פסקי דין על מאיר אבואלעפיה | פסקי דין על אורן לוי | פסקי דין על אלינור לוי |

29004-06/15 תאח     24/09/2015




תאח 29004-06/15 מאיר אבואלעפיה נ' אורן לוי, אלינור לוי








בית-משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ח 29004-06-15 אבואלעפיה נ' לוי ואח'





לפני:

כבוד השופט גיא הימן


התובע:

מאיר אבואלעפיה


נגד

הנתבעים:
1. אורן לוי

2.

אלינור לוי


בשם התובע:
עו"ד בני יזרעאלוב; עו"ד דורון טרובוביץ'
בשם הנתבעים:
בעצמם


פסק-דין
1.
בראשית הדברים אטעים כי בפתח הדיון בתובענה זו העמיד בית-המשפט את הנתבעים על כך שבניגוד אליהם, מיוצג התובע בידי עורכי-דין. תשובת הנתבעים, באמצעותו של נתבע 1, הייתה כי אין הם נדרשים לסיועו של עורך-דין.

2.
תובענה זו אני מקבל. הנתבעים הפרו, באורח שאין מובהק ממנו, הסכם-שכירות שקשרו עם התובע. מיום 1.5.2015 הם מתגוררים בדירה שבבעלות התובע בחולון, בלא לשלם לוֹ ולוּ פרוטה אחת לשכר-דירה. מפאת-מה נדרש התובע לשכֵּן, על חשבונו, את הנתבעים ואת שלושת ילדיהם ברכושו? על כך השיבו הנתבעים בתלונה משלהם: הדירה, נטען והוצג בתמונות, עומדת במצב פיזי גרוע. הלכה-למעשה הפכה היא מדירת שלושה חדרים לדירה, שבה ניתן להשתמש רק בחדר אחד. מצב-דברים זה הוליך את הנתבעים למסקנה כי היות שאין הם מרוצים מן הדירה, והיות שלשֵׁם העמדתה במצבה התקין יידרשו הוצאות כספיות, אין עליהם לשלם שכר-דירה כלל. לשאלות כלום ערכו הנתבעים תיקון כלשהו בפועל, ואותו מימנו מכיסם, השיבו הנתבעים בשלילה.

3.
הדין קובע הסדר נהיר וחד-משמעי. סעיף 7(א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 מחייב משכיר לתקן, "תוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מאת השוכר, כל דבר השולל או המגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות", למעט פגם שלפי הדין אינו באחריותו של המשכיר. אם לא עמד המשכיר בחובתו זו, נותן סעיף 9(א) לחוק בידי השוכר שתי תרופות אפשריות. ראשונה מנויה בסעיף 9(א)(1) לחוק. היא מקנה לשוכר אפשרות לתקן את הפגם בעצמו, ולדרוש מן המשכיר את החזר הוצאותיו הסבירות. אמת, הוצאות שהוציא שוכר בתיקון מקימות למשכיר חוב כלפיו. חוב זה, בהתאם להוראה נוספת שבחוק השכירות והשאילה – זו שבסעיף 25 לחוק – ניתן לקיזוז מדמי-השכירות. חד הוא אם החיובים הם עצמאיים, מותנים או שלובים זה בזה (ע"א 765/82
אלתר נ' אלעני
, פ"ד לח(2) 701, 708 (1984)). יודגש: אפילו לא עמד המשכיר בחובת-התיקון, לא נגוז החיוב בדמי-שכירות ונעשה לאַיִּן. אם צמח למשכיר חוב, למשל בשל תיקון-עצמי שביצע הדייר, רשאי האחרון לקזז כנגדו חיוב בדמי-שכירות.


תרופה חלופית מצויה בסעיף 9(א)(2) לחוק השכירות והשאילה. שוכר רשאי, לפיה,
"להפחית את דמי השכירות כל עוד הפגם קיים, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם לעומת שוויה לפי החוזה". הפחתה איננה קיזוז. אין היא מקימה למשכיר חוב כלפי השוכר ולכן אין מה לקזז. על שיעורה של הפחתה מדמי-השכירות להלום את מידת הגריעה מן היכולת ליהנות מן המושכר. חדילה מוחלטת מתשלומם של דמי-שכירות אפשרית אך אם שלל פגם זה כל יכולת ליהנות מן הנכס למטרה שלשמה הוא נשכר (רע"א 1900/10
חסון נ' בן חנן
(פורסם באתר הרשות השופטת, 4.7.2010)).

תנאי למימושן של התרופות אשר בחוק השכירות והשאילה הוא כי בידי השוכר ראיה –
למשל: חוות-דעתו של מומחה או חשבוניות בגין תיקונים – לשיעורו של החוב שהוא מבקש לקזז או לשיעורו של אבדן-ההנאה מן הנכס בגין הפגם שבו.

4.
במקרה שבפנַי לא הוציאו הנתבעים שום הוצאה על תיקונו של הנכס בפועל. הם לא הצטיידו בשום ראיה אובייקטיבית, שבכוחה להראות את מידת הפיחות בהנאתם מן המושכר. בתמונות לא די. ממילא, אינך שומע מהימנעות מוחלטת לשלם שכר-דירה אלא פיחות של מאה אחוזים. או-אז קמה ומגלה עצמה השאלה כיצד זה מוסיפים הנתבעים ומתגוררים בדירה ואין בה ערך כלשהו, ולו זעיר, עבורם, ששיעורו מצדיק תשלומם של דמי-שכירות בהתאם.


קביעתי היא, אפוא, כי בהימנעות מוחלטת מתשלומם של דמי-שכירות הפרו הנתבעים את הסכם-השכירות הפרה, שאין יסודית הימנה. הפרה זו הקנתה בידי התובע, כפי שעשה, את הזכות לבטל את החוזה ולתבוע את השבתו של המושכר לידיו, כשהוא פנוי, ללא דיחוי. באולם-הדיונים לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה כוללת, שתוכל לייתר אפילו הליכים עתידיים. שורש הדבר, נדמה, היה בתפישתם של הנתבעים כי ממילא אין עליהם לשלם את דמי-השכירות במלואם. אשר על כן, כל שנותר לבית-משפט זה הוא לקבל את התובענה ולהורות על פינוים של הנתבעים מן הדירה. בקביעתו של מועד-הפינוי נדרש להתחשב, מחד גיסא, בנסיבותיהם האישיות של הנתבעים. על הכף האחרת של המאזניים מונח עומק-ההפרה. זו, במקרה דנן, עמוקה עד מאד. הנתבעים, בהתנהלותם, שללו מן התובע באורח מוחלט את זכותו הקנינית ליהנות מן הנכס שבבעלותו. שלילה זו יש להביא אל קִצה בהקדם האפשרי.

5.
לא יאוחר מתאריך 7.10.2015 יפַנו הנתבעים וכל מי מטעמם את המושכר – דירה מס' 7 ברחוב ברקן 1 בחולון, בגוש מס' 6996, חלקה 227 – מכל אדם וחפץ שבשליטתם ויעמידוהו פנוי לרשות התובע.

בתוך 30 ימים מהיום ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובע הוצאות-משפט בסך 2,000 ש"ח וכן שכר-טרחה של עורכי-דין בסך 5,900 ש"ח. סכומים אלה כוללים מע"מ ואין להוסיפו. איחור בתשלום יוסיף הפרשי הצמדה ורבית כדין מיום החיוב ועד למועד התשלום בפועל.


ניתן היום, י"א תשרי תשע"ו, 24 ספטמבר 2015, שלא במעמד הצדדים.










תאח בית משפט שלום 29004-06/15 מאיר אבואלעפיה נ' אורן לוי, אלינור לוי (פורסם ב-ֽ 24/09/2015)