פסקי דין על שרה קוריס | פסקי דין על צבי אנג'ל ועטרה אנג'ל | פסקי דין על עיריית תל אביב-יפו

22647-11/09 תמ     25/09/2015




תמ 22647-11/09 שרה קוריס, צבי אנג'ל ועטרה אנג'ל נ' עיריית תל אביב-יפו








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים


25 ספטמבר 2015
ת"מ 22647-11-09 קוריס נ' עיריית תל אביב-יפו






לפני
ד"ר עודד מודריק
-שופט, סגן נשיא
ה
מבקשים


1.
שרה קוריס


2. צבי אנג'ל ועטרה אנג'ל

ע"י עו"ד הלן אייזן ועו"ד אורית שרייבר



נגד

המשיבה


עיריית תל אביב-יפו

ע"י עו"ד חגית כץ
; השרות המשפטי של עת"א



החלטה


הבקשה ועיקרי הנמקתה
בקשה זו לאישור תובענה מנהלית ייצוגית סובבת דרישות תשלום בפועל ובכוח של תשלום היטל תיעול
שהוצאו לתושבי שכונת בבלי בתל אביב.

התובענה מייצגת את כל חייבי ההיטל בשכונה שלגביהם מתנהל הליך גבייה. הליך זה לשיטת המבקשים מקיף את שלבי החיוב, דרישת התשלום וגביית התשלום. כך, לטענת המבקשים, רשומים בספרי עיריית תל אביב (להלן: "העירייה") מאות ואלפי תושבי שכונת בבלי שמיוחס להם חוב היטל תיעול בשל עבודות נעלמות שבוצעו בשנת 1997, שלא פורסמו ולא הובאו לידיעת התושבים החייבים. חלפו עשרות שנים למן התרחשות "אירוע המס". חלק מן התושבים רשומים, ככל הנראה, כחייבים אך לא נשלחו להם דרישות תשלום; חלק קיבלו דרישות תשלום שבהן מצוינות עבודות הפיתוח באורח כללי ביותר או שאינן מצוינות כלל וחלק קיבלו ושילמו את הדרישות הללו.

דרישות התשלום כוללות רכיבי "הצמדה" מיום התהוות החיוב ועד ליום הדרישה וכן "איום" שאם לא ייפרע החוב לא יינתנו אישורי העברה ורישום הנכסים במרשם המקרקעין.

המבקשים טוענים שהליך הגבייה מראשית ועד אחרית אינו חוקי והם מבקשים

פסק דין
שמצהיר על אי החוקיות ובעקבותיו הוראת השבה של סכומי הכסף שנגבו באורח לא חוקי משך שנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור.

אי החוקיות של הגבייה, על כל שלביה, נובעת מאלה:

(1)
אין ידיעה בגין אלו עבודות נדרש ההיטל. לכאורה מדובר בעבודות שבוצעו ב-1997 אולם שכונת בבלי הייתה קיימת עשרות שנים לפני 1997; הוקמה שם תשתית תיעול שמן הסתם שולמה. הא ראיה שבעלי הנכסים קיבלו היתרי בנייה ונרשמו זכויותיהם. לא ברור מהו התיעול ש"צץ" ב-1997 ושנזכרים לדרוש חיוב בגינו כתריסר שנים מאוחר יותר;

(2)


אין זיקה בין דרישת התשלום לבין עבודות תיעול גם אם בוצעו כאלה ב-1997.היטל, בניגוד למס,
מצריך קיומה של זיקה כאמור. הפסיקה קבעה שפער של 10 שנים בין מועד ביצוע העבודות לבין מועד דרישת החיוב מנתק את הזיקה בין הא לדא [דנ"א 1097/02 עיריית ירושלים נ' אל עמי ייזום והשקעות; ע"א (ת"א) 1173/08 ליכטנשטיין נ' עיריית תל אביב].

(3)
דרישת החיוב מתייחסת לעבודות שבוצעו לפני שהותקן חוק העזר לתל אביב (תיעול) תשס"ג – 2003 (להלן: "חוק העזר 2003"). פקודת העיריות אוסרת הטלת חיוב למפרע קודם להתקנת חוק העזר אלא אם חוק העזר מאפשר את הדבר בפירוש(סעיף 260 של פקודת העיריות). חוק העזר מאפשר גבייה לאחור לתקופה שקדמה לחוק העזר אם בוצעה בנייה חדשה בנכס. דבר מזה לא אירע בדירת התובעים. ;
(4)
לא ננקטו הליכים נחוצים שבלעדיהם לא ייכון חיוב. לא קוימה חובת קבלת החלטה של מועצת העיר בדבר התקנת תיעול. לא קוימה חובת הודעה על ההחלטה לתושבים או פרסום בעיתון יומי;
(5)
קיימת התיישנות או שיהוי כבד לעניין דרישת התשלום שכן חלפו עברו כ-13 שנים בין אותן עבודות תיעול נעלמות (1997) לבין מועדי דרישת התשלום [רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית (להלן: "פס"ד נסייר ")].

התובענה מתאימה להיות נידונה כתובענה ייצוגית שכן נסיבות העובדה של כל מחויבי התשלום דומות, שאלת המשפט אמנם מורכבת אך זהה לכולם והיקף התובענה הכולל ומספר התובעים בכוח מספיק כדי להשתית עליו תובענה כזאת.

לטענת העירייה שאין מקום לתובענה ייצוגית שהסעד המבוקש בה הוא

פסק דין
הצהרתי בדבר אי חוקיות דרישת ההיטל (ראו להלן) משיבות באות כוח המבקשים בשניים. ראשית הן מבקשות ליתן פרשנות רחבה למושג "גביה" באופן שיכיל
את עצם הקמת החיוב, את דרישת החיוב ואת התשלום בפועל. הגדרה רחבה כזאת מאפשרת ליתן לאשר תביעת השבה כאשר ההשבה מתייחסת להשבה לאחור (למעשה, ביטול) שני השלבים הראשונים.

שנית, המבקשות נסמכות על בדיקת באת כוח העירייה שמצאה כי 57 בעלי נכסים שילמו את הכספים שנדרשו מהם שלא כדין. ודאי שניתן להגיש תביעת השבה בשמם. תביעה כזאת כוללת, ממנה ובה, הצהרה על אי חוקית הגבייה. אם תתקבל תביעת ההשבה לעניין עשרות התובעים ששילמו ת כספי הדרישה הנפסדת, ממילא יחול אותו דין גם על אלה שטרם שילמו והדרישה כלפיהם תיעצר.

תגובת העירייה
אין בסיס בדין לתובענה מנהלית ייצוגית שתכליתה מתן

פסק דין
הצהרתי הדבר עולה במפורש מלשון החוק [סעיף 5 (ב)(2) של חוק תובענות ייצוגיות] ומן הפסיקה [ת"מ (ת"א) 109/06 בן ישי נ' עיריית לוד]. סעד ההשבה מקיף 57 בעלי נכסים בלבד שסכום הגבייה הכולל מהם הוא כ-200,000 ש"ח.
מדובר בציבור קטן ומזוהה של מבקשי השבה בכוח ואין כל הצדקה לקיים עבורו תובענה ייצוגית. אין כל קושי שכל אחד מן התובעים החפץ בכך יביא את עניינו לבירור נפרד בהליך מתאים . כל עניין נפרד הוא בשווי שנע בין מאות לאלפי שקלים. היקף התביעות האישיות אינו הולם תובענה ייצוגית שבה התביעה האישית נעה בין שקלים בודדים לעשרות שקלים ומתייחסת לציבור גדול ובלתי מזוהה [בש"א (י-ם) 4740/03 לורברבוים נ' עיריית י-ם]. לכל היותר ניתן לקיים תביעה משותפת ל-57 תושבי השכונה.

יתר על כן, לתובעים אין עילת תביעה של ממש. חוק העזר תיעול מאפשר להשית היטל תיעול על בעל נכס: "בעקבות ביצוע עבודות תיעול או קבלת החלטה על ביצוע עבודות תיעול באיזור האיסוף שבו מצוי הנכס נושא החיוב" [סעיף 2(ב) של חוק העזר תיעול]. בדידן התקבלה במרץ 1967 החלטת מועצת העיר לבצע עבודת תיעול מקיפה
אזורי איסוף רבים
ובהם אזור איסוף 31 שהוא האזור הרלוונטי לעתירה. ההחלטה פורסמה בעיתון יומי.

העבודות שעליהן החליטה מועצת העיר בשנת 1967, בוצעו בשנת 1997 (ראו להלן). אולם דרישות התשלום לא נשלחו בצמוד לביצוע. חוק העזר תיעול מאפשר להוציא דרישות תשלום עם קבלת ההחלטה על ביצוע עבודת תיעול או עם ביצוע העבודה בפועל ולצד זה מאפשר חוק העזר הוצאת דרישה מאוחרת לפני מתן תעודת העברה לרשם המקרקעין [סעיף 3 לחוק העזר תיעול].

באת כוח העירייה הבהירה את הקשיים שניצבו לפני העירייה בהצגת דרישות תשלום, לכל בעלי הנכסים בסמיכות זמן לביצוע העבודות. לפיכך, בפועל, נמסרו דרישות למספר מצומצם של נישומים לפני ביצוע שינויי רישום במשרד המפקח על המקרקעין (זה הטעם לכך שנמצאו רק 57 בעלי זכויות ששילמו את דרישות התשלום). אין לראות, אם כן, טעם פסלות בעובדה שדרישות תשלום לא נשלחו לחייבים אחרים. מה גם שהמועד הנדחה של דרישת התשלום אינו גורם לנישומים פגיעה כלשהי, שכן העירייה תובעת מהם את שיעורי ההיטל המקוריים (השיעורים שחלו ביום ביצוע העבודות, הוא היום שהקים את "אירוע המס") כשהם צמודים למדד בלבד.

בפועל הוקמה בשנת 1977 תשתית תיעול רחבה שאנשי אזור איסוף 31 נהנים ממנה. על כן אי אפשר שחובם יימחק מצד אחד והם ייהנו מן התשתית על חשבון ציבור תושבי העיר כולו. זו עשיית עושר ולא במשפט.

אשר לטענת התיישנות או שיהוי. באת כוח העירייה נסמכת על פסקי דין רבים שטענת התיישנות היא טענת מגן (מפני תביעה) ולא "חרב" לתמיכת תביעה נגד הרשות.

דיון והחלטה
בקשה זו נעדרת בסיס בעיני מטעם עיקרי של העדר עילה ומטעם משני של אי התאמה.

העדר עילה
הבסיס החוקי לדרישת תשלום היטל
תיעול נעוץ בחוק העזר העירוני. מכוח הוראות חוק העזר ניתן להשהות את הדרישה לפרק זמן ארוך שאין לו הגבלה. חוקיות ההיטל מותנית בקיום דרישות הבסיס שבחוק העזר; היינו החלטה של מועצת העיר בדבר ביצוע עבודות תיעול ופרסום הולם של ההחלטה. ניתן לדרוש את תשלום ההיטל עם ביצוע העבודה שעליה החליטה מועצת העיר. דרישת תשלום מאוחרת עשויה להיות סבירה אם בעת הדרישה יכולה העירייה להצביע על עבודת התיעול שאותה דרישה מיוחסת אליה ואם הסכום הנגבה מבוסס על התעריף שהיה בן תוקף בעת ביצוע העבודה, בצירוף הצמדה בלבד[1]
.









אין לראות בדרישה המאוחרת כל פגיעה בנישום. להיפך "ניתוק" מלאכותי, רק בשל הזמן שחלף, מן המחויבות לשלם את ההיטל היא פגיעה רבתי וחוסר שוויון ביחס לתושבים אחרים שנדרשו לשלם בעבר ושילמו. אי תשלום חלקו של פלוני בעבודות תיעול, משמעותו העמסת ההוצאה על שאר התושבים.

האם אפשר לסמוך את טענת אי חוקיות הגבייה על טענת התיישנות? חוב היטל התיעול התגבש בשנת 1997. דרישת התשלום הומצאה למבקשים בשנת 2009 או 2010 כ-12-13 שנים לאחר התגבשות החוב. ביני לביני תשלום החוב כלל לא נדרש ועל כן ניתן לומר שככל חוב כספי החוב התיישן .
חוק ההתיישנות מורה ש"תביעה לקיום זכות כלשהי נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה" [סעיף 2 של חוק ההתיישנות]. מכאן מתבקש לכאורה שטענת התיישנות עשויה לשמש כלי להתגוננות בידי נתבע אל מול תביעה שהוגשה נגדו ואין היא יכולה לשמש בידי תובע
המבקש לקיים זכות כלשהי שמוקנית לו.
אולם בית המשפט העליון פסק
שאף על פי שטענת התיישנות היא בעיקרון "טענת מגן"; היינו, טענה של נתבע המתגונן מפני תביעה לתשלום חוב כספי, יש שהטענה יכולה לשמש גם כ"חרב". כאשר אדם החב חוב כספי מגיש תביעה לסעד הצהרתי בדבר התיישנות החוב, טענתו, בהיבט דיוני, היא טענת תקיפה כלפי החוק, אבל מבחינה עניינית היא מהווה מעשה של התגוננות מפני דרישת החוב (פס"ד נסייר מיוני 2010).

אותו דין לאדם המבקש לתבוע תביעת השבה שעניינה בכך ששילם סכום כסף שלא חב בתשלומו בשל התיישנות החוב. טענת התביעה שלו היא לכאורה טענת תקיפה אך הלכה למעשה היא התגוננות מפני דרישת החוב.

באחת הפרשות נדרשתי לשאלה אם הלכת נסייר ניתנת ליישום בגדרי היחס שבין רשות מקומית לבין נישום שחב תשלומי היטל כלשהם והוא נדרש לשלמם עובר לקבלת אישורי העברה במרשם המקרקעין. הגעתי לכלל מסקנה
שבנדון זה יש טעמים טובים מאד להחלה צופה פני עתיד של הלכת נסייר [עת"מ (ת"א) 657-12-09 פישר נ' עיריית ת"א]. אני עדיין סבור כך ולפיכך אינני רואה שניתן להסמיך את עילת תביעת ההשבה על התיישנות.

אי התאמה
די בכך שאין בידי המבקשים עילה להשתית עליה את תביעתם כדי לדחות את בקשת האישור. אלא שאני סבור שדחיית הבקשה מתבקשת גם מכך שהנסיבות אינן מתאימות לתובענה ייצוגית.

בגדרה של תובענה מנהלית ייצוגית ניתן לתבוע רק תביעת השבה או תביעת פיצוי. בענייננו יש 57 תובעי השבה בכוח והם כולם מזוהים. המספר הזה מבוסס על בדיקה שבצעה העירייה. אני דוחה , בהעדר תשתית ראייתית מינימלית, את טענת המבקשים שמספר התובעים בכוח גדול הרבה יותר.

המספר הקטן של התובעים , היקף התביעה האישית שבידם והשונות שעשויה להתקיים ביניהם מצדיקים ניהול תביעות אישיות ולא תביעה ייצוגית.

כללו של דבר
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה סך 7500 ש"ח הוצאות הדיון.


ניתנה היום,
י"ב תשרי תשע"ו, 25 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.





הוקלד על ידי .......
[1]
באופן זה נשמר שוויון בין מי שנדרש לשלם את ההיטל ביום ביצוע העבודה לבין מי שנדרש לשלם את ההיטל במועד מאוחר הרבה יותר. אפשר לומר שבמונחים של "מחיר הכסף" מי שנדרש לשלם באיחור, בלי שחובו "צמח" משום שחויב בריבית, עשוי לזכות ביתרון מסוים.







תמ בית משפט לעניינים מנהליים 22647-11/09 שרה קוריס, צבי אנג'ל ועטרה אנג'ל נ' עיריית תל אביב-יפו (פורסם ב-ֽ 25/09/2015)