה לא היה כל בסיס. זאת למדים אנו ממכתבו של עו"ד שלמון מיום 17.11.93 [מוצג 34] ששוגר כמעט שנה וחצי לאחר חתימת ההסכם, ובו שואל הנתבע 2 "מה התחדש עם אישור תוכניות המתאר בחלקה". ממכתב עירית ראשל"צ [מוצג 62] לאחר חתימת ההסכם - טרם הופקדו כלל טבלאות ההקצאה - שללא אישורן החוקי -אין תוקף חוקי לת.ב.ע. כולה.
32. בהואיל מס' 2 להסכם הוצהר, כי לאחר פירוק החברה 0514 יהיה הר נוי זכאי לרשום לשמו או למי שימצא לנכון - זכויות בקרקע המיועדות לבניית 7.76 קוטגי'ם.
בעדותו בבית המשפט הודה הר נוי כי לא זו בלבד שכלל לא הסביר לתובעים הרוכשים טרם חתימת ההסכם באיזה שלב מצויים הליכי הפירוק, דהיינו, כי טרם החלו - אלא אף הודה כי ניסה להתחיל בהליכי פירוק החברה - ונכשל [עמ' 32 שורות 11-18]. כן הודה הר נוי כי לא יידע את התובעים על כשלונו לכנס אסיפה שלא מן המניין לצורך קבלת החלטה על פירוק מרצון.
הר נוי הודה בבית המשפט כי המצג בדבר הזכויות לבניית 7.76 קוטג'ים מקורו בחוו"ד פרטית שהזמין מן השמאי אלראי - אשר קבעה הנחה שאלה יהיו זכויותיו [עמ' 33 שורות 1-2].
33. המפתיע מכל - בחקירתו בבית המשפט, הודה הר נוי כי מסר לעו"ד פרייטג, ב"כ יורשי יצחק אדלר, את שלושת יפויי הכח שהיו בידיו מוצג 11,12, 13 מבלי ליידע את התובעים או את באי כוחם. יפויי הכח שהיוו על פי מצגיו של הר נוי הסמכה לכאורה לחתום על הסכם המכר נמסרו לידי יורשי המנוח יצחק אדלר ז"ל, [עמ' 36 שורות 21,25], ולא היו עוד בידיו של הר נוי לשם מימוש עיסקת המכר של התובעים. כשנשאל בעדותו מדוע החזיר את יפויי הכח לידי ב"כ היורשים של יצחק אדלר ז"ל - השיב כי באותה עת יצא מאשפוז במחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח תל השומר [37 שורות 1-13]. כך, מובן כי הר נוי אשר הסתמך בעת חתימת הסכם המכר על יפויי הכח, ואלה נטלו ממנו או שהוא מסר אותם, היתה עליו חובה ליידע את התובעים כי אין בידיו יפויי כח לביצוע העיסקה - והוא לא עשה כן.
34. הפרה נוספת שהפר בה הר נוי את ההסכם - הוא לא שילם כלל את מס השבח כמתחייב מסעיף 8 להסכם ולא שילם את מס הרכוש וחוב לעירייה, כמתחייב מסעיף 7 להסכם, [עמ' 34 שורות 3-17]. עוד אישר הר נוי בעדותו כי היו חובות עתק למס רכוש , וחוב בגין היטל השבחה. מכאן, שההצהרה שנתן הר נוי בהסכם עם התובעים בעניין העדר חובות לצד ג' על הקרקע היתה לא נכונה. כשנשאל על כך - השאיר את פרשנות הדברים לשואל [עמ' 34 שורה 23]. יתר על כן -בעדותו בבית המשפט העיד, בסתירה לכתוב בהסכם המכר כי "לא מופיע בחוזה מילה שהנכס נקי מכל חוב" [עמ' 49 שורות 6-7]. לא זו אף זו, שבעדותו העיד כי בעת חתימת ההסכם לא יכול היה להיות חוב בהיטל השבחה [עמ' 49 שורה 16] - זאת לעומת האמור במכתבו מיום 1.6.92, בו טען כי קיים חוב של 4.5 מיליון ₪ בגין היטל השבחה [מוצג 6].
35. הנה כי כן- הר נוי אכן הטעה והונה את התובעים במצגים לא נכונים ולא עמד בהתחייבויותיו החוזיות תוך שאין בפיו ולו הסבר דחוק.
כך גם לא יכול היה ליתן הסבר מדוע לא העמיד אף בטוחה [ערבותו האישית] אותה התחייב להעמיד לזכות התובעים, ובתוך 2 שעות ["אין לי תשובה עמ' 41 שורה 11].
התובענה כנגד הנתבע 1, גדעון הר נוי הוכחה איפוא על כל רכיביה. לאחר שאין חולק כי במעמד חתימת ההסכם בביתו של הר נוי, שילמו התובעים לידי הר נוי 30,000$ שווה ערך בש"ח, בהתאם להנחיית עו"ד שלמון שילמו מס רכישה בסך 10,971 ₪ [מוצגים 2,15] וכן שילמו לעו"ד שלמון סך 3,260 ₪ כשכר טרחתו [מוצג 3].
36. התנהלותו של הר נוי במשפט עוררה בליבי תמיהות. הר נוי לא הגיע לכל הדיונים. וכאשר הגיע - איחר. [עמ' 37]. הר נוי ביקש רשות להגיש הודעת צד ג' כנגד משפחת אדלר - ובית המשפט התיר לו [עמ' 5 98,12,14]. אולם הודעת צד ג' נגד משפחת אדלר - לא הוגשה. בכתב ההגנה [סעיף 18] טען כי בכוונתו להגיש תביעה נגד זיק יצחק בע"מ. התביעה לא הוגשה. כשנשאל על כך, העיד: "אין לי מעמד" [עמ' 40 שורה 17] אפנה עוד לאמור בפרוטוקול בעמ' 59- 60 כדי להצביע על התנהלותו הבלתי מקובלת בדיון.
37. בדיון הודה הר נוי כי ריצה עונש מאסר לאחר שנגזר דינו במשפט בו נקבע כי מעל בכספי לקוחות , וכי רשיון עו"ד שלו נשלל ממנו לצמיתות. סתירות נתגלו בעדותו בחקירה הנגדית, ועדותו לגבי עובדות ללא בסיס כלשהן, כגון - טענתו כי רשם מישכון על מניות לטובת התובעים: בחקירתו הסתבר כי המדובר במוצג 32 ואת המשכון רשם אצל רשם המשכונות [43 שורה 5]. מוצג 32 הוא תעודת רישום שיעבוד ברשם החברות של 2 מניות בחברה 0514- כשברור שזו טעות ולאחר שהתגלתה נמחק השיעבוד, שאין חברה משעבדת מניות של עצמה, ובוודאי שלא אצל רשם משכונות.
38. הר נוי נשאל מדוע לא השיב לתובעים את כספם לאחר שקיבל את הודעת ביטול ההסכם. בתחילה, העיד, כי הם לא ביקשו את הכסף. אח"כ הודה, כי ביקשו ממנו את ההחזר פעמים רבות. לבסוף טען, כי אינו יכול להחזיר - כי אין לו [עמ' 33].
39. כל אלה מעלים תמונה עגומה של הר נוי כאדם לא אמין, המפריח הצהרות וסיסמאות המנותקות מן המציאות , ומי שאיננו מקיים התחייבויותיו על פי הסכם מכר חתום.
40. בהתאם להוראות סעיף 5 ג' להסכם - ערב הר נוי בכל מקרה, אישית, לתשלום בסך 27,500 $ [לאחר שכבר החזיר 2,500$] אותם שילמו לו התובעים. אפילו הייתי מקבלת את טענת הר נוי, כי ערך הסכם עבור אדלר יצחק או זיק יצחק בע"מ או שניהם גם יחד - ובין אם ערך את הסכם המכר בשמו - הרי הוא חייב בהשבת הסכום לתובעים אף מכח הוראות חוק הערבות, תשכ"ז - 1967.
באשר לחבותו של הר נוי כלפי התובעים - זו - כפי שציינתי לעיל מקובלת גם על הר נוי עצמו.
במכתבו של הר נוי מיום 5.4.97 (מוצג 72) אישר הר נוי והודה כי אין הוא מתכחש ואין הוא כופר בזכותם של התובעים לבטל את ההסכם אותו כרתו עימו ובעקבות כך - זכותם להשבת הכספים אותם שילמו לו על חשבון מחיר העסקה.
אין חולק כי הר נוי אף השיב לתובעים סכום של 2,500$, על חשבון המגיע להם ממנו, אלא שבכך הסתפק ולא שילם להם סכום נוסף כלשהו.
בעצם ביצוע התשלום יש לראות, ככל שיש בכך צורך מעבר להודאתו של הר נוי בחבותו במכתבו מוצג 72, משום הסכמה והודאה מצידו באחריותו להסכם; הפרתו וחובת התשלום החלה עליו עקב כך, הן של הסכומים ששולמו לו ואשר החזרתם נובעת מביטול ההסכם, הן דמי ההמתנה הקבועים בהסכם והן פיצויים על הנזקים שנגרמו לתובעים עקב מעשיו ומחדליו כלפיהם.
41. לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי על הר נוי שהונה את התובעים, עיוול כלפיהם בעוולת תרמית, הטעה אותם, ונהג בחוסר תום לב - והמשיך בכך אף לאחר חתימת ההסכם - להשיב להם 27,500 $ וכן "דמי המתנה" כאמור בסעיף 3 [ב] להסכם בסכום של 10,000 $, החזר שכ"ט בסך 3,260 ₪, והחזר סך של 10,971 ₪ בגין מס רכישה ששילמו וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש שגרם לתובעת 1 בסך של 45,000 ₪ [לאחר שהתובע לא התייצב במשפט].
"חובות הנתבע 2"
42. טוענים התובעים כי הנתבע מס' 2 התרשל בפעולותיו, פעל בחוסר מיומנות, בחוסר זהירות, תוך עצימת עיניים וזלזול, כאשר הפעולות אותן ביצע (או נמנע מלבצע) - היו שלא לטובת לקוחותיו - התובעים.
43. מחדליו של הנתבע מס' 2, לגרסת התובעים, באו לידי ביטוי בדברים הבאים:
1. 1. אי הגדרת זהות המוכר;
2. 2. אי בדיקה רצינית ומקצועית של המצגים בהסכם;
3. 3. העדר בטוחות;
4. 4. מעמדה הבעייתי של חברה 0514;
5. 5. העדר דרישה לבטוחה לתשלום מס שבח מקרקעין;
6. 6. העדר הצעה לתובעים "לצאת" מן העסקה;
7. 7. פעולה בניגוד לדרישת התובעים לרכוש קרקע במגרש ספציפי וידוע.
44. בהמשך יש לבחון האומנם ביצע (או חדל) הנתבע את האמור ואם אומנם כך - האם יש בכך משום התרשלות כלפי התובעים, אם לא.
45. התובעת המנוחה העידה על יחסה לנתבע מס' 2 בעמ' 24 לפרוטוקול ובעמ' 25 לפרוטוקול.
בעדותה הבהירה התובעת כי אמונה בנתבע מס' 2 היה מוחלט ובלתי מסוייג. תימוכין לכך אנו מוצאים גם בעדות בנם של התובעים המאשר בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי אמונם של התובעים בעורך-דינם - הנתבע מס' 2- היה מוחלט (ר' סעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית של נתי מור, אשר לא נסתר בחקירתו הנגדית).
46. תפקודו של הנתבע 2 במעמד עריכת הסכם המכר, עובר לחתימה עליו, כפי שהוכח בבית המשפט מצביעה על חוסר מיומנות וחוסר זהירות בולטים. הוכח, כי ההסכם נערך על ידי הר נוי. הוכח, כי נוסח ההסכם הוצג בפני
עו"ד שלמון בליל חתימתו.
מיהו המוכר
47. עו"ד שלמון לא עמד על כך שההסכם יגדיר בבירור מי למעשה התקשר עם התובעים בהסכם ומכר להם את "הזכויות בקרקע". חובתו כעורך דין המגן על זכויות התובעים - הרוכשים לבדוק זאת היטב בטרם חתימת ההסכם ולדאוג, כי המוכר בעל הזכויות בקרקע יצויין באופן ברור בהסכם .
48. כאמור, ב"הואיל" מס' 3 צויין כי "המוכר" יהא זכאי לאחר פירוק החברה לרשום לשמו או לשם מי שיימצא לנכון זכויות בקרקע המיועדת לבניית 7.76 קוטג'ים. וזאת על סמך יפוי כח בלתי חוזר מאת יצחק אדלר בעלים של 54 מתוך 487 מניות רכוש של החברה שהופקד במס שבח רחובות ביום 12.4.92 להשתתף ולהצביע באסיפות של 0514 [לדרוש כינוס אסיפה שלא מן המניין]. בסעיף 16 לתצהירו ציין עו"ד שלמון כי המוכר הוא גדעון הר נוי אישית. אלא שבתחתית ההסכם רשום: "גדעון הר נוי לפי יפוי כח בשם יצחק אדלר".
49. בחקירתו הנגדית לא ידע כלל עו"ד שלמון לתת הסבר כיצד נכתב בהסכם פעם אחת שהמוכר הוא עו"ד גדעןו הר נוי אישית ופעם שנייה "לפי יפוי כח בשם אדלר יצחק". במיוחד, נוכח העובדה שיפוי הכח שניתן מאדלר יצחק, והוצג בפני
עו"ד שלמון על פי עדותו [מוצג 11] הסמיך את הר נוי להשתתף באסיפות של חברה זו ולדרוש כינוס אסיפה שלא מן המניין לצורך פירוקה מרצון. אין ביפוי הכח מאת אדלר יצחק העברה של זכויות במקרקעין לאדלר יצחק. אם ביצע הר נוי את המכירה בשם יצחק אדלר, לא היה לו כל יפוי כח מיצחק אדלר המאפשר מסירה של המקרקעין.
50. עובר לחתימת ההסכם לא בדק עו"ד שלמון, כי בידי הר נוי יפוי כח מיצחק אדלר המאפשר אפילו העברה של מניות באיגוד מקרקעין. עו"ד שלמון בעדותו, לא יכול היה להצביע על יפוי כח אחד מוגדר, שבדק והבין שמכוחו מתבצעת העיסקה.
לתצהיר עדותו הראשית, צירף עו"ד שלמון פרטיכל וחוזה של חברת זיק בע"מ- שאיננה נזכרת כ"מוכר" בהסכם [מוצג 10].
כשנשאל עו"ד שלמון בחקירה הנגדית האם הסכים לשינוי ההסכם או פעל לשינוי , כך שה"מוכר" תהיה זיק יצחק שהינה חברה בע"מ, (לאחר שהעיד בתצהירו , כי יעץ להר נוי, בכדי לחסוך במס שבח, לציין, כי המוכרת הינה זיק יצחק וכך יוכל לחסוך בתשלום מס שבח של 12%, וכפי שאומנם דיווח הר נוי בתיקון הודעת שומה למס שבח) - השיב: "אני חושב שאתה נתפס לנקודה לא רלוונטית" [עמ' 57 שורה 4]. במילים אחרות, גם אם הבין עו"ד שלמון לאחר חתימת ההסכם, כי שאלת זהות המוכר בהסכם המכר איננה מוגדרת - לא פעל לשינוי או תיקון המצב.
51. כשנשאל עו"ד שלמון על הסתירה בין הגדרת המוכר "עו"ד הר נוי" בראש ההסכם לבין החתימה " הר נוי עפ"י יפוי כח מאת יצחק אדלר" - לא השיב, ולא נתן הסבר אלא: "אני חוזר על תשובותי הקודמות" [עמ' 56 שורה 20].
52. במהלך עדותו בבית המשפט העיד עו"ד שלמון כי "הר נוי רכש זכויות מאדלר
והוא מכר כמוכר" [עמ' 64 שורה 5]. אלא, שהודה , כי לא בדק אם המניות עברו על שם הר נוי [עמ' 57 שורה 9]. אי בדיקת שטרי העברת המניות ורישום ההעברה ברשם החברות - הינו מחדל בתפקודו המקצועי של עו"ד שלמון כעורך דין, לאחר שהודה: "לא התייחסתי כל כך לשרשרת הקודמת" [עמ' 69 שורה 3] [עמ' 56 שורה 9]. רק בעדותו בתצהירו הציג גירסה לפיה הסתמך על יפוי כח של חברת זיק יצחק בע"מ - אשר כלל לא היתה צד להסכם- ולמעשה, לא ווידא שבידי הר נוי יפוי כח דין , המאפשר להר נוי לקבל המקרקעין לרשותו.
53. בעניין זה, כבר חיווה דעתו נשיא בית המשפט המחוזי דאז, ד"ר א. וינוגרד בהחלטתו [מוצג 59 ] באמרו:
"אין בידי הר נוי כל מסמך אשר על פיו רכש את המניות מאת יצחק אדלר ז"ל, מהעובדה שההסכם בין עו"ד הר נוי וה"ה מור נעשה לא בשם החברה - אלא ע"י עו"ד הר נוי אישית, מראה שעו"ד הר נוי לא הסתמך על יפוי הכח שהוא מציג, כמיופה הכח של החברה, שאילו כך היה, החוזה צריך היה להעשות בין החברה לבין "ה"ה מור".
54. יתרה מכך, כעו"ד סביר, כשראה שהר נוי מציין בסוף ההסכם "על פי יפוי כח מאת אדלר יצחק", היה עליו לברר ולדרוש את יפוי הכח, ולברר מה הן הזכויות של אדלר במקרקעין. גם זאת לא עשה [עמ' 63 שורה 19]. מכאן, נסתרת אף עדותו של עו"ד שלמון בסעיף 7 לתצהירו כשכתב, כי הסתמך על יפוי כח של יצחק אדלר לביצוע מכירה של מגרשי המקרקעין השייכים למייפה הכח. יפוי הכח היחיד שהציג לו הר נוי מאת אדלר יצחק [מוצג 11] הסמיך את הר נוי כאמור להצביע במקומו באסיפות החברה ולזמן אסיפה מחוץ למניין, אך לא להעביר זכויות במקרקעין.
55. עו"ד שלמון הודה, כי הסתמך אף על נספח א [1] לתצהירו שהוא נוסח/ טיוטה של ההסכם בין זיק יצחק, חברה 0514 וחברת קרית נווה יצחק- נחתם על ידי שניים מהצדדים [עמ' 67 שורה 21] ולא יכול היה לתת הסבר על הקשר שבין חברת קרית נווה יצחק - כמסתבר בבעלות הר נוי - לבין הסכם המכר עם התובעים.
בניית 70 קוטג'ים על פי התב"ע
56. כאמור, בהסכם המכר ב"הואיל" מס.2, צויין, כי על 1/3 מחלקה 94 אושרה ת.ב.ע רצ/ 1/39 א' , ולפיה לחברה 0514 זכויות בקרקע לבניית 70 קוטג'ים. מסתבר, כי מצג זה לא היה נכון בעליל.
כך עולה ממכתב עירית ראשון לציון מיום 21.5.95 [מוצג 62] לפיו כמעט שלוש שנים לאחר חתימת ההסכם טרם הופקדו כלל טבלאות ההקצאה, אשר עו"ד שלמון בעדותו אישר, כי ללא אישורן אין תוקף חוקי לתב"ע כולה [עמ' 83 שורה 8].
עו"ד שלמון עצמו במכתבו להר נוי מיום 17.11.93 (שנה וחמישה חודשים לאחר חתימת ההסכם) שואל "מה התחדש עם אישור תוכניות המתאר בחלקה" [מוצג 34].
57. כשנשאל עו"ד שלמון אם המצג , כי על 1/3 החלקה אושרה התב"ע ולפיה זכויות בקרקע לבניית 70 קוטג'ים היה נכון ביום חתימת ההסכם לפי בדיקותיו, השיב: "אני לא מוכן לענות נכון או לא נכון" [עמ' 57 שורה 8] בהמשך ציין עו"ד שלמון, כי למד מהשמאי אלראי שלחברת 0514 יש 70 קוטג'ים [עמ' 57 שורה 12]. אלא שהסתבר, כי השמאי אלראי ערך ביולי 1992 חוות דעת פרטית לפי הזמנת הר נוי, להערכת שוויה של חברת 0514, ואין המדובר בטבלאות איזון מאושרות [מוצג 8 78]. על כך נשאל עו"ד שלמון בבית המשפט, כיצד ניתן היה לדעת לפני אישור פורמלי של טבלאות האיזון , כי לחברת 0514 תהיה זכות ל - 70 קוטג'ים והשיב "לא נכון, אפשר היה לדעת בערך" [עמ' 57 שורה 24].
לשון אחר: עו"ד שלמון כלל לא בדק, כמסתבר, את מצגי הסכם המכר. עו"ד שלמון הודה, כי עד שעבודתו של השמאי אלראי לא היתה מסתיימת בתוקף חוקי - לא ניתן היה לדעת כלל היכן נמצאת הקרקע אותה אמורים היו התובעים לקבל [עמ' 65 שורה 4].
מגרש פינתי
58. בסעיף 3.3. להסכם נאמר, כי לקונים תהא זכות למגרש פינתי. כשנשאל עו"ד שלמון האם נכון שבמועד חתימת ההסכם כלל לא היתה וודאות ש"למוכר" יהיה מגרש פינתי למכירה - השיב: "נכון" . [עמ' 71 שורה 1]. גם בכך מתברר, כי ב"כ הרוכשים לא ערך כל בדיקה בטרם חתמו לקוחותיו על הסכם המכר.
בעדותו בבית המשפט ביקש עו"ד שלמון לתרץ את המצג הלא נכון בהסכם, כאשר העיד כי אילו היה הר נוי מקבל מתוך 7 מגרשים שלו אחד פינתי או שניים, אז מגיע לתובעים המגרש הפינתי וזו תכלית הסעיף.
חוסר זהירותו של עו"ד שלמון והתרשלותו מתבטאים בכך שאישר ללקוחותיו התובעים לחתום על הסכם ובו מצגים לא נכונים, שכלל לא נבדקו על ידו.
7.76 קוטג'ים להר נוי
59. שוב נשאל עו"ד שלמון אלו בדיקות ערך לפני חתימת ההסכם, על מנת לוודא שאכן (כפי שכתוב ב"הואיל" מס. 3 להסכם) - יהיו בידי המוכר זכויות לאחר פירוק חברה 0514 לקרקע מיועדת לבניית 7.76 קוטג'ים והשיב כי:
"... אינו זוכר " [עמ' 73 שורה 6]. אח"כ נזכר , והשיב, כי למיטב זכרונו - לפי בדיקות אלראי - ובעיקר הצהרתו של הר נוי [עמ' 73 שורה 7-6]. הנה שוב - עו"ד שלמון מסתמך על הצהרתו של הר נוי - שאין לה כל בסיס, ואיננו עורך בדיקות עצמאיות משלו על מנת להגן על לקוחותיו.
קרקע נקייה מחובות וזכויות צד ג'
60. בסעיף 10 להסכם, צויין שהקרקע לשני הקוטג'ים נקייה מכל שיעבוד, משכנתא או צד ג'. ממכתבו של עו"ד הר נוי מיום 1.6.1992 - מוצג 6 עולה בבירור , כי זהו מצג שקרי בעליל בהסכם, וכי על פי הודאתו של הר נוי על המקרקעין נשוא העיסקה רובצים חובות עתק: בגןי מס רכוש - בסכום של 1,427,670 ₪ והמתייחס לחלקה 94 [מוצג 80,83] , וכי בנוסף, רובץ על המקרקעין חוב עתק בגין היטל השבחה.
61. 61. מסתבר, כי עו"ד שלמון לא בדק דבר מכל אלה טרם חתימת לקוחותיו על הסכם המכר. עו"ד שלמון הודה, כי החזיק בנסח ישן לפני חתימת ההסכם המתייחס למקרקעין, מתאריך שקדם במספר חודשים למועד החתימה [עמ' 79 שורות 6-7] . כשנשאל על הבדיקות שערך בקשר לחובות או זכויות צד ג' הרובצות על המקרקעין, השיב , כי אינו מבין את השאלה [עמ' 78 שורה 23].
62. בדיקותיו של עו"ד שלמון הסתכמו בבדיקת חוו"ד שמאי מקרקעין וברישומי רשם החברות. כשנשאל אם כעו"ד שייצג את הקונים בעיסקה, לא מצא לנכון לבדוק ולברר את נתוני חוב לצד ג' השיב: "לא" [עמ' 71 שורה 17]. עו"ד שלמון העיד, כי חובות בהיטל השבחה לא היו צריכים להטריד את התובעים שכן, כדבריו - זה לא חוב של החברה, אלא זה חוב של הקונים והעיסקה היתה עיסקת נטו [עמ' 79 שורות 17-20]. עיון בהסכם המכר מעלה , כי עו"ד שלמון לא דאג להגנתם של הקונים שלא יחוייבו בחוב היטל ההשבחה. ולעניין חוב מס רכוש השיב בעדות, כי לחברה 0514 חוב של 700,000 ₪" זה לא כל כך נורא" [עמ' 79 שורה 21].
בהמשך עדותו - העיד עו"ד שלמון כאשר השיב בהתייחס לשאלה שהמצג בהסכם שהקרקע לשני הקוטג'ים נקייה מכל חוב אינו נכון - והשיב: "לשני הקוטגי'ם היא נכונה" - [עמ' 79 שורה 23] וזאת בסתירה לאמור בהסכם המכר שעליו המליץ לתובעים לחתום.
63. מוזרה ביותר היתה עדותו של עו"ד שלמון כאשר טען בבית המשפט , כי הסכם המכר הוא עיסקה לגבי מניות של זיק יצחק, זאת לאחר שכבר העיד, כי עיסקת המכר היא עם עו"ד הר נוי באופן אישי וכי להציג חוב של חברת 0514 זה לא נכון [עמ' 80 שורה 6]. מכל מקום, לא היה בפי עו"ד שלמון הסבר מניח את הדעת, שלא לומר כל הסבר, כיצד חשב שיעברו הזכויות במקרקעין על שם התובעים ללא עיקול - במקרקעין עליהם רובץ עיקול וחוב ענק. עו"ד שלמון לא הצביע היכן דאג בהסכם המכר שהתובעים לא ישאו בחלק יחסי מחוב זה. עו"ד שלמון לא הראה, כי הגן בהסכם על התובעים , כך שהם שלא יצטרכו לשלם בעתיד חובות עתק אלה או חלק מהם- שהרי טען שזו עיסקת נטו. עו"ד שלמון לא הראה כיצד הובטחו התובעים בהסכם, כי אי תשלום חובות עתק אלה לא ימנע מהם קבלת היתר בנייה בעתיד.
64. בהתאם לסעיף 9 להסכם, היה על המוכר להמציא לקונים את האישורים הדרושים ממס רכוש ומהעיריה, לשם העברת המגרש ל - 2 הקוטג'ים לשמם של הקונים, לא יאוחר משנה אחת מיום החתימה ועד 24.6.1993.
עו"ד שלמון אישר שהמוכר לא הציג האישורים כעבור שנה. כשנשאל אם דרש בכתב מהר נוי לקבל את אישורי מס רכוש והעיריה במהלך אותה שנה השיב "לא - כי זה לא נראה לי חשוב באותו רגע נושא מס רכוש והיטל השבחה" (עמ' 80 שורה 26) גם בכך התרשל עו"ד שלמון.
יפוי כח מהמוכר
65. מעיון בהסכם עולה, כי "המוכר" - לא נדרש לחתום על יפוי כח בלתי חוזר לטובת התובעים, ויפוי כח כזה כלל לא ניתן.
לו אכן מכר הר נוי את הזכויות במקרקעין בשם אדלר יצחק - מסתבר, כי לא היה בידיו יפוי כח בלתי חוזר מאדלר יצחק, המאפשר ביצוע מכר הזכויות. גם בכך התרשל עו"ד שלמון ולא פעל כעו"ד סביר ומיומן בעיסקת מקרקעין.
העדר בטוחות
66. כאמור בהסכם המכר, במעמד חתימתם על ההסכם, שילמו התובעים 30,000$ לידי הר נוי. " אמור, בהסכם להבטחת" הסכום, אמור היה להירשם שיעבוד על 2 מניות מתוך 40 שבבעלות זיק יצחק בע"מ תוך 72 שעות ממועד חתימת ההסכם.
השיעבוד לא נרשם במשך זמן ממושך. עו"ד שלמון לא דאג לקבל יפוי כח לבצע רישום השיעבוד בעצמו, ומצא עצמו "רודף" אחר הר נוי ומתחנן , כי השיעבוד יירשם .
67. כשנשאל באשר לבטוחות בעיסקה אמר: "הביטחון ל - 30,000$ היה החוזה. הביטחון היה יפוי הכח של חותם החוזה" [עמ' 72 שורות 9-10]. לאחר שעו"ד שלמון הודה כי הביטחון הוא החוזה ומשהסתבר, כי זהות המוכר לא ברורה ומי שהוא בעל הזכויות לא חתם על יפוי כח - ניתן לקבוע בבירור, כי החוזה לא יכול היה לשמש בטוחה, ובכך טעה עו"ד שלמון , ונהג בחוסר זהירות וסבירות כעו"ד כשלא דאג לבטוחה לסכום ששולם ע"י התובעים.
68. הבטוחה היחידה שנקבעה בהסכם היתה שיעבוד של 2 מניות מתוך 40 המניות ששבבעלות אדלר. מהו הביטחון שב - 2 מניות - שמחזיקה זיק יצחק; מה שוויין של המניות וכיצד נקבע ששוויין הוא 30,000$.
כשנשאל עו"ד שלמון - מה היה הקשר בין המניות ל- 30,000$ ענה: "אני לא זוכר מה גרם לכך להטיל שיעבוד על 2 מניות" [עמ' 75 שורות 9-8]. השיעבוד כעולה ממוצג 61 ביטולו נדרש ביום 27.12.1994 והוא סולק. לדרישת יורשי אדלר יצחק ז"ל אחריותו של עו"ד שלמון עולה אף מכך שמשביטלו התובעים את ההסכם גילו, כי אין כל בטוחה לכספם. המסקנה העולה מן הדברים, כי עו"ד שלמון לא דאג בהסכם המכר לבטוחה של ממש לכספם של התובעים.
69. עו"ד שלמון אישר בעדותו, כי בהסכמי רכישת מקרקעין מקובל לקבוע מנגנון בטחון להבטחת תשלומי מס החלים על המוכר (עמ' 76 ש' 9). כשנשאל עו"ד שלמון איזה בטחון דרש כעורך דין של התובעים - הרוכשים כדי להבטיח את תשלום מס השבח ע"י המוכר, השיב שתשלום מס שבח לא הטריד אותו. הוא הסביר שהרעיון בעסקה היה שיהיה מס שבח מופחת בשיעור 12% (עמ' 77 שורות 2-6) והעיד כי לא מקובל לקבוע בהסכם מנגנון בטחון לתשלום קטן של מס שבח (עמ' 78 שורה 4).
אינני מסכימה עם עמדתו זו של עו"ד שלמון. חובתו של עורך הדין לדאוג לבטחונות לתשלומי המס שאפשר ויהיו כבדים ביותר. הנחה כי יחול שיעור מס מופחת של 12% לא היה לה בסיס מעוגן בעמדת מנהל מס שבח.
ולהיפך: מכתביו של עו"ד שלמון לעו"ד הר נוי לאחר חתימת ההסכם מלמדים כי עו"ד שלמון לא אמר אמת בעדותו לפיה - כביכול תשלומי מס שבח לא הטרידו אותו. די לעיין במכתביו מיום 2/8/93; 17/11/93 ו-5/1/94 (מוצגים 33,34,35) בהם זועק עו"ד שלמון להר נוי כי טרם שולם מס השבח. ועו"ד שלמון נשאר תלוי בחסדיו של הר נוי ובהבטחותיו - כשלא דאג כלל לבטוחה ראויה לתשלום המס ואף בכך התרשל .
רישום הערת אזהרה כיצד
70. ב"הואיל" מס' 3 להסכם נקבע כי חברה 0514 הנה הבעלים הרשומים של למעלה מ-93 דונם בחלקה 94 ושם צוין כי המוכר יהיה זכאי לאחר פירוק החברה (0514) לרשום לשמו זכויות בקרקע המיועדות לבניית מספר קוטג'ים. אלא שעו"ד שלמון הודה בחקירה הנגדית כי פירוק חברה בסדר גודל כזה, שמניותיה מוחזקות בידי בעלי מניות רבים כל כך יכול תיאורטית כדבריו להימשך 200 שנה (עמוד 73 שורה 12, עמ' 74 שורה 12). במילים אחרות, כיוון שללא פירוק חברה 0514 לא יכולה היתה העסקה להתקדם לקראת מימוש, היה מדובר בעסקה שהיתה יכולה להתעכב שנים רבות. מסתבר שעו"ד שלמון לא הביא עובדה זו לידיעת התובעים בטרם חתימת ההסכם - אלא אמר להם כי תוך שנתיים יוכלו לבנות שם בית (ס' 4 לתצהיר התובעת). מסתבר כי עובר לחתימת ההסכם לא בדק עו"ד שלמון באיזה שלב מצוי הליך פירוק 0514. מנספח ח' לתצהיר עו"ד שלמון עולה כי בשנת 94, 7 שנים לאחר חתימת ההסכם, טרם החלו הליכי פירוק החברה 0514.
71. לפיכך נשאל עו"ד שלמון אם נכון שכל עוד לא פורקה חברה 0514 - לא היה לתובעים שום בטחון ממשי לכספים ששילמו כי לפי עדותו "היתה אמורה להיות להם הערת אזהרה על פי המוסכם בחוזה" (עמ' 73 שורה 18). על כך נשאל עו"ד שלמון - מדוע לא נרשמה הערת האזהרה - השיב: "לא התאפשר רישום כזה מטעמו של המוכר". (עמ' 74 שורה 7) אין זאת אלא כי עו"ד שלמון לא ערך בירור ובדיקה טרם החתימה על ההסכם בדבר העדר אפשרות לרישומה של הערת האזהרה וקביעת בטוחה חלופית.
על כך נשאל עו"ד שלמון כי אף 7 שנים אחרי חתימת ההסכם לא יודעים בעלי המניות של חברה 0514 איזה חלק יקבלו במקרקעין והוא משיב כלאחר יד: "נכון, אז מה. לכן מחיר המגרש היה 45 אלף דולר ולא כמו היום 160 אלף דולר" (עמ' 9 שורות 18-20).
הנה כי כן - התברר כי הבטוחה של הערת אזהרה כלל לא התאימה להסכם, ובוודאי שלא לשלב המשפטי בו נמצאו זכויות המוכר אותה עת. במצבה של חברה 0514 היה על עו"ד שלמון להסביר לתובעים טרם חתימתם על ההסכם, כי ספק רב אם בשנים הקרובות יסתיימו הליכי הפירוק.
המלצה לביטול העיסקה
72. על פי הסכם המכר - ניתנה שהות של שנתיים לביצוע ההסכם, כאשר בתום תקופה קצובה זו ניתנה לתובעים האפשרות לבטל את החוזה ו"לצאת" ממנו, תוך החזרת הסכומים אותם שילמו הם על חשבון המחיר.
במילים אחרות - לנקודת הזמן של שנתיים מיום חתימת ההסכם חשיבות מרכזית לעניין תביעה זו.
חשיבות זו הופכת לקריטית ממש מבחינת התובעים בהתייחס לכך שהר נוי יכול היה (ולא הוכח אחרת) באותה עת להחזיר לתובעים את כספם, אילו מימשו הם את זכותם להשתחרר מן ההתחייבות אותה נטלו הם על עצמם בהסכם (החזר אותו אין באפשרות הר נוי לבצע כיום ולא היה באפשרותו לבצע לאחר תום תקופת השנתיים האמורה, בשל הסתבכותו הכלכלית, הרשעתו בפלילים, ישיבתו בכלא והוצאתו מלשכת עורכי הדין).
73. אם כך - שאלה אותה יש לבחון ואת התשובה יש לבדוק ביסודיות היא היכן היה הנתבע מס' 2 במועד תום השנתיים מיום חתימת הסכם המכר, כיצד פעל ומה ייעץ לתובעים (וזאת - מבלי לגרוע מכך שיש לבחון גם את פעולותיו עובר לחתימת ההסכם ולאחר החתימה וטרם חלוף התקופה האמורה).
74. בחודש אפריל 1993 הבין הנתבע מס' 2 כי העסקה בעייתית וסיכוייה להתממש - נמוכים. הוא ממליץ עוד ב-7/4/93 לתובעים לשקול הצעת הר נוי לשלם עוד 40,000 $ נוספים כנגד ביצוע העברת מניות בחברה 0514 - אלא שהתובעים רצו לרכוש מגרש ספציפי ולא מניות ועל כן דחו את ההצעה.
75. בחודש מאי 1994 מתברר לעו"ד שלמון כי אדלר יצחק נפטר ויורשיו מתנגדים לפעולות הר נוי, כאשר הר נוי מבקש לפעול למינויו של עו"ד שלמון כמנהל עיזבון יצחק אדלר (מוצג 40) לצורך העברת המגרשים.ביולי 94' שוקל שלמון לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט למינויו כמנהל עזבון (מוצג 41). באותו חודש מקבלים התובעים את מכתבה של עו"ד דליה גליק, ב"כ היורשים, ובו מצויין כי אין גדעון הר נוי מוסמך לפעול בשם עזבון יצחק אדלר ז"ל, או בשם חברת זיק יצחק בע"מ ובטל ומבוטל כל יפוי כוח, אם ניתן לו (מוצג 39).
במילים אחרות - במועד האמור, כבר לא היה המנוח אדלר בין החיים, כאשר לאחר פטירתו התחוור לנתבע מס' 2 כי יורשיו מתכחשים להסכם אשר נכרת בין התובעים לבין הר נוי וטוענים, במסגרת התכחשות זו, כי להר נוי לא היתה כל סמכות להתקשר בהסכם בשמו של המנוח (בין באופן אישי ובין כבעל תפקיד בכל אחת מן החברות הנזכרות ביפויי הכוח).
בשלב זה התריע הנתבע מס' 2 בפני
חברות הביטוח בהן היה לו ביטוח אחריות מקצועית על הסיכון ההולך ונוצר מבחינתו ביחס לתביעה אפשרית נגדו בגין פעולותיו (במעשה או במחדל) בעסקה בה עסקינן, מצד התובעים.
76. במקביל, המליץ עו"ד שלמון הנתבע מס' 2 לתובעים לנקוט בהליכים משפטיים כנגד עזבון המנוח יצחק אדלר ז"ל, לאכיפת ההסכם.
במילים אחרות - הנתבע מס' 2 הציע לתובעים להגיש תביעה לאכיפת הסכם המכר נגד עזבון המנוח אדלר ז"ל.
כאמור, באוגוסט 1994 למד הנתבע 2 כי סיכוייה של העסקה להתממש קלושים (מוצג 21 ומוצג 45), שכן אז נודע לנתבע 2 כי הר נוי החזיר את יפוי הכוח של חברת זיק יצחק לעו"ד פרייטג המייצג את יורשי אדלר, שאינם מכירים כלל את הר נוי וטוענים כי לא היתה בידו כל סמכות לבצע עסקאות בשם מר אדלר שנפטר, או בחברות שבשליטתו.
בשלב זה - הגם שהיה ברור לנתבע 2 שאין ערך ותוקף להסכם עליו חתמו התובעים - במקום לעשות להצלת כספם של התובעים - פנה הנתבע 2 לתובעים, והמליץ להם על מהלך משותף עם הר נוי שמטרתו פנייה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתובענה על דרך המרצת פתיחה - למתן
פסק דין
הצהרתי כי העיסקה וההסכם תקפים, וכן למתן צו מניעה זמני המונע כל העברה במניות של חברת זיק יצחק. הנתבע 2 לא רצה לייצג את התובעים בתובענה זו שכן כבר ביום 3/8/94 (מוצגים 44,45) הודיע לחברת הביטוח הפניקס כי הוא עלול להיתבע בסכום של 45,000 $ (עמ' 89 שורה 10). לפיכך פנה להר נוי ולעו"ד אשד כי יגישו את התובענה (מוצג 46), אחר כך פנה לעו"ד שאוליאן (מוצג 47,52). עו"ד שאוליאן סרב לקבל את היצוג (מוצג 53).
הנתבע 2 פנה לעו"ד צבי הר נבו, מי שהתמחה במשרדו (מוצג 55) (עמ' 18 שורה 10), ועו"ד שלמון המליץ על עו"ד הר נבו, והחתים את התובעים על יפוי כוח לעו"ד צבי הר נבו. משהוגשה התובענה - בהמרצת הפתיחה והבקשה למתן צו מניעה זמני - נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני, ובית המשפט הורה על מחיקת התביעה וחייב את התובעים בתשלום הוצאות בסך 7,000 ₪.
עו"ד שלמון מימן את ההליכים המשפטיים של התובעים בבית המפשט המחוזי מכיסו הפרטי, כעס מאוד כשנודע לו שעו"ד צבי הר נבו הסכים למחיקת התביעה נגד יורשי אדלר ביהמ"ש המחוזי (מוצג 68). עובדה זו מלמדת עד כמה היה הנתבע 2 מעורב בהליכים המשפטים ועד כמה עמד מאחוריהם, דחף ועודד את התובעים ולמעשה - הודה באחריותו למצב - שהרי מימן מכיסו את המהלך כולו.
77. ההצעה אותה הציע עו"ד שלמון לתובעים היתה, למעשה, כי התובעים ינקטו בפעולה משולבת - ביחד עם הר נוי - כנגד עזבון המנוח אדלר ז"ל, הגם שלכאורה אמור היה להיות ברור לו כי קיימת חזית ברורה וחד משמעית בין התובעים לבין הר נוי.
מכל מקום - הרעיון אותו הגה הנתבע מס' 2, בין בעצמו ובין בצוותא חדא עם הר נוי, הבשיל לכדי תביעה ובמסגרתה בקשה לצו מניעה זמני.
הסעד הזמני הוא השלב בו נאלצו התובעים לחזור בהם מן הרעיון אותו העלה הנתבע מס' 2, כאשר נשיא בית המשפט המחוזי דאז, כב' השופט וינוגרד הבהיר לצדדים את עמדת בית המשפט והביא לחזרת התובעים בהם מכל המהלך כולו, דהיינו - הן מבקשת הביניים והן מן התביעה כולה.
78. בהקשר זה מן הראוי לציין כי התובעים טוענים כי לא ידעו במה המדובר באשר לתביעה אשר הוגשה בשמם לאכיפת ההסכם מול עזבון המנוח אדלר ז"ל ולטענה זו משמעות גם לשאלת מהימנות גרסתם אל מול גרסת הנתבע מס' 2.
לסוגייה זו אתייחס בהמשך, בנפרד, לאור המשמעות אותה מייחס הנתבע מס' 2 לדברים.
79. עוד יש להוסיף כאן, כי הנתבע מס' 2 אישר במפורש כי ההליכים אשר ננקטו כנגד עזבון המנוח אדלר ז"ל מומנו, למעשה, על ידו.
מימון זה, אשר סכומו אינו בטל בשישים (המדובר באלפי שקלים חדשים) יש בו כדי להצביע על, לכל הפחות, ראייתו של הנתבע את הדברים ואת מידת האחריות המקצועית אותה ייחס לפעולותיו בעסקה דנן, שכן - לא יהא זה סביר להניח כי התנדב לשאת בתשלומים נכבדים מכיסו, מקום בו אין הוא רואה עצמו חייב כלל.
התובעים, מצידם, לא שילמו סכום כלשהו ביחס להליך אשר ננקט כאמור בבית המשפט המחוזי ואשר חזרו בהם ממנו.
80. גם בחלוף זמן לא מבוטל מאז תום תקופת השנתיים בה יכולים היו התובעים לחזור בהם מן העסקה, המשיך הנתבע מס' 2, כבא כוחם של התובעים, לפעול לאכיפת ההסכם ולא לביטולו.
פעולתו זו באה לידי ביטוי בחודש נובמבר 1995 עת ניסה הנתבע מס' 2 לגרום לביצוע העסקה.
באותה עת הודיע הוא (בניגוד להודעה קודמת) למבטחיו על כך שאינו צופה עוד כי קיים סיכון לפיו תוגש כנגדו תביעה ביחס לעסקה זו על ידי התובעים (מוצג 64).
פעולות השכנוע מצד הנתבע מס' 2 נעשו, בין היתר, באמצעות ביקור אצל הר נוי בבית הכלא, ביקור אשר נעשה ביחד עם נתי מור - בנם של התובעים.
במילים אחרות - גם בשנת 1995 עדיין לא "התנתק" הנתבע מס' 2 מהר נוי והמשיך לנסות להלך בדרך ביצוע ההסכם, אשר נחסמה בפני
ו (ובפני
התובעים) עוד קודם לכן.
81. עד שנת 1997 המשיכו התובעים לשים את מבטחם בנתבע מס' 2 ורק אז - כאשר פנו אל בא כוחם הנוכחי, עו"ד אריאל, הבהיר להם עו"ד אריאל, כי העסקה בה התקשרו לא תתבצע וכי עליהם לתבוע את נזקיהם במישור אחר, היא התביעה הנוכחית.
82. לטענת התובעים - למעשה עד שנת 1997 ניתן להם להבין על ידי הנתבע מס' 2 כי העסקה תתבצע והם, בתמימותם, האמינו לדברים, שכן לא היו להם כלים לשפוט את המשמעות המשפטית האמיתית של מצב העניינים.
83. בהקשר זה מן הראוי להפנות לדבריה של התובעת, אשר העידה כי אילו היה הנתבע מס' 2 אומר לה "לקחת את הכסף" בתום השנתיים מחתימת ההסכם - או אז היתה עושה כן.
דברים אלו יש לבחון במלוא הזהירות, אולם הבאתי אותם עתה על מנת להבהיר את טענת התובעים כנגד הנתבע מס' 2.
84. לא למותר לציין כי התובעים טוענים בתוקף כי הנתבע מס' 2 לא התריע בפני
הם על האפשרות "לצאת" מן ההסכם ולהשיב לעצמם את הסכום אותו שילמו להר נוי.
לעומתם טוען הנתבע מס' 2, אף הוא בתוקף, כי התריע בפני
הם על האפשרות, אולם הם עצמם בחרו, במודע, לקחת סיכון ולהמשיך בעסקה.
על טענה זו של הנתבע מס' 2 משיבים התובעים כי אין היא אמת.
אני מקבלת את גרסת התובעים ומעדיפה אותה על גרסת הנתבע מס' 2.
אין מחלוקת בין הצדדים כי סוגייה זו היא אחת החשובות בהתקשרות שבין התובעים לבין הר נוי.
גם הנתבע מס' 2 עצמו מאשר בעדותו ובטיעוניו לאורך כל הדרך, כי האפשרות לצאת מן ההסכם בתום שנתיים, אם לא מתבצעים דברים מסויימים (אשר לא התבצעו בפועל) נחשב על ידו כאחד מן הבטחונות אותם קיבלו התובעים בהסכם, אשר ברור היה כי יש בו מן הסיכון (שהרי טבלאות האיזון והאפשרות לקבל היתר בנייה טרם הושלמו בעת כריתתו, כידוע).
מכאן שאם להתייחס לגרסת הנתבע מס' 2 - אין להעלות על הדעת שבנושא כה חשוב ומשמעותי, גם לגרסתו הוא, לא טרח הנתבע מס' 2 לשלוח אל התובעים ולוא מכתב אחד ביחס לאפשרות העומדת בפני
הם וכי לא דאג לקבל הוראה בכתב מהם, בלשון מפורשת.
מחדל זה מצד עורך-דין אינו נראה סביר בעיני. קל וחומר מצד עורך-דין מנוסה המציג עצמו כמי שעוסק ובקיא בנושאי מקרקעין ובמיוחד באזור חולות ראשון לציון, בו מצוי היה המגרש אותו בקשו התובעים לרכוש.
משום כך נראה לי סביר יותר כי הנתבע מס' 2 לא עשה דבר בסוגייה זו ולא הפנה את תשומת לב התובעים כי התנאי המתלה בהסכם לא התקיים ומשום כך באפשרותם "לצאת" ממנו, או - לכל הפחות - לשקול ולהחליט האם לממש את אפשרות היציאה, אם לאו.
במילים אחרות - גרסתם של התובעים נראית לי על פני גרסתו של הנתבע מס' 2, אשר אין דבר התומך בה או מחזק אותה.
85. שתיים הן בעיני השאלות המרכזיות אשר התשובות להן תכרענה את גורל התביעה: הראשונה היא שאלת קיומן או העדרן של בטוחות לעסקה והשנייה, ואולי העקרית והמשמעותית יותר היא שאלת התנהגות הנתבע מס' 2 במועד תום שנתיים מיום חתימת הסכם המכר.
86. אומר מיד - התשובה לשתי השאלות האמורות היא חד משמעית - בשתיהן כשל הנתבע מס' 2 ומחדליו עולים כדי התרשלות כלפי התובעים.
העדר בטחונות
87. הבטחונות אותם טוען הנתבע מס' 2 כי נכללו בהסכם שבין התובעים לבין הר נוי- לאו בטחונות ממשיים הם.
יתרה מכך - הנתבע מס' 2 אף לא ביצע רישום של שעבוד מניות כמותווה בהסכם.
הנתבע מס' 2 כלל לא טרח לוודא אמיתותם של המצגים המופיעים בהסכם. למעשה הסתפק בוידוא הפקדת יפויי הכוח במשרד מס שבח מקרקעין ובדבריו של הר נוי ובתיאום עמו.
המסקנה העולה מן הראיות שהוצגו, כמו גם מדבריו של הנתבע מס' 2, היא כי עיקר הבטחון אותו ייחס הנתבע מס' 2 לקיום העסקה הוא הרגעתו על ידי הר נוי ושיתוף הפעולה שלו עימו. "היה חשוב לי קנייה מעו"ד, היה חשוב לי אישיותו של עורך דין" (עמ' 51 שורות 20-21).
במסגרת זו גם הציע, תמך ומימן הנתבע מס' 2 נקיטת הליכים משפטיים כנגד יורשי המנוח אדלר ז"ל וזאת - כאשר פתוחה היתה הדרך בפני
ו להציע לתובעים לסגת מן ההתקשרות ו"לצאת" ממנה ללא נזקים ותוך החזרת התשלום הראשון אותו בצעו להר נוי.
88. עורך הדין נדרש עת הוא מקבל על עצמו ייצוג לקוח, ליידע מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין והוא חייב להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. ע"א 37/86 לוי נ' שרמן , פ"ד מד (4) 446.
עו"ד שלמון בשורה של מעשים ומחדלים טרם כריתת ההסכם התרשל בשמירת זכויות התובעים שגרמה להם לנזקיהם.
על פי פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 751/89, פור ואח' נ. שוחט ואח', פד"י מו (4) 529, אין לצפות לכך שלקוחו של עורך-דין ידע בעצמו ובכל מקרה מה הנושאים הטעונים בדיקה לפני התקשרות בהסכם.
דברים אלו יפים גם לענייננו, הן בשלב הטרום חוזי והן בשלב הבתר חוזי, דהיינו - שנתיים לאחר חתימת ההסכם.
ניתן ויש לצפות, כמינימום, כי הנתבע מס' 2 יפנה את תשומת לב התובעים לאפשרותם להשתחרר מן ההתקשרות במועד הקובע.
אין כל ראייה היכולה להראות כי הנתבע מס' 2 עשה מעשה כלשהו בעניין.
כפי שציינתי לעיל - איני מקבלת את טענת הנתבע מס' 2 לפיה הפנה את תשומת לב התובעים לאפשרות שניתנה להם בתום שנתיים מן ההסכם ולכך שלא התקיים התנאי המתלה הקבוע בהסכם.
בכך נעוצה ומוכחת התרשלותו של הנתבע מס' 2 כלפי התובעים, שכן - על פי חומר הראיות הנמצא בפני
- לא הוכח כי במועד האמור לא היה באפשרותו של הר נוי להשיב לתובעים את ששילמו לו, ועל כן טענתו בדבר ניתוק הקשר הסיבתי נדחית.
מכאן אף מתבקשת המסקנה כי אילו היו התובעים מודיעים להר נוי על מימוש זכותם לצאת מן ההסכם - היו הם זוכים לקבל בחזרה את הסכום של 30,000$ אותו שילמו והיה בא לציון גואל.
משלא עשו התובעים כן - וכפי שקבעתי היה הדבר בעטיו של הנתבע מס' 2 והתרשלותו כלפיהם - נמנעה מהם האפשרות לקבלת ההחזר כאמור.
89. משקבעתי את אחריותו של הנתבע מס' 2 כאמור - ברור כי גם סכום דמי ההמתנה אשר נקבע בהסכם שבין הר נוי לבין התובעים - גורלו זהה.
אילו יעץ הנתבע 2 לתובעים ואלה היו מבטלים את ההסכם במועד - היו הם מקבלים (בזכות ולא בחסד) מהר נוי את הכספים אשר כונו בהסכם כ"דמי המתנה".
משלא מימשו התובעים את זכותם, מן הטעמים אותם ציינתי לעיל, נמנעה מהם גם אפשרות זו.
במצב דברים שכזה - מוטלת האחריות לאובדן הזכות לקבלת הכספים ואובדן הכספים - על הנתבע מס' 2.
90. כך גם יפים הדברים לעניין עגמת הנפש, אשר אין ספק שנגרמה במקרה זה.
בהקשר זה אתייחס לסכום הנתבע בגין רכיב זה בנפרד, שכן - לעניין זה (להבדיל מעניין מהימנות גרסת התובעים בכלל) - יש רלבנטיות להעדרה של עדות התובע - דוד מור
.
91. מאחר וציינתי כי להעדר עדותו של דוד מור
אין לדעתי לייחס את המשמעות אותה מנסה הנתבע מס' 2 לתת לגרסת התביעה כולה. אבהיר את הדברים בתמצית.
אכן - על פי ההלכה הפסוקה אי הבאת ראייה הנמצאת בשליטת צד כלשהו פועלת לרעתו.
דא עקא שבענייננו הביאו התובעים את ראיותיהם וטענותיהם הוכחו לא רק בעדות התובעת המנוחה (אשר נחקרה בחקירה נגדית יסודית בידי ב"כ הנתבע מס' 2 ודבריה לא נסתרו) אלא גם בדבריו ובראיות אותן הגיש הנתבע מס' 2 עצמו.
כך, למשל, בסוגייה החשובה של מתן הודעה כלשהי לתובעים בתום שנתיים מחתימת ההסכם לא היה בידי הנתבע מס' 2 כל מסמך שהוא היכול לאמת את טענתו כי מסר הודעה שכזו.
מתן הודעה בכתב על עניין כה משמעותי - הינו עקרון אותו אין צורך ללמוד מעדות התובעים, או מי מהם, אלא הוא אמור להיות ברור ומובן מאליו לכל בר בי רב.
משקבעתי כי אני מקבלת את גרסת התובעים בסוגייה זו - אין צורך בעדות נוספת בנושא.
יחד עם זאת - ביחס לעגמת הנפש הנטענת - כל אחד מן התובעים עומד בפני
עצמו ועליו להוכיח את רכיביה ביחס אליו. אין עדותה של התובעת יכולה לשמש כראיה ביחס לעגמת הנפש של בעלה ודבריה בעניין שכזה אינם אלא בגדר עדות שמיעה, אשר אף אם תתקבל כראיה - משקלה אפסי.
משום כך - לא ראיתי לחייב את הנתבע מס' 2 ברכיב זה של עגמת נפש לתובע דוד מור
בסכום כלשהו.
הנזק
92. מכל האמור עולה, כי כל שנותר הוא קביעת הסכומים המגיעים לתובעים.
הסכום הראשון המגיע לתובעים הינו השבת יתרת הסכום אותו שילמו הם להר נוי - סכום בש"ח השווה ל - 27,500$, לפי השער היציג, במועד התשלום בפועל.
הסכום השני המגיע לתובעים הינו "דמי המתנה" הקבועים בהסכם, דהיינו - סכום של 10,000 $,כשוויים בש"ח לפי השער היציג במועד התשלום בפועל.
סכום זה קבעתי לאחר שבסיכומי הנתבעים הם לא טענו כנגד גובה הסכום.
הסכום השלישי המגיע לתובעים הנו השבת תשלום מס רכישה בסך 10,971 ₪ וכן השבת תשלום שכר טרחת עו"ד בסך 3,260 ₪.
הסכום הרביעי המגיע לתובעים הינו פיצוי בגין עגמת נפש אשר נגרמה להם.
כפי שציינתי לעיל - עגמת הנפש של התובע דוד מור
לא הוכחה ומשום כך אני קובעת את סכום הפיצוי בגין רכיב זה ביחס לתובעת שרה מור ז"ל בלבד בסכום של 45,000 ₪.
93. הסכומים האמורים מגיעים לתובעים מן הנתבעים 1,2 ביחד ולחוד.
עם זאת, ביחסים שבין שלמון לבין הר נוי - לאחר שקבעתי כי הר נוי הציג מצג שווא לגבי עובדות שהיו בידיעתו - הרי שבנסיבות אלה, זכאי שלמון להיות משופה על ידי הר נוי בכל סכום שאותו חוייב לשלם לתובעים ובשיפוי מלא. שכן - חיובו של שלמון לפרוע את סכום התביעה לתובעים נובע מחמת העובדה שעצותיו של שלמון לתובעים הביאו לאובדן כספם. אין בכך כדי להשליך במאומה על הפרות ההסכם ביחסים בחוזיים בין התובעים להר נוי.
הודעת צד ג' להר נוי
94. חיובו של שלמון לשלם לתובעים כסף - התשלום המגיע להם מהר נוי שלא הוחזר - מזכה את שלמון במקביל , ב
פסק דין
מקביל, הקובע את חובתו של הר נוי להחזיר לשלמון את הכסף שעליו להחזיר לתובעים. רשלנותו של שלמון נבעה ממצע כוזב שהציג לו הר נוי - ולפיכך חייב הר נוי לשפות את שלמון במלוא הנזק.
הודעת צד ג' לחברות הביטוח
95. במסגרת התביעה בה נתבע התובע לשפוי בגין נזקים שנגרמו בגין מעשיו ומחדליו בעת טיפול בעיסקת מכירת המגרש לתובעים שנועד לבניית שני קוטגים, שלח עו"ד שלמון הודעות צד ג' כנגד חברות הביטוח "איילון", "הפניקס", "כלל" ו"הסנה", בטענה כי הוא זכאי לשיפוי מכח פוליסות אחריות מקצועית שרכש בחברות הנ"ל.השאלה האם מכוסה הנתבע ע"י פוליסה לביטוח אחריות של חברת הפניקס ושל חברת איילון, מותנית בתשובה לשאלה - אימתי ארע מקרה הביטוח (כאמור ההודעה לצד ג' "כלל" ו"הסנה" נמחקה).
96. סעיף 65 לחוק חוזה הביטוח, החל על ביטוח אחריות מקצועית קובע:
"מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה". ומתי נולדה עילת החבות - מאחר והחוק אינננו משיב על השאלה מהו המועד שבו נולדה עילת החבות, שומא עלינו לפנות להוראות הפוליסה עצמה.
97. אדון תחילה בעניינה של צד ג' 1 - הפניקס.
בפוליסה עצמה נקבעו התנאים הרלבנטיים כדלקמן (בפוליסה של הפניקס) :
"....ישפה המבטח את המבוטח בגין תובענות אשר תוגשנה לראשונה נגדו במשך תקופת הביטוח בשל היפר חובה מקצועית שמקורה במעשה רשלנות, טעות או השמטה.
אם במשך תקופת הביטוח יובא לידיעת המבטח בכתב, מקרה כלשהו העלול לאחר מכן לגרום לתובענה נגד המבוטח, תחשב התובענה באילו הוגשה נגדו בתקופת הביטוח, אף אם הוגשה לאחר מכן.
על המבוטח למסור הודעה בכתב למבטח...על כל אירוע העלול לגרום לתובענה או על תביעה או תובענה, מיד לכשיגיעו לידיעת המבוטח או נציגו או כאשר יש חשש סביר שאדם כלשהו ייחס אחריות למבוטח בשל היפר חובה מקצועית כלשהיא".
98. נראה איפוא מנוסחה של פוליסת הביטוח של הפניקס, שעילת החבות לעניין סעיף 65 לחוק חוזה הביטוח הוא התאריך בו הוגשה התביעה או ההודעה אודות התביעה האפשרית.
99. כלומר - אם בתקופת הביטוח מודיע מבוטח על אפשרות כי תוגש תביעה נגדו, או מודיע על תביעה שהוגשה נגדו, אזי בכפוף לבדיקת שאר תנאי וחריגי הפוליסה, יינתן כיסוי ביטוחי למקרה מושא פנייתו. גם אם ההודעה תתפתח לתביעה בשנים מאוחרות יותר, וגם אם בשעה שהוגשה התביעה, הנובעת מההודעה שנמסרה בתקופת הפוליסה, לא מבוטח המודיע בפני
קס.
100. בענייננו, הפניקס הפיקה לנתבע שלוש פוליסות אחריות מקצועית:
א. לתקופה מיום 1.12.91 ועד ליום 1.12.92
ב. לתקופה שמיום 1.12.93 ועד ליום 30.12.94
ג. לתקופה שמיום 1.12.95 ועד ליום 30.1.96.
הפוליסות הללו הוצאו במסגרת קולקטיבית לעורכי דין, באמצעות לשכת עורכי הדין. ביום 20.7.94 מסר הנתבע 2 לפניקס הודעה על קרות מקרה הביטוח (עמ 111 לפרוטוקול). ביום 15.11.94, הודיע הנתבע 2 על חזרתו מההודעה בדבר אפשרות תביעה. התביעה נגד הנתבע 2 הוגשה ביום 28.4.98.
101. הטענה אותה מעלה הנתבע 2 בהודעתו לצד השלישי , כנגד הפניקס היא כי על הפניקס לשפותו בגין מקרה הביטוח, וזאת בשל העובדה כי הודיע ביום 20.7.94, בעודו מבוטח על ידי הפניקס, על חשש שתוגש תביעה נגדו בגין מקרה הביטוח מושא תובענה זו שבפני
.
דא עקא שהתובע ביום 15/11/98 ביטל הודעתו זו, וביקש לראותה כבטלה ומבוטלת. דהיינו - הוא ביקש לוותר על טיפולה של הפניקס בעניין מקרה הביטוח נשוא הודעתו, באם תתפתח לתביעה.
102. לאחר מכן, כאשר הוגשה התובענה בשנת 1998 (התביעה מפניה חשש עוד בשנת 1994) - וביקש הנתבע 2 כיסוי ביטוחי לתביעה זו. אין חולק כי אילמלא ביטל הנתבע את הודעתו מיום 20.7.94 בדבר חששו מן התביעה, אזי היתה חברת הפניקס מכירה בחיסוי הביטוחי למקרה שהודיע אודותיו, ושהתפתח לתביעה ב-1998 בעת שהיה מבוטח בחברת איילון. למסקנה זו ניתן להגיע לאור לשונה של פוליסת הביטוח של חברת הפניקס, לאמור:
"אם במשך תקופת הביטוח יובא לידיעת המבטח ובכתב, מקרה כלשהוא העלול לאחר מכן לגרום לתובענה נגד המבוטח, תחשב התובענה כאילו הוגשה כנגדו בתקופת הביטוח, אף אם הוגשה לאחר מכן".
103. הודעתו של הנתבע לחברת הפניקס מיולי 1994 בדבר חששו מהגשת תובענה נגדו באה עקב התנגדותה של אלמנתו של אדלר המנוח וטענתה לאי-תקפות יפויי הכוח עליהם חתם אדלר המנוח ואשר מכוחם נערכה עיסקה עם משפחת מור, וכן דרישתה באמצעות בא כוחה עו"ד פרייטג להפקדתם אצלו. בהודעתו ל"פניקס" מיום 20.7.1994 מציין הנתבע ואומר: "טרם נטענו כלפיי טענות משני הצדדים על רשלנות מקצועית. אי לכך... מועבר אליכן לידיעה בלבד."
104. בעדותו בבית המשפט הסביר הנתבע 2 כי כאשר נודע לו שיפויי הכוח עליהם הסתמך הוחזרו ע"י גדעון הר נוי לעו"ד פרייטג בא כוח האלמנה, גב' אדלר, מאוד דאג: "הייתי מודאג מהעסקה והודעתי לחברת הביטוח" (עמ' 82).
ובהמשך: "כשנודע לי שיפויי הכוח שעליהם סמכתי הוחזרו לעו"ד פרייטאג מאוד דאגתי. הייתי מודאג מהעסקה... אחרי שהופקדו יפויי הכוח אצל פרייטאג התחלתי להיות מודאג ואז יזמתי המכתב... למעשה במכתב של עו"ד גליק ראיתי סיכון" (עמ' 89).
105. בסוף שנת 1994 התברר לחברת "הפניקס" שהנתבע 2 היה בין עורכי הדין שצברו מספר גדול ביותר של הודעות בדבר תביעה, ובאופן חריג. הנתבע 2 היה המקרה היחידי שנציג חברת "הפניקס" המליץ לגביו שלא להמשיך ולא לבטח לאור העובדה כי צבר מספר רב של תביעות או הודעות נגדו. לפיכך הודיעה חברת "הפניקס" לנתבע 2, ביום 16.11.94, כי אין היא מוכנה לבטח אותו בביטוח אחריות מקצועית לשנת 94/95.
106. בנסיבות אלה רצה הנתבע 2 להימנע מלקבל מכתב סירוב לביטוח מחברת "הפניקס" בגין תביעות על רשלנות מקצועית שהוגשו נגדו, על מנת שלא יווצרו לו בעיות בחברות ביטוח אחרות, שיסרבו גם הן לבטח אותו.
107. הואיל והנתבע 2 לא יכול היה עוד, לאחר מתן ההודעה בדבר החשש שלו להיתבע בעסקת משפ' מור, להתנער מהצורך בשליחת ההודעות על אפשרות תביעה בזמן אמת, לכן הציע הנתבע 2 לחברת "הפניקס" לחזור בו מהודעותיו, וביקש לסגור את התיקים שנפתחו נגדו בשל ההודעות. כנגד זה ביקש להמשיך ולהיות מבוטח ב"פניקס".
108. ביום 15.11.95 - הודיע הנתבע 2 לחברת הפניקס כדלקמן: "אינני צופה עוד כי תוגש תביעה על ידי שרה ודוד מור
בנסיבות נשוא מכתבי מיום 20.7.94 , לאור האמור לעיל, אני מבקש לחזור בי מההודעות דלעיל, ואבקשכם לסגור את תיקיכם הללו...... אבקש מהפניקס להוציא מכתב לפיו סירובה לבטחני מבוטל". לאור הודעה זו הפיקה ה"פניקס" לנתבע פוליסת ביטוח אחריות מקצועית לשנת 95/96.
109. ההשלכות של הודעת הביטול הן ברורות. משחזר בו הנתבע 2 במכתבו מ-15.11.95 מהודעתו, הוא מנוע מלבוא ולבקש חיסוי ביטוחי לתובענה של משפ' מור. משהופקה הפוליסה לשנת 95/96 איפשרה ה"הפניקס" לנתבע 2 לפעול כעו"ד עם ביטוח אחריות מקצועית לאותה שנה ונתנה הסכמתה זו, לבטחו באותה השנה, למרות עברו הביטוחי, תמורת ביטול וויתור על ההודעות כאמור במכתבו. במילים אחרות, הנתבע 2 הסכים לוותר על החיסוי הביטוחי בעסקת מור, תמורת קבלת חיסוי ביטוחי מלא לשנת 95/96.
110. הנתבע 2 מושתק מכוח מצג מלהתכחש למצג שהציג לפני חברת "הפניקס" אשר כעולה מעדות נציגה הסתמכה על מצגו בתום לב ובאופן סביר ואף שינתה עקב כך את מצבה לרעה בעקבות הודעת הביטול, כשסגרה את התיק, והסכימה להפיק פוליסה לשנת 95/96. יתר על כן, התכחשותו של הנתבע 2 למשמעותה של הודעת הביטול מהווה הפרה של החוזה שערך עם ה"פניקס" כאשר בהתנהגותו הראה כי פעל ע"פ ההסכמות, ואילו ה"פניקס" הסתמכה עליהן, פעלה בהתאם להן והפיקה את פוליסת הביטוח לשנת 95/96, ולא גרמה לנתבע להיות מסורב ביטוח. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הודעת צד ג' כנגד ה"פניקס".
111. עוד נותר לי לדון בהודעת צד ג' של הנתבע כנגד חברת הביטוח "איילון".
בפוליסה של חברת הביטוח "איילון", החיסוי הביטוחי מתייחס לתביעות שהוגשו כנגד המבוטח/הנתבע במהלך שנת הביטוח, בגין הפר חובה מקצועית שמקורה ברשלנות, טעות או השמטה. החיסוי הביטוחי בפוליסה של חברת "איילון" מורחב גם לתביעות שטרם הוגשו כנגד המבוטח, באם יוגשו בעתיד לאחר תום תקופת הביטוח וזאת בהתאמה לחריג הידיעה המוקדמת. במילים אחרות, מקרה הביטוח הוא לא רק תובענה שהוגשה לביהמ"ש כנגד עורך הדין המבוטח, אלא גם ידיעתו של עורך הדין המבוטח המעוגנת בכתב על מקרה כלשהו שעלול להביא בעתיד לתובענה נגדו. בהתאם חלה על עורך הדין המבוטח החובה למסור הודעה לגבי קרות מקרה הביטוח, והיא שמפעילה את הפוליסה.
112. הפוליסה של חברת "איילון" מסוג claims made, דהיינו- על בסיס מועד הגשת התביעה כנגד המבוטח, כאשר המונח "תביעה" כפי שראינו, כולל לא רק תובענה שהוגשה לבית המשפט בתקופת הביטוח, אלא כל מקרה שהובא לידיעת עורך הדין המבוטח העלול בעתיד לגרום לתובענה כנגדו. במקביל- הפוליסה מחייבת את המבוטח להודיע על כל אירוע העלול לגרום לתובענה או על חשש סביר שאדם כלשהו ייחס אחריות למבוטח בשל הפר חובה מקצועית כלשהי.
113. מכתבה של עו"ד גליק ממשרד עו"ד פרייטג לעו"ד הר נבו, הכולל הן את הדרישה להחזיר את כל יפויי הכוח ביסוד עסקת משפ' מור, והן הודעה על ביטול כל יפויי כוח כאמור, משמעותה היחידה היא כהודאת הנתבע 2 עצמו, כי העסקה חסרת תוקף מעיקרה, וכי הנתבע 2 צפוי לתביעה בשל הפר חובה מקצועית.
114. ההודעה שמסר הנתבע ל"פניקס" ב-20.7.94 הינה מקרה ביטוח. הפוליסה של חברת "איילון" לא נועדה לחסות את מקרה הביטוח שהתגבש בידיעתו המלאה של הנתבע אשר פנה אז ל"פניקס" והיא הכירה בהודעתו כאירוע ביטוחי. אין מקום ל"כפל ביטוח". מרגע שמסר הנתבע 2 את ההודעה לחברת ה"פניקס" שראתה בהודעה מקרה ביטוח, הוא מנוע מלטעון בד בבד כי אירע מקרה ביטוח, לאחר שזה בוטל על ידו, ולפי פוליסת חברת "איילון".
אשר על כן אני דוחה את ההודעה לצד ג' כנגד חברת "איילון".
סיכום
115. העולה מכל המקובץ:
א. תביעת התובעים מתקבלת.
ההודעה של הנתבע 2 לצד ג' 3 מתקבלת.
ההודעה של הנתבע 2ל לצד ג' 1 ו-2 נדחית.
ב. אני מחייבת את גדעון הר נוי לשלם לתובעים, ביחד ולחוד סך של 27,500$ כשוויים בש"ח, לפי השער היציג, במועד התשלום; ןכן -
ג. אני מחייבת את גדעון הר נוי לשלם לתובעים, יחד ולחוד, "דמי המתנה" כאמור בסעיף 3ב' בהסכם, בסך של 10,000$ כשוויים בש"ח, על פי השער היציג, במועד התשלום; וכן -
ד. אני מחייבת את גדעון הר נוי לשלם לתובעים ביחד ולחוד, החזר שכר טרחה בסך 3,260 ₪, והשבת תשלום מס רכישה בסך 10,971 ₪; וכן
ה. אני מחייבת את גדעון הר נוי לשלם לעיזבון המנוח שרה מור ז"ל פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 45,000 ₪; ןכן -
ו. אני מחייבת את הנתבע 2, עו"ד יורם שלמון לפצות את התובעים ביחד ולחוד, במלוא נזקיהם הישירים בסך של 37,500 $, כשוויים בש"ח על פי השער היציג, במועד התשלום (27,500 $ + 10,000 $);
כן אני מחייבת את הנתבע 2 עו"ד יורם שלמון לשלם לתובעים יחד ולחוד, החזר שכר טרחה בסך 3,260 ₪ ולהשיב להם תשלום מס רכישה בסך 10,971 ₪; וכן -
ז. אני מחייבת את הנתבע 2, עו"ד יורם שלמון לשלם לעיזבון המנוחה שרה מור ז"ל פיצוי עבור עגמת הנפש שנגרמה לה בסך של 45,000 ₪; וכן -
ח. אני קובעת את חובת השיפוי של גדעון הר נוי כלפי עו"ד יורם שלמון לגבי כל סכום בו מחוייב עו"ד יורם שלמון בתשלום לתובעים או מי מהם. הודעת צד ג' כנגד חברות הביטוח "הפניקס" ו"איילון" נדחות; וכן -
ט. אני מחייבת את גדעון הר נוי ואת עו"ד שלמון, כל אחד מהם לחוד, לשלם לתובעים, יח'ד ולחוד, הוצאות המשפט כולל שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום מתן פסק הדין.
אני מחייבת את עו"ד יורם שלמון לשלם לחברות הביטוח "הפניקס" ו"איילון" - לכל אחת מהן לחוד - הוצאות המשפט כולל שכ"ט עורך דין בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, לאחר שהודעת צד ג' ששלח אליהן נדחתה.
י. כל הסכומים המנויים לעיל (פרט לחיובים בערכים דולריים) נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל (פרט להוצאות ויציאות המשפט לעיל).
ניתן היום 2.2.05 בהעדר הצדדים.
מארק - הורנצ'יק דליה
, שופטת
המזכירות תשגר העתק פסק הדין לצדדים.
א בית משפט שלום 47838/98 יורשי המנוחה שרה מור ז"ל, דוד מור נ' הר נוי גדעון, עו"ד שלמון יורם (פורסם ב-ֽ 02/02/2005)