פסקי דין על יפה אליהו | פסקי דין על רו"ח | פסקי דין על עמוסי יזהר | פסקי דין על רו"ח |

8958/01 בשא     19/05/2002




בשא 8958/01 יפה אליהו, רו"ח נ' עמוסי יזהר, רו"ח




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא 008958/01

בשא 17546/01
בפני
:
כב' השופטת יהודית שיצר
,
רשמת בית המשפט המחוזי

19/05/02



בעניין:
יפה אליהו
, רו"ח


ע"י ב"כ עו"ד
בך
, ארד
, שרף ושות'

מדרך השלום 2, תל אביב.

המבקש

נ ג ד


עמוסי יזהר
, רו"ח


ע"י ב"כ עו"ד
כהן
, שפיגלמן
, ברק
, שמיר ו
שות'
מרח' החשמונאים 103, תל אביב.

המשיב

החלטה

1. בפני
י בקשה לביטול החלטה אשר מינתה את רו"ח

יחזקאל פלומין כבורר בין הצדדים וניתנה בהעדר תגובה מצד המבקש.

רקע עובדתי

2. הצדדים היו שותפים למעלה מ- 30 שנה וניהלו משרד רואי חשבון. בשנת 1995 ביקשו לפרק ביניהם את השותפות. הם חתמו על הסכם פירוק לפיו ימכור המבקש, רו"ח

אליהו יפה (להלן: "יפה") את חלקו בשותפות למשיב, רו"ח

יזהר עמוסי (להלן: "עמוסי").
סעיף 10 להסכם הפירוק קבע כדלקמן:

"א. הצדדים מסכימים כי בחלוקי הדעות שביניהם, בקשר לכל ענין מעניני חוזה זה, וכל הנובע או הכרוך בו, יועברו להכרעתו של בורר דן יחיד, שימונה לצורך זה, על ידי נשיא לשכת רואי החשבון בישראל".
...
ה. האמור בסעיף זה מהווה הסכם בוררות בין הצדדים כמשמעותו בחוק הבוררות".

בין הצדדים פרץ סכסוך בנוגע לביצוע הסכם הפירוק. ביום 15.12.1997 מינה נשיא לשכת רואי החשבון, לבקשת יפה, את רו"ח

אבנר וקסלבאום כבורר בין הצדדים. הליכי הבוררות נמשכו כשלוש שנים ובמהלכם הגיש עמוסי כתב תביעה שכנגד. הוא העלה טענות נגד יפה המתייחסות לתקופת השותפות ביניהם. יפה מצדו התנגד לדון בטענות אלו בנימוק שאינן מסמכות הבורר, אשר הוגבלה לסכסוכים הנובעים מהסכם הפירוק בלבד.

למרות המחלוקת בנושא זה ניתן פסק בורר. הבורר פסק כי על עמוסי לשלם ליפה סכומים שונים. הבורר הוסיף כי השאלה, האם הוא מוסמך לדון בתביעה שכנגד, היא שאלה משפטית שאינה בתחום מומחיותו. הוא סירב לדון בטענות הנוגעות להפרות לכאורה של יפה את הסכם השותפות. יחד עם זאת, הוא הכריע בשתי סוגיות שהועלו בכ
תב התביעה שכנגד ושלשיטתו נוגעות להסכם הפירוק.

3. עמוסי הגיש בקשה לביטול פסק הבורר בטענה כי לא הכריע במכלול הסכסוך. ביום 04.12.2000, במהלך דיון בנושא שהתקיים בפני
כבוד השופטת ה' גרסטל, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כדקלמן:

"הגענו להסכמה לפיה הדיון בתביעה שכנגד ייקבע בפני
הבורר.
טענות אחרות שהועלו נגד פסק הבוררות ... יהיה ניתן להעלותן במסגרת בקשה לביטול הפסק הסופי של הבוררות.
המבקש (עמוסי – י.ש.) רשאי להגיש בקשה להעברת הבורר מתפקידו וזאת לא יאוחר מיום 31.12.00".

ביום 18.12.2000 הודיע הבורר במכתב (נספח ב לתגובה) כי בנסיבות שנוצרו הוא אינו מוכן לשמש כבורר ביחס לכתב התביעה שכנגד.

4. ביום 26.12.2000 פנה עמוסי לנשיא לשכת רואי החשבון וביקש למנות בורר חלופי, בעל השכלה משפטית. ביום 15.02.2001 הודיע נשיא הלשכה כי מאחר ובינתיים חזר בו רו"ח

וקסלבאום מהתפטרותו הוא ימשיך להיות הבורר וידון בתביעה שכנגד.
עמוסי הבהיר לנשיא הלשכה כי הוא אינו מסכים שרו"ח

וקסלבאום ימשיך בתפקידו לאחר שהתפטר. לפיכך ביום 26.02.2001 ביטל הנשיא את מינויו המחודש של הבורר.
עמוסי חזר וביקש מן הנשיא למנות בורר חלופי, אך לא נענה.

5. ביום 10.04.2001 הגיש עמוסי בקשה לבית המשפט למנות בורר אשר ידון בתביעה שכנגד. מדובר באותה תביעה שכנגד שהגיש עמוסי בשעתו בהליכי הבוררות שהתקיימו בפני
רו"ח

וקסבלאום.
ביום 27.04.2001 ניתנה החלטה בבקשה כדלקמן:

"לתגובת המשיב (יפה – י.ש.) בתוך 20 יום מההמצאה".

ביום 17.07.2001 הגיש עמוסי בקשה לקבלת

פסק דין
במעמד צד אחד. בבקשתו ציין כי חלפו עשרים הימים שהוקצבו ליפה להגיב על הבקשה למינוי בורר חלופי.
בהעדר תגובה נתן בית המשפט (כבוד השופטת ש' ברוש) ביום 29.07.2001 החלטה כדלקמן (להלן: "ההחלטה"):

"המשיבים (יפה – י.ש.) לא הגיבו לבקשה במועד שנקצב להם, חרף ההחלטה לעשות כן, שהומצאה להם כדין. על יסוד האמור בבקשה על נספחיה, ניתן בזה צו כמבוקש בעתירה נשוא הבקשה. כבורר אני ממנה את עו"ד ורו"ח

יחזקאל פלומנבאום (צריך להיות פלומין – י.ש.)".

ביום 20.08.2001 הגיש יפה את הבקשה דנן לביטול ההחלטה שניתנה בהעדר תגובה.



טענות הצדדים

6. טענותיו של יפה בתמצית הן כדלקמן:

א. א. הוא לא הגיב לבקשה עקב תקלה משרדית וטעות שנעשתה בתום לב. הבקשה למינוי בורר חלופי הומצאה למבקש ולא לפרקליטו. בשל אי הבנה בין השניים סבר הפרקליט כי 20 הימים שנקצבו לתגובה מסתיימים בתוך תקופת הפגרה. מכיוון שלא צוין בהחלטה שימי הפגרה באים במנין הימים להגשת התגובה, הניח כי המועד להגשת התגובה נדחה עד לאחר תום הפגרה.
ב. ב. קיים סיכוי גבוה שהבקשה למינוי בורר חלופי תדחה והדיון יוחזר לרו"ח

וקסבלאום. בין היתר, ציין יפה כי רו"ח

וקסלבאום כבר מצוי בפרטי הסכסוך וכי השלמת הדיון בפני
ו היא הדרך המהירה והיעילה לסיום הסכסוך.
ג. ג. סירובו של עמוסי לחזור לבורר וקסלבאום הוא חסר תום לב ובניגוד להסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים. מקורו ברצון לדחות את תשלום הסכומים שנפסקו לזכות יפה בפסק הבורר.
ד. ד. גם יש אם מקום לדון במינוי בורר מיוזמת בית המשפט, אין מניעה שבית המשפט יחליט לאור הנסיבות למנות בשנית את רו"ח

וקסלבאום.
ה. ה. בקשתן של עמוסי למינוי בורר חלופי לא נתמכה בתצהיר.
ו. ו. רו"ח

פלומין מנוע מלשמש בורר בין הצדדים בשל קשריו החברתיים עם עמוסי.

7. את טענות עמוסי ניתן לסכם כדלקמן:

א. א. העתק מהבקשה למינוי בורר חלופי על ידי בית המשפט נשלח ליפה במועד.
ב. ב. אי הבנה בין יפה לפרקליטו באשר למועד ההמצאה אינה מצדיקה את ביטול ההחלטה, הממנה את רו"ח

פלומין כבורר.
ג. ג. אין טעם בביטול ההחלטה, שכן שהסיכוי להחזרת הדיון לרו"ח

וקסלבאום קלוש. רו"ח

וקסלבאום התפטר מתפקידו. לאחר שחזר מהתפטרותו דרושה הסכמת שני הצדדים למינויו כבורר. מאחר ועמוסי מתנגד לקבלו כבורר, מועמדותו יורדת מסדר היום.
ד. ד. אין קשר בין התביעה שכנגד של עמוסי לסכסוך שנדון בבוררות. נסיונו של רו"ח

וקסלבאום אינו יכול לסייע לו בהקשר זה.
ה. ה. מאחר והבורר נתן

פסק דין
לטובת יפה, הוא מוטה לטובתו ואינו יכול לדון בתביעה שכנגד.
ו. ו. לאחר שנשיא לשכת רואי החשבון ביטל את מינויו של רו"ח

וקסלבאום, אין מנוס ממינוי בורר חלופי על ידי בית המשפט.
ז. ז. אי הגשת תצהיר הוא פגם טכני הניתן לריפוי.

דיון ומסקנות

8. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סד"א") היא המאפשרת לבית המשפט לבטל החלטות שניתנו במעמד צד אחד. במקרה דנן, אין מדובר בהחלטה פגומה שיש לבטלת מתוך חובת הצדק, אלא בהחלטה שניתנה כהלכה. לפיכך אין זכות קנויה בידו של המבקש לדרוש את הביטול, אלא הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה: ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995) בעמ' 738). בבואו לדון בבקשת הביטול, יציג בית המשפט שאלות אלו:

א. א. מהי הסיבה שהמבקש לא הגיב לבקשה.
ב. ב. מהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם תבוטל ההחלטה.

השאלה השנייה היא העיקר, שכן על בית המשפט להשתכנע כי יש טעם לביטול, ושלא נעשית מלאכת סרק. יחד עם זאת, הלכה היא כי אין דורשים מהמבקש יותר מאשר ראיה לכאורה לצדקת טענותיו. אין הנתבע חייב להראות, כי הגנתו היא איתנה ובטוחה. די לו אם יראה כי ההגנה אפשרית (ראה: זוסמן, שם, שם ; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה חמישית, 1999) בעמ' 262).

סיבת המחדל

9. טענתו של יפה כי ההחלטה, המורה לו להגיב תוך 20 יום, הומצאה אליו ישירות ולא לפרקליטו, לא נסתרה. אדרבה, בבקשתו לקבל

פסק דין
במעמד צד אחד (בש"א 15950/01) מציין עמוסי כי החלטה זו נמסרה ליפה רק ביום 25.06.2001. הוא גם צרף אישור מסירה המעיד על כך.
על פי הזמן שנקצב ליפה בהחלטה לתגובה, המועד האחרון להגשת התגובה הוא יום 15.07.2001, כאשר למחרת מתחילה פגרת הקיץ בבית המשפט. לפיכך, די בכ
ך שההמצאה התקבלה באיחור של יום אחד בלבד, ודהיינו ביום 26.06.2001, על מנת שהמועד האחרון להגשת התגובה יפול בתוך תקופת הפגרה. במצב דברים זה, נדחה המועד להגשת תגובה לאחר תום הפגרה.
עמוסי המציא כאמור את ההחלטה למענו של יפה ולא למענו של עורך הדין, למרות שידע כי ליפה יש עורך דין. האחריות למחדל זה צריכה לחול עליו. כמו כן תתכן אי הבנה בשאלת המועד המדויק של ההמצאה ליפה. אי הבנה זו הביאה את פרקליטו של יפה לחשוב כי נותר לו זמן להגיב עד לאחר הפגרה. הכלל הרגיל הקבוע בתקנה 529 לתקנות סד"א אכן קובע כי בהעדר הוראה אחרת, תקופת הפגרה לא תובא במנין הימים שנקבעו לפי תקנות סד"א או בהחלטת בית המשפט. לפיכך אני מוצאת כי מחדלו של יפה, ודהיינו אי הגשת תגובה במועד שנקצב, מקורו בטעות סבירה.

סיכוי ההצלחה

10. עמוסי סובר כי קלושים הסיכויים שהדיון יוחזר לבורר וקסלבאום. הוא התפטר ולאחר שחזר בו מהתפטרותו, עמוסי אינו מוכן לקבלו שוב. בא כחו של עמוסי מפנה לדבריה של פרופ' ס' אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל (מהדורה שלישית, 1991) בעמ' 229:

"בורר שהתפטר וחזר בו מהתפטרותו – האם פקעה סמכותו לדון בעניין ? למעשה הדבר תלוי בהחלטת הצדדים. כדי שיוכל לחזור ולכהן
כבורר, לא די בכ
ך שיודיעם על נכונותו לחזור בו מן התפטרותו, אלא דרושה הסכמה מחודשת לכך מצד כל הצדדים הנוגעים בדבר".


11. לעומת זאת, אין להתעלם מן ההסכמה הדיונית שהושגה בסמוך להתפטרות הבורר. במהלך הדיון בפני
כב' השופטת גרסטל הסכימו הצדדים בצורה מפורשת לחזור ולהתדיין בפני
רו"ח

וקסלבאום. להסכמתם זו ניתן תוקף של

פסק דין
.
זאת ועוד, מהתגובה שהגיש עמוסי עולה כי הוא עצמו שאף לכך כי טענותיו שבתביעה שכנגד ידונו על ידי רו"ח

וקסלבאום. לגרסתו של יפה, עמוסי אף פנה מיוזמתו אל וקסלבאום, לאחר שהושגה ההסכמה הדיונית, וביקש ממנו להשלים את הדיון בטענות אלה.
ההסכמה הדיונית בין הצדדים והתנהגותו של עמוסי במהלך הבוררות ולאחריה עשויות ליצור לו מניעות בשלב זה. הוא גילה את דעתו, ולא לפני זמן רב, כי הוא מסכים לדיון בבוררות שתתנהל בפני
רו"ח

וקסלבאום. סירובו הדווקני לאפשרות שרו"ח

וקסבלאום יחזור לשמש כבורר בסכסוך, עשוי לכאורה להצביע על חוסר תום לב.
יתרה מזאת, רו"ח

וקסלבאום כבר מצוי בפרטי המחלוקות בין הצדדים. לאור החשיבות שמקנה בית המשפט לעקרון סופיות הסכסוך, ישנו סיכוי סביר להחזרת הדיון אל רו"ח

וקסלבאום, אם תבוטל ההחלטה.

12. לצורך ההכרעה בבקשת הביטול, אין צורך לקבוע ממצאים לגופו של עניין. די בכ
ך שיפה הצליח להראות כי שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה (השווה: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, בעמ' 835).

העולה מן המקובץ הוא כי יפה הראה סיבה סבירה לכך שלא הגיב לבקשה שהגיש עמוסי למינוי בורר, וכן שכנע כי למרות מחדלו קיים טעם מספיק לביטול ההחלטה שניתנה בהעדר תגובה.



סיכום

13. אשר על כן הוחלט כדלקמן:

א. א. אני מבטלת את ההחלטה מיום 29.07.2001.
ב. ב. יפה רשאי להגיש תגובתו לבקשת עמוסי למינוי בורר (בש"א 8958/01) תוך 10 ימים.
ג. ג. הוצאות בקשה זו יהיו לפי התוצאות בהליך העיקרי וידונו יחד עם התוצאות בהליך העיקרי.

ניתנה היום ח' בסיון, תשס"ב (19 במאי 2002) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים בדואר רשום.



יהודית שיצר
,שופטת
רשמת בימ"ש מחוזי









בשא בית משפט מחוזי 8958/01 יפה אליהו, רו"ח נ' עמוסי יזהר, רו"ח (פורסם ב-ֽ 19/05/2002)