פסקי דין על אבנר רון | פסקי דין על נחלה מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית | פסקי דין על אסף כהן | פסקי דין על איילת כהן ואח' |

16593-05/15 אבע     01/10/2015




אבע 16593-05/15 אבנר רון נ' נחלה מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ, אסף כהן, איילת כהן ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



אב"ע 16593-05-15 רון נ' נחלה מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





לפני
כבוד השופטת
שבח יהודית


01.10.2015


מגיש האבעיה:

אבנר רון
, עו
"ד


נגד


משיבים
:

1. נחלה מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ
2. אסף כהן
3. איילת כהן
4. גיא אמזלג
5. אורית אמזלג
6. איל שויצר
7. רותם שויצר
8. דניאל כהן
9. אבישי תורג'מן
10. מור תורג'מן


החלטה
אבעיה בשאלת סמכות הבורר
1.
המבקש, עו"ד אבנר רון
, שמונה כבורר בהתאם לכתב מינוי החתום על ידי ד"ר מטי צרפתי-הרכבי, ראשת המועצה האזורית יואב (להלן: ראשת המועצה), הגיש את האבעיה נושא ההחלטה, המעלה לדיון את סוגיית סמכותו להכריע כבורר בסכסוך שבין אגודת מושב העובדים נחלה (להלן: האגודה) לבין המשיבים האחרים (להלן: המתיישבים).

2.
כפי העולה מכתבי בית הדין ומהסכמי עבודות תשתית ופיתוח (להלן: הסכמי התשתית) שנכרתו בין האגודה לבין כל אחד מהמתיישבים, היה על האחרונים לשלם לאגודה עבור עבודות הפיתוח סכום נקוב, אלא שכבר לפני שנים התגלע ביניהם סכסוך על רקע סירובם של המתיישבים לשלם לאגודה את שדרשה מהם. על רקע מחלוקת זו פנתה האגודה לראשת המועצה על מנת שתמנה בורר בהתאם לסעיף 20 להסכם, הקובע כי "מוסכם בין הצדדים כי כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים בכל הקשור בחוזה זה ו/או בביצועו חייבים ליישבו בבוררות והוא יועבר להכרעתו של בורר דן יחיד שימונה ע"י ראש המועצה האזורית יואב". ראשת המועצה אכן מינתה את עורכת הדין ד"ר אורית פפר לשמש בוררת, אך ביום 09.02.2015, ולאחר שההליך לא קודם, הודיעה זו האחרונה כי לא תקבל על עצמה את המינוי. בעקבות פנייתה הנוספת של האגודה מיום 1.3.2015 מינתה ראשת המועצה במכתבה מיום 23.03.15 את עו"ד אבנר רון
כבורר דן יחיד.
3.
המתיישבים הודיעו על התנגדותם לניהול הליך בוררות נוכח הליך משפטי מקביל המתנהל בין הצדדים באותה המחלוקת בבית המשפט המחוזי מרכז. מן העבר האחר גרסה האגודה שאין קשר בין ההליכים. על רקע זה פנה עו"ד רון לבית משפט זה ועתר להכרעה בשאלה "...האם רשאי המבקש לשמש כבורר ולהכריע במחלוקת שבין הצדדים".
4.
המתיישבים סבורים כי התשובה לאבעיה הינה שלילית. לעמדתם, בהליך המתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי מרכז, בת"א 18225-07-13, נטען כ"נדבך מרכזי" כי האגודה ניצלה את מעמדה כממליצה על מי מהמועמדים להצטרף למושב על מנת לדרוש כספי פיתוח ביתר בסכומים המצטברים לכדי מאות אלפי שקלים. נטען כי משהאגודה בחרה שלא להגיש, במשך תקופה של כשנתיים, בקשה לעיכוב ההליכים על מנת לנהל את הליך הבוררות לו היא טוענת כעת, ונמנעה מלהעלות טענות בעניין בכתב ההגנה שהגישה עוד ביום 09.03.2014, אין היא יכולה לעתור כעת למינוי בורר.
5.
לעומתם, סבורה האגודה כי לעו"ד רון נתונה גם נתונה הסמכות לדון בסכסוך כבורר. לגישתם, ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז עניינו בתביעת המתיישבים להשבת סכומי כסף ששילמו לטענתם ביתר על יסוד הסכמים נפרדים שערכו עם היזם ועם רשות מקרקעי ישראל, בחריגה מאותם הסכמים ומן הדין, המתיישבים אמנם טענו כי יש לקזז את סכומי היתר מחוב דמי הפיתוח המגיעים לאגודה, אלא שהמדובר בטענות עובדתיות ומשפטיות שגויות לפיהן האגודה שותפה בדרך זו או אחרת באותם סכומים, ואין בעצם העלאתן כדי למנוע מהאגודה לדרוש את תשלומם של הסכומים המגיעים לה על פי ההסכם במנגנון המשפטי הנקוב בו, קרי: בוררות.
טוב עשה איפוא הבורר הנכבד משהגיש את האבעיה שלפני ובכך מנע הליך מיותר.

6.
עיון בכתב התביעה שהוגש ע"י המתיישבים בבית המשפט המחוזי מרכז ביום 09.07.2013 מעלה כי המתיישבים שתבעו השבת כספים ששילמו ביתר, העלו כנגד האגודה - הנתבעת מספר 1 בתביעה- טענות לפיהן הייתה מעורבת בקנוניה כנגדם, תוך ניצול לרעה של מעמדה כ"ממליצה" על הקצאת הקרקעות, לגביית סכומי כסף ביתר על ידה ועל ידי אחרים, בניגוד להחלטותיה של רשות מקרקעי ישראל (היא בעלת הקרקע ונתבעת 5; להלן: רמ"י). בין השאר נטען כי הסכמי התשתיות לוקים באי חוקיות ובטלים על פי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הן כיוון שהסכום 150,000 ₪ שנדרש לפיהם כדמי פיתוח חורג מסך מקסימלי של 100,000 ₪ שנקבע בהחלטות רמ"י, והן כיוון שהטילו על המתיישבים שלא כדין חובה לבצע עבודות תשתית בעצמם, לרבות כאלו שלא אושרו בידי רמ"י (סעיפים 106, 158-159 לכתב התביעה). משכך סרבו המתיישבים להעביר לאגודה את סכומי הכסף שנדרשו על ידה על פי הסכמי התשתית (סעיפים 168ז, 169ז, 170ז לכתב התביעה), או דרשו את כספם חזרה (סעיפים 171ט, 172ח, 173ח, 174ח, 175ח, 176ח
לכתב התביעה).
בכתב ההגנה שהגישה האגודה עוד ביום 09.03.04 טענה כי "... גבתה אך ורק סך של 150,000 ₪ מכל מגרש, בגין דמי פיתוח בלבד, והכל בהתאם להנחיות ואישור מינהל מקרקעי ישראל, כפי שגבתה ממשתכנים אחרים, וסכום זה הינו סכום המותר בגבייה על פי נהלי והחלטות ממ"י ובהתאם לדין. האגודה לא גבתה שום כספים מעבר לדמי הפיתוח, ודמי פיתוח ע"ס 150,000 ₪ הינם סכומים מותרים ומאושרים ע"י רמ"י וכדין" (סעיף 6 לכתב ההגנה).
את בקשתה למינוי בורר מסבירה האגודה כך: "בהתאם להסכם תשתיות, התחייבו המתיישבים בפני
האגודה לשלם דמי פיתוח במסגרת פרויקט ההרחבה בסך של 150,000 ₪... ברם, המתיישבים הפרו את הסכם התשתיות, ולא שילמו לאגודה את הוצאות הפיתוח ו/או את מלוא הוצאות הפיתוח בהתאם להסכם התשתיות... טענת המשתכנים לפיה לכאורה שילמו כספים ביתר ליזם אינה יכולה למנוע מהאגודה למצות את זכויותיה... מדובר בכספים ששילמו המשתכנים ליזם בהתאם להסכמים נפרדים עמו, בגין שירותים שונים שהעניק להם, הסכמים שהאגודה איננה חלק מהם ואינם מעניינה".
7.
הנה כי כן, אותה גברת ואותה אדרת. אין כל מחלוקת בדבר חתימת המתיישבים על הסכמי התשתית, תוכנם והדרישה הכספית הנסמכת עליהם, והמחלוקת המרכזית שבין הצדדים נסבה רק על חוקיותן של ההוראות שבאותם הסכמים. ברי, כי הבוררות לשמה מונה עו"ד רון כבורר אמורה לעסוק גם באותה שאלה מרכזית בה יידרש בית המשפט המחוזי מרכז להכריע. ההבדל המעשי שבין שני ההליכים נעוץ ביכולתה של האגודה להוציא לפועל

פסק דין
שיינתן לטובתה בתביעה המוגשת על ידה, אם עמדת המתיישבים בקשר לחוקיות הדרישה תידחה, אלא שלא הובהר מדוע לא יכולה הייתה המשיבה לפתור דילמה זו בדרך של הגשת תביעה שכנגד (סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984).
8.
בעוד שההליך המשפטי בבית המשפט המחוזי מרכז נפתח ביוזמת המתיישבים עוד ביום 09.07.2013, הרי פנייתה הראשונה של האגודה למינוי בורר נעשתה רק ביום 16.09.2014. מהמסמכים שהוגשו, והאגודה לא טענה אחרת, עולה כי האגודה לא עתרה לבית המשפט המחוזי מרכז, לא בכתב ההגנה ולא בבקשה נפרדת, לעכב את ההליכים מחמת תנית בוררות לצורך קיום הליך בוררות. האגודה גם לא ביקשה למנות בורר במהלך תקופה של 14 חודשים מאז הגישו המתיישבים את תביעתם בבית משפט מחוזי מרכז, ואף לא במהלך 5 חודשים מאז שהגישה את כתב ההגנה מטעמה. את שתיקתה ומחדלה אלו אין לפרש אלא כוויתור על תנית הבוררות.
9.
סעיף 5(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 קובע כי "בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של עניין התובענה".
נפסק:
"סעיף 5(ב) לחוק הבוררות הוא כלל דיוני. יש לפרש את תכניו ומשמעותו בדרך שתהא תואמת את המטרות שביקש להשיג. מהן מטרות אלה? ניתן להשיב לכך באלה: ראשית, נתבע שלא העלה את טענת קיום הסכם בוררות בשלב מוקדם של ההליך עשוי להיחשב כמי שהסכים במשתמע לוותר על טענה זו, ולברר את המחלוקת בבית המשפט; שנית, ראוי להבטיח כי לא תיגרם לבית המשפט ולבעלי הדין האחרים טרחה יתירה באופן שלאחר שהוקדש זמן שיפוטי ניכר והושקעו משאבים וזמן בדיון לגופה של התובענה, יופסק הדיון ויועבר לבוררות. הפגיעה הנגרמת לצדדים ולאינטרס הציבורי בניהול הליכי סרק מובנת מאליה; ושלישית, העלאת הבקשה לעיכוב הליכים בהזדמנות הראשונה נועדה למנוע ניצול לרעה של הליכי בית המשפט, ובמיוחד 'בחירת ערכאות' על-ידי נתבע, קרי: לשלול מצב שבו הנתבע ימתין עם טענת ועד לשלב מתקדם בהליך, ואז יחליט על-פי ההתפתחות הדיונית אם ברצונו שהענין ימשיך להתברר בבית המשפט, או יעדיף להעבירו אז לבוררות... נקודת הזמן הרלבנטית להעלאת טענת העיכוב היא בסמוך לפני נקיטת העמדה לתובענה גופה – בין בכתב ובין בעל פה, ומי שמאחר בהגשת הבקשה מעבר למועד זה ייראה כמי שהשתהה... כלל המפתח הוא, אפוא: 'החשוב הוא, שבקשת העיכוב תוגש לפני נקיטת עמדה במשפט עצמו'" (רע"א 8024/06
dolphin maritime ltd
ואח'
נ' קרוז וורלד דיזנהויז
, פסקה 13 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה, ניתן ב-28.05.2007).

10.
משהאגודה לא טענה כי יש לדון בסכסוך בין הצדדים במסגרת בוררות קודם שהציגה עמדתה לגוף התביעה, והסתפקה בטענה כי המדובר בתניה חוקית בת-אכיפה, ובהינתן בשיהוי - יש לראותה כמי שוויתרה על הליך הבוררות, והסכימה להתדיין בבית המשפט. הפועל היוצא הוא שאין בין הצדדים תנית בוררות בת הפעלה, מסקנה השומטת את הבסיס למינויו של עו"ד רון כבורר, קרי: התשובה שהועמדה להכרעה במסגרת האבעיה הינה
שלילית, ועו"ד רון אינו מוסמך להכריע בסכסוך שבין הצדדים כבורר.

11.
האגודה תשלם לעו"ד רון כשכר טרחת הגשת האבעיה, אף שלא עתר לכך, סך 3500 ₪, ולכל המתיישבים סכום כולל של 8500 ₪.
המזכירות תשלח לצדדים העתק ההחלטה
.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשע"ו, 01 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.










אבע בית משפט מחוזי 16593-05/15 אבנר רון נ' נחלה מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ, אסף כהן, איילת כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 01/10/2015)