פסקי דין על איל כהן | פסקי דין על לאה פסטרנק הרוי | פסקי דין על עיריית רמת גן | פסקי דין על משטרת ישראל/ מחוז מרכז ואח' |

66878-10/13 הפ     30/08/2015




הפ 66878-10/13 איל כהן נ' לאה פסטרנק הרוי, עיריית רמת גן, משטרת ישראל/ מחוז מרכז ואח'








בית משפט השלום בנתניה



ה"פ 66878-10-13 כהן נ' פסטרנק הרוי ואח'


תיק חיצוני: תיק עזר


בפני

כבוד השופטת
ד"ר איריס רבינוביץ ברון


מבקש

איל כהן


נגד


משיבים

1.לאה פסטרנק הרוי

2.עיריית רמת גן

3.משטרת ישראל/ מחוז מרכז

4.עיריית בני ברק

5.עירית אשדוד

6.דרך ארץ הייווייז בע"מ
- נמחקה

7.עירית תל-אביב-יפו




פסק דין



מבוא
1.
המבקש הגיש תובענה למתן סעד הצהרתי כנגד המשיבים, לפיו החל מיום 1.7.06 הרכב נושא לוחית זיהוי 96-457-00 (להלן: "הרכב") מצוי בחזקתה של המשיבה 1 וכי כל הדוחות, ברירות הקנס, תשלומים, חובות, אגרות, נקודות חיוב וכיוב' צריכים שלא להירשם ו/או להיזקף ע"ש המבקש.
2.
המשיבה 1 הגישה כתב תשובה במסגרתו התנגדה לבקשה וכן ביקשה לדחות את התביעה על הסף בטענה כי העניין אינו מתאים לסוג הליך של המרצת פתיחה.
3.
המשיבה 2, עירית רמת גן, הגישה בקשה לסילוק על הסף, בה טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית וכן מחמת שיהוי ניכר. לטענת המשיבה 2 מדובר למעשה בבקשה להסבת קנסות שהינה בגדר נסיון לערער על ההרשעה הפלילית. לכן, מקומה של הבקשה איננו בהליך אזרחי. לענין השיהוי, המשיבה 2 טענה כי המבקש מפרט בתובענה כי הוא מודע לקנסות של עירית רמת גן עוד משנת 2007 ולמרות זאת לא פנה לערכאות במשך כ- 7 שנים.
4.
המשיבה 3, משטרת ישראל, הגישה כתב תשובה ובו בקשה לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.
5.
המשיבה 6 הגישה תגובה ובקשה לדחות את התובענה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.
6.
המשיבה 7, עירית תל אביב הגישה תגובה בה ציינה כי בכפוף לתשלום הדוחות המופיעים בנספח א' לבקשה למחיקה,
לא תתנגד לפסק הדין ההצהרתי המבוקש.
7.
בדיון שהתקיים ביום 8.4.14 נמחקה, בהסכמת הצדדים, התובענה כנגד המשיבה 6 ללא צו להוצאות.
8.
בדיון שהתקיים ביום 9.7.14 חזר ב"כ הנתבעת 3 על טענתו כי מדובר למעשה בבקשה להסבת דוחות. בכל הנוגע למתן צו מהיום והלאה, הודיע כי מרשתו משאירה זאת לשיקול דעת בית המשפט, בכפוף לכך שכל הדוחות ישולמו.
9.
ב"כ המשיבות 3-2 ביקשו בדיון כי התובענה כנגד מרשיהן תידחה והותירו את שאלת ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט.
10.
בדיון שהתקיים ביום 9.7.14 הודיע ב"כ המשיבה 1 כי בשל מצבה הרפואי, לא תוכל להתייצב על מנת להיחקר על תצהירה וכי הוא מבין כי המשמעות היא שהתצהיר שלה לא יהיה חלק מחומר הראיות (ר' עמ' 11 לפרוט' הדיון).
עוד יצויין כי ב"כ המשיבה 1 ויתר על חקירתו של המבקש (ר' עמ' 11 שורה 16 לפרוט' הדיון).
11.
ביום 4.9.14 הודיע ב"כ המשיבה 1 כי, למרבה הצער, המשיבה 1 נפטרה.
12.
המבקש הגיש את סיכומיו, באיחור. הוגשו סיכומים מטעם המשיבה 1. במסגרתם, חזר ב"כ המשיבה 1 וטען כי יש להורות על סילוק התובענה על הסף. לא הוגשו סיכומי תשובה.

טענות הצדדים
13.
המבקש טוען כי ביום 28.5.06 קנה, בשותפות עם המשיבה 1, את הרכב. המשיבה 1 שילמה לבדה את העלות המלאה של הרכב. הרכב נרכש כדי לשמש עסק משותף של שיפוצים שביקשו הצדדים להפעיל יחד. שמו של המבקש הופיע ראשון ברישיון הרכב.
המבקש טוען כי הרכב היה בחזקתו למשך כ- 30 יום ולאחר מכן הוא החליט שלא לפתוח את העסק המשותף. בעלה של המשיבה 1 הגיע למקום מפגש לשם איסוף הרכב מידי המבקש. למעשה, החל מחודש יולי 2006 הרכב לא היה בחזקתו.
ביום 26.7.07 הגיעה אליו הודעה מעירית רמת גן, לגבי ערעור על דו"ח חניה שנרשם לרכב ואשר הוגש על ידי אדם בשם יוסף לב ארי. לאחר שהשיגו טלפונית מסר לו לב ארי כי קיבל את הרכב מהמשיבה 1 והבטיח לו שיטפל בנושא.
ביום 13.8.08 פנה למשטרה שם ייעצו לו לפנות למשרד הרישוי, המבקש הפקיד את הרישיון במשרד הרישוי.
לטענתו, עשה ניסיונות טלפוניים רבים להשיג את המשיבה, ללא הצלחה.
לאחר שהפקיד את רישיון הרכב המשיך לקבל הודעות על דוחות.
בפברואר 2012 עלה בידו לדבר טלפונית עם בעלה של המשיבה 1, שמסר לו שהרכב נמכר לפירוק והבטיח לדבר עם המשיבה.
ביום 1.3.12 פנה המבקש למשטרה והגיש תלונה על כך שהרכב ממשיך לנוע בדרכים למרות הפקדת הרישיון.
הפניה לבית המשפט באה, לטענתו, בשל הפניות הרבות מטעם באי כוחן של רשויות שונות.
14.
המשיבה 1 טענה כי המבקש הינו מוגבל באמצעים. הוא היה במערכת יחסים עם ביתה של המשיבה 1 וביקש מהמשיבה כי תלווה לו 25,000 ₪ לצורך רכישת רכב. המשיבה 1 מעולם לא הייתה שותפה או תכננה להיות שותפה של המבקש. המבקש הציע למשיבה להירשם עמו כבעלים של הרכב שכן לא הייתה לו בטוחה להשבת ההלוואה.
הרכב היה בשימושו הבלעדי של המבקש. לימים, נעלם המבקש עם הרכב. לאחר שבעלה איתר אותו, מסר לו המבקש את הרכב. המשיבה 1 קיוותה כי תוכל למכור את הרכב אך לא ניתן היה לעשות כן בשל העיקולים הרבים המוטלים על הרכב, על שמו של המבקש. במועד מסוים, פנה אליה אדם שהסכים לרכוש את הרכב לשם פירוק והיא מכרה לו את הרכב לפירוק.
המשיבה 1 הכחישה את המועדים המצוינים בבקשה.
המשיבה 1 טענה כי לא היה כל קושי ליצור עימה קשר.
15.
המשיבה 1 טענה כי מדובר בתובענה שאיננה מתאימה לסעד הצהרתי שכן מדובר בסכסוך כספי גרידא לגבי החיובים הכספיים.
עוד טענה המשיבה 1 כי המבקש אינו עומד בתנאי הסף לקבלת סעד מן היושר שכן התובענה הוגשה בשיהוי עצום, משום שהמבקש לא יידע אותה במשך 8 שנים אודות הקנסות.
16.
המשיבים הנוספים טוענים, כמפורט לעיל,
לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בדוחות ולשיהוי.

דיון והכרעה
17.
שקלתי את טיעוני הצדדים. יש לציין כי בהחלטת בית המשפט מיום 9.7.14 נקבע כי הטענות המקדמיות שהועלו על ידי המשיבה 1 יידונו במסגרת פסק הדין.
18.
המבקש הגיש את התובענה בקשר לדוחות שניתנו כנגד הרכב במהלך השנים, החל משנת 2006.
19.
בכל הנוגע למשיבות 2-7, כבר נפסק לא אחת שתובענה לבית משפט לסעד הצהרתי איננה הדרך לתקוף דוחות שניתנו, כאשר קיימת מסגרת חקיקתית מוסדרת אחרת (ר' ע"א 8080/99 וקס נ' עירית תל אביב (פורסם במאגרים)). משעה שניתן דו"ח ומבקשים לבטלו, מדובר בתקיפה של הרשעה. הדרך לתקוף זאת איננה, כאמור, במסגרת פניה לסעד בהליך אזרחי. הדרכים לכך קבועות בחוק. המבקש, מטעמיו, ככל הנראה לא נקט בדרכים הקבועות בחוק לעניין זה.
לנוכח האמור, אין מקום למתן סעד בהליך האזרחי שבפני
, כלפי המשיבות 7-2 בכל הנוגע לדוחות נשוא התובענה.
20.
בכל הנוגע למשיבה 1, המבקש עותר לסעד הצהרתי לפיו הרכב נמצא בחזקתה משנת 2006 וכי כל הדוחות, ברירות הקנס והאגרות צריכים שלא להירשם או להיזקף על שמו.
התובענה הוגשה בשנת 2013. כפי שעולה מכתבי הטענות של המבקש עצמו, התובענה הוגשה על רקע ההליכים בהם נוקטות הרשויות כנגד המבקש.
בתובענה פורט כי המבקש מודע, כבר משנת 2007, לדוחות מעירית רמת גן שנרשמו לגבי הרכב.
למבקש אין כל הסבר לשיהוי בו הוגשה התובענה. בתצהירו נטען, באופן סתמי, כי ניסה ליצור קשר טלפוני עם המשיבה במשך השנים, ללא הצלחה. לא נטען כי חל שינוי בכתובת של המשיבה או כי ניסה לכתוב לה בענין.



מעיון בדוחות שצורפו לתובענה ובתגובות של הרשויות מתקבלת התמונה הבאה:
דו"חות מיום 13.12.06 מיום 15.12.06 ומיום 12.12.06 של עירית רמת גן. בעקבות ערעורים שהוגשו, לטענת המבקש על ידי אדם בשם יוסף לב ארי, נשלחו מכתבים בעניין למבקש ביום 16.10.07.
דו"ח של משטרת ישראל מיום 17.9.07. הודעה בענין הדו"ח נשלחה מהמשטרה למבקש ביום 19.11.07.
מכתב עו"ד לגבי חוב לעירית בני ברק בגין דוחות חניה בסך כולל של 573.5 ₪.
דוח של עירית תל אביב לגבי הרכב מיום 2.7.07.
חיובים בתשלום לכביש 6 לשנת 2008.
דו"ח של עירית אשדוד לגבי הרכב מיום 10.10.10.
עולה מן האמור כי, בניגוד לטענתו של המבקש, אין המדובר בזרם בלתי פוסק של דוחות הממשיכים להגיע לפתחו אף לאחר שהודיע למשרד הרישוי על השבתת הרכב. אחרי שנת 2008 שבמהלכה הופקד הרשיון, ישנו דוח בודד משנת 2010.
21.
אני מקבלת את טענתה של המשיבה 1 כי המבקש לא הראה כל הצדקה למתן סעד הצהרתי לגבי מצב הדברים החל משנת 2006. כמו כן, לא ראיתי כי יש הצדקה להיזקק לתובענה, הנגועה בשיהוי כה כבד.
בענייננו, המשיבה 1 חלתה. ב"כ המבקש עמד על חקירתה. ב"כ המשיבה 1 ציין כי לא תוכל להתייצב להיחקר על תצהירה וכי הוא מבין שהמשמעות היא שהתצהיר לא יהווה חלק מחומר הראיות (ר' עמ' 11 לפרוט' הדיון). המבקש מציין בסיכומיו כי תצהירה נמחק מחומר הראיות. למרבה הצער המשיבה 1 אף נפטרה לאחר שהתקיים הדיון. לכן, השיהוי במקרה זה אכן גרם נזק למשיבה 1 (ר': ע"א 7853/02 מיכל דוידי נ' חברת מצפה אבו טור ואח'
(פורסם במאגרים, ניתן ביום 2.6.04).
כמו כן, העובדה שהמבקש לא עדכן את המשיבה 1 בזמן אמת בקשר לדוחות והקנסות הגביל את אפשרות הפעולה שלה ביחס אליהם.



זאת ועוד, עתירה לסעד הצהרתי לא נועדה על מנת לאפשר עקיפת הצורך בהגשת תביעה כספית. התובענה אף לא נועדה על מנת לאפשר קבלת סעד שישמש את המבקש בתביעה כספית עתידית, ככל שתוגש ( ר': רע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' אברהם ביריאן ואח'
(פורסם במאגרים, ניתן ביום 27.3.12). לא שוכנעתי כי יש למבקש אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון, באופן שבשלב זה יידון הסעד ההצהרתי בלבד. המבקש לא הראה כל טעם ממשי אחר בגינו הוא נזקק לסעד ההצהרתי האמור כיום ואף לא במועד הגשת התובענה. זאת, אף בשים לב למועדים שבהם ניתנו הדוחות, כמפורט לעיל.
בנסיבות אלו, לא מצאתי כי יהיה זה נכון לדון לגופו של עניין בשאלת השתלשלות העניינים, בין המבקש לבין המשיבה 1 בקשר לרכב נשוא התובענה, שעה שהמבקש אינו עומד בתנאי הסף הנדרשים לצורך קבלת סעד הצהרתי, שהינו סעד מדיני היושר (ור' לעניין זה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהד' 11-2013) עמ' 829).
לפיכך, לא שוכנעתי כי יש הצדקה למתן סעד הצהרתי כמבוקש.
לנוכח האמור, התובענה נדחית.
אין צו להוצאות
.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ט"ו אלול תשע"ה, 30 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.










הפ בית משפט שלום 66878-10/13 איל כהן נ' לאה פסטרנק הרוי, עיריית רמת גן, משטרת ישראל/ מחוז מרכז ואח' (פורסם ב-ֽ 30/08/2015)