פסקי דין על אייל הנדלר | פסקי דין על סטלה הנדלר | פסקי דין על אלה ויימן | פסקי דין על מוקד אמון סביון (2006)

49872-12/14 א     21/09/2015




א 49872-12/14 אייל הנדלר, סטלה הנדלר, אלה ויימן נ' מוקד אמון סביון (2006)








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 49872-12-14 הנדלר ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'








מספר בקשה:
9

בפני

כבוד השופט הבכיר אלי ספיר

המבקשים
1
.
אייל הנדלר

2
.
סטלה הנדלר

3
.
אלה ויימן


נגד

המשיבה
מוקד אמון סביון (2006)
(שותפות מוגבלת)



החלטה

תמצית התיק והבקשה
1.
המבקשים, התובעים בתובענה דנן, עותרים בבקשתם זו להורות על חשיפת תמלול והקלטות השיחות שנערכו בין נציגת המשיבה ובין המבקש 1, וכן בין נציגת המשיבה ובין סייר שפעל בשטח ביתם של המבקשים 1 ו-2 במועד הרלוונטי לתובענה זו.
2.
בכתב תביעתם טוענים המבקשים, כי המשיבה, לצד הראל חברה לביטוח בע"מ, חייבת למבקשים בתשלום נזקיהם, אשר נגרמו כתוצאה מפריצה לבית המבקשים 1 ו-2. בצד הטענות הביטוחיות כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ, הטענות כלפי המשיבה הן נזיקיות. לטענת המבקשים, התרשלה המשיבה בביצוע עבודתה, כאמונה על שמירת ביתם של המבקשים 1 ו-2, ומשכך חבה בתוצאות התרשלותה – בסכום הנזקים של גניבת הרכוש מביתם.
3.
המשיבה טענה בכתב הגנתה, כי המבקש 1 קיבל הודעות ברורות מהמוקד של המשיבה, וכי בחר להתעלם מהודעות אילו. בנסיבות אילו – ההודעות שקיבל המבקש 1 מנתקות את הקשר הסיבתי בין האירוע שארע, ככל שארע, בבית המבקשים 1 ו-2, ובין הנזקים הנטענים בכתב התביעה.
4.
עוד טענה המשיבה, כי ככל שטענותיה לגופה של התביעה תדחנה, הרי שעומדות לה הגנות חוזיות, שכן בהתאם לחוזה למתן שירותים שנחתם בינה ובין המבקשים 1 ו-2, סכום התביעה של המבקשים 1 ו-2 הוגבל למכפלת ממוצע דמי המינוי, ששולמו לנתבעת, ב-60, ומשכך, מוגבלת תביעתם לכל היותר לסכום של 6,000 ₪.
5.
בכל הנוגע למבקשת 3 נטען, כי זו לא התקשרה מול המשיבה, ואין לה כל יריבות מול המשיבה.
6.
בבקשתם זו עותרים המבקשים לגילוי ראיה המצויה אצל המשיבה, שהיא הקלטות שיחות שבין המבקש 1 ובין נציגת מוקד המשיבה, וכין בינה הנציגה ובין הסייר שסייר בשטח ביתם של המבקשים 1 ו-2 (להלן יחד – הראיה). המבקשים סבורים, כי אין להעניק לראיה זו כל חיסיון, לא חיסיון של מסמך משפטי, ולא דחיית עיון בו (חיסיון מושהה), ויש להורות על המשיבה לגלות את הראיה כבר בשלב זה, במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי נקודת המוצא הבסיסית בהליך משפטי – היא גילוי מרבי – והסתרת הראיה (לפי שיטת המשיבה) תחטיא לעקרון בסיסי זה, תוך פגיעה ביכולת המבקשים להוכיח את תביעתם. לבסוף ובכל הנוגע להלכת סוויסה (סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ה (1) 515), טענו המבקשים כי זו אינה רלוונטית למקרה דנן, ויש להפעילה בתביעות העוסקות בנזקי גוף. כיוון שתובענה זו אינו כזו, אין זה המקום ליישומה של הלכה זו.
7.
המשיבה בתגובתה סבורה כי דין הבקשה להידחות ממספר טעמים. ראשית, נטען, כי הבקשה הוגשה בלא תצהיר, כאשר הבקשה עצמה מעלה טענות עובדתיות, אשר הן-הן הגורם המרכזי לרצונה של המשיבה לדחות את עיון המבקשים בראיה. שנית, סבורה המשיבה, כי אין מדובר על חיסיון מוחלט של מסמכים משפטיים, אלא מדובר על דחיית עיון בלבד, ומשכך טיעוני המבקשים ושיקוליהם בתמיכה לבקשתם – אינם רלוונטיים, שכן מדובר על ראיה בה המשיבה מעוניינת לעשות שימוש, אך מפאת נסיבות העניין מבקשת היא לדחות את עיון המבקשים בראיה זו. לבסוף, טוענת המשיבה, כי אין ממש בטענת המבקשים כי השימוש בהלכת סוויסה ייתכן רק במקרים של תובענות לפיצוי בגין נזקי גוף, וכי יש לעשות שימוש בסמכות בית המשפט, כפי שהיא פורשה בפרשת סוויסה, לדחות את המועד לעיון והעתקה של ראיה – בכל מקרה מתאים, לרבות מקרה זה. המשיבה מסכמת, כי מדובר על תובענה המבוססת על אמינות, ובשעה שכך – יש לדחות את עיקרון הגילוי וניהול המשפט "בקלפים פתוחים" מפני עיקרון חשוב אחר – גילוי האמת ועשיית צדק.

דיון והכרעה
8.
המדובר בחסיון מושהה. המשיבה ציינה בצדק, כי אין היא מבקשת להסתיר את הראיה על בסיס חיסיון מסמך משפטי, שכן היא מעוניינת לעשות שימוש בראיה זו במהלך המשפט. רצונה של המשיבה לגלות הראיה רק לאחר שהמבקשים יציגו את התשתית העובדתית שלהם.
9.
בכל הנוגע לטענת המשיבה, כי הבקשה הוגשה בלא שלווה לה תצהיר – דין הטענה להידחות. הטעם נעוץ בכך שהמבקשים ריפו פגם זה באמצעות הגשת תצהיר לתשובתם, וכן נוכח העובדה כי בבקשות להליכים
מקדמיים לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אין חובה לצרף תצהיר לאימות הפרטים בבקשה (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), בעמוד 252).
10.
לגופו של עניין, טענתה המרכזית של המשיבה היא, כי גילוי הראיה בשלב זה של המשפט יקשה עליה להוכיח את טענתה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתב ההגנה: כי ההודעה על סימנים מחשידים בבית המבקשים 1 ו-2 נמסרה למבקש 1, והוא זה שבחר להתעלם ממנה, או לא ייחס לה חשיבות.
11.
עיינתי בראיה, ובתמלול שלה, והגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.
12.
ראשית, אף שהכלל בדבר ניהול המשפט "בקלפים פתוחים" ובגילוי מרבי אינו כלל אבסולוטי, והוא עשוי לסגת בהתנגשות מול עקרונות חשובים אחרים, הרי שאין זה המקרה המצדיק "הסתרת" הראיה עד לשלב סיום הבאת הראיות בידי המבקשים. אין זה השלב הנכון להכריע, האם השיחות שנוהלו בידי נציג המשיבה עם המבקש 1 ועם הסייר מטעם המשיבה – אכן סותרות או תומכות בטענות המבקשים בכתב תביעתם מחד, או בטענות המשיבה בכתב הגנתה מאידך. יש להשאיר את הסוגיה לעת ניהול הליך ההוכחות. בכל מקרה חשיפת התמלילים לא תמנע מהמשיבה לטעון לקיום סתירות.
13.
שנית, הסכנה עליה מצביעה המשיבה – כי ראיות המבקשים "יותאמו" וישונו בהתאם לאמור בראיה, וזאת על מנת להציג את עמדתם העובדתית בצורה הטובה ביותר – היא סכנה כללית, הקיימת בכל משפט ומשפט:

"הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל"
(המשנה לנשיא ריבלין ברע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (לא פורסמה; החלטה מיום 15.08.2010, בעמוד 4).

14.
מעיון בראיה על כל חלקיה לא שוכנעתי כי גילוי הראיה כבר בשלב זה עשוי לשים לאל חקירה נגדית של עדי המבקשים בידי המשיבה. זאת ועוד, תמליל השיחה של המבקש 1 מול נציגת המשיבה – הוא שיחה שניהל המבקש 1 בעצמו. הסתרת "מסמך" שהתובע, ובמקרה זה המבקש 1, היה שותף להכנתו – אינה הוגנת, ומרדדת את הדיון המשפטי למשחק זיכרון:

"אפילו ניתן להכיר בנסיבות מסוימות בחסיון זמני או בעיון מושהה, לא ניתן לעשות זאת ביחס לשיחות שנוהלו עם הצד השני. ראיות עצמאיות שנאספו לחוד, וחילופי דברים בין בעלי הדין לחוד. טול, למשל, מקרה בו בעלי הדין התכתבו ביניהם. כל אחד מהם מחזיק את התכתובות של רעהו. נאמר כי אחד מהם אבד את העותק השמור בין תיקיו. היעלה על הדעת כי הצד האחר יוכל לבקש להטיל חסיון זמני על התכתובות על מנת לבחון את זכרונו של הצד האחר? הרי במקרה זה אין מדובר במסמך חסוי. המסמך, כמו השיחה, היו בידיעת בעל הדין שכנגד. אין הם חסויים מפניו. הוא נטל בהם חלק. שלילת העיון תהווה ניסיון לרדד את ההליך למבחן זיכרון. על כן הכלל הוא כי ראיות אשר מקורן בשיחה עם בעל הדין שכנגד אינן חסויות
(ת"א 30154/94 עיזבון המנוחה מרים חורשידי נ' בית אבות גאולה בע"מ ואח' (לא פורסמה; החלטה מיום 05.05.1997).

המשיבה לא יצרה את הראיה באמצעות עבודה עצמאית ובלתי תלויה במי מהמבקשים. אין מדובר על ראיה שנגבתה או גולתה בידי המשיבה באמצעות עבודת חקירה או התחקות. נוכח האמור – אין זה המקום להסתיר את אותו חלק בשיחה אשר בו השתתף המבקש 1 מול נציגת המשיבה.
15.
הדין זהה בכל הנוגע לשיחה של נציגת המשיבה מול הסייר שהיה בשטח. טענת המשיבה, כי באמצעות חשיפת המבקשים לחלק זה של הראיה – עשוי הדבר להביא להתאמת גרסת המבקשים או עדיהם לאמור בהקלטה שבין נציגת המשיבה ובין הסייר שהיה בבית המבקשים 1 ו-2 – הינה טענה שאין בה היגיון. אין מדובר על ראיה שהמבקשים קשורים בה. לכן, לא ברור, באיזה אופן ניתן להתאים את הגרסה לאמור בהקלטה זו ובתמלול שלה, בשעה שהעדים הרלוונטיים לביצועה של אותה שיחה – הם עדי המשיבה עצמה.
16.
נוכח כל האמור – בקשת המבקשים מתקבלת במלואה. על המשיבה להעביר את הראיה, על כל חלקיה, לעיון המבקשים תוך 30 ימים.
17.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ו, 21 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 49872-12/14 אייל הנדלר, סטלה הנדלר, אלה ויימן נ' מוקד אמון סביון (2006) (פורסם ב-ֽ 21/09/2015)