פסקי דין על ריקי ישי | פסקי דין על bbb יגאל אלון | פסקי דין על הסושיה רמת גן |

46506-07/15 תק     04/09/2015




תק 46506-07/15 ריקי ישי נ' bbb יגאל אלון, הסושיה רמת גן








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 46506-07-15 ישי נ' bbb יגאל אלון
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני




בפני

כבוד השופטת
אפרת בוסני


תובעת

ריקי ישי


נגד


נתבעים

1.
bbb יגאל אלון
2. הסושיה רמת גן



החלטה

לפניי בקשת הנתבעת 2 לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר עילה ויריבות והיות התביעה טרדנית ו/או קנטרנית.

עניינה של התובענה היא טענת התובעת להפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982 (להלן: "חוק התקשורת") בגין הודעות מסר שנשלחו למכשיר הטלפון הנייד של התובעת בשנת 2014.

הנתבעת 2 עתרה למחיקת התביעה נגדה בטענה כי אין לה קשר להודעות המסר שלטענת התובעת נשלחו אליה בשנת 2014, באשר היא התאגדה ביום 05.01.2015 ורכשה זכיינות ברשת "הסושיה" (להלן: "הרשת"), שנטען בכתב התביעה כי ממנה נשלחו הודעות המסר, החל מחודש ינואר 2015. המבקשת צרפה לבקשה תעודת התאגדותה כחברה ביום 05.01.2015 וכן את העמ' הראשון להסכם הזיכיון מיום 15.01.2015. כן טוענת הנתבעת 2 לחוסר תום לב של התובעת, עורכת דין המעורבת במקרים נוספים של תביעות על פי חוק התקשורת כנגד הרשת, ובשל סירוב התובעת להסירה מכתב התביעה, אף שפנתה אליה בבקשה קודם להגשת הבקשה לבית המשפט, והתובעת טענה כי תעשה כן לכשיימצא הנתבע הנכון.

בהחלטתי מיום 28.08.2015 הוריתי לתובעת ליתן תגובה לבקשה, ובמסגרתה לפרט טעמיה לצרוף שני הנתבעים בתביעה ואיזה מעשה אחד ושאלה משותפת מתקיימת ביניהם.

בתגובתה אישרה התובעת כי היא עורכת דין, אם כי היא עוסקת בתחום שונה וכן אישרה את פניית הנתבעת 2 אליה בבקשה להסירה מכתב התביעה קודם להגשת הבקשה לבית המשפט. התובעת הבהירה כי אין לה עניין לתבוע מי שאינו חב בדין, כי מאז פניית הנתבעת 2 אליה היא מצויה בקשר עם עורך דין של הרשת במטרה לבחון האם הסכמי הזיכיון כוללים תניה המאפשרת לתבוע את הנתבעת 2, כבעלים בפועל של בית העסק ששלח את ההודעות, וכי ביקשה שהות מהנתבעת 2 לבדיקת העניין, אלא שאצה לנתבעת 2 הדרך להגשת הבקשה בטרם הושלמה בדיקתה. עוד טוענת התובעת כי
נוכח טענת הנתבעת 2 כי לא שלחה את ההודעות נשוא התביעה, בידי הנתבעת 2 כבעלים בפועל של העסק המזוהה עם שליחת ההודעות, להגיש הודעת צד ג' כנגד שולח ההודעות. באשר לצרוף הנתבעים, לטענת התובעת בית משפט זה אינו קשור בסדרי הדין וראיות ולכן אין לחייבה
בנטל הדרוש לצרוף נתבעים, מה גם שמדובר בשאלה עובדתית ומשפטית זהה - משלוח דברי פרסומת בניגוד לחוק התקשורת -
כך שפיצול התביעות יהא בו להטיל נטל על בית המשפט.

דיון והכרעה
בחנתי את טענות הצדדים בבקשה ובתגובה ואת כתב התביעה, מצאתי לקבוע כדלקמן:

1.
היה על התובעת לציין את דבר היותה בעלת רישיון עריכת דין בכתב התביעה, ובהקשר זה אין נפקא מינה באיזה תחום עיסוק היא עוסקת.

2.
לא ניתן לקבל את טענת התובעת כי אם הנתבעת 2 טוענת כי היא לא זו ששלחה את ההודעה בהיותה בעלים של העסק המזוהה עם משלוח ההודעות, פתוחה בפני
ה הדרך להגיש הודעת צד שלישי כנגד השולח הנכון. התובעת כמי שמוציא מחברה עליה הראייה, ועליה לדאוג להגיש את כתב התביעה כנגד הנתבע הנכון ולא לצפות כי הנתבעת 2 תעשה את מלאכתה.

3.
שלישית, התובעת עצמה אישרה כי אין לה עניין לתבוע מי שאינו חייב בדין וביקשה שהות לבדוק את טענות הנתבעת 2 אל מול עורך דין של הרשת. בדיקות אלה היה על התובעת לבצע קודם להגשת בתביעה ולא להטריד את הנתבעת 2 שלא לצורך. לשם כך ראוי היה שהתובעת תפנה במכתב לנתבעת 2 קודם להגשת התביעה. אילו הייתה התובעת עושה כן, היה בידי התובעת להשלים את בדיקותיה מבלי להידרש להסכמת הנתבעת 2 למתן שהות לכך, כשחרב התביעה תלויה על צווארה של הנתבעת 2.

4.
הפסיקה קובעת כי עצם העובדה שתובע הוא תובע סדרתי, כלומר תובע המגיש מספר תביעות לבית המשפט בעניין דומה ומקבל פיצוי המשמש לו מקור הכנסה, ואינני קובעת כי התובעת הינה תובעת סדרתית,
אין בה כשלעצמה לפגוע בתום לבו של התובע ולמנוע ממנו להגיש תביעה.
5.
אשר לבקשת הנתבעת 2 לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת חוסר עילה ו/או יריבות - סעד זה של מחיקת תביעה על הסף הוא סעד דראסטי שעל בית המשפט לנהוג בזהירות בטרם עשיית שימוש בו, ולהעדיף, במידת האפשר, ברור ענייני של תובענה על פני חסימת תובע מהבאת ראיותיו בעל דין. רק באותם מקרים בהם ברור כי התובע אינו יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו, ייעשה שימוש באמצעי חמור זה. (ראו ההלכה המנחה שנקבעה על ידי כב' השופט לוין בע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, 155-156).

יישום ההלכה על התובענה בתיק זה, מצדיק שימוש בסעד מרחיק לכת זו של מחיקת התביעה על הסף. נקודת המוצא הוא הנטען בכתב התביעה. התובעת טוענת בכתב התביעה למשלוח דברי פרסומת מבית העסק "הסושיה", בניגוד להוראות חוק התקשורת. הודעות המסר, על פי כתב התביעה, נשלחו בשנת 2014. הנתבעת 2, שאין מחלוקת כי היא זכיינית בית העסק כיום, נוסדה והתאגדה ביום 05.01.2015, לאחר מועד משלוח הודעות המסר, כך שאין לומר כי היא שלחה את ההודעות שקדמו למועד היווסדותה.

התובעת אינה חולקת על כך שהנתבעת 2 היא זכיין חדש של בית העסק שנטען בכתב התביעה כי ממנו נשלחו הודעות המסר המפרות. כל שטוענת התובעת בתגובתה הוא שנדרשת לה שהות על מנת לבחון האם קיימים הסכמי זיכיון הכוללים תניות המאפשרות לתבוע את הנתבעת 2, כמי שרכשה
את העסק. בדיקה זו היה על התובעת לבצע בטרם הגשת התביעה, ולו הייתה פונה לנתבעת 2 קודם להגשת התביעה, הייתה כבר אז למדה על טענותיה. אלא שהתובעת בחרה להגיש את התביעה ללא פנייה מוקדמת לנתבעת 2, ולא טענה בכתב התביעה לקיומה של התחייבות של הנתבעת 2 לשאת באחריות לאירועים שקדמו להיווסדותה ולמועד רכישתה את הזיכיון. למעשה אין לתובעת, כפי העולה מתגובתה, ידיעה על קיומה של התחייבות כזו והיא מצויה אך בשלב ברור העניין. בנסיבות אלה, ומשעילת התביעה על פי כתב התביעה, היא משלוח
הודעות המסר בשנת 2014 קודם למועד ייסוד הנתבעת 2, ניתן, לקבוע, כבר בשלב זה, כי אין למבקשת עילת תביעה נגדה וכי גם אם יוכחו עובדות התביעה, לא תהיה התובעת זכאית לסעד מהנתבעת 2.

6.
התובעת צירפה לכתב התביעה שני נתבעים ולא פרטה לגביהם איזה מעשה אחד ושאלה משותפת מתקיימת ביניהם, אף שנדרשה לכך על פי החלטתי מיום
28.08.2015. כל שטענה התובעת הוא שמדובר בבית משפט לתביעות קטנות שאינו כבול לסדרי הדין והראיות, וכי משמדובר בהודעות ספאם שלפי הנטען נשלחו על ידי שני הנתבעים, מדובר במסכת עובדתית זהה ובשאלה משפטית אחת - האם שליחת ההודעות הייתה בניגוד לחוק התקשורת. אינני מקבלת את הטענה.

עמדתו של בית המשפט זה, כפי שהובהר בהחלטות שיצאו מלפניו בת"ק (ת"א) 55487-06-15 דוק נ' איציק אברהם בע"מ {פורסם בנבו] 02.9.2015); בת"ק (ת"א) 50990-06-15 חרש נ' שטרית [פורסם בנבו] (2.8.2015),

וכפי שקבע השופט ע' יריב ת"ק (ת"א) 50942-04-15 יחיאלוב נ' סופר פארם [פורסם בנבו] (3.6.2015)), היא כי גם בבית משפט לתביעות קטנות על התובע להוכיח קיומם של התנאים המצטברים לצרוף נתבעים הקבועים בתקנה 22 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. היינו: (א) קיומו של מעשה אחד או עסקה אחת או סדרת מעשים אחת; וכן (ב) שמתעוררת בהן שאלה משותפת משפטית או עובדתית. מדובר בתנאים מצטברים והנטל להוכחתם מוטל על התובעת. בנטל זה אין התובעת עומדת במקרה שלפניי.

התובעת לא הצביעה על קשר ענייני בין הנתבעים שנכללו בכתב התביעה, או מעשה או סדרת מעשים אחת כמתחייב בתנאי הראשון, וגם לא על שאלה משפטית או עובדתית משותפת לכל הנתבעים, כמתחייב בתנאי השני. טענת התובעת כי הנתבעים מפרים את חוק התקשרות ועל כן מתקיימת שאלה עובדתית ומשפטית אחת דינה להידחות. בחינת כתב התביעה מלמד כי ההודעות שנטען כי נשלחו לתובעת אינן קשורות לכל הנתבעים יחד. תוכנן וזהות שולחן שונה
ולגבי כל אחד מהנתבעים יידרש בירור עובדתי נפרד בשאלת קיומה של הסכמה למשלוח ההודעות, נסיבות משלוח ההודעה, נסיבות אי ההסרה, בחינת תוכן הפרסום ויתר המאפיינים הנדרשים לקביעת עצם הזכאות לפיצוי הקבוע בחוק התקשורת, ושיעורו ככל שיידרש. בכך לא מתקיימים התנאים לצרוף הנתבעים לתביעה אחת. עם זאת משמצאתי למחוק את התביעה על הסף כנגד הנתבעת 2, אינני נזקקת לעמדת התובעת לגבי אילו מבין הנתבעים בכוונתה להמשיך ולנהל את ההליכים בתיק.

7.
לאור כל האמור, התביעה כנגד הנתבעת 2 נמחקת.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪. סכום זה לוקח בחשבון כי הנתבעת הקדימה ופנתה לתובעת על מנת להסירה מכתב התביעה עובר להגשת הבקשה, ולא נענתה.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.
ניתנה היום, כ' אלול תשע"ה, 04 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 46506-07/15 ריקי ישי נ' bbb יגאל אלון, הסושיה רמת גן (פורסם ב-ֽ 04/09/2015)