פסקי דין על אברהם גזונטהייט | פסקי דין על שלמה איזנברג | פסקי דין על אליהו רוזנגרטן | פסקי דין על חברת מדיסון אינווסטמנט א.ג. הרשומה בשוויץ | פסקי דין על ערד השקעות ופיתוח תעשייה |

4023/10 א     06/09/2015




א 4023/10 אברהם גזונטהייט נ' שלמה איזנברג, אליהו רוזנגרטן, חברת מדיסון אינווסטמנט א.ג. הרשומה בשוויץ, ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע"מ








1


בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט אריה רומנוב



ת"א 4023-10







בעניין:
אברהם גזונטהייט




התובע

נ ג ד




1. שלמה איזנברג
2. אליהו רוזנגרטן

חברת מדיסון אינווסטמנט א.ג. הרשומה בשוויץ
3. ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע"מ




ה
נתבעים



ב"כ התובע: עו"ד א. רוזובסקי; עו"ד מ. פינגרר; עו"ד א. יקירביץ

ב"כ נתבע 1: עו"ד א. פומרנץ; עו"ד ש. כרמי נעמת
ב"כ נתבעת 2: עו"ד מ. הרצברג; עו"ד מ. גנץ
ב"כ נתבעת 3: עו"ד ד"ר י. לשם; עו"ד א. בר און גיל; עו"ד ג. זלמנסון



החלטה


1.
לפניי בקשת התובע כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות המוקנית לו בתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ויורה על הפסקת התובענה שהתובע הגיש בתיק זה נגד הנתבעים. התובע עותר לכך שבית המשפט יורה על הפסקת התובענה ללא כל תנאי, ומכאן שהתובע מבקש כי תינתן לו אפשרות להגיש בעתיד תובענה חדשה. לחלופין, מסכים התובע לכך שהפסקת התובענה תותנה בכך שאם הוא יגיש תובענה חדשה, כי אז הראיות והעדויות שנאספו במהלך בירור התובענה הנוכחית, יחולו ויחייבו את הצדדים בכל הליך עתידי, ככל שיינקט.
2.
עניינה של התובענה אותה הגיש התובע בתיק זה, הוא בטענת התובע בדבר קיפוח מיעוט בעלי המניות בחברת ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע"מ
(נתבעת 3), ובתביעתו של התובע להסרת הקיפוח הנטען. ברקע התובענה מערכת יחסים מורכבת בין שלוש קבוצות המחזיקות במניות החברה: שלמה אייזנברג (נתבע 1); אברהם גזונטהייט
(התובע); ורודולף שפיצר ז"ל (אשר יורשיו הם נתבע 2). על פי הטענה, בין שלושה אלה נחתם בשנת 1988 הסכם, בגדרו נוסדה קבוצת אג"ש (איינזברג-גזונטהייט-שפיצר), אשר לימים השתלטה על נתבעת 3. בתמצית ייאמר, כי במסגרת התובענה שהגיש טוען התובע, כי נתבע 1 (אייזנברג) קיפח אותו ואת יתר בעלי המניות בנתבעת 3 (ערד), וכי נתבע 2 (יורשי שפיצר) שיתפו פעולה עם נתבע 1, באופן שהופך את התובע למיעוט מקופח.
3.
התובענה הוגשה בשנת 2010, ובמסגרת בירורה התקיימו (לפי מניינו של התובע) 11 ישיבות הוכחות ונשמעו 10 עדים, ובכללם עדים מומחים. לאחר ששמיעת הראיות תמה ובטרם הגשת הסיכומים, אירעו בחברה ובמערכות היחסים שבין הצדדים התפתחויות משמעותיות העשויות להשליך באופן משמעותי על עניינה של התובענה. התובע הגדיר התפתחויות אלה כ"התפתחויות דרמטיות והשתנו הנסיבות באופן דרסטי" (סעיף 6 לבקשה). לדבריו, "הצדדים לא היו חלוקים (ואינם חלוקים גם היום) בשאלת השלכתם הקרדינלית של האירועים החדשים, שאירעו לאחר תום שלב ההוכחות בתיק, על ההליך המשפטי" (סעיף 10 לבקשה). מדובר, בין היתר, בכך, שבאסיפה הכללית של בעלי המניות שהתקיימה ביום 17.1.13, נציג התובע ונציג נתבע 2 הצביעו נגד מינויים של נתבע 1 ובנו כדירקטורים, ועל כן השניים "הודחו מהדירקטוריון... בהפתעה גמורה ובניגוד לרצונם" (סעיף 10 לתגובת נתבע 1). כמו כן מדובר בכך, שביום 21.2.13 נחתם הסכם בין נתבע 1 לבין נתבע 2, אשר לטענת התובע, "מסדיר את אופן שליטתם של איזנברג ויורשי שפיצר יחדיו בחברה..." (סעיף 6 לבקשה).
4.
ההתפתחויות שאירעו לאחר תום שמיעת הראיות יצרו מצב עובדתי חדש (להלן: "המצב החדש"), אשר שינה את המצב העובדתי שהיה קיים ערב הגשת התביעה ובמהלך שמיעת הראיות

(להלן: "המצב הישן"). לשינוי במצב העובדתי יש שתי משמעויות לגבי טענות התובע בדבר היותו מיעוט מקופח: המשמעות האחת מתייחסת לתביעה כפי שהוגשה ולחזית המחלוקת כפי שמוגדרת בכתבי הטענות שבתיק. תביעה להסרת קיפוח היא תביעה הצופה פני עתיד, ומכאן שקיימת אפשרות שהמצב החדש הפך את תביעתו של התובע, או לפחות את חלקה, לתביעה שאינה אקטואלית עוד. המשמעות השנייה היא, שלתובע, כך ניתן להבין, יש טענה כי המצב החדש מקפח אותו בדרכים חדשות שלא היו קיימות קודם לכן, ומכאן שנוספו לו ו/או השתנו טענות שהיו לו לעניין טיבו ומהותו של הקיפוח לו הוא טוען.
5.
על רקע השינוי במצב העובדתי, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה. בהחלטתי מיום 27.3.14 דחיתי את הבקשה, מהטעמים אותם פירטתי בהחלטתי. התובע פנה בבקשת רשות לערער אל בית המשפט העליון, אשר בהחלטתו מיום 12.10.14 החליט לדחותה (החלטת כב' השופט י' עמית ברע"א 3162/14 גזונטהייט נ' איזנברג ואח'
).
6.
לנוכח דחיית בקשתו לתיקון כתב התביעה, הגיש התובע את הבקשה המונחת לפניי בה הוא מבקש, כאמור, כי בית המשפט יורה על הפסקת התובענה אותה הגיש בתיק זה ללא כל תנאי, או לחלופין, על הפסקת התובענה בתנאי האחד שצויין לעיל. ביסוד בקשת התובע שתי טענות: הטענה האחת היא, שהבקשה אותה הגיש מוצדקת לגופה; היא עולה בקנה אחד עם הפסיקה; ועל כן יש להיעתר לה. הטענה השנייה היא, שבמסגרת ההליך שהתקיים בבית המשפט העליון, הנתבעים הביעו עמדה ממנה עולה כי הם סבורים שבפני
התובע פתוחה הדרך לנקוט בהליך אותו הוא נקט בבקשה המונחת לפניי, ועל כן הם מושתקים עתה מלטעון אחרת.
7.
נתבעים 1 ו-3 מתנגדים לבקשה. הם אינם מתנגדים לכך שהתובענה תופסק, ואולם זאת בתנאי שהתובע לא יהיה רשאי להגיש תובענה חדשה. במילים אחרות, נתבעים 1 ו-3 אינם מתנגדים לכך שהתובענה תופסק במצב השקול למצב בו תביעתו של התובע תידחה. לטענת נתבעים 1 ו-3, הגשת הבקשה להפסקת התובענה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, ואם בית המשפט ייעתר לה, יישמטו מידיהם יתרונות דיוניים אותם רכשו במהלך בירורה של תובענה זו. באשר לטענה בדבר קיומו של השתק שיפוטי, דוחים נתבעים 1 ו-3 את טענת
התובע, כי הסכימו לכך שהתובע ימחק את התובענה הנוכחית ויגיש תובענה חדשה.
8.
נתבע 2 שותף, כך נראה, להשקפתם של נתבעים 1 ו-3, ואולם הוא הודיע בתגובתו כי הוא מסכים למחיקת התובענה. וכך נכתב בסעיף 9 לתגובתו של נתבע 2: "אם כך, יש לשאול מדוע הנתבע מסכים לבקשת המחיקה של התובע? והתשובה הפשוטה. אכן, מן הראוי היה כי התובענה תדחה ויושתו על התובע הוצאות מתאימות. אולם, בהעדר הסכמה של התובע לכך, ובהתחשב בחלופות, הנתבע מעדיף ל"היפטר מעונשו" של התובע כבר עכשיו, ומתוך הנחה שאין כלל יסוד לתובענה חדשה נגדו. בכל מקרה, מצב זה עדיף על פני המשך המאבק הסיזיפי במסגרת תובענה זו עד לזכייה בה שלא תצמיח טובה גדולה לנתבע".
דיון והכרעה
9.
בפתח הדיון יש להבהיר, כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובע רשאי להגיש, ללא תנאי, תובענה חדשה המתייחסת למצב החדש, ולטעון שהמצב החדש מקפח אותו. פשיטא, שמצב חדש מאפשר הגשת תובענה חדשה. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה, האם במסגרת התובענה החדשה, אם תוגש, יהיה התובע רשאי לכלול עניינים שמתייחסים למצב הישן, ואשר בקשר אליהן הוגשה התובענה הנוכחית. התובע משיב על כך בחיוב, ונתבעים 1 ו-3 משיבים על שאלה זו בשלילה.

10.
אפתח בטענת התובע בדבר קיומו של השתק שיפוטי. נתתי דעתי לטענות הצדדים בעניין זה, ולא מצאתי כי יש לקבל את טענות התובע. בסעיף 44 לבקשתו מפנה התובע לדברים שנאמרו על ידי הנתבעים במסגרת ההליך שהתקיים בבית המשפט העליון. כך למשל, מפנה התובע לדברי נתבעת 3 שאמרה, כי "בנסיבות אלה ראוי היה שהמבקש ימחק את התביעה שהוגשה וימתין קמעה על מנת לראות האם ערד בתצורתה החדשה מקפחת אותו, או שמא אינה מקפחת אותו...". לטענת נתבעת 3, "מנוסח הסעיף בתגובות המתייחס למחיקה ומרוח התגובות כולן עולה באופן ברור כי כוונת ערד הייתה כי התביעה תמחק מבלי שיתאפשר לתובע לחזור ולהגישה בשנית, וכי התובע יוכל להגיש תביעה חדשה בגין האירועים החדשים, במידה ויסבור, לאחר שייבחן את התנהלות החברה בתצורתה החדשה, כי היא עדיין, לשיטתו, מקפחת אותו". (סעיף 34 לתגובת נתבעת 3). ההסבר שנמסר על ידי נתבעת 3 (כמו גם על ידי נתבע 1) מקובל עליי, ומכאן שאני מחליט לדחות טענת התובע בדבר קיומו של השתק שיפוטי.
11.
באשר לטענות שמעלה התובע לגופו של עניין, נקודת המוצא המשפטית משותפת לצדדים: ניתן להיעתר לבקשת תובע להפסיק תובענה שהגיש, אלא אם כן בהפסקת התובענה יש משום שימוש לרעה בהליך, ויהיה בכך כדי לשלול מהנתבע יתרון דיוני שהשיג. המחלוקת בין הצדדים היא בדבר היישום של כלל זה לגבי המקרה שלפנינו.
12.
נתבעים 1 ו-3 טוענים, כי לנוכח השלב המתקדם בו מצוי ההליך, היינו לאחר תום שמיעת הראיות, יש מקום למצות את עניינה של תובענה זו ואת העניינים הכלולים בגדרה, על ידי החלטה ברורה לכאן או לכאן, בין על ידי מתן

פסק דין
מנומק, בין בדרך של דחיית התובענה, ובין על ידי הפסקת התובענה מבלי שהתובע יוכל לחדשה. טענת נתבעים 1 ו-3 היא, בתמצית: "המתחיל במצווה אומרים לו גמור". בעניין זה מדגישים נתבעים 1 ו-3 את ההליך הממושך שהתקיים בתיק זה, ואת העלויות הגבוהות שהם נדרשו להוציא בגדרו. לטענת נתבעת 3, עד כה היא הוציאה במסגרת הליך זה סכום העולה על מיליון וחצי ₪, ולטענת נתבע 1, עד כה הוא הוציא סכום העולה על מיליון ₪.
13.
אין לכחד שטענת נתבעים 1 ו-3 היא טענה בעלת משקל רב. אלא, שבקשר לטענה זו יש להביא שני עניינים שגם להם יש לתת משקל.
14.
העניין האחד הוא, ששמיעת הראיות לא בהכרח הסתיימה. הטעם לכך הוא, שבהחלטה בה דחיתי את בקשת התובע לתקן את כתב התביעה, התרתי לצדדים להביא ראיות בקשר למצב החדש, וזאת על מנת שניתן יהיה לבחון ולקבוע האם ובאיזה אופן יש במצב החדש כדי להשפיע על העניינים המצויים בגדרי חזית המחלוקת הקיימת בין הצדדים בתובענה הנוכחית, כפי שחזית זאת מתוחמת בכתבי הטענות הקיימים (וזאת להבדיל מהשאלה, האם המצב החדש יצר בסיס לטענה חדשה בדבר קיפוח המיעוט). בתשובה שהגיש התובע לתגובות הנתבעים התייחס התובע בהרחבה להחלטתי זו ובין היתר נטען על ידו, כי נתבעים 1 ו-3 אינם "... מתייחסים לעובדה שדחיית הבקשה להפסקת התובענה מהווה, הלכה למעשה, תחילתו של הליך חדש, במסגרתו תוגשנה בקשות מתאימות להוספת ראיות, וככל שאלה תאושרנה, יתקיים הליך הוכחות חדש (מתוחם אומנם), במסגרתו תישמענה ותבוררנה הראיות החדשות שיביאו הצדדים ביחס למה שאירע לאחר תום שמיעת הראיות" (סעיף 11 לתשובה לתגובות). העולה מן האמור הוא, שאין להוציא מכלל אפשרות, שבית המשפט עוד יידרש במסגרת ההליך הנוכחי לקיים דיונים ולשמוע ראיות על המצב החדש שנוצר ועל השפעתו של מצב חדש זה על עניינה של התביעה הנוכחית, דבר שעשוי לגזול עוד זמן לא מועט. לכך יש להוסיף, שאם התובע יבחר להגיש תביעה חדשה בגין קיפוח חדש שנוצר לטענתו בעקבות המצב החדש, עלול להיווצר מצב בו שתי ערכאות ידונו באותו עניין, דבר שאינו רצוי גם אם מדובר בזוויות שונות של אותו עניין.
15.
העניין השני הוא, שיש יסוד לסברה שלנוכח המצב החדש שנוצר, המצב הישן אינו עוד אקטואלי, או לפחות אין לו משמעות מעשית רבה, גם אם מבחינה משפטית נותרה ביחס לעניינים כאלה ואחרים עילת תביעה שהצדדים יוכלו להמשיך ולהתנצח עליה ובית המשפט יידרש להכריע בה. אכן, התובע מודיע בכתבי טענותיו כי הוא מאמין בתביעתו ובסיכוייה וכי בכוונתו להמשיך בה. עם זאת, מקריאת הדברים עולה, לכאורה, שעיקר עניינו של התובע עתה הוא במצב החדש שהתהווה ולא במצב הישן שהיה ואיננו עוד. כך, למשל, כותב התובע בסעיף 2 לבקשתו, כי "משעה שלא התקבלה הבקשה לתיקון התביעה שהגיש המבקש (ומשעה שנדחה הערעור על ההחלטה), מחייב ההיגיון, שתוגש תובענה חדשה לגבי האירועים החדשים, שבהם תהיה גם התייחסות, ולו חלקית, לעובדות העבר (ככל שהן תהיינה רלבנטיות להליך החדש)". נתבע 2 מעריך, כך ניתן להבין, שלא תוגש תביעה חדשה נגדו ולפיכך הודיע כי הוא מסכים להפסקת התובענה ללא כל תנאי. אכן, אין לדעת מה יהא בעתיד, ואולם אין להוציא מכלל אפשרות שאם התובענה הנוכחית תופסק, התובע לא יגיש כלל נגד הנתבעים תובענה חדשה בגין קיפוח מיעוט, וגם אם יגיש, היא תתייחס למצב החדש ולא למצב שהיה ערב הגשת התובענה הנוכחית ובמהלך בירורה.
16.
אמנם כן, הצדדים ובית המשפט הלכו עד כה כברת דרך לא קצרה לשם בירורה של תובענה זו, ואולם גם אם אתעלם מהאפשרות שיהיה עוד צורך לשמוע ראיות בעניין המצב החדש והשפעתו על התובענה הנוכחית, הדרך לפנינו עוד ארוכה היא ורבה. לא יהא זה מופרך לשער, כי לצורך הגשת סיכומי ארבעת הצדדים הקיימים בתיק זה יידרשו מאות שעות עבודה, ובית המשפט עצמו יזדקק, אף הוא, לזמן לא מועט לשם כתיבת פסק הדין. לכך יש להוסיף, שאין להוציא מכלל אפשרות שעל פסק הדין שיינתן יוגש ערעור, דבר אשר יחייב השקעת משאבים נוספים של בעלי הדין ושל ערכאת הערעור. אכן, זו מלאכתם של עורכי הדין, זו מלאכתו של בית המשפט, ועלינו לעשותה גם אם הדבר כרוך בעמל רב. הדברים פשוטים וברורים ומובנים מאליהם. היקפו של תיק והעמל הנדרש לשם בירורו, אינם יכולים להצדיק הימנעות מבירורו. אלא שבמקרה הנדון, על רקע התמונה הכללית המצטיירת, מקנן בליבו של בית המשפט חשש, שמא העמל הרב שעוד יידרש מכל הנוגעים בדבר, יהא חסר תכלית, והוא יתייחס לעניינים שאינם עוד אקטואליים ואשר אין להם עוד משמעות מעשית רבה. אכן הלכנו דרך ארוכה, ואולם ספק בעיניי אם יש הצדקה להמשיך וללכת באותה דרך, כאשר המצב העובדתי השתנה, ומה שהיה אינו עוד מה שהווה.
17.
עוד יש לומר בהקשר זה, שאם תוגש תובענה חדשה, יש יתרון מסוים בכך שאותה ערכאה תראה את תמונת הדברים הרחבה והכוללת, ותוכל להתייחס להשתלשלות העניינים המלאה באשר לטענות התובע לקיפוח, הן ביחס למצב החדש והן ביחס למצב הישן, וזאת בין אם ההיזקקות למצב הישן היא אך כרקע למצב החדש, ובין אם היא רכיב מרכיבי התובענה החדשה שיש לה זכות קיום בפני
עצמה.
18.
העולה מן האמור הוא, שככל שמדובר בטענת נתבעים 1 ו-3 בדבר השלב בו מצוי ההליך והמשאבים שהושקעו עד כה, הרי שחרף העובדה שמדובר בטענה בעלת משקל רב, לנוכח הטעמים עליהם עמדתי, לא הייתי רואה בעניין זה, לעצמו, טעם מספיק לדחות את בקשת התובע.
19.
אלא שבפי נתבעים 1 ו-3 טענה נוספת שיש בה כדי להכריע את הכף. לטענת נתבעים 1 ו-3, אם בית המשפט ייעתר לבקשת התובע ויתיר לו להגיש תביעה חדשה לגבי המצב הישן, כי אז יישלל מהם יתרון דיוני בו, לטענתם, זכו. בעניין זה טוענים נתבעים 1 ו-3, כי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח את תביעתו ועל כן, כך הם סבורים, אם בית המשפט יידרש לתת

פסק דין
, מן הראוי יהיה לדחות את התביעה לגופה. נתבעת 3 מעלה טענה נוספת והיא, שהסעדים אותם מבקש התובע בתביעתו הם "בעייתיים" כלשונה, דבר המערים בפני
התובע קושי נוסף בדרך לקבלת תביעתו. נתבעים 1 ו-3 חוששים, שאם תינתן לתובע אפשרות להגיש תביעה חדשה, הוא יערוך "מקצה שיפורים" ויתקן את כל הליקויים הקיימים, לטענתם, בתביעה הנוכחית ובאופן ניהולה, ובכך הם ייצאו ניזוקים.
20.
אכן, יש ממש בטענת נתבעים 1 ו-3. אינני קובע, כמובן, שאני מקבל את טענתם בדבר ליקויים הקיימים באופן בו נוסחה התובענה ובאופן בו נוהלה, ואולם אני מקבל את טענת נתבעים 1 ו-3 כי יש להם אינטרס לגיטימי לדרוש, שלא תינתן לתובע אפשרות לערוך "מקצה שיפורים". כפי שצויין, התובע הסכים, לחלופין, לכך שהפסקת התובענה תותנה בכך שאם הוא יגיש תובענה חדשה, כי אז הראיות והעדויות שנאספו במהלך בירור התובענה הנוכחית, יחולו ויחייבו את הצדדים בתובענה החדשה. לא ברור האם הסכמה זו כוללת הסכמה ל"הקפאת המצב" גם בכול הנוגע לסעדים ולראיות, ואולם נראה לי שדרישתם זו של נתבעים 1 ו-3 היא דרישה לגיטימית, שיש להיענות לה.
21.
על מנת לאזן בין השיקולים בעד ונגד, סברתי בתחילה שניתן להיענות לבקשת התובע ולהורות על הפסקת התובענה שהוא הגיש בתיק זה, ואולם זאת בתנאי שאם התובע יגיש תובענה חדשה אשר תתייחס גם למצב הישן, כי אז תובענה זו תהיה זהה בעילותיה ובסעדיה לתובענה הנוכחית ותהיה למעשה העתק שלה; כי הראיות שנשמעו בתובענה הנוכחית ישמשו כראיות בהליך הבא שיתקיים והצדדים לא יהיו רשאים להוסיף עליהן או לגרוע מהן; וכי התובענה החדשה, ככל שמדובר בטענות התובע לגבי המצב הישן, תימשך מהמקום בו מצויה התובענה הנוכחית כיום.
22.
ואולם בשיקול נוסף באתי לכלל מסקנה כי הליכה בדרך זו עלולה לסרבל את הדברים ולהביא לכדי תקלה. אם תוגש תובענה חדשה וזו תתברר בפני
מותב אחר, כי אז יצטרך המותב האחר להכריע במחלוקת הקיימת בין הצדדים בעניין המצב הישן, ככל שזו תונח לפתחו, בהסתמך על הראיות שהובאו לפניי, מבלי שאותו מותב שמע את העדים ומבלי שיכול היה להתרשם מדבריהם. הדבר אפשרי, ואולם הוא עלול להכביד על ניהול ההליך הבא, לסרבל אותו, ובעיקר: להקשות על המותב האחר לעשות את מלאכתו. נראה, אפוא, כי המסקנה העולה משקילת מכלול השיקולים היא, שככל שהתובע סבור שיש לו עניין בבירור המצב הישן ובהכרעה בו, מוטב שהדבר ייעשה במסגרת ההליך שלפניי.

23.
סוף דבר. לנוכח כל האמור החלטתי לדחות את בקשת התובע, כפי שהוגשה. בית המשפט יהיה מוכן להורות על הפסקת התובענה בתנאי שהתובע לא יהיה רשאי להגיש תובענה חדשה ביחס לעניינים המתייחסים למצב הישן. כפי שצוין, הנתבעים מסכימים לכך. בית המשפט מציע לתובע לשוב ולשקול את עמדתו בעניין זה. אם התובע יודיע כי הוא מסכים להפסקת התובענה בתנאי האמור, כי אז התובענה תופסק לאחר שתינתן לצדדים אפשרות להשלים את טענותיהם בשאלת ההוצאות. ואם התובע יודיע כי הוא מבקש להמשיך בתביעתו, כי אז יידרשו הצדדים להודיע האם הם מבקשים להביא ראיות נוספות בעניין המצב החדש והשלכותיו. אם הצדדים יודיעו כי הם מבקשים להביא ראיות נוספות, הם יידרשו להגיש בקשות מתאימות, ואלה תידונה על פי העניין. ואם הצדדים יודיעו שהם אינם מבקשים להביא ראיות נוספות (הצדדים יכולים, למשל, להגיש רשימה של עובדות מוסכמות) – כי אז יינתן צו לסיכומים.
24.
בית המשפט ממתין, אפוא, לקבלת עמדתו העדכנית של התובע, המתבקש להגישה בתוך 21 ימים.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ה, 06 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 4023/10 אברהם גזונטהייט נ' שלמה איזנברג, אליהו רוזנגרטן, חברת מדיסון אינווסטמנט א.ג. הרשומה בשוויץ, ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/09/2015)