פסקי דין על ע.ע. ענבר אחזקות ונדל"ן | פסקי דין על דניאל ענבר | פסקי דין על עיריית חיפה | פסקי דין על עו"ד רשף חן יועמ"ש עיריית חיפה | פסקי דין על אהרון אליאס |

20051-09/11 א     03/09/2015




א 20051-09/11 ע.ע. ענבר אחזקות ונדל"ן בע"מ, דניאל ענבר נ' עיריית חיפה, עו"ד רשף חן יועמ"ש עיריית חיפה, אהרון אליאס








בית משפט השלום בחדרה



ת"א 20051-09-11 ע.ע. ענבר אחזקות ונדל"ן בע"מ
ואח' נ' עיריית חיפה
. ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
נאסר ג'השאן


תובעים

1.ע.ע. ענבר אחזקות ונדל"ן בע"מ

2.דניאל ענבר


נגד


נתבעים

1.עיריית חיפה

2.עו"ד רשף חן יועמ"ש עיריית חיפה

- ניתן

פסק דין
3.אהרון אליאס
– ניתן

פסק דין




פסק דין

בתביעה כנגד הנתבעת מס' 1

1.
ראשיתה של תביעה זו בהגשת כתב תביעה כנגד שלשות הנתבעים, שסכומו הועמד על סך 2.5 מיליון ₪ לצורכי אגרה. עפ"י הנטען, הנתבעים- כולם גרמו נזקים כספיים לתובעים, הנובעים משלילת זכות התובעים לנהל מסעדה בחוף המצוי דרומית לחוף בת-גלים בחיפה (חלקה 24 בגוש ארעי 300025), זכות הנובעת, כך לטענת התובעים, מהסכם להפעלת מרכז ספורט ימי הכולל מועדון גלישה, שנחתם לאחר שהתובעת מס' 1 (להלן : "התובעת"), זכתה במכרז שפרסמה הנתבעת מס' 1 (להלן : "העירייה") בשנת 2006. גובה ההפסד שנגרם לתובעים נסמך על חוות דעת מומחה שצורפה לכתב התביעה, לפיה לוּ היתה העירייה מתירה לתובעים להפעיל מסעדה בחוף, היתה התובעת מרוויחה 4.5-7.5 מיליון ₪, בתנאי שהיתה מפעילה את המרכז והמסעדה עד לסוף שנת 2015.

2.
התביעה הוגשה כנגד העירייה - מי שהתקשרה עם התובעת בהסכם להפעלת מרכז ספורט ימי, וכנגד הנתבעים 2 ו- 3 - בגין המעשים המיוחסים להם, כפי שפורטו בכתב התביעה. בפסק דיני שניתן ביום
21.11.2012 (להלן: "פסק הדין") דחיתי התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3, וזאת לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (לאחר שמצאתי כי התמלאו התנאים להענקת חסינות עובדי ציבור לנתבעים 2 ו- 3). באותו

פסק דין
סקרתי בהרחבה טענות התובעים כנגד הנתבעים 2 ו- 3 וכאמור, מצאתי כי יש לדחות את התביעה כנגדם.



3.
עוד יצויין כי במהלך ההליך שהתנהל לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין הוגשו תצהירים, ובישיבת יום 12.11.12 התובע 2 - דני ענבר והנתבעים 2 ו- 3 נחקרו על תצהיריהם. לאחר שנדחתה התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 הורה בית המשפט להגיש תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים בתביעת התובעים כנגד העירייה. התובעים ביקשו להסתמך על התצהירים שהוגשו במסגרת ההליך לפי סעיף 7א לפקודה וכך נהגה אף העירייה.

4.
לפיכך יתייחס פסק דיני זה לטענות התובעים כנגד העירייה.

5.
בפסק הדין סקרתי את טענות הצדדים, ואשוב על סקירה זו.

6.
בכתב התביעה ולאחר מכן בתצהיר עדות ראשית מטעם התובע מס' 2 (להלן: "ענבר") נטענו טענות קשות כנגד התנהלות העירייה ובעלי תפקידים בה. עפ"י הנטען, לאחר שהתובעת זכתה במכרז להפעלת מרכז ספורט ימי, נחתם ביום 28.9.2006 בין התובעת – מצד אחד, לבין העירייה מצד שני, הסכם להפעלת מרכז לספורט ימי פתוח לכלל הציבור (הוא ההסכם נספח 1 לתצהיר ענבר - להלן: "ההסכם"). עפ"י הוראות ההסכם, הותר לתובעת ליתן שירותים, ובכללם השכרה ומכירה של ציוד לספורט ימי, תיקון ואחסנת ציוד, מתן שירותי חוף ועוד. בין הצדדים הוסכם כי תוקף ההסכם יהיה מיום 30.8.2006 וכלה ביום 10.12.2010 (סעיף 4 להסכם). הצדדים הסכימו כי לתובעת תהיה הזכות למכור במקום "שתיה קרה וחמה, גלידות ומוצרי מזון אחרים מותנה בקבלת רישיון עסק עפ"י דין" (סעיף 12 (ז) להסכם).

7.
התובעים טוענים, כי כל ניסיונות התובעת להשיג רישיון עסק להפעלת "עסק בתחום המזון" במקום נכשלו, נוכח התנגדותו של הנתבע מס' 3, שפעל ממניעים זרים, ולמרות שלא היתה כל מניעה תכנונית להקים "עסק של מזון" (סעיף 14 לתצהירו של ענבר).

8.
לטענת התובעים, בתחילת שנת 2009 התקיימה בעירייה פגישה בנוכחות הנתבע מס' 2 (להלן: "עו"ד חן") בה הובהרו לעירייה ונציגיה הקשיים בהם נתקלים התובעים בהקמת עסק למזון. לאור הטענות שהעלו הצדדים במהלך הישיבה, התקיים סיור בחוף, בו השתתף עו"ד חן
ובמהלכו הוסבר לו כי אין התובעת מצליחה להשיג רישיון עסק למכירת מוצרי מזון בחוף. במהלך הביקור, כך לפי התובעים, הבטיח עו"ד חן לסייע לתובעת לצורך קידום הקמת "עסק של מזון" ולסייע ברישוי "כדי לקצר הליכים" (ראו סעיף 18 לתצהיר ענבר), ועל בסיס אותה הבטחה איתרה התובעת מפעיל מזון, כרתה עימו הסכם להפעלת "עסק של מזון" במקום (נספח 3 לתצהירו של ענבר- ההסכם בין התובעת לבין חברת סאנסט ביץ' ניהול חופים בע"מ (להלן: "המפעילה")), זאת, כך לטענת התובעים מבלי שההסכם יעביר את החזקה במקום המיועד להפעלת עסק המזון לידי המפעילה (סעיף 18 לתצהירו של ענבר).
9.
עוד טענו התובעים בכתב התביעה, כי התובעת והמפעילה השקיעו כספים בשיפוץ המבנה המיועד לעסק המזון, כאשר היה ברור לעירייה כי התובעת והמפעילה אינם מקימים קיוסק לממכר פיצוחים, כי אם עסק שאמור למשוך אליו את באי המקום ואת הציבור הרחב, וכאשר העירייה היתה מודעת לפעולות ההשקעה במקום (סעיף 20 לתצהירו של ענבר).

10.
השינוי שחל ביחסם של הנתבעים כלפי התובעים אירע, כך לטענת התובעים, לאחר שהעירייה יזמה תב"ע חדשה, לפיה אמורה להיות מוקמת במקום המועדון טיילת תיירותית, "ועם התחלת הפעלת העסק החדש למזון, הבין מי שהבין כי העסק למזון ומועדון הגלישה במקום, אינם מתיישבים עם תכניותיה של הנתבעת" (סעיף 21 לתצהירו של ענבר). בשלב זה, כך טוענים התובעים,
החלו התנכלויות של הפיקוח העירוני, הנתבעים הפסיקו תמיכתם בעסק המזון, וטענו כי מעולם לא הותר לתובעים או מי מטעמם להקים עסק מן הסוג שהוקם. בהמשך, טענו התובעים כי במהלך סיור שהתקיים ביום 19.8.2009 הוסכם כי בכפוף לשינויים קלים, יוסדר הרישיון לעסק המזון וצווי הריסה שהוצאו לגבי עבודות שבוצעו במסגרת הכשרת עסק מזון יבוטלו (ראו סעיף 23 לתצהירו של ענבר). אלא שבשלב זה, לאור התב"ע שיזמה העירייה, הכריזה העירייה "מלחמת חורמה" על התובעים, כאשר העירייה ועו"ד חן מפרים את התחייבותם לבטל צווי ההריסה, מנצלים סמכויותיהם שקיבלו עפ"י הדין לצורך סגירת עסקם של התובעים, ובין היתר ביצעו הנתבעים את הפעולות המנויות בסעיף 24 לתצהירו של ענבר לכתב התביעה: הנתבעים סירבו לדון בכל בקשה לרישיון עסק שיזמו התובעים; הגישו כתב אישום בגין ניהול עסק גלישת גלים ללא רישיון; הגישו כתב אישום בגין בנייה ללא היתר, הגישו כתב אישום בגין ניהול עסק מזון ללא רישיון; הגישו לתובעים חיוב ארנונה בגין שטחים ציבוריים; הגישו כתב תביעה לפינוי; הוציאו צווי הפסקה מינהליים אשר מטרתם למנוע כל עבודות הבנייה או הפעלת עסק המזון; ניתקו את זרם המים ופנו למינהל מקרקעי ישראל ולמשרד לאיכות הסביבה בטענה לפגיעה בחוף. כל זאת,
כאשר השיקול שהנחה את הנתבעים, כך לטענת התובעים, הוא אחד- סילוק התובעים מן החוף.

11.
הטענות המועלות כנגד הנתבעים מס' 2 ו- 3 הינן כי עו"ד חן - היועץ המשפטי של עיריית חיפה
, והנתבע מס' 3 – באותם ימים עובד המחלקה לרישוי עסקים, ניצלו סמכויותיהם כדי לגרום נזק לתובעים. עוד נטען
כי "הנתבע 2 הקדיש מאמצים רבים וזמן רב כדי לפגוע בכל דרך אפשרית בתובעים כדי לרצות את רצון שולחיו" (סעיף 31 לתצהירו של ענבר). עוד נטען כלפי עו"ד חן כי הוא הפר הבטחתו לקדם את הקמת "עסק המזון" כאשר עבודות השיפוץ היו בעיצומן. התובעים טוענים כי עו"ד חן
"שינה את עורו" והחל לפעול כנגד הפעלת "עסק מזון" כאשר הוא מנצל את כוחותיה השלטוניים של העירייה על מנת לסלק את התובעים מן החוף (ראו סעיף 31.2 לתצהירו של ענבר). לגבי הנתבע מס' 3
נטען כי הוא זה שהכשיל כל ניסיון לקבל רישיון עסק (שם) ובכך הפכו הנתבעים הנ"ל את התובעים "לעבריינים בעל כורחם".
12.
התובעים לא חסכו מילים קשות ואף טענו כי "הפקדון שהפקיד המחוקק בידי הנתבעים לצורך שמירת עקרון שלטון החוק, הפך להיות כלי ירייה והרג של קבוצה מפיונרית בעלת אינטרסים כלכליים" (סעיף 33 לכתב התביעה ועל טענה זו חזר ענבר בסעיף 29 לתצהירו). בנוסף, טוענים התובעים כי הנתבעים פעלו לחסל את עסקם של התובעים, תוך שהיו מודעים לנזק שייגרם, וניצלו הליכים משפטיים לפי דיני התכנון והבנייה, דיני רישוי עסקים ותביעת פינוי, לצורך חיסול עסקם של התובעים. לטענת התובעים, הנתבעים פעלו בכוונת תחילה לגרימת נזקים כספיים לתובעים. לטענת התובעים התרשלו הנתבעים כלפיהם, ועיוולו עוולות לפי סעיפים 58 ו 60 לפקודת הנזיקין.

13.
כאמור, נזקי התובעים פורטו בחוות דעת שצורפה לכתב התביעה ולתצהיר מר ענבר, ערוכה ע"י המומחה תמיר בן שחר - העוסק בייעוץ כלכלי שיווקי ותכנוני. המומחה בן שחר בדק את "הנזקים הכלכליים שנגרמו לחברת ע.ע ענבר אחזקות ונדל"ן בע"מ כתוצאה "מהמניעה שיצרו רשויות עיריית חיפה
להפעלת מסעדה/ בית קפה/ מזנון (להלן : "המסעדה") בחוף הגולשים בשכונת בת גלים שבחיפה" (ראו המבוא לחוות הדעת). עפ"י חוות הדעת אילו היתה מופעלת מסעדה בחוף היתה המסעדה מייצרת הכנסות שנתיות בסך 600,000-800,000 ₪, ועל כן ההפסד הכלכלי שנגרם לתובעת כתוצאה ממניעתה להפעיל במקום מסעדה בשנים 2006-2015 מגיע כדי סך 4.7-7.5 מיליון ₪ (ראו פרק הסיכום). לסכומים אלה הגיע המומחה לאור מסקנתו בסעיף 36 לחוות דעתו כי "מסעדה אם היתה מוקמת בהתאם להסכם על חוף הגולשים משנת 2006 ועד 2015 היתה מחוללת פדיון חודשי ממוצע (בחישוב שנתי) של 150-200 אלף ₪".

14.
בכתב ההגנה כפרה העירייה בכל טענות התובעים. עפ"י הנטען כל פעולות העירייה נעשו כדין וללא רבב. העירייה טוענת כי מדובר בתביעה שהוגשה ע"י "עברייני בנייה מורשעים" שעשו דין לעצמם וביצעו עבירות בנייה, ועתה מבקשים הם פיצויים בגין כך שהרשות פעלה כנגד עבירות שביצעו התובעים.

15.
העירייה הכחישה כי הבטיחה הבטחה כלשהיא לתובעים, לא כל שכן הבטחה שלטונית. העירייה הוסיפה, כי מספר ערכאות נדרשו להליכים כנגד התובעים, וכי קביעות ערכאות אלה מהוות מעשה בית דין המשתיק את התובעים מלהעלות טענות אלה. העירייה הוסיפה כי היא וזרועותיה פעלו כדין, לא הפרו את הוראות החוק וביצעו את חובתן עפ"י החוק.



16.
באשר להבטחה לה טענו התובעים, שניתנה עפ"י הנטען מפי עו"ד חן, טוענת העירייה כי
הוסבר לתובעים "באופן חד משמעי כי אין ולא תהיה כל אפשרות לקיים במקום מסעדה או פאב" (סעיף 22 לכתב ההגנה). הנתבעים הבהירו בכתב ההגנה מטעמם השתלשלות העניינים, למן קיום הפגישה בעירייה ועד לגילוי עבירות בנייה שבוצעו ע"י התובעים ופגעו בסביבה חופית, ואת ההליכים שנקטה העירייה והועדה המקומית לתכנון ובנייה בגין כך. הנתבעת סבורה כי מדובר בהליכים מתבקשים לאור חומרת העבירות בהן הורשעו התובעים. באשר לטענה כי עו"ד חן "שינה את עורו" טענה הנתבעת כי הובהר לנציגי התובעת כי לא ניתן יהיה להפעיל מסעדה במקום, ואף על פי כן, ביצעו התובעים עבירות בנייה חמורות, הכשירו מסעדה והפעילוה באמצעות מפעיל חיצוני ובכך הפרו את הוראות ההסכם. הנתבעת כפרה בקשר כלשהוא בין הליכי קידום תב"ע במקום לבין ההליכים שננקטו ע"י הנתבעת כנגד התובעת.

17.
עוד טענה העירייה כי ביום 20.10.2009 הגישה היא תביעת פינוי כנגד התובעת בטענה כי התובעת הפרה את ההסכם, ובית המשפט השלום בחיפה הורה על פינוי התובעת לאחר שקבע כי התובעת הפרה את ההסכם ועל כן רשאית העירייה לבטלו. מכאן, טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות שכן קביעות בית המשפט השלום בחיפה מהווים מחסום דיוני, המונע העלאת טענות, לפיהן היתה התובעת רשאית להחזיק במקום עד לשנת 2015.

18.
להשלמת התמונה נציין כי עו"ד חן הוסיף בתצהירו, כי הוא ביצע את עבודתו, לאחר שהתגלה כי התובעת ביצעה עבירות בנייה באזור החוף, פתחה במקום פאב- מסעדה ללא רישיון עסק, וכאשר, לטענתו, פעילות העירייה ובעלי תפקיד בה לא נועדה כדי לגרום נזק לתובעים; לטענת עו"ד חן המדובר בשימוש בחלק מסמכויות העירייה לאכוף את החוק. עוד טען עו"ד חן כי מסכת הפעולות שנקטה העירייה כנגד התובעים החלה לאחר שהגיעו לעירייה תלונות שהתקבלו מגולשים לגבי רמת השירות הניתנת במרכז הימי, ובעקבותיהן בדק
הוא את ההסכמים בין התובעת לבין העירייה. בהמשך, במהלך ישיבה בה השתתפו נציגי העירייה ונציגי התובעת בחודש 2/09, התגלה לעו"ד חן כי התובעת אינה משלמת את דמי ההפעלה כסדרם. לאחר אותה ישיבה התקיים במקום ביקור של עו"ד חן ונציגי העירייה. עו"ד חן התרשם במהלך הביקור כי מטרת התובעים היתה להקים מסעדה במקום, דבר אשר נובע מדברי התובע בישיבה בעירייה (ראו נספח ה'- פרוטוקול ישיבה בעירייה, שם מצוטט ב"כ התובעים כמי שאמר:
"אנחנו לא מצליחים לקבל רישיון למסעדה"). עוד טען עו"ד חן בתצהירו כי נציגי העירייה הבהירו היטב לתובע כי העירייה לא תתנגד להקמת מזנון במקום, כאשר מובהר לתובע, כי העירייה תתנגד בתוקף להקמת פאב או מסעדה במקום.


19.
לטענת הנתבעים, בחודש 7/2009 התגלה כי מבוצעות עבירות בנייה בחוף, ובין היתר התגלה כי נבנה משטח עץ, הוקמו עמודי עץ לצרכי בניית גדר וכן גדר – שמונעת מעבר הציבור הרחב (ראו בקשה לצו הפסקה שיפוטי-נספח ז לתצהיר עו"ד חן). לטענת הנתבעים הוצאו צווי הפסקה שיפוטיים, ומשהופרו, הוציאה הועדה המקומית לתכנון ובנייה צווי הריסה מנהליים (נספח ט' לתצהיר). עוד עולה מצווי ההריסה המנהליים (מחודש 8/09), כי בנוסף לעבירות הבנייה הנ"ל, הונחו סלעים בתוך המים, דבר ששינה את תוואי הקרקע
לאורך רצועה בת 100 מטרים
לחוף הים התיכון.

20.
עו"ד חן הוסיף, כי התובעת הפרה הפרות רבות את ההסכם בינה לבין העירייה: הסבה את זכויותיה עפ"י ההסכם למפעילה ללא אישור העירייה; ניהלה במקום, באמצעות החברה המפעילה מסעדה ללא רישיון עסק - בניגוד להוראות ההסכם ובניגוד להוראות החוק; ביצעה בנייה בניגוד לחוק וסירבה להשיב את המצב בחוף לקדמותו (לסלק את עבירות הבנייה); ולא שילמה ארנונה לכל אורך התקופה. במצב דברים זה, ולאחר מספר מכתבים שלא נענו, הודיעה העירייה ביום 9.9.2009 על ביטול ההסכם, לאחר שהתובעת לא נענתה לכל ההתראות לתיקון ההפרות (נספח כ"ה לתצהיר). ביום 20.10.2009 הוגשה תביעה לפינוי החוף בבית משפט השלום בחיפה, אשר קיבל את התביעה בפסק דינו מיום 30.11.2010, לאחר שמצא כי ההסכם הופר ע"י התובעת, ודחה את רוב רובן של טענות התובעים (נספח ל"א לתצהיר).

21.
בשלב מסויים, לקראת סוף שנת 2010 פינו התובעים את החוף. פינוי החוף היה לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט השלום ולאחר שצו למניעת שימוש במקרקעין שהוצא ע"י העירייה לא בוטל עפ"י החלטת בית משפט השלום, שדחה בקשה לביטול הצו (החלטה מיום 20.6.2010-נספח ל"ז לתצהיר).

המחלוקת:

22.
המחלוקות העולות מכתבי הטענות (כתב התביעה וכתב ההגנה) הן אלה:

א.
האם הפרה העירייה את התחייבותה בהסכם, כאשר לא התירה לתובעת להקים מסעדה, בית קפה או מזנון?

ב.
האם הבטיח עו"ד חן בשם העירייה, לקדם הקמת "עסק למזון" בחוף הים, והאם הפרה העירייה הבטחה זו?

ג.
האם פעלו הנתבעים 2 ו- 3 או מי מטעם העירייה משיקולים זרים או ברשלנות כאשר הפעילו סמכויות מנהליות ושיפוטיות כנגד התובעים?

ד.
ככל שקמה עילה נזיקית או חוזית לתובעים, מהו הנזק שנגרם להם?


הראיות:

23.
מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של התובע מס' 2 וכן של בנו מר ערן ענבר. כן העיד מטעם התובעים המומחה מטעמם - מר תמיר בן שחר, אשר נחקר על חוות דעתו, וכן עו"ד אהוד כספי, שייצג את חברת סנסט ביץ'- היא המפעילה (אשר קיבלה את זכות ההפעלה להפעלת עסק לממכר מזון מטעם התובעת). מטעם העירייה העידו הנתבעים 2 ו- 3 (הצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי חקירת השניים במסגרת הליך החסינות יוגש כראיה), וכן רו"ח יהודה אוסטרו - מטעמו הוגשה חוות דעת.

הכרעה:

24.
נכריע בשאלות לפי סדרן, אולם בטרם נעשה כן נקבע עובדות שאין עליהן מחלוקות והן עובדות אשר נקבעו ע"י ערכאות קודמות ואשר לגביהן חל השתק פלוגתא.

25.
התובעת הביאה עובדות מבלי לנקוב בתאריכים ועל כן נחזור על השתלשלות העניינים כפי שהיא עולה מן המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים ואשר אינה שנויה במחלוקת; נראה, כי השתלשלות העניינים, כפי שעולה מן המסמכים היא כדלהלן (על חלק מהשתלשלות העניינים עמדתי בפסק דיני מיום 21.11.2012):

א.

בעקבות זכיית התובעת במכרז שפורסם ע"י עיריית חיפה
, נחתם ביום 28.9.2006 ההסכם. עפ"י ההסכם התחייבה התובעת להפעיל מרכז לסופרט ימי. בין היתר התחייבה התובעת ליתן השירותים הבאים: השכרת ומכירת ציוד לספורט ימי, מתן שיעורי צלילה וגלישה, אחסנת ציוד של גולשים, מתן שירותי חוף ומתן שירותי הורדה לים של כלים ימיים (סעיף 3 להסכם). תקופת ההסכם עומדת על חמש שנים (מיום 30.8.2006 ועד 10.12.2010) והארכת תוקף ההסכם לחמש שנים נוספות מותנית בהסכמת המהנל ובעמידת התובעת בכל התחייבותויותה עפ"י ההסכם (סעיף 4 להסכם). עפ"י סעיף 12 (ז) הוסכם כי "המפעיל זכאי למכור שתייה קרה וחמה, גלידות ומוצרי מזון אחרים, מותנה בקבלת רישיון עסק עפ"י דין". עוד הוסכם כי דמי ההפעלה שעל התובעת לשלם עומדים ע"ס 47,765 ₪ בגין כל שנת הפעלה.

ב.
ביום 18.2.2009 הוציאה עו"ד אורית סידי בשם העירייה מכתב אל התובעת ובו היא מתריעה כי דמי ההפעלה עבור התקופה בין 30.8.08 ועד 29.9.2009 ע"ס 59,710 ₪ טרם שולמו. עוד התבקשה התובעת לפרט אם השירותים אותם התחייבה התובעת להעניק עפ"י ההסכם ניתנים וכיצד. תשובה למכתב הנ"ל נשלחה ע"י ב"כ התובעת עו"ד דוד ששון ביום 23.2.2009 ובו אין כל התייחסות לטענת החוב. ב"כ התובעת ביקש לקיים פגישה עם נציגי העירייה.

ג.
ביום 26.2.2009 התקיימה פגישה בה נכח מר ענבר, ב"כ עו"ד דוד ששון ונציגי העירייה לרבות עו"ד רשף חן ועו"ד אורית סידי. במהלך הפגישה העלה עו"ד ששון את הטענה כי התובעת אינה מצליחה לקבל רישיון למסעדה. בסוף הפגישה נרשם מפי
עו"ד חן
כי הוא עומד על תשלום החוב בגין דמי ההפעלה ולגבי יתר ההפרות הנטענות כנגד התובעת, מוכן הוא לקיים פגישה במקום (נספח ה' לתצהיר עו"ד חן).

ד.
ביום 24.3.09

שלחה עו"ד סידי מכתב נוסף אל התובעת, באמצעות ב"כ עו"ד ששון ובו התראה נוספת על אי תשלום דמי ההפעלה (נספח ו' לתצהירו של עו"ד חן).

ה.
ביום 30.3.2009 התקיים ביקור ביוף בו השתתף עו"ד רשף חן. (לגבי אותו ביקור נחלקות הגרסאות; עפ"י ענבר במהלך פגישה זו הבטיח עו"ד חן כי יתמוך בהקמת עסק למזון ואילו עו"ד חן טען כי הוא שב והבהיר לענבר כי לא ניתן להקים מסעדה אולם אין הוא פוסל הקמת מזנון במקום).

ו.
ביום 6.7.2009 הגישה התובעת בקשה למתן רישיון עסק להפעלת קיוסק במקום.

ז.
ביום
28.7.2009 הגישה העירייה בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי בגין עבירות בנייה הכוללות בניית משטח עץ בגודל 48 מ"ר וגדרות שנועדו למנוע מעבר הציבור הרחב (נספח ז' לתצהיר הנתבע מס' 2). עפ"י עו"ד חן
התגלו העבודות ביום 27.7.2009.

ח.
ביום 3.8.2009 וביום 5.8.2009 הוצאו צווי הריסה מנהליים ע"י הועדה המקומית לתכנון ובנייה להריסת משטח עץ (דק) בשטח 68 מ"ר, ובניית טרסה ע"י הנחת סלעים גדולים ואבנים ובכך שונתה בליטת פני הקרקע בתוך רצועה של 100 מ' של חוף ים (נספחים ח' ו- ט' לתצהיר
עו"ד חן
).
ט.
ביום 4.8.2009 שלחה העירייה לב"כ התובעת מכתב ובו התרעות על הפרות ההסכם ע"י התובעת, ובין היתר העברת זכויות התובעת עפ"י ההסכם למפעיל- צד ג', וביצוע עבודות ללא היתרים באופן שיש בו כדי לגרום לחוף נזק בלתי הפיך.

י.
ביום 16.8.2009 שלח עו"ד ששון מכתב ובו הוא מעלה על הכתב את הסכמת עו"ד חן לפיה אם יוסרו הסלעים שהונחו בים, יבוטלו על צווי ההריסה. מכתב זה זכה לתשובת עו"ד חן למחרת היום- ביום 17.8.2009 בה הוא מודיע כי אינו מסכים למה שהוזכר במכתב עו"ד ששון.

י"א.
ביום 19.8.2009 התקיימה פגישה על רקע טענות העירייה לביצוע עבודות בנייה בלתי חוקיות. התובע הוציא סיכום פגישה (נספח י"ט לתצהיר עו"ד חן) וביקש כי העירייה תאשר את הסיכום, לפיו יזיזו התובעים את הסלעים ששינו את מקומם, וביום 20.8.2009 שלח עו"ד חן מכתב בשם העירייה ובו מנה את הפרות ההסכם, בין היתר התקשרות עם מפעיל חיצוני והעברת זכויות התובעת עפ"י ההסכם, בנייה ללא היתר, הפעלת מסעדה ללא היתר והפרות נוספות. במכתב ביקש היועץ המשפטי של העירייה להפסיק את ההפרות לאלתר ובין היתר להשיב את המצב לקדמותו, להפסיק לנהל מסעדה לאלתר, לפסיק את העברת ההפעלה בעסק המזון לאחר (ראו סעיפים 12 ו- 13 למכתב הנ"ל). באשר למזנון, כתב עו"ד חן כי זה יופעל בכפוף לקבלת רישיון עסק אולם ע"י עובדי התובעת וככל שאורחי המזנון יבקשו לשבת בחוץ יעשה הדבר בין שני המבנים ולא בחריגה מן הקו בין שני המבנים (סעיף 14 למכתב).

י"ב.
ביום 23.8.2009 דחתה המחלקה לרישוי עסקים בקשה לרישיון עסק – הפעלת קיוסק שהגישו התובעים, וזאת משני נימוקים: הראשון - ביצוע בנייה בלתי חוקית במקום, והאחר - שבמקום מתקיימת פעילות של מסעדה/פאב ללא רישיון עסק כדין. ביום 13.9.2009 הוגש כנגד התובעת והמפעילה כתב אישום בגין ניהול עסק- מסעדה ללא רישיון עסק כדין (ראו נספח יז לתצהיר עו"ד חן). אין מחלוקת כי התובעים הורשעו בניהול עסק (מסעדה) ללא רישיון עסק (ראו עדות התובע מר דניאל ענבר
בעמוד 15 שורה 12 לפרוטוקול).





י"ג.
ביום 1.9.2009 שלח עו"ד חן מכתב נוסף ובו בקשה מפורשת לתיקון כל הפרות ההסכם, בין היתר הריסת הבנייה הבלתי חוקית, סגירת המסעדה המתנהלת ללא רישיון וסילוק ידה של החברה המפעילה מן החוף (ראו נספח כ"ג לתצהיר הנתבע ותשובה למכתב הנ"ל שנלחה ביום 10.9.2009 ע"י ב"כ התובעים - נספח כ"ו לתצהיר עו"ד חן). בתשובה נטען כי הסלעים הוזזו ממקומם, הנחת הדק אינה טעונה היתר בנייה, והתובעת אינה מפעילה מסעדה. במכתב תגובה ששלח עו"ד חן ביום 21.9.2009 (נספח כ"ז לתצהיר הנתבע מס' 2 ) הודיעה העירייה על ביטול ההסכם ועל כוונתה לפנות את התובעת.

י"ד.
העירייה הגישה תביעה לפינוי התובעת והמפעילה מן החוף בגין הפרת ההסכם בין הצדדים וביטולו. לאחר שרשם בית המשפט השלום בחיפה נתן רשות להגן מפני התביעה, הגישה העירייה ערעור לבית המשפט השלום בחיפה ושם ניתן

פסק דין
בע"ר (חי') 30869-07-10 (כבוד השופטת ש' ברסלב) (להלן : "פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה"), ולפיו קיבל בית המשפט את הערעור, קיבל את תביעת הפינוי ונתן רשות להגן מפני התביעה לגבי תביעה כספית בגין הארנונה בלבד (נספח ל"א לתצהיר הנתבע מס' 2 ).

ט"ו.
מאחר והעירייה טוענת לתחולת מעשה בית דין, מצאתי להביא חלק מקביעות פסק הדין: בפסק דינו המפורט של בית המשפט השלום בחיפה, נקבע, כי במהלך כל תקופת החזקת התובעת בנכס מושא ההסכם, לא שילמה התובעת ארנונה לעירייה, גם חובות שלא היו שנויים במחלוקת - דבר המהווה הפרת ההסכם; נקבע, כי התובעת הסבה זכויותיה לחברת סנסט ביץ' - מפעילת המסעדה, ובכך הפרה סעיף 18 להסכם בין הצדדים; הפעילה עסק לממכר דברי מזון ללא רישיון עסק והפרה ביודעין את ההסכם כאשר ביצעה עבירת בנייה. יצויין כי בית המשפט שם אינו מקבל את הטענה כי לאחר שבוצעו עבירות הבנייה הושגו הסכמות בין הצדדים (ראו לעניין זה סעיף 8 לפסק הדין). משכך, מצא בית המשפט כי התובעת הפרה את ההסכם ועל כן הורה על פינויה מן המקום לאחר שקבע, כי ביטול ההסכם ע"י העירייה היה כדין.






ט"ז.
נחזור לצווי ההריסה המנהליים ולהליכים שיזמה הועדה המקומית לתכנון ובנייה בחיפה ביום 3.8.2009 וביום 5.8.2009. תחילה עתרה החברה המפעילה את עסק המזון – "סנסט ביץ' ניהול חופים בע"מ" בבקשה לפני בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה לביטול צווי ההריסה, ובקשתה נדחתה בהחלטה מיום 22.10.09, בין היתר לאחר שנקבע כי מדובר במבקשת שאין לה זכויות בקרקע (ראו החלטה בתיק מס' 69/09 נספח י' לתצהיר עו"ד חן). ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"פ 23693-10-09 (מחוזי חיפה)) נדחה ע"י כבוד השופט שפירא ואף בקשת רשות ערעור שהגישה החברה המפעילה נדחה ע"י בית המשפט העליון (רע"פ 9063/09). לאחר מיצוי ההליכים ע"י החברה המפעילה עתרה התובעת כאן בפני
בית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה לביטול צווי ההריסה ואף הפעם נדחתה בקשתה עפ"י החלטה מיום 10.12.2009 (ראו נספח י'2 לתצהיר עו"ד חן) וערעור לבית המשפט המחוזי (כבוד השופט שפירא) נדחה ביום 27.12.2009 (נספח י"א2 לתצהירו של עו"ד חן). מלשון ההחלטות, ניתן להבין כי התובעת העלתה בפני
בית המשפט לעניינים מינהליים והן בפני
בית המשפט החוזי טענות לגבי התנהלות העירייה ובעלי תפקיד בה, ואף על פי כן קבע כבוד השופט שפירא בהחלטתו בערעור שהגישה התובעת, כי התובעת הגיעה לשערי בית המשפט בחוסר ניקיון כפיים.

י"ז.
ביום 4.11.2009 הוגשה ע"י הועדה המקומית לתכנון ובנייה בקשה לצו הפסקת שימוש מכח סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה- 1965 (נספח ל"ב לתצהירו של עו"ד חן). לבסוף, ועל כך אין מחלוקת, פינתה התובעת את החוף והמבנה בו ניהלה את עסקה לקראת סוף שנת 2009.

26.
הבאנו את העובדות שלעיל על מנת להביא תמונה מלאה לגבי ההליכים שהתנהלו בין הצדדים.










האם הפרה העירייה את ההסכם בין הצדדים:

27.
כאמור, קובע סעיף 12 (ז) להסכם, כי "המפעיל זכאי למכור שתייה קרה וחמה, גלידות ומוצרי מזון אחרים, מותנה בקבלת רישיון עסק עפ"י דין" .
למרות קביעת המומחה מטעם התובעים בחוות דעתו כי סעיף זה מתיר הקמת מסעדה או בית קפה בחוף הגולשים, נראה כי אפילו התובעים לא טענו עד לשנת 2008 כי הם רשאים להקים מסעדה במקום.
הסעיף הנ"ל כשלעצמו אינו מתיר הקמת מסעדה או בית קפה במקום והוא מתיר מכירת שתייה קרה וחמה, גלידות ומוצרי מזון. חזקה על הצדדים שהיו קובעים במפורש כי מותר לתובעת להקים מסעדה או לתת שירותי הסעדה במקום, ועל כן בהתאם ללשון הסעיף, אני מקבל את טענת העירייה כי הסעיף הנ"ל התיר להקים קיוסק או נקודת מכירה (להבדיל מהכנה) של מוצרי מזון שניתן למכרם ב"קיוסק".

28.
האמור בסעיף 14 לתצהיר ענבר, לפיו למן זכיית התובעת במכרז ניסתה היא להקים "עסק למזון" וכן טענת ענבר בסעיף 50 שורות 1-4 לפרוטוקול, לפיה הוגשו בקשות לרישיון עסק והן נדחו : ("הגשנו 10 פעמים לא הסכימו לקבל עד אשר הבאתי אדריכל. ניסינו להגיש לפני שנת 2007 וגם בשנת 2007 הם סירבו לקבל את הבקשה") לא הוכחו. לא הוכח בפני
י כי הוגשה בקשה לקבלת רישיון לעסק מזון לפני שנת 2009. נראה כי עצם העבודה כי לא הוגשה בקשה לרישיון עסק למסעדה ע"י התובעת מוכיחה כי התובעת סברה כי אין בידיה להפעיל מסעדה במקום. כך או כך, לא הוכח כי התובעים ניסו להקים ולהכשיר עסק מזון עד לשנת 2009.

29.
המסקנה היא, כי ההסכם לא התיר לתובעת להקים מסעדה או מזנון במקום.

הפרת הבטחת עו"ד חן
לקדם הקמת "עסק למזון" בחוף הים, האמנם?!:

30.
עיקר טענותיהם של התובעים הן בכתב התביעה והן בתצהירו של ענבר, היא הטענה, לפיה הבטיח עו"ד חן לתמוך בהקמת מזנון, וכי בשלב מסויים "שינה הוא את עורו" לאחר שהתגלתה כי קיימת תב"ע המייעדת את החוף לטיילת, ועל כן הוא החל עושה כל שביכולתו על מנת לסלק את התובעת מן החוף.




31.
עיון מדוקדק בטענות ענבר מעלה כי הוא מייחס לעו"ד חן שתי הבטחות. הבטחה ראשונה היתה בתחילת שנת 2009 בעת עריכת הסיור בעקבות פגישה שהתקיימה ביום 26.2.2009. כאשר במהלך אותו ביקור, כך לטענת ענבר, "הנתבע מס' 2 נתן לנו אור ירוק להתחיל בהשקעה והבטיח כי הוא יתערב אישית בנושא הרישוי כדי לקצר הליכים" (ראו סעיף 18 לתצהיר של ענבר). עפ"י טענת התובעים, לאחר אותה הבטחה "שינה הנתבע מס' 2 את עורו" לאחר שהתגלה קיומה של תב"ע המייעדת את החוף לטיילת ומאז החלו נציגי העירייה להתנכל לתובעת. הבטחה שנייה ניתנה ביום 19.8.2009 לאחר שהחלו התובעים להפעיל מסעדה ולאחר שהוצאו צווי הריסה מנהליים בקשר לבנייה שבוצעה במקום. לגבי אותה הבטחה טען ענבר בתצהירו (בסעיף 23 לתצהיר), כי לאחר שהוצאו צווי הריסה מנהליים, התקיים במקום סיור בו השתתף עו"ד חן. לגבי הסיכום טוען ענבר כי "במהלך הסיור נציגי העירייה סיכמו איתי שייעשו מספר שינויים קלים במקום והם מצידם יסדירו את רישיון המזנון ויבטלו את צווי ההריסה שהוציאו" (סעיף 23 לתצהיר ענבר).

32.
מאידך, טוען עו"ד חן כי לגבי ההבטחה הראשונה, כי הוא שב והבהיר לתובע מספר פעמים כי לא ניתן להקים במקום מסעדה או פאב וכי הדבר אסור בתכלית האיסור הן עפ"י הוראות ההסכם והן עפ"י התב"ע החלה במקום (סעיף 16 לתצהיר עו"ד חן). עו"ד חן הודה הן בתצהירו והן בעדותו בפני
י, כי הועלתה ע"י ענבר בקשה להפעיל במקום מזנון במובחן מקיוסק וכי עו"ד חן לא פסל אפשרות זו, אולם הדבר היה בכפוף לבדיקת המחלקה לרישוי עסקים. באשר להבטחה השנייה מפנה הוא לעמדתו כפי שעולתה למחרת הביקור במכתבו מיום 20.8.09 (נספח כ' לתצהירו) ממנו עולה כי היה נכון לסייע בהקמת מזנון בתנאים שהוצבו שם.

33.
לאחר עיון במסמכים ולאחר ששמעתי את הראיות נחה דעתי כי התובעים לא הוכיחו את מתן ההבטחה ע"י עו"ד חן. אציין כי אפילו הייתי מגיע למסקנה כי ניתנה הבטחה אין היא בבחינת "הבטחה שלטונית".

34.
ראשית, בית המשפט השלום בחיפה נדרש כבר לשאלה זו בדבר הבטחות שניתנו ע"י נציגי העירייה והוא דחה טענה זו. בית המשפט השלום בחיפה ציין בפסק דינו (בעמוד 10) כי טענה זו נטענה בכלליות והיא סותרת טענות אחרות שהעלו התובעים. מכאן הוא דחה טענה זו.





35.
גם בפני
י לא הוכחו הבטחות אלה, שהנטל להוכיחן מוטל על התובעים. לגבי ההבטחה הראשונה, סבורני כי יש לבכר את גרסת עו"ד חן, לפיה נכון היה לשקול אפשרות להקים במקום מזנון בכפוף לבדיקה תכנונית, אולם לא ניתנה כל הבטחה שמתירה לתובע להקים מסעדה במקום. כאמור, אין כל ראיה כי ניתנה הבטחה זו, מלבד עדותו של ענבר ושל בנו. יש לזכור כי הבטחה זו ניתנה על רקע טענות קשות של העירייה כנגד התובעים כאשר הסיור נערך על רקע טענות קשות שיש לעירייה כנגד התובעת וענבר, ועל כן, אילו ניתנה הבטחה שבהסתמך עליה החלו התובעת וענבר להוציא כספים בהכשרת המזנון, חזקה על ענבר ועל ב"כ שהיו מעלים הבטחה זו על הכתב, במיוחד לאור מערכת היחסים בין העירייה לבין ענבר באותם ימים וטענות העירייה הקשות כנגד ענבר באשר להתנהלות השירותים שעל התובעת לתת לבאי החוף ואי- תשלום סכומי כסף בגין דמי הפעלה. יש לזכור כי באותם ימים היו התובעים מיוצגים ע"י עו"ד, ועל כן אילו ניתנה הבטחה מן הסתם היה מעלה אותה על הכתב.

36.
לא זו אף זו, מן המסמכים שהונחו בפני
י, עולה כי הוגשה בקשה לקבלת רישיון עסק רק ביום 6.7.2009, ולא מייד לאחר שהתקבלה אותה הבטחה נטענת. ואם לא די בכך, אם הובטח לתובעים סיוע בקבלת רישיון עסק למזנון- כטענתם, מדוע הוגשה בקשה לקבלת רישיון עסק לקיוסק (ראו אסופת המסמכים נספח י"ז לתצהיר עו"ד חן שאינן מוכחשים ע"י התובעים). הדבר אך מוכיח כי לא ניתנה כל התחייבות מטעם עו"ד חן לקדם עסק של מזנון.

37.
לאמור לעיל אוסיף כי מן המסכת העובדתית עליה עמדתי לעיל (בפרק השתלשלות העניינים), עולה כי בחודש 7/09 (כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה) בטרם התקבל רישיון עסק (שכן בקשה לרישיון עסק הוגשה רק ביום 6.7.2009) הועברו זכויות ההפעלה של המסעדה שהוקמה במקום לידי חברת סנסט ביץ' (המפעילה) דבר כשלעצמו אינו מתיישב עם ההבטחה שניתנה, שכן כל אשר הבטיח עו"ד חן (לו תתקבל הטענה כי הוא הבטיח לתובעים דבר) הוא לסייע בהקמת מזנון, ואילו מה שהוקם בפועל היתה מסעדה / פאב - כפי שהודה ענבר בעדותו (בעמוד 45 שורה 7). יצויין כי העובדה שהתובעים הקימו מסעדה במקום והעבירו את זכויות הפעלתה לידי מפעילה אינה שנויה במחלוקת, שכן ענבר הודה בכך בעדותו (ראו לעיל) והתובעת אף הורשעה בכך בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (ראו נספח י"ז הכולל כתב אישום כנגד התובעים וכנגד המפעילה סנסט ביץ ומר שושני מאיר ועדות ענבר בעמוד 15 שורות 10 ו- 11 שם הודה כי התובעת הורשעה בניהול מסעדה ללא קבלת רישיון עסק). אם כן, אפילו הייתי מגיע למסקנה כי הובטח לתובעת סיועו של עו"ד חן לקיים במקום מזנון, הלכו התובעים והקימו במקום מסעדה ואף העבירו את ניהולה לידי מפעילה. על כן, לא פעלו התובעים, אפילו לשיטתם, בהתאם להבטחה, והם חרגו מן המוסכם כאשר הקימו מסעדה ולא הקימו מזנון. כאמור, אמרתי דברים אלה למעלה מן הצורך, ולמרות, שלא השתכנעתי כי ניתנה הבטחה מצד עו"ד חן, לפיה יוכלו התובעים לבצע עבודות בנייה ללא היתרי בנייה ולהקים במקום מסעדה/ פאב ולהפעילה ללא רישיון עסק.

38.
גם את הטענה להבטחה השנייה,
שניתנה לטענת התובעים ביום 19.8.2009 לאחר ביצוע עברות בנייה חמורות בהן הורשעו התובעים (בשלב יותר מאוחר) ובגדרה הובטח ע"י עו"ד חן כי בכפוף להסרת האבנים שהציבו התובעים על החוף, יבוטלו הצווים המנהליים והעירייה תסדיר את רישיון העסק לקיום מזנון במקום - אני דוחה. אנמק מסקנתי זו בקצרה. "ההסכמה", כביכול, לפיה בתמורה להסרת הסלעים יבוטלו צווי ההריסה ולא יינקטו הליכים משפטיים כנגד התובעת הועלתה ע"י עו"ד ששון במכתב מיום 16.8.2009 (נספח י"ד לתצהירו של עו"ד חן) וכבר ביום 17.8.2009 הודיע עו"ד חן כי אין הסכמה כזו וכי עמדת הרשות לגבי משטח "הדק" שהוקם תישקל לאחר השבת המצב לקדמותו. גם הטענה כי ביום 19.8.2009 הגיע ענבר ועו"ד חן לאותן הסכמות הוכחשו מפורשות במכתב עו"ד חן מיום 20.8.2009 (שלא הוכחש) (נספח כ' לתצהיר עו"ד חן) ובו מועלות שורה ארוכה של הפרות מצד התובעת, כאשר עו"ד חן מבהיר "ברחל ביתך הקטנה", כי על התובעת לעמוד בתנאים על מנת שההסכם לא יבוטל באופן מיידי בשל הפרתו ובין היתר, להחזיר את מצב החוף לקדמותו, לחדול לאלתר מהפעלת מסעדה בחוף עד לקבלת רישיון להפעלת קיוסק או מזנון ולהציג התחייבות המפעילה שאין לה זכויות חזקה בנכס. הנה כי כן, הבטחה להסדרת נושא רישיון העסק לא היתה, אדרבא, היתה דרישה לתיקון הפרות ההסכם והשבת המצב לקדמותו.


39.
לאור האמור לעיל אני מגיע לאותה מסקנה אליה הגיע בית המשפט השלום בחיפה, לפיה עו"ד חן לא נתן ההבטחות להן טענו התובעים בכתב התביעה ובתצהיר ענבר, ועל כן עילת התביעה עליה ביססו התובעים את כתב תביעתם קורסת תחתיה.

האם הפעילה העירייה ובעל תפקידים בה סמכויות מנהליות בחוסר תום לב:

40.
כאמור, טענת התובעים היא כי הובטח להם כי ניתן להקים מסעדה וכי בשלב מסויים החלה העירייה ובעלי תפקידים בה להפעיל סמכויותיהם על מנת לסגור את עסקה של התובעת, כאשר הם מנצלים לרעה סמכויות שהחוק הפקיד בידיהם, וכל זאת, לאחר שבשלב מסויים התגלה כי עפ"י תב"ע החלה על המקום, אמור החוף להפוך לטיילת. מכאן
מאן דהוא, בעירייה, "הנחית" הוראה לנתבעים 2 ו- 3 "לחסל" את עסקם של התובעים מאחר והעסק מפריע ליישום התב"ע והדבר מסביר את השינוי בהתנהגות הנתבע מס' 2 שהפך ממי שביקש להסדיר את עסק התובעת ולתת לה הרישיונות וההיתרים המתאימים, למי שרודף אותה ומבקש לחסל את עסקה
.

41.
אקדים אחרית לראשית. טענת התובעים לא הוכחה ועל כן אני דוחה אותה, אולם בטרם אכריע בשאלות אלה, סבורני כי הצדדים לא דקו פורתא בשאלה "באיזה כובע פעלה העירייה". העירייה פעלה כאן בשני כובעים וקיימת לגביה דואליות נורמטיבית. מצד אחד העירייה היא רשות ציבורית שהתקשרה בהסכם עליו חלים דיני המשפט הפרטי והציבורי גם יחד (לעניין דואליות זו ראו: גבריאלה שלו "חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית" (1999) 13 ואילך). ובנוסף -
חלק מן הפעולות נעשו ע"י הועדה המקומית לתכנון ובנייה- גוף אשר פועל בהתאם לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965. אניח לטובת התובעים כי העירייה- היא הנתבעת, ביצעה אל הפעולות, החל בהוצאת הצווים וכלה בביטול ההסכם, לא נפריד בין הפעולות השונות ונייחס כל הפעולות לעיריית חיפה
- היא הנתבעת שלפניי, ואף על פי כן, סבורני לא נפל רבב באף פעולה מן הפעולות הנ"ל.

42.
ראשית, לא הוכח בפני
י כי בשנת 2009 נפל דבר בחיפה המחייב את שינוי המדיניות לה טוענים התובעים. טענת התובעים לגבי שינוי תכנוני בדמות אישור תב"ע נטענה באופן כללי, ולגבי כך רמזתי בפסק דיני הקודם (ראו סעיף 45 לפסק הדין) ואף על פי כן לא הובאו ראיות חדשות כלשהן שתוכחנה כי אכן באותה תקופה חל שינוי תכנוני שיש בו כדי להצדיק שינוי המדיניות של הנתבעת כלפי התובעים, ועל כן אין לי אלא לחזור על האמור בסעיף 45 לפסק הדין, עליו אחזור בקצרה להלן.

43.

ראשית, הטענה כי בגלל התב"ע הנחיתה אישיות עלומה בעירייה הוראה לנבתעים 2 ו- 3 לסלק את עסקה של התובעת מן החוף, היא טענה בעלמא שלא זו בלבד שלא הוכחה, אלא שאין לה זכר בחומר הראיות. מדובר בהשערות גרידא שעליהן מנסים התובעים לבסס טענותיהם; שנית, עיון בהוראות התוכנית חפ/1901 שצורפה לתצהיר משלים מטעם עו"ד חן מעלה כי הומלצה להפקדה בשנת 2008 ופורסמה למתן תוקף בשנת 2011 (ראו גם עדותו של עו"ד חן בעמוד 4 שורות 7-9 לפרוטוקול). לפיכך, התקדמות התוכנית, גם אם מתוכננת טיילת על פיה, אינה מתאימה לטענות התובעים, שכן אם התוכנית הומלצה בשנת 2008, מדוע לא התחילה העירייה "להתעמר" בעסקם של התובעים באותו מועד, והרי התובעים עצמם טוענים כי ניסונות העירייה לחסל עסקם התחילו רק בשנת 2009. נראה, על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי מועדי ההפקדה והפרסום אינם מתיישבים עם טענות התובעים.





44.
בנוסף, לא מצאתי כי העירייה הפעילה סמכויותיה שלא כדין- כטענת התובעים. העירייה (ליתר דיוק הועדה המקומית לתכנון ובנייה) פעלה עפ"י חוקי התכנון והבנייה והוציאה צווי הריסה מנהליים להריסת מבנים בלתי חוקים שנבנו על החוף, ואשר פגעו בחוף- מקום רגיש לכל הדעות. לטענות המפעילה נדרשו שלוש ערכאות (בית המשפט לעניינים מנהליים, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון) ואף לטענת התובעים לרבות טענותיהם בדבר שיקולים זרים נדרשו הערכאות השונות וטענות אלה נדחו אחת לאחת, מבלי שבתי המשפט על הערכאות השונות מצאו כי נפל דופי בהתנהלות העירייה, ומבלי למתוח ביקורת על התנהלות גופי התכנון. אף אני איני מוצא דופי בנהתנהלות העירייה (הועדה המקומית לתכנון ובנייה) בעניין זה. הצווים הוצאו כדין, ובגין מעשים אלה הורשעה התובעת ועל כן לא ברור על מה מלינים התובעים. כלום יעלה על הדעת כי תבוצענה עבירות כה חמורות על חוף הים אשר פגעו בסביבה החופית ושינו את צורת מישור החוף, והועדה המקומית לתכנון ובנייה תשב בחיבוק ידיים רק על סמך שיחה בין מר ענבר לבין עו"ד חן (וכאמור, קבעתי כי בשיחה זו לא הובטח דבר). האם סברו התובעים כי הם חסינים מפני הליכים פליליים כאשר הם מבצעים עבירות בנייה כה חמורות. ועוד, במכתב מיום 20.8.2009 ניתנה עוד הזדמנות לתובעת להשיב את המצב לקדמותו והעירייה תשקול את עמדתה לגבי עבירות הבנייה (בניית הדק), אך התובעת לא ניצלה הזדמנות זו, והדבר אף מוכיח כי הנתבעים כולם לא פעלו משיקולים זרים והיו נכונים להעניק עוד הזדמנות ובלבד שהתובעת תחזור מסורה, תשיב את המצב לקדמותו ותפעל להוצאת רישיון עסק למזנון.

45.
ועוד, כיום ברור כי התובעת העבירה זכות הפעלת מסעדה למפעילה חיצונית, והמפעילה הפעילה במקום מסעדה ללא רישיון עסק ובגין כך הורשעו התובעת והמפעילה. אף כאן לא מצאתי פסול בפעולות העירייה. העירייה לא הבטיחה כי אם תנוהל מסעדה ללא רישיון עסק, לא יוגש כתב אישום (והתובעת לא טענה טענה זו). על כן, נראה, כי העירייה פעלה כדין וכמתחייב, שכן הפעלת מסעדה ללא רישיון עסק היא עבירה, והעירייה היתה מצווה להגיש כתב אישום בגין כך. ודוק, הטענה כי עו"ד חן הבטיח לסייע בקבלת רישיון למזנון, ואף שהוכח כי עו"ד חן היה נכון לשקול הפעלת מזנון לתובעת - אינה יכולה לסייע לתובעת, שכן אפילו אקבל טענת התובעת, כי עו"ד חן הבטיח סיוע בקבלת רישיון עסק למזנון, התובעת או המפעילה לא הגישו כל בקשה לרישיון עסק למסעדה בטרם החלו להפעיל אותה, וכל אשר הוגש היה בקשה לקבלת רישיון עסק לקיוסק - בקשה שהוגשה ביום 6.7.2009- והיא
נדחתה כדין, לאחר שנמצא, כי במקום מנוהלת מסעדה- פאב ולאחר שנמצו כי בוצעו עבירות בנייה רחבות היקף במקום. לפיכך לא מצאתי כל פסול בפעולות העירייה אף בעניין זה.


46.
טוענים התובעים, כי למן זכייתה במכרז ניסתה התובעת לקבל רישיון עסק וכל בקשותיה נדחו משיקולים זרים (סעיף 14 לתצהיר ענבר). עוד נטען
כי הנתבע מס' 3 סירב לדון בבקשות לרישון עסק שהוגשו (טענת ענבר שם). התובעים הוסיפו וטענו כי הנתבע מס' 3 סירב לקבל בקשות לרישיון עסק מספר פעמים, ולדוגמא הם מפנים למכתב עו"ד כספי אשר צורף כנספח 8 לתצהירו של ענבר. על טענות אלה חזר ענבר בעדותו בפני
כאשר העיד בעמוד 50 שורות 1-4 לפרוטוקול: "
הגשנו 10 פעמים לא הסכימו לקבל עד אשר הבאתי אדריכל. ניסינו להגיש לפני שנת 2007 וגם בשנת 2007 הם סירבו לקבל את הבקשה"
.

47.
לא הוכח כי הוגשו מספר בקשות שנדחו ולא הוכח בפני
י כי העירייה סירבה לדון בבקשות שהוגשו. הוכח בפני
י כי בקשה אחת הוגשה ביום 6.7.2009 והיא נדחתה לאחר שנמצא כי בוצעה בנייה בלתי חוקית במקום, ומשיקולים נוספים כגון שבמקום מנוהלת מסעדה מקום שהבקשה מתייחסת לקיוסק. בקשה זו נדחתה עוד ביום 23.8.2009 (ראו מכתב מיום 23.8.2009 המהווה חלק מנספח י"ז לתצהיר עו"ד חן), ובגין ניהול מסעדה הוגש כתב אישום עוד ביום 13.9.2009. על כן הטענה כי בקשות לא נידונו או לא התקבלו בידי הנתבע מס' 3 - נדחית. יחד עם זאת מצאתי, כי התובעת צודקת בטענתה, לפיה הנתבע מס' 3 סירב לקבל בקשה שהגישה המפעילה להפעלת מסעדה, ואשר נעשה ניסיון להגשתה ביום 22.9.2009 (ראו נספח ז' לתצהיר של ענבר וכן הודאת הנתבע מס' 3 בעמוד 11 שורות 25-29 לפרוטוקול). אלא שקבלת טענת התובעת בעניין זה איננה יכולה לסייע לתובעת מן הסיבות שלהלן:

א.
בקשה זו הוגשה ע"י המפעילה, שלא היתה זכאית להחזיק במקום, וכבר נקבע ע"י בית המשפט השלום בחיפה כי העברת זכויות הפעלת המסעדה למפעילה היא הפרת הסכם המזכה את התובעת בביטול ההסכם. הגשת הבקשה לא היתה מצמיחה כל תועלת לתובעת, שכן מדובר בבקשה שהגישה המפעילה להפעלת מסעדה, וכאמור, כבר נקבע כי מדובר בהפרת הסכם בין התובעת לבין הנתבעת.

ב.
הניסיון להגיש את הבקשה נעשה ביום 22.9.2009, דהיינו לאחר שהמפעילה החלה להפעיל מסעדה, לאחר שנעשו עבירות הבנייה ולאחר שהעירייה הוציאה מכתב המבטל את ההסכם בינה בין התובעת (ראו המכתב שנשלח ביום 9.9.2015 - נספח כ"ה לתצהיר עו"ד חן). משמע, בכל מקרה גם אם היתה נדונה הבקשה, לא היה בכך כדי לסייע לתובעת משנקבע לאחר מכן ע"י בית המשפט השלום בחיפה כי ההסכם בוטל כדין.


ג.
נקבע ע"י בית המשפט השלום החיפה, ללא כל קשר להפרת דיני רישוי עסקים כי התובעת
הפרה את ההסכם וכי ביטול ההסכם נעשה כדין. על כן, נראה, שאפילו הייתי רואה במעשה העירייה שלא לקבל את הבקשה כמעשה בלתי חוקי, הרי לא היה בכך כדי להושיע את התובעים, שכן אפילו היתה מתקבלת הבקשה, מדובר בבקשה שהיתה מוגשת לאחר ביטול ההסכם (ביטול שנמצא כשר ע"י בית המשפט השלום בחיפה).

48.
ועוד, בית המשפט השלום כבר קבע (ובעניין זה מושתקת התובעת לטעון כנגד קביעות אלה המהוות השתק פלוגתא; לעניין התנאים להחלת השתק פולגתא ראו : עא 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס בע"מ נד (1) 642), כי התובעת הפרה את ההסכם בינה לבין העירייה הפרה יסודית, דבר שהתבטא במעשים אלה (שלפי בית המשפט השלום בחיפה הוכחו והמהווים הפרה יסודית של הוראות ההסכם): הסבת זכות הפעלת מסעדה לצד שלישי בניגוד להוראות ההסכם; אי תשלום הארונונה לידי העירייה; הפעלת עסק ללא רישיון עסק; וביצוע בנייה בלתי חוקית. אם כך, בית המשפט מצא כי התובעת הפרה את ההסכם וכי העירייה היתה רשאית לבטל את ההסכם. לאחר שנקבעו ממצאים אלה מושתקת התובעת מלטעון כנגדם, ועל כן פינוי התובעת היה כדין. התובעת אינה יכולה לשוב והלעלות טענות אשר העלתה במסגרת הגנתה ואשר לא התקבלו, לרבות טענות לגבי שיקולים זרים או הבטחות כאלה ואחרות שניתנו ע"י נציגי העירייה.

49.
טענה אחרונה טוענת התובעת והיא כי העירייה נהגה איפה ואיפה והיא התייחסה לתובעת בשונה מאחרים, והיא מביאה לדוגמא את מסעדת "נירוונה" הפועלת על אחד מחופי חיפה. עו"ד חן שב וטען כי מצבה של נירווה שונה ממצבה של התובעת. הנטל להוכיח טענת האפלייה לה טענה התובעת מוטל הוא עליה, ובכל הכבוד הראוי לא הונח בפני
י כל בסיס עובדתי להוכחת טענה זו. על כן אני דוחה אותה.

50.
לפיכך, לא מצאתי כל עילה לחייב את התובעת בפיצויים בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובעים, ומכאן דין התביעה להידחות.







שאלת הנזק:

51.
אפילו הייתי מקבל הטענה כי נפל רבב בהתנהלות העירייה, סבורני כי התובעת נכשלה להוכיח את נזקיה. על התובעת היה להוכיח קיומו של נזק ושיעורו (ראו: עא 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פד"י לה(2) 800) ואולם סבורני כי נוכח חומר הראיות שלפניי לא הוכיחה התובעת כל נזק. להלן אנמק מסקנתי זו בקצרה.

52.
התובעים אינם טוענים לנזק אחר מלבד הנזק הכלכלי כתוצאה מאי ניהול מסעדה לאורך תקופת השכירות (משנת 2006 ועד לשנת 2015). עפ"י התובעים הנזקים המתוארים בחוות הדעת הינם נזקים כלכליים שנגרמו לקופת התובעת כתוצאה משלילת זכותה לנהל מסעדה.

53.
ראשית, כאמור, לא הוכח כי התובעת זכאית לנהל במקום מסעדה, ולכל היותר טוענת התובעת כי היא היתה זכאית לנהל מזנון. עיון בחוות הדעת מעלה כי היא נערכה כאשר ההנחה של המומחה כי במקום ניתן להפעיל מסעדה. כאמור, אפילו התובעת לא טענה כי הותר לה לנהל מסעדה במקום.

54.
אולם אפילו אניח כי הובטח לתובעת להקים מסעדה במקום, לא הוכח כי התובעת ניהלה במקום מסעדה או עתידה היתה לנהל במקום מסעדה. התובעת העבירה את זכות הפעלת המסעדה למפעילה בתמורה לתשלום סך 4,000 ₪-5,000 ש"ח לחודש, כאשר תוקף ההסכם הינו עד לסיום תוקף ההסכם בין התובעת לבין העירייה. על כן, אפילו הייתי מקבל כל טענות התובעת באשר להבטחות העירייה (וכאמור איני מקבל טענות אלה), הרי לא ברור מאליו כי התובעת היתה מנהלת מסעדה במקום, שכן היא העבירה את זכות ההפעלה לאחרים והיתה אמורה לקבל סך 4,000 ₪ לחודש. על כן, הנחת היסוד שעליה מושתתת חוות הדעת, לפיה נשללה מן התובעת הזכות לנהל מסעדה, לא הוכחה בפני
י. אדרבא, הוכח כי התובעת לא ניהלה מסעדה אפילו ליום אחד, וכי עפ"י ההסכם בינה לבין המפעילה התכוונה היא להעניק זכות שימוש במסעדה עד לסוף תקופת ההסכם בתמורה לסך 4,000 ₪, ובתקופת האופציה בתמורה לסך 5,000 ₪ (ראו סעיף 6 להסכם שצורף כנספח 3 לתצהיר ענבר).

55.
ועוד, חוות הדעת מניחה כי ניתן היה לנהל את המסעדה עד לשנת 2015 כאשר כבר נקבע ב

פסק דין
של בית המשפט השלום בחיפה, כי זכות התובעת להחזיק במבנים בחוף תמה בחודש 9/2009 עם ביטול ההסכם ע"י הנתבעת.

56.
מכאן, חוות הדעת אינה יכולה לסייע לתובעת להוכחת נזקיה, ומשלא נדרשו פיצויים אחרים או חלופיים מלבד נזק כלכלי בגין ניהול מסעדה משנת 2006 ועד לשנת 2015, יש לדחות את התביעה גם בשל אי הוכחת הנזק.

לסיכום:

57.
לאור האמור לעיל , הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת מס' 1
ומחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לעירייה סך 12,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד (שניהם יחדיו). הסכום ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

58.
המזכירות תסגור את התיק.




ניתן היום,
י"ט אלול תשע"ה, 03 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 20051-09/11 ע.ע. ענבר אחזקות ונדל"ן בע"מ, דניאל ענבר נ' עיריית חיפה, עו"ד רשף חן יועמ"ש עיריית חיפה, אהרון אליאס (פורסם ב-ֽ 03/09/2015)