פסקי דין על אברהם בונה | פסקי דין על דבורה בונה | פסקי דין על חיים דיין

14803-05/15 תק     29/09/2015




תק 14803-05/15 אברהם בונה, דבורה בונה נ' חיים דיין








בית משפט לתביעות קטנות ברמלה



ת"ק 14803-05-15 בונה ואח' נ' דיין


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
שרון צנציפר הלפמן


תובעים

1.אברהם בונה

2.דבורה בונה


נגד


נתבע

חיים דיין




פסק דין


1.
לפני תביעה לפיצוי בסך של 12,845 ₪ בגין נזקים שנגרמו, על פי הנטען, לתובעים ולרכושם כתוצאה מרטיבות בדירה ששכרו מן הנתבע.

2.
על פי הנטען בכתב התביעה, התובעים חתמו על זיכרון דברים ובהמשך על חוזה, לפיו הם ישכרו מן הנתבע, החל מיום חתונתם, אחת משתי יחידת דיור שבבעלותו בכפר חב"ד (להלן: הדירה). לטענת התובעים, מיד לאחר החתימה על החוזה נודע להם כי הדיירים הקודמים עזבו את הדירה בשל בעיות קשות של רטיבות. התובעים יצרו קשר עם הנתבע, אך הלה הרגיעם והבטיח כי סידר את כל הבעיות ואטם היטב את הדירה. לאור האמור, ביום 3.10.13, יום חתונתם, נכנסו התובעים לדירה.

לטענת התובעים, בחודש דצמבר 2013 החלו להופיע כתמי רטיבות גדולים וטיפות גדולות של מים על חלקים נרחבים מקירות הדירה ועל תקרת המטבח. במענה לפניות התובעים, ביצע הנתבע מספר עבודות, שחלקן הניבו פרי. כך, נפתרה בעיית הרטיבות מתחת לחלונות חדר השינה. עם זאת, בעיית הרטיבות בקירות ובתקרת המטבח המשיכה לאורך כל החורף והפתרון שסיפק הנתבע – מריחת טיח במקומות הלא אטומים – לא הועיל.


בתום תקופת השכירות הראשונה, האריכו התובעים את החוזה, לטענתם הן משום שסמכו על הנתבע, שהבטיח להם שיטפל ביסודיות בבעיית הרטיבות, הן משום שהתובעת 2 היתה בחודש השביעי להריונה.

בחודש נובמבר 2014, משהחלו הגשמים, חזרו להופיע כתמי רטיבות בקירות המטבח, הסלון וחדר התינוק. בחודש דצמבר אותה שנה, כך נטען, הופיעו כתמי עובש, שהחלו להתפשט על כל הדירה ועל רכושם של התובעים. התובעים שבו ופנו לנתבע, שאף ניסה לנקות את העובש בעצמו עם אקונומיקה. בסופו של דבר, סוכם בין הצדדים שיוּבא מומחה מטעם התובעים על חשבון הנתבע. עוד סוכם כי התובעים יוכלו לעזוב את הדירה ולקבל חזרה את השיקים שהפקידו בידי הנתבע. למחרת היום הגיע מומחה מטעם התובעים, אך הנתבע, שפגש בו, אמר לו כי אין צורך בשירותיו שכן הוא כבר מטפל בבעיית הרטיבות.


לאור האמור, הודיעו התובעים לנתבע ביום 30.12.14 על סיום חוזה השכירות ביום 14.1.15. בסופה של הידברות בין הצדדים, הסכים הנתבע להשיב לתובעים את השיקים שהופקדו בידיו עבור יתרת חודשי השכירות.

3.
על רקע זה הוגשה התביעה שלפני. התובעים טוענים כי תכננו להישאר בדירת הנתבע למשך שלוש שנים, עד שיעברו לדירת מגורים שבבעלותם. מאחר שנאלצו לעבור דירה לאחר שנה ושלושה חודשים בלבד, הם נאלצו לשלם פעמיים את כל העלויות של מעבר הדירה, צביעת הדירה וכיוצא באלה. התובעים עותרים, בין השאר, לפיצוי בגין הוצאותיהם ונזקיהם הישירים כדלקמן: עלות ההובלה בסך של 3,850 ₪; עלות מיקרוגל שניזוק בסך 470 ₪; עלות חליפה שניזוקה בסך של 1,000 ₪; עלותם של שלושה תיקים שניזוקו בסך על 600 ₪; שש חולצות בעלות של 900 ₪; אובדן 4.5 ימי עבודה בסך 1,075 ₪; עוגמת נפש בגין החשש מנזקים בריאותיים בעקבות העובש ושאר הנזקים הכספיים לרכוש שאין דרך לכמת אותם – בסך 4,950 ₪.

4.
הנתבע אישר בכתב הגנתו ובדיון שנערך כי היו בעיות של רטיבות בדירה, אך טען כי מדובר היה ברטיבות קלה בלבד בחלון חדר המטבח. הנתבע אישר גם כי הופיעו כתמי עובש בדירה, אך טען כי אין לתובעים להלין לעניין זה אלא על עצמם, שכן הם נהגו לשהות בדירה כשכל חלונותיה סגורים, כולל חלונות המטבח, זאת בניגוד להדרכתו של הנתבע לאוורר את הדירה. הנתבע הוסיף ופירט כי בכל פעם שהתובעים פנו אליו בעניין בעיות הרטיבות והעובש, הוא טיפל בבעיות אלה – בין בעצמו ובין באמצעות הבאת אנשי מקצוע שונים. עוד טען הנתבע, כי התובעים בחרו להאריך את חוזה השכירות בחלוף שנה, דבר המצביע על כך שבעיית הרטיבות נפתרה. לבסוף, טוען הנתבע כי הטעם האמיתי לעזיבת התובעים את הדירה הוא שלא עלה בידיהם לקבל אישור שכירות מרב של כפר חב"ד, כמקובל ביישוב זה.

לתימוכין בטענותיו, צירף הנתבע לכתב הגנתו מסמך הנושא את הכותרת "דו"ח בדיקה/גילוי ממצאים", שנערך על-ידי מר ניסים אלון מ"תמר פתרונות אינסטלציה" (להלן: דו"ח הבדיקה). המסמך ערוך כחוות דעת מומחה ונרשם בו כי בדירה "לא נמצאו ליקויים... כמו כן לא נמצאו בעיות נזילות, רטיבות, עובש בדירה. כמו כן, לא היו סימני תיקונים/שיפוצים בדירה". בסעיף ההמלצות נרשם כי "אין צורך לבצע תיקונים ולא נמצאו נזילות/ רטיבויות/ עובש למרות הגשמים שירדו".

5.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, באלבום תמונות הצבע שהוצג במעמד הדיון (ת/1) ובדו"ח הבדיקה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה
להתקבל בחלקה.

6.
במישור האחריות, עלה בידי התובעים להוכיח כי בדירה היו בעיות רטיבות ועובש וכי הם סבלו ממפגעים אלה החל מחורף 2013. עדותם של התובעים בעניין זה היתה אמינה ומשכנעת (ראו למשל את דברי התובעת: "אני חוזרת לבית רואה נבג שנוצר על המקלדת, יש לי תינוק בן חודש, אני אחרי לידה, יש לי חרדה, אני במטבח אני רואה מיקסר שניזוק, התחתנו ריהוט חדש והכל יקר, כל הריהוט משובח, דברים נהרסו..." (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 18-16). על זאת יש להוסיף את צילומי הצבע הרבים והברורים של הרטיבות ושל העובש (אלבום ת/1) וכן את תכתובת המסרונים שבין התובעים לבין הנתבע, המתעדת את תלונותיהם של התובעים. זאת ועוד. מן ההתכתבויות עם שוכרת יחידת הדיור הצמודה לדירת התובעים, עולה לכאורה גם, כי בעיית הרטיבות היתה ידועה לנתבע עוד בטרם שכרו התובעים את הדירה.

7.
בדו"ח הבדיקה שצורף לכתב ההגנה, אין כדי לשנות מקביעתי האמורה, שכן משקלו הראייתי נמוך ביותר. כך, עורך הדו"ח לא הובא להעיד ולהיחקר על כישוריו המקצועיים ועל תוכנה של חוות דעתו; עורך הדו"ח בחר שלא לחתום על הדו"ח בשמו, כמקובל, אלא לסיימו במלים: "בברכה, 'תמר פתרונות אינסטלציה'"; הבדיקה הנטענת נערכה ביום 16.2.15, כחודש לאחר עזיבת התובעים את הדירה וברי כי בפרק הזמן שחלף, ניתן היה לתקן את הליקויים מושא התביעה. מכל מקום, נוכח התמונות הברורות שהוצגו, כמו גם אישורו של הנתבע כי בדירה היתה רטיבות ("קלה") ואף היו בה כתמי עובש ("כתוצאה מהתנהלותם של התובעים") – יש לתהות על הקביעה בדו"ח לפיה לא נמצאו בדירה רטיבות או כתמי עובש כלל.

8.
אכן, הנתבע לא התעלם לחלוטין מפניות התובעים ועשה מספר ניסיונות לתקן את הליקויים, בין השאר, באמצעות התקנת משטחי שיש על אדני החלונות, הבאת פועלים שמרחו חומר אוטם במקומות בהם הייתה רטיבות וניסיונו לנקות בעצמו את העובש עם אקונומיקה. ואולם, ניסיונותיו אלה לא צלחו.

משלא תוקנו הליקויים ביסודיות ובאופן מקצועי, סבלו התובעים גם בחורף 2014 מרטיבות בהיקף נרחב, כעולה מן הצילומים הרבים שהוגשו. זאת ועוד. כפועל יוצא מן ההזנחה, התפשט עובש בדירה וגרם לתובעים לנזקים שתועדו במכשירי חשמל ובמוצרים אחרים. במצב דברים זה, בשים לב לפרק הזמן הארוך שעמד לרשות הנתבע לתקן את הליקויים עליהם התריעו התובעים ומשלא עלה בידיו לעשות כן, שוכנעתי כי לתובעים ולתינוקם הפעוט לא נותרה ברירה, אלא להעתיק את מקום מגוריהם לדירה אחרת. עוד שוכנעתי התובעים תכננו מלכתחילה לגור בדירה במשך שלוש שנים, כי לתובעים לא היה מניע אחר לעזוב את הדירה בעיצומה של תקופת השכירות וכי הרטיבות והעובש שהתפשט היו הסיבה בלעדיה אין לעזיבת הדירה.

9.
לאור קביעתי במישור האחריות, נותר לאמוד את היקף הנזקים ואת הפיצוי לו זכאים התובעים. התובעים הוכיחו את נזקיהם באמצעות קבלות שצורפו לכתב התביעה ובאמצעות צילומי הצבע, המעידים על הנזקים לרכושם. התובעים זכאים לפיצוי בגין נזקיהם הישירים, אשר הוכחו, כדלקמן: הובלה לדירה אליה נאלצו להעתיק את מגוריהם – בסך 3,850 ₪ (לפי קבלות); עלות מיקרוגל שניזוק מן העובש – 470 ₪ (לפי קבלה); נזקים לביגוד ולמוצרים האחרים, הנראים בצילומים, אשר עלותם לא נתמכה באסמכתאות – בסך 1,200 ₪, על דרך האומדנה. על זאת יש להוסיף פיצוי בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש) והוצאות שנגרמו לתובעים (אובדן ימי עבודה והוצאות משפט) בסכום גלובלי של 1,500 ₪.



10.
סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה באופן שהנתבע ישלם לתובעים סך של 7,020 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד פסק הדין. מסכום זה יש להפחית את שוויו היחסי של התנור, שהתובעים היו אמורים להשאיר בדירה, בהתאם לאמור בסעיף 34 לכתב התביעה. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ערעור ברשות תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ט"ז תשרי תשע"ו, 29 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 14803-05/15 אברהם בונה, דבורה בונה נ' חיים דיין (פורסם ב-ֽ 29/09/2015)